אוצר מדרשים, ספר אליהו, הקדמהOtzar Midrashim, Sefer Eliyahu, Introduction

א׳אליהו: יש מדרש המיוחס לאליהו הנביא או שנקרא על שמו, והוא סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, ומכונה ג"כ תנא דבי אליהו. זכר למדרש הזה מצינו בתלמוד: רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה וכו׳ כיון דעבד הכי אסתלק (אחר שגרם רב ענן לר׳ נחמן להקדים דינו של אדם אחד, שהיה קרובו של ר״ע, לדינא דיתמי). אותיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא. כי אתא הוה מבעית ליה בעותי (היה מפחידו בבואו כי לא היה עוד רגיל אצלו כמלפנים), ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סדריה. והיינו דאמרי סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות ק״ו.). ונראה כי הספר כבר היה ידוע בימי התלמוד בזמן רב ענן, אם נניח כי הוא זה הספר אשר לפנינו. לדעת ר״מ איש שלום יש ראיה לחיבור המדרש הזה אחר המשנה וקודם התלמוד מפני שנזכרו בו שמות תנאים ולא שמות אמוראים, אף שנמצא בו הרבה מה שאמרו גם האמוראים, ומה שנזכר בו השם "תלמוד" ביחד עם משנה מדרש הלכות ואגדות, הוא שיגרא דלישנא של המעתיק, או כי הוראת תלמוד היא שימוש תלמידי חכמים (עי׳ רש״י ב"מ סוף אלו מציאות).

ב׳מאמרים בשם "תנא דבי אליהו" מפוזרים בתלמוד, ואלו הן: תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו׳ (שבת י״ג.), דתנא דבי אליהו ר׳ נתן אומר כל הישוב כלו תחת כוכב אחד יושב (פסחים צ"ד.), תנא דבי אליהו אעפ״י שאמר ר״ע עשה שבתך חול וכו׳ (שם קי״ב.), תנא דבי אליהו כל השונה הלכות (מגילה כ״ח:), תד״א הואיל ונשים דעתן קלות, לענין ייחוד (קדושין פ׳:), תד״א לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי (ע״ז ה׳:), תד״א ששת אלפים שנה הוי העולם (שם ט׳.), תד״א צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן (סנהדרין צ״ב.), תד"א גיהנם למעלה מן הרקיע (תמיד ל״ב.). והן תשע ברייתות, ג׳ מהן בכלל הלכות וששה בכלל אגדות, ומהן נכללו בסדר אליהו רבה וזוטא. ועוד מובא לפנינו בסדר זוטא "משום דבי אליהו הנביא אמרו", וכנראה היא הוספה מאוחרת. הוראת "סדר" כמו סידרא פרשה או פרק באיזה הלכה או אגדה. והוראת "תנא דבי אליהו", הוא החכם השונה ההלכה או האגדה בבית המדרש של אליהו או הישיבה שנקראת על שמו, וכמו בית שמאי וב״ה, היינו התלמידים של בית מדרשם. ואפשר שנקראו תלמידי בית אליהו (דבי אליהו) מפני שהיה רגיל אצלם להתגלות אליהם בהקיץ או בחלום. ומה שנאמר לפעמים "תני דבי אליהו", תני ביו"ד תחת תנא באל"ף היא לשון רבים, "תנאי" כמו "רבנן".

ג׳ומצינו "גלוי אליהו" לאנשים מצויינים בין התנאים והאמוראים וגם בדורות אחריהם, כמו אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי (ב"מ פ״ה:), תניא א״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו' בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי (ברכות נ׳.), אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא דרשב״י (שבת ל״ג:), אשכחיה ר׳ נתן לאליהו אמר ליה מאי עביד קב"ה בהאי שעתא (ב"מ נ״ט.), אליהו ז"ל שאל לר׳ נהוריי מפני מה באין זוועות לעולם (ירוש' ברכות פ׳ הרואה ג'), אשכחיה ר׳ יוסי לאליהו (יבמות ס״ג.), א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא (ברכות כ״ט:), ר׳ ברוקה חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט הוה שכיח אליהו גביה (תענית כ״ב.), ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה (ב"מ פ״ה:), א״ל אליהו לבר הא הא (חגיגה ט׳:), אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א״ל מאי קא עביד קוב״ה (שם ט״ו:), אשכחיה ר׳ אביתר לאליהו א״ל מאי קא עביד קוב"ה (גיטין ו׳:), אשכחיה רבה בר רב אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים (ב״מ קי״ד.), והרבה ספורים ומאורעות של ריב"ל עם אליהו. בזהר (פ׳ ויצא קנ״א.) ר׳ חייא ור׳ חזקיה הוו יתבו תחות אילני דחקל אונו אידמיך ר׳ חייא חמא ליה לאליהו. ועוד הרבה דוגמאות מגלוי אליהו, שנקרא ג״כ "ההוא סבא" בזהר ובספרי קבלה.

ד׳ופעמים התחפש אליהו ונדמה לאנשים שונים ובתכונות מיוחדות, כמו חלף אליהו חזייה אידמי ליה כטעייא (ערבי, ברכות ו׳:), אתא אליהו אידמי לי כאינש [דעלמא] ואסהיד (שם נ״ח.), אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא (ע״ז י״ז), אתא אליהו ואידמי להו כחד מינייהו (סנהדרין ק״ט.), נזדמן לו זקן אחד והוא אליהו זכור לטוב (תנחומא פ' האזינו), נכנס אליהו ז"ל בדמותו של ר׳ חייא (ירוש׳ כלאים פ״ט ד׳) מה עשה אליהו זכור לטוב נדמה לחרבונה (ירוש׳ מגילה ספ״ג, ב״ר פמ״ט), אתא אליהו אידמי להו כזונה כרכתיה (ע״ז י״ח:), אתא אליהו אידמי ליה כפרשא (שבת ק״ט:), אתא אליהו אידמי להו כדובא דנורא (ב״מ פ"ה:).

ה׳כנראה לקחו להם החכמים החסידים את אליהו הנביא לסמל העתיד הבא לגלות עמוקות האמת, ואמרו אין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע (עדיות פ״ד), ר״ל שלא יורה דינים חדשים רק יבאר ויפשט הספקות, ואמרו פרשה זו אליהו עתיד לדורשה (מנחות מ״ה.), ובדיני ממונות דבר התלוי בספק יהא מונח עד שיבא אליהו (ב"מ כ״ט.). וכל זה מיוסד על דבריו שאמר אל העם ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״ ויוכיח אח האמונה האמתית. גם בחרה האגדה באליהו לגבור ספוריה, מפני כי עלה ברכב אש וסוסי אש בסערה השמים ולא טעם טעם מיתה.(מלכים ב ב׳:י״א), והוא מלאך הברית, ונאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא (סוף מלאכי), המבשר את ביאת המשיח וגאולת ישראל מן הגלות.

ו׳כל אלה הסבו ביסוד הישיבה של "בית אליהו" בארץ ישראל, אשר בה למדו החסידים ואנשי מעשה עוד בזמן התנאים, וממנה תוצאות "תני דבי אליהו'" וחבור ״סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא", ואחד מהתלמידים הראשיים היה רב ענן בראשית זמן האמוראים. אולם אף כי המדרש הזה בעיקרו נתחבר בין תקופת זמן המשנה ותקופת זמן הגמרא, אין ספק כי נתוספו בו דברים הרבה אח״כ בזמן הגאונים ואיזה דברים גם בזמן מאוחר. וראיה לזה משלשה מקומות בנוסחאות שלפנינו, כי בריש פ״ב מאליהו רבה דרש: "דבר אחר ימים יצורו ולא אחד בהם, זה יום שביעי לעולם" לפי שהעוה״ז הוה ששת אלפים שנה, שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים משיח, ובעונינו שרבו נכנס עלינו שיעבוד בתוך שני האלפים של ימות המשיח ויצא מהן יותר משבע מאות שנה, שנאמר עשה ה׳ אשר זמם״. ושם פל"א: "ומשחרב הבית ועד עכשיו הרי תשע מאות שנה". ולפי המספרים האלה נערך הספר בסוף זמן הגאונים, ד״א תשכ״ח לבריאה (968). אמנם שנוי הזמנים האלה מורה כי שני מעתיקים בזמנים שונים הוסיפו את המנין שבע מאות ותשע מאות, או כי שינו את הזמן הקדום שהיה כתוב לפניהם כדי להשוותו למנין שהיו מונים הם.

ז׳המדרש תנא דבי אליהו כמו שהוא לפנינו נלקה בחסר ויתר במנין הפרקים ובנוסחאות שונות. לפי בעל הערוך (ערך סדר) סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא הם משניות חיצוניות, ורבה הוה ג' בבות ושלשים פרקים וזוטא י״ב פרקים. בנדפסים יש באליהו רבה ל״א פרקים ובאליהו זוטא כ"ה פרקים. אך ר"מ איש שלום הו"ל נוסחא ישנה (כ"י וואטיקאן) אליהו רבה כ״ט פרקים וזוטא ט״ו פרקים, כי עשרה הפרקים האחרונים אשר בנדפסים נוספו בו שלשה ממס׳ דרך ארץ ושבעה מפרקי דר״א. סדר אליהו כתב בסגנון מיוחד על טהרת הלשון, ונקרא ״סדר״ כי מסודרים בו ״סדר ההנהגה כמאורעות בסבתם וגלגולם אם לקיום או לחורבן העולם" (מבוא לרמא״ש), והמעשים שאינם בדרך הארץ והם מגונים הוא קורא אותם ״דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין", הוא מחלק את העולמות לשלש תקופות העוה״ז וימות המשיח ועוה"ב, הדרושים הם מסולסלים במעשיות ובמשלים נאים, ובכלל הוא אחד מהמדרשים היותר נעלים בספרות ישראל. הספר הוא קובץ של דרשות שונות להעיר תקוה טובה בלב השומעים ולחזק ידים רפות בגלות, ולעוררם על אהבת ישראל ולימוד התורה, ולהכינם לחיים אצילים בימות המשיח. בכמה מקומות הוא פותח דבריו "ברוך המקום ברוך הוא" או בפסוק של תוכן דרשתו ומתחיל "הרי הוא אומר", ובסוף הדרשה מסיים בנחמה. בפרק א׳ מתחיל ויגרש את האדם מלמד שנתן לו הקב״ה גירושין כאשה וכו׳ והולך ודורש בפסוקים שעושה מהם כעין טבעות בשלשלת, ומתחיל דרוש שני בפסוק שמסיים בו הדרוש הראשון. פ״ו: מפני מה זכה אברהם לחיים שלא בצעד ושלא ביצר הדע בעוה״ז מה שעתיד ליתן לצדיקים לעוה״ב, וחושב גם יעקב ויתרו. פ״ח: על עשרה מכות במצרים, פי״ב: שלא לאכול ולסעוד עם עם הארץ. פ״ד: למעט בשחוק ובשיחה ותיפלות. פט״ו ופט״ז: תלמידי חכמים צריכים ללמוד במקרא ובמשנה, ואיזה דינים, וטבילה לבעלי קריין. פכ״ד: עשרת הדברות. פכ״ח: על הרוגי מלכות. פכ״ט והוא האחרון לפי הוצאת רמא״ש: בו דורש שכל מי שיש בו גסות הרוח נעקר מן העולם וחושב את אנשי מבול ואנשי מגדל ואנשי סדום, סנחריב ונבוכדנצר, גם שאול מלך ישראל, ומסיים בימות המשיח. החלק השני הוא סדר אליהו זוטא, והוא כעין קיצור מסדר אליהו רבה, כי נשנו בו דברים רבים מסדר שלפניו ובאגדות חז״ל. הוא מתחיל: משום דבי אליהו הנביא אמרו לעולם יהא אדם ערום ביראה, ומדבר על הצדקה ועל התורה (מקרא ומשנה), על הלכות ד״א, מדות טובות ומסיים בגאולה העתידה לבא. הרבה דבורים בסדרי התפלות בפיוטים וסליחות לקוחים מסדר אליהו, כמו הדבור ״אבינו שבשמים" או אבי שבשמים, "יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים" שנעתק בבבל לארמית "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" שהוא יסוד הקדיש. גם הדיבור אשרי מי שהוא ירא שמים בסתר וכו׳ ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו (פי״ח); אני הוא עד שלא נברא העולם אני הוא משנברא העולם אני הוא בעוה״ז אני הוא לעוה״ב (שכ״ו), ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא ברוך אומר ועושה (אליהו זוטא פ״ד), וכולם מורגלים בתפלות ישראל.

ח׳מדרש תנא דבי אליהו נדפס בראשונה בויניציא שנת שנ״ח (1598), בהוצאה הזאת רבו השגיאות. בשנת תל״ו יצא לאור שנית בפראג עם פירוש ארוך בשם זיקוקין דנורא והקדמות ארוכות מר קשישא ומר ינוקא להמקובל ר׳ שמואל ב״ר משה היידא, גם הוסיף עליו נוסחא חדשה שחידש בו דברים אשר מעולם לא היו בספר הזה והפך סגנונו ללשון התלמוד הבבלי, כי לדעתו הנוסחא הישנה אי אפשר לפרשה ע״י שכל אנושי, ובכן ישב בתענית ובתשובה בצום ובכי והשתטח על קברי אבותיו והתפלל לה׳ שיאיר עיניו ויכין לבו להבין ולהשכיל, ויתן רשות לאליהו ז"ל ולתלמידו רב ענן שהם יגלו ויודיעו לו הפירוש האמתי והנוסחא הנכונה והישרה של הספר הזה. ובתור סגולה אמר בכל מוצ״ש ק״ל פעמים אליהו הנביא, עד כי בכח דמיונו נראה לו כאילו איש עומד לנגדו וכאילו אמר אליו "אליהו התשבי אנא". אמנם לדעת המבקרים ובפרט ר״מ איש שלום נתעה המחבר הזה בדמיון שוא והתעה גם אחרים הבאים אחריו (מבוא להרמא״ש וכבר קדמוהו עפשטיין באגרת בקורת שלו סימן ג׳ בהחוקר צד 185), וע"פ ההוצאה הזאת נעשו כל ההוצאות אח"כ, עוד נדפס עם פי' המלות והמשך הענין בקצרה ע״י יעקב ב״ר נפתלי הערץ מבראדי בשם ישועות יעקב (זאלקווא תקצ״ג); עוד עם פי' מאורי אור לר׳ אברהם ב"ר יהודה אריה ליב שיק (סדילקאוו תקצ״ה); עוד עם פי׳ מענה אליהו והגהות שיח יצחק לר' יצחק אליהו לנדא (ווילנא ת״ר), ההוצאה היותר מדויקת בנוסחא ישרה הוא של ר"מ איש שלום מהכ״י רומי משנת ד״א תתל"ג (1073) והדפיסה עם מבוא ארוך ועם הערותיו ותקנותיו בשם מאיר עין (ווין תרס״א), עם נוספות לסדר אליהו זוטא (שם תרס״ד), ר״ח מאיר הלוי הורוויץ הו״ל הכ״י פארמא מסדר אליהו זוטא.

ט׳ויש עוד מדרש הנקרא חופת אליהו רבה וחופת אליהו זוטא אך אין לו שום שייכות לאליהו הנביא וגם לא נזכר שמו בתוכו, ולכן יבא פה בערך חופות.

י׳ויש עוד מדרש אחר ע"ש אליהו הנביא בשם ספר אליהו ופרקי משיח ונסתרות ר׳ שמעון בן יוחי, ונדפס בשאלוניקי בשנת תק"נ ביחד עם ״מעשיות״ על עשרת הדברות ובדבור שני נמצא מעשה אברהם. יעלינעק הו"ל המדרש הזה בבית מדרשו ח״ג, ולפי דעתו נתחבר זה המדרש בזמן הגאונים. תוכן המדרש הוא איך המלאך מיכאל גלה לאליהו קץ העתיד במערב העולם בימיו של המלך הרמלת או תרמילא וסופר ומונה את המלחמות ותקופות העתים אשר יעברו מאז עד אשר יבא משיח, וירושלם תבנה ותכונן. השם הרמלת שוה לשם ארמילאוס באגדות אחרות על המשיח, והוראתו בלשון יונית משדד ארצות או "משחית עמים" Heremolaos. היטציג בפירושו לדניאל משער כי ארמילאוס באגדה הוא ארמילוס קאליגולא אשר תוארו דומה לתואר ארמילאוס אשר "קומתו גבוה מאוד שוקיו דקים עיניו עמוקות והוא קרח". פה מובא רק החלק הראשון של המדרש המדבר אודות אליהו, והחלקים האחרים יבואו במקומם תחת משיח ור' שמעון בן יוחאי.