אוצר מדרשים, מדרש שלשה וארבעה ב׳Otzar Midrashim, Midrash Shelosha v'Arba'ah 2
א׳ארבעה:
1
ב׳ל״ג) בארבעה מקומות חסה התורה על ממונם של ישראל. ראשונה – ואם ימעט הבית מהיות משה (שמות י״ב:ד׳), שניה – וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז׳:כ״ד), שלישית – וצוה הכהן ופנו את הבית (שם י״ד), רביעית – או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א).
2
ג׳ל״ד) בארבעה שמות נקרא הר נבו: הר העברים, הר נבו, הר ההר, הר הפסגה.
3
ד׳ל״ה) ארבע הופעות הן: הופעה ראשונה – זו של מצרים, שנאמר רועה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ"ו). הופעה שניה – זו של מתן תורה, שנאמר הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳). הופעה שלישית – זו של אדום, שנאמר אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע (תהילים צ״ד:א׳). הופעה רביעית – של גוג, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם ג׳).
4
ה׳ל״ו) בארבעה מקומות הוא אומר בעצם היום הזה: בנח, ובאברהם, ובמצרים, ובמשה. בנח – שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג), אמר הקב״ה אם נכנס נח בתיבה בלילה עכשיו בני דורו אומרים כך וכך, אילו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס, ולא עוד אלא היינו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין עליו את התיבה, אמר הקב״ה הרי אני מכניסו בחצי היום ומי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, לכך נאמר בעצם היום הזה בא נח. באברהם – נאמר בעצם היום הזה נימול אברהם (שם י״ז), אמר הקב״ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו, לכך אמר הקב״ה בעצם היום הזה נימול אברהם. במצרים – נאמר בעצם היום הזה וגו׳ (שמות י״ב:י״ז) אמר הקב״ה אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה עכשיו המצריים יאמרו כך וכך, אילו היינו יודעין בהן לא היינו מניחים אותם לצאת, לכך אמר הקב״ה הרי אני מוציאן בחצי היום ומי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, שנאמר בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים. במשה – נאמר בעצם היום הזה (דברים ל״ב:מ״ח), אמר הקב״ה אם נכנס למערה בלילה עכשיו ישראל אומרים כך וכך לא היינו יודעין בו ואילו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס.
5
ו׳ל״ז) ארבעה אסרו לעצמן, שנים לטובה ושנים לרעה, ואלו הן: אברהם ויוסף לטובה, ופרעה ובלעם לרעה (באברהם נאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, ביוסף נאמר ויאסור יוסף את מרכבתו, בפרעה ויאסור את רכבו, בבלעם ויחבוש את אתונו). חבישת אברהם בטלה חבישת בלעם, ואסירת יוסף בטלה אסירת פרעה.
6
ז׳ל״ח) ארבעה דברים נאמר בהן מירור: עצירה מן הולד נקרא מירור, שנאמר וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ (ש״א א' י'). ושכול הבנים נקרא מירור, שנאמר הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ (מ״ב ד' כ"ז), ושביקת הלב נקרא מירור דכתיב לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ (משלי י"ד י'), וחליים רעים קרויים מירור שנאמר לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים (איוב ט׳ י"ח), והיו המצריים משעבדין את ישראל וגורמין להם כל חולי שנאמר וימררו את חייהם (שמות א׳:י״ד).
7
ח׳ל״ט) בארבעה כתיב יראי ה׳: אברהם, ויוסף, ואיוב, ועובדיהו. באברהם – כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כ״ב:י״ב), ביוסף – כתיב את האלהים אני ירא (שם מ״ב), באיוב – כתיב איש תם וישר וירא אלהים, בעובדיה – כתיב כי עבדך היה ירא את ה׳). (מלכים ב ד׳:א׳), וכי כל הצדיקים לא היו יראים את ה׳? אלא ללמד שהיתה יראתן של אלו בטובת נפש ונדבת לב, אברהם היה מאכיל לכל עובר ושב שנאמר ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כ״א:ל״ג), יוסף כלכל את אביו ואת אחיו ואת טפם שנאמר ויכלכל יוסף את אביו וגו׳ (שם מ״ז), איוב היה מאכיל ומשקה לכל עובר ושב והיה ביתו פתוח לרוחה שנאמר בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח (איוב ל"א ל"ב), עובדיהו כלכל מאה נביאים שנאמר וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם (מ״א י"ח י"ג), ולמה לחם ומים? מלמד שהמים היו קשין עליו יותר מן הלחם ולא היתה בו צרת עין.
8
ט׳מ׳) ארבעה נקראו כושים: צפורה, ושאול, ישראל, וברוך בן נריה: צפורה – שנאמר על אדות האשה הכושית (במדבר י״ב:א׳), ושאול – שנאמר על דברי כוש בן ימיני (תהילים ז׳:א׳), וברוך בן נריה – שנאמר עבד הכושי (ירמיהו ל״ח:ז׳), וישראל – שנאמר הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (עמוס ט' ז').
9
י׳מ״א) ארבעה לא הזכיר להם הקב״ה מיתה והם הזכירו לעצמן מיתה, ואלו הן: אברהם, ויעקב, ומשה, ודוד. באברהם – כתיב ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי (בראשית י״ד), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת ואנכי הולך ערירי, תשובתך – ואתה תבא אל אבותיך בשלום (שם ט״ו). ביעקב – כתיב ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם (שם מ״ו), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת אמותה הפעם, תשובתך – ויקרבו ימי ישראל למות (שם מ״ז), וכך במשה כתיב ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (במדבר י״א), תשובתך – הן קרבו ימיך למות (דברים ל״א). בדוד – כתיב הודיעני ה׳ קצי (תהלים ל״ט), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת הודיעני ה׳ קצי, תשובתך – ויקרבו ימי דוד למות (מ״א ב׳).
10
י״אמ״ב) ארבעה דברים נקראו מעשה ידיו של הקב״ה, ואלו הן: שמים, וישראל, ומקדש, והלוחות. שמים – שנאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח׳), ישראל – שנאמר כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי (ישעיה כ"ט כ"ג), ונאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים י״ד), מקדש – שנאמר מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות ט״ו), והלוחות – שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה (שם ל״ב).
11
י״במ״ג) כנגד ארבע גאולות: והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם, תקנו חכמים ארבע כוסות בלילי פסחים, וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של תנחומין, וכן הוא אומר דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהלים כ״ג), ואומר ה׳ מנת חלקי וכוסי (שם ט״ז), ואומר כוס ישועות אשא (שם קט״ז), ואומר לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ (ישעיה ס"ו י"א), ואין תנחומין אלא בכוס, שנאמר וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים (ירמיהו ט"ז ז'). וכנגדן עתידין הרשעים לשתות ארבע כוסות של פורעניות, וכן הוא אומר קח את כוס היין החמה מידי והשקיתה אותו את כל הגוים (ירמיה כ״ה), ואומר כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה׳ מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ (שם נ"א ז'), ואומר יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם (תהלים י"א ו'), ואומר כִּי כוֹס בְּיַד ה׳ וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ (שם ע"ה ט').
12
י״גמ״ד) ארבעה קשים לכשפים: הנפנה לבית הכסא ומקנח בחרס, וההורג כנים על מטתו, והנוטל ירק מן האגודה כשהיא קשורה, והעולה מן הנהר ואינו שוטף את רגליו (עי׳ שבת פ״ב, וחולין ק״ח.).
13