אוצר מדרשים, יצירת הולדOtzar Midrashim, The Creation of the Embryo
א׳יצירת הולד
1
ב׳[מלקוטי הפרדס לרש״י ז״ל]
2
ג׳ר׳ אלעזר אומר האיש מזריע לבן והאשה מזרעת אדום ומתערבין זה בזה ומהם הולד נוצר, ברצונו של הקב״ה הולכת טיפה סרוחה ונופלת לתוכו. כיון שהולכת ונופלת לתוכו מיד קפא כחלב שנאמר הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני וגו', ומנין שאין הולד נוצר אלא מראשו, שנאמר ממעי אמי אתה גוזי, אבא שאול אומר מטבורו משלח שרשיו אילך ואילך. מארבעים יום ועד ששים יום ניכר אם הוא זכר ואם נקבה, ואמרו כי ביום תשעים אסור לשמש מטתו, וכל המשמש מטתו ביום תשעים הרי זה שופך דמים. שלשה חדשים הראשונים הולד דר במדור התחתון, ג' חדשים האמצעים הולד דר במדור האמצעי, ג' חדשים האחרונים הולד דר במדור העליון. עד שלשה ימים יבקש אדם רחמים לפני הקב״ה שלא יסריח הולד, משלשה ועד ארבעים יבקש אדם רחמים שיהא בן זכר, ומארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש אדם רחמים שלא יהא סנדל, ומשלשה חדשים ועד ששה חדשים יבקש אדם רחמים שלא יהא נפל, ומששה ועד ט' חדשים יבקש רחמים שיצא לשלום. וכי אדם יכול להוציאו משם בשלום? לא, אלא הקב״ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו של מלך מלכי המלכים עושה לו דלתות ובריחים ומוציאו משם לשלום. רבי אליעזר אומר כשם שדלתות לבית כן יש דלתות לאשה שנאמר כי סגר דלתי בטני, רבי יהושע אומר כשם שמפתחות לבית כך יש מפתחות לאשה שנאמר וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, ר' עקיבא אומר כשם שצירים לבית כך יש צירים לאשה שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. תינוקת שלא הגיע זמנה להנשא ונשאת בית שמאי אומרים משמשת במוך שמא תתעבר ותמות, ובית הלל אומרים משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו אותה. זכתה האם ולא זכה האב אי נמי זכה האב ולא זכתה האם אין הולד מתקיים, עד שיהיו שניהם שוים כאחד בתפלה וברחמים שנאמר ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. מכאן אתה למד כי שלשה שותפין יש בו באדם ואלו הן: הקב״ה ואביו ואמו, לבן שהאיש מזריע, ממנו נוצרים עצמות וגידים ומוח וצפרנים ולבן שבעינים. אדום שהאשה מזרעת, ממנו נוצרים עור ובשר ודם ושחור שבעינים. ורוח ונשמה וקלסתר פנים חכמה ודעה ובינה וגבורה נותנין מלפני הקב״ה, וכיון שנפטר אדם לעולמו נאמן הקב״ה נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו ועמלם מניחו לפניהם. אמר ר״א אין יצירת האברים של אדם אלא כפירות, מה פירות הללו קליפה שלהן נוצר תחלה ואח״כ נגמר הפרי בתוך הקליפה, אף ג״כ העור של אדם נוצר תחלה ואח״כ נוצרין עצמות וגידין והוורידין ומוח הראש והקרומות שבתוך הגלגולת ושיקוי העצמות של רמ״ח אברים של אדם, שאילו נוצרין העצמות תחלה היו מפקיעין את מעיה וממיתין את האשה.
3
ד׳הא כיצד, בא מלאך הממונה על ההריון ונוטל טיפה של זרע שניהם כאחד, ועומד לפני הקב״ה ואומר רבש״ע נטלתי טיפה זו של זרע שניהם כאחד מה אתה אומר וגוזר עליה? חכם יהא או טיפש יהא, עני יהא או עשיר יהא, חיגר יהא או אילם יהא, ואילו צדיק או רשע יהא אינו אומר לו, אלא מה שגוזר אומר לאותו מלאך הממונה על ההריון. ואותו המלאך לילה שמו, ולמה נקרא שמו לילה מפני שאין אומנתו אלא בלילה. מפני זה אמר ר' יוחנן שאסור לשמש ביום שנאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר.
4
ה׳כיצד הולד דר במעי אמו, מקופל ומונח כפנקס, ראשו מונח לו בין ירכותיו ושתי ידיו על צדיו ושתי אציליו על שתי עקביו, פיו וכל נקביו סתומים אך טבורו הוא פתוח שמשם יורד המאכל ממה שאמו אוכלת ושותה, ואינו מוציא רוח מן שום נקב שאם יצא רוח מן הנקבים שמא יהרג את אמו, אבל נר דלוק מונחת על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי וגו'. ואל תתמה כי כמו שהאדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא וכשמתעורר משנתו אין לו מאומה בידו ממה שרואה כך דין הולד, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח. וכיון שהגיע זמנו לצאת הקב״ה אומר לו בני הוי יודע שאני יצרתיך ואני עתיד לעשות עמך דין וחשבון, הוי לפני צדיק ותמים ואל תהי לפני רשע, ואפילו אם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע, שאפילו שיחה קלה שבין אשה לבעלה מגידין לו בשעת מיתתו, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, ובעבור כל זה אינו יוצא משם אלא עד שמשביעו שנאמר בי נשבעתי (נאם ה') יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך, זה יום המיתה, תשבע כל לשון זה יום הלידה. ואם תאמר לאיש פלוני ממון, לי אין ממון, כל הממון שלו הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. ואם תאמר איש פלוני עשיר ואני עני ואין לי עושר, דע לך פלוני שאין כל אדם זוכה לשתי שולחנות. אם זכית לממון עשה מהן צדקה עד (כל זמן) שהן בידיך, שהרי כנפים יש לו ובשמים הוא פורח שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואם תאמר איש פלוני גבור ואני איני גבור, אינו נקרא גבור אלא בתורה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו'. דברי אלה יהיו על לבבך, ודע מה למעלה, אל תשמיע לאזניך דברים בטלים שהן מאזינות אותו לדינה של גיהנם. אל תתן עיניך בממון שאינו שלך ועל אשת איש שאינה שלך, שאלו העניינים מאפילות אותו באישון חושך, ואל ידבר פיך לשון הרע שהוא נכנס תחלה לדין, אל ימצא בידך גזל שכל איבריך מעידין בך, אל יקדמוך רגליך לדבר עבירה שמא יקדמוהו מלאכי המות, אל תתירא מבית דין של מטה שהרי עידיך אומרים עליהם אוהבי ממון הן (ור״ל שאפשר לשחד את העדים בממון. עי׳ ד״א זוטא פ״ד), הוי מתיירא מבית דין של מעלה שהרי עדים יש לך שם. אם עשית דברי אלה בשמחה הרי פמליא שלי תצא לקדמך ואני בעצמי אצא לשחרך ואומר בואך לשלום. אזניך שלא השמעת אותן דברים בטלים הן מאזינות אותך לעולם הבא, עיניך שלא נתת בממון חבירך הן מאירות אותך באישון חושך, פיך שעסקת בתורה בו יתברכו כל בעלי תורה, לשונך שלא סיפר לשון הרע עליו יהרגו כל בעלי הריגה, ידיך שלא נמצא בהם דבר גזל מה יעשו לך בני עוולה, רגליך שלא קדמוך לדבר עבירה מה יעשו לך מלאכי מות. בכל זמן ובכל עידן זכור את בוראך, בכל עת דברי אלה יהיו על לבבך ושמור פיך ולשונך ושמור מצרות נפשך.
5
ו׳דבר אחר, שלשה חדשים הראשונים הולד דר במדור התחתון וכו' וכיון שהגיע זמנו לצאת מתגלגל ויורד ממדור למדור והם הם חבליה של אשה. איש (זכר) יורד פניו למטה ואשה (נקבה) פניה למעלה, סימן זה יהיה בידך הוא כדרכו והיא כדרכה. מתוך הדבר הזה אתה למד שמתוך הלבן והאדום ומלובן ומזורז הולד נוצר, הוי יודע שאין לו ימים טובים לאדם אלא כאותן הימים ששרוי במעי אמו שנאמר מי יתנני כירחי קדם. לעולם יגנה אדם עצמו ממקום ביאתו, אפילו אדם בא מפיה של אשה או מעיניה עדיין מכוער היה, ועכשיו שיצא ממקום שאין העין יכולה לראותו הוא מלוכלך ומטונף מכל אבריו. עליו אמר אליפז התימני עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר.
6