אוצר מדרשים, מדרש שני כתוביםOtzar Midrashim, Midrash Shnei Ketuvim
א׳מדרש שני כתובים
1
ב׳[בתי מדרשות ח״ד]
2
ג׳בראשית ברא אלהים וגו׳ – להגיד כח מעשה בראשית לבריות ולהודיעם אי אפשר, אלא שסתם הכתוב, מכאן אמרו אין דורשין בעריות לשלשה ולא במעשה בראשית לשנים ולא במרכבה ליחיד אלא אם היה חכם ומבין מדעתו (חגיגה פ״ב א׳). כל המסתכל בארבעה דברים דאתוי לו (ראוי לו) כאילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא ולא ראה את העולם לידע מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, וכל שלא חס על כבוד קונו, דאתוי לו שלא בא לעולם. מפני מה לא יאמר אדם מה למעלה, משל למי שהיה שותה יין במשתה מים מתוך הקנקן ונמצא יין זה תלוי באויר, כך ברא הקב״ה את העולם ותלאו ברוח, שנאמר כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹורֵא רוּחַ (עמוס ד' י״ג), אפשר לא ברא הקב״ה בעולמו אלא רוח בלבד, והלא את הכל ברא, שנאמר כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא (ירמיה י' ט"ז), ומה ת״ל יוצר הרים ובורא רוח, אלא כך אמר הקב״ה לאדם זה, בני רצונך לדעת עולמי היאך עמד, למד מרוחך ומגופך, שכל זמן שהרוח בגוף – הרוח סובלתו, יצאה הרוח מן הגוף – אחרים סובלים אותו, שנאמר תצא רוחו ישוב לאדמתו וגו׳ (תהילים קמ״ו:ד׳), לכך לא יאמר אדם מה למעלה. ומפני מה לא יאמר אדם מה למטה, משל למלך שהיה לו ביב של בורסקי ובנה על גבו פלטורין (עי׳ ירושלמי חגיגה פי״ב א׳ וב"ר פ״א), אם יאמר אדם לחבירו כמה נאה ומשובחת פלטורין זו אלא שהיא עומדת על גבי ביב של בורסקי, לא נמצא מבזה פלטורין של מלך, כך ברא הקב״ה את עולמו ורקעו על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים (תהילים קל״ו:ו׳), למטה מן המים אי אתה יודע מה הוא, ודבר שאין אתה יודע מה הוא אי אתה רשאי לדרשו ולחקרו, לכך לא יאמר אדם מה למטה. ומפני מה לא יאמר אדם מה לפנים, ר״ש בן גמליאל אומר משל למלך שבנה פלטורין ושכללה והיה מקומה של פלטורין לשעבר מקום אשפתות וגלי אבנים. משבנה המלך פלטורין ושכללה אינו רוצה שיזכירו לפניו תחלת פלטורין לשעבר, כך היה העולם מתחלה תהו ובהו, משברא הקב״ה את העולם ושכללו אינו רוצה שיזכירו לפניו תחלת ברייתו של עולם. לכך לא יאמר אדם מה לפנים. ומפני מה לא יאמר אדם מה לאחור, משל למלך שחשב בלבו ואינו רוצה לאמרו בפיו, אם יאמר אדם לחבירו יודע אני מה בלבו של מלך, אין שבחו של מלך בכך. כך ברא הקב״ה [את העולם] ונתנו בלבו שנאמר כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי (ישעיה ס"ג ד'), ואם יאמר אדם לחבירו יודע אני אימתי תדון אימתי הקץ בא אימתי משיח בא אימתי גאולה באה – נתקצרו ימיו, שכבר בקשו אחרים לימוד על הקץ ונטלו נשמתן, לכך לא יאמר אדם מה לאחור.
3
ד׳שאלו המינין את ר׳ שמלאי, אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לימים ראשונים שנאמר כי שאל נא לימים ראשונים וגו׳ (דברים ד׳ ל״ב) וכו׳ (עי׳ ב"ר פ"ח, וברכות ירושלמי פ״ט, והסיום הוא מי כתיב בראשית ברא אלוה, ברא אלהים כתיב וכו׳).
4
ה׳[קונטרס ב׳] כתוב אחד אומר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳) וכתיב זכרו תורת משה עבדו (מלאכי ג׳:כ״ב) את מוצא בכל... יתרון. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו, על התורה ועל הדינין ועל ישראל. נתן נפשו על הדינין ונקראו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך (דברים ט״ז:י״ח), שופטים ושוטרים אין כתיב כאן אלא תתן לך, והרי אינן אלא של מקום, כמו שנאמר כי המשפט לאלהים הוא (שם א׳) אלא שנתן משה נפשו עליהם ונקראו לשמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו לשמו, שנאמר אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וגו׳ (במדבר י״א:ט״ו), א״ל הקב״ה חייך אתה נתת נפשך עליהן, אני קורא אותן על שמך, שנאמר וידבר ה׳ אל משה לך רד כי שחת עמך (שמות ל״ב:ז׳.), והלא אינן אלא עמו של מקום שנאמר והם עמך (דברים ט׳:י״ב), אלא שמשה נתן נפשו עליהם ונקרא לשמו. נתן נפשו על התורה, שנאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וגו׳ (שמות ל״ד:כ״ח), א״ל המקום חייך איני קורא אותה אלא לשמך, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳:כ״ב), והלא התורה של מקום הוא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא שנתן משה נפשו עליה ונקראת לשמו, שנאמר בכל עצב יהיה מותר (משלי י״ד כ״ג, ועי׳ ילקוט משלי רמז תתק״ן).
5
ו׳תורה אחת וגו׳ (שמות י״ב:מ״ט), וכתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה (דברים י״ד:כ״א), את מוצא הקב״ה מחבב את הגרים ומצוה עליהם בכל מקום, וכאן הוא אומר ליתן את הנבלה לגר? ר' בניא בשם ר׳ נחמן: בארבעים ושמונה מקומות הזהיר הקב״ה על הגרים, וצוה עליהם [כנגדן] בארבעים ושמונה מקומות על עבודה זרה. אמר ר׳ אנטוכיה בשם יהודה בן סימון, אמר הקב״ה אני מחזיר [לענוש] על... העובד ע״ז וזה פירש ממנה ובא לו [להתגייר], לכך אני מזהיר עליו [את ישראל] כנגד ע״ז. עד איכן? עד עכשיו... משכיל להימן (אזרח הוא אברהם ועי׳ להלן) האזרחי (תהלים פ״ח) וכן קורא ממזרח עיט וגו׳ (ישעיהו מ״ו:י״א). לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננו, אין הכתוב מדבר בגר שנתגייר אלא בגר שהוא מבחוץ (גר תושב)... את מוצא באותו שהוא ספק טומנים להתגייר... לכך נאמר לגר אשר בשעריך, הולך ובא על שעריך. את מוצא ארבעה גרים: אחד מוקש ללוי, ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה (דברים כ״ו:י״ב), אחד מוקש לעני, שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם (ויקרא י״ט:י׳), ואחד מוקש לבהמה, שנאמר ובהמתך וגרך אשר בשעריך (שמות כ׳:י׳), ואחד מוקש לשפחה, שנאמר וינפש בן אמתך והגר (שם כ״ב). למה? שאלו ארבעה גרים מתגיירים כולם לשם דבר אחר, ולפיכך הוא מקיש כל אחד ואחד מהם לאותו הדבר שנתגייר בשבילו. אמר הקב״ה, אין חביב לפני אלא כאותו המתגייר בשמי הקדוש, כשם שבכל השבטים אין חביב לפני אלא שבט לוי, כך בכל הגרים אין חביב לפני כמותך, לפיכך הוא מקישו לאברהם, שנאמר כגר כאזרח (ויקרא כ״ד כ״ב).
6
ז׳שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד (ישעיה ו׳ ב') וכתיב ארבעה פנים לאחת וארבע כנפים (יחזקאל א׳ ו׳), את מוצא ישעיה ראה כשהיה בית המקדש קיים והיו ישראל בתוכו, וראה אותם שש כנפים, אבל יחזקאל משחרב וגלו ישראל מתוכו, הוא ראה אותם ארבע. ולמה ראה ישעיה שש לכל שרף ושרף? בשתים יכסה פניו כדי שלא יביט בשכינה, שנאמר כי לא יראני האדם (שמות ל״ג:כ׳) – אפילו המלאכים [שנאמר בהם] ודמות פניהם פני אדם, בשתים יכסה רגליו, אלו כף רגליהם שהן ככף עגל שלא יזכירו עונות אבותיכם [בעגל], ובשתים יעופף במה שהן מקלסין למקום – הרי שש. אבל משחרב ביהמ״ק באו לקלס לפני הקב״ה, תופס בהם ואומר, ביתי חרב וגלו בני ואתם מבקשים לקלס לפני, לכך יחזקאל ראה ארבע וישעיה שש.
7
ח׳דבר צוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳-ט׳), וכתיב ועושה חסד לאלפים (שמות כ׳:ו׳), אתה מוצא לעושה את התורה והמצוה מאהבה מעצמו, ועושה חסד לאלפים לאוהבי שהוא עושה מאהבה, אבל העושה מיראה – לאלף דור, לכך נאמר ולשומרי מצותי לאלף דור (דברים ז׳ ט׳).
8
ט׳אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב (תהילים קט״ז:י״א), וכתיב עיני בנאמני ארץ (שם ק״א), אם יש נאמנים בארץ היאך כל אדם כוזב? את מוצא נאמנים... השאר חסר.
9