אוצר מדרשים, מדרש ויושע ו׳Otzar Midrashim, Midrash Vayosha ('And He Saved') 6
א׳מרכבות פרעה וחילו, אמרו חז״ל כשהיו ישראל במצרים היו המצריים משעבדין אותם בכל עבודה קשה שבעולם בחומר ובלבנים, ובכל יום ויום היו אומרים לישראל לעשות כל אחד ואחד מהם שש מאות לבנים, וכשהיו ישראל פוחת אפילו אחת משימין אותו בקיר כנגד מה שפיחת, כנגדן לקו המצריים ברדפם אחריהם בשש מאות רכב, שנאמר ויקח שש מאות רכב, וכשראו ישראל שהמצריים נוסעים אחריהם נבהלו ופרחה נשמתם, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע נרד ונעשה נקמה במצרים ונשמור בניך מידם, וענה להם הקב״ה אני בעצמי ארד ואשמור את בני ישראל, בשכר שעשה אברהם אביהם רצוני, שנאמר וישכם אברהם בבקר, וכשהגיע אותה שעה שעמד אברהם בתפלה לפניו הסתכל הקב״ה במחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהומם וינערם כמו שנאמר ויהי באשמורת הבקר וישקף ה׳ אל מחנה מצרים וגו' לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף.
1
ב׳תהומות יכסיומו, אמרו חז״ל: יתברך וישתבח שמו של הקב״ה שברא עולמו בחכמה ובתבונה. לנפלאותיו אין חקר ולתבונתו אין מספר, דכתיב כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות. כשברא הקב"ה את עולמו אמר לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם, אמר לפניו רבש״ע די שאעמוד בשלי והתחיל לבכות, בעט בו הקב״ה והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כ"ו י"ב) (כך שם של שר הים רהב – ב״ב ע״ד), מה עשה הקב״ה כבשן וקבלן הים (את מימי העולם) שנאמר ויסך בדלתים ים וגו' (שם). א״ל הים רבש"ע אם כן יתערבו מימי המתוקים במלוחים, א"ל כל אחד ואחד יהיה אוצר בפני עצמו, שנאמר נותן באוצרות תהומות, בא וראה כמה חסדים עשה הקב״ה עם ישראל כשהלכו במדבר היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם וגו', ועוד שהיו שם נחשים ועקרבים ושרפים והקב"ה מרוב אהבה שאהב את ישראל היה שולח לנחשים שיעשו עצמם כנשר וישראל עוברין עליהם כאדם שעובר על הנשר. ועדיין מרוב אימה מן הנחשים שהיו במדבר ומפחד ואימה שהיה להם מן המצריים, אמרו למשה אתה אומר שטבעו המצריים בים מתיראין אנו שמא יעלו מן הים כשם שעלינו אנחנו (עי' פסחים קי"ח. ילקוט שופטים רמז נ״ג), אם רצונך הראם לנו מתים ונראה נקמה משונאינו, מיד אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע מרוב אימה ופחד שהיה להם מן המצריים אינם מאמינים שנטבעו בים, אם רצונך עשה להם נפלאות והראם להם ויראו נקמה מאויביהם, מיד אמר הקב״ה לשרו של ים השליכם ליבשה, אמר שרו של ים רבש״ע יש אדון שנותן מתנה לעבדו שיטלנו ממנו? אמר הקב״ה לשרו של ים אני אפרע לך אחד וחצי כמותם, אמר לפניו רבש״ע יש עבד שתובע אדוניו לדין בשביל חובו? אמר לו הקב״ה נחל קישון יהא לך ערב, מיד הוציאם הים אל שפת הים וראום ישראל והכיר כל אחד ואחד שונאו ונטלו כל כספם וזהבם, ולאחר שראו נקמתם הצלילם הקב״ה כאבן, לכך נאמר תהומות יכסיומו ירדו במצולות כמו אבן.
2
ג׳ימינך ה׳ נאדרי בכח, אמרו חז"ל בשעה שהביא הקב"ה מכת בכורות על המצריים במצרים, מקודם באה המכה על אלהיהם ועל צלמיהם, אותן שהיו של כסף ושל זהב ונחשת ובדיל ועופרת נתוכין ונמסין וכל צלמים של עץ נרקבים ונשברין, כשראה פרעה כך עמד בחצי הלילה וקרא למשה ולאהרן וצועק והולך בכל חוצות ישראל ואמר היכן משה ואהרן עומדים? ונערים קטנים של ישראל משתקין ואומרין לו היכן אתה הולך ומי אתה מבקש? ואומר להם משה אוהבי אני מבקש, והם אומרים בכאן הוא עומד, ואחרים אומרים בכאן הוא דר, ואחרים אומרים במקום אחר עד שמצא את הבית, ואמר לו משה! קומו צאו מתוך עמי, אמר משה וכי גנבים אנו שנצא בלילה, הקב״ה אמר לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, א״ל בבקשה ממך קומו צאו מהר. ויהי בחצי הלילה, זו שנאמרה ברוח הקדש על ידי דוד שנאמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, א״ר יוחנן מלמד שאמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מודה אני לפניך על אותו הלילה שעשית נס לישראל במצרים ואמר דוד בוא וראה מה שעשה הקב״ה במצרים לישראל, יתברך שמו ויתעלה זכרו, שלא גמר דינו במצרים עד שהודיע משפטיו למשה ולישראל, אמר לו הקב"ה למשה משה לך אמור להם לבני, תדעו שאני יוצא בתוך מצרים, ואני בעצמי אפרע מהם ואשחוט בכוריהם בשעה אחת, ואתם שחטו את פסחיכם ותנו דם הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות ועל גגות בתיכם ועל הכתלים, והיה זאת סימן לחיים. משל למה״ד למלך שהיה לו צאן והפריש מהן לחיים ומהן למיתה, מה עשה נטל את הסיקרא וסקר אותן שהפריש לחיים אבל אותן שהפריש למיתה לא סקר, כך הקב״ה הצאן שרצה לשחוט אלו המצריים והצאן שהפריש לחיים אלו ישראל שנתן עליהם סיקרא, סימן לחיים זה הדם, שנאמר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף (שמות י״ב:ז׳), וכן עשו ישראל שחטו את פסחיהם ונתנו מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ועל כותלי בתיהם. אמר להם משה כך אמר לי הקב״ה זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, כששמעו ישראל דבריו של הקב״ה עמדו על רגליהם בשמחה ובשירים ומלו כל הערלים שהיו בהם במהירות והקב״ה מיהר ורפאם. כשהיה חצי הלילה עבר הקב״ה בתוך מצרים וראה ישראל מלוכלכים בדם מילה ובתיהם מלוכלכים בדם פסח, ברך אותם ואמר להם בני תהיו בחיים לשנה הבאה, שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו׳ ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל ט״ז:ו׳). ואמר ריב״ל כשאמר משה לפרעה דע שבכורי מצרים ימותו בלילה התחיל להלעיג עליו ואמר כמה יהיו בכורי מצרים מאתים או שלש מאות, וטפש זה לא היה יודע שכולם בכורים, מפני שהם שטופים בזמה והיו כלם ממזרים, וכל אחד ואחד היה בכור לאביו [ואם לא היה בכור מת גדול הבית], וכיון שמתו הבכורים וגדולי הבית במקום הבכורים וראה פרעה שמתו רוב בניו ובני עבדיו ובני שפחותיו אמר פרעה בלבו משה מעולם לא אמר לי שקר, ואמר לעבדיו כל הימים שהיה משה אצלי הייתי מפייס אותו והתפלל עלינו והיינו מתרפאים, עכשיו כעסתי עליו ואמרתי לו אל תוסף ראות פני, דין הוא שאלך אני בעצמי, מיד עמד ממטתו בבכיה גדולה והלך עם שריו לפני פתחו של משה, צעק פרעה בקול גדול ובכה במר נפש וקרא למשה: משה אוהבי! בבקשה ממך התפלל עלי לפני הקב״ה, ומשה ואהרן וכל ישראל אוכלין פסחיהם ושותין יין בהסבה ואומרין שירות ותשבחות להקב״ה ויושבין בבתיהם, ואין אחד מהם יוצא לחוץ, שכך אמר להם הקב״ה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכשקרא פרעה לפתחו של משה א״ל מי אתה ומה שמך? א״ל: פרעה המושפל, א״ל משה למה באת אלי אתה בעצמך וכי דרכו של מלך לקום בלילה ולחזור על פתחי בני אדם? אמר פרעה למשה בבקשה ממך אדוני בא והתפלל עלינו עכשיו [ואם לא] לא ישאר איש במצרים. א״ל לא אוכל לצאת כי הקב״ה צוה אותנו ואמר לנו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, אמר פרעה למשה בבקשה ממך בא אל החלון ודבר עמי, וכן עשה, ואמר לו פרעה הלא אתמול אמרת לי ומת כל בכור בארץ מצרים ועכשיו תשעה ידות מתים. אמר לו משה אעפ״כ אם תרצה אלמוד לך דבר ותנצל אתה ולא תמות, הרם קולך ואמור: בני ישראל! הרי אתם ברשותכם, קומו צאו מתוך עמי, עד עכשיו הייתם עבדי פרעה מכאן ואילך הרי אתם ברשות ה׳, לכו עבדו את ה׳ אלהיכם. וכן עשה איזה פעמים, והקב״ה השמיע קולו של פרעה בכל ארץ מצרים, שנאמר ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית וגו׳ ויאמר קומו צאו מתוך עמי. אמר לו משה לפרעה למה אתה מטריח עצמך, א"ל אני מתירא שמא אמות לפי שאני בכור, וא״ל משה אל תירא מדבר זה, לגדולה מזו אתה מוכן (לטבוע בים). ולא תאמר פרעה לבד היה דוחק אלא כל המצריים היו דוחקין שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים. א״ר שמואל בר נחמני בהערמה זאת באו המצריים על ישראל לשעבדם תחת ידם ולכופם, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש יכול אלהיהם להלחם בנו באש כשם שהביא על סדום ועל עמורה, אבל נשעבדם במים שאינו יכול להלחם בנו במים שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם, ואמר להם הקב״ה שוטים! אני נשבעתי שלא אביא מבול לעולם, חייכם אתם עצמכם תלכו אל המבול, לפיכך טבעם בים, לכך נאמר ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב.
3