אוצר מדרשים, מדרש ויושע ג׳Otzar Midrashim, Midrash Vayosha ('And He Saved') 3
א׳וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, אמרו חז״ל בשעה שבקש הקב״ה להטביע המצריים בים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב״ה, ואמר לפניו רבש״ע נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולמה אתה רוצה להטביע בני בים? כלום טבעו אחד מבניך או הרגו אפילו אחד מבניך? ואם בשביל שעבוד קשה שעבדו בהם אתה רוצה להטביעם כבר נטלו בניך שכרם, שכל כסף וזהב שהיו להם נטלו. מיד כנס הקב״ה פמליא של מעלה ואמר להם שפטו נא ביני ובין עוזא שר של מצרים. באמת, מתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף אוהבי שהצילם בחכמתו ונעשו כלם עבדים שלו, ואח"כ באו שם [ישראל] כגרים מפני הרעב [בארצם], והם עבדו בהם בכל עבודה קשה שבעולם, ויצעקו מרוב עבודה ותעל שועתם לפני, ושלחתי לפרעה שלוחי הנאמנים משה ואהרן ובאו לפני פרעה ואמרו לו כה אמר ה׳ שלח עמי ויעבדוני, ולפני אותו רשע היו יושבים מלכי מזרח ומערב והתחיל להתגאות ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו, איך לא בא לפני כמו שבאים כל מלכי מזרח ומערב, ולמה לא הביא דורון לפני כדרך שמביאין לי כל המלכים? אבל אלוה זה שאתם אומרים איני מכירו, מה עשה. חזר ופשפש בפנקסיו ולא מצא כתוב משליחותי, השיב ואמר לעבדיו אלוה זה מעולם שמעתם? השיבו לו חכמיו ואמרו, שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר לשלוחיי מה מעשיו של אלוה זה? השיבו ואמרו לו הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים הוא ברא את השמים ואת הארץ והוא ממית ומחיה נפש כל חי בידו. השיב ואמר לשלוחיי לא יש אלוה כזה בכל העולם שיעשה אלו המעשים אלא אני לבדי שאני בראתי עצמי ונילוס נהרי. ועל דבר זה שכפר בי שלחתי בו עשר מכות עד ששלח בניי בעל כרחו, ועם כל זאת לא מנע עצמו מרשעו וחוזר ורודף אחריהם להחזירם לשעבודו, ולפי שנעשה בו כל זאת ולא הכיר אותי אנו רוצים לטבעו בים הוא וכל חילו. מיד ענו כל פמליא של מעלה ואמרו דין גדול יש לך להטביעם בים. כשראה עוזא כך פתח ואמר רבון העולם יודע אני שחייבים הם לך אלא יהי רצון מלפניך שתתנהג עמהם במדת רחמים ורחם על מעשה ידיך כמו שכתוב ורחמיו על כל מעשיו, ובקש הקב״ה לרחם עליהם, עד שבא גבריאל ונטל דפוס של לבנים שהיו עושין ישראל במצרים והראה אותה לפני הקב״ה ואמר לפניו רבון העולמים אומה ארורה שכזו עבודה קשה שעבדו בניך תרחם עליהם?! וחזר הקב״ה מן מדת רחמים וישב עליהם בכסא דין וטבעם בים, לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה (היד הגדולה זו מדת הדין, עי׳ רבינו בחיי פ״ז) אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
1