אוצר מדרשים, מדרש ויושע ח׳Otzar Midrashim, Midrash Vayosha ('And He Saved') 8
א׳נשפת ברוחך כסמו ים, אמרו חז״ל בשעה שטבעו המצריים בים היו בהם שני מכשפים ושמם יוחני וממרא ואמרו לפרעה אם ביד הקב״ה נס זה אין אנו יכולין לו, אבל אם ביד מלאכים הוא אנו יכולין לנערם (המלאכים) בים, עשו כשפים והורידו אותם אל הים, אז אמרו המלאכים הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש (חסר פה כי הקב"ה בא לעזרת המלאכים ואז הודו המלאכים להקב״ה כי הצילם, ותחתיהם הטביע את יוחני וממרא. ובילקוט בשלח רמז רל״ה, מובא כי יוחני וממרא עשו להם כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם, אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך, מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין, תפסן מיכאל בציצת ראשן וקעקען על פני המים, הה"ד אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים), ואתה במאמרך טבעת אותם בים במים אדירים, לכך נאמר נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים.
1
ב׳מי כמוך, אמרו חז״ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקב״ה שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה׳ אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה׳ הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקב״ה, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או״ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקב״ה, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב״ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.
2
ג׳נטית ימינך, אמרו חז״ל יכולין אנו ללמוד מפסוק זה שלא רצה הים לקבלם ולא רצתה הארץ לבולעם, הים היה משליכם לארץ והארץ משליכם בים, ולמה? שהיה הים מתיירא מיום הדין שלא יבקש אותם הקב״ה ממנו, והארץ היתה מתייראה כמו כן שלא יקללנה הקב״ה כשם שקללה כשברא עולמו. שבשעה שברא את עולמו היתה רחבה ושוה בכל מקום, וכשעמד קין והרג את הבל אחיו היה תוסס דמו בארץ וקללה הקב״ה, מיד נעשו ההרים והגבעות (עי' מדרש תהלים מזמור צ״ג ופרקי דר״א פ״ה שמובא שם באופן אחר), ובשביל כך לא רצתה הארץ לבלעם, אז אמר הקב״ה אל הארץ אל תיראי, מיד פתחה האדמה את פיה ובלעה אותם, לכך נאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ.
3
ד׳נחית בחסדך, אמרו חז״ל יתברך שמו של הקב״ה שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת ב״ו בשעת שיוצא בלילה שריו ועבדיו מוליכין לפניו נרות ואבוקות, וביום עושין לו צל מפני החמה כדי שלא ימצא צער בגופו, אבל הקב״ה אינו כן, כי ברוב אהבה שאהב את ישראל הוא בעצמו הלך לפניהם, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שכן כתיב וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה, לכך נאמר נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך.
4
ה׳שמעו עמים, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל, ראיתם כל הנסים האלה שעשה לנו הקב״ה בזמן הזה כך עתיד לעשות לאדום בשעה שהוא גואל את ישראל, שכך אמרו חכמים שלשה ימים קודם שיבא משיח יבוא אליהו בתחלה ויעמוד על הרי ציון וצועק במר ובוכה וסופד עליהם ואומר עד מתי יהיו חרבים, וקול בכיתו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואח״כ יבא ויאמר בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, וכשישמעו הרשעים בגיהנם מיד יהיו שמחים ויאמרו בא שלום לעולם. ביום השני יבא ויעמוד על הרי ישראל ויאמר בא טובה לעולם שנאמר מבשר טוב, ואפילו הרשעים ישמחו. ביום השלישי יבא ויאמר ישועה באה לעולם שנאמר משמיע ישועה. וכיון שרואים הרשעים שבגיהנם שכך יאמר אליהו, אומר לציון מלך אלהיך, ללמדך שעל ציון ובניה תביא הישועה ולא לרשעים, תאחזמו חיל ואימה. באותה שעה יראה הקב״ה מלכותו וכבודו לצדיקים ולכל אומה ולשון, ומיד גואל את ישראל ויירשו את הר ציון. לכך נאמר שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת.
5
ו׳אז נבהלו, אמרו חז״ל מפני מה נתייראו יושבי פלשת? מפני שהרגו מבני אפרים מאתים אלף איש שמנו את הקץ ביציאת מצרים וטעו בשלשים שנה ויצאו בכח גבורתם, וכעס עליהם הקב״ה ומסרם ביד פלשתים (בפרקי דר״א וכן בתרגום יונתן פ' בשלח מאתן אלפין, ובשמות רבה פ״ב שלשים ריבוא), ועתה נתייראו ואמרו עתה יגלגלו עלינו ישראל ויהרגו אותנו ויירשו את ארצנו. ומפני מה נתייראו אלופי אדום? אמרו עכשיו יפקדו עלינו אותה שנאה שהיתה בין עשו ובין יעקב ויהרגו אותנו ויירשו את ארצנו. ומפני מה נתייראו אילי מואב? אמרו עכשיו יפקדו עלינו אותה מריבה שהיתה בין רועי אברהם ובין רועי לוט אבינו. וכיון שראו מלכי כנען שכולם היו מתייראין אמרו ומה אלו שאין ישראל רוצים לשוב אל ארצם יש להם אימה ופחד, אנחנו שארצנו נתנה הקב״ה לאברהם אביהם והם באים על אותה הבטחה, על אחת כמה וכמה, לכך נאמר אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען.
6
ז׳תפול עליהם, אמרו חז״ל אמר להם משה לישראל: אחי! אתם תדעו שלא בחכמה ולא בתבונה ולא בכח ולא בעושר יכול אדם לכבוש אפילו עיר אחת אלא בגבורותיו של הקב״ה, שהרי כמה גבורים עתידים להלחם עליכם ועתיד הקב״ה ליתן פחדכם ומוראכם עליהם ולא יתיצב איש בפניכם, ועתיד הקב״ה לכתוב בתורתו אל יתהלל הגבור בגבורתו (ירמיהו ט׳:כ״ב), ואם אתם עושים רצונו של מקום הוא יושיעכם מיד אויביכם. ואמר משה לפני הקב״ה רבש״ע כשיבא עמלק להלחם עם ישראל תפול עליהם אימתה ופחד, וכשיבואו מלכי האמורי להטמין עצמן בנחלי ארנון בגדול זרועך ידמו כאבן, עד יעבור עם זו קנית עם יהושע את הירדן ויבואו ויירשו את ארצם וישולם נדר שנדרת לאברהם אביהם. ואף לימות המשיח עשה להם נסים ונפלאות, כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז' ט״ו), ולכך נאמר תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית.
7
ח׳תביאמו ותטעמו, אמרו חז״ל ישתבח שמו של הקב״ה שמרוב אהבה שאהב את ישראל קרא להם בני בכורי. בוא וראה כמה חסדיו של הקב״ה, עבד לובש את רבו אבל הקב״ה לובש את ישראל, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל ט"ז), עבד רוחץ אדוניו אבל הקב״ה רוחץ את ישראל שנאמר וארחצך במים, עבד נועל את אדוניו אבל הקב״ה נועל את ישראל שנאמר ואנעלך תחש. ועל כל זאת כשגלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה, גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם, גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה, ועתיד הקב"ה להחזיר את ישראל להר קדשו שנאמר והביאותים אל הר קדשי (ישעיהו נ״ו:ו׳-ז׳), וכתיב בתריה ונטעתים על אדמתם (סוף עמוס). כיון שראה משה אהבתו של הקב״ה שאהב את ישראל, אמר לפניו רבש״ע תביאם ותטעם שם ותהיה אותה נטיעה שלמה שלא תהיה לה נתישה לעולם, ותוריד ירושלם מן השמים ולא תהרוס אותה לעולם, ותכנס גליותיהם של ישראל לתוכה וישבו עליה לבטח, לכך נאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך.
8