אוצר מדרשים, מדרשים על משה רבינו, דרש לפטירת מרע״הOtzar Midrashim, Midrashim on Moses Our Master, Drash on Petirat Moshe

א׳דרש לפטירת מרע״ה

ב׳[הוספה לספר דברי הימים של משה עם העתקה רומית, פאריס 1629]

ג׳ויאמר ה׳ אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד, זש״ה הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא, וכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, טעם בארץ, מפני רוב גסות החומר העב הגורם לחטא. לכך כתוב בספר, היה ר׳ סימאי אומר כל בריות שנבראו בשמים נפשן וגופן מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ, חוץ מן האדם שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך אם זכה לעשות רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, ואם לא זכה אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו, לפי שהפרש גדול יש בין חומר השמים לחומר הארץ, כמו שכתוב בפרקין דר׳ אליעזר הגדול: שמים מהיכן נבראו? מאור לבושו, שנא׳ עוטה אור כשלמה, הארץ מהיכן נבראת? משלג שתחת כסא הכבוד, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ. ומה נכבד מאמר החכם הגדול הזה שאמר, כי היולי השמים היה מבהקת אור לבושו שהוא דבר זך עד לאין תכלית, והיולי היה משלג שתחת כסא הכבוד שהוא גשם ענוה ודבב(?) והודיענו רז״ל שהכסא נברא מאין, ודברי זה החכם נכונים ישרים לברי לבב, ואולי בארץ רמז לעולם השפל הזה לפי שהצדיקים משתלמין מיעוט מעשים רעים שבידיהם בעולם הזה כדי שיכנסו [נקיים] מכל חטא ועון לעוה"ב, ע״כ אמר בארץ. ואם הצדיקים משתלמין במיעוט מעשים רעים על אחת כמה וכמה הרשע והחוטא. ואם משה רבנו ע״ה נענש על חטא קל שהיה בידו והיה עונשו שלא יכנס לארץ כ״ש אחרים ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם, שנגזרה גזרה שלא יכנס לארץ, ועליו אמר שלמה שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר גם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. כי לא לקלים המרוץ זה משה שנא׳ בו ומשה עלה אל האלקים, ונאמר לו לך רד. ולא לגבורים המלחמה זה משה שקבל את התורה והיה גבור, שנא׳ עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה, וכשהגיע השעה לא שוה לו. גם לא לחכמים לחם זה משה, כשעלה למרום לא אכל לחם ולא שתה מים אלא מלחמה של תורה וממימיה (בדפוס וממחי״ה) ניזון שנא׳ לחם אבירים אכל איש ואין איש אלא משה שנא׳ והאיש משה עניו מאד, אבירים אלו מלאכי השרת שנא׳ בהם גבורי כח עושי דברו וארז״ל לחם אבירים לחם שמלאכי השרת משתמשין בו, והיא האכילה הודאית (רוחנית), כמו שאמרו רז"ל בבראשית רבה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו מלמד שזנו עיניהם מן השכינה. ר׳ יוחנן אמר אכילה ודאית שנא׳ באור פני מלך חיים. ראה איך הפליג לדבר החכם הזה, כי אמת וברור שהמאכל השפל והאפל שהוא בא מסבה אחר סבה בהשתלשלות כמה סבות אשר מקבלות זו מזו זן את האדם ומפרנסו וסועד לבו, על אחת כו"כ המביט והמשיג והרואה בעין שכלו סבת הסיבות ועילת העילות סוד הסודות ויסוד היסודות אין לשום בו שום ספק שהוא ניזון ומתענג תענוג בלי תכלית והיא האכילה הודאית, וע״ז נא׳ ויהי שם עם ה׳ מ׳ יום ומ׳ לילה לחם לא אכל וגו׳, כי בהתחזק כח הנשמה האצולה מרוח הקדש בהדבקה ביוצרה והשיגה ידיעת בוראה נתבטלו הרגשים ונתערטלו החושים הצמאים לתענוגי העולם האפל והשפל ואז הרעיונים והחושים כלם קדושים ובתוכם ה׳ ומתעדנים באור המזהיר שנא' באור פני מלך חיים וזהו לא אכל וגו'. וגם לא לנבונים עושר זה משה שנתעשר מפסולת הלוחות, שנא' פסל לך שיהא הפסולת שלך. וגם לא ליודעים חן זה משה שא"ל הקב״ה וגם מצאת חן בעיני. כי עת ופגע יקרה את כלם, עתים הם. א״ל הקב״ה, משה, הגיע זמנך ועתך, מה אתה עושה כאן הן קרבו ימיך למות, זש״ה ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בשומו ענן לבושו וערפל חתולתו, ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך, פשטיה המקרא כך היא: ויסך בדלתים ים שהקב״ה שם חול גבול לים, בגיחו מרחם יצא, בהמשכתו יוצא מן התהום שהוא כילד מרחם אמו ופי׳ ויסך סגר ושרשו סכך, בגיחו מרחם כמו מגיח ממקומו, כי יגיח ירדן אל פיהו, ויסך בדלתים ים כלומר כי הוא כלוא ולא יצא ולא יעבור גבולו וגם איננו עולה מן התהום אעפ"י שטבעו לעשות כן, כי טבע המים להיות על הארץ ואין הים יכול לעשות כן עם כל משבריו וגליו כ״א ברצון הקב״ה. בשומו ענן לבושו פי׳ הקפת אותו ענן כלבוש כי ים אוקיאנוס [תחילתו] מקצוי ארץ וסופו לקצות שמים יגיע וענני השמים יחבשו אותו ויכסוהו כלבוש, חתולתו כמו והחתל לא חתלת, ואשבור עליו חקי פי' ואכרות עליו חקי, בריתי אשר שמתי חול גבול לים חק עולם שבירה וכריתה, וחק וברית הכל ענין אחד ותרגום ואשבור ופרקית לשון פרוק דין. וי״א ואשבור עשיתי שברים לעכבו בתוכם והם לו לחק אשר לא יעבור, כמו וירדפום לפני השער עד השברים, שהם מעלות אשר עושים סביבות העיר ופא כמו ופה והוא פשט הפסוקים, והדרש כי כל זה נאמר על מרע״ה, ויסך, שנעל הקב״ה בפניו שלא ליכנס בארץ, בגיחו מרחם יצא כמה תפלות התפלל וא״ל הקב״ה רב לך, בשומו ענן לבושו ויבא משה בתוך הענן, וערפל חתולתו ומשה נגש אל הערפל, ואשבור עליו חוקי לכן לא תביא את הקהל הזה, ואשים בריח ודלתים שנעלתי הדלת בפניו ואמרתי לו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תעבור, ופה ישית בגאון גליך אל תקרא גליך אלא גיליך. א״ל הקב״ה למשה דורות דורותיהן וגילין גילין הן, כבר עבר דורך וגילך, מה אתה עושה כאן הן קרבו ימיך למות. א״ל רבש״ע [בדבר] שקלסתיך בו בששים רבוא אשר אמרתי רק לה׳ אלקיך השמים ושמי השמים אתה ממיתני ואתה אומר לי הן קרבו ימיך למות. א״ר יוחנן למה״ד למי שהזחיז למלך חרב אמר המלך הניחו אותה למחר ואני מתיז את ראש בה, כך משה רבנו ע״ה אמר הן לה׳ אלקיך השמים ושמי השמים והקב״ה א״ל הן קרבו ימיך למות. א״ל הקב״ה, משה, לא כמו שאתה חושב כך הוא, כמו שקלסתני קלסתיך, אני אין לי זוג אף הן אין לו בן זוג אף אתה אין לך בן זוג בעולם. א׳ אחד ט׳ תשעה הרי י׳, ד׳ ארבעה ו' ששה הרי י׳, ה׳ אין לו בן זוג, י׳ עשרה צ׳ תשעים הרי ק׳, כ׳ עשרים פ׳ שמונים הרי ק', ל׳ שלשים ע׳ שבעים הרי ק׳, מ׳ ארבעים ס׳ ששים הרי ק' נו״ן אין לו בן זוג, אף אתה משה אין לך בן זוג.

ד׳הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, אמר משה לפני הקב״ה, רבש״ע מפני יהושע אני מת, א״ל כבודו של יהושע דוחה אותך. א״ל משה רבש״ע אם בשביל כבודו של יהושע אני מת יכנס הוא לשררה ואני [אתפטר] ממנה. א״ל ועושה אתה לו כשם שהוא עושה לך, א״ל הן. א״ל קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד, השכים משה אחריו על פתחו וקרא לו רבי יהושע, מיד נתיירא יהושע ואמר אלי קורא רבי ובא אחרי, ירד לו אצלו, א״ל מה רבי מבקש, לא אני הייתי למוד להיות בא אצל רבי? א״ל מבקש אתה שאחיה, א״ל הן, א״ל הקב״ה אמר לי כבודו של יהושע דוחקת אותך ועכשיו כל מה שהיית עושה לי קבל עליך שאהיה עושה לך, אתה היית משכים אחרי קבל עליך שאהיה משכים אחריך, אתה היית הולך לשמאלי קבל עליך שאהיה הולך לשמאלך, א״ל יהושע כל מה שרבי גוזר עלי לקיים [אעשה], השכים אחריו ועשה לו כל המעשים שהיה עושה לו. כיון שנכנסו לאוהל מועד מה כתיב קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד, מה כתיב וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד וירא ה׳ באוהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל, מיד ירד עמוד הענן ועמד לו בין משה ליהושע נמצא יהושע מבפנים ומשה מבחוץ, באותה שעה צווח משה ואמר מאה מותין ולא חדא קנאתה. התחיל תובע מיתה, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע מה חטא יש בידי שאני מת, א״ל מחטאו של אדה"ר שכתוב בו הן האדם היה כאחד ממנו אתה מת, הדא הוא דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, כנגד מי אמר איוב זה הפסוק לא אמרו אלא כנגד אדם הראשון שנקנסה עליו מיתה, כיון שהגיע זמנו ליפטר מן העולם אמר, חכם אין חכמתו מועלת לו, נבון אין תבונתו מועלת לו, מלך אין מלכותו מועלת לו, ואם גדול הוא כמלאכי השרת אין גדולתו מועלת לו, ואילו נותן כל עושר תמורת נפשו אין מקבלין ממנו, לפי שכל העולם ומלואו של הקב״ה שנא׳ לה׳ הארץ ומלואה, וכל הנשמות והרוחות שלו הן, שנא׳ אשר בידו נפש כל חי וגו', לפיכך אם אמר לו למלאך המות המתן לי שעה אחת אין רוחו משתהה בגופו אפילו כמלוא נימא שנא׳ אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות, לכך נאמר קטן וגדול שם הוא. ד״א קטן וגדול שם הוא קטן זה דוד מלך ישראל שנא׳ בו ודוד הוא הקטן, וגדול זה משה רבינו שנא׳ בו גם האיש משה גדול מאד, עליו אמר איוב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע בגללו לנצח יאבד, שעלה למרום ודשו רגליו ערפל ונטה למות. אמר משה לפני הקב״ה, לשוא דשו רגלי ערפל והייתי כמלאכי השרת ודברת עמי פנים בפנים וקבלתי התורה מידך ורצתי אחר בניך כסוס ועכשיו אמות, א״ל הקב״ה הן כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון. אמר לפניו אדה"ר חטא במצוה קלה שצוית ועבר עליה ואני לא עברתי, א"ל אברהם שקדש שמי בעולם מת, א״ל אברהם יצא ממנו ישמעאל שזרעו מכעיסים לפניך, א״ל הרי יצחק שפשט צוארו על המזבח לעשות רצוני, אמר לפניו יצחק יצא ממנו עשו שבניו מחריבין מקדשך ושורפין את היכלך. א״ל הרי יעקב שיצא ממנו י״ב שבטים, אמר לפניו יעקב לא דשו רגליו ערפל כמלאכי השרת ולא דברת עמו פנים בפנים ולא קבל התורה מידך, א״ל הקב״ה רב לך אל תוסף דבר, כבר נגזרה גזרה עליך שתמות, אדה"ר גרם מיתה לכל. אמר לפניו רבש״ע שמא יאמרו הדורות אילמלא מצא חטא במשה ומעשים רעים לא היה מסלקו מן העולם, א״ל כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אמר לפניו רבש"ע שמא יאמרו הדורות בקטנותי עשיתי רצונך בזקנותי לא עשיתי רצונך, א״ל כבר כתבתי בתורתי על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל, ועל אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש. שני פרנסים טובים היו להם לישראל, אחד אמר יכתב סורחני, אחד אמר אל יכתב, דוד המלך ע״ה אמר לא יכתב סורחני אשרי נשוא פשע כסוי חטאה, משה רבנו אמר יכתב סורחני שנא׳ על אשר לא מעלתם. משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שתי נשים בבת אחת והיו לוקות בבי"ד, אחת לוקה על שקלקלה, ואחת לוקה על שאכלה פגי שביעית, אותה שאכלה פגי שביעית אומרת למלך, אדוני המלך יכתב סורחני להודיע אותו, שלא יהיו סבורין העומדין, כשם שזאת לוקה על שקלקלה כך זו קלקלה, צוה המלך שיתלו הפגין על צוארה, והיה הכרוז צועק לפניה: על אלו הפגין לוקה זו, כך הנה על אשר לא קדשתם, כי אותו החטא לא היה גדול והשי״ת הגדיל עונם לרוב גדולתם כמי שחטאיו ספורים, וכמו שאמרו רז״ל וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ורבים יגעו והאריכו להוציא לאור טעם החטא הזה והעלו בידם חרס ולא יכלו לבארו על נכון. י״א כי השי״ת צוה להם ודברתם והם לא דברו אלא משה הכהו פעמים וע״כ נענשו. ור׳ אברהם אבן עזרא כתב כי ידע החלק את הכל, ודבק בכל, ויחדש בכל אותות ומופתים, וזה הכח ניתן למשה וזהו ושמי ה׳ לא נודעתי להם. ואמת כי השי״ת אמר להם ודברתם והם לא דברו בעבור מריבת העם עם משה, וכעס ונפרד מן הכל לפי שאין השכינה שורה מתוך עצבות, וע״כ נשאר החלק, והכה בסלע ולא יצאו ממנו מים עד שהכה פעם שנית. וזה מפורש בס׳ תהלים שנא׳ ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו. וירע למשה ככתוב גם בי התאנף ה׳, כי המרו כמו כי המה מרו ועצבו את רוח קדשו, וטעם ויבטא על השי״ת שגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. והפי׳ הנכון כי שב על משה, ויבטא בשפתיו שכעס ואמר להם שמעו נא המורים. ושגגה היתה מאתו, כי שכח לדבר בעבור הכעס והכה פעמים ולא קדשו השי״ת ומרו ומעלו בשגגה, ואהרן שראה ולא מיחה נענש על זה. והטעם המבואר שנענש מפני שטעו בצווי ודברתם, כי חשב בלבו שיהיה כמו בפעם הראשונה שאמר לו הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, ולא התבונן בציווי ודברתם אל הסלע והיה ממתין הכבוד [השכינה] ולא בא והכה פעמים וע״כ נענשו שניהם, כי גם התלונה היתה על שניהם ככתוב ויקהילו על משה ועל אהרן, ושניהם בפתח אהל מועד, והכבוד נראה לשניהם כדכתיב ויבא משה ואהרן אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם וירא כבוד ה׳ אליהם, והצווי היה לשניהם כדכתיב קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע, וכן כתוב ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע וע״כ נענשו שניהם במחשבה בטעות, ומרו הדבור להכאה ולא קדשו כשהכו, שאם דברו היה קידוש השי״ת לעיניהם והיו אומרים ומה הסלע הזה שאינו מדבר ואינו צריך לפרנסה מקיים דברי הקב״ה, אנו על אחת כמה וכמה. עד כאן הארכנו לבאר כי החטא לא היה גדול כי אם לפי רוב גדולתם, וזש"ה למשה כבר כתבתי בתורתי על אשר לא קדשתם אותי. אמר לפניו רבש״ע אם רצונך אכנס לארץ ואחיה שם שתים ושלש שנים ואחרי כן אמות. א״ל גזרה היא מלפני שלא תכנס לארץ. אמר לפניו רבש״ע אם לא אכנס בחיי אכנס במותי, א״ל גזרה היא שלא תכנס לא בחיים ולא במות. אמר לפניו רבון העולמים עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים ב׳ וג׳ פעמים הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, ואני אין לי אלא עון אחד ואין אתה מוחל לי, א״ל הקב״ה הרי עשית ששה עונות ולא גליתי אלא אחד, בתחלה אמרת שלח נא ביד תשלח, ומאז באתי אל פרעה, לא ה׳ שלחני, ואם בריאה יברא ה׳, שמעו נא המורים, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך? אמר לפניו רבש״ע ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה בנפשותם, א״ל אמרתי בנפשותם לא באבותם. אמר לפניו רבש״ע אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם, על ששים רבוא השגחת בתחנוני ועלי אין אתה משגיח, א״ל אינו דומה גזירת צבור לגזרת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה השעה מסורה בידך ועכשיו אינה מסורה בידך. אמר לפניו רבון העולמים עמוד מכסא דין ושב עלי על כסא רחמים ואל אמות ויהיו כל עונותי נמחלין ביסורין שתביא עלי בגופי ואל תתנני בידי מלאך המות, ואם אתה עושה לי כך אגיד שבחך לכל באי עולם, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה. א״ל זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו מוכן לצדיקים ולכל הבריות מימות עולם. כיון שראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל הים הגדול. א״ל הים מה יום מיומים, הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני וחלקתני לי״ב שבילין ולא יכולתי לעמוד לפניך מפני שכינה המתהלכת לימינך, שנא' מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע ים מפניהם לעשות לו שם עולם, ועכשיו למה עלתה לך כך? כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו צעק ובכה ואמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלקי ישמרני, בשעה שעברתי עליך הייתי מלך בעולם ועכשיו אני צועק ובוכה ומשתטח ומתחנן ואין משגיחין בי. מיד הלך אצל מטטרון שר הפנים א״ל בקש רחמים שלא אמות, א״ל, משה, כל הטורח הזה למה, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואומר אוי לי אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. א״ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקב״ה עליו עברה עד שפתח משה ואמר ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳, באותה שעה נתקררה רוח הקדש. א״ל למשה, משה, שתי שבועות נשבעתי אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהן אי אפשר, אם אתה רוצה לחיות ויאבדו כל ישראל מוטב. אמר לפניו רבונו של עולם בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש את החבל בשני ראשין, יאבד משה ואלף כמותו ולא יאבד אחד מישראל. א״ל הקב"ה, משה, על מה אתה מצטער, אמר לפניו רבון העולמים מתירא אני מחבלי של מלאך המות, א״ל איני מוסרך בידו אמר לפניו רבש״ע יוכבד אמי שקהו שיניה בשני בניה יקהו שיניה עוד במיתתי, לפי שבשנה אחת מתו שלשתם שנא׳ ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו, אלא מתה מרים נסתלק הבאר וחזר בזכות משה ואחיו שנא׳ אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה, מת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובטל עמוד ענן שנא׳ ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרי ויראו אלא וַיֵרָאוּ שנסתלקו ענני כבוד, וחזרו שניהם בזכות משה, מת משה בטלו שלשתן, הרי שמתו שלשת הצדיקים בשנה אחת ונחשב כאלו מתו בירח אחד, ועל זה היה משה מצטער על אמו. א״ל הקב״ה משה כך עלה במחשבה וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת, עכשיו אבד חלקך והגיע חלקו של יהושע תלמידך. אמר לפניו אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה לו תלמיד, א״ל אם אתה רוצה לעשות כך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, יהושע היה יושב ודורש ומשה עמד וכפף קומתו והניח ידו על פניו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו למות. הלכו ישראל אצל משה פתחו ללמוד תורה ושאלו משה רבנו היכן הוא, אמרו להם השכים לפתחו של יהושע, הלכו ומצאוהו שם בפתחו והיה יושב יהושע ודורש ומשה עמד על רגליו, אמרו לו ליהושע מה עלתה בך כך שמשה רבנו עומד ברגליו ואתה יושב, כיון שנשא עיניו וראהו מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר רבי רבי, אבי אבי אמיץ ישראל, מיד אמרו ישראל למשה, משה רבנו למדנו תורה, אמר להם אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצאה בת קול ואמרה להם למדו מיהושע, קבלו עליהם ללמוד תורה מיהושע. ישב יהושע בראש, ומשה לימינו ובני אהרן משמאלו, והיה יושב ודורש בפני משה א״ר שמואל בר נחמני באותה שעה אמר הקב"ה ברוך אשר בחר בצדיקים. וניטלו מסורות חכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה משה יודע מה שהיה יהושע אומר. אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה פרש לנו התורה, חתום לנו התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה נופל על פניו ואמר, רבון העולמים, עד עכשיו בקשתי חיים, עכשיו הרי נפשי נתונה לך.

ה׳כיון שהשלים משה נפשו למיתה פתח הקב״ה ואמר מי יקום לי עם מרעים, מי יעמוד לי לישראל בשעת כעסי, מי יעמוד לי במלחמתן של בני, מי יבקש רחמים עליהם בשעה שהם חוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו ואמר רבש״ע, בחייו שלך הוא ובמותו שלך הוא, אמר הקב״ה אמשול לך משל למה"ד, למלך שהיה לו בן והיה אביו כועס עליו בכל יום ומבקש להרגו, לפי שלא עמד בכבודו של אביו, והיתה אמו מצילתו מידו, מתה אמו, היה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו, אדונינו המלך, מפני מה אתה בוכה, אמר להם, לא על אשתי בלבד אני בוכה אלא עליה ועל בני, שהרבה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו והצילתו מידי. כן אמר הקב״ה למטטרון, לא על משה בלבד אני בוכה ומצטער אלא עליו ועל כל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני והשיב חמתי מהשחית, שנא׳ ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. מיד א״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות, קרבו ימי שמחת נפשך, שתשבע נפשך ממעדני גן עדן, שנא׳ להנחיל אוהבי יש וגו׳ אלו הצדיקים שמקיימין את התורה והמצוה מאהבה בלב שלם ובנפש חפצה, שנא׳ ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, אוהביו אלו הן א׳ אברהם, ה׳ יצחק, ב׳ יעקב, י׳ משה, ו׳ אלו שיתא אלפי שני שלא נבראו אלא בשביל התורה שנתנה על ידי משה רבנו ע״ה ועולה בגימ׳ תרי״ג. ד״א אלו הלוחות שנתנו ע״י משה רבנו שהיה ארכן ו' טפחים. ומנין שא׳ שמו של אברהם? שנא׳ זרע אברהם אוהבי, וכתיב כי אחד קראתיו ואברכהו. ומנין שהה"א שבאותה תיבה שמו של יצחק? שנא׳ ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני, ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, כשם שברא הקב״ה את העולם בה״א שנא׳ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה׳ בראם, כך ע״י יצחק מעמיד הקב״ה את המתים לעוה״ב, שנאמר לשמוע אנקת אסיר הותר בני תמותה, בני מי שהועל ונעקד לפני בוראו לכבודו. מנין שהבי"ת של אוהביו הוא שמו של יעקב? שנא׳ בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, וכל ישראל נקראו על שמו, שנא׳ מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ומנין שהיו"ד הוא שמו של משה? שנא׳ וידי משה כבדים, כשם שהיו"ד משמשת על כל האותיות של שם המפורש כך שימש משה התורה כלה שניתנה מידו של הקב"ה לידו של משה ונקראת על שמו שנא׳ זכרו תורת משה עבדי. א״ל הקב״ה כל השבח הזה כתבתי עליך על מה אתה מצטער על הן קרבו ימיך למות, מהו קרבו כד״א כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, ימיך בטלים והולכים מן העולם אבל אתה אינך בטל. עלה אל הר העברים הזה הר נבו, עליה היא לך ואין לך ירידה, וזהו מה שאמר הכתוב ויעל משה, עליה היתה לו, מפני שאני מאיר לך באותו אור שאור חמה דומה לפניו ובאור לבנה וכוכבים, ומכבודי אשים לבושך, ומהדרי אשים כסותך, ומזוהרי אזהיר פניך, וממעדני גן עדן אשביע נפשך, וממתקי גן עדן ארוה גרונך, ומכסא כבודי אנחילך ואשימך בראש, ראש של חמשים וחמשה רבוא צדיקים, כמנין ה״ן. א״ר יוחנן, י׳ מיתות כתובות על משה ואלו הן: קרבו ימיך למות, ומות בהר הזה, כי אנכי מת בארץ הזאת, כי ידעתי אחרי מותי, וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלקים את בנ״י לפני מותו, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, וימת שם משה עבד ה׳, ויהי אחרי מות משה, משה עבדי מת, מלמד שי׳ פעמים גזר הקב״ה על משה שלא יכנס לארץ ועדיין לא נחתם עליו גזר דין עד שנגלה עליו ב״ד הגדול ואמר גזרה היא מלפני שלא תעבור את הירדן, ודבר זה היה קל בעיניו של משה ולא עלה על לבו להתפלל עליו לה', מפני שחשב בלבו ואמר בדעתו, ישראל חטאו כמה פעמים חטאה גדולה לפני הקב״ה וכיון שאני מתפלל עליהם מתקבלת תפלתי והגזירה בטלה שנא׳ וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, אני שלא חטאתי לפניו חטא גדול מעודי, אם אתפלל לפניו כ״ש שיקבל תפלתי, כיון שראה הקב״ה שנקל הדבר בעיניו ואינו עומד בתפלה מיד קצף עליו וחתם גזר דין ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ שנא' לכן לא תביאו את הקהל הזה, אין לכן אלא שבועה שנא׳ לכן נשבעתי לבית עלי, וכיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין מיד קבל עליו תענית ועג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתבטל הגזרה, מה עשה משה באותה שעה לבש שק ואפר והתפלש בעפר ועמד בתפלה לפני הקב״ה והתחנן לפניו תקט"ו פעמים שנא׳ ואתחנן אל ה׳, מנין ואתחנן בגימט׳ תקט"ו. הרבה שמות נקראת תפלה ואלו הן: תפלה, תחינה, צעקה, זעקה, נאקה, רננה, שוועה, פגיעה, נפילה, חילוי, הרי י׳ לשונות של תפלה, ולמה לא התפלל משה אלא בתחנון שנא׳ ואתחנן, לפי שבשעה שאמר משה הראני את כבודך אמר משה רבש״ע הודיעני באיזו מדה אתה מנהיג את עולמך, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך וחנותי את אשר אחון, אני איני חייב לשום בריה, כל מה שאני עושה חנם אני נותן. אמר משה רבש״ע עשה אף עמי חנם שנא׳ ואתחנן, א״ל הקב״ה רב לך אל תוסף, אמר משה רבון העולמים, הכל שוין לפניך, גזרה אחת לצדיקים ולרשעים, זש״ה אחת היא ע״כ אמרתי תם ורשע הוא מכלה, ושלמה אמר מקרה אחד לצדיק ולרשע, המרגלים הוציאו דבה על הארץ נגזר עליהם שלא יכנסו בארץ, אני שדברתי בשבחה של א״י איני נכנס לתוכה. התחיל משה לבכות במר נפש וצעק עד שנזדעזעו שמים וארץ וכל יסודי בראשית ואמרו שמא הגיע זמנו של אותו שכתוב בו אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה שנא׳ והאיש משה. מה עשה הקב״ה הכריז בכל רקיע ורקיע ובכל בי״ד ובי״ד של מעלה שלא תקבלו תפלתו של משה ושלא תעלו אותה לפני, מפני שחתמתי עליו גזר דין למות. אותו מלאך הממונה על האזכרה אזכריא"ל שמו, באותה שעה קרא הקב״ה בבהלה לכל שרי רקיע ורקיע ואמר להם, רדו בבהלה ונעלו כל שערי הרקיע, כדי שלא תעלה לפני תפלתו של משה, מיד ירדו כל שרי רקיע ורקיע בבהלה מלפני הגבורה ונעלו כל השערים בפני תפלתו של משה, עד שגבר בקול תפלה ותחנונים כלפי מעלה ועלו לרקיע העליון ובקשו לעלות לפני הגבורה. באותה שעה רעשו שערי שמים ונזדעזעו יסודי רקיע מפני קול תפלתו של משה שהזכיר השם המפורש, על אותה שעה אמר יחזקאל הנביא ואשמע אחרי קול רעש גדול, ואין גדול אלא משה שנא׳ והאיש משה גדול. ומהו ברוך כבוד ה׳ ממקומו, בשעה שראו גלגלי המרכבה ושרפי להבה שלא קבל הקב״ה תפלתו של משה ולא נשא לו פנים, ולא נתן לו חיים, ולא הכניסו לארץ, מיד פתחו ואמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו, ברוך שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים לא לקטן ולא לגדול. אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע, גלוי וידוע לפניך יגוני וצערי שנצטערתי על עמך ישראל על שהיו עם סגולה ונחלה לשמך הגדול, כמה נצטערתי עליהם במצרים, בים ובמדבר עד שקבלתי ברית תורה ומצוות, ואמרתי בלבי כשם שראיתי בצרתן כך אראה בשמחתן ובטובתן, ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה גזרת עלי גזרה כי לא תעבור את הירדן הזה, הרי אתה עושה תורתך פלסתר, שכך כתיב ביומו תתן שכרו, היכן היא עמילה של מ' שנה שעמלתי ויגעתי ושטרחתי על ישראל עד שהיו לפניך עם קדוש ונאמן, מיד התחיל הקב״ה לפייסו, הרבה מתוקן לך, שכרך גדול מאד לעוה״ב ולצדיקים כיוצא בך, עץ חיים וכל מעדני ג״ע, נהרות של חלב, נהרות של שמן, נהרות של אפרסמון, נהרות של יין הרקח, נהרות של מעדנים, נהרות של סם חיים, בהמות בהררי אלף ולויתן וכל מיני מתיקה ופירות של חמדה. ולא עוד אל ל״ז שלחנות של מרגליות שהן מלאין כל טוב מעדני נופת נחלי דבש וחמאה מתוקנין לך יותר מכל הצדיקים, ואני עתיד לעלותו ברוח הקודש ע״י משיח יעקב ונעים זמירות ישראל שאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, טובך בגימ׳ ל״ז, רמז לל"ז שלחנות הערוכות לך, והשלחנות האלו רמז לל״ב נתיבות פליאות חכמה. יה ה׳ צבאות אלקים אל רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו ברא עולמו בג' ספרים, בספר וספר וספור, עליהם אמר איוב נתיב לא ידעו עיט ולא הביט בו עין איה, אלו הן התיבות שתחלתם מנתיב אחד לא נודע למלאכי השרת שהן עטים כעיט שהן העופות, ולא הביט בו עין אומרת איה [מקום כבודו], ומשה ידעם כלם, ול״ב בנתיבות וה׳ חומשי תורה הרי הם ל״ז שלחנות, וע״ז נאמ׳ זה השלחן אשר לפני ה׳, והכל נמסר למשה בסיני, שנא׳ בכל ביתי נאמן הוא, כלומר בית הנתיבות, כי הנתיבות יש להן בית. כמו שאמר שלמה המלך הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה, בראש מרומים עלי קרת בית נתיבות נצבה. משה משה, כמה מתוקן לך, ומה שאמרת ביומו תתן שכרו, זה לא אמרתי אלא בין אדם לחברו, אבל בין הרב לתלמיד לא אמרתי.

ו׳קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלקים בו, קח לך גבור כמוך. ד״א קח לך מה שבלבך שאתה מכיר אותו והוא בדוק לך. איש אשר רוח אלקים בו, כלומר ראוי הוא לשררה וכבוד. אמר הקב״ה למשה, קרא את יהושע תלמידך עשה לו כבוד לעיני כל ישראל. ונתת מהודך עליו ולא כל הודך, מלמד שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, באותו שעה אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע למה אתן ליהושע כל הכבוד הזה? השיב לו הקב״ה כי הוא יעבור לפני העם הזה, שמא יאמרו ישראל בפני משה לא הורה ואחר מיתת רבו הוא מורה הוראות. השיב משה ואמר רבש״ע, מארבעים שנה עד עכשיו הייתי אני מורה הוראות עכשיו איני מורה? ובכה וצעק ונשמע קולו בכל מחנה ישראל. באותה שעה אמר הקב״ה למשה הרבה פעמים כבדתיך כבוד גדול, אמרת לי קומה ה׳ מיד קמתי, כתבתי בתורה זובח לאלהים יחרם וכשחטאו ישראל בעגל ואמרת לי סלח נא לעון העם הזה מיד אמרתי לך סלחתי כדבריך, תורתי שבראתי נקראת על שמי שנא׳ תורת ה׳ תמימה, אמרתי תקרא על שמך שנא׳ זכרו תורת משה עבדי, ישראל שלי הן, שנא׳ כי לי בני ישראל עבדים, אמרתי יקראו על שמך, שנא׳ ויזכור ימי עולם משה עמו, אני אין לפני לא אכילה ולא שתיה, עשיתיך כמוני, שנא׳ ויהי שם עם ה׳ מ׳ יום ומ׳ לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, אני נקרא אלהים קראתיך אלהים שנא׳ ראה נתתיך אלהים וגו׳, אני אין כל בריה יכולה להסתכל כנגדי ובך כתיב וייראו מגשת אליו, אני אמרתי וראית את אחורי ובך כתיב והביטו אחרי משה. ועוד כל האותות והמופתים עשיתי על ידך לישראל, על ידך הוצאתי את ישראל ממצרים, קרעתי להם הים לי״ב קרעים, העברתים ביד רמה ובזרוע נטויה, הפכתי מי מרה למתיקה, הורדתי את המן ונתתי להם את השליו, עשיתי מלחמה בסיחון ועוג, נתתי להם את התורה תרי״ג מצות, רמ״ח מצות עשה כנגד רמ"ח איבריו של אדם ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס״ה ימות השנה, וכל זה עשיתי על ידך, דייך, שהגיע יומו של יהושע תלמידך לפרנס את ישראל ואין פרנס נוגע בחברו אפי׳ כמלא נימא, וע״ז עתיד לכתוב שלמה וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע. השיב משה לפני הקב״ה רבש״ע אם איני מפרנס את ישראל יפרנסו בני תחתי וימלאו מקומי, א״ל הקב״ה מדה הוא מלפני כי הוא יעבור לפני העם הזה. השיב משה ואמר רבש״ע אם אין בני מפרנסין את ישראל יפרנסו אותם בני אהרן אחי וימלאו את מקומי, א״ל הקב״ה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. והיה משה מתעצב בלבו מפני שלא עמד אחד מבניו או מן בני אהרן אחיו במקומו, א״ל הקב״ה במה אתה מתעצב שלא עמד אחד מבניך או מבני אהרן אחיך במקומך, הרי הפרנס אשר אני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר שנא׳ ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו׳ משל למלך שלא היה לו בן ראוי למלכות, נטל המלכות ממנו ונתן אותה לבן אוהבו ואמר לו אעפ"י שנתתי לך המלוכה לך ועמוד על פתחו של בני, כך אמר הקב״ה ליהושע אף על פי שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של אלעזר, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד, וכיון שנכנס אדר אמר הקב״ה למשה יש לי דבר לומר לך, אמר לפניו רבש״ע דבר כי שומע עבדך, א״ל עלה אל הר העברים הזה הר נבו, התחיל משה להיות שמח חשב בלבו ואמר, כשהייתי נער אמר לי עלה אלי ההרה ועליתי שם ונתן לי שני לוחות אבנים, מתנה גדולה רוצה לתת לי או להראות לי דברים גדולים. א״ל הקב״ה לא כשם שאתה סבור כך הוא, שאין דבר שאתן לך, שהתורה כבר נתתיה לך, אלא עלה ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך. כיון שהגיע ז׳ באדר יצאה בת קול ואמרה לו משה הזהר בעצמך שאין לך חיים בעולם אלא היום הזה בלבד לפי שבז' באדר נולד משה ובז׳ בו מת, לקיים מה שנאמר את מספר ימיך אמלא. א״ר חלבו באותו היום ז׳ באדר עד שלא נפטר מהעולם הלך לביתו וסידר י״ג תורות שכבר כתב, וקרא לכל שבט ושבט ונתן להם את התורה והוכיחן והזהירן על התורה והמצות, אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן, אמר להם הזהרו לכם בספר התורה הזה שנתתי לכם לשמור ולעשות, ואותו הספר תורה המובחר שבידו [הי״ג] הלך והניחו בצד ארון הברית שנא׳ לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ אלקיכם. וי״א ירד גבריאל ונטל את ספר התורה מידו של משה והעלה אותו לבי׳ד הגדול שבשמים, כדי להודיע צדקתו של משה בכל רקיע ורקיע ובכל פמליאות של מעלה, והם מכריזין ואומרין צדקת ה׳ עשה, ונשמותיהן של צדיקים קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובחגים ובמועדים.

ז׳א״ר יאשיה באותה שעה עשה משה ליהושע כבוד גדול לעיני כל ישראל, והיה הכרוז יוצא מלפניו והולך בכל מחנה ישראל וצועק ואומר, בואו ושמעו דברי הנביא החדש שיקים הקב״ה עליכם היום, מיד עלו כל ישראל לכבודו ואימתו של יהושע, וצוה משה להביא כסא של זהב וכתר ועטרה של מרגליות וכובע של מלכות ולבוש ארגמן וערך הכל לפני יהושע, והלבישהו והעמיד עליו מתורגמן כלב בן יפונה, ויהושע היה פותח פיו ודורש לפני משה רבו ולפני ראשי גדודים וסנהדרין והכהנים ולפני כל ישראל, ומשה וכל ישראל יושבין לפניו כתלמיד לפני הרב, ומה מדרש שדרש יהושע באותה שעה, פתח ואמר, ברוך ה׳ אלקי ישראל אשר נתן את התורה ע״י משה רבי עבדו ובחירו נאמן בכל ביתו, שנאמר תורה צוה לנו משה וגו' ברכו את ה׳ המבורך, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ברוך ה׳ אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה, ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו, ברכו ה׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ברכו ה׳ כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה׳, הללו את ה׳. ברכי נפשי את ה׳, ה׳ אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה. מיד פתח יהושע ודרש ואמר, עורו עורו, רונו רונו שמי השמים העליונים, עורו מוסדות הארץ התחתונים, עורו וסלסלו כל סדרי בראשית, עורו והרנינו כל הררי עולם, עורו והללו כל צבאות אדמה, עורו ופצחו והרנינו כל צבאות רקיע, שירו וזמרו כל אהלי יעקב, שירו ושבחו כל משכנות ישראל, שמעו והאזינו אמרי מלככם, שימו לבבכם אל דבריו וקבלו בשמחה מאמריו, קבלו עליכם ועל נפשכם תורת אלקיכם, פתחו לשונכם ופיכם ותנו שיר לאל מושיעכם ושימו עליו כל בטחוניכם, כי הוא אחד ואין לו שני, אין כמוהו באלהים ואין כערכו במלכים ואין זולתו באדונים והנסיכים, אין קץ לשבחו ולתהלתו אין לו אחרית ותכלית, אין חקר לנפלאותיו ואין מספר לעלילותיו, ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה, ושמר לנו הבטחת שבועת אבותינו וקיים לנו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבע להם, ע״י משה רבנו, ועל ידו עשה נקמה במצרים והוציאנו מכור הברזל מעבדות לחירות וקרע לנו את הים ונתן לנו תרי״ג מצות על ידו. באותה שעה יצאה בת קול ואמרה למשה אין לך חיים בעולם אלא חמש שעות, כיון ששמע משה נתן קולו בבכי ודרש לפני כל ישראל כל התורה כולה וכל בני ישראל כאחד יושבין לפניהם, ופני משה דומין לשמש ופני יהושע כלבנה, ומשה קורא ויהושע מתרגם, משה פורש ויהושע מתפרש, כשם שהיה משה קורא כך היה יהושע מפרש ואינם חולקים בדבר, ונמצאו דבריהם מכוונין כאחד, עליהם אמר שלמה דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, ועליהם נאמר היושבת בגנים חברים ואין גנים אלא כנסת ישראל שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול, ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנוהגין חברה ואהבה ואחוה זה עם זה, והיה משה מוכיח את ישראל על כבוד אביהם שבשמים ומזהירן על התורה ועל המצות ולכבד ולרומם את יהושע אחריו. משה הצדיק נהג ענוה בעצמו ולא היה צר עין. הסתכל בשבחו של משה בענותנותו ובחסידותו: בתחלה כשאמר לו יהושע אלדד ומידד מתנבאים במחנה מיד א״ל משה מי יתן כל עם ה׳ נביאים ולא היה לו צרת עין עליהם, בסוף עשה ליהושע תלמידו כל כבוד שבעולם, נתן לו הדרו ובית מדרשו ופארו, כבודו והודו וגדלו, כובעו כתרו וקרן הודו בחייו, עליו אמר שלמה ושפל רוח יתמוך כבוד. עד כאן עלתה לו שעה, ועדיין היו ישראל ויהושע לפני משה, יצתה בת קול ואמרה למשה שוב אין לך חיים בעוה״ז אלא ד׳ שעות, עמד משה בתפלה לפני הקב״ה אמר לפניו רבש״ע אם מפני יהושע תלמידי אני מת ואתה דוחה אותי כי הוא יעבור לפני העם הזה, יעבור הוא לפני כרב ואני אחריו כתלמיד, הוא ככהן גדול ואני ככהן הדיוט, הוא כמלך ואני כעבד, ואלך ואראה את ארץ ישראל, א״ל הקב״ה נשבעתי בשמי הגדול שלא תעבור את הירדן. השיב משה ואמר לפניו, רבון העולמים תן לי רשות שאהיה כעוף השמים בכח שם המפורש שלך ואעשה את שתי זרועותי ככנפי השחר ואפרח בהן באויר העולם למעלה מן הירדן ואלך ואראה את הארץ, א״ל הקב״ה אם אתה עושה כן חשוב עליך כמו שעברת את הירדן ונמצאת שבועתי בטלה. אמר לפניו, רבון העולמים, אהיה כדג בכח שם המפורש שלך ואעשה שתי זרועותי כשני סנפירים וכל שערות גופי קשקשים ואקפוץ בתוך הירדן ואעבור בתוך התהום ואלך ואראה את ארץ ישראל, א״ל הקב״ה אם אתה עושה כן חשוב כמו שעברת, ונמצאת שבועתי בטלה, ועוד התהום של יונה הוא שנאמר תהום יסובבני. אמר לפניו רבש״ע אשב על כנפי עננים ותפריחני באויר העולם כשיעור ג׳ פרסאות למעלה מן הירדן כדי שיהיו עננים מלמטה ואני מלמעלה ואלך ואראה את הארץ. א״ל הקב״ה אם אתה עושה כן חשוב עליך כאלו עברת, ונמצאת שבועתי בטלה, ועוד כתבתי על ידך בתורתי לא תסיג גבול רעך, והאויר והעננים כבר כתובים הם לאליהו שנאמר ויהי בהעלות ה׳ את אליהו, ואומר ויעל אליהו בסערה השמים, והיאך אתה מבקש דבר שאינו שלך. אמר לפניו רבש״ע חתכני איברים איברים והשליך אותי למעלה מן הירדן ביד גבריאל המלאך ואחר כך תחייני ותעמידני על רגלי כדי שאלך ואראה את הארץ, א״ל הקב״ה אם כן, חשוב עליך כמו שעברת, ונמצאת שבועתי בטלה. אמר לפניו רבש״ע הראני נא אותה במראית העין, א״ל בדבר זה אני שומע לך, שנאמר כי מנגד תראה את הארץ. באותה שעה הראה לו הקב״ה כל ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויתן כח בעיניו לראותה כולה מראשה ועד סופה, הנמוך והגבוה, והסתר והגלוי, הרחוק והקרוב בסכייה אחת, באותה שעה אמר הקב״ה למשה זאת הארץ אשר נשבעתי, עד כאן עלתה לו שעה. יצתה בת קול ואמרה למה תצער את עצמך, שאין לך חיים בעולם אלא ג' שעות. השיב משה ואמר רבש״ע אתה אומר הראיתיך בעיניך וגו׳ הרשני שאשב בעבר הירדן עם בני גד ובני ראובן ותחי נפשי עמהם ויהושע תלמידי יכניסם אל הארץ. א״ל הקב״ה משה אתה עושה תורתי פלסתר שכתבתי בה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ואם אתה יושב בעבר הירדן ולא תעלה לרגל מה הם ישראל אומרין עליך, ומה משה שניתנה התורה והמצות על ידו אינו עולה לרגל אנו לא כל שכן, נמצאת אתה מבטל את כל מצותי, ועוד שכתבתי על ידך מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו׳. ואם יהושע יהא יושב ודורש לכל ישראל מה יהיו כל ישראל אומרין, עד שאנו למדין מפי התלמיד נלך ונלמוד מן הרב ונמצאת מבזה בית מדרשו של יהושע, עד כאן עלתה לו שעה. יצתה בת קול ואמרה לו משה אל תצער את עצמך שאין לך חיים בעולם אלא שתי שעות. סמאל הרשע ראשם של שטנין בכל רגע ורגע היה מצפה למיתתו של משה ואומר, מתי יגיע אותו רגע שארד להמיתו וליטול נשמתו, ועליו אמר דוד צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. כיון שראה מיכאל שרן של ישראל סמאל הרשע שהוא מצפה למיתתו של משה וממלא שחוק פיו, א״ל, רשע, אני בוכה ואתה צוחק, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחשך ה׳ אור לי, כי אפילו נפלתי בפטירת משה הרי קמתי בפרנסתו של יהושע, כי אשב בחשך בחורבן בית ראשון ואחרון ה׳ אור לי בימות המשיח, עד כאן עלתה לו שעה, יצתה בת קול ואמרה לו משה למה תצער עצמך שאין לך חיים בעולם אלא שעה אחת בלבד. אמר לפניו, רבש״ע הנח אותי שאחיה ולא אמות א״ל לא כך כתבתי בתורתי אני אמית ואחיה [אני אמית בעוה״ז ואחיה בעוה״ב] אם אין אני ממיתך היאך אחיה אותך לעולם הבא, ולא עוד אלא שנמצאת אתה עושה תורתי פלסתר שנאמר ואין מידי מציל. כיון שראה משה להקב״ה שלא נשא לו פנים פתח פיו ואמר הצור תמים פעלו וגו', ונתן קולו בבכי ובכה ונתחנן לארץ ואמר ארץ ארץ בבקשה ממך בקשי עלי רחמים מלפני הקב״ה שמא ירחם עלי ויתן לי חיים, מיד יצתה בת קול ואמרה לו, לא כך כתיב בה והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום ובסוף כתיב והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון, עד שהיא מבקשת רחמים עליך תבקש רחמים על עצמה, שגזר דין שלך ושלה אחד היא שנא׳ כי עפר אתה ואל עפר תשוב. הניח את הארץ והלך אצל השמים בוכה ומתחנן, שמים שמים, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שנבקש עליך רחמים נבקש על עצמנו, בתחלה כתיב בדבר ה׳ שמים נעשו, ובסוף כתיב ונגולו כספר השמים. הניח שמים וארץ והלך אצל כוכבים בוכה ומתחנן לפניהם לאמר, בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמנו, בתחלה כתיב בנו מונה מספר לכוכבים ובסוף כתיב והכוכבים אספו נגהם. הניח כוכבים והלך אצל חמה ולבנה ובכה, השיבוהו בתחלה כתיב בנו עשה ירח למועדים וגו׳ ובסוף כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה. הניחן והלך אצל הר סיני, וכך השיבו בתחלה כתיב והר סיני עשן כלו, ולבסוף כתיב וכל הר וגבעה ישפלו. הניחו והלך אצל הרים וגבעות, וכך השיבוהו, בתחלה כתיב בנו ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים, ובסוף כתיב כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. הניחן והלך אצל ימים ונהרות, וכן השיבוהו, בתחלה כתיב בנו ויאמר ה׳ יקוו המים, ובסוף כתיב הנותן בים דרך. הניחן והלך אצל ים סוף, וכן השיבו, בתחלה כתיב ולמקוה המים קרא ימים, ולבסוף כתיב והחרים ה׳ את לשון ים מצרים. הניחו והלך אצל מדבריות והשיבוהו, בתחלה כתיב בנו ויבשת ידיו יצרו ובסוף כתיב ויושביה כמו כן ימותון. הניחן והלך אצל סדרי בראשית, וכן השיבוהו, בתחלה כתיב את הכל עשה יפה בעתו, ובסוף כתיב הכל הולך אל מקום אחד. הניחן והלך לרגליו של יהושע בוכה ומתחנן לפניו וא״ל, יהושע בני, זכור אותן הימים שהשכמתי והערבתי בעבורך במקרא ובלילות במשנה, זכור תורה וחכמה שלמדת ממני, עמוד בתפלה ובקש עלי רחמים שמא ע״י תפלתך ירחם הקב״ה עלי ויחייני. באותה שעה היה יהושע ירא ומזדעזע ונופל על פניו ובוכה מרה לפני הקב״ה. וכשבקש להתפלל על משה, ירד סמאל ותפש את פיו ולא הניחו להתפלל א״ל לא כך כתיב באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה, ועכשיו אתה דוחה דבריו של מקום, כבר כתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. כיון שראה יהושע שהוא עושה כן מיד אמר למשה, משה רבנו, הרי סמאל המלאך עומד אצלי ואינו מניחני להתפלל, מיד נתן משה קולו בבכי ויהושע עמו ובכו במר נפש. אחר כך הלך לפני אלעזר ונפל לרגליו וא״ל, אלעזר בני, בשעה שהיה קצף על אהרן אחיך במעשה העגל עמדתי עליו בתפלה לפני הקב״ה והצלתיו מן המיתה, שנאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, עכשיו עשה עמי חסד ובקש עלי רחמים. כשבקש אלעזר להתפלל על משה בא סמאל ותפש את גרונו, אמר אלעזר למשה, משה רבינו, בא המלאך אצלי ואיננו מניח אותי להתפלל עליך, מיד בכה משה במר נפש ואלעזר עמו. הלך אצל כלב בן יפונה וא״ל כראשונים ובכו שניהם במר נפש. הלך אצל נשיאי ישראל ואצל שרי גדודים ושרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ואמר להם כראשונים. הניח את כלם והלך אצל ע׳ זקנים ואצל כל ישראל לפני אהל מועד ואמר להם, כשקצף הקב״ה עלי על ידכם במעשה העגל וכמה פעמים אחרים, עמדתי בתפלה ובקשתי רחמים עליכם עד שבטלתי הגזרה, שנאמר ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, בבקשה מכם עשו עמי טובה והקבצו כלכם לפני משכן ה׳ ובקשו עלי כלכם קול אחד מלפני הקב״ה, שאני יודע שאין הקב״ה מואס תפלתן של רבים שנאמר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, כיון שראו מרת נפשו מיד נתנו את קולם בבכי ובכו וצעקו צעקה גדולה ומרה עד שעלה בכיתם למרום ונכנסו כלם כאחד לפני משכן ה׳ להתפלל על משה. באותה שעה ירדו מאה ושמונים וארבעה רבוא של מלאכי חבלה ועמד מלאך אצל כל אחד ואחד מישראל, והיו חוטפין דבורן מתוך פיהן כדי שלא יתפללו על משה. אמרו, שני מלאכים גדולים היו שם שם האחד צקון ושם האחד לחש. בא צקון וחטף דבורן, בא לחש להחזירן, ירד סמאל ואסרו בשלשלת של אש והפילהו לפני השכינה והוציאוהו לאחורי הפרגוד, על אותה שעה אמר ישעיהו ה׳ בצר פקדנוך צקון לחש. כיון שראו ישראל שאין מלאכים מניחין אותם להתפלל על משה, אמרו לו למשה, מיד נתן קולו בבכי ובכה במר נפש ואמר, אוי לי וחבל עלי, מה אני עושה, לאיזה מקום אני הולך ולמי אתחנן. כיון שראה שאין כל בריה יכולה להצילו מן המות מיד קרא ליהושע וא״ל בפני כל ישראל: יהושע בני, ראה העם הזה שאני מוסר לך עדיין גדיים הן, תינוקות הן, עדיין לא הגיעו לחכמה ולא התעסקו במצות, הזהר בהם שלא תאמר בהן דבר שאינו הגון מפני שהם בנו בכורו של הקב״ה ואוהבן מכל אומה ולשון שנא׳ והייתם לי סגולה מכל העמים, ואומר כי נער ישראל ואוהבהו. מיד נשק משה את יהושע וחבקו ונשקו זה את זה ובכו במרה זה על צואר זה וזה על צואר זה. אמר משה ליהושע יודע אני שג׳ משאות יש לך לשאת, אומה זו שהיינו נושאים אני ואהרן ומרים ועכשיו נעשית יחידי לישא אותם, יהי ה׳ אלקיך עמך. מחלה אני פניך ומפקידך על אמי העלובה שנתחלף הזמן עליה, שהיא קברה אותנו והיינו ראויים לקברה, ואין לה מעתה בן אלא אותך, כשיגיע יום פטירתה קרע את בגדיך ולך לפני מטתה עד שתכניסה לקבורה. אני מצוה לך על הגיורת הזו שנתחלף הזמן עליה, לא תונו אותה. ועל יתומי שלא זכו לעמוד במקומי אני מפקידך שלא יהו זזין ממך. זכור להם ברית אהבתי הנאמנת ויהיו באוכלי שלחנך. אחרי כן אמר לו, יהושע בני, היה בשלום וישראל עמי בשלום, ועתה אברך אותם, שלא מצאו ממני קורת רוח מפני האזהרות והתוכחות שהייתי מוכיחן. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שקצרה השעה כללן כלן בברכה אחת ואמר להם לישראל, הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצות עכשיו מחלו לי, אמרו לו, אדוננו משה רבנו, מחול אתה לנו, הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם. יצתה בת קול ואמרה, אין לך חיים בעולם אלא חצי שעה. אמר להם בבקשה מכם כשתכנסו בארץ זכרו אותי ואת עצמותי ואמרו: אוי לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר, באותה שעה בכו ישראל במרר ואמרו לו, משה רבנו, אם אתה פורש ממנו מה יהא עלינו, השיב להם, בני, כל אותן הימים היה הקב״ה עמכם, אף עכשיו הוא יהיה עמכם. שמא תאמרו כל אותן הנסים והנפלאות שנעשו לכם על ידי בשבילי נעשו? לא עשה אלא בשביל רחמיו של הקב״ה שנא׳ טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו, כל מה שעשה בשביל כבודו עשה, אם תבטחו בו באמת הוא יעשה כל רצונכם, באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו, אלקים לנו מחסה ועוז עזרה בצרות נמצא מאד, עד כאן עלתה לו רביעית שעה, יצתה בת קול ואמרה לו, משה, למה תצער עצמך, אין לך חיים בעולם אלא רביעית שעה. מיד עמד משה ובירך כל ישראל וערך להם ברכות בפני עצמן ותוכחות בפני עצמן. כיון שראה משה ברוח הקדש מדת העולם שכר טוב ותשועות גדולות שעתיד הקב״ה לעשות להם לעתיד לבא, אמר להם אשריך ישראל מי כמוך וגו׳, וברכן בשלום ועמד על רגליו ונתן את קולו בבכי ובכה במר נפש ואמר לישראל, אראה אתכם בתחיית המתים, לעתיד לבא אראה אתכם, ויצא מלפניהם בבכיה גדולה ונתנו קולם ובכו במר נפש וזעקו זעקה גדולה ומרה, עד שעלה בכיתם לשמי מרום. מה עשה משה, קרע את חלוקו ותלש את זקנו ופלש ראשו בעפר ונטל את מעילו וכסה את ראשו באבל ונכנס לאהלו בקול זעקה גדולה ומרה, והיה בוכה ומספק בשתי ידיו ואמר אוי לי שבאה עלי זעקה, אוי לרגלי שלא דרכו בארץ ישראל, אוי לידי שלא קטפו מפרותיה, אוי לגרוני שלא אכל מפירות ארץ זבת חלב ודבש.

ח׳ואל יעלה על לב איש שמשה רבנו היה מצטער על אכילת הפירות, כי הכל רמז לקיום המצות הנוהגות בה יותר משאר ארצות, לפי שהיא חביבה מכל הארצות, שנאמר ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלקיך בה, והיא נבראת תחלה, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ארץ זה שאר ארצות, וחוצות אלו מדבריות, וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל שנקראת ארצו של הקב״ה שנאמר משחקת בתבל ארצו, ולמה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל דבר, שבכל הארצות יש בזו מה שאין בזו, אבל א״י אינה חסרה כלום שנאמר לא תחסר כל בה. ד״א למה נקרא שמה תבל על שם תבלין שבתוכה, ואיזה תבלין שבתוכה, זו תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב וגו'. וכן אמרו חכז"ל בבראשית רבה שם האחד פישון הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב א״ר יהושע בן לוי חוילה זו א״י, ולמה נקרא שמה חוילה, מפני שמיחלת להקב״ה שנאמר הוחילי לאלקים כי עוד אודנו ישועות פניו, אשר שם הזהב זו תורה שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב א״ר יוחנן מכאן שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת א״י, שם הבדולח ואבן השוהם, יכול כבדולח של פטמים כדכתיב ועינו כעין הבדולח, יגיד עליו ריעו ואבן השהם, מה שהם אבן טובה דכתיב אבני שהם אף בדולח אבן טובה, שם תלמוד תורה והגדות תקופות וגימטריאות, לכך היה משה רבנו מתאוה לראותה והיה אומר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה זו ארץ ישראל, ההר הטוב הזה והלבנון זה בית המקדש שנקרא לבנון ע״ש שמלבין עוונותיהם של ישראל שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וכן אמרו חכז"ל כל הענין הזה אשר זכרו במס' סוטה, דרש ר׳ שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואינן מתקימות אלא בארץ, אכנס לארץ כדי שיתקיימו כלן על ידי. א״ל הקב״ה, משה, כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר עליהן, מעלה אני עליך כאלו עשיתם וקיימתם כולן משלם, יכול כאחרונים ולא כראשונים, ת״ל לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, שאני נותן לו שכרו כאברהם יצחק ויעקב בתורה ובמצות, תחת אשר הערה למות נפשו, שמסר עצמו למיתה בשביל ישראל שנאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ואת פושעים נמנה, שנמנה בין מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכפר במעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פשעי ישראל שיחזרו בתשובה, ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר אל תפגע בי, עד כאן עלתה לו רגע וחצי. מה עשה משה נטל את המגלה וכתב עליה שם המפורש ומסר ליהושע ולא מלא [הספיק] לכתוב עד שהגיע שעה אשר בו ימות. באותה שעה אמר הקב״ה לגבריאל, הבא לי נשמתו של משה, השיב גבריאל לפניו ואמר רבש״ע, מי שהוא שקול כנגד ס׳ רבוא היאך אני יכול לעשות לפניו חציפות. מיד אמר למיכאל צא והבא לי נשמתו של משה, מיד בכה מיכאל, אמר לפניו, רבש״ע אני הייתי רבו והוא היה לי תלמיד איני יכול ליטול נשמתו. בא סמאל ועמד לפני הקב״ה ואמר רבש״ע כלום משה רבן של ישראל גדול מאדם הראשון שבראת בעולמך בצלמך ובדמותך, כלום הוא גדול מאברהם אוהבך שהושלך לכבשן האש על קדושת שמך, כלום הוא גדול מיצחק עבדך שנעקד על גבי המזבח, ומיעקב בנך בכורך, ומשנים עשר בניו נטיעיך, וכלם לא נמלטו מידי, תן לי רשות ואטול נשמתו. אמר לו הקב״ה כולם לא היו בדמות זה, אמור לי מהיכן אתה יכול ליטול נשמתו, אם מפניו, הפנים שהיו כנגד פני, כמו שכתוב ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים, היאך אתה יכול להתקרב אליהם. אם תאמר מידיו, הידים שקבלו הלוחות היאך אתה יכול להתקרב אליהם. אם תאמר מרגליו, כבר דשו אל הערפל שלי שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, היאך אתה יכול להתקרב אליהם, אין לך רשות בכל איבריו. אמר לפניו, רבש״ע אעפ״כ תן לי רשות ליטול נשמתו. א״ל הרשות בידך. מיד יצא סמאל בשמחה גדולה מלפני הקב״ה וחגר את חרבו ולבש אכזרות ונתעטף בכעסו והלך אצל משה בחמתו. כיון שנסתכל בו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזיקוקין של אש יוצאין מפיו וזוהר מאמרו מבהיק כשמש והיה דומה למלאך ה׳ צבאות, היה סמאל מזדעזע, אמר בלבו ודאי אמרו המלאכים אמת שאינן יכולין ליטול נשמתו, כיון שנשא משה עיניו והסתכל בסמאל שהוא חגור חרב ועמד כנגדו, מיד חשכו עיניו של סמאל מזוהר עיניו של משה, וכשראה סמאל זוהר פני משה מיד נפל על פניו ביראה ופחד ואחזו חיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר לפניו עד שאמר לו משה רבנו, סמאל סמאל, אין שלום אמר ה׳ לרשעים, מה אתה עושה, מה אתה עומד לנגדי, א״ל הגיע זמנך להפטר מן העולם, תן לי את נשמתך. א״ל מי שלחך אצלי, א״ל מי שברא העולם והנשמות. א״ל איני נותן לך נשמתי. א״ל והלא כל הנשמות של באי עולם בידי מסורות, א״ל יש בי כח גדול מכל באי עולם. א״ל איזה כחך ומה הוא, א״ל אני בן עמרם שיצאתי מהול ממעי אמי, וכן אמרו רז״ל במס׳ סוטה: ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, כתיב הכא כי טוב וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב, ובו ביום דברתי עם אבי ואמי, וכשהייתי בן שלשה חדשים נתנבאתי ואמרתי אני עתיד לקבל התורה מתוך להבות אש, ולזה רמזו רז״ל שאמרו: ותפתח ותראהו את הילד ותרא מיבעי ליה, א״ר יוסי בר חנינא שראתה עמו שכינה, וזה היה בתוך ג׳ חדשים וכן כתוב ותצפנהו שלשה ירחים, ובן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים במצרים והוצאתי משם ס׳ רבוא, וקרעתי את הים לי״ב קרעים, והפכתי מי מרה למתיקה, ופסלתי שני לוחות אבנים, ועליתי לרקיע וראיתי שכינה ודברתי עמו פנים בפנים, וקבלתי את התורה מתוך להבות אש מימינו ומשמאלו של הקב״ה, וכתבתי מפיו תרי"ג מצות ולמדתי אותן לישראל, מי יש בכל העולם שיכול לעשות כמוני, רשע ברח לך מפני שאין אני נותן לך את נשמתי. עד כאן עלה לו למשה רגע, יצתה בת קול ואמרה לו למשה, למה תצער עצמך, שאין לך חיים אלא רגע אחד. מיד חזר סמאל לדבר לפני הגבורה.

ט׳באותה שעה קצף הקב״ה עליו וא״ל צא והבא לי נשמתו של משה. השיב סמאל ואמר, רבש״ע, אם אתה אומר לי צא לגיהנם והפוך תחתונה לעליונה ברגע אחד אעשה ולא אאחר לעשות דבריך, אבל לפני בן עמרם איני יכול לעמוד. א״ל הקב״ה מפני מה, א״ל מפני שדומה לשרף של המרכבה שלך, וזיקוקין יוצאת מפיו בדברו עמי וזוהר פניו דומה לזוהר השכינה, בבקשה ממך אל תשלחני אצלו שאיני יכול לעמוד לפניו. בדברו זה קצף הקב״ה עליו וא״ל, רשע מאש של גיהנם נבראת ולאש אתה חוזר, בתחלה יצאת מלפני בשמחה גדולה וכאשר ראית שבחו וגדלו אתה אומר לי איני יכול לעמוד לפניו, גלוי וידוע הוא לפני שאתה עתיד לחזור לפני בבושה גדולה. מיד הלך סמאל ועמד לפני משה וא״ל, משה, כך אמר לי הקב״ה צא והבא לי נשמתו של משה. מה עשה סמאל באותה שעה, נטל חרבו מתערה ועמד על משה. מיד עמד משה באימה גדולה וקצף עליו ונטל מטה האלקים שחקוק עליו שם המפורש והכה לסמאל וגער בו בכל כחו בקול גערה גדולה עד שנס מפניו. עד כאן עלתה לו חצי רגע. יצתה בת קול ואמרה לו, משה, למה תצער עצמך, כי הגיע סוף שעת מיתתך. מיד עמד משה בתפלה לפני הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע זכור את היום שעליתי לפניך על הר סיני וקבלתי תורתך ונתתיה לעמך ישראל, בבקשה ממך אל רחום וחנון, אל תמסרני ביד מלאך המות. באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו כבר קבלתי תפלתך, אני בעצמי אטפל בך בקבורתך. מיד עמד משה רבנו וקדש עצמו בשרפי הוד, וירד הקב״ה משמי השמים העליונים לקבל נשמתו של משה. כיון שראה את הקב״ה נפל על פניו ואמר, רבש״ע, במדת רחמיך בראת עולמך ובמדת רחמיך אתה מנהיגו, התנהג גם עמי במדת רחמיך. יצתה בת קול ואמרה, משה אל תירא, כי ילך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך.

י׳ג׳ מלאכים ירדו עם הקב״ה באותה שעה, מיכאל, גבריאל וזגנעאל, גבריאל הציע מטתו של משה, מיכאל פרש עליה בגד ארגמן, זגנעאל הניח כר של מילת למראשותיו. מצד זה עמד הקב״ה במראשותיו וזגנעאל במרגלותיו, וגבריאל ומיכאל מצד אחר. א״ל הקב״ה הקף שתי רגליך זו לזו, והקיף. שוב אמר לו, הניח שתי ידיך על החזה, והניחם. שוב א״ל, השקע עפעפי עיניך זו על גב זו, והשקיעם. באותה שעה קרא הקב״ה לנשמתו של משה ואמר לה, בתי, מאה ועשרים שנה קבצתיך בגופו של משה, צאי ואל תאחרי, שהגיע קיצך לצאת. מיד השיבה להקב״ה, יודעת אני שאתה אלקי הרוחות והנשמות ובידך נפש החיים והמתים, ואתה בראתני, ואתה יצרתני ונתתני בגופו של משה ק״כ שנים, מי הוא שיש לו גוף טהור כמשה, איני רוצה לצאת ממנו. שוב אמר לה׳ אל תאחרי כי הגיע קיצך, הרי אני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואושיבך בכבוד תחת כסא הכבוד. כיון שראה משה שנפשו מתקשה לצאת ממנו אמר לה, תאמרי שישלוט עליך מלאך המות, אמרה לו, לא יעשה זאת הקב״ה, כי חלצת נפשי ממות. תאמרי שתהא נדחית לגיהנם, אמרה לו, ואת רגלי מדחי. אמר לה, ולהיכן את עתידה לילך, אמרה לו, אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים, כיון ששמע ממנה כך, נתן לה רשות ואמר לה, שובי נפשי למנוחיכי כי ה׳ גמל עליכי. כיון שראה הקב״ה כך, נשקו ונטל נשמתו בנשיקת פה, שנא׳ וימת שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳. באותה שעה בכה הקב״ה ואמר, מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פועלי און, בשעה שבני חוטאים מי יבקש עליהם רחמים. ומלאכי השרת בוכין ואומרים והחכמה מאין תמצא. והשמים בוכין ואומרין אבד חסיד מן הארץ. והארץ בוכה ואומרת וישר באדם אין. וכל סדרי בראשית בוכין ואומרין הצדיק אבד ואין איש שם על לב. ויהושע היה מבקש משה וצועק ובוכה ואומר הושיעה ה׳ כי גמר חסיד, וכל ישראל בוכין ואומרין צדקת ה׳ עשה וגו׳, והקב״ה מקלס אותו ואומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. א״ל הקב״ה אתה אמרת עלי אין עוד, כדכתיב אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו, אף אני כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. מיתת משה מזבח כפרה לכל ישראל כמו שאמרו רבז״ל א״ר יצחק וכו׳ (עי׳ כתובות י׳ ע״ב).