אוצר מדרשים, ה׳ בחכמה יסד ארץOtzar Midrashim, The Lord Founded the Earth by Wisdom
א׳מדרש ה׳ בחכמה יסד ארץ
1
ב׳[בית המדרש ח״ה]
2
ג׳ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳ שברא הקב״ה את העולם כילוד אשה, מה הילוד הזה בתחלה מתחיל מטיבורו, ומשם הוא מתחיל והולך כך העולם התחילו הקב״ה מטיבורו ומשם נמתח לכאן ולכאן. והיך טיבורו זו ירושלם, טיבורו עצמו זו המזבח (שעומד על אבן שתיה וכו׳) ולמה קרא שמו אבן שתיה שממנו הושתת העולם כלו. וברא הקב״ה בית המקדש למטה וכנגדו בית המקדש למעלה, מכוונין זה כנגד זה, שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, מכוון כנגד שבתו. ובזמן שהיה ביהמ״ק קיים היה כ״ג מקריב ומקטיר למטה ומיכאל כנגדו מלמעלה מקריב ומקטיר, וכשהחריב ביהמ"ק אמר הקב״ה למיכאל: מיכאל! הואיל והחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי ושוממתי מקדשי והרסתי את מזבחי, אל תקרב לפני לא בדמות שוורים ולא בדמות כבשים. אמר לפניו רבש"ע ובניך מה תהא עליהן? א״ל הקרב תקריב לפני זכיותיהן ותפלותיהן ונשמות של צדיקים הגנוזים תחת כסא הכבוד ותינוקות של בית רבן ואני מכפר עונותיהן של ישראל. וכשאני שמח בשל מטה כך אני משמח של מעלה, שנאמר כה אמר ה׳ הנני שב שבות אהלי יעקב, אהל לא נאמר אלא אהלי, אחד למטה ואחד למעלה. ומשכן לא נאמר אלא משכנותיו, משכן למעלה ומשכן למטה. ונבנתה עיר על תלה, זו של מטה, וארמון על משפטו ישב, זו בית של מעלה.
3
ד׳כונן שמים בתבונה, כיון שהרבו ישראל פשעים וחטאים ועלו אויביהם להחריב ירושלם, וכשעשו כרצונם והחריבו, ושבו, התחילה בת קול צווחת ואומרת בפשע יעקב כל זאת וגו׳, נזדעזע יעקב ממקומו ונשתנה איקוניו שבכסא הכבוד, ועמדה נשמתו לפני הקב"ה וכפף קומתו והתחיל צועק ומיילל לפני הקב״ה ואמר רבש״ע מה פשעי ומה חטאתי ומה סרחוני? מיד עמדו כל מלאכי השרת והקיפו יעקב אבינו ונשמתן של צדיקים והתחילו בוכים ומייללים לפני הקב״ה, אמרו לפניו רבש"ע אתה כתבת בתורתך עד שלא נברא העולם ויעקב איש תם, ועכשיו בפשע יעקב כל זאת! רבש"ע לא נטה יעקב מיראתך לא לימין ולא לשמאל, ולא עוד אלא שבא אביו לברכו והיה מתיירא ואמר אולי ימושני אבי. פתח יעקב ואמר רבש״ע זכור ברית שכרת עמי וזכרתי את בריתי יעקב ולא עוד אלא אתה נשבעת לי שאין אתה מאבד את בני, שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו׳ בשמך נשבעת להם. א"ל הקב״ה, יעקב! מוטב שיתלו את עונותיהם בך כדי שיש להם תוחלת ויש בזכיותיך להגן עליהם, ולא יתלו בעצמן שאין יכולין לעמוד במדת הדין; מוטב שיתלו בך כדי שיהא תוחלת בזכותך ונכפר עליהם בשבילך ולא יתלו בעצמן כשפשעיהם הרבה ואינן יכולין לסבול, אלא בשבילך אני מכפר עליהן. בדעתו תהומות נבקעו, כרת הקב״ה עמם באותה שעה שאינן נכנסין בגיהנם ואין להם שעבוד מלכיות שהן קשין יותר מדינה של גיהנם. גיהנם קרואה עמוקה שנאמר עמוקה משאול, וכן הוא אומר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, ואין ירידה אלא למקום עמוק ומלכיות נקראו יותר ממנה, שנאמר ומתהומות הארץ תשוב תעלנו, אין תהומות הארץ כאן אלא מלכיות, מלמד שאינו אחת (מלכות אחת), אלא מלכיות, יוצאים מזו ונכנסין לזו, זו מנחתן וזו תופסתן; בבל מנחתן— יון מנחתם ואדום תופסתן, והקב״ה עתיד לאבדן על ידי ישראל, הה"ד באדין דקו כחדה וגו׳ (דניאל ב׳ ל״ה), ואין האבן האמור כאן אלא ישראל שכך בלעם מתנבא וירא את הקני זה יתרו ושים בסלע קנך אלו ישראל שנדבק בהם. וישראל עתידין להיות לבדם אומה והם ממלאים את העולם כלו שנאמר ואבנא די מחת לצלמא וגו׳, וישראל מתעלים למעלה למעלה שנאמר תשוב תחיינו וגו׳. וחזר הקב״ה על כל המדות ליתן להם לישראל ולא מצא להן כתורה, שכל מי שהוא עוסק בתורה אפילו היו מעשיו מכוערים התורה מושבתו ליראה, ועוד כנר שאינו כבה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וגו׳.
4
ה׳ה׳ בחכמה יסד ארץ, כשברא הקב״ה עולמו ברחמים ברא אותו ואלמלא רחמיו הרבים לא היה העולם מתקיים, שכל דבר ודבר שברא הקב"ה ברא כנגדו, ונתן אימת זה על זה, ברא ישראל ברא כנגדו אומות העולם, ואילמלא רחמיו ותקנה שתיקן היו אומות העולם בולעין את ישראל לפי שעה שהן חיים, שכן דוד משורר לולא ה' שהיו לנו וגו׳ אזי חיים בלעונו וגו׳. ומה תקנה תיקן הקב״ה? ברא להן לאומות העולם שרים למעלה, וברא כנגדן ישראל וברא להן מיכאל וגבריאל שרי ישראל, והפיל אימתן על שרי או״ה. ובזמן שישראל עוברין על רצונו של מקום עומדין ומקטרגין שרי או״ה לפני הקב״ה על ישראל, ועומדין שרי ישראל בתפלה ובתחינה לפני הקב״ה, וכיון שישראל עושין תשובה ומשכימין בבתי כנסיות ועומדין בתפלה ובתחנונים ומכוונים את לבם לאביהם שבשמים, מתחברת תפלתן של ישראל עם תפלתן [של שרי ישראל], מיד מתרצה להן הקב״ה ונותן להם כח ומתגברין ומוציאין אש חם ונותנין אימתן על שרי או״ה, וכשאימתן נופלת על השרים של מעלה אימה נופלת על או"ה למטה. ובכל שנה ושנה הם עומדים בתפלה ביום הכפורים וישראל מתחננים מלמטה, ותפלתם עולה ומתחברת עם תפלת מיכאל וגבריאל, ותפלתן נכנסת לפני כסא הכבוד, והקב״ה מגבר מיכאל וגבריאל ונותן בהם כח וגבורה, ואש להוב יוצא ובוער בשרי או״ה ומתישין כחן ומסכסכין רוחם ומכשילים את חילם, והם נכנסין לפניהם מיום הכפורים ועד יום הכפורים. ואלמלא כן לא היו ישראל מתקיימין שעה אחת, ולא היו יכולין לעמוד בפני או״ה.
5
ו׳בדעתו תהומות וגו', ברא הקב״ה בני האדם וברא כנגדן שרים ומזיקין ונתן אימתן על הבריות, ואלמלא רחמיו הרבים ותקנה שתיקן להם לא היו הבריות יכולין לעמוד אפילו שעה אחת מפני המזיקין ושידין ולילין, ומה תקנה שתיקן? כל שנה ושנה בתקופת ניסן שרפים מתגברין ומרוממין ראשיהם למעלה והם מפילין אימתן על המזיקין ועל השרין ועל הרוחות, ומסככין באברתם על בני אדם כדי לחשכם מנזיקתן, שנאמר באברתו יסך לך וגו׳, לא תירא מפחד לילה וגו׳. —ברא בהמות וחיות וברא כנגדן אריות ונמרים ודובין, ואלמלא רחמיו הרבים ותקנה שתיקן לא היו יכולין בהמות וחיות לעמוד בפני אריות ונמרים ודובים, ומה תקנה תיקן? ברא כנגדן בהמות בהררי אלף, וכל תקופת תמוז נותן הקב״ה כח בבהמות והוא מתגבר ומגביה את ראשו וגועה געיה אחת וקולו הולך בכל הישוב, וחיות שומעות קולו ואימתו נופלת על האריות ונמרים ודובים ועל כל חיות הרעות עד שנה שלמה, ואלמלא כן לא היתה הבהמה יכולה לעמוד בפני חיות הרעות. —ברא עופות טהורות וטמאות מהן בישוב ומהן חוץ לישוב, כנגדם פרס ועזניה שאינן בישוב, ואלמלא רחמיו הרבים ותקנה שתיקן לא היו עופות יכולין לעמוד בפני פרס ועזניה, ומאי תקנה שתיקן? כל תקופת תשרי נותן הקב״ה כח בזיז שדי ומתגבר ומגביה ראשו ומטפשו בגפיו ומגביה ונותן קולו, והעופות שומעין קולו ואימתו נופלת על פרס ועזניה משנה לשנה. —ברא בים דגים גדולים וקטנים, וכמה היא גדולתו של גדול? יש מהן מאה פרסה ומאתים ויש שלש מאות פרסה וארבע מאות פרסה, ואלמלא רחמיו הרבים ותקנה שתיקן להם היו גדולים בולעים את הקטנים, ומה תקנה תיקן? ברא לויתן ובכל תקופת טבת מרים ראשו ומתגבר עצמו ומפיח במים ומרתיחן ואימתו נופלת על הדגים שבים, ואלמלא כן לא היו הקטנים יכולין לעמוד בפני הגדולים, הה״ד ה' בחכמה יסד ארץ. ומנין שבהמות ולויתן עושין כן בכל שנה ושנה? הה״ד ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים וגו׳ שיח לארץ ותורך, שמא תאמר מחזיקין טובה לעצמן כשהן שחין? אין מחזיקין טובה לעצמן אלא מודים ומשבחין מהדרין ומרוממין למי שאמר והיה העולם שסופן לחזור להיות עפר, שנאמר הכל הולך אל מקום אחד וגו' ואין משתייר אלא הקב״ה ביחודו שיתפאר שמו ויתעלה זכרו, שנאמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, לכך אמר שלמה [הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר], וכי המים מן העפר? את מוצא כמה מים הביא הקב״ה כשבא המבול וכמה גשמים וכולן חוזרים להיות עפר, ממנו הן נבראים ואליו חוזרין הן, יעצור במים ויבשו וגו׳.
6
ז׳כונן שמים בתבונה, ברא הקב״ה מלאכים רחמנים וסבבן לכסא הכבוד וברא מלאכי חבלה והרחיקן בקצה השמים, שנאמר באים מארץ מרחק וגו׳, שאם היו קרובין לכסא הכבוד בשעה שמדת הדין מקטרג היו יושבין ומחריבין את העולם כלו לפי שעה, ולא עוד אלא שסגר בפניהם שנאמר פתח ה׳ את אוצרו וגו׳, עד זו פתח עד זו טריד רחמיו קרובין, ומינה הקב״ה עליהן מלאכים רחמנים ואמר כשאני זועם תהיו מבקשים מלפני רחמים, בשעה שישראל מפליגין דעתן ואינם עושים רצוני בקשו רחמים מלפני, ורחמי קרובים ורבים שנאמר רחמיך רבים ה׳. וכשישראל מכעיסין אותו הקב״ה מבקש להחריב העולם אילולא שהוא זוכר ברית יעקב ועקדת יצחק, ויעקב עומד בתפלה ואומר לפניו רבש״ע אם ישראל עוברין על מקצת [התורה] הן מקיימין מקצת, אפילו ריקנים שבהם מלאים מצות כרמון שנאמר כפלך הרמון רקתך וגו׳. אבל או״ה אפילו שנראין בהם חסידים, מלאים עונות וחטאים שנאמר וחסד לאומים חטאת, אפילו חסידים חוטאים עד לשמים. מיד אבות העולם וחסידים ונביאים וצדיקים מתחננים עם יעקב ואומרים רבש״ע תתן אמת ליעקב וגו׳, ורחמיו של הקב״ה מתגוללין עליהן ומקבל שועתן.
7
ח׳בדעתו תהומות וגו׳ ברא הקב״ה גן עדן וגיהנם ומשקין את העולם כלו, ויש מקומות שיינם טוב ויש מקומות שיינם רע, וכל מקומות שאתה רואה יינו מבוסם בידוע שרוב שקייתו מן עדן ומקום שאתה מוצא יינו רע בידוע שרוב שקייתו מגיהנם, ומקום שאתה רואה פירותיו רעים בידוע שרוב שקייתו מגיהנם. ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו', ברא הקב״ה את עולמו בחכמה, אין חכמה אלא תורה שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ואלמלא תורה לא היו שמים וארץ מתקיימים אפילו שעה אחת, שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם וגו׳. והתורה לא נבראה אלא בשביל ישראל שיעסקו בה ויקיימו מצוותיה ודקדוקיה כדי לקבל שכרן ולנחול בה חיי העולם הזה וחיי העוה״ב, שלא הניח הקב"ה דבר ביד ישראל שלא במצוה, וכל כך כדי לזכותן. יוצא לחרוש מצוה בידו לא תחרוש בשור וחמור יחדיו, לזרוע—מצוות לא תזרע כלאים, לקצור—לקט קצירך לא תלקט, לעמר—מצוה בידו ושכחת עומר בשדה, בגורן—לא תחסום שור בדישו, לזרות—מעשר ראשון, ובבית מעשר מן האוצר, לש— מצות חלה, נוטע—מצות ערלים לא יאכל ג׳ שנים, שכיר בשכר—מצות וחרמש, לבצור—ולא תעולל, מן היקב—מצות העניק תעניק לו, שחטה בהמה-מצות אותו ואת בנו, אפילו חיה (ועוף) שבשדה ועוף שפורח באויר מצות ושפך את דמו וכסהו. מן הבהמה מצות הזרוע והלחיים והקבה. בנה בית -מצות ועשית מעקה, על הפתח וכתבתם, קנה בגד לא תלבש שעטנז, בא לגלוח, מצות לא תקיפו, בבשרו אסור כתובת קעקע, נשא אשה נקי יהיה לביתו שנה אחת, מי שנולד לו בן וביום השמיני ימול, קנה טלית צריך לעשות גדילים, בפירות ברכה על דבר ודבר, יש לפניהם ולאחריהם ויש לפניהם בלבד. אפילו בשכיבה וקימה יש מצוה, בפסיעת רגל צריכה ברכה, בזקיפת קומה ופקיחת עין ועל כל דבר ודבר. כל כך כדי לזכותן ולדבקן בכנפי השכינה. משל אחד שנפל לים והושיט לו המלח החבל אבל אמר לו תפוס החבל הזה בידך ותהי יודע שאם תניחנו אין לך חיים, כך אמר הקב״ה לישראל הזהרו בתורה ובמצות, שכל זמן שאתם זהירין במצותיה אתם דובקין בשכינה ואתם חיים, שנאמר ואתם הדבקים בה׳ וגו׳, פירשתם מן המצות אין לכם חיים. וכן שלמה אמר החזק במוסר אל תרף, וכשאתם זהירין בתורה ובמצותיה, אני מדבק אתכם לחיי עוה"ב שנאמר כי כאשר ידבק האזור וגו׳.
8
ט׳כונן שמים בתבונה, ברא הקב"ה ז׳ רקיעים וקודם שברא האדם הקדים להם התורה באלפים שנה, וכשבקש ליתנה לישראל ירד משמי מרום ועמו עשרים ושנים אלף מלאכי שלום ורחמים, שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו׳. יכול בשביל שהן הרבה יהיו דוחפין זה את זה, ת״ל שנאן, כמה דאת אמר כולו שלאנן ושלו, ה׳ בם, אמר רשב״ל שמות של מלאכים (עי׳ פסיקתא בחדש השלישי דף ק״ח ע״ב: ה' בם, א״ר לקיש טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב״ה משותף בשמו של מלאך: מיכאל גבריאל רפאל), הרי הוא מפרש על כל אחד ואחד מיכאל וגבריאל ורפאל ופתחיאל. אמר להם הקב״ה לא בשביל שראיתם פנים הרבה תהיו סבורין שהן אלהות הרבה. אני אני אחד ושמי אחד המינים שאלו את ר׳ שמלאי, אמרו אלהות הרבה יש בעולם שנאמר השמע עם קול אלהים חיים וגו׳, אמר להם ר׳ שמלאי מדברים מתוך האש לא נאמר אלא מדבר. אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב? חזר ר' שמלאי ופרש השמע עם קול אלהים, אילו היו כולם שומעים אותו הקול בכח ה' לא היו יכולין לשמוע מה הוא עד שימותו, אלא בחור לפי כחו ובינוני לפי כחו וזקן לפי כחו, שנאמר קול ה׳ בכח לבעלי כח, קול ה׳ בהדר לזקנים. לפיכך אמר להם הקב"ה לא בשביל ששמעתם קולות הרבה תהיו סבורים שהן אלהות הרבה, אלא אני בייחוד ואין לי שני, לא בעליונים ולא בתחתונים, שנאמר כי אני הוא וגו׳ ואומר היש אלוה מבלעדי וגו', ובסיני אמר אנכי ולא יהיה לך בפרהסיא, למה? שעל מנת כן הוציאן ממצרים, שנאמר בהוציאך את העם הזה ממצרים וגו׳. משל לבת מלכים שנשבית ביד לסטין בא המלך והצילה והניחה בתוך פלטין שלו, לאחר ימים תבעה לישא אותה לאשה, א"ל וכי מה אתה עושה עמי? אמר לה לא דייך שהצלתיך מיד ליסטין אלא אני עוסק עמך להמליכך על כל העולם, כך ישראל אמר להם הקב״ה קבלו עליכם את התורה, אמרו לו למה? אמר להם לא דייכם שהצלתי אתכם משעבוד מצרים אלא שאני עוסק עמכם להמליככם על האומות שנאמר ולתתך עליון וגו׳ על אחת כו״כ טובות לכם וכמה צרות על שונאיכם. לצרככם הבאתי עשר מכות, וכל מכה יש בה חמש פורעניות, והוצאתי אתכם ביד נטויה וקרעתי לכם את הים לשנים עשר גזרים. וכל מה שנחלו במדבר, ענני כבוד, רק בזכות כבוד התורה, כתיב כבוד חכמים ינחלו ואין כבוד אלא תורה. אתה מוצא כשהוא מייחס הדורות בספר דברי הימים אין אומר שם כבוד עד שהוא מגיע אל יעבץ שהוא בעל תורה, הה״ד ויהי יעבץ נכבד וגו' שיגע בתורה יותר משל אחיו. בדעתו תהומות נבקעו, ואין תהומות אלא תורה, ושני תהומות אחד למעלה ואחד למטה, ומנין שהתורה קדומה, שנאמר באין תהומות חוללתי וגו׳, וכשישראל עושין דעתו של מקום ומקיימין מצותיה של תורה והולכין בדרכי אמת, מיד תהום למטה קורא לתהום עליון להשפיע ברכות, שנאמר תהום אל תהום קורא וגו׳ והתחתון שמו אמת והעליון צדק, שנאמר אמת מארץ תצמח וגו' חסד ואמת נפגשו, חסד זו התורה שנאמר ותורת חסד על לשונה וגו׳.
9
י׳מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו׳ (ישעיה מ״א ד), פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, היה ראוי לכתוב ולומר אני ה׳ ראשון ואני אחרון, אני ראשון שנגליתי לאברהם ראשון, אני ראשון שנגליתי ליצחק ראשון, אני ה' ראשון שנגליתי ליעקב ראשון, אני ה׳ ראשון שנגליתי למשה, במאמר ראשון אמרתי אני ה', ראשון שנגליתי בסיני באות ראשון. ואת אחרונים אני הוא, אמר הקב״ה אע״פ שהכעיסוני בהבליהם והפשיעו את הארץ אני עמם, שנאמר ואף גם זאת וגו׳ ואמר עד זקנה אני הוא, זו מלכות בבל שוררת [שכינה] ירדה לבבל בשבילם, עד שיבה שהעמדתי להם מרדכי במלכות מדי, במלכות יון העמדתי להם מתתיהו בן יוחנן הכהן חשמונאי ובניו, במלכות אדום אני אסבול דופיהם וגדופיהם, ואני שעתיד ליפרע מהם ולמלט ישראל מידם, שנאמר אסבול ואמלט, אמן בקרוב בימינו.
10