אוצר מדרשים, מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים ג׳Otzar Midrashim, Midrash on Hallel 'Sefer HaMa'asim' 3
א׳לא לנו ה׳ לא לנו, אומרים הדורות הללו לפני הקב״ה רבש״ע כמה נסים עשית לאבותינו ביום מתן תורה ולנו תעשה נסים למען שמך הגדול, משל למה״ד למלך שחילק מתנות לבניו ולאחד מהם לא נתן, אמר לו בנו אבא תן לי ג"כ עשה לפי כבודך, כך כל אחד אומר בדורו: משה אמר ועתה יגדל גא כח ה׳, יהושע אמר וישמע הכנעני וכל יושבי הארץ, דניאל אמר ה׳ שמעה ה׳ סלחה וגו׳, חסד שעשית עם הראשונים אע"פ שהיו בידם מעשים טובים עשה עמנו, כי גם מתחלה בראת עולמך בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה, ד״א לא לנו, הרי זו אמורה כנגד ישראל בשעה שגלו לבבל שהיו בתוכם אלף צדיקים שנאמר החרש והמסגר אלף הכל גבורים, עושי צדקה ומלאכה, וכי מה גבורה היו עושים שהיו הולכים בגולה אסורים בזיקים? אלא שהיו גבורים בתורה ובמעשים טובים, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳, ואומר גבורי כח עושי דברו. ד״א לא לנו ה׳ לא לנו, זו אמורה כלפי חנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, ענה הראשון ואמר לא לנו ה׳ לא לנו, ענה השני ואמר כי לשמך תן כבוד, ענה השלישי ואמר על חסדך ועל אמתך. מיכאל אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, לפי שהגוים קופצים על הפרצה ומחרפים ומגדפים ומנאצים על ישראל ואומרים איה נא אלהיהם. אמר ר׳ אלעזר הקפר, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגעתי גוי אחד והיה משתבח בכל הדרך ואומר אין אלוה גדול מיראתי, כשהגעתי [למקומי] אמרתי לו תהא כאלהיך, אמר לי קללתני, אמרתי לו לא קללתיך אלא בכל הדרך היית משתבח באלהיך ועתה אמרתי שתהא כאלהיך שנאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו עולם ועד. ד״א לא לנו ה׳ לא לנו, שהגוים קופצים לתוך הפרצה ומחרפין ומגדפין ישראל, שכן הוא אומר בנבוכדנצר הרשע לקצת ירחין תרי עשר וגו׳ (דניאל ד׳) ואמר ה׳ בנה ירושלם ואני החרבתיה ואני בניתי את בבל ומי מחריבה, עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נכוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך וגו׳ בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל וגו׳ כולא מטא על נבוכדנצר מלכא (שם).
1
ב׳ואלהינו בשמים, לפי שאו״ה אומרים לישראל הרי אלהותינו אנו רואים אותם אתם היכן הוא אלהיכם? משיבין אותם כך: אלהיכם מעשה ידיכם ואתם רואין אותם והם אינן רואין לכם, ואלהינו בשמים ואנחנו מעשה ידיו והוא רואה אותנו ואנו לא נראה אותו, הוא רואה ואינו נראה. כל אשר חפץ ה׳ עשה, רבי אומר שני כתובין הם, כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה׳ להמיתם, הא כיצד? עד שלא יתחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת, משנחתם גזר דינם כי חפץ ה׳ להמיתם. עצביהם כסף וזהב, לשון של עצב שנאמר ועתה אל תעצבו, ואומר הרבה ארבה עצבונך, ואומר בעצבון תאכלנה. ד״א אין עצביהם אלא צער להם, שכן אמר משה לישראל כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ותראו את שקוציהם הרי הן מושלכים בדרכים הפסילים של עץ ואבן, ושל כסף ושל זהב מפקידים עליהם שומרים, אני אומר להם לאו״ה מה הם רואין בעיניהם ושומעין באזניהם עד שאלהיהם צריכין שמירה, מעשה ידי אדם, עני אחד מכניס איסר ומניחו בחלון ועושה אותו תרומה, שנאמר המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר, מה עושה? הולך לו אצל חרש ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי והוא אומר לו תביא אילן שגדל בשדה בימות הגשמים שנאמר לכרות לו ארזים וגו׳ וגשם יגדל, העשיר הולך לו אצל הצורף ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי ואני מבקש להטיל עליו [זהב] וכו׳ הם מכניסים אותו לאור ושוקלין אותו שנאמר הזלים זהב מכיס וגו׳ ישאוהו על כתף יסבלוהו ויניחוהו תחתיו ולא יעמוד ממקומו לא ימיש וגו׳ ושב העני ואומר מהו זה של זהב? אעשנו של כסף ומן המותר אתפרנס בדמיו שאמכרנו, ושב העני ואומר מהו של כסף ? אעשנו נחשת, ושב העני ואומר מהו של נחשת? אעשנו של עופרת, ושב עוד העני ואומר מהו של עופרת? אעשנו מעץ, ושב עוד העני והיה לו רובע אחד קמח בביתו ולא היה לו במה יסיקנו שלא היה יכול ללכת בשדה מפני הגשמים, הלך לו לזוית אחד וקיצץ ממנו, באחרונה נוטל קרדום וקוצץ אותו כולו, שנאמר חציו שרף במו אש ושאריתו לאל עשה לפסלו, ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר וגו׳ לבול עץ אסגוד, לכך נאמר מעשה ידי אדם.
2
ג׳פה להם ולא ידברו, יאלם הפה המדבר המשתחוה לפה שאינו מדבר והמניח את הפה המדבר, שנאמר כי פי ה׳ דבר, ואומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. עינים להם ולא יראו, תעוורו העינים הרואות שהן משתחוות לעינים שאינן רואות ומניחות העינים הרואות שנאמר עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ. אזנים להם ולא ידברו, תחרשנה האזנים השומעות המשתחוות לאזנים שאינן שומעות ומניחות האזנים השומעות שנאמר ויקשב ה׳ וישמע. אף להם ולא יריחון, יאטם האף המריח המשתחוה לאף שאינו מריח ומניח את האף המריח, שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח. ידיהם ולא ימישון, יתקצצו הידים הממשמשות המשתחוות לידים שאינן ממשמשות ומניחות הידים הממשמשות, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן. רגליהם לא יהלכו, יתפסחו הרגלים המהלכות המשתחוות לרגלים שאינן מהלכות ומניחות הרגלים המהלכות, שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם, ואומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וגו' לא יהגו בגרונם, יסתם הגרון ההוגה המשתחווה לגרון שאינו הוגה ומניח הגרון ההוגה שנאמר והגה מפיו יצא, ואומר חכו ממתקים. כמוהם יהיו עושיהם, שאין בהם רוח ונשמה שנאמר הוי האומרים לעץ הקיצה עורי לאבן דומם, אבל ישראל אינם כך.
3
ד׳ישראל בטח בה׳, שהוא אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם, חי וקים לעולם ולעולמי עולמים. אתם ישראל הוו זהירין שלא יטריחו לכם או״ה בדברים ויאמרו אלהותינו אומרים לנו דרך נלך בם ומשתברים אותם בידם, שנאמר הבל המה מעשה תעתועים לא כאלה חלק יעקב.
4
ה׳בית אהרן בטחו בה׳, הזהרו בעמידה שעמדתי לאהרן אביכם על דבר קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, וכן בעוזיהו שהיה מצורע עד יום מותו.
5
ו׳יראי ה׳ בטחו בה׳, הזהרו בעמידה שעמדתי לאברהם אביכם שהיה ירא חטא לפני, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, אף אני עמדתי והצלתיו מאור כשדים שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים.
6