אוצר מדרשים, מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים ח׳Otzar Midrashim, Midrash on Hallel 'Sefer HaMa'asim' 8
א׳מן המצר קראתי יה ענני במרחביה, הרי זו אמורה כלפי כנסת ישראל בשעה שהיו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים, שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, הרחיב להם הקב"ה וענה אותם במרחב יה, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ. ד״א מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הרי זו אמורה כלפי דוד בשעה שבא לגלית הפלשתי והתחיל לומר זה המקרא שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, השיבתו רוה"ק ה' שומרך ה׳ צלך על יד ימינך, וענהו במרחב יה שחזרו אליו כל ישראל ובזזו מחנה פלשתים, שנאמר וישובו בני ישראל מדלוק אחרי פלשתים.
1
ב׳ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, אברהם אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי נמרוד, יצחק אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי אבימלך, יעקב אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי עשו, דוד אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי גלית. ואני אראה בשונאי, משל לבני אדם שהיה להם דין אצל בימה והם מתייראין מן הדין, אמרו להם אל תתייראו מן הדין והעזו את לבבכם, כך אמר הקב"ה למלאכים כשישראל עתידין לעמוד בדין לפניו והן מתייראין מן הדין ומלאכי השרת אומרים אל תתיראו, שאין מכירין אתם אותו? הוא בן עירכם, שנאמר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח. שוב אמרו להם אל תתיראו מן הדין, קרובכם הוא, שנאמר לבני ישראל עם קרובו הללויה. שוב אמרו להם אל תתיראו, אחיכם הוא שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, וביותר שהוא אביכם שנאמר הלא הוא אביך קנך. חמשה צדיקים עמדו בעולם: נח שם ועבר אשור ואברהם, נח לא הקפיד לעבוד אלא עמד ונטע כרם, שם ועבר הטמינו עצמם [ועסקו בתורה], אשור אמר האיך אני רואה דרכן של רשעים הללו עמד והלך לו שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור, אברהם אמר על זה עומד עולם איני מניח אלהי שבשמים, וגם האלהים לא הניחו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
2
ג׳טוב לחסות בה', שלא יהא בוטח לא על דברי אביו ולא על דברי רבו לומר אני הנני נמלט בצדקתם, שנאמר צדקת הצדיק עליו תהיה, וכתיב בן לא ישא בעון האב, יכול אב ישא בעון הבן? ת״ל ואב לא ישא בעוון הבן. ותרח היה בקי ויודע כל המזלות וראה במזלו של אברהם שהוא נשרף ובמזלו של הרן שממנו יתמלא העולם. נכנסו אצל אברהם אבינו ואמרו לו למי אתה ניגש לעולם, אמר איני מניח את אבי שבשמים, מיד נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ולא ירד עמו אלא הקב״ה בעצמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, והרן היה חלוק לבו עליו ובטח על דברי אביו שאמר שהעולם ימלא ממנו, ונכנסו אצל הרן כל האומות ואמרו לו של מי אתה? אמר להם אברהם אחי גדול ממני אם אראה אותו שנמלט אני אומר של אחי אני, ואם לאו אני אומר שלכם אני, כיון שראה שנמלט אחיו אמר של אחי אני נטלוהו והשליכוהו לתוך כבשן האש ולא הספיק לירד עד שסימרהו האור, ונטלו המלך והשליכו לפני אביו, שנאמר וימת הרן על פני תרח אביו (עי' ערך אברהם אבינו). ויפה היה תרח רואה במזלות, שהיה רואה במזלו של אברהם שנשרף ובמזלו של הרן שהעולם מתמלא ממנו, ולא היה יודע אם מן האנשים או מן הנשים, כי שרה בת הרן היתה שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים וגו׳ שרי וגו׳ ומלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה שהיא שרה (בראשית י״א), ושרה עולם נתמלא ממנה. וכן דוד אמר אל תבטחו בנדיבים וגו׳ לכך נאמר טוב לחסות בה׳.
3
ד׳כל גוים סבבוני, ג׳ פעמים עתידין גוג ומגוג לעלות וליפול על ירושלם כדרך שעלה סנחריב ג׳ פעמים בא״י על ירושלם. פעם ראשונה אמר כל גוים סבבוני, שהוא עתיד לכנס כל או״ה, שנאמר ועתה נאספו עליך גוים רבים, ואומר קומי ודושי בת ציון וגו׳. והלא פרוכים? (ר"ל שני הכתובים סותרים זה את זה) לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם. פעם שניה סבוני גם סבבוני, שהוא עתיד לרגש כל העולם כלו ולהעלותם לירושלם, שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, עד אז ידבר אלימו באפו, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה' כי אמילם. פעם שלישית סבוני כדבורים, שהוא עתיד לפרוש רשתו ויכנס לכל המדינות ולהוציא כרוזות שנאמר קראו זאת בגוים קדשו עצרה כותו אתיכם לחרבות, ויעמדו ויעלו כלם אל עמק יהושפט, ואומר שלחו מגל כי בשל קציר, ואומר המונים המונים בעמק החרוץ, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם. ואז ישראל מתיראין, באותה שעה אמר הקב״ה אל תיראי תולעת יעקב הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגו׳ ואת תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
4
ה׳סבוני גם סבבוני, שעתיד לתפוס שבטו של יהודה ולאסור אותן בקולרין ולמסור כל אחד ואחד לשנים משלו (משבטים אחרים), ואמרו יבואו אחינו ישראל ירושלם וישלטו בנו ואל ישלטו בנו שונאינו, שנאמר ואמרו אלופי יהודה, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם, סבוני כדבורים, מה הדבורה הזאת כונסת נצנים ועושה דבש לבעליה, כך הקב״ה עתיד לכנוס כל או״ה ולהעלותם לירושלם ולחלק שללם לישראל, שנאמר הנה יום בא לה׳ וחלק שללך בקרבך, יכול שיש בידם ממש, ת״ל דעכו כאש קוצים, משל למלך שנכנסו עליו גנבים והיה המלך פיקח מאד, אמר אם אני עומד עליהם עכשיו הם אומרים מה מצא בידינו אלא יודע אני בהם שהם עתידין לחזור שתים ושלש פעמים ואז אני הורגן, כך המלך זה הקב״ה הגנבים אלו או״ה, שנאמר ואספתי את כל הגוים לירושלם למלחמה ונלכדה העיר זו המחתרת, ונשסו הבתים אלו הבתים, והנשים תשכבנה אלו העריות, ויצא חצי העיר בגולה זו השביה, והקב״ה יוצא ונלחם עמהם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם וגו׳ ומשלח בהם מגפה ומשייר מהם פליטים שנאמר ושלחתי מהם פליטים וגו׳, לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
5
ו׳דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, אברהם אמר דחה דחיתני לנפול בימי נמרוד וה׳ עזרני, יצחק אמר דחה דחיתני לנפול בימי פלשתים וה׳ עזרני, יעקב אמר דחה דחיתני לנפול בימי עשו וה׳ עזרני, דוד אמר דחה דחיתני לנפול בימי גלית וה׳ עזרני. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, בעולם הזה מקלסין אותו בשתי אותיות שנאמר עזי וזמרת יה, אבל לעתיד לבוא מקלסין אותו בשש אותיות שנאמר עזי וזמרת יה הוי״ה ויהי לי לישועה, ואומר בטחו בה׳ עדי עד כי ביה הוי״ה צור עולמים.
6
ז׳קול רנה וישועה, אנשי ירושלם אומרים קול רנה וישועה באהלי צדיקים מבפנים. ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ימין ה' עושה חיל; אנשי ירושלם אומרים מבפנים לא אמות כי אחיה, ואנשי יהודה. אומרים מבחוץ ואספר מעשי יה, אברהם אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי נמרוד, יצחק אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי פלשתים, יעקב אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי עשו ובימי לבן, דוד אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי שובך (ש״ב י׳ י״ח), לכך נאמר ואספר מעשי יה.
7
ח׳יסור יסרני יה ולמות לא נתנני, חביבין יסורין שהן מרצין כקרבנות, בקרבנות מה הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, וביסורין כתיב וכאב את בן ירצה, ושניהם כפרה. ד״א יסור יסרני יה, חביבין יסורין שמכפרין ומרצין יותר מן הקרבנות, שחטאת ואשם אינן אלא על אותה עבירה שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, אבל היסורין מכפרין על הכל, לכך נאמר יסור יסרני יה.
8
ט׳פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה, בעולם הבא אומרים לאדם מה מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, אומרים לו זה שער מאכיל רעבים הכנס בו; משקה צמאים הייתי, אומרים לו זה שער משקה צמאים הכנס בו; מלביש ערומים הייתי, מגדל יתומים הייתי, עושה צדקות הייתי, גומל חסדים הייתי, והם אומרים לו ג״כ זה השער הכנס בו. דוד אמר אני עשיתי את כולם, פתחו לי כולם, לכך אמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה.
9
י׳זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו, משל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך וסחורתו בידו כיון שהגיע לחרמים נתן להם מה שנתן, כיון שהגיע לשער המדינה אמרו לו הזהר מלישא מכס במדינה, אם אין אתה מוכס על סחורתך אין עולה בידך כלום, לכך נאמר פתחו לי שערי צדק וגו' ד״א זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו, משל לאחד שהתקין כלי אנפוריה שלו לצאת בשיירה בסחורה ומפרש במדינה, הכהו קוץ ועקצתו עקרב, והניחוהו הכל והלכו להם (בני השיירה), התחיל מצטער לפני הקב״ה ואמר רבש״ע אתמהה! מה עויתי ומה פשעתי, לא היו ימים מועטים עד שבאה השמועה מאותה שיירה שנאבדה ונהפכה ספינתם, התחיל מודה ומשבח להקב״ה ואומר אלו הייתי עמהם הייתי כאחד מהם, שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וגו׳.
10
י״אאבן מאסו הבונים, משל לאבן אחת שהיתה מושלכת בפלטון של מלך בא בנאי אחד ופסלה ובא השני ופסלה, בא השלישי ואמר אין נאה בעולם מזו האבן וזו האבן ראויה לפינה. כך עמד אברהם אבינו ויצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, יצחק אבינו יצא ממנו עשו, עמד יעקב אבינו והעמיד שנים עשר שבטים כולם שלמים להקב״ה, שנאמר כולנו בני איש אחד נחנו, ואומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
11
י״במאת ה׳ היתה זאת, הרי זו אמורה כלפי כנסת ישראל בשעה שהיו משועבדים במצרים ובשעה קלה התחילו מתנשאין בענני הכבוד, וישראל משיבין אותם ואומרים, אתם תמהים עלינו ואנו תמהים על עצמינו יותר מכם, לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה״ק משיבתן ואומרת מאת ה׳ היתה זאת. משל למה״ד לאדם שהיה עושה משרה לכובסים והרי הוא עשוי איפרכוס, והכל תמהין עליו, גם הוא אומר להם אני תמה על עצמי יותר מכם, כך כשיראו או״ה את ישראל בשלום ובבטחה לעולם הבא אומרים להם, לא אתם שכבר הייתם דחופין ונרדפין? ואף ישראל משיבין ואומרין יותר ממה שאתם תמיהין עלינו אנו תמהין על עצמנו, לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה"ק משיבה ואומרת מאת ה׳ היתה זאת, נגילה ונשמחה בו, כל הגאולות שעברו עלינו היה אחריהם שעבוד, ראשונה חזרו ונשתעבדו, שניה חזרו ונשתעבדו, שלישית חזרו ונשתעבדו, אבל גאולה זו שוב אין גלות אחריה, שנאמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה׳ קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו, ואומר זמרו ה׳ כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, ואומר אנא ה׳ הושיעה נא, אנשי ירושלם אומרים מבפנים ברוך הבא בשם ה׳, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ברכנוכם מבית ה׳; אנשי ירושלם אומרים אלי אתה ואודך, ואנשי יהודה אומרים אלהי ארוממך, אלו ואלו פותחין את פיהם ומשבחין ואומרים הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.
12