אוצר מדרשים, ספר המעשים א׳Otzar Midrashim, The Book of Tales 1

א׳מספר המעשים

ב׳[נוה שלום צד 71]

ג׳בשם האל עושה נסים אתחיל ספר המעשים:

ד׳אמר רב רמ"ח איברים יש באדם, לבו שקול כנגד כולם שנאמר וה׳ יראה ללבב, מה אדם רואה אף הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת, מה אדם שומע אף הלב שומע שנאמר ונתת לעבדך לב שומע, מה אדם מדבר אף הלב מדבר שנאמר ודברתי אני עם לבי, מה אדם מהלך אף הלב מהלך שנאמר לא הלך לבי, מה אדם חושב אף הלב חושב שנאמר רבות מחשבות בלב איש, מה אדם יודע אף הלב יודע שנאמר לב יודע מרת נפשו, מה אדם עוסק אף הלב עוסק שנאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, מה אדם כותב אף הלב כותב שנאמר כתבם על לוח לבך, מה אדם מרפא אף הלב מרפא שנאמר חיי בשרים לב מרפא, מה אדם מטפש אף הלב מטפש שנאמר וילכו בשרירות לבם הרע, ואין שרירות אלא טפשות, מה אדם שש אף הלב שש שנאמר וראיתם ושש לבכם, מה אדם שמח אף הלב שמח שנאמר לב שמח ייטב פנים, מה אדם טוב אף הלב טוב שנאמר וטוב לב משתה תמיד. אין אהבה אלא בלב שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, ואין שנאה אלא בלב שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. וכל דבר שבעולם הוא תלוי בלב, לכך כתב גם את כל העולם נתן בלבם.

ה׳אמר רב רמ״ח איברים קבועים בו באדם ומכולם הלשון נותנת השבח למי שאמר והיה העולם, ואע״פ שכתוב כל עצמותי תאמרנה ללמדך שכולם משבחין לשמו, אעפ״כ הלשון גורמת ומפרשת שנאמר ולשוני תהגה צדקך. ואמר רב לשונו של אדם דומה לים, מה הים עולה ומתגבר אף הלשון עולה ומתגבר, מה הים יחרץ אף הלשון יחרץ, מה הים מסעיר אף הלשון מסעיר, מה הים מסריח אף הלשון מסריח, מה הים פולט אף הלשון פולט, מה הים מצפצף אף הלשון מצפצף, מה הים הכל מתיראין ממנו אף הלשון הכל מתיראין ממנו, מה הים ממית אף הלשון ממית, מה הים מגרש רפש וטיט אף הלשון מגרש רפש וטיט, ויגרשו לגיהנם (חסרים פה הפסוקים המורים על כל אלה, ובמקום אחר נפרטו כלם). אם אדם עוסק בלשונו במלשינות נטרד מן העולם שנאמר יכרית ה׳ כל שפתי חלקות, ואם עוסק בלשונו בדברי תורה זוכה לחיים שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך, ללמדך שבחר הקב״ה בישראל מכל האומות ונתן להם התורה לעסוק בה כדי שיזכו לחיים שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך וכתיב כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.

ו׳הלוחות והבמות אין בהם משום קדושה, הכי קרינן, פירוש הלוחות ריוח שבין עמוד לעמוד של ספר תורה, והבמות שיור מעלה ומטה פנים ואחור.

ז׳מלה בסלע משתוקא בשתים, פירוש נודע חטאתו מביא כשבה בת דנקא סלע זהו מלה בסלע, ואם חטאתו ספק ולא נודע מביא איל אשם בשני סלעים וזהו משתוקא בשתים.

ח׳אונס רחמנא פטריה, הא לא אנוס ולא מוטעה ולא שוגג ולא שכור כשכרותו של לוט. וקשיא אמאי לא מייתי ראיה מן ולנערה לא תעשה דבר, התורה אמרה הבא להרגך השכם להורגו שנאמר צרור את המדינים.

ט׳למה כותבים בגט [דתיצביין דיתהויין] בג׳ יודי״ן כנגד ויסע מלאך האלקים, ויט משה, ויבא בין מחנה מצרים. למה נקרא הגט ספר כריתות כי מצינו ג׳ יודי״ן יתירות דתיצביין דיתהויין, הרי ל׳ וב׳ עדים הרי ל״ב וכן החומש ב׳ דבראשית ול' של ישראל (בסוף דברים) הרי ל״ב, וסימן בל ידעום. ארבע ציצית, בכל ציצית ח׳ חוטין הרי ל״ב וג׳ קשרים מבפנים כנגד ג׳ אבות וב׳ מבחוץ כנגד משה ואהרן והתורה תחלתה ב׳ וסופה ל' הרי ל״ב נמצא המקיים מצות ציצית כאלו קיים את כל התורה כולה.

י׳שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר, פלוני מהו לעולם הבא, פי׳ על אבשלום שאלוהו שבא על פילגשי אביו שחשובות כאשת איש ואין לו חלק לעוה״ב, או דילמא סבירא לן כר׳ יהודה דאמר נשים בכתובה וקדושין, פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין, ואישתיק. ועוד שאלוהו פלוני מהו לעוה״ב פי׳ שלמה, אמר להם לא שאלתוני אלא על פלוני פי׳ דוד, פלוני מהו לעוה״ב פי׳ דוד, אמר להם לא שאלתוני אלא על פלוני פי' שלמה. תוב שאלו מהו להציל את הכבשה (בת שבע) מיד הארי, אמר להם לא שאלתוני אלא על הרועה פי׳ אוריה החתי; ומהו להציל הרועה מיד הדוב (דוד) אמר להם לא שאלתוני אלא על הכבשה (עי׳ יומא ס״ו: ותוס׳ שם. ושאלו על שלמה ע״פ דברי האומר ״כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה״).

י״אהכתב והמכתב, פי׳ רב יהודה גאון הכתב אלו כ״ב אותיות, והמכתב שעל הלוחות חרות אנטירגנא מרובע שנראה מכל צד מראה אחד.

י״בכתבו באבר ובשיחור, פי׳ אבר עופרת, שיחור עשן, שמתכנס ומגרדין אותו לעשות ממנו דיו, כמו שאמרו חז״ל כל העשנים יפים לדיו, שיחור בלשון ישמעאל אל־פיחם.

י״גתני ר׳ מאיר במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הנותן לעני מלא ידו בעולם הזה הקב״ה נותן לו מלא ידו לעוה״ב. אמר לו ר׳ יהודה מי שכתוב בו מי מדד בשעלו מים היאך יוכל אדם לעמוד במלוא ידו, אמר לו ר״מ בא ולמד ממדה של רשעים, שהרי בעוה״ז אם אתה נותן ענויים גדולים ע״י אדם אפילו למי שהוא חי אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת, לעתיד לבוא נדונין רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ואין נשמתן יוצאת, שנאמר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והוי אומר מי שנותן כח לרשעים לעתיד לבא לקבל פורענותם, הוא נותן כח לצדיקים לקבל הטובה, ללמדך שאין קצבה למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא.

י״דאמר הקב״ה אם אני בורא אדם מלמעלה הרי הוא מתגאה ביותר ואם מלמטה הרי הוא כבהמה, אלא אברא אותו בינוני, אעשה גופו מלמטה ואפיח בו רוח ונשמה מלמעלה, הוי אומר ה׳ בחכמה יסד ארץ, המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. וכנגד ימי בראשית שהיו ששה אמר דוד פסוקים אלו: תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, מצות ה׳ ברה מאירת עינים, יראת ה׳ טהורה עומדת לער, משפטי ה׳ אמת צדקו יחדו. ששה שמות הללו כנגד ששת ימי בראשית, שיהיו ישראל עוסקים בתורה והעולם מתקיים, אבל שבת בית (?) היא ולא הוצרך הכתוב לאומרו עם ו׳ ימים. מן בגימטריא (ר״ת) משיבת נפש. סליק.

ט״ואלו הם שבעה רועים: ודוד באמצע, אדם שת מתושלח בימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו, יצחק יושב ומשמר פתחה של גיהנם להציל בניו מדינה של גיהנם. ואלו הם שמונה נסיכי אדם, ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומשיח.

ט״זטעם טוב: שאלו תלמידיו את רבינו הקדוש, כתיב לא יומתו אבות על בנים וכתיב ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו' ואת בניו ואת בנותיו וגו' ויעלו אותם עמק עכור. וכי מה חטאו בניו ובנותיו? אמר להם כשהוציאוהו לסוקלו הוציאוהו עם כל בני ביתו ושורו וחמורו כדי שלא יהיו עושין כן. ולא סקלו אלא אותו, שנאמר וירגמו אותו ויקימו עליו גל אבנים. אמרו לו והא כתיב וישרפו אותם באש, אמר להם בממונו הכתוב מדבר את האדרת ולשון הזהב, אבל למיתה הוא לבדו, כתורת משה לא יומתו אבות על בנים. טעם אחר, כתיב כי עמך הסליחה למען תורא, וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי עמך הסליחה בעושי תשובה, אבל אם עומד בזדונו אתה תשלם לאיש כמעשהו. ר׳ יהודה אומר מפני שהצדקה עושה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, וכתיב אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, לפיכך ולך ה׳ החסד. ר׳ נחמיה אומר אדם עובר עבירה הוא ראוי שתנטל נפשו עליה, והקב״ה עושה לו חסד ונוטל נפש בהמתו או יאבד מנכסיו, זהו חסד גדול. ר׳ אלעזר אומר משל לאחד שהיה חייב לטמיון של מלך ולא היה לו לפרוע, והגבאים היו מוציאין אותו בכל יום ומכין אותו, המלך שהיה חכם ורחמן צוה לעבדיו להשליך לו כיס אחד בעד החלון בבית שהיה אסור בו, ומצאו העני ופרע חובו, נמצא המלך נפרע משלו, כך אדם עובר עבירה והיה ראוי שתלקה נפשו, והקב״ה עושה לו חסד ונוטל נפש בהמתו, נמצא גומל משלו, ויש חסד גדול מזה? לכך נאמר ולך ה׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

י״זמנצפך צופים אמרום, והם חמש אותיות כפולות כ״ך לאברהם אבינו נרמז ברמז לך לך למאה שנה יותן לך בן. מ״ם ליצחק נרמז ברמז כי עצמת ממנו מאד בעולם הזה ובעולם הבא. פ"ף למשה נרמז ברמז פקוד פקדתי אתכם בעוה״ז ובעוה״ב. צ״ץ למשיח נרמז ברמז והקימותי לדוד צמח צדיק. נ״ן ליעקב נרמז ברמז הצילני נא בעוה״ז ובעוה״ב.

י״חכל היכא דאיתמר ר׳ יהודה הנשיא הוא רבינו הקדוש תנא, אבל היכא דאיתמר ר׳ יהודה נשיאה אמורא נינהו. כל בן עזאי ובן זומא – שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא, ור' סימון הלכה למשה מסיני. אין מתחילין בשני ואין מסיימין ברביעי, אבל מתחילין מרביעי ומשלימין בשלישי. סתם מתניתין ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה, סתם ספרי ר' שמעון. כל מקום ששנינו באמת אמרו, ובמה דברים אמורים ואימתי הלכה למשה מסיני, מיתבי הלכה היא.

י״טששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, ושמונים פילגשים אלו שמונים בתי מדרשות שהיו בירושלם כנגד פתחיה, ועלמות זו משנה החיצונה.

כ׳הנה מטתו של שלמה ששים גבורים, כנגד מנין אותיות יברכך ה׳ וישמרך. אמר רבה בר אבא אליעזר כנגד כלם של וירק את חניכיו ילידי ביתו שי״ח איש, ואיכא דאמרי זהו אליעזר עבד אברהם בחשבונו הכי הוה שי״ח (אליעזר בגימטריא שי״ח), עקב הוא מנין שנות אברהם חוץ משלש שנים קודם שהכיר את בוראו. אמר רמי בר אבא השטן בחשבונו שס״ד הוה. ואמר רמי בר אבא כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב״ה על רמ"ג איברים ולבסוף המליכו על רמ"ח איברים כנגד אותיותיו, אשה טובה עטרת בעלה זו שרה אמנו, שרי היה שמה, יו״ד שנטל ממנה היכן הלך? פליגי בה תרתי אמוראי חד אמר נחלקה לשנים ולא חסרה כלום, שבתחלה היה שמו אברם והוסיף ה׳ על שמו וה׳ שני הוסיף לשרה ונתעטרו השמות, וחד אמר יו״ד הניטל משרה ניתן ליהושע דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ברכו ואמר לו יה יושיעך מעצת מרגלים. יצחק על שמו נקרא יו״ד כנגד עשרה נסיונות, צד״י כנגד תשעים שנה של שרה כשנולד, חי״ת כננד ח׳ ימי מילה, קו״ף כנגד מאה שנה של אברהם כשנולד. יעקב על שמו נקרא, י׳ כנגד נדר שנדר עשר אעשרנו לך, וכשאתה מחשב השבטים מבנימין שבט לוי עשירי, ע׳ כנגד שבעים נפש, ק׳ כנגד אותיות שנתברך בהן, ויתן לך וגו' הוציא מהם השם ונשאר מאה, ב׳ כנגד שני מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. יהודה על שמו נקרא... (חסר כאן חצי דף), ושקול יראה כנגד תורה שאין לך בכל המדות גדול מיראה, ואין להשם חפץ אלא ביראה, שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל ממך כ״א ליראה וגו׳ וכתיב יראת ה׳ היא אוצרו, יראה בגימטריא הוי שית מאה וחד עשר, פש להו תרי חכמה וענוה דאמרו רבנן אין בור ירא חטא ולא ע״ה חסיד. וכנגדן ברית מילה בגימטריא שית מאה ותרי עשר הוי, פש להו חד תורה, וכנגדן ציצית, ציצית בגימטריא שית מאה הוי, פש להו תליסר ח׳ חוטין וה׳ קשרין הרי תרי״ג מצות.

כ״אכימי השמים על הארץ, ימי אברהם קע״ה, ימי יצחק ק״פ, ימי יעקב קמ״ז, תכללם יחד והם חמש מאות ושתים, ומהלך שמים וארץ חמש מאות שנה, נשתיירו, שתים משה ואהרן בכללם... (חסר כאן חצי דף), והיאך היה משה מכיר בהן (ברשעים) שהיו ענני כבוד מקיפין את כל העם מלמעלה ומכל צד, וכל מי שהיה חוטא היה נשקע הענן מעל ראשו וחמה זורחת עליו, ויודעין כל ישראל שהוא חוטא והיו גוזרין עליו דין. נאמר בני היצהרי אלו אהרן ודוד שנמשחו בשמן, והן שוים בכל מקום, מפני שמשחתן לדורות, באהרן כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו, ובדוד כתיב ועבדי דוד ישב על כסאי.

כ״בכל תשא עון וקח טוב, אמר ר׳ יצחק אמרו ישראל לפני הקב"ה בזמן שהיה בית המקדש קיים היינו מקריבים לפניך קרבן להתכפר ועכשיו שביהמ"ק חרב אין לנו קרבן לכפר עלינו אלא תפלה, הדא הוא דכתיב וקח טוב, טוב בגימטריא י״ז הוי, ותפלה י״ח הוי, אלא ברכת המינין ביבנה תקנוה, והלא י״ט אנו מתפללים, אלא את צמח דוד אח״כ תקנוה חכמים משום בחנני ה׳ ונסני. א״ר סימון וקח טוב, אמר ישראל לפני הקב״ה רבש״ע! בזמן שהיה ביהמ״ק קיים היינו מקריבין לפניך חלבים וכבשים והיית מכפר לנו, ועכשיו חלבנו ודמנו ונפשנו שנתמעט לפניך יהיו כפרה עלינו ונשלמה פרים שפתינו שיח תמורת פרים.

כ״גפירשו חז״ל ומותר האדם מן הבהמה אין, מה הוא אין זה הקבר, וי״א זהו דיבור, שזה מדבר ונקבר וזה אינו מדבר ואינו נקבר. גם פרשו חכמים אדם מתבייש בהמה אינו מתביישת וזהו פירוש אין, ואלמלא תקנה שתיקן הקב״ה שמתבייש האדם זה מזה היו נעשין כבהמות, ואיזה תקנה שתיקן להם שנתן שכינתו ביניהם. ותיקן [שלא יתבייש האיש עם אשתו], באיזה צד נקרא שמו איש, הוציא מהם י׳ נשתייר אש, אשה הוציא ממנה ה׳ נשתייר אש, ואש עם אש היאך מתבייש. הא למדת ששתי אותיות הללו משמו של הקב״ה הם, הה״ד כי ביה ה׳ צור עולמים, אלו שני עולמים, איש שבשבילו נברא העולם הה"ד ומותר האדם מן הבהמה אין.

כ״דויתן לה הריון, רמז לט׳ ירחי לידה מן התורה, הריון בגימטריא ט׳ ירחי (רע״א יום של תשעה ירחים כמנין הריו״ן), ומלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שכן כתיב והלילה אמר הורה גבר. אמרו חכמים חיזוק לתחיית המתים שעתידין לעמוד בלבושיהם שנקברים בהם מן הכתוב בשמואל, שהיה עוטה במעיל ויצא במעיל, וכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש.

כ״השיעור מ׳ סאה במקוה, וכמה בצים במקוה ה׳ אלפים תש״ס, והסאה מאה וארבעים וארבעה בצים, ועומר ארבעים ושלשה ביעי וחומשי רביעתא, ומנין שצריך טבילה מ׳ סאה? דכתיב יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולך לאט בגימטריא מ׳ סאה, הוי שיעור אמה על אמה ברום שלש אמות. והמפריש חלה צריך לפרוש אחד מארבעים ושלשה וחומש (בצים) מן התורה, מנין? אותיות חלה בגימטריא הכי הוי. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע מי יוכל למנות את ישראל ואתה אמרת לא יספר מרוב, אמר לו הקב״ה למשה, משה! לא כשאת סבור, אין לך טורח בדבר הזה, מנינם כמנין ראש אותיות שלהם, ספור ראש אותיות של שבטים והן מנין אלפי ישראל: ראובן ר׳ אלף, שמעון ש׳ אלף, צא מהם לוי שלא היה שבטו במנין, יהודה י׳ אלף זבולון ז׳ אלף, בנימין ב׳ אלף, יוסף י׳ אלף, דן ד׳ אלף, גד ג׳ אלף, אשר א׳ אלף, יששכר י׳ אלף, נפתלי נ׳ אלף, והם באים בחשבונם שש מאות אלף כמספר בני ישראל, חסר שלשת אלפים שנהרגו במעשה העגל דכתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש.

כ״ואלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם, מה ת״ל אלה הדברים, והלא אינו מדבר אלא לענין שבת, מיכן סמכו חכמים לאבות מלאכות מ׳ חסר אחת: אלה מספר האותיות ל״ו. דבר אחר, דברים שתים, הדברים שלשה. ואלו הן: הזורע והחורש והקוצר וכו'. כך שנו חכמים: למה אמר הכתוב ארבעים יכנו ולא יוסיף ולא אמר הכתוב פחות או יותר כגון נ׳ או ס׳ או ע׳ או ל' אלא ארבעים? אמרו חכמים כנגד מ׳ קללות שקילל המקום את אדם וחוה האדמה והנחש. י׳ הנחש י׳ האדמה י׳ האשה י' האדם. ולמה פחתו חכמים אחת? אלא אמרו כיון שהזהיר הכתוב כל כך ואמר לא תוסיף פן תוסיף ונקלה אחיך, רבו זכיות ומליצי טובות ופחתו עוונות, מוטב שיבואו שלש (שלשת הפסוקים הנ"ל) וידחו אחת.

כ״זחרם בגימטריא רמ״ח, דאמר שמואל כשהיא נכנסת נכנסת ברמ״ח איברים שבאדם, רחם בגימטריא רמ״ח הוי, דאמר שמואל כשהיא יוצאת, יוצאת מרמ"ח איברים שבאדם דכתיב ברוגז רחם תזכור.

כ״חכן בנות צלפחד דוברות, ראשונה אמרה אבינו מת במדבר, שניה אמרה והוא לא היה בתוך העדה, שלישית אמרה למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, רביעית אמרה כי אין לו בן, חמישית אמרה תנה לנו אחוזה, ואז ויקרב משה את משפטן לפני ה׳.

כ״טהנה ה׳ נצב על חומת אנך, אנ"ך בגימטריא ע״א הוי, מכאן לסנהדרין שהורגין שמסכמת שכינה עמהם, א״ל ר׳ יהודה משמיה דמר ר׳ יהודאי מה הוא כך עלה במחשבה? מלמד שהקב״ה יושב ומחשב כל דבר ודבר קודם שברא העולם שבעים פעמים ומדקדק בדבר, אם נברא בדרך זה כך וכך הוא בסופו, וחוזר ומחשב.

ל׳אמר ר׳ נחמן בר יצחק מאי לעת מצוא? זו מיתה, שנאמר למות תוצאות, תוצאו"ת בגימטריא תתק"ג הוי, תניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם. יצא עתק מפיכם, עתק בגמטריא חמש מאות ושבעים, ערל בגימטריא ג׳ מאות, תבוא בכלח עלי קבר, בכלח בגימטריא ששים הוי, תבוא בקבר בן ששים שיצא מכלל כרת.

ל״אהזהר בזקן ששכח תלמודו, ר׳ נהוראי אומר זה ר׳ אלעזר בן ערך ששכח תלמודו מחמת אונסו, ואהדר ליה בהדיה אליהו. יין בגימטריא שבעים, נכנס יין יצא סוד (נ״ב בגימ׳ שבעים). כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. אדם ניכר אם הוא חכם או טיפש, וכן אמרו בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו. בזאת יבא אהרן, בזא"ת בגימטריא ד׳ מאות ועשר, שכן רמז למקדש ראשון שכך עמד, ומיום שחרב ביהמ״ק עד עכשיו אלף ונ״ז שנה, ויהי רצון שיבוא בן דוד במהרה בימינו אמן.

ל״בזאת תורת הבהמה, וכי מה ענין אשה אצל שקצים ורמשים? הא למדת שאם תזוח דעתו של אדם עליו, הוי אומר לו אל תזוח דעתך עליך, שהרי יתוש קטן גדול (קדום) ממך במעשה בראשית, ולא עוד אלא שאמרו דוד המלך ע״ה בספר תהלים, שנאמר הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות והדר מלכי ארץ וכל לאומים.

ל״גסליק אגדת מספר המעשים