אוצר מדרשים, סדר ארקים א׳Otzar Midrashim, The Order of Arakim 1

א׳סדר ארקים וזהו סידור של מדות טובות

ב׳[רח״ם הורוויץ כבוד חופה צד 19]

ג׳ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג׳:י״ט) מכאן שהקב״ה ברא את עולמו כילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן, כך ברא הקב״ה כל העולם כלו. התחיל ממקום בית המקדש (מדרש כונן, ועי' פרקי דר״א פי״א ופי״ב דאדם הראשון נברא במקום ביהמ״ק) והומתח ממנו כל העולם לכאן ולכאן. לפיכך נקראת אבן שתייה שממנה הושתת כל העולם (יומא נ״ד:) ובה ברא הקב״ה בית המקדש של מטה ובית המקדש מלמעלה, זה לעומת זה, שנאמר מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות ט״ז), בית המקדש ומכון לשבתך זה כנגד זה. בזמן שבית המקדש קיים היה כהן מקריב ומקטיר בבית המקדש של מטה ומיכאל כהן גדול היה עומד ומקריב בביהמ״ק שלמעלה, וכשחרב ביהמ״ק [של מטה] אמר לו הקב״ה למיכאל: מיכאל! הואיל והחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי אל תקריב לא בדמות שור ולא בדמות כבש ולא בדמות שעיר. אמר לפניו רבש״ע בניך מה תהא עליהם, אמר לו הקב״ה הקרב לפני נשמתן של צדיקים שהם גנוזין תחת כסא הכבוד ותינוקות של בית רבן ובהן אני מכפר עונותיהם של ישראל, שבעוד שהיתה שמחה זו מלמטה היתה שמחה זו מלמעלה, עכשיו שמתאבלה זו מלמטה מתאבלה זו מלמעלה, וכיון שנבנת זו מלמטה נבנת זו מלמעלה, שנאמר כה אמר ה׳ הנני שב את שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם וגו׳ (ירמיה ל׳ י״ח) משכן למעלה שנאמר ונבנתה עיר על תילה (שם) זה ביהמ״ק של מטה, וארמון על משפטו ישב (שם) זה בית המקדש של מעלה.

ד׳וחזר הקב״ה על כל מדות טובות ולא מצא להם לישראל מדה טובה כתורה, שכל העוסק בתורה אע״פ שמעשיו מכוערין ולשונו מבולבל התורה מישבו ומזכה אותו לחיי עולם הבא (עי׳ קדושין ל': סוטה כ״א.), ולא עוד אלא שהיא אור לעולם שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג), וכן הוא אומר ביצירת בראשית ויאמר אלקים יהי אור וגו׳ יהי אור זה ספר בראשית שבו יצירת העולם, יהי אור זה ספר אלה שמות שבו גאולת ישראל ומתן תורה, ויהי אור זה ספר ויקרא שבו סדר קרבנות. ויבדל אלקים בין האור ובין החשך זה ספר וידבר (במדבר) שבו הבדיל הקב״ה בין ישראל ללוים בין משה ובין קרח. ויקרא אלקים לאור יום וגו׳ זה ספר ואלה הדברים שבו כל התורה כולה. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הרי שבע׳ תיבות כנגד שבעה ימים שבשבוע, ואלה שמות בני ישראל וגו׳ הרי אחת עשרה תיבות כנגד הקב״ה ועשרת הדברות, ויקרא אל משה וגו׳ הרי תשע תיבות כנגד תשעה קרבנות שנאמר זאת התורה לעולה למנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים אשר צוה ה׳ את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם (ויקרא ז' כ״ה והלאה) זה הבכור והמעשר והפסח הרי תשעה. וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו׳ הרי שבע עשרה תיבות כנגד הקב״ה ואברהם יצחק ויעקב וישראל ושנים עשר שבטים. אלה הדברים אשר דבר משה וגו׳ הרי שתים ועשרים תיבות כנגד שתים ועשרים אותיות שבהן כל התורה כולה. כל המלמד בנו ספר בראשית מעלה עליו הכתוב כאילו נתעסק ביצירת העולם, וכל העוסק בספר אלה שמות כאילו עמד על הר סיני, וכל העוסק בספר ויקרא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, וכל העוסק בספר וידבר כאילו הוא נסע וחנה עם בני ישראל במדבר, וכל העוסק בספר ואלה הדברים כאילו קיים כל התורה כולה.

ה׳עשרים ושתים מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו וכולן בטלו ועתיד הקב״ה להחזירן לישראל לעתיד לבא,(צ״ל עשרים וארבע, פה חשב המדה של עשרת השבטים בסוף, ובפרטי המאמר חשבו קודם ירושלם), ואלו הן: ארבע לאדם הראשון, ארבע לדור המבול, אחת לדור הפלגה, שתים לסדום, שש במדבר, שש לירושלם, אחת לעשרת השבטים.

ו׳ואלו הן [בפרט]: ארבע לאדם הראשון: ראשונה, שבראו הקב״ה מסוף העולם ועד סופו שנאמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ מקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד׳ ל״ב), וכיון שחטא הניח הקב״ה את ידו עליו ומיעטו ונעשה של מאה אמה שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה (תהלים קל״ט ה׳) מנין כ״פ מאה אמה. ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות להן לישראל שתהא קומת כל אחד ואחד של מאה אמה שנאמר אשר בנינו כנטיעים וגו׳ (שם קמ״ד י״ב) עד דקאמר תבנית היכל וגו׳ (שם) ותבנית היכל מאה אמה שנאמר אורך החצר מאה באמה (שמות כ״ז:י״ח). שניה, ברא שני עקיביו שהיו דומים לגלגלי חמה, ואם עקיביו כך זיו פניו על אחת כו״כ, ועתיד הקב״ה לעשות לישראל לעתיד לבא שיהיה זיו פניהם מזהיר כגלגל חמה שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י״ב ג'). שלישית, שניתן בגן עדן שנאמר ויקח ה׳ אלקים את האדם וגו׳ ויניחהו בגן עדן. כיון שחטא נתגרש שנאמר ויגרש את האדם, ולעתיד לבא עתיד הקב״ה לעשות חרבות ירושלם כגן עדן שנאמר כי ניחם ה׳ ציון וישם מדברה כעדן וגו', כי ניחם ה׳ עמו ניחם כל חרבותיה (ישעיה נ״א ג׳). רביעית, שניתן לו עץ הדעת (עי' פרקי דר״א פנ״א), ולעתיד לבא עתיד הקב״ה להוציא מירושלם שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ שעושה פירות, ובכל חדש וחודש מבכרין פירותיהן, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר וגו׳ (יחזקאל מ״ז י״ב), ולא עוד אלא שעתיד הקב״ה להעלות בארה של מרים כדכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד ח׳). הרי אלו ארבע של אדם הראשון.

ז׳—ארבע לדור המבול: ראשונה (ה׳), בזמן שמזקינין מוסיפין כח שנאמר מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל (איוב כ״א ז׳), ועתיד הקב״ה לעשות כן לישראל שנאמר וקוי ה׳ יחליפו כח (ישעיה מ׳ ל׳). שנייה (ו'), היה לכל אחד ואחד בנים כצאן שנאמר ישלחו כצאן עויליהם (איוב כ״א י״א), ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה לעשות כן לכל אחד ואחד מישראל שנאמר הקטן יהיה לאלף (דרש אלף לשון צאן) (ישעיה ס׳ כ״ב). שלישית (ז׳) שלא היה ביניהם לא תחרות ולא מחלוקת אלא שלום נטוע ביניהם שנאמר בתיהם שלום מפחד (איוב כ״א ט׳), ולעתיד לבוא עתיד הקב״ה להביא שלום הרבה בירושלם שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס״ו י״ב). רביעית (ח') שלא היה אחד מהם כואב לא בעיניו ולא בראשו ולא בשאר אבריו (עי' ב״ר פכ״ו) שנאמר ולא שבט אלוה עליהם (איוב כ״א ט׳) ואין שבט אלא יסורין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ״ט ל״ב), וישראל עתידין שלא יהא אחד מהם כואב לא בעיניו ולא בראשו ולא באחד מאבריו, שנאמר יבלו בטוב ימיהם (איוב כ״א י״ג). הרי אלו ארבע של דור המבול.

ח׳—אחת לדור הפלגה (ט׳) שהיו כולם מדברים בלשון אחד שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית י״א א׳), וכן עתידין ישראל שידברו בלשון אחת שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו׳ (צפניה ג׳ ט׳).

ט׳—שתים בסדום, ראשונה (י׳) שהיה עפרה זהב טוב ואבניה ספיר שנאמר מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו (איוב כ״ח ו'), ועתיד הקב״ה להחזירן לישראל וליסד את ירושלם בספירים שנאמר ויסדתיך בספירים (ישעיה נ״ד י״א). שנייה (י״א), שהיתה הארץ מוציאה לחם אפוי (פדר״א פכ״ה, תוספתא סוטה פ״ג וסנהדרין ק״ח), וכן לעתיד לבוא שנאמר יהי פיסת בר בארץ (תהלים ע״ב ט״ז).

י׳— שש במדבר, ראשונה (י״ב), שהיתה שכינה מהלכת לפניהם שנאמר וה׳ הולך לפניהם יומם (שמות י״ג כ״א), וכן עתיד הקב״ה להלוך לפניהם שנאמר כי הולך לפניכם ה׳ (ישעיה נ״ב י״ב). שנייה (י״ג) נתן להם את המן ונגנז, ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנאמר אכול ושבוע והותיר (דהי״ב ל״א י'). שלישית (י״ד) נתן להם את השליו ונגנז ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל שנא׳ כי מאספיו יאכלוהו (ישעיה ס״ב ט). רביעית (ט״ו) שלא היו צריכין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה (כי עמוד הענן היה יומם ועמוד האש לילה), ועתידין ישראל לעתיד לבוא שלא ישתמשו לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיה ס׳ י״ט). חמישית (ט״ז) כיון שאמרו נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכי השרת ונתנו בראש כל אחד ואחד שני כתרים וזיינין במתניו שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י״ב י״ח), כיון שחטאו ירדו מאה ועשרים מלאכי חבלה ונטלום מהם שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (עי' שבת ל' ע״א וכתובות קי״א ע״ב), ועתיד הקב״ה להחזירם להם לעתיד לבוא, שנאמר ופדויי ה׳ ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם (ישעיה ל״ה י'), שמחה בלבם לא נאמר אלא שמחת עולם על ראשם, מלמד שעתיד הקב״ה להחזיר כתריהם לישראל לימות המשיח בשמחה, שנאמר ששון ושמחה ישיגו. ששית (י״ז) שהיה הקב״ה תוקע בשופר שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שמות י״ט י״ט), ועתיד הקב״ה לקבץ את ישראל בשופר שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ (ישעיה כ״ז י״ג).

י״א—אחת לעשרת השבטים (י״ח) שהיו שותין במזרקי יין (עמוס ו' ו') (ועי' ילקוט שמעוני ח״ב רמז תקמ״ה), ולא עוד אלא טבת שבט ואדר היו מכסין בתיהם בעצי ארזים, ניסן אייר סיון היו מכסין בתיהם בכלי זכוכית, תמוז אב ואלול היו להם בתים של אבני שיש, תשרי מרחשון וכסליו היו להם בתים של שן. כיון שסרחו חרבו כולם שנאמר והכיתי בית החורף על בית הקיץ ואבדו בתי שן וגו׳ (עמוס ג׳ ט״ו). ועתיד הקב״ה להחזירם להם שנאמר והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וגו׳ כן אשקוד עליכם לבנות ולנטוע נאם ה׳ (ירמיה ל״א כ״א).

י״ב—שש בירושלם, ראשונה (י״ט), גיחון יוצא מירושלם ומשקה את ארץ ישראל, עמד חזקיה וצפה ברוח הקדש ואמר יודע אני שישראל יגלו מארצם והבית חרב, ואם גיחון במקומו כל האומות באין לכאן, עמד וסתמו, שנאמר הוא חזקיהו סתם מוצא מימי גיחון העליון (דהי״ב ל״ב ל'), ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל ומשקה את ארצם שנאמר ומעיין מבית ה' יצא וגו' (יואל ד' י״ח). שנייה (כ') ניתנה להם נבואה ונגנזה, ועתיד הקב״ה להחזירה לישראל, לעשות כל אחד ואחד נביא מישראל, שנאמר אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' (שם ג' א'). שלישית (כ״א) ניתנה להם כהונה ונגנזה, ועתיד הקב״ה להחזירה לישראל לכהונה גדולה, שנאמר ואתם כהני ה׳ תקראו (ישעיה ס״א ו'). רביעית (כ״ב) ניתן להם סנהדרין ויועצין, וכשהדין עומד (אם הדין מסופק ואינם יודעין להכריע) לפניהם היו כותבין את הדין בפיתקין ומניחין אותו בארון ומלאך יורד בלילה ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, ובבקר היו רואין וחותכין את הדין. ועתיד הקב״ה להחזירן לישראל שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה (ישעיה א' כ״ו). חמישית (כ״ג) נולד משיח ונגנז ועתיד הקב״ה לנחם את ישראל במשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד (תהלים קל״ב י״ז). ששית (כ״ו) ניתן להם ירושלם, וכיון שסרחו חרבה, ועתיד הקב״ה לבנותה ולכנס ישראל בתוכה שנאמר בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמ״ז ב').

י״גסליק, חסילן המדות הטובות