אוצר מדרשים, מעשיות שונות, ביטול הגזירותOtzar Midrashim, Selection of Various Tales, Annulling the Decree

א׳ביטול הגזירות

ב׳תנו רבנן: שלש גזרות גזרה מלכות הרשעה על ישראל בימי ר' שמעון בן יוחי, שלא לקיים מצות מילה ושלא לשמור את השבת ושלא להפריש מן הנדות.

ג׳והיה שם זקן אחד ושמו ר' ראובן בן אצטרובלי והיה יוצא ונכנס לפני המלך בלא רשות.

ד׳נכנס לפני המלך ומצאו לבדו, ואמר לו: "אדוני המלך, מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו גבורים או חלשים?"

ה׳אמר לו: "חלשים."

ו׳אמר לו: "יהודים הללו אין חלשים אלא מפני שמקיימין את המילה, כיון שיהיה לאחד מהם בן מביאו וחותם את בשרו לשמונת ימים ותשש כחו, ואם אתה מבטל את המילה מהם מתגברין כמותכם, ואתה משלח אוכלסין עליהן והם מורדין בך."

ז׳אמר לו: "יפה אמרת. תבטל להם גזרה זו."

ח׳שוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו עניים או עשירים?"

ט׳אמר לו: "עניים."

י׳אמר לו: "הללו יהודים אינן עניים אלא מפני ששומרין את השבת, ויש מהם שאין מסתפק לו להוצאת השבת וילוה עד שבת אחרת, ואם אתה מבטל להם שביתת השבת יהיו עשירים כמותכם ואתה משלח אוכלסין עליהם והם מורדין בך."

י״אאמר לו: "תבטל להם גזרה זו."

י״בשוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים רוצה שיהיו מרובין או מועטין?"

י״גאמר לו: "מועטין."

י״דאמר לו: "ללו יהודים אין מועטין אלא מפני שנפרשין מן הנדה, אחת מהן יושבת שבעה וארבעה עשר וארבעים ושמונים יום, ואם אתה מבטל להם דיני הנדה הם משמשים מטותיהן וירבו כמותכם ואתה משלח אוכלסין עליהם והם מורדין בך."

ט״ואמר לו: "יפה אמרת תבטל להם גזרה זו."

ט״זאמר לו: "אם כך, כתוב אגרות ושלח לארץ ישראל."

י״זמיד ציווה המלך לכתוב אגרות ויצא ר' ראובן בן אצטרובלי. כשיצא נכנסו גדולי רומי אצל המלך ומצאו בו דברים הפוכים, אמרו: אצבע יהודי נכנס לכאן.

י״חאמרו לו: "חזור בך."

י״טאמר להם: "אין המלך חוזר בדברו."

כ׳"אלא כך כתוב: אגרות האלו כל מי שיוליכם לארץ ישראל יהרג."

כ״אציווה המלך לעשות כן.

כ״בשמע ר' ראובן שלח לארץ ישראל: "כך וכך היה מעשה, ועכשיו אם יש בכם אדם מלומד בנסים יבא ויטול האגרות."

כ״גנתנו חכמים עיניהם בר' שמעון בן יוחי.

כ״דאמר להם: "איני הולך לבדי."

כ״הנתן עיניו על ר' אליעזר בן ר' יוסף.

כ״ואמר לו ר' יוסף: "נתת עיניך בבבת עיני."

כ״זאמר לו ר' שמעון: "אילו היה אבי קיים לא היה אומר עלי כן."

כ״חאמר לו: "אם כן השבע לי שאין אתה מענישו בהלכה."

כ״טנשבע לו ר' שמעון בר יוחאי והלכו וישבו בספינה. ישב עמהם תלמיד אחד ושמו ר' מתתיה בן חרש והיה שואל אותם בהלכה. אמר להם: "מנין לדם השרץ, שהוא טמא כבשרו?"

ל׳אמר לו ר' שמעון בר יוחאי: "זה טמא וזה טמא."

ל״אאמר לו ר' אליעזר: "דמו טמא מבשרו."

ל״בעמד מתתיה ונשקו לר' אליעזר על פיו.

ל״גאמר לו ר' שמעון: "ולמה נשקתו?"

ל״דאמר לו: "לא נשקתיו אלא מפני עריבת שפתיו."

ל״הבאותה שעה נתן עיניו בו ונפל והיה מטורף למות, ונזכר השבועה שנשבע לאביו והתפלל ונתישבה דעתו עליו. באותה שעה תלה ר' שמעון עיניו לתורן של ספינה וראה שידה יושבת עליו.

ל״ואמר לה: "מה טיבך כאן?"

ל״זאמרה לו: "באתי לעשות לך נס."

ל״חמיד אמר ר' שמעון: "רבונו של עולם, להגר המצרית זימנת לה חמשה מלאכים ולי שידה?"

ל״טאמרה לו: "אמור לי ומה איכפת לך? כיון שעושין לך נס, ומה אתה מבקש?"

מ׳אמר לה: "איזה נס את עושה לי?"

מ״אאמרה לו: "אילך ואיכנס בבטן בתו של מלך והיא צווחת ואומרת הביאו לי ר' שמעון בר יוחאי, ואתה בא ולוחש עליה באזנה ואני יוצא ממנה."

מ״באמר לה: "מה סימן יש לי כשאת יוצאת ממנה?"

מ״גאמרה לו: "באותה שעה ישתברו כל כלי זכוכית בביתו של מלך."

מ״דאמר לה: "לכי ועשי ככל אשר אמרת."

מ״ההלכה ונכנסה בה והיתה צווחת ואומרת הביאו לי ר' שמעון בר יוחאי."

מ״ושלחו אחריו לארץ ישראל. אמרה להם: "הרי הוא לפניכם בספינה."

מ״זבאו ומצאו אותו והוליכוהו לפני המלך.

מ״חאמר לו: "אתה ר' שמעון בר יוחאי?"

מ״טאמר לו: "הן."

נ׳"ואתה תרפא את בתי?"

נ״אאמר לו: "הן."

נ״ב"ומה אתה עושה לה?"

נ״גאמר לו: "אני לוחש לה באזניה והיא תתרפא, ובאותה שעה ישתברו כל כלי זכוכית שבביתך."

נ״דויאמר לו לעשות כן. וילחש ר' שמעון בר יוחאי על אוזניה והיא נתרפאה ואז יצאה השידה ונשברו כל כלי זכוכית שבבית המלך.

נ״האמר לו המלך לרשב"י: "מה אתה רוצה שאתן לך?"

נ״ואמר לו: "איני מבקש שתתן לי דבר, אלא שתצווה לבטל האגרות שכתוב בהן שכל מי שיוליך האגרות לארץ ישראל לבטל הגזרות יהרג."

נ״זמיד ציווה המלך לבטל אגרות הראשונות וכתב אגרות האחרונות והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזרות.