אוצר מדרשים, מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים ה׳Otzar Midrashim, Midrash on Hallel 'Sefer HaMa'asim' 5
א׳אהבתי כי ישמע ה׳, (חסר פה מה שאומרות הכתות הראשונה והשניה) כת שלישית אומרת לפני הקב״ה רבש״ע כשתעלה אותנו מן הצרה שאנו בתוכה אנו יודעים שקבלתנו ושאתה אהבתנו, משל למה״ד למלך שנתחייבו לו בני אדם ומסרן לקוסטודין וחבשום בבית הסוהר, התחילו צווחים, אמרו להם קרוביהם למה תצעקו, המתינו עד שתרגישו במלך כשעובר והוא יפדה אתכם, כיון שהרגישו במלך שעובר התחילו צווחין חננו אדונינו המלך, אמר המלך ומה טיבן של אלו, אמרו לו אותם הם בני אדם שנתחייבו לך, אמר להם ומה הם מבקשים, אמרו לו שיצאו מבית האסורים, צוה המלך שיצאו, וכיון שיצאו התחילו מקלסים למלך, לכך נאמר אהבתי כי ישמע ה׳.
1
ב׳את קולי תחנוני, אינו אומר תחנתי אלא תחנוני, תחנונים הרבה יש כאן ובקשות ותפלות, שנאמר ברוך ה׳ כי שמע קול תחנוני.
2
ג׳כי הטה אזנו לי, מלמד שאין אדם נכנס בצרה עד שהוא אומר רבון כל עולמים הנח כל עולמיך והט אזנך לי ושמעני. חזקיה אמר הטה אלהי אזנך ושמע דברי ואת כל דברי סנחריב, ומה עלי להודות הריני מודה ומשבח לך, לכך נאמר כי הטה אזנו לי.
3
ד׳אפפוני חבלי מות, אינו אומר חבל (חבל אחד של חיים) אלא חבלים כולם של מיתה שנאמר חבלי שאול סבבוני. ד״א אין אף אלא חוטם, אמרו כבר הגיע צרת החוטם.
4
ה׳ומצרי שאול מצאוני, מלמד ששלש כתות נכנסות לגיהנם אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים, ומלאכים ההורגים עומדים לתוך גיהנם ופנקסיות של אש בידם ושמותם של צדיקים ושל רשעים כתוב בהן ומבקשים שמותם של אלו ואלו ומוציאין אותם, ומלאכי חבלה עומדין בגיהנם וכביות של אש בידם ומכין אותם והם בורחין מלפניהם, ואחרים מקבלים אותם ומכין אותם והם בורחים מלפניהם, ואחרים מקבלים אותם ומכין אותם, ויוצאין מצרה ונכנסים לצרה, שנאמר ומצרי שאול מצאוני, אל תקרי מצרי אלא מצירי שאול מצאוני. ומתוך צרה מתפללין לפני הקב״ה ועונה אותם ומרחם עליהם, לכך נאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא.
5
ו׳שבע כתות של צדיקים עתידים להיות פניהם מאירים לעתיד לבא לחמה וללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש... לרקיע שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לברקים שנאמר מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו, לכוכבים שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, לשושנים שנאמר למנצח על שושנים עדות לאסף מזמור, למנורת בית המקדש שנאמר ושנים זיתים עליה. הכת השלישית (חסר כאן מה שאמרו הכתות האחרות) אומרת לפני ה׳ רבש״ע אין אנו מבקשים שיהיו פנינו מאירות כגון אלו אלא שנמלט נפשנו, לכך נאמר אנא ה׳ מלטה נפשי, אין אנא אלא לשון בקשה שכן אמר חזקיה אנא ה׳ זכור נא.
6
ז׳שומר פתאים ה׳, אלו הם השבטים (שבטי מוסר) שנאמר לתת לפתאים ערמה. ד״א, שומר פתאים ה׳, אלו הם הקטנים, שבלשון ערבית קוראין לנער פתי ולפתי נער. מעשה באשה אחת שהניחה מעשה קדירה לפני בנה יצאה והלכה לה לשוק, בא הנחש והתחיל משחק עם הנער, כיון שבאה אמו וראתה הנחש התחילה צווחת והנחש ברח לו, ואילולי שהקב״ה משמרו לא היה לו חיים בתוך החיות, לכך נאמר שומר פתאים ה׳. ד"א שומר פתאים ה׳ אלו עמי הארץ שאינן משמרים המצות כראוי, כיצד, אחד נכנס למדינה וראה אותן גבאי צדקה ונתן להם לע״ז ונחשב לו מתן צדקה לע״ז, ומי גרם לו שלא למד ולא שנה. עליהם אמר שלמה שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.
7
ח׳דלותי ולי יהושיע, כנסת ישראל אומרת רבון כל העולמים, דלה אני מן המצוות, עליך להושיעני. שובי נפשי למנוחיכי, מלמד שמלאך המות מסלק נפשו מלמטה למעלה, יכול מלמעלה למטה, ת״ל כי ה׳ גמל עליכי.
8
ט׳כי חלצת נפשי ממות, אין חליצה אלא של מות, משל למה״ד למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו, כשיקטול אוהביו (הישרים) אין מחזיקין לו טובה, ואימתי מחזיקין לו טובה כשיקטול את החייב. אמרו לו אין הנאה לך במתים שכן אמר אסף הלמתים תעשה פלא, וכן חזקיהו אמר כי לא שאול תודך חי חי יודך כמוני היום, וכן דוד אמר מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. שבע מעלות של צדיקים לעתיד לבוא זו למעלה מזו: ראשונה אך צדיקים יודו לשמך, שניה אשרי יושבי ביתך, שלישית אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, רביעית ה׳ מי יגור באהליך, חמישית מי ישכון בהר קדשך, ששית מי יעלה בהר ה׳. שביעית ומי יקום במקום קדשו, וכשם שהן שבע מעלות לצדיקים כך שבע ירידות לרשעים בגיהנם.
9
י׳שבע שמות נקראו לגיהנם: שאול, אבדון, גיהנם, באר שחת, טיט היון, ציה, צלמות. ובין כל אחת ואחת מהלך שלש מאות שנה, נמצא עמוקה של גיהנם שני אלפים ומאת שנה. יכול אף לצדיקים ת״ל עניה סוערה לא נוחמה, ושמתי כדכד שמשותיך, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, הרבה שלום לעמלי תורה הרבה שלומו של ישראל עמך לעולם ועד אמן.
10
י״אאת עיני מן דמעה, עתידין נהרות של דמעה להיות נמשכין מדמעיהן של רשעים לעתיד לבוא שנאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. ד״א את עיני מן דמעה, אחת בוכה ואחת שאינה בוכה (נאמר "עיני" בלשון יחיד היא הבוכה על הרשעים והשנית שאינה בוכה כי היא שמחה על הצדיקים).
11
י״באת רגלי מדחי, עתידין רגלי הרשעים להדחות תוך גיהנם שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה׳ דוחה. ד״א את רגלי מדחי אחת שהיא דחויה ואחת שאינה דחויה, ולהיכן הן מהלכין לבית המקדש שנאמר שלש פעמים בשנה.
12
י״גהאמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אין עניתי אלא ענותי מאד, אמרו כמה צער עבר על נפשנו בתוך גיהנם. אני אמרתי בחפזי, אין חפזי אלא לשון בהילות שנאמר ויהי דוד נחפז ללכת, ואומר כי לא בחפזון תצאו.
13
י״דכל האדם כוזב, אין כוזב אלא לשון הפסקה שנאמר ויהי בכזיב בלדתה אותו. דבר אחר, כל האדם כוזב לפי שהם רואים לתוכה תלמידי חכמים כגון אחיתופל וחביריו, ונביאים כגון חנניה מישאל ועזריה (?), בן עזיאל [בן סירא] וחביריו, וסופרים כגון יונתן הסופר וחביריו, והם רואים אלו את אלו ואומרים זה לזה כל האדם כוזב, כל בני אדם באים כאן.
14