פרשת דרכים י׳Parashat Derakhim 10

א׳דֶּרֶךְ דָּוִד

ב׳וּבוֹ דְּרוּשׁ אֶחָד

ג׳כִּשְׁמוֹ כֶּן הוּא, מְדַבֵּר בַּפְּסוּקִים דְּשָׁיְכִי לְדָוִד. / יְבָאֵר דְּבִמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אִם הַדָּבָר בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ דְּלָא נָפֵק מִנֵּהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיַד בֵּית דִּין לְהָרְגוֹ. / מְצַדֵּד לוֹמַר דְּלֹא אָמְרוּ אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְבֶן נֹחַ עוֹנְשִׁין.

ד׳דְּרוּשׁ עֲשִׂירִי

ה׳סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק שֵׁנִי (כ ע"א): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְמַחוֹת בְּשָׁאוּל וְלֹא מִחָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מִחָה וְלֹא נַעֲנָה וְכוּ'. וּלְמָאן דְּאָמַר מִחָה, מַאי טַעְמָא אִעֲנַשׁ? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: שֶׁשִּׁהָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.

ו׳בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְדֻלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים לֹא בְּמָקוֹם אֶחָד וְלֹא בִּשְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת. וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים בּוֹ בַּפֶּרֶק שֶׁהִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם עַל יְדֵי נָתָן הַנָּבִיא: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם", כַּדָּבָר הָאָמוּר בִּשְׁמוּאֵל (ש"ב ז, טז), וְשָׁם (פסוקים יח-יט) נֶאֱמַר: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ, וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם. וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהִים וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק, וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי אֱלֹהִים". וְהִנֵּה מִלְּבַד הַדִּקְדּוּקִים שֶׁיֵּשׁ לְדַקְדֵּק בִּפְסוּקִים אֵלּוּ, זוֹ הִיא שֶׁקָּשָׁה בְּאָמְרוֹ "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק", שֶׁתֵּבַת 'לְמֵרָחוֹק' אֵין לָהּ מוּבָן, וְהַמְפָרְשִׁים נִדְחֲקוּ בָּזֶה, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: וּמַלֵּלְתָּ אַף עַל בֵּית עַבְדָּךְ לְעָלְמָא דְאָתֵי. וְרַלְבַּ"ג כָּתַב, שֶׁהִבְטִיחוֹ בַּמְּלוּכָה אַף שֶׁיֶּחֱטָא, וְזֶה אָמְרוֹ 'לְמֵרָחוֹק', רוֹצֶה לוֹמַר אַף שֶׁיִּתְרַחֵק מֵאֵת הַשֵּׁם. גַּם בְּאָמְרוֹ "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם" נִדְחֲקוּ הַמְפָרְשִׁים יוֹתֵר מִדַּי וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בִּתְמִיהָה, כְּלוֹמַר, הֲיִתָּכֵן שֶׁהַבְטָחָה כָּזוֹ תַּבְטִיחַ לְבֶן אָדָם?!

ז׳אָמְנָם לְדִידִי חֲזִי לִי לְיַשֵּׁב פְּסוּקִים אֵלּוּ, וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה. וְנַקְדִּים הָא דְאָמְרִינַן בִּיבָמוֹת פֶּרֶק הֶעָרֵל (עו ע"ב — עז ע"א) אַהָא דִתְנַן: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת. וּבַגְּמָרָא: מְנָא הָנֵי מִלֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא (ש"א יז, נה): "וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר" — אִי מִפֶּרֶץ אָתֵי אִי מִזֶּרַח אָתֵי וְכוּ'. אָמַר לוֹ דוֹאֵג: עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֵל עָלָיו אִם הָגוּן הוּא לַמַּלְכוּת אִם לָאו, שְׁאַל עָלָיו אִם רָאוּי לָבוֹא בַּקָּהָל אִם לָאו. מַאי טַעְמָא? דְּקָאָתֵי מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה. אָמַר לוֹ אַבְנֵר: תְּנִינָא: עַמּוֹנִי וְכוּ'. אֶלָּא מֵעַתָּה, מַמְזֵר וְלֹא מַמְזֶרֶת? שָׁנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ קְרָא טַעְמָא (דברים כג, ה): "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ" וְכוּ'. הָיָה לָהֶם לְקַדֵּם אֲנָשִׁים לִקְרַאת אֲנָשִׁים, וְנָשִׁים וְכוּ'. וְאַסִּקְנָא: הָכֵי תַּרְגִּמוּ: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהלים מה, יד).

ח׳וְרָאִיתִי לְהַסְּמַ"ג (לאוין קיד) שֶׁכָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְשָׁנִינוּ בְּפֶרֶק הֶעָרֵל: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִים וְכוּ', אֲבָל הַנְּקֵבוֹת מֻתָּרוֹת מִיָּד כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת וְכוּ'. וְהָרִ"י מקרטר"ש הָיָה אוֹמֵר, כִּי בְּעַמּוֹן הָיָה טַעַם זֶה, כִּי מִתּוֹךְ הַמִּקְרָא מַשְׁמַע כִּי מוֹאָבִים קִדְּמוּ כְּמוֹ בְּנֵי עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, כח-כט): "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי" וְגוֹמֵר, "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר"; אֲבָל בְּמוֹאָב מְפָרֵשׁ אַחַר כָּךְ טַעַם אַחֵר (שם כג, ה): "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר" וְגוֹמֵר, וּכְשֵׁם שֶׁטַּעַם זֶה לְמוֹאָב לְבַדּוֹ, כָּךְ טַעַם הָרִאשׁוֹן לְעַמּוֹן לְבַדּוֹ. וְגַם מִשְּׁנֵי הַטְּעָמִים יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁנָּשִׁים מֻתָּרוֹת, שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְקַדֵּם וְלֹא לִשְׂכֹּר, וְכֵן יֵשׁ בִּירוּשַׁלְמִי דְהֶעָרֵל. עַד כָּאן. וְנוֹרָאוֹת נִפְלֵאתִי, שֶׁזֶּה הֵפֶךְ תַּלְמוּדָא דִידַן. דְּהָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קג ע"ב) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם". הֲרֵי מְבֹאָר דְּטַעְמָא דִקְרָא בְּאָמְרוֹ "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" קָאֵי נָמֵי לְמוֹאָב. וְצָרִיךְ עִיּוּן.

ט׳וְדֶרֶךְ אַגַּב רָאִיתִי לְיַשֵּׁב כַּוָּנַת הַפָּסוּק בְּאָמְרוֹ: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ". וְאִיכָּא לְמֵידַק בְּאָמְרוֹ 'וְלֹא אָבָה יְיָ' וְגוֹמֵר, דְּאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת הָכָא גַבֵּי אַזְהָרַת 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי'; דְּהָכָא דְּיָהֵב טַעְמָא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִדְּמוּ וּמִשּׁוּם אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם, מָה עִנְיָן לוֹ 'וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם'? וְיֵרָאֶה לְיַשֵּׁב בְּהַקְדִּים הָא דְאָמְרִינַן בְּשִׁלְהֵי הוֹרָיוֹת (יג ע"ב — יד ע"א): מַתְנֵי לֵהּ רַבִּי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵהּ: אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב. אָמַר לוֹ: מִי הֵם הַלָּלוּ, שֶׁמֵּימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים וּשְׁמוֹתָם אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲקֹר כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד בֵּית אָבִיךָ. אָמַר לוֹ: "גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה" (קהלת ט, ו). אָמַר לוֹ: "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט, ז). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: אַף עַל פִּי שֶׁהָאוֹיֵב תַּמּוּ, כְּלוֹמַר שֶׁמֵּתוּ, מִכָּל מָקוֹם חֳרָבוֹת לָנֶצַח. אֲמַר לֵהּ: הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְאַהֲנוֹ מַעֲשַׂיְהוּ, הָנֵי לָא אַהֲנוֹ מַעֲשַׂיְהוּ. הֲדַר אַתְנֵי לֵהּ: מִשֻּׁם רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ וְכוּ'. עוֹד נַקְדִּים הָא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קה ע"ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהֶם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת — "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כד, ה). לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל — "מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם). לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָם נִמְשֶׁכֶת — "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ" (שם שם, ו) וְכוּ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כֻּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה חוּץ מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" — קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת.

י׳וְהַשְׁתָּא הָכֵי פֵּרוּשׁוֹ דִקְרָא: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא. יַעַן אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. וְכִי תֵּימָא: מַה כָּל הַמַּשְׂטֵמָה הַלֵּזוּ לֶאֱסֹר לְמוֹאָב לְדוֹרֵי דוֹרוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל? וַהֲלוֹא לָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו, וְכֹל דְּלָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו "גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה". לָזֶה הֵשִׁיב: וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם. כְּלוֹמַר, הֵן אֱמֶת שֶׁלֹּא אָבָה הַשֵּׁם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, מִכָּל מָקוֹם וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה — קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת, וְכֻלָּם חָזְרוּ לְרָעָה, וְכֵיוָן דְּאַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו, מִשּׁוּם הָכֵי לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ, וּכְדִכְתִיב: "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח".

י״אהִנֵּה עָלָה בְּיָדֵנוּ, דְּעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִים וְהַנְּקֵבוֹת מֻתָּרוֹת. וְזֶהוּ כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּאָמְרוֹ: "מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם", וְאֵין 'הֲלֹם' אֶלָּא מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְפָרְשִׁים זַ"ל, וְכַוָּנָתוֹ רְצוּיָה לָתֵת הוֹדָאָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁזִּכָּהוּ לִהְיוֹת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ", כְּלוֹמַר, הֲלוֹא זֶה הַדָּבָר מִלְּתָא זוּטַרְתָּא הִיא, דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי, כִּי הִפְלָה הַשֵּׁם חָסִיד לוֹ לְהַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, שֶׁעַל פִּי טַעֲנָה זוֹ אֲנִי מֻתָּר לָבוֹא בַּקָּהָל. וְקָא מְפָרֵשׁ וְאָזֵל: "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם". כְּלוֹמַר, בְּשָׁעָה שֶׁהִרְחַקְתָּ בֵּית עַבְדְּךָ, דְּהַיְנוּ בְּאָמְרוֹ 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי', עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם: גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁרִחֲקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שָׁם נֶאֱמַר 'וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם' דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ הַזְּכָרִים, אֲבָל הַנְּקֵבוֹת לֹא הָיוּ בִּכְלַל אַזְהָרָה זוֹ, וְעַל זֶה מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ כְּעַל טוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

י״באוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, בְּהַקְדִּים מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמות רמז קסז), וְזֶה לְשׁוֹנָם: "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי" (שמות ב, יב). רָאָה שֶׁאֵין אִישׁ עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר, וּלְפִיכָךְ 'וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי'. עַד כָּאן. וְהִנֵּה הָרְאֵ"ם וּמַהֲרַ"שׁ יָפֶה זַ"ל מַקְהוּ אַקְהָתָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵלּוּ, דְּמַשְׁמַע שֶׁאִם הָיָה אִישׁ עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר לֹא הָיָה הוֹרְגוֹ, דְּהֵיכָן מָצִינוּ בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם שֶׁלֹּא נַהַרְגֵם בִּשְׁבִיל הֶעָתִיד דִּלְמָא נָפֵק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מְעַלְּיָא? וְתֵרְצוּ, דְּוַדַּאי בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם אֵין אָנוּ אַחֲרָאִים לָתוּר וְלִדְרשׁ זַרְעָם הַבָּא אַחֲרֵיהֶם אִם הוּא צַדִּיק אוֹ רָשָׁע; אֲבָל בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר דְּיָדְעִינַן דְּנָפֵק מִנֵּהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא — אֵינוֹ נֶהֱרָג, וְאִם הַדָּבָר בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ דְּלָא נָפֵק מִנֵּהּ זֶרַע כָּשֵׁר — הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיַד בֵּית דִּין וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ. וְאוֹתוֹ הַמִּצְרִי לֹא הָיָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי אָדָם. דְּאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא (סנהדרין נח ע"ב): גּוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל — חַיָּב מִיתָה, הַיְנוּ בִּידֵי שָׁמַיִם, לֹא בִּידֵי אָדָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם בְּהִלְכוֹת מְלָכִים (פרק י, דין ו) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכוּתִי שֶׁהִכָּה יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ חָבַל בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה — אֵינוֹ נֶהֱרָג. וְרָאִיתִי לְמָרָן הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה שֶׁכָּתַב שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה אֵינוֹ נֶהֱרָג, וּקְרָא דְ'וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה' אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא. עַד כָּאן. וּלְפִי הָאָמוּר אֵין צֹרֶךְ לָזֶה, דִּלְעוֹלָם לְפִי שׁוּרַת הַדִּין כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה דְּחַיָּב מִיתָה, וּדְרָשָׁה גְמוּרָה הִיא, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נֶהֱרָג. וּמַה שֶּׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי, הַיְנוּ מִשּׁוּם שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּלָא נָפֵק מִנֵּהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא.

י״גהֵן אֱמֶת דְּאִיכָּא לְמֵידַק, דַּאֲפִלּוּ תֵּימָא דְּמַה שֶּׁאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גּוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּב מִיתָה, דְּהַיְנוּ לוֹמַר דְּחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם דַּוְקָא וְלֹא בִּידֵי אָדָם, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה: לִחְשְׁבֵהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְו‍ֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ? וְאֵין לוֹמַר דְּלָא חָשֵׁב אֶלָּא מִצְו‍ֹת דְּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי בַּגְּמָרָא (סנהדרין נח ע"ב) פָּרֵךְ לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כב): "וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ", וְלִחְשְׁבֵהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְו‍ֹת? וּמְשַׁנֵּי: כִּי קָא חָשֵׁב שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, קוּם וַעֲשֵׂה לָא קָא חָשֵׁב. וְהִנֵּה הָרַמְבַּ"ם כְּשֶׁהֵבִיא דִין זֶה דְּגוֹי שֶׁשָּׁבַת, כָּתַב דּוּמְיָא דְגוֹי שֶׁהִכָּה, דְּאֵינוֹ נֶהֱרָג אַף שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה. וְכֵן גַּבֵּי גוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה דְּחַיָּב מִיתָה פָּרֵךְ בַּגְּמָרָא (סנהדרין נט ע"א): וְלִחְשְׁבֵהּ גַּבֵּי שֶׁבַע מִצְו‍ֹת? וּמְשַׁנֵּי: מָאן דְּאָמַר 'מוֹרָשָׁה' — מִגָּזֵל קָא אָתְיָא; מָאן דְּאָמַר 'מְאֹרָסָה' — דִּינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. וְגַם בָּזֶה כָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג אַף שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה. וְכָתַב מָרָן, דְּמַה שֶּׁהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא וְלִחְשְׁבֵהּ, הַיְנוּ לוֹמַר דְּלִחְשְׁבֵהּ לְעִנְיַן אִסּוּרָא וְלֹא לְעִנְיַן קְטָלָא. וְאִם כֵּן, גַּבֵּי גוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל אַמַּאי לֹא הִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא וְלִחְשְׁבֵהּ לְעִנְיַן אִסּוּרָא?

י״דוְיֵשׁ לוֹמַר, דְּבִשְׁלָמָא גַבֵּי גוֹי שֶׁשָּׁבַת וְגוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אִיכָּא חִדּוּשָׁא בְּמַאי דְּאַשְׁמְעִינַן לְעִנְיַן אִסּוּרָא, דְּאִי לָאו דְּשָׁמְעִינַן לַהּ הֲוָה אָמֵינָא דְּלֵיכָּא שׁוּם אִסּוּר בַּדָּבָר כְּלָל, וּמַה גַּם בְּגוֹי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּמִשּׁוּם הָכֵי בְּהָנֵי תַּרְתֵּי הִקְשׁוּ וְלִחְשְׁבֵהּ, כְּלוֹמַר, לַשְׁמְעִינַן הַתַּנָּא דְּאִיכָּא אִסּוּרָא; אֲבָל בְּגוֹי הַמַּכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא הֻצְרַךְ הַתַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאִיכָּא אִסּוּרָא, דְּמֵהֵיכָא תֵּיתֵי דְּרַחֲמָנָא שַׁרְיֵהּ? וְכָל עַצְמוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא לָא אֲתָא אֶלָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּמִשּׁוּם אִסּוּר זֶה חַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, מִדַּהֲרָגוֹ משֶׁה מִשּׁוּם דְּרָאָה שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר, וְאִם לֹא הָיָה חַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם — מִשּׁוּם אִסּוּרָא בְּעָלְמָא לֹא הָיָה משֶׁה הוֹרְגוֹ. אֲבָל לְעִנְיַן דִּינָא לָא נָפְקָא לָן מִידִי, כֵּיוָן דִּפְשִׁיטָא דְאִיכָּא אִסּוּרָא.

ט״ווְנִרְאֶה לִי, דְּמִכֹּחַ קֻשְׁיָא זוֹ יָצָא לוֹ לְהָרַמְבַּ"ם דִּין זֶה בְּגוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאַף שֶׁחַיָּב מִיתָה אֵינוֹ נֶהֱרָג. מִפְּנֵי שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ, דְּאַמַּאי לֹא הִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא לְרַבִּי חֲנִינָא וְלִחְשְׁבֵהּ בַּהֲדֵי שֶׁבַע מִצְו‍ֹת? דְּבִשְׁלָמָא אִם אֵינוֹ נֶהֱרָג — נִיחָא דְלָא פָּרֵךְ וְלִחְשְׁבֵהּ, מִשּׁוּם דִּפְשִׁיטָא דְאִיכָּא אִסּוּרָא, וְכֵיוָן דְּאֵינוֹ נֶהֱרָג לָא אִצְטְרִיךְ לְמִחְשְׁבֵהּ; אֲבָל אִם הָיָה נֶהֱרָג, הָיָה צָרִיךְ הַתַּנָּא לְמִחְשְׁבֵהּ לְאַשְׁמוֹעִינַן הַאי דִּינָא. אֶלָּא וַדַּאי דְּלֵיכָּא אֶלָּא חִיּוּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, וּמִשּׁוּם הָכֵי לָא חָשֵׁב לַהּ בַּהֲדֵי שֶׁבַע מִצְו‍ֹת, כֵּיוָן דְּלָא נָפְקָא מִידִי לְעִנְיַן דִּינָא, מֵאַחַר דִּפְשִׁיטָא לָן דְּאִיכָּא אִסּוּרָא. וְרַבִּי חֲנִינָא דְאָמַר: גּוֹי הַמַּכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל חַיָּב מִיתָה, לֹא בָּא אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ דְּבִשְׁבִיל אִסּוּר זֶה חַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם. וּמִפָּסוּק זֶה דְּ'וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי' לָמַדְנוּ שְׁתֵּיהֶם, שֶׁחַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ נֶהֱרָג. מַה שֶּׁחַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם — מִדַּהֲרָגוֹ משֶׁה; דְּאִם לֹא חַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, פְּשִׁיטָא דְלֹא הָיָה משֶׁה הוֹרְגוֹ אַף שֶׁרָאָה שֶׁאֵין שׁוּם אִישׁ עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר. וְשֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג נִלְמָד מֵאָמְרוֹ 'וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ', דְּמַשְׁמַע שֶׁאִם הָיָה אִישׁ עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר לֹא הָיָה הוֹרְגוֹ, וְהָא לָא שַׁיָּךְ בִּמְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁאֵין נִמְנָעִים מִלְּהָרְגָם בִּשְׁבִיל דִּלְמָא נָפֵק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מְעַלְּיָא, וּכְדִכְתַבְנָא.

ט״זוְאֶל זֶה סוֹבֵב הוֹלֵךְ כַּוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּסוֹטָה (מו ע"ב) בְּפָסוּק "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְיָ" (מ"ב ב, כד). מַאי 'וַיִּרְאֵם'? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָאָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה. וּפָרֵךְ בַּגְּמָרָא: וְדִלְמָא בְּזַרְעַיְהוּ נִהֲוָה הֲוָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. דְּכֵיוָן דְּאוֹתָם הַיְלָדִים לֹא הָיוּ מְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין כִּי אִם חַיָּבֵי מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, לֹא הֻתַּר לוֹ לֶאֱלִישָׁע לְקַלְלָם וְלַהֲמִיתָם אִם לֹא אַחַר שֶׁנִּסְתַּכֵּל שֶׁאֵין בָּהֶם וְלֹא בְּזַרְעָם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, דְּלָא נָפֵק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מְעַלְּיָא.

י״זוְחִלּוּק זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ כְּתָבוּהוּ גַם כֵּן חַכְמֵי אַשְׁכְּנַז זַ"ל, אַךְ הֻקְשָׁה לָהֶם מֵהָא דְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא פֶּרֶק רְבִיעִי דְבָבָא קַמָּא (דף לח) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב, ט). וְכִי מֶה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? אֶלָּא נָשָׂא משֶׁה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אָמַר: וּמַה מִּדְיָנִים, שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא לַעְזֹר אֶת מוֹאָב, אָמְרָה תּוֹרָה (במדבר כה, יז): "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"; מוֹאָבִים עַצְמָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כְּשֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתְּךָ עָלָה עַל דַּעְתִּי. שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית וְכוּ'. וַהֲרֵי הַמִּדְיָנִים הָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (במדבר רבה פרשה כא סימן ה): מִנַּיִן לְהַבָּא לַהֲרָגְךָ — הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים". וְהַקַּל וָחֹמֶר שֶׁעָשָׂה משֶׁה הוּא קַל וָחֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה, וְאָדָם דָּן קַל וָחֹמֶר מֵעַצְמוֹ, וְאִם כֵּן מוֹאָבִים הָיוּ מְחֻיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם מִקַּל וָחֹמֶר: וּמַה מִּדְיָנִים וְכוּ', אִם כֵּן אֵפוֹא מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם, וַהֲלוֹא בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לִדְרשׁ דִּלְמָא נָפֵק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מְעַלְּיָא? וְתֵרְצוּ, דְּחִדּוּשׁ הוּא שֶׁחִדְּשָׁה תּוֹרָה מִשּׁוּם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמּוֹאָבִים הָיוּ מְחֻיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם, נִסְתַּכֵּל בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם וְלֹא הֲרָגָם.

י״חאַךְ קָשֶׁה, דְּהֵן לוּ יְהִי שֶׁהַמּוֹאָבִים הָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם מִכֹּחַ קַל וָחֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם מֶה עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה מִכֹּחַ קַל וָחֹמֶר, וְהָא קַיְמָא לָן דְּאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין? וְאוּלַי דְּזֹאת הָאַגָּדָה סְבִירָא לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאִית לֵהּ דְּעוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, וְכִדְאִיתָא בְּפֶרֶק בֵּן סוֹרֵר (סנהדרין עד ע"א). אִי נָמֵי אֶפְשָׁר דְּלֹא נֶאֱמַר כְּלָל זֶה דְּאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּבְנֵי נֹחַ עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ כַּמָּה חִלּוּקִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לִבְנֵי נֹחַ, וְדוּק.

י״טוְדַע, דִּבְפֶרֶק הַנֶּחֱנָקִין (שם פט ע"א) אָמְרִינַן: הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ — כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, דְּקָאֵי יִרְמְיָה בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן וְקָאָמַר (ירמיה מט, לה): "הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם", נָשָׂא חֲנַנְיָה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה עֵילָם, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לַעְזֹר אֶת בָּבֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם"; כַּשְׂדִּים עַצְמָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֲתָא אִיהוּ בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן אָמַר (שם כח, ב): "כֹּה אָמַר יְיָ שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל". אֲמַר לֵהּ רַב פַּפָּא לְאַבָּיֵי: הַאי לַחֲבֵרוֹ נָמֵי לֹא נֶאֱמַר? אֲמַר לֵהּ: כֵּיוָן דְּאִתְיְהִב קַל וָחֹמֶר לְמִדְרָשׁ כְּמָאן דְּאִתְּמַר לֵהּ דָּמֵי, הוּא נִיהוּ דְלֹא נֶאֱמַר לוֹ. עַד כָּאן. וְנִרְאֶה, דְּאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר דִּלְפִי הָאֱמֶת נִתַּן קַל וָחֹמֶר לְהִדָּרֵשׁ בִּנְבוּאַת הַנָּבִיא שֶׁמְּיַעֵד שֶׁהַשֵּׁם יַעֲשֶׂה כָּךְ וָכָךְ, שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאַת חֲנַנְיָה; אֶלָּא שֶׁכַּוָּנַת הַתַּלְמוּד לוֹמַר, דִּלְפִי סְבָרַת חֲנַנְיָה שֶׁנִּתַּן קַל וָחֹמֶר לְהִדָּרֵשׁ בִּנְבוּאַת הַשֵּׁם, חֲשִׁיב נְבוּאַת חֲנַנְיָה הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ. וְהַטַּעַם שֶׁלֹּא נִתַּן קַל וָחֹמֶר זֶה לְהִדָּרֵשׁ הוּא מִשּׁוּם דְּמִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם עָמְקוּ, וְאֶפְשָׁר דִּגְזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁהָעוֹזְרִים יֵעָנְשׁוּ וְלֹא הַמְּרִיבִים עַצְמָם. וּכְהַהִיא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְיוֹמָא (י ע"א): עֲתִידָה פָּרַס שֶׁתִּפֹּל בְּיַד אֱדוֹם. אֲמַרוּ לֵהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסֵּי לְרַב: בָּנוֹיֵי בְּיַד סָתוֹרֵי?! אֲמַר לְהוּ: אִין, גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְאִם כֵּן, בְּמִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם אֵין בְּדַעַת הָאָדָם לְהָבִין אוֹתָם כְּדֵי לָדוּן בָּהֶם קַל וָחֹמֶר. וָעוֹד, דְּהָא קַיְמָא לָן דְּאֵין עוֹנְשִׁין וְאֵין מַזְהִירִים מִן הַדִּין, כָּל שֶׁכֵּן בְּמִשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם שֶׁהֵם עַל יָדוֹ דְּאֵין לָנוּ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת. וָעוֹד, דְּאֶפְשָׁר דִּלְבָבֶל הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם צַדִּיקִים. וְכָךְ הִיא מִדָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּאַף בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה מַאֲרִיךְ אַפּוֹ בִּשְׁבִיל הַצַּדִּיקִים הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, כַּמְבֹאָר בְּסוּגְיָא דְבָבָא קַמָּא הַנִּזְכָּר.

כ׳וּמָצִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה כח סימן ה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: נַעֲשָׂה בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶּׁלֹּא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל. בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב (בראשית ו, ה): "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם", וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב (מיכה ב, א): "הוֹי חשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם". הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה, וּמִנַּיִן אַף בַּיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר (שם): "לְאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ". אוֹתָם לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם פְּלֵיטָה וְאֵלּוּ נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם? אֶלָּא בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד מֵהֶן. הָדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל יד, כב): "וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה" וְגוֹמֵר. עַד כָּאן. וְאִם כֵּן אֶפְשָׁר, דְּאַף שֶׁבָּבֶל הָיוּ רְאוּיִין לְעֹנֶשׁ יוֹתֵר מֵעֵילָם, הַשֵּׁם מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לְגַבֵּי כַּשְׂדִּים מִשּׁוּם מַה שֶּׁעָתִיד לָצֵאת מֵהֶם. וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צו ע"ב): וְאַף מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתְךָ וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלְךָ תַּכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה?! הַיְנוּ דִכְתִיב (ירמיה נא, ט): "רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה". עַד כָּאן. אֶפְשָׁר דְּהַיְנוּ דַוְקָא מִנְּבוּכַדְנֶצַּר לָא נָפֵק מִנֵּהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא, אַךְ מֵהָאֻמָּה שֶׁל כַּשְׂדִּים נָפֵק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מְעַלְּיָא.

כ״אוּבְעִקַּר קַל וָחֹמֶר זֶה דַחֲנַנְיָה אֲנִי תָּמֵהַּ: דַּאֲפִלּוּ יָהֵבְנָא לֵהּ טָעוּתֵהּ שֶׁמִּשְׁפְּטֵי הַשֵּׁם נִתְּנוּ לְהִדָּרֵשׁ בְּקַל וָחֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם הֵיכִי קָאָמַר (ירמיה כח, ג): "בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים" וְגוֹמֵר? דְּהָא יִרְמְיָה לֹא קָבַע זְמַן לְמַפַּלְתָּהּ שֶׁל עֵילָם, וְאִם כֵּן מְנָא לֵהּ לָדוּן בְּקַל וָחֹמֶר דְּכַשְׂדִּים יֵעָנְשׁוּ בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים? וְעוֹד אֲנִי תָּמֵהַּ: דְּהָא תִּינַח מַה שֶּׁאָמַר "כֹּה אָמַר יְיָ שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל בָּבֶל", דְּאָמַר זֶה מִכֹּחַ הַקַּל וָחֹמֶר; אֲבָל מַה שֶּׁסִּיֵּם לוֹמַר (שם שם ג-ד): "אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְיָ" וְגוֹמֵר, "וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶל אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה" וְגוֹמֵר, זוֹ מִנַּיִן לוֹ? דְּאֶפְשָׁר דְּאַף שֶׁיִּשְׁבֹּר הַשֵּׁם אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל, מִכָּל מָקוֹם כְּלֵי בֵּית הַשֵּׁם וְכָל גָּלוּת יְהוּדָה עֲדַיִן יִהְיוּ בַּשְּׁבִי עַד הָתֵם פֶּשַׁע וְכַלֵּה חַטָּאת.

כ״בוְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, דְּגַבֵּי מְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם לָא מַשְׁגְּחִינַן בְּזַרְעָם הַבָּא אַחֲרֵיהֶם. וּבְהָכֵי נִיחָא מַאי דְּקַשְׁיָא לִי: אֵיךְ לֹא נִסְתַּכֵּל משֶׁה בִּשְׁתֵּי פְּרִידוֹת הַלָּלוּ, וַהֲלוֹא נִסְתַּכֵּל בַּמִּצְרִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת? אֶלָּא עִקָּרָן שֶׁל דְּבָרִים כָּךְ הוּא, שֶׁוַּדַּאי רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל משֶׁה שְׁתֵּי הַפְּרִידוֹת דַּעֲתִידִין לָצֵאת מֵהֶם, אֶלָּא שֶׁרָאָה שֶׁמּוֹאָבִים חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם מִכֹּחַ הַקַּל וָחֹמֶר שֶׁעָשָׂה בְּעַצְמוֹ, לֹא הִשְׁגִּיחַ בְּזַרְעָם הַבָּא אַחֲרֵיהֶם. וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּאַף עַל גַּב דִּלְפִי הָאֱמֶת כָּךְ הִיא דַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, דְּבִמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם לֹא מַשְׁגִּיחִין בְּזַרְעָא דְנָפֵק מִנַּיְהוּ, מִכָּל מָקוֹם שָׁנֵי הָכָא מִשּׁוּם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. וּלְמַעַן דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִכְנַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

כ״גוְעַל פִּי זֶה נָבִין כַּוָּנַת הַפְּסוּקִים דִּשְׁמוּאֵל־ב (יט, כא-כג) בְּוִכּוּחַ שִׁמְעִי עִם דָּוִד בְּהִתְחַנְּנוֹ לְפָנָיו, הַהוּא אָמַר: "כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף" וְגוֹמֵר. "וַיַּעַן אֲבִישַׁי וַיֹּאמֶר הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי" וְגוֹמֵר. "וַיֹּאמֶר דָּוִד מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן, הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". וְצָרִיךְ לָדַעַת, מֶה הָיְתָה כַּוָּנַת דָּוִד בְּאָמְרוֹ "הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ", דְּאֵיךְ תָּלוּי מַלְכוּת בֵּית דָּוִד עִם הֲרִיגַת שִׁמְעִי? וּלְפִי פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים אֲנִי אֲפָרֵשׁ עִם מַה שֶּׁכָּתַב רַדָּ"ק בְּשֵׁם רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף", דְּאַמַּאי נָקֵט יוֹסֵף טְפֵי מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים? וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ב"ר פרשה עא סימן ג), דְּכָל יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, טו): "אוּלַי יֶחֱנַן יְיָ צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף". אָמַר לוֹ שִׁמְעִי לְדָוִד: יִשְׂרָאֵל גָּמְלוּ אוֹתְךָ רָעָה, וַאֲנִי יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים לִרְאוֹת מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי; אִם אַתָּה מְקַבֵּל אוֹתִי — כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֵלֶיךָ כְּאֶחָד וּמַשְׁלִימִים לְךָ. וְאֵין סָפֵק, דְּכַוָּנַת שִׁמְעִי זֹאת הָיְתָה: לִרְמֹז לוֹ, שֶׁאִם לֹא יְקַבֵּל אוֹתוֹ דָוִד — לֹא יָבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִים עִמּוֹ, וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה מְקַבֵּל אוֹתִי — כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֵלֶיךָ, וּמִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. וְעַל זֶה אָמַר אֲבִישַׁי: "הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי". כְּלוֹמַר, דַּל מֵהָכָא גֹּדֶל עֲו‍ֹנוֹ שֶׁל שִׁמְעִי, מִשּׁוּם הִתְנַצְּלוּת זֶה שֶׁאָמַר לְעֵת כָּזֹאת רָאוּי הוּא שֶׁיּוּמַת שִׁמְעִי, שֶׁכַּוָּנָתוֹ לוֹמַר, שֶׁאִם לֹא יְקַבְּלֶנּוּ דָוִד — לֹא יָבוֹאוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם מַלְכוּת דָּוִד. וְהִנֵּה דָּוִד נִכְנְסוּ בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי שִׁמְעִי, מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי אֶפִּיקוֹרֵי דִּמְצַעֲרוּ רַבָּנָן. וְזֶהוּ אָמְרוֹ: הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל". כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי שֶׁאֲנִי מוֹחֵל לְשִׁמְעִי יָבוֹאוּ אֵלַי כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִים עִמִּי וִיקַבְּלוּ מַלְכוּתִי. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ.

כ״דאַךְ כְּפִי דַרְכֵּנוּ יֹאמַר נָא בְּאֹפֶן אַחֵר. וְנַקְדִּים הָא דְאָמְרִינַן בִּמְגִלָּה (יב ע"ב): "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה וְגוֹ' אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב, ה). קָרֵי לֵהּ 'יְהוּדִי', אַלְמָא מִיהוּדָה קָא אָתֵי, וְקָרֵי לֵהּ 'יְמִינִי', אַלְמָא מִבִּנְיָמִין קָא אָתֵי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָבִיו מִבִּנְיָמִין וְאִמּוֹ מִיהוּדָה. רַבָּנָן אָמְרִי: מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ. יְהוּדָה אָמַר: אֲנָא גַרְמֵת דְּאִתְיְלִד מָרְדְּכַי, דְּאִלְמָלֵי קַטְלֵהּ דָּוִד לְשִׁמְעִי לָא הֲוָה נָפֵק מָרְדְּכַי. עוֹד נַקְדִּים מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ילקוט אסתר רמז תתרנג): "הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל" — זֶה מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ יְהוּדִי". וְהִנֵּה אֲבִישַׁי דָּן אֶת הַדִּין עַל פִּי הַתּוֹרָה, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁשִּׁמְעִי בַּר קְטָלָא הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁמָּרַד בַּמַּלְכוּת וְהוּא חַיָּב מִיתָה בִּידֵי אָדָם — אֵין לָנוּ לְהַחֲיוֹתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ מָרְדְּכַי, וּמִשּׁוּם הָכֵי אָמַר: "הֲתַחַת זֹאת לֹא יוּמַת שִׁמְעִי". וַאֲדוֹנֵינוּ דָוִד צָפָה וְהִבִּיט שֶׁבִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הַמּוֹאָבִים, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם מִכֹּחַ הַקַּל וָחֹמֶר שֶׁעָשָׂה משֶׁה — הִגְדִּיל הַשֵּׁם לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם שֶׁלֹּא לְהָרְגָם, אַף הוּא רָאָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים כח, ט): "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", וּמִשּׁוּם הָכֵי לֹא רָצָה לַהֲרֹג אֶת שִׁמְעִי בִּשְׁבִיל שֶׁעָתִיד מָרְדְּכַי לָצֵאת מִמֶּנּוּ, אַף שֶׁמִּן הַדִּין הָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיָדוֹ לְהָרְגוֹ כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְחֻיָּב מִיתָה בִּידֵי אָדָם בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת. וְזֶהוּ כַּוָּנַת דָּוִד בְּאָמְרוֹ: "מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה כִּי תִהְיוּ לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן". כְּלוֹמַר, שֶׁאִם אֲנִי אַסְכִּים לְדִבְרֵיכֶם לַהֲרֹג אֶת שִׁמְעִי בִּשְׁבִיל שֶׁמָּרַד בְּמַלְכוּתִי וְלֹא אַבִּיט שֶׁעָתִיד מָרְדְּכַי לָצֵאת מִמֶּנּוּ, הֲלוֹא זֶה הַדָּבָר לְשָׂטָן לִי, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רָצָה לַהֲרֹג אֶת הַמּוֹאָבִים בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי עָתִיד לָצֵאת מֵהֶם. וְזֶהוּ אָמְרוֹ: "הַיּוֹם יוּמַת אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל" — זֶה מָרְדְּכַי. "כִּי הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי הַיּוֹם אֲנִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" — שֶׁעַל יְדֵי שֶׁאֲנִי נִמְנָע מִלַּהֲרֹג אֶת שִׁמְעִי בִּשְׁבִיל מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ אֲנִי מְשַׁלֵּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּתִי.

כ״הוּבָזֶה יוּבַן כַּוָּנַת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בִּמְלָכִים־א (ב, מד-מה) כְּשֶׁהָרַג אֶת שִׁמְעִי, שָׁם נֶאֱמַר: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי, וְהֵשִׁיב יְיָ אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ. וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ, וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְיָ עַד עוֹלָם". וּצְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי, מַה שַּׁיָּכוּת לַהֲרִיגַת שִׁמְעִי עִם כִּסֵּא דָוִד שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם? אַךְ עַל פִּי הָאָמוּר בָּעִנְיָן אָתֵי שַׁפִּיר. דְּשִׁמְעִי וּשְׁלֹמֹה הָיוּ חֲלוּקִים בִּסְבָרָתָם, דְּשִׁמְעִי הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא הָיָה מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת מֵאַחַר שֶׁבּוֹ בַּפֶּרֶק לֹא הָיָה לוֹ לְדָוִד דִּין מֶלֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ שֶׁכָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה מִתְכַּפֵּר בִּשְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א), וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ (דרוש יא), וְרָצָה לְהַכְרִיחַ סְבָרָתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב מִיתָה מִמַּה שֶּׁלֹּא הֲרָגוֹ דָוִד. וְלָא נִיחָא לֵהּ לְמֵימַר שֶׁנִּמְנַע דָּוִד מִלְּהָרְגוֹ מִשּׁוּם שֶׁעָתִיד מָרְדְּכַי לָצֵאת מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי בִּמְחֻיְּבֵי מִיתָה בִּידֵי אָדָם לֹא נֶאֱמַר כְּלָל זֶה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֲוָה סְבִירָא לֵהּ דְּשִׁמְעִי חַיָּב מִיתָה, שֶׁהָיָה מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת. וְזֶה אָמְרוֹ: "יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי, וְהֵשִׁיב יְיָ אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ". כְּלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁמִּן הַדִּין אַתָּה חַיָּב מִיתָה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיִיתָ מוֹרֵד בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ, גִּלְגֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאֲךָ עַד הֲלוֹם לִידֵי חִיּוּב מִיתָה. וְכִי תֵּימָא: אִם אִיתָא שֶׁאֲנִי חַיָּב מִיתָה, לָמָּה זֶה נִמְנַע דָּוִד מִלַּהֲרֹג אוֹתִי? לָזֶה הֵשִׁיב: "וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ, וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן". כְּלוֹמַר, אִם דָּוִד אָבִי לֹא הָיָה צוֹפֶה עֲתִידוֹת וְהָיָה הוֹרֵג אוֹתְךָ אַף שֶׁעָתִיד מָרְדְּכַי לָצֵאת מֵחֲלָצֶיךָ, הָיָה בְּיָדוֹ עָו‍ֹן אֲשֶׁר חָטָא, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפְלִיא חַסְדּוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת הַמּוֹאָבִים בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד אַף שֶׁהָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם; אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁנִּמְנַע מִלַּהֲרָגְךָ בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁעָתִיד מָרְדְּכַי לָצֵאת מִמְּךָ, הִנֵּה כִי כֵן כִּסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם.

כ״והִנֵּה עָלָה בְּיָדֵנוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעַן צִדְקוֹ עָשָׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין שֶׁלֹּא לַהֲרֹג אֶת הַמּוֹאָבִים בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד. וְזֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב שֶׁהִתְחַלְנוּ: "וַיֹּאמֶר דָּוִד מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִאֹתַנִי עַד הֲלֹם", דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת. "וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ". כְּלוֹמַר, הֲלוֹא זֶה הַדָּבָר שֶׁזִּכִּיתַנִי לִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל מִלְּתָא זוּטַרְתָּא הִיא, דְּאִיכָּא אֲחֲרִיתָא כִּי רַבָּה הִיא: "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק". כְּלוֹמַר, מִזְּמַן רָחוֹק זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ וְאָמַרְתָּ 'אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב', וְאַף שֶׁמִּן הַדִּין הָיוּ חַיָּבִים מִיתָה הִצַּלְתָּ אוֹתָם בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי פְּרִידוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם". כְּלוֹמַר, אִם מוֹאָבִים הָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם — אֵין כָּל חָדָשׁ מַה שֶּׁנִּמְנַעְתָּ מִלְּהָרְגָם, שֶׁכָּךְ הִיא הַמִּדָּה שֶׁהַבֵּן זוֹכֶה לָאָב. אָמְנָם מֵאַחַר שֶׁהָיוּ חַיָּבִים מִיתָה בִּידֵי אָדָם, וְעִם כָּל זֶה "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק", שֶׁנִּמְנַעְתָּ מִלְּהָרְגָם בַּעֲבוּרִי, כְּגוֹן זֶה גָּדוֹל עַד הַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ.

כ״זהִנֵּה מָקוֹם לְיַשֵּׁב מַאֲמָר הַפּוֹנֶה קָדִים, וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו. שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: לְמַחוֹת בְּשָׁאוּל — בַּהֲרִיגַת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. וְקַשְׁיָא לִי, דְּאַמַּאי לֹא פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּמַה שֶּׁלֹּא מִחָה הוּא בְּמַאי שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק נִגְמַר הַדִּין (סנהדרין מט ע"א): מַאי (ש"ב ג, כו) "בּוֹר הַסִּרָה"? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: בּוֹר וְסִירָה גָרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג, יְעֻיַּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. תּוּ קַשְׁיָא לִי אַלִּבָּא דְרַשִׁ"י, דְּהָתָם הִקְשׁוּ: לְמָאן דְּאָמַר מִחָה, מַאי טַעְמָא אִעֲנַשׁ? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: שֶׁשִּׁהָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. וְלֹא יָדַעְתִּי אַמַּאי לֹא תֵּרְצוּ דְּנֶעֱנַשׁ מִפְּנֵי בּוֹר וְסִירָה, וְדוּק. וְעַיֵּן בִּיפֵה מַרְאֶה פֶּרֶק קַמָּא דְפֵאָה (סימן ך) וְסֵפֶר יְפֵה תֹאַר פָּרָשַׁת אֱמֹר (פרשה נו סימן ב) וּפָרָשַׁת חֻקַּת (סימן יט) וּפָרָשַׁת מַסְעֵי (פרשה נג).

כ״חוְהִנֵּה לְפִי פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י כָּךְ הוּא: שֶׁכְּשֶׁמֵּת שָׁאוּל תֵּכֶף מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה, וְאַחַר כָּךְ מָלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה מִשֶּׁמֵּת שָׁאוּל, הֶחָמֵשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא מֶלֶךְ, כִּי לֹא הִמְלִיכוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אִישׁ־בּשֶׁת אֶלָּא לְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים מִמִּיתַת שָׁאוּל, וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, כְּדִכְתִיב (ש"ב ב, י): "וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ", וְאַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁמֵּת אִישׁ־בּשֶׁת הִמְלִיכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְדָוִד. נִמְצָא שֶׁאַבְנֵר שִׁהָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, דְּהַיְנוּ שְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת וַחֲצִי שָׁנָה לְאַחַר מִיתַת אִישׁ־בּשֶׁת עַד שֶׁהִמְלִיכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְדָוִד. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עַל פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת. חֲדָא, דְּלָמָּה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר בִּשְׁבִיל חֲצִי שָׁנָה דְּאַחַר מִיתַת אִישׁ־בּשֶׁת? וַהֲלוֹא קֹדֶם מִיתַת אִישׁ־בּשֶׁת חָזַר אַבְנֵר וְנִתְאַמֵּץ לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִד, כְּדִכְתִיב (שם ג, יב): "וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד" וְגוֹמֵר. וָעוֹד, דְּכֵיוָן דְּמִשֶּׁמֵּת שָׁאוּל עַד חָמֵשׁ שָׁנִים עָמְדוּ בְּלֹא מֶלֶךְ וְלֹא הִמְלִיכוּ אֶת דָּוִד, אִם כֵּן לָמָּה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר בַּמֶּה שֶׁנִּתְחַזֵּק אַחֲרֵי כֵן לְהַמְלִיךְ אֶת אִישׁ־בּשֶׁת? וּמִכֹּחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ כָּתְבוּ, דְּמִשֶּׁמֵּת שָׁאוּל עַד שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת הָיְתָה חֲצִי שָׁנָה, וּבְאוֹתָם הַיָּמִים נִתְחַזֵּק אַבְנֵר וְדִבֵּר לְכָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ לְאִישׁ־בּשֶׁת, וּמִשֶּׁמֵּת אִישׁ־בּשֶׁת הָיְתָה מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל בְּטֵלָה חָמֵשׁ שָׁנִים עַד שֶׁמָּלַךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי דִבְרֵיהֶם נִיחָא שֶׁנֶּעֱנַשׁ אַבְנֵר עַל שֶׁשִּׁהָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה, דְּהַיְנוּ חֲצִי שָׁנָה אַחַר מִיתַת שָׁאוּל שֶׁהָיָה מִתְחַזֵּק אַבְנֵר לְהַמְלִיךְ אֶת אִישׁ־בּשֶׁת, וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת. עוֹד כָּתְבוּ: נִמְצְאוּ שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה שֶׁמָּלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן, כְּדִכְתִיב בְּהֶדְיָא (שם ב, יא; ה, ה). וְאַף עַל גַּב דִּבְאִידָךְ קְרָא לָא חָשֵׁב אֶלָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וְהַיְנוּ בִּמְלָכִים־א (ב, יא), הַיְנוּ לְפִי שֶׁנִּצְטָרַע. עַד כָּאן.

כ״טוְלֹא יָדַעְתִּי כַּוָּנָתָם בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ: נִמְצְאוּ שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה שֶׁמָּלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן, כְּאִלּוּ הוּא דָבָר שֶׁנִּתָחַדֵּשׁ מִפֵּרוּשָׁם, וַהֲלוֹא לְכָל הַפֵּרוּשִׁים מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה, אֶלָּא דִּלְרַשִׁ"י סִדְרָם כָּךְ הוּא: חָמֵשׁ שָׁנִים דְּמִמִּיתַת שָׁאוּל עַד שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, וַחֲצִי שָׁנָה מִמִּיתַת אִישׁ־בּשֶׁת עַד שֶׁהִמְלִיכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְדָוִד לְמֶלֶךְ; וּלְפִי הַתּוֹסָפוֹת סִדְרָם כָּךְ הוּא: חֲצִי שָׁנָה מִמִּיתַת שָׁאוּל עַד שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיְתָה בְּטֵלָה מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ מִשֶּׁמֵּת אִישׁ־בּשֶׁת עַד שֶׁהִמְלִיכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְדָוִד. נִמְצָא דִּלְכָל הַפֵּרוּשִׁים מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה, וּלְכָל הַפֵּרוּשִׁים תֵּכֶף שֶׁמֵּת שָׁאוּל מָלַךְ דָּוִד בְּחֶבְרוֹן. גַּם מַה שֶּׁכָּתְבוּ: אַף עַל גַּב דִּבְאִידָךְ קְרָא לָא חָשֵׁב רַק שֶׁבַע שָׁנִים, הַיְנוּ לְפִי שֶׁנִּצְטָרַע. עַד כָּאן. גַּם בָּזֶה לֹא יָדַעְתִּי כַּוָּנָתָם, דְּקֻשְׁיָא זוֹ לֹא שַׁיָּךְ בְּכָאן, אֶלָּא הִיא קֻשְׁיָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ דְּקָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, דְּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב דְּמָלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה וּבִמְלָכִים כְּתִיב דְּמָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים. עוֹד כָּתְבוּ: וְהָא דְלָא חָשֵׁב חֲצִי שָׁנָה זוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן בִּטּוּל מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה סְמוּכָה לְחָמֵשׁ שָׁנִים וְלֹא הָיָה הַבִּטּוּל יַחַד. עַד כָּאן. וְגַם בָּזֶה קָשֶׁה לִי, דְּגַם לְרַשִׁ"י קָשֶׁה קֻשְׁיָא זוֹ, דְּאַמַּאי לָא חָשֵׁב חֲצִי שָׁנָה זוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן בִּטּוּל מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ חָמֵשׁ שָׁנִים רִאשׁוֹנוֹת מִשֶּׁמֵּת שָׁאוּל עַד שֶׁמָּלַךְ אִישׁ־בּשֶׁת, וַחֲצִי שָׁנָה מִשֶּׁמֵּת אִישׁ־בּשֶׁת עַד שֶׁמָּלַךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁתֵּרְצוּ הַתּוֹסָפוֹת לְדַרְכָּם יֵשׁ לְתָרֵץ גַּם כֵּן אַלִּבָּא דְרַשִׁ"י, דְּלָא חָשֵׁב אוֹתָהּ חֲצִי שָׁנָה לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה סְמוּכָה לְחָמֵשׁ שָׁנִים.

ל׳עוֹד אֲנִי תָּמֵהַּ בְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת, דְּמַשְׁמַע מִדִּבְרֵיהֶם דְּאוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּצְטָרַע דָּוִד הָיוּ בְּתוֹךְ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן, וּמֵהַסּוּגְיָא דְפֶרֶק שֵׁנִי דְיוֹמָא (כב ע"ב) מוּכָח בְּהֶדְיָא דְּאוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּצְטָרַע הָיוּ בִּשְׁבִיל מַעֲשֶׂה דְבַת שֶׁבַע. דְּאָמְרִינַן הָתָם: אִפַּרְעוּ מִנֵּהּ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד וְכוּ'. וּמַעֲשֶׂה דְבַת שֶׁבַע הָיָה זְמַן רַב אַחַר שֶׁמָּלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁקֻּשְׁיַת הַפְּסוּקִים, דְּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּמֶחֱצָה וּבִמְלָכִים כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים, בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

ל״אהֵן אֱמֶת שֶׁרָאִיתִי בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין דף קז): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד וְכוּ'. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְנָא לָן? דִּכְתִיב (מ"א ב, יא): "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים" וְגוֹמֵר, וּכְתִיב (ש"ב ה, ה): "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים", וְהָנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לָא קָא חָשֵׁב, שְׁמַע מִנַּהּ נִצְטָרַע. עַד כָּאן. וּמִפַּשְׁטָא דְסוּגְיָא מַשְׁמַע דְּהַקֻּשְׁיָא הִיא, דְּבִמְלָכִים כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְעַל זֶה אָמְרוּ: שְׁמַע מִנַּהּ דְּנִצְטָרַע. מִכְּלָל דִּסְבִירָא לַהּ שֶׁהַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּצְטָרַע הָיוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דְּקֻשְׁיַת הַגְּמָרָא הִיא מִדִּכְתִיב "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה", וְעַל זֶה הִקְשׁוּ, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב בִּשְׁמוּאֵל שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר בִּמְלָכִים 'וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, שֶׁהֲרֵי בִּירוּשָׁלַיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה, וּכְשֶׁתֵּרְצוּ שְׁמַע מִנַּהּ דְּנִצְטָרַע הַיְנוּ בְּאוֹתָם הַשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם — זֶה לֹא יִתָּכֵן. חֲדָא, דִּנְהִי שֶׁתֵּרְצוּ לְקֻשְׁיַת דְּקָא חָשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא חָשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, אַכַּתִּי קָשֶׁה דְּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב דְּמָלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִמְלָכִים כְּתִיב דְּמָלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְלֹא קָא חָשֵׁב הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְעוֹד קָשֶׁה, דְּאִם קֻשְׁיַת הַגְּמָרָא הִיא מֵחֶשְׁבּוֹן הָאַרְבָּעִים, דְּאַמַּאי לָא קָאָמַר שֶׁמָּלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, לָמָה הֵבִיאוּ קְרָא דִמְלָכִים דִּ"וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד" וְגוֹמֵר? בִּקְרָא דִּשְׁמוּאֵל סַגִּי לְהַקְשׁוֹת! דִּכְתִיב: "בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלַיִם מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה". וְכֵיוָן דְּבִפְרָטָן אַתָּה מוֹצֵא אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, אַמַּאי לָא מָנֵי לְהוּ בִּכְלָלָן, וַהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר 'וְאַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מָלָךְ'. וְלָזֶה יְתָרֵץ: שְׁמַע מִנַּהּ דְּנִצְטָרַע. וּמִדְּהֻצְרְכוּ לְהָבִיא קְרָא דִמְלָכִים, שְׁמַע מִנַּהּ דְּקֻשְׁיַת הַגְּמָרָא דְּבִמְלָכִים כְּתִיב דְּמָלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב דְּמָלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְהָכֵי דִיקִי דִבְרֵי רַשִׁ"י זַ"ל, שֶׁכָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים'. מִדְּהָכָא חָשֵׁב לְהוּ וּבְאִידָךְ קְרָא לָא חָשֵׁב לְהוּ, שְׁמַע מִנַּהּ לֹא הָיְתָה מַלְכוּתוֹ שְׁלֵמָה, שֶׁנִּצְטָרַע אוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. עַד כָּאן. וּפְשַׁט דְּבָרָיו הוּא, דְּהַקֻּשְׁיָא הִיא מִשְּׁנוֹת חֶבְרוֹן, וְעַל זֶה תֵּרְצוּ שְׁמַע מִנַּהּ דְּנִצְטָרַע. נִמְצָא דְּמַה שֶּׁנִּצְטָרַע דָּוִד הָיָה בְּמָלְכוֹ בְּחֶבְרוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְסַנְהֶדְרִין.

ל״בוּמִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לִי לְדֶרֶךְ זֶה טוּבָא. חֲדָא, דְּהָתָם בְּפֶרֶק חֵלֶק סָמוּךְ לְמַאֲמָר זֶה דְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָמְרוּ: אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָו‍ֹן וְכוּ'. אָמַר לוֹ: כָּל הָכֵי נִיטְרֻד הַהוּא גַבְרָא?! אָמַר לוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ יִסּוּרִין. קַבֵּל עֲלֵהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד. מַשְׁמַע דְּהַצָּרַעַת הָיְתָה בִּשְׁבִיל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו יִסּוּרִין, וּמַה שֶּׁקִּבֵּל עָלָיו יִסּוּרִין הָיָה עַל אוֹתוֹ עָו‍ֹן דְּבַת שֶׁבַע, וְאִם כֵּן עַל כָּרְחִין דְּהַצָּרַעַת הָיְתָה בְּאוֹתָם שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם. וָעוֹד, הָאוֹמֵר בְּפֶרֶק חֵלֶק דְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד הוּא רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וּבְפֶרֶק שֵׁנִי דְיוֹמָא הִכְרִיעוּ דְּעַל עָו‍ֹן דְּבַת שֶׁבַע אִפַּרְעוּ מִגּוּפֵהּ מֵהָא דְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, הֲרֵי דִסְבִירָא לְהוּ דְּהַצָּרַעַת הָיְתָה בְּשָׁלשׁ וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם. בְּאֹפֶן שֶׁהַדְּבָרִים צְרִיכִים אֶצְלִי תַּלְמוּד.

ל״גוְהִנֵּה אִי אָמְרִינַן דְּמַה שֶּׁנִּצְטָרַע דָּוִד הָיָה בְּמָלְכוֹ בְּחֶבְרוֹן יְתֹרְצוּ שְׁתֵּי הַקֻּשְׁיוֹת. דְּהַיְנוּ, דְּבִמְלָכִים כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. וְאִידָךְ קֻשְׁיָא, דְּאַמַּאי כְּתִיב בִּשְׁמוּאֵל שֶׁמָּלַךְ דָּוִד אַרְבָּעִים שָׁנָה, הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר שֶׁמָּלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, שֶׁכָּךְ הוּא בִּפְרָטָן. וּבַמֶּה שֶׁתֵּרְצוּ שֶׁשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע בְּמָלְכוֹ בְּחֶבְרוֹן יִתְיַשֵּׁב הַכֹּל, דְּמַה שֶּׁכָּתוּב בִּמְלָכִים שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים — לָא חָשֵׁב אוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּצְטָרַע; וְכֵן מַאי דִּכְתִיב בִּשְׁמוּאֵל שֶׁאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ דָּוִד — לָא קָא חָשֵׁב אוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּצְטָרַע. אַךְ אִם נֹאמַר דְּמַה שֶּׁנִּצְטָרַע הָיָה בְּאוֹתָן הַשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, נִיחָא שֶׁיִּתְיַשֵּׁב קֻשְׁיַת מַאי דִּכְתִיב שֶׁאַרְבּעִים שָׁנָה מָלַךְ, אַךְ הַקֻּשְׁיָא הָאַחֶרֶת מִסְּתִירַת הַפְּסוּקִים, דְּבִמְלָכִים כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

ל״דוְרָאִיתִי בִּירוּשַׁלְמִי פִּרְקָא קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה (הלכה א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּתִיב: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה" וְגוֹמֵר, וּכְתִיב: "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלַיִם מָלַךְ" וְגוֹמֵר. בַּכְּלָל חֲסֵרִים וּבַפְּרָט יְתֵרִים. עַד כָּאן. מוּכָח מֵהָכָא, דְּהַקֻּשְׁיָא הִיא בְּאָמְרוֹ 'אַרְבָּעִים שָׁנָה', דַּהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר 'אַרְבָּעִים שָׁנָה וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים', וְהַיְנוּ דְקָאָמַר בַּכְּלָל חֲסֵרִים וּבַפְּרָט יְתֵרִים. וְזֶהוּ הַלָּשׁוֹן עַצְמוֹ הַמֻּזְכָּר בַּתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ. וְהַתֵּרוּצִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּירוּשַׁלְמִי מוּכָח מִנַּיְהוּ שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא בְּאוֹתָם הַשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם. שֶׁהֲרֵי רַבִּי יִצְחָק בַּר קְצַצְתָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה אָמַר: שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם וּמֶחֱצָה הָיוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לַחֲלֹק כָּבוֹד לִירוּשָׁלַיִם מָנָה אוֹתָן שְׁלֵמוֹת. הֲרֵי שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא בְּאוֹתָן הַשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה. וְכֵן הוּא דַעַת רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן שָׁם, דְּאָמַר: "וְהָיָה כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ" (ש"ב ז, יב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, יָמִים מְלֵאִים אֲנִי מוֹנֶה לְךָ, אֵינִי מוֹנֶה לְךָ יָמִים חֲסֵרִים. וְכֵן הוּא דַעַת רַב חוּנָא, דְּאָמַר הָתָם: כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁהָיָה דָוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ בִּשְׂעִירָה הָיָה מִתְכַּפֵּר כְּהֶדְיוֹט. וְכֵן הוּא דַעַת רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שַׁלּוּם, דְּאָמַר: כְּתִיב (מ"א יא, טז): "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ (דברים ב, ה): "אַל תִּתְגָּרוּ בָם", וּבִקַּשְׁתָּ לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינָם נִמְנִים לְךָ. עַד כָּאן. מִכָּל הָנֵי מוּכָח, שֶׁהַקֻּשְׁיָא הִיא עַל מַאי דִּכְתִיב אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ, דַּהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר אַרְבָּעִים שָׁנָה וּמֶחֱצָה. וְהַתֵּרוּצִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּזֶה הוּא, שֶׁהַשְּׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ שְׁלֵמוֹת אֶלָּא שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם וּמֶחֱצָה, אוֹ שֶׁאַף שֶׁהָיוּ שְׁלֵמוֹת לֹא נֶחְשְׁבוּ לוֹ כִּי אִם לִשְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם וּמֶחֱצָה, אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁהִתְגָּרָה בֶּאֱדוֹם. וְאִם כֵּן, אַף אָנוּ נֹאמַר, דְּתַלְמוּדָא דִידַן נָמֵי כְּשֶׁהִקְשָׁה: כְּתִיב: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד" וְגוֹמֵר, וּכְתִיב: "בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ" וְגוֹמֵר, הַקֻּשְׁיָא הִיא עַל מַאי דִּכְתִיב אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ, דַּהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר אַרְבָּעִים שָׁנָה וּמֶחֱצָה מָלַךְ, שֶׁהֲרֵי זֶה הַלָּשׁוֹן עַצְמוֹ הוּא הַמֻּזְכָּר בִּירוּשַׁלְמִי, וְאָמְרוּ בַּכְּלָל חֲסֵרִים וּבַפְּרָט יְתֵרִים. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁתֵּרְצוּ בְּתַלְמוּדָא דִידַן דְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, הַיְנוּ בְּאוֹתָן שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה שֶׁמָּלַךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיָה עַל מַעֲשֶׂה דְבַת שֶׁבַע, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שֵׁנִי דְיוֹמָא, וּכְפַשְׁטָא דְאַגָּדָה דְּפֶרֶק חֵלֶק. בְּאֹפֶן שֶׁדִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת דְּפֶרֶק שֵׁנִי דְסַנְהֶדְרִין וְדִבְרֵי רַשִׁ"י דְפֶרֶק חֵלֶק צְרִיכִים תַּלְמוּד.

ל״הוְרָאִיתִי לְמַהֲרַ"שׁ יָפֶה זַ"ל בִּיפֵה מַרְאֵה שֶׁהִקְשָׁה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּתִיב: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ". קָשֶׁה, לָמָה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַאי קְרָא שֶׁהוּא בִּמְלָכִים לְמִרְמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי? לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהָבִיא רַק קְרָאֵי דִשְׁמוּאֵל, דִּכְתִיב בְּהוּ: "אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ, בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים", דְּקָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי. וְיֵשׁ לוֹמַר, מִשּׁוּם דִּפְשִׁיטָא לֵהּ דְּמָצֵי לְתָרוֹצֵי דְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁאֵינָם שָׁנָה לָא חָשֵׁב בַּכְּלָל, דְּלָא חָשֵׁב בַּכְּלָל רַק שָׁנִים שְׁלֵמוֹת. לְהָכֵי מַיְתִי מִדִּכְתִיב 'וְהַיָּמִים', דְּכֵיוָן דְּנָחִת לְמֵימַר יָמִים הֲוָה לֵהּ לְמִנְקַט אֲפִלּוּ הֶחֳדָשִׁים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל שָׁנָה, דְּמִכָּל מָקוֹם יָמִים נִינְהוּ. עַד כָּאן. וְאַף עַל גַּב דְּבִמְלָכִים לָא כְּתִיב שֶׁמָּלַךְ בְּחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, כִּי אִם שֶׁבַע שָׁנִים, הָא לָא קַשְׁיָא לֵהּ, דְּכֵיוָן דְּלָא כְּתִיב 'הַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶבְרוֹן' לָא חָשֵׁב כִּי אִם שָׁנִים שְׁלֵמוֹת; אֲבָל בְּמִסְפַּר הָאַרְבָּעִים דִּכְתִיב 'יָמִים', הֻקְשָׁה לְבַעַל הַמַּאֲמָר דְּאַמַּאי לָא חָשֵׁב נָמֵי הֶחֳדָשִׁים.

ל״ועוֹד כָּתַב הָרַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בִּשְׁבִיל לַחֲלֹק כָּבוֹד לִירוּשָׁלַיִם. וְאִם תֹּאמַר, וּבִמְלָכִים וְדִבְרֵי הַיָּמִים אַמַּאי לֹא כָּתַב לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים דְּחֶבְרוֹן? מַה תֹּאמַר, דִּלְגַבֵּי שֶׁבַע שְׁלֵמִים לֹא חָשׁ לְהַזְכִּיר הַמְעַט, אִם כֵּן הָכָא נָמֵי נֵימָא הָכֵי גַּבֵּי אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא נִבְעֵי לוֹמַר שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם וּמֶחֱצָה. יֵשׁ לוֹמַר, דְּכֵיוָן דְּהָכָא נָחִת לְמִמְנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּהֲדֵי שֶׁבַע שָׁנִים שְׁלֵמוֹת, הָכֵי נָמֵי הֲוָה לֵהּ לְמִחְשְׁבִינְהוּ בַּהֲדֵי הָאַרְבָּעִים. עַד כָּאן.

ל״זוְלֹא יָדַעְתִּי כַּוָּנַת הָרַב בְּקֻשְׁיָא זוֹ. דְּמִשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים דְּחֶבְרוֹן לָא קַשְׁיָא לֵהּ אַמַּאי לָא מָנֵי לְהוּ, מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב 'וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶבְרוֹן', וּמִשּׁוּם הָכֵי בִּמְלָכִים וְדִבְרֵי הַיָּמִים לָא חָשֵׁב רַק שָׁנִים שְׁלֵמוֹת; אַךְ גַּבֵּי כְּלָלָא דְאַרְבָּעִים שָׁנָה דִמְלָכִים, דִּכְתִיב 'וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ', הֻקְשָׁה לָהֶם, דְּכֵיוָן דְּנָחִת לְמֵימַר 'יָמִים' הֲוָה לֵהּ לְמִנְקַט אֲפִלּוּ הֶחֳדָשִׁים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל שָׁנָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו. גַּם מַה שֶּׁתֵּרֵץ אֵינוֹ נוֹחַ לִי. שֶׁאִם הַקֻּשְׁיָא הִיא דְּכֵיוָן דְּנָחִת לְמִמְנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּהֲדֵי שֶׁבַע שָׁנִים הָכֵי נָמֵי הֲוָה לֵהּ לְמִחְשְׁבִינְהוּ בַּהֲדֵי הָאַרְבָּעִים, אִם כֵּן אַמַּאי הֻצְרַךְ לְהָבִיא קְרָא דִמְלָכִים, דְּהָתָם לֹא מָנָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים דְּחֶבְרוֹן, לָא הֲוָה לֵהּ לְהַקְשׁוֹת אֶלָּא קְרָאֵי דִשְׁמוּאֵל, דְּכֵיוָן דְּנָחִת לְמִמְנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּהֲדֵי שֶׁבַע שָׁנִים שְׁלֵמוֹת הָכֵי נָמֵי הֲוָה לֵהּ לְמִחְשְׁבִינְהוּ בַּהֲדֵי הָאַרְבָּעִים, וְדוּק.

Today's Learning

פרשת דרכים י׳Parashat Derakhim 10