אוצר מדרשים, מדרש ויושעOtzar Midrashim, Midrash Vayosha ('And He Saved')

א׳מדרש ויושע

ב׳[ע"פ מונק בדברי חכמים צד א׳]

ג׳ויושע ה׳, אמרו חז"ל בשעה שרדפו המצריים את בני ישראל וראו אותם ישראל אחזם אימה ורעדה, ואז נמשלו ישראל ליונה (שיר רבה פסוק יונתי בחגוי הסלע ותנחומא פ' שופטים סי' י״ג) שבורחת מן הנץ וכשבאה לקנה מצאה שם נחש, כך ישראל בשעה שראו את המצריים אמרו למשה, משה רבינו! אנה נלך, הרי מצרים לאחרינו והים לפנינו! אז נשאו קולם בבכיה ואף משה בכה עמהם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר למשה, משה! כבר זכור אני התפלה שהתפלל אברהם אוהבי בשעה שאמרתי לו לך שחוט יצחק בנך, מיד קבל באהבה ולמחר השכים לעשות רצוני, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ומי היו הנערים האלו (סנהדרין פ״ט, מ״ר פנ״ו, פרקי דר״א פל״א) אליעזר עבד אברהם וישמעאל. אמר יצחק לאביו לאן אנו הולכים לברכו? אמר לו אביו עד כה עד מקום קרוב, וכתיב ויקח אברהם את עצי העולה. וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו, אמר יצחק לאביו אבא לאן נלך יחידים? אמר לו בני להקריב קרבן, אמר לו הרי שם שהוא כהן גדול והוא יקריב את העולה (בב״ר פנ"ה איתא שאמר אברהם להקב״ה יש קרבן בלא כהן? ואמר לו הקב״ה כבר מניתיך שתהא כהן וכו׳). מיד נפלה אימה גדולה על יצחק מפני שלא ראה כלום בידו לעולה, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, מיד נזדעזע יצחק וירגזו אבריו שהכיר וידע מחשבת אביו כי לא היה בידו כלום, ואעפ״כ נתחזק ואמר לאביו אם אמת שבחר בי הקב״ה הרי נפשי נתונה לו, ונתפייס יצחק במותו בעבור לקיים מצות יוצרו ואמר לו אברהם, אני יודע בך בני שאינך מעכב צווי יוצרך וצוויי, השיב יצחק לאביו, אבי! מהר עשה רצון קונך והוא יעשה רצונך. בעוד שהיו מהלכין בדרך קדמו שטן לאברהם ונדמה לו לזקן ואמר לו אנה תלך? אמר לו להתפלל, אמר לו אם להתפלל מה אתה צריך לישא עצים על כתפך ואש ומאכלת בידך? אמר לו שמא נשהה יום אחד או יומים ונשחט ונאפה ונאכל. אמר לו עני לא שם הייתי כשאמר לך המשטין קח נא את בנך את יחידך והעלהו לי לעולה, וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב״ה למאה שנה. אמר לו אברהם לא היה משטין אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לי קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ועשה לפני עולה. אמר לו השטן הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך (איוב ד׳:ז׳), אמר לו אברהם מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו, כיון שראה השטן שלא קבל אברהם את דבריו אמר לו, תדע אברהם אומר לך בשורה תעשה עולה [השה] ולא מן יצחק, אמר לו כך עונשו של כוזב שאפילו אומר אמת אין שומעין לו, ואיני מאמינך, אלא הקב"ה הטוב בעיניו יעשה. בא השטן ועמד לפני יצחק ונדמה לו לנער כמותו, אמר לו להיכן אתה הולך, אמר לו ללמוד תורה, אמר לו בחייך או במותך? א״ל וכי יש אדם שלומד תורה אחר מותו? א"ל אי בן עלובה! היכן שני ילדותך ואתה אינך יודע כי לזבוח אותך מוליכך אביך בזו הדרך, א"ל אני בעצמי יודע והרי נפשי מסורה ביד הקב״ה וביד אבי, כל מה שירצה לעשות ממני יעשה, ושוב הלך השטן לשרה ונדמה לה לזקן, אמר לה אברהם בעלך היכן הלך? אמרה לו למלאכתו הלך, ויצחק בנך היכן הלך? אמרה לו עמו הלך ללמוד תורה. אמר לה עלובה זקנה! איך יקהו שיניך על בנך שאינך יודעת שלזבוח אותו הוליכו בדרך. באותה שעה הזדעזעו מתניה ונתחללו איבריה ולא היתה בעולם, ואעפ״כ התחזקה ואמרה, מה שאמר לו הקב״ה יעשה לשלום ולחיים. וכיון שראה אותה שטן שלא עלתה בידו מחשבתו ותאוות לבו לבטל קרבנו של אברהם, מה עשה? הלך לעשות עצמו כנהר גדול וכיון שהגיעו לאותו נהר אמר אברהם ליצחק המתן לי מעט ואכנס אני תחלה לנהר ואראה אם הוא עמוק, וכן עשה, ירד לתוך הנהר עד חצי הנהר ואין מים מגיעין עד ברכיו, אמר ליצחק רד אחרי אל תירא שהמים אין מגיעין עד ברכי, וירד יצחק אחריו. ולא הספיקו לרדת עד חצי הנהר עד שגברו המים והגיעו עד צואריהם. באותה שעה נשא עיניו לשמים ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאתה הוא אלוה בעליונים ובתחתונים ונגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואין כמוני בעולם ואתה יחיד שאין כמותך צדיק בעולם, הודע שמי בעולם והעלה יצחק בנך לעולה לפני, ואני מהרתי לומר ישמעאל (פי' חשבתי כי כוונתך על ישמעאל, ואף כשאמרת שהוא יצחק לא הרהרתי אחר מדותיך), כי על יצחק אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אם אנו טובעין בנהר מי ייחד שמך בעולם! מיד גער הקב״ה בשטן וחרבו המים על הארץ ומצאו עצמם ביבשה. בעוד שהיו אברהם ויצחק מהלכין בדרך נכנסה מריבה בין ישמעאל ובין אליעזר עבד אברהם שהיו שומרים את הכלים ואת בהמתם, אמר ישמעאל עכשיו יקריב אבא את יצחק ואני אירש כל הנכסים שישארו מאבא, א״ל אליעזר אתה כבר גרשך כאשה גרושה מבעלה ושלחך במדבר, אבל אני עבדו נאמן ביתו ביום ובלילה, ורוח הקדש משיבה ואומרת להם לא זה יירש ולא זה יירש. כתיב ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל לעצים, אברהם היה בונה את המזבח ויצחק מושיט לו את העצים ואת האבנים; אברהם היה דומה לאדם שהוא בונה בית חתונה לבנו, ויצחק היה דומה לאדם שמכין חופה לעצמו שעשה בשמחה, ואמר יצחק לאביו אבא זרז עצמך וחשוף זרועך ואסור ידי ורגלי יפה יפה שאני בחור בן שלושים ושבע שנים ואתה זקן וכשאראה את הסכין אבעט בך מפחד הסכין, שהנפש צופה (חצופה), ושמא אעשה בי מום ואפסל מקרבן, אלא בבקשה ממך אבא מהר ועשה רצונך ואל תעכב וגלול בגדיך וחגור מתניך. ושרפני יפה יפה, וטול אפר שלי והוליכו אצל שרה אמי ותניחו בתיבה בחדר שלה, ובכל שעה ושעה שהיא נכנסת בחדר שלה תזכור את יצחק בנה בבכי. ועוד אמר יצחק לאביו יותר מזה כשתשחטני ותבדל ממני ותלך אצל שרה אמי אם תשאל ממך אנה יצחק בני מה תאמר לה ומה תעשו לזקנתכם? אמר לו אברהם אנו יודעים שאחריך יהיו ימינו מועטים, הוא שנחמנו עד שלא נולדת הוא ינחמנו מיום זה ואילך. מיד ערך את העצים ועקד אותו על המזבח ממעל לעצים, אמץ זרועותיו וגלל בגדיו ונתן שתי ארכבותיו עליו בכח גדול, והקב״ה יושב על כסא רם ונשא ראה היאך לב שניהם (אברהם ויצחק) שוה והיו דמעות מאברהם נושרות ונופלות על יצחק ומיצחק נופלות על העצים והיה הסכין נטבלת בדמעות, מיד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, אמר הקב״ה למלאכי השרת, ראיתם אברהם אוהבי היאך יחד את שמי בעולם הזה, אם הייתי שומע לכם בשעה שאמרתם בבריאת עולמי מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו מי היה מייחד שמי בעוה״ז כאברהם? (עי' מדרש תהלים מזמור ח' ותנחומא פ׳ וירא סי' י"ח). באותה שעה בכו מלאכי השרת במר נפש, ומה היו אומרים? נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית (ישעיה ל"ג ח׳) היכן הוא מתן שכרן של מכניסי אורחים, האורחין שהיו באין מכל מקום אברהם אבינו מכניסן בתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומלוון לדרכים, היכן הוא השכר שנטל אברהם? הפר ברית, הופר אותו ברית שאמרת לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ואת בריתי אקים את יצחק, והרי המאכלת על צוארו. ובכו מלאכי השרת ונפלו דמעותיהן על הסכין ועמד הסכין ולא שלט בצווארו של יצחק, מיד פרחה נשמתו, אמר לו הקב״ה למיכאל מפני מה אתה עומד, אל תניחהו לשוחטו! מיד קרא מיכאל ואמר אברהם אברהם! ויאמר אליו הנני. ומפני מה קראו שני פעמים לפי שאברהם ממהר והמלאך צווח כאדם שצווח ואומר פלוני פלוני מה אתה עושה? אל תשלח ידך אל הנער! אמר לו אברהם למלאך. לא אשחטהו אלא אחנקהו? אמר לו ואל תעש לו מאומה, אמר לו אברהם למלאך, הקב״ה אמר לי לשוחטו ואתה אמרת לא תשחטנו, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו׳. מיד הניחו וחזרה בו נשמתו ועמד על רגליו וברך ברוך מחיה מתים. באותה שעה נשא אברהם את עיניו לשמים ואמר רבש"ע בשעה שיעמדו בני בצער תזכור להם זאת השעה שאני עומד לפניך.

ד׳דבר אל בני ישראל ויסעו, ויען משה לפני הקב״ה רבש״ע ואני מה אעשה? אמר לו טול המטה אשר נתתי לך ולך אל הים בשליחותי ואמור לו אני שלוחו של יוצר בראשית, גלה דרכיך לבני שיעברו בך. מיד הלך משה אל הים ואמר לו דברי הקב״ה. ויען הים אל משה לא אעשה כדבריך לפי שאתה ילוד אשה, ולא זו בלבד אלא שאני גדול ממך שלשה ימים שאני נבראתי ביום השלישי ואתה לא נבראת עד יום הששי (עי' ערך הלל צד 130). מיד השיב משה דברי הים אל הקב״ה, ואמר לו הקב״ה עבד המסרב ברבו מה עושין לו? אמר לו משה מלקין אותו במטה. א״ל הקב"ה אף אתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו, מיד ויט משה את ידו על הים ויבקעהו, והיו יראין ישראל לבא בים עד שקפץ נחשון בן עמינדב וירד תחלה בים (עי' סוטה ל״ז. שמות רבה פכ״ג ופרקי דר"א פמ"ב), ואחריו באו כל ישראל תוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ויושע ה׳ וגו', אמרו חכמינו ז״ל וכי ישראל היו מסורים ביום ההוא ביד מצרים שהוא אומר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים? אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי דין עליהם, אם רצונך יבא מיכאל שר של ישראל וידון עמי לפניך. באותה שעה אמר הקב״ה למיכאל צא לדון עמו לפני. פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה ואמר רבון העולמים אתה גזרת על אומה זו שיהיו משועבדים תחת יד אומתי ארבע מאות שנה ועדיין לא עברו מהם אלא שמונים ושש שנים מיום שנולדה מרים (כשנולד משה היתה אז מרים ה' שנים כדאיתא בשמות רבה פ״א וכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה – שמות ז׳:ז׳), וי״ב חדש שמשו המכות כדאיתא בעדיות פ״ב), ולפיכך נקראת מרים ע״ש שמררו המצריים את חייהם, וכשם שאתה קיים כך תהא גזירתך קיימת, ועדיין לא הגיע זמן יציאתם. כששמע כך מיכאל נשתתק ולא היה לו מענה לעוזא, ביקש עוזא רשות להחזיר את ישראל למצרים, כיון שראה הקב״ה שהיה רוצה להחזיר את ישראל למצרים אמר לו מפני מה אתה רוצה להחזיר את בני למצרים לעבוד את בניך? כלום נתחייבו בני לעבוד את בניך אלא בעבור דבר אחד שדבר אברהם אביהם בשעה שאמרתי לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, ואמר לפני רבון העולמים במה אדע כי אירשנה, ועל זה אמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, כלום אמרתי לו גרים יהיו בארץ מצרים? לא אמרתי אלא בארץ לא להם; גלוי וידוע שמיום שנולד יצחק היו גרים, וכבר עברו אותן ארבע מאות שנה ואין לך עוד רשות לשעבד אותם, וזה שאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.

ה׳וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, אמרו חז״ל בשעה שבקש הקב״ה להטביע המצריים בים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה, ואמר לפניו רבש״ע נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולמה אתה רוצה להטביע בני בים? כלום טבעו אחד מבניך או הרגו אפילו אחד מבניך? ואם בשביל שעבוד קשה שעבדו בהם אתה רוצה להטביעם כבר נטלו בניך שכרם, שכל כסף וזהב שהיו להם נטלו. מיד כנס הקב״ה פמליא של מעלה ואמר להם שפטו נא ביני ובין עוזא שר של מצרים. באמת, מתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף אוהבי שהצילם בחכמתו ונעשו כלם עבדים שלו, ואח"כ באו שם [ישראל] כגרים מפני הרעב [בארצם], והם עבדו בהם בכל עבודה קשה שבעולם, ויצעקו מרוב עבודה ותעל שועתם לפני, ושלחתי לפרעה שלוחי הנאמנים משה ואהרן ובאו לפני פרעה ואמרו לו כה אמר ה׳ שלח עמי ויעבדוני, ולפני אותו רשע היו יושבים מלכי מזרח ומערב והתחיל להתגאות ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, איך לא בא לפני כמו שבאים כל מלכי מזרח ומערב, ולמה לא הביא דורון לפני כדרך שמביאין לי כל המלכים? אבל אלוה זה שאתם אומרים איני מכירו, מה עשה. חזר ופשפש בפנקסיו ולא מצא כתוב משליחותי, השיב ואמר לעבדיו אלוה זה מעולם שמעתם? השיבו לו חכמיו ואמרו, שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר לשלוחיי מה מעשיו של אלוה זה? השיבו ואמרו לו הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים הוא ברא את השמים ואת הארץ והוא ממית ומחיה נפש כל חי בידו. השיב ואמר לשלוחיי לא יש אלוה כזה בכל העולם שיעשה אלו המעשים אלא אני לבדי שאני בראתי עצמי ונילוס נהרי. ועל דבר זה שכפר בי שלחתי בו עשר מכות עד ששלח בניי בעל כרחו, ועם כל זאת לא מנע עצמו מרשעו וחוזר ורודף אחריהם להחזירם לשעבודו, ולפי שנעשה בו כל זאת ולא הכיר אותי אנו רוצים לטבעו בים הוא וכל חילו. מיד ענו כל פמליא של מעלה ואמרו דין גדול יש לך להטביעם בים. כשראה עוזא כך פתח ואמר רבון העולם יודע אני שחייבים הם לך אלא יהי רצון מלפניך שתתנהג עמהם במדת רחמים ורחם על מעשה ידיך כמו שכתוב ורחמיו על כל מעשיו, ובקש הקב״ה לרחם עליהם, עד שבא גבריאל ונטל דפוס של לבנים שהיו עושין ישראל במצרים והראה אותה לפני הקב״ה ואמר לפניו רבון העולמים אומה ארורה שכזו עבודה קשה שעבדו בניך תרחם עליהם?! וחזר הקב״ה מן מדת רחמים וישב עליהם בכסא דין וטבעם בים, לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה (היד הגדולה זו מדת הדין, עי׳ רבינו בחיי פ״ז) אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

ו׳אז ישיר משה, אמרו חז״ל בשעה שבאו ישראל ליתן שירה להקב״ה אמרו למשה: משה רבינו! אמור תחלה ואח״כ נאמר אנו, מיד ענה משה לישראל אתם אמרו תחלה ואח"כ אומר אני, שאני יחיד ואתם רבים, וכבוד רבים גדולה משל יחיד, מיד פתחו ישראל ומשה ואמרו ביחד נשירה לה' שעשה לנו נסים ונפלאות. בשעה שגזרו עלינו המצריים ואמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והיו אמותינו יוצאות לשדה ואתה מפיל עליהם תרדמה והיו יולדות בלי צער, ויורדים מלאכים מן השמים ורוחצין וסכין אותנו, והיו מלבישים אותנו בגדי צבעונין ומשימים בידינו שתי חתיכות אחת של חמאה ואחת של דבש, וכאשר אמותינו רואות אותנו רחוצין וסוכין ומלובשין משי היו נותנין שבח לשמך הגדול והיו אומרות, ברוך המקום שלא הניח חסדו ואמתו מזרעו של אברהם אבינו והיו אומרות הרי הם בידך עשה מה שאתה חפץ בהם והולכות להם, וכשהיו המצריים רואים אותנו באו להרגנו, ואתה ברחמיך היית מצוה את האדמה ובלעה אותנו ופולטות אותנו במקום אחר (עי' סוטה י״א, שמות רבה פ״א ופכ״ג ילקוט יחזקאל רמז שנ״ד), והיית מציל אותנו מידם, וכשהיינו גדולים היינו נכנסים למצרים חבורות חבורות וכל אחד ואחד היה מכיר אביו ואמו ומשפחתו. כל זאת עשית לנו ולפניך נשיר. לכך נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה.

ז׳עזי וזמרת יה, אמרו חז״ל אמר משה לישראל אתם נתתם הודאה להקב״ה שעשה עמכם נסים ונפלאות, אף אני אתן שבח והודאה להקב״ה שעשה עמי נסים ונפלאות, בשעה שבאה מרים אחותי ואמרה לאבי, אבי! נאמר לי בנבואה שיצא ממך בן שיגאל את ישראל מעבודה זו, וכשילדה אותי אמי הצפינה אותי כמו שנאמר ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד, ותשם בסוף על שפת היאור, ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, והקב״ה יתעלה שמו לעדי עד הוריד חום גדול במצרים עד שירדה בת פרעה לרחוץ על היאור, ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראני ותחמול עלי, והקב״ה נתן לי חן בעיניה לבלתי המיתני, ולקחה אותי לינק את שדיה והקב״ה נתן לי דעת שלא רציתי לינק שדיה מחלב טמא, והחזירה אותי לחיק אמי ונתנה לה בשבילי שכר גדול, וכשהייתי בן שלש שנים הלבישה אותי בת פרעה בגדי צבעונין ושגרה אותי לאביה, וכשראה אותי פרעה שהייתי נאה לקחני בחיקו, ונטלתי הכתר מעל ראשו ושמתי אותו בראשי, והיו יושבין לפניו כל חרטומי מצרים וחכמיה ואמרו לו תינוק זה שנטל הכתר מעל ראשך ונתנו בראשו מתיראין אנו שלא יהא אותו שעתיד להוציא מלכות זו מידך. מהם אומרים להרגני בחרב ומהם אומרים לשרפני, עד שענה אחד מהם ויתרו שמו, ואמר תינוק זה אין בו דעת, אלא אם רצונך אומר לפניך דבר אחד, ישימו לפני הילד הזה דינר זהב וגחלת של אש, אם ישלח ידו ויקח הדינר תדע שיש בו דעת ותעשה ממנו משפט, ואם ישלח ידו ויקח הגחלת תדע שהוא נער ואוולת קשורה בלבו ותניחהו. כששמע פרעה ועבדיו דבר זה כשר הדבר בעיניהם ויעשו כן, ושמו הדינר והגחלת במזרק אחד, ואני רציתי ליטול הדינר, ובא גבריאל ודחף ידי לתוך הגחלת ונטלתיה והכנסתיה לתוך פי, ובשביל זה אני ערל שפתים. וכשגדלתי יצאתי לראות דוחק אחי וראיתי איש מצרי מכה איש עברי מאחי והרגתיו וטמנתיו בחול. וכששמע פרעה כך בקש להרוג אותי והביא חרב שנונה שבכל העולם לא היה כמותה והכני בה עשר פעמים, ועשה לי הקב״ה נס ונעשה צוארי כעמוד של שיש ולא שלטה בי החרב, וברחתי אצל יתרו ואף הוא חבשני בבור שבע שנים. כשיצאתי ממצרים בן ארבעים שנה הייתי ועמדתי על הבאר ומצאתי צפורה בת יתרו, וראיתי אותה שהיא צנועה ביותר אמרתי לה שאשאנה לאשה והיא ספרה לי מנהג אביה ואמרה לי כל אדם שבקש לישא מבנותיו של אביה מנסה אותו באילן אחד שיש לו בגנתו, וכשמגיעין לאילן מיד בולעו (עי' פרקי דר״א פ״מ, גם עי' ערך השכם). אמרתי לה אילן זה מאין היה לו? אמרה מקל הוא שברא הקב״ה אותו בערב שבת [מששת ימי בראשית] כשברא את עולמו והקב״ה הפקידו לאדם הראשון, ואדה״ר הפקידו לחנוך, וחנוך הפקידו לנח, ונח הפקידו לשם, ושם הפקידו לאברהם, ואברהם הפקידו ליצחק, ויצחק הפקידו ליעקב ויעקב הורידו למצרים והפקידו ליוסף בנו, וכשמת יוסף שללו המצריים את ביתו והביאו אותו מטה (המקל) בפלטרין של פרעה, ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי מצרים וראה אותו מטה וחמדו בלבו וגנבו והביאו לביתו. ואותו מטה חקוק עליו שם המפורש ואותן עשר מכות שהביא הקב״ה על המצריים, והיה כתוב בו דצ״ך עד״ש באח"ב. ועוד כמה ימים וכמה שנים היה המטה מונח בבית יתרו אבי, עד שאבא פעם אחת לקחו בידו ונכנס לגנה ונעצו בקרקע, ושב בגינה ללקחו ומצאו שפרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, והניחו שם, ובו היה בודק כל מי שביקש לישא אחת מבנותיו. וכששמעתי דבריה הטובים וראיתי שהרועים גרשו את צפורה ואחותיה הצלתי אותן מיד הרועים וגם דלה דליתי להם והשקיתי את צאנן, ותבאנה אל רעואל אביהן ואני באתי עמהן ונכנסו הן תחלה ואני עמדתי בחוץ, כשראה אותן יתרו אמר להן מדוע מהרתן בא היום? ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים. ואני שמעתי מבחוץ שהן מעידות עלי שאני מצרי, ובשביל שלא נכנסתי ואמרתי איש עברי אני לא אזכה ליכנס לארץ ישראל. וכיון שאמרו בנות יתרו איש מצרי הצילנו אמר להן, אדם שעשה עמכן טובות אתן גמלתן לו גמול כזה? קראן לו ויאכל לחם, כיון שנכנסתי לבית אכלתי ושתיתי ודברתי ליתרו שיתן לי צפורה בתו לאשה, וענה לי אם תוכל להביא לי את המטה העומד בגנתי אני אתננה לך, והלכתי ופשפשתי את הגן ומצאתיו והבאתיו בידי, מיד הרהר יתרו ואמר בודאי זה הוא איש נביא שכל חכמי מצרים מקסמין עליו שעתיד נביא לצאת מישראל, שעל ידו תחרב מצרים וכל המצריים שבתוכה. מיד כעס עלי יתרו ותפשני והכניסני לבור שהיה בתוך ביתו, אמרה צפורה בלבה היאך אני יכולה להציל את הצדיק ממיתה משונה? אמרה לאביה אבא רצונך שתשמע לי, אתה אדם שאין לך אשה ויש לך שבע בנות, אם רצונך תעמודנה שש אחיותי בבית ואני אלך עם הצאן, ואם לאו תלכנה שש אחיותי עם הצאן ואני אתקן את הבית, אמר לה אביה יפה את אומרת תלכנה אחיותיך עם הצאן ואת שבי בבית ושמור את ביתי וכל מה שיש לי. ובכל יום היתה צפורה מפרנסת אותי מכל מעדני אביה יתרו, עד שהשלימו שבע שנים בבור. לאחר שבע שנים אמרה צפורה לאביה זוכרת אני אבי פעם אחת שלקחת איש אחד שהביא לך את המקל והשלכתו לבור ועשית עון גדול בדבר, אם רצונך פתח את הבור וראה, אם הוא מת הוציאהו משם והשלך נבלתו בחוץ כדי שלא יהא גופו מוסרח בביתך, ואם הוא חי תדע שהוא צדיק גמור, אמר לה בתי יפה את אומרת, כלום את זוכרת מה שמו? אמרה לו זוכרת אני ששמו משה בן עמרם, מיד הלך יתרו ופתח את הבור וקרא משה משה! עניתי ואמרתי לו הנני, והוציאני משם, ונשקני על ראשי ואמר ברוך המקום ששמרך בבור שבע שנים. מעיד אני עליו שהוא ממית ומחיה ומעיד אני בך שאתה צדיק גמור ועל ידך עתידה מצרים שתחרב ועל ידך עתיד הקב״ה להוציא את ישראל ממצרים ועל ידך עתידים המצריים להטבע בים, פרעה וחילו, ונתן לי ממון הרבה ואת צפורה בתו לאשה והתנה עמי זה התנאי כל מה שתוליד בביתי יהא מחצה יהודים ומחצה ישמעאלים. אחר זמן נתעברה צפורה ותלד גרשום בחלקי, מלתי אותו וינק שדי אמו שתי שנים. לשנה השלישית נולד אליעזר, אמרתי איך אעשה עכשיו לא יניחו לי למולו, מיד לקחתי אשתי ובני לשוב לארץ מצרים. באותה שעה בא שטן בדמות נחש ופגע בי ובלעני מראשי ועד המילה, ומעולם לא היה יכול ליגע בברית מילה, הרהרה צפורה בלבה ואמרה יודעת אני שאין דבר זה אלא בשביל העון שלא מלנו אליעזר בננו, מיד לקחה צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ונטלה מן הדם וזרקה על רגלי, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה לנחש הקיא אותו וכן עשה, וזה שאמר הכתוב וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות, הרי הצילתני אשתי משתי מיתות. כיון שבאתי למצרים פגעו בי דתן ואבירם שהיו ראשי ישראל ואמרו להרוג אותנו באת, או שמא אתה באת לעשות אותנו כמו שעשית למצרי, מיד חזרתי למדין ועמדתי שם שתי שנים עד שנגלה לי הקב״ה בחורב ואמר לי להוציא את בני ישראל ממצרים, וכל זאת עשה לי הקב״ה, ולכך אני מחוייב לשורר לפניו ולכך נאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנו.

ח׳ה' איש מלחמה, אמרו חז״ל בטכסיסי מלך ב״ו הביא עליהם את המכות, מלך ב״ו כשהמדינה מורדת בו מה עושה? בתחלה משלח לגיונות ומקיפין עליה, וסוכר אמת המים שלה כדי שימותו, אם חזרו בהם הרי טוב ואם לאו הוא מביא עליהם קולנים (בעלי קול), אם חזרו בהם מוטב ואם לאו הוא מורה בהם חצים, אם חזרו בהם מוטב ואם לאו הוא מוליך עליהם ברברים, ואח"כ דרמסיות, ואח"כ זורק עליהם נפט, ואח"כ משליך עליהם אבני בליסטרא, ואח״כ מגרה בהם לגיונות ואוכלוסין, ואח״כ אוסר אותם בבית האסורים, ואח״כ הורג את הגדולים שבהם. —כך הקב״ה בא על המצריים בטכסיסי מלכים, בתחלה סכר את המים שלהם שנאמר ויהפוך את יאוריהם לדם, לא עזבו את ישראל הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים שהיו מקרקרין במעיהם, לא עזבו את ישראל הביא בהם חצים אלו הכנים שהיו נכנסין בגופן כחצים, לא עזבו את ישראל הביא עליהם ברברים אלו ערוב, לא עזבו את ישראל הביא עליהם דרמסיות הוא הדבר שהרג את מקניהם, לא עזבו את ישראל זרק עליהם הנפט זה השחין, לא עזבו את ישראל הביא עליהם אבני בליסטרא זה הברד, אח"כ הביא עליהם לגיונות זה הארבה, אח"כ נתן אותם בבית האסורים זה החשך, אח"כ הרג את הגדולים אלו הבכורים. ולפי מה שחשבו המצריים לעשות לישראל הביא הקב״ה עליהם המכות, הם חשבו על ישראל שישאבו להם מים לפיכך הפך מימיהם לדם, הם חשבו שיהיו טעונין פרגמטיהם (סחורה) לפיכך שלח בהם צפרדעים (שהיו מכלות את הסחורה שלהם) שיהיו מרקדין במעיהן, הם חשבו שיהיו עובדים אדמתם לפיכך חזר עפרם לכנים, הם חשבו על ישראל שיהיו טוענין בניהם לפיכך שלח בהם ערוב אריות וזאבים ודובים ונמרים, והיה למצרי עשרה בנים ונותנין ליהודי לטייל עמהם בשוק ובא ארי וחטף אחד והדוב אחד והנחש אחד עד שנתן לו חשבון מכולם, הם חשבו לעשות מישראל רועים למקניהם לפיכך שלח בהם דבר שהרג כל מקניהם, הם חשבו להשקיע את ישראל במים לפיכך שקע אותם במים, לפי שאין הקב״ה דן את האדם אלא מדה כנגד מדה. ודעו שכל המכות שהביא הקב״ה על המצריים כמו כן יביא על אדום משיצאו ישראל מן הגלות בימות המשיח. במצרים הביא עליהם מכת דם תחלה כמו כן יביא על אדום כשתעקר שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג׳:ג׳-ד׳), והשמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (שם ד'), במצרים הביא צפרדעים שהיה קולם גדול כמו כן יעשה על אדום ישלח בהם קולות שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' משלם גמול לאויביו (ישעיהו ס״ו:ו׳). במצרים הביא כנים עליהם שהיו שורפין אותם כמו כן יעשה לאדום שנאמר ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם ל״ד), במצרים הביא עליהם ערוב אף באדום יעשה כן דכתיב וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו שם (שם), במצרים הביא הקב״ה דבר אף באדום יעשה כן, דכתיב ונשפטתי אתו בדבר וגו' (יחזקאל ל״ח כ״ב), במצרים הביא שחין אף באדום יעשה כן שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל הגוים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו וגו' (זכריה י״ד י״ב), במצרים הביא ברד כמו כן יעשה באדום שנאמר ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו (יחזקאל ל״ח), במצרים הביא ארבה כמו כן יעשה באדום שנאמר אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו (ישעיהו ל״ד:י״א), במצרים הביא חשך כמו כן יעשה באדום שנאמר ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו (שם), במצרים הביא מכה על בכוריהם אף באדום יעשה כן שנאמר שמה נסיכי צפון כולם וגו' (יחזקאל ל״ב:ל׳), במצרים פרע מאלהיהם ואח״כ פרע מהם, אף באדום יעשה כן, שיפרע מהשר שלהם תחלה ואח״כ יפרע מהם שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כ״ד:כ״א) לכן כתיב ה' איש מלחמה.

ט׳מרכבות פרעה וחילו, אמרו חז״ל כשהיו ישראל במצרים היו המצריים משעבדין אותם בכל עבודה קשה שבעולם בחומר ובלבנים, ובכל יום ויום היו אומרים לישראל לעשות כל אחד ואחד מהם שש מאות לבנים, וכשהיו ישראל פוחת אפילו אחת משימין אותו בקיר כנגד מה שפיחת, כנגדן לקו המצריים ברדפם אחריהם בשש מאות רכב, שנאמר ויקח שש מאות רכב, וכשראו ישראל שהמצריים נוסעים אחריהם נבהלו ופרחה נשמתם, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע נרד ונעשה נקמה במצרים ונשמור בניך מידם, וענה להם הקב״ה אני בעצמי ארד ואשמור את בני ישראל, בשכר שעשה אברהם אביהם רצוני, שנאמר וישכם אברהם בבקר, וכשהגיע אותה שעה שעמד אברהם בתפלה לפניו הסתכל הקב״ה במחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהומם וינערם כמו שנאמר ויהי באשמורת הבקר וישקף ה׳ אל מחנה מצרים וגו' לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף.

י׳תהומות יכסיומו, אמרו חז״ל: יתברך וישתבח שמו של הקב״ה שברא עולמו בחכמה ובתבונה. לנפלאותיו אין חקר ולתבונתו אין מספר, דכתיב כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות. כשברא הקב"ה את עולמו אמר לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבש״ע די שאעמוד בשלי והתחיל לבכות, בעט בו הקב״ה והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כ"ו י"ב) (כך שם של שר הים רהב – ב״ב ע״ד), מה עשה הקב״ה כבשן וקבלן הים (את מימי העולם) שנאמר ויסך בדלתים ים וגו' (שם). א״ל הים רבש"ע אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים, א"ל כל אחד ואחד יהיה אוצר בפני עצמו, שנאמר נותן באוצרות תהומות, בא וראה כמה חסדים עשה הקב״ה עם ישראל כשהלכו במדבר היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם וגו', ועוד שהיו שם נחשים ועקרבים ושרפים והקב"ה מרוב אהבה שאהב את ישראל היה שולח לנחשים שיעשו עצמם כנשר וישראל עוברין עליהם כאדם שעובר על הנשר. ועדיין מרוב אימה מן הנחשים שהיו במדבר ומפחד ואימה שהיה להם מן המצריים, אמרו למשה אתה אומר שטבעו המצריים בים מתיראין אנו שמא יעלו מן הים כשם שעלינו אנחנו (עי' פסחים קי"ח. ילקוט שופטים רמז נ״ג), אם רצונך הראם לנו מתים ונראה נקמה משונאינו, מיד אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע מרוב אימה ופחד שהיה להם מן המצריים אינם מאמינים שנטבעו בים, אם רצונך עשה להם נפלאות והראם להם ויראו נקמה מאויביהם, מיד אמר הקב״ה לשרו של ים השליכם ליבשה, אמר שרו של ים רבש״ע יש אדון שנותן מתנה לעבדו שיטלנו ממנו? אמר הקב״ה לשרו של ים אני אפרע לך אחד וחצי כמותם, אמר לפניו רבש״ע יש עבד שתובע אדוניו לדין בשביל חובו? אמר לו הקב״ה נחל קישון יהא לך ערב, מיד הוציאם הים אל שפת הים וראום ישראל והכיר כל אחד ואחד שונאו ונטלו כל כספם וזהבם, ולאחר שראו נקמתם הצלילם הקב״ה כאבן, לכך נאמר תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן.

י״אימינך ה׳ נאדרי בכח, אמרו חז"ל בשעה שהביא הקב"ה מכת בכורות על המצריים במצרים, מקודם באה המכה על אלהיהם ועל צלמיהם, אותן שהיו של כסף ושל זהב ונחשת ובדיל ועופרת נתוכין ונמסין וכל צלמים של עץ נרקבים ונשברין, כשראה פרעה כך עמד בחצי הלילה וקרא למשה ולאהרן וצועק והולך בכל חוצות ישראל ואמר היכן משה ואהרן עומדים? ונערים קטנים של ישראל משתקין ואומרין לו היכן אתה הולך ומי אתה מבקש? ואומר להם משה אוהבי אני מבקש, והם אומרים בכאן הוא עומד, ואחרים אומרים בכאן הוא דר, ואחרים אומרים במקום אחר עד שמצא את הבית, ואמר לו משה! קומו צאו מתוך עמי, אמר משה וכי גנבים אנו שנצא בלילה, הקב״ה אמר לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, א״ל בבקשה ממך קומו צאו מהר. ויהי בחצי הלילה, זו שנאמרה ברוח הקדש על ידי דוד שנאמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, א״ר יוחנן מלמד שאמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מודה אני לפניך על אותו הלילה שעשית נס לישראל במצרים ואמר דוד בוא וראה מה שעשה הקב״ה במצרים לישראל, יתברך שמו ויתעלה זכרו, שלא גמר דינו במצרים עד שהודיע משפטיו למשה ולישראל, אמר לו הקב"ה למשה משה לך אמור להם לבני, תדעו שאני יוצא בתוך מצרים, ואני בעצמי אפרע מהם ואשחוט בכוריהם בשעה אחת, ואתם שחטו את פסחיכם ותנו דם הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות ועל גגות בתיכם ועל הכתלים, והיה זאת סימן לחיים. משל למה״ד למלך שהיה לו צאן והפריש מהן לחיים ומהן למיתה, מה עשה נטל את הסיקרא וסקר אותן שהפריש לחיים אבל אותן שהפריש למיתה לא סקר, כך הקב״ה הצאן שרצה לשחוט אלו המצריים והצאן שהפריש לחיים אלו ישראל שנתן עליהם סיקרא, סימן לחיים זה הדם, שנאמר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף (שמות י״ב:ז׳), וכן עשו ישראל שחטו את פסחיהם ונתנו מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ועל כותלי בתיהם. אמר להם משה כך אמר לי הקב״ה זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, כששמעו ישראל דבריו של הקב״ה עמדו על רגליהם בשמחה ובשירים ומלו כל הערלים שהיו בהם במהירות והקב״ה מיהר ורפאם. כשהיה חצי הלילה עבר הקב״ה בתוך מצרים וראה ישראל מלוכלכים בדם מילה ובתיהם מלוכלכים בדם פסח, ברך אותם ואמר להם בני תהיו בחיים לשנה הבאה, שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו׳ ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל ט״ז:ו׳). ואמר ריב״ל כשאמר משה לפרעה דע שבכורי מצרים ימותו בלילה התחיל להלעיג עליו ואמר כמה יהיו בכורי מצרים מאתים או שלש מאות, וטפש זה לא היה יודע שכולם בכורים, מפני שהם שטופים בזמה והיו כלם ממזרים, וכל אחד ואחד היה בכור לאביו [ואם לא היה בכור מת גדול הבית], וכיון שמתו הבכורים וגדולי הבית במקום הבכורים וראה פרעה שמתו רוב בניו ובני עבדיו ובני שפחותיו אמר פרעה בלבו משה מעולם לא אמר לי שקר, ואמר לעבדיו כל הימים שהיה משה אצלי הייתי מפייס אותו והתפלל עלינו והיינו מתרפאים, עכשיו כעסתי עליו ואמרתי לו אל תוסף ראות פני, דין הוא שאלך אני בעצמי, מיד עמד ממטתו בבכיה גדולה והלך עם שריו לפני פתחו של משה, צעק פרעה בקול גדול ובכה במר נפש וקרא למשה: משה אוהבי! בבקשה ממך התפלל עלי לפני הקב״ה, ומשה ואהרן וכל ישראל אוכלין פסחיהם ושותין יין בהסבה ואומרין שירות ותשבחות להקב״ה ויושבין בבתיהם, ואין אחד מהם יוצא לחוץ, שכך אמר להם הקב״ה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכשקרא פרעה לפתחו של משה א״ל מי אתה ומה שמך? א״ל: פרעה המושפל, א״ל משה למה באת אלי אתה בעצמך וכי דרכו של מלך לקום בלילה ולחזור על פתחי בני אדם? אמר פרעה למשה בבקשה ממך אדוני בא והתפלל עלינו עכשיו [ואם לא] לא ישאר איש במצרים. א״ל לא אוכל לצאת כי הקב״ה צוה אותנו ואמר לנו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, אמר פרעה למשה בבקשה ממך בא אל החלון ודבר עמי, וכן עשה, ואמר לו פרעה הלא אתמול אמרת לי ומת כל בכור בארץ מצרים ועכשיו תשעה ידות מתים. אמר לו משה אעפ״כ אם תרצה אלמוד לך דבר ותנצל אתה ולא תמות, הרם קולך ואמור: בני ישראל! הרי אתם ברשותכם, קומו צאו מתוך עמי, עד עכשיו הייתם עבדי פרעה מכאן ואילך הרי אתם ברשות ה׳, לכו עבדו את ה׳ אלהיכם. וכן עשה איזה פעמים, והקב״ה השמיע קולו של פרעה בכל ארץ מצרים, שנאמר ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית וגו׳ ויאמר קומו צאו מתוך עמי. אמר לו משה לפרעה למה אתה מטריח עצמך, א"ל אני מתירא שמא אמות לפי שאני בכור, וא״ל משה אל תירא מדבר זה, לגדולה מזו אתה מוכן (לטבוע בים). ולא תאמר פרעה לבד היה דוחק אלא כל המצריים היו דוחקין שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים. א״ר שמואל בר נחמני בהערמה זאת באו המצריים על ישראל לשעבדם תחת ידם ולכופם, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש יכול אלהיהם להלחם בנו באש כשם שהביא על סדום ועל עמורה, אבל נשעבדם במים שאינו יכול להלחם בנו במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, ואמר להם הקב״ה שוטים! אני נשבעתי שלא אביא מבול לעולם, חייכם אתם עצמכם תלכו אל המבול, לפיכך טבעם בים, לכך נאמר ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב.

י״בוברוב גאונך, אמרו חז״ל עשר מכות הביא הקב״ה על המצריים במצרים, מכה ראשונה הביא עליהם דם, ולמה הביא עליהם דם, מפני שהיו המצריים מונעין בנות ישראל מלעשות טבילה לכך הביא עליהם דם. מכה שניה הביא עליהם צפרדעים שהיו נופלות במשארותם ובחדרי משכיותם ומשכבם, והיו מקרקרין בפניהם, והיתה מכת צפרדעים קשה מכולן, ולמה הביא עליהם צפרדעים? לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו צודו לנו דגים (נ״א שקצים ורמשים) מן הים ולכך הביא עליהם צפרדעים. מכה שלישית הביא עליהם כנים, והיו הכנים ברום אמה על הארץ, וכשהיו המצריים לובשים בגדיהם נקיים מיד נתמלאו כנים, ולמה הביא עליהם כנים? לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וטאטאו את בתינו ואת חצרינו והשווקים, לכך נהפכה עפר הארץ לכנים. מכה רביעית הביא עליהם ערוב אריות וזאבים ודובים ונמרים, ונכנסים בבתיהם והמצריים סוגרים דלתותיהם, והקב״ה שלח להם חיה מן הים ושמה סילוני והיתה נכנסת בחלונות ופותחת הדלתות והיו החיות נכנסין ואוכלות המצריים, ומפני מה הביא עליהם ערוב? לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וצודו לנו חיות מן השדה, לכך הביא עליהם ערוב. מכה חמישית הביא הקב״ה עליהם דבר, ומפני מה הביא עליהם דבר? לפי שהיו המצריים אומרין לישראל לכו ורעו לנו בהמתנו, לכך הביא עליהם דבר שמתו כל בהמתם. מכה ששית הביא הקב״ה עליהם שחין באדם ובבהמה, ומפני מה הביא עליהם שחין? לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו תקנו לנו מרחצאות לעדן עצמנו, ולכך הביא עליהם שחין שהיה מחמם את בשרם. מכה שביעית הביא הקב״ה עליהם ברד על האדם ועל הבהמה, מפני מה? לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו חרשו וזרעו את שדותינו וארצנו, ולכך הביא עליהם ברד ששבר את האילנות והזרעים, ואמרו חז״ל בשעה שנשא משה ידיו להקב״ה עמד הברד בין השמים ובין הארץ, שנאמר ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרוש כפיו אל ה׳ ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, אלא הוטל בין שמים וארץ, עד שבא יהושע ונלחם עם אותן שלשים ואחד מלכים והשליכם הקב״ה עליהם, שנאמר רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב (יהושע י׳ י״א). והנשאר ימטיר הקב״ה על גוג ומגוג שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י״ד ג׳). מכה שמינית הביא הקב״ה עליהם ארבה שהיו שיניו כשיני אריה ומתלעות לביא לו, מפני מה הביא עליהם ארבה? מפני שהיו המצריים אומרים לישראל לכו ונטעו לנו אילנות ושמרו פירותיהם, לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל מה שנשאר מן הברד. מכה תשיעית הביא עליהם הקב״ה חשך של גיהנם, ומי שהיה יושב לא יכול לעמוד ומי שהיה עומד לא היה יכול לישב מפני כובד החשך, ומפני מה הביא עליהם חשך מפני שהיו פושעים בישראל ובקש הקב״ה להמיתם בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו המצריים במפלתם וישמחו עליהם, לפיכך הביא עליהם חשך. ומכה עשירית זו מכת בכורות, וקודם שבאה המכה הלך משה אצל בכורי מצרים ואמר להם כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים. מיד הלכו כל בכורי מצרים לאביהם ואמרו להם תדעו שכל המכות שאמר משה כולם באו ועכשיו אמר ומת כל בכור בארץ מצרים, ענו להם אביהם לכו אצל פרעה כי הוא בכור ג״כ, וכן עשו, ואמרו לו שלח את העם הזה ואם לא תשלחם ימות כל בכור בארץ מצרים. אמר פרעה לעבדיו אני אמרתי או נפשי תצא או נפשם תצא (פי׳ אמות אני או ימותו ישראל בטרם אשלחם), ואמר לעבדיו הכום בכל מיני מרדות. מיד הלכו כל בכורי מצרים ונטלו איש חרבו והרגו אבותיהם שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, ועל כל זאת בחצי הלילה נהרג כל בכור מצרים, לכך נאמר וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש.

י״גוברוח אפיך נערמו מים, אמרו חז״ל כשראו מים של ים אהבה שאהב הקב״ה את ישראל השפילו המים עצמן בשביל כבוד ישראל, ואף הים השפיל עצמו ועשה את עצמו לשנים עשר קרעים (דרכים) כנגד שנים עשר שבטי ישראל, והגביה את גליו למעלה שש מאות אמות (מיל), והקפיא את עצמו מלמטה והמתיק את מימיו, ועשה עצמו כחומה ונעשה בה חלונות שהיו ישראל רואים זה את זה ומהללים להקב״ה בשירות ותשבחות, ומהלכין בתוך הים כאדם שמהלך בביתו עד שיצאו ליבשה, לכך נאמר וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים.

י״דאמר אויב, אמרו חז״ל בשעה שרדפו המצריים אחרי ישראל על הים נעשו שלש כתות, כת ראשונה אומרת נטבע עצמנו בים, וכת שניה אומרת נשוב למצרים, וכת שלישית אומרת נערוך עמהם מלחמה; כת שאומרת נטבע עצמנו בים אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ה׳, כת שאומרת נחזור למצרים אמר להם משה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, כת שאומרת נערוך עמהם מלחמה אמר להם משה ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון. וכיון שנבקע הים נשמע שמועתו מסוף העולם ועד סופו, וגבהו המים אלף ושש מאות מיל (בתרגום יונתן פ׳ בשלח איתא: תלת מאה מילין), ונבהלו כל העולם ואחזם אימה ורעדה. באותה שעה עמדו כל השבטים על שפת הים והיו אומרים מי ירד בים תחלה, עד שקפץ שבט בנימין וירד תחלה וכל השבטים אחריו, לפיכך זכה בנימין ויצא ממנו מרדכי הצדיק שנפדו ישראל על ידו מן מות לחיים. כיון שראו המצריים שנכנסו ישראל לים סוף, אף הם נחלקו לשלש כתות, כת ראשונה אומרת נחזירם למצרים, כת שניה אומרת נהרוג אותם, כת שלישית אומרת נפשיטם ונעזבם ערומים. כת שאומרת נחזירם למצרים נשף הקב״ה עליהם ברוחו וכסה אותם הים שנאמר נשפת ברוחך כסמו ים, וכת שאומרת נהרגם טבעם הקב״ה שנאמר ומבחר שלישיו טבעו בים סוף, וכת שאומרת נפשיטם ונעזבם ערומים ניער הקב״ה אותם בים שנאמר וינער ה׳ את מצרים בתוך הים. כיון שראו המצריים שהתחיל בהם הפורענות אמרו אלהיהם של ישראל גדול הוא מאד נחזור ונברח למצרים, כיון שראה הקב״ה כך שגר לפניהם מלאך בדמות סוס נקבה ונכנסה לים ורצו אחריה כל הסוסים ונכנסו לים בעל כרחם, מיד אמר הקב״ה למשה נטה ידך על הים וישובו המים על מצרים, ויט משה את ידו על הים, ומיד בזזו ישראל את ממונם של מצרים, לכך נאמר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי.

ט״ונשפת ברוחך כסמו ים, אמרו חז״ל בשעה שטבעו המצריים בים היו בהם שני מכשפים ושמם יוחני וממרא ואמרו לפרעה אם ביד הקב״ה נס זה אין אנו יכולין לו, אבל אם ביד מלאכים הוא אנו יכולין לנערם (המלאכים) בים, עשו כשפים והורידו אותם אל הים, אז אמרו המלאכים הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש (חסר פה כי הקב"ה בא לעזרת המלאכים ואז הודו המלאכים להקב״ה כי הצילם, ותחתיהם הטביע את יוחני וממרא. ובילקוט בשלח רמז רל״ה, מובא כי יוחני וממרא עשו להם כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם, אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך, מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין, תפסן מיכאל בציצת ראשן וקעקען על פני המים, הה"ד אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים), ואתה במאמרך טבעת אותם בים במים אדירים, לכך נאמר נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים.

ט״זמי כמוך, אמרו חז״ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקב״ה שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה׳ אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה׳ הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקב״ה, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או״ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקב״ה, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב״ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

י״זנטית ימינך, אמרו חז״ל יכולין אנו ללמוד מפסוק זה שלא רצה הים לקבלם ולא רצתה הארץ לבולעם, הים היה משליכם לארץ והארץ משליכם בים, ולמה? שהיה הים מתיירא מיום הדין שלא יבקש אותם הקב״ה ממנו, והארץ היתה מתייראה כמו כן שלא יקללנה הקב״ה כשם שקללה כשברא עולמו. שבשעה שברא את עולמו היתה רחבה ושוה בכל מקום, וכשעמד קין והרג את הבל אחיו היה תוסס דמו בארץ וקללה הקב״ה, מיד נעשו ההרים והגבעות (עי' מדרש תהלים מזמור צ״ג ופרקי דר״א פ״ה שמובא שם באופן אחר), ובשביל כך לא רצתה הארץ לבלעם, אז אמר הקב״ה אל הארץ אל תיראי, מיד פתחה האדמה את פיה ובלעה אותם, לכך נאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ.

י״חנחית בחסדך, אמרו חז״ל יתברך שמו של הקב״ה שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת ב״ו בשעת שיוצא בלילה שריו ועבדיו מוליכין לפניו נרות ואבוקות, וביום עושין לו צל מפני החמה כדי שלא ימצא צער בגופו, אבל הקב״ה אינו כן, כי ברוב אהבה שאהב את ישראל הוא בעצמו הלך לפניהם, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שכן כתיב וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה, לכך נאמר נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך.

י״טשמעו עמים, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל, ראיתם כל הנסים האלה שעשה לנו הקב״ה בזמן הזה כך עתיד לעשות לאדום בשעה שהוא גואל את ישראל, שכך אמרו חכמים שלשה ימים קודם שיבא משיח יבוא אליהו בתחלה ויעמוד על הרי ציון וצועק במר ובוכה וסופד עליהם ואומר עד מתי יהיו חרבים, וקול בכיתו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואח״כ יבא ויאמר בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, וכשישמעו הרשעים בגיהנם מיד יהיו שמחים ויאמרו בא שלום לעולם. ביום השני יבא ויעמוד על הרי ישראל ויאמר בא טובה לעולם שנאמר מבשר טוב, ואפילו הרשעים ישמחו. ביום השלישי יבא ויאמר ישועה באה לעולם שנאמר משמיע ישועה. וכיון שרואים הרשעים שבגיהנם שכך יאמר אליהו, אומר לציון מלך אלהיך, ללמדך שעל ציון ובניה תביא הישועה ולא לרשעים, תאחזמו חיל ואימה. באותה שעה יראה הקב״ה מלכותו וכבודו לצדיקים ולכל אומה ולשון, ומיד גואל את ישראל ויירשו את הר ציון. לכך נאמר שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת.

כ׳אז נבהלו, אמרו חז״ל מפני מה נתייראו יושבי פלשת? מפני שהרגו מבני אפרים מאתים אלף איש שמנו את הקץ ביציאת מצרים וטעו בשלשים שנה ויצאו בכח גבורתם, וכעס עליהם הקב״ה ומסרם ביד פלשתים (בפרקי דר״א וכן בתרגום יונתן פ' בשלח מאתן אלפין, ובשמות רבה פ״ב שלשים ריבוא), ועתה נתייראו ואמרו עתה יגלגלו עלינו ישראל ויהרגו אותנו ויירשו את ארצנו. ומפני מה נתייראו אלופי אדום? אמרו עכשיו יפקדו עלינו אותה שנאה שהיתה בין עשו ובין יעקב ויהרגו אותנו ויירשו את ארצנו. ומפני מה נתייראו אילי מואב? אמרו עכשיו יפקדו עלינו אותה מריבה שהיתה בין רועי אברהם ובין רועי לוט אבינו. וכיון שראו מלכי כנען שכולם היו מתייראין אמרו ומה אלו שאין ישראל רוצים לשוב אל ארצם יש להם אימה ופחד, אנחנו שארצנו נתנה הקב״ה לאברהם אביהם והם באים על אותה הבטחה, על אחת כמה וכמה, לכך נאמר אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען.

כ״אתפול עליהם, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל: אחי! אתם תדעו שלא בחכמה ולא בתבונה ולא בכח ולא בעושר יכול אדם לכבוש אפילו עיר אחת אלא בגבורותיו של הקב״ה, שהרי כמה גבורים עתידים להלחם עליכם ועתיד הקב״ה ליתן פחדכם ומוראכם עליהם ולא יתיצב איש בפניכם, ועתיד הקב״ה לכתוב בתורתו אל יתהלל הגבור בגבורתו (ירמיהו ט׳:כ״ב), ואם אתם עושים רצונו של מקום הוא יושיעכם מיד אויביכם. ואמר משה לפני הקב״ה רבש״ע כשיבא עמלק להלחם עם ישראל תפול עליהם אימתה ופחד, וכשיבואו מלכי האמורי להטמין עצמן בנחלי ארנון בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עם זו קנית עם יהושע את הירדן ויבואו ויירשו את ארצם וישולם נדר שנדרת לאברהם אביהם. ואף לימות המשיח עשה להם נסים ונפלאות, כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז' ט״ו), ולכך נאמר תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית.

כ״בתביאמו ותטעמו, אמרו חז״ל ישתבח שמו של הקב״ה שמרוב אהבה שאהב את ישראל קרא להם בני בכורי. בוא וראה כמה חסדיו של הקב״ה, עבד לובש את רבו אבל הקב״ה לובש את ישראל, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל ט"ז), עבד רוחץ אדוניו אבל הקב״ה רוחץ את ישראל שנאמר וארחצך במים, עבד נועל את אדוניו אבל הקב״ה נועל את ישראל שנאמר ואנעלך תחש. ועל כל זאת כשגלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם, גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה, ועתיד הקב"ה להחזיר את ישראל להר קדשו שנאמר והביאותים אל הר קדשי (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳), וכתיב בתריה ונטעתים על אדמתם (סוף עמוס). כיון שראה משה אהבתו של הקב״ה שאהב את ישראל, אמר לפניו רבש״ע תביאם ותטעם שם ותהיה אותה נטיעה שלמה שלא תהיה לה נתישה לעולם, ותוריד ירושלם מן השמים ולא תהרוס אותה לעולם, ותכנס גליותיהם של ישראל לתוכה וישבו עליה לבטח, לכך נאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך.

כ״גה' ימלוך לעולם ועד, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל ראיתם הנסים והגבורות שעשה לכם הקב״ה, יותר ויותר הוא עתיד לעשות לכם לעתיד לבוא בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מלחמות וצרות ויצר רע ושטן ומלאך המות שיש להם רשות לשלוט בעולם, אבל לעולם הבא אין בו לא צרות ולא אנחות ולא שעבוד ולא יצר הרע ולא שטן ולא מלאך המות שנאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים (ישעיה כ') וכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (שם כ״ה). וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל לפי שישמע שישראל הם בלא מלך ויושבין לבטח. מיד יקח עמו שבעים ואחד אומה ויעלה לירושלם, ויאמר פרעה שוטה היה שגזר להרוג את הזכרים והניח את הנקבות, ובלק טפש היה שרצה לקללם ולא היה יודע שאלהיהם היה מברכם, המן היה משוגע שרצה להרגם ולא היה יודע שאלהיהם יכול להצילם, אבל אני לא אעשה להם כן, אלא אעלה ואלחם עם אלהיהם תחלה ואח"כ אהרוג אותם שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ויאמר לו הקב״ה רשע! עמי אתה מבקש לעשות מלחמה? בחייך אני אעשה עמך [כלה], מיד יוריד עליו אבני אלגביש שהם גנוזות ברקיע ויגוף אותם מגיפה גדולה, שנאמר וזאת המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם (זכריה י״ד י״ב). ואחריו יקום מלך אחר רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלשה חדשים, ושמו ארמילוס, ואלו הן אותותיו: יהיה קרח ועינו אחת קטנה ואחת גדולה וזרועו של ימין טפח ושל שמאל שתי אמות וחצי ויהיה לו צרעת במצחו ואזנו הימנית סתומה והשמאלית פתוחה, וכשיבא האדם לדבר אליו טובות מטה לו אזנו הסתומה ואם ירצה אדם לדבר אליו רעה יטה לו אזנו הפתוחה, ויעלה לירושלם ויהרוג משיח בן יוסף, שנאמר והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד (זכריה י״ב י'), ואח״כ יבא משיח בן דוד בענן שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש (דניאל ז') וכתיב בתריה ולה יהב שלטן ויקר ומלכו, וימית ארמילוס הרשע, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י״א), ואח״כ יקבץ הקב״ה נדחי ישראל המפוזרים לכאן ולכאן, שנאמר אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו (זכריה י' ח'), ויהיו תלוים בירושלם שבעים ושתים מרגליות שהן מבהיקות מסוף העולם ועד סופו, ואו״ה ילכו לאותה אורה, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך (ישעיה ס'). וההיכל יוריד הקב״ה מן השמים כמו שהראהו הקב״ה למשה שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'. וישבו שם ישראל אלפים שנה ואוכלין את לויתן, ולקץ אלפים שנה ישב הקב״ה על כסא דין בעמק יהושפט, ומיד השמים והארץ נחלפים וחמה ולבנה בושים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ״ד). ומנין שביום השלישי (באלף השלישי) יהיה הדין? שנאמר ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע י'), זה הדין. והקב"ה מביא כל אומה ולשון ויאמר להם למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחויתם? והם אומרים לאלילי כסף ולאלילי זהב, ויאמר להם הקב״ה עברו אתם באש הזה ואלהיכם אם יכולין להציל אתכם יצילו. מיד הם עוברים ונשרפים שם שנאמר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים (תהלים ט'). ואח״כ ישראל באים ואומר להם הקב״ה למי עבדתם? מיד עונים כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך (ישעיה ס״ג). מיד הקב״ה יצילם מדינה של גיהנם ויושבין בגן עדן ומתעדנין מפירותיה שנאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל״ז). ואח״כ מחדש להם הקב״ה שמים וארץ שנאמר כי הנני בורא שמים. חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס״ה). והארץ שעתיד הקב״ה לחדשה תוציא אילנות טובות וכל מיני מגדים, והכל חיין לעולם ולעולמי עולמים. מי שעשה נסים ונפלאות בימים ההם הוא יעשה נסים ונפלאות עמנו בימים האלה ובזמן הזה ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו לירושלם, תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן.