אוצר מדרשים, מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים א׳Otzar Midrashim, Midrash on Hallel 'Sefer HaMa'asim' 1
א׳מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים
1
ב׳[בית המדרש חדר ה']
2
ג׳בעשר לשונות של שבח נאמר הספר הזה (תהלים): בניצוח בניגון בשיר בהלל במזמור בהשכיל בתהלה בתפלה ברנה ובהודאה, ועשרה נביאים אמרוהו: אדם אברהם משה דוד שלמה אסא הימן ידותון אביאסף ודניאל, ויש אומרים אף שלשה בני קרח. התורה חמשה חומשין והספר הזה חמשה חומשין, וההלל חמשה חומשין. ומה ראה ההלל להתברך בכולם, מפני שהוא שבחם והוא תוספת על כל העולם, ויש בו לשעבר ולעתיד לבא, ליציאת מצרים ולדורות הללו ולימות גוג ומגוג. תחלה לשעבר הללויה ובסוף לעתיד הללויה, ליציאת מצרים בצאת ישראל, לא לנו ה' לדורות הללו, ואהבתי כי ישמע ה׳ הודו לה' כי טוב לימות המשיח ולימות גוג ומגוג (נוסחא אחרת: כל גוים סבבוני לימות גוג המגוג, אלי אתה ואודך וגו׳ לעתיד לבוא). י"ח ימים ולילה אחת [אומרים הלל שלם] ואלו הם: שמונת ימי חג הסוכות ושמונת ימי חנוכה, וי״ט הראשון של פסח ולילו וי״ט של עצרת. מי אמרו? אמר ר׳ נחמיה דוד אמרו, ומה היו ישראל עושין משיצאו ממצרים ער שעמד דוד, אפשר שהיו אוכלין פסחיהן בלא הלל? אמרו, משה אמרו בשעה שיצאו ישראל ממצרים שנאמר ויאמר לו פרעה לך מעלי ויאמר משה כן דברת ובזמנו דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, הא כדעמי [כדאת] מבקש ממני שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו'. וכשהגיע הזמן מהו אומר ויקרא למשה ולאהרן לילה, אמר להם משה אמש היינו עבדים לפרעה ועכשיו אנו עבדים להקב״ה, עמדו אז וקילסו להקב״ה שהוציאן מעבדות לחירות, ונאמר לפניו הללויה (עי' פסחים קי״ח.).
3
ד׳הללויה, הללו למי שברא העולם שמקלסין אותו בשני אותיות, שנאמר עזי וזמרת יה ואומר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. ד״א הללויה משל למה"ד למלך שנשא אשה וכתב לה בסימפונין שלה שהיא מפורסמת בשבעים ואחד, אמרה לו כשתעשה לי כל צרכיי אני כותבת לך לשמך, כך כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה רבון העולמים כשתעשה לי כל נסים וגבורות שעשית לאבותינו אנו מקלסין לשמך בשבעים ואחד אותיות (בגימטריא), ואלו הן: ה' חמשה ל׳ שלשים ל׳ שלשים ו׳ ששה (הללו) הרי שבעים ואחד אותיות, לכך נאמר הללויה.
4
ה׳הללו עבדי ה', יבואו אבות העולם ויקלסוך שנקראו עבדים, שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, יבא משה ויקלסך שנקרא עבד, שנאמר לא כן עבדי משה, יבא דוד ויקלסך שנקרא עבד שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, יבואו חנניה מישאל ועזריה ויקלסוך שנקראו עבדים שנאמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא חייא עילאה, יבא דניאל ויקלסך שנקרא עבד שנאמר כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, יבואו מלאכי השרת ויקלסוך שגם הם נקראו עבדים שנאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה וגו׳. ד״א הללו עבדי ה׳ משל למה הדבר דומה, למלך שיצא ממזרח למערב וממערב למזרח ולא היו מכירין את לשונו לקלסו ובמה הוא חפץ להתקלס, ומי מכיר לשונו ויודע במה רוצה להתקלס? עבדיו ובני פלטין שלו, ומי הם עבדיו של הקב״ה? ישראל שהן עמלים בתורה ובמשנה לפניו. ד״א הללו עבדי ה׳, משל למה״ד למלך שנכנס למדינה והיו כל בני אדם מקלסין אותו בלבד, והקב״ה אינו כן אלא כל מעשיו מקלסין אותו, העליונים מקלסין אותו שנאמר הללו את ה׳ מן השמים, התחתונים שנאמר הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות עד וירם קרן לעמו וגו׳. הא למדת שעליונים ותחתונים מקלסין אותו. הללו את שם ה', שבו נברא העולם כי מדותיו רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ומטה כלפי חסד, ואומר ויהי ה׳ את יוסף ויט אליו חסד. ד״א הללו את שם ה׳, משל למה הדבר דומה למלך ששלח פמיליא שלו למלחמה ונתן להם האיקונין שלו ואמר להם כל זמן שאתם נוצחין תהיו מקלסין איקונין שלי, וכאילו לי אתם מקלסין, לכך נאמר הללו את שם ה׳.
5
ו׳יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם, לפי שבעולם הזה מקלסין אותו ישראל בלבד, שנאמר יראי ה׳ הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגו׳ אבל לעתיד לבא יקלסוהו כל או״ה שנאמר בהקבץ עמים יחדיו, ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ וגו׳. ד״א יהי שם ה׳ מבורך, לפי שבעולם הזה מקלסין אותו על הטובה ועל הרעה, על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה ברוך דיין האמת, אבל לעתיד לבא אין מקלסין אותו אלא על הטובה שאין קללה לעתיד לבא שנאמר בלע המות לנצח וגו׳. ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳, בנוהג שבעולם אדם מדליק הנר לפני שכניו והם מחזיקין לו טובה אבל במקומות אחרים אינן יכולין לעשות כן, והקב"ה מאיר לכל העולם כולו, לכך נאמר ממזרח שמש ועד מבואו מהלל שם ה׳, האיר אור החמה ביום מקלסין אותו בא״י יוצר המאורות, שקעה חמה בערב מקלסין אותו בא"י המעריב ערבים, לכך נאמר מהולל שם ה׳, שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש אם יש לאדם דירה שהיא עשר על עשר אמות איך הוא עושה לקבוע את המנורה, אמר לו באמצע הטרקלין, אמר לו ומפני מה לא קבע המקום חמה באמצע הרקיע, א"ל מפני שלום הבריות שלא יהא אדם יוצא לדרך ואינו יודע כמה שעות ביום, והחיות שוקעות עליו ולסטין באין עליו והורגין אותו, אלא עשה שיהא אדם יוצא בדרך ויודע כמה שעות ביום ויהא יודע מאיזה מקום יצא ובאיזה מקום לן. ר׳ יודא אומר תיק עשה הקב״ה לחמה שנאמר לשמש שם אהל בהם ושוקעת במערב וחוזרת לתיק ועולה מן החלונות למזרח, וחכמים אומרים מחילה עשה לה הקב״ה בארץ ושוקעת במערב וחוזרת למעלה ועולה מן המחילה למזרח, אסטרולוגין אומרים כי הרקיע חוזר בגלגל והמזלות חוזרין בו, אמרו להם חכמים אם בגלגל חוזר צריכה העגלה להיות פעם אחת בדרום ופעם אחת בצפון ועקרב פעם בצפון ופעם בדרום אלא לעולם עקרב בדרום ועגלה בצפון. יוסה אומר החמה הולכת בדרום עד יסוד שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון זה מפני מזרח ומערב, ד״א ממזרח שמש עד מבואו, יכול שאינו משובח אלא בארץ, בשמים מנין שנאמר רנו שמים וגילי ארץ, הרי בישוב אמור, במדבר מנין שנאמר ישאו מדבר ועריו, הרים וגבעות עץ פרי וכו׳. שמקלסין אותו לעתיד מנין שנאמר רנו שמים כי עשה ה׳ פצחו הרים רנה וגו׳ ואומר אז ירננו כל עצי היער מלפני ה׳ וגו׳.
6
ז׳רם על כל גוים ה׳, וכי על ישראל אינו רם, הוי אומר רם על הרמים, משל למה״ד לרועה שהיה לו בן והיו קורין אותו בנו של רועה, נעשה איפרכוס והיו קורין אותו בנו של איפרכוס, נעשה מלך והיו קורין אותו בנו של מלך, וכל זמן שמתגדל בנו מתגדל עמו, כך ישראל מתגדלין תמיד באביהם שבשמים שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם, ואף הקב״ה מתגדל בהם שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ד״א רם על כל גוים ה׳, היה חלש מלמעלה וגבור מלמטה מי נוצח? הוי אומר זה הגבור, ואין צריך לומר גבור מלמעלה וחלש מלמטה, כך גבור על הכל מלמעלה הוא הקב״ה ובני אדם חלשין למטה, שנאמר כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. ד״א רם על כל גוים ה׳, משל למה״ד למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו והיו הכל מתיראין ממנו נכנס לתוך ביתו והפשיט את כליו והעביר כלי זיינו ממנו התחילו בני הבית משחקין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, יכול אף למעלה ת״ל אל נערץ בסוד קדושים רבה, ואומר וסביביו נשערה מאד, ואומר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו.
7
ח׳על השמים כבודו, וכי אומות העולם היו יודעין היכן כבודו של מקום? אף ישראל לא היו יודעין אלמלא נביאים שעמדו ולמדו להם לישראל, מיכה אמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, יחזקאל אמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, ישעיה אמר ראיתי את ה׳ יושב על כסא רם ונשא, דניאל אמר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חור וגו׳ נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי וגו' והא למדנו שכבודו מן השמים. ד״א על השמים כבודו, משל למה"ד למלך ב״ו שהשיא לעבדו אשה והשלימה בכסף ובזהב ובאבנים טובות ומרגליות, אמר לה הרי הכל מסור בידך חוץ מחבית זו שהיא מלאה עקרבים, נכנסה אצלה אשה אחת שואלת ממנה חומץ, אמרה לה מה המלך נוהג בך אמרה לה מנהג יפה אלא אני מצטערת על חבית אחת שהיא מלאה עקרבים, אמרה לה כל קוזמיאה שלו כנוסים בתוכה ומבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה, מיד שלחה ידה לתוך החבית והשיכוה עקרבים, כך המלך זה הקב״ה ואיש ואשה זה אדם וחוה, שואלת החומץ זה הנחש, באותה שעה סילק הקב״ה שכינתו בשמים שנאמר עלה אלהים בתרועה. מי כה׳ אלהינו. מי כה׳ אלהינו במצילים, מי כה׳ אלהינו במפרעים, מכ״א במכברים (במכבירים?), מכ״א בנותני שכר, מכ״א באלילים. משל למה״ד למלך ב״ו שהלך לו אצל בעל הבית אחד ועשאו אפוטרופוס להיות עומד על עניניו הגיע עסק לאותו האיש ונתפש למלכות ונידון באור, הלכו אל המלך ואמרו לו הרי אותו האיש בן ביתך נידון באור, אמר להם אני מצילו, אמרו לו אין אתה יכול שכבר הטילוהו באור, אמר להם ומה אני יכול לעשות לו, והקב״ה אינו כן אלא מציל האדם מתוך האור שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. מי כה׳ אלהינו במפרעים, פרעה גזר על ישראל לאבדן שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' והקב״ה נפרע מהם ואיבדם במים שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, וכן אמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם, ואומר ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. מי כה׳ אלהינו במכברים, משל למה״ד למלך שאמר לאוהבו השכם בבקר על פתח שלי ואעשה אותך בעל חמדה שלי לא הגיע חצי הלילה עד שמת, שנאמר ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא. מכ״א בנותני שכר משל למה״ד למלך ששכר פועלים הרבה והיה ביניהם עצל אחד ומתון אחד, וכשבא לתת להם שכרם נותן להם בשוה, אבל הקב״ה אינו כן אלא לפי מעשיו של אדם נותן לו גמולו שנאמר אני ה׳ חוקר לב וגו׳ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. מכ״א באלילים, לפי שאומות העולם קורין עצמן אלוהות, ושמא הן יכולין לרפאות החולה או ליילד את החיות? פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר לי יאורי ואני עשיתני, סנחריב שאמר מי בכל אלהי הארצות וגו', נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, נגיד צור שנאמר ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי, בא וראה מה אמר הקב״ה ליחזקאל הנביא לך אמור לנגיד צור תפיך ונקביך ביום הבראך כוננו, הנקבים האלו שיש לך מהם פתוחין ומהם סתומין, אם יסתמו הפתוחין או אם יפתחו הסתומין אי אפשר לך לחיות בעולם, והרי דברים ק״ו שכן הוא אומר באיוב הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהן תשלחנה, וכי כולם מעוברות כאחת? יש מהן מעוברות בשבת זו ויש מהן מעוברות בשבת אחרת, מה הקב"ה עושה, סופר לה ירחים וממלא לה, האילת הזאת אינה יכולה ללדת מפני שאיבריה סכופים עליה עד שהיא אוכלת, והקב״ה מזמן לה נחש והיא נושכה ואיבריה מתרפאין והיא יולדת, ולא לאילה בלבד הקב״ה עושה אלא לכל, שנאמר ורחמיו על כל מעשיו.
8
ט׳המגביהי לשבת, הגבהתי השפלתי הגבהתי, וכן היה הלל אומר עלה למטה ורד למעלה. המשפילי לראות, משל למה״ד למלך ששלח שני איפרכין לשתי איפרכיות שלו, אחד שיישב באפרכיה שלו חבשו המלך בבית האסורים, ואחד שיישב באפרכיה שלו הושיבו בבימה עמו, ולאחר כן לקח אותו שהושיבו בבימה עמו [וחבשו בבית האסורים ואותו שהושיב בבית האסורים הושיבו אותו בבימה], אמרו לו עבדיו מה ראית לעשות להם ככה, אמר להם זה שהושבתיו בבימה לא ראה קלון מימיו וזה שהושבתיו בבית האסורים לא ראה כבוד מימיו, ידע זה מאיזה כבוד יצא ולאיזה קלון הוא נכנס, וידע זה מאיזה קלון יצא ולאיזה כבוד נכנס. כך הקב״ה משפיע שלום לאו״ה בעוה״ז להורידם לבאר שחת ומשפיל ישראל בעוה״ז להעלותם למעלה העליונה לעתיד לבוא, שנאמר ונתנך ה׳ לראש על כל גויי הארץ.
9
י׳בשמים ובארץ, לפי שאו״ה מענין ישראל ואומרים להם אינו שולט אלא בשמים, וישראל משיבין כך: צאו והסתכלו בחמה שהיא שלוחו של הקב״ה ושולטת בהרים ובגבעות, ואם שלוחו של מקום כך הקב״ה על אכו״כ. ד״א בשמים ובארץ, מלמד שאין מושיבין את האדם בישיבה של מטה עד שמושיבין אותו בישיבה של מעלה, וכל בני אדם מסתכלין בו ואומרים פלוני כשר פלוני חסיד וראוי הוא להיות חכם, שאמרו אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן. ומנין שאין נפרעין מן האדם מלמטה עד שנפרעין ממנו מלמעלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה.
10
י״אמקימי מעפר דל, דוד אמרו לעצמו מקימי מעפר דל, אבל חנה אמרתו על כל הדורות מקים מעפר דל. ד״א מקימי מעפר דל אין דל אלא שנתדלדל מנכסיו, הא כיצד אדם מוכר ביתו ויש לפניו מקצת, בהמתו ויש לפניו מקצת, מוכר מקצת שדותיו ויש לפניו מקצת, אביון הוא תאב לכל. ד״א, מקימי מעפר דל, העפר הזה אדם אוכל עליו ויושב עליו ורוחו הולכת אליו. ר׳ שמעון בן תחליפא אומר סבור אתה שאתה מגנהו ואין אתה אלא משבחהו, שאם יהיה לאדם שתי מזובלות מאשפות אין אתה משבחו אלא מגנהו? ומהיכן אתה מגנהו?! להושיבי עם נדיבים, ומי הם הנדיבים אלו אברהם יצחק ויעקב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם.
11
י״במושיבי עקרת הבית, שש עקרות הן בנשים (בפסיקתא פ' רני עקרה: שבע עקרות הן ובכ״י פארמא שש כמו כאן, לפי שאין מונה ציון בכלל נשים). ומה ראו אלו להיות עקרות, לפי שאין פועלין לפני כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. ד״א מושיבי עקרת הבית, להושיב את שרי עקרה ליתן לה בית שנאמר הניקה בנים שרה, וכי כמה בנים הניקה והלא בן אחד היה לה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע? אלא לפי שנאמר ויגדל הילד ויגמל וגו׳ למה עשה משתה ביום הגמל את יצחק ולא ביום שגדלו? אלא לפי שהיו או״ה אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב״ה יבש דדי מטרוניות שלהם ולא היו יכולין להניק את בניהן ובאין אצל אברהם ואומרין לו שתניק שרה את בניהן, אז אמר אברהם לשרה אין זו שעה של צניעות אלא קדש שמו של הקב״ה וגלי דדיך והניקי בניהן וידעו כי יצחק בנך, ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות, הה"ד וברכתי אותה, שתי ברכות בשתי דדיה, והיו כל המטרוניות אומרין מי יתן שינק בני מחלב צדקת, לכך נאמר הניקה בנים שרה (עי' פסיקתא פ' שוש אשיש). ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב רבקה עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אמר לה הקב״ה הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך, שמזה ומזה יצאו מלכים, מזה ומזה יצאו אלופים, ונתן לה הקב״ה שני בתים בית עשו בעוה״ז ובית יעקב בעוה״ב, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו׳. ד״א מושיבי לאה עקרה לתת לה בית, שנאמר וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ונתן לה הקב״ה שני כתרים כתר מלכות נטלה מרים, כתר כהונה נטלה יוכבד. ד״א מושיבי רחל עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויזכור אלהים את רחל, ונתן לה הקב״ה שני בנים יוסף ובנימין, מיוסף עמדו שני שבטים זה יהושע וגדעון [יהושע מאפרים וגדעון ממנשה], שנאמר בכור שורו הדר לו, ומבנימין עמדו שני מלכים זה שאול ואיש בושת, שנאמר ולו היה בן ושמו שאול בחור (ש״א ט׳) ושתים שנה מלך (שם י"ג). ד״א, מושיבי חנה עקרה לתת לה בית שנאמר עד עקרה ילדה שבעה, והעמיד ממנה עשרים ושנים אלף לוים שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך וגו׳. ד״א, מושיבי אמו של שמשון עקרה לתת לה בית, שנאמר ותהר האשה ותלד בן ותקרא את שמו שמשון, וכתיב ותחל רוח ה׳ לפעמו וגו', ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב את ציון עקרה ליתן לה בית תורה. אם הבנים שמחה, שהן שמחין באמם ואמם שמחה בהם, לפי שבעולם הזה אין מטבע של תורה יוצא, שאם ילך אדם אצל פלטורין ויאמר לו אשנה לך פרק אחד בקהל, ואומר לו אם יש לך בידך מעות ואם לאו איני יוצא מידך, אבל לעתיד לבוא אין מתבקש אלא תורה שנאמר הנה ימים באים נאום ה׳ והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', ואומר ונעו מים ועד ים. ד״א אם הבנים שמחה אלו בני ציון שהם שמחים באמם ואמם שמחה בהם, משל למה״ד למלך שנשא אשה ויולדת לו בן ראשון ונתנו להגמון אחד שיגדלנו, ילדה לו בן שני ונתנו לאיפרכוס שיגדלנו, ילדה לו בן שלישי ונתנו לשלטון אחד שיגדלנו, כיון שעמדה מלדת התחילה מצטערת על בניה ואומרת למלך היכן הם בני?... מיד הקב״ה תוקע בשופר גדול ומעלן לירושלם, שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו ובתקוע שופר תשמעו, ואומר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', ואז ציון שמחה בבניה ובניה באמם, שנאמר ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם.
12
י״גבתחלה הללויה ובסוף הללויה, הללויה לשעבר הללויה לעתיד, הללויה בעולם הזה הללויה בעוה"ב.
13