פרשת דרכים כ״וParashat Derakhim 26

א׳דֶּרֶךְ מִצְפָּה

ב׳וּבוֹ דְרוּשׁ אֶחָד עַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה

ג׳דָּבָר שֶׁהוּא קֹדֶשׁ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם גָּבוֹהַּ אַף שֶׁבָּא לְיַד גּוֹי לָא נָפֵק מִקְּדֻשָּׁתֵהּ. / אוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְעֵשָׂו הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא. / גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. / גַּבֵּי גֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר לֹא שַׁיָּךְ בֵּהּ לוֹמַר 'מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם'. / לֹא שַׁיָּךְ לִשָּׁנָא דִישַׁלֵּם אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁהוּא חַיָּב מִן הַדִּין. / מַה שֶּׁהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל אִם הוּא כִּדְמוּת אֵרוּסִין אוֹ נִשּׂוּאִין.

ד׳דְּרוּשׁ שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים

ה׳בַּמִּדְרָשׁ (איכה רבתי סוף פתיחתא כד): בְּשָׁעָה שֶׁהִגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן אֶת יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ דֶרֶךְ קְבוּרָתָהּ שֶׁל רָחֵל, וְעָמְדָה עַל קִבְרָהּ וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! וּמָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר, לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּסַרְתִּי לָהּ הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַר לִי יַעֲקֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ; וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם וְרַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵּאתָ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ אֶת בָּנַי, וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב, וְעָשׂוּ בָּהֶם אוֹיְבִים כִּרְצוֹנָם? מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן. הָדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא, יד): "כֹּה אָמַר יְיָ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ". וּכְתִיב (שם שם, טו): "כֹּה אָמַר יְיָ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (שם שם, טז): "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְיָ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". עַד כָּאן.

ו׳הָאֲנָשִׁים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְיָ עוֹמְדִים צְפוּפִי"ם, ל"וֹ הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ, אִם יִתְמַהְמַהּ חַכֵּה לוֹ, יָקִים יְיָ אֶת דְּבָרוֹ וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מְבַקְשֵׁי רָעָתָם, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. וְכָל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹא"שׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא, כַּאֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ: לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּדִין עַל מַלְכוּת הָרְשָׁעָה וְאוֹמֵר לָהּ: לָמָה הָיִית מְשַׁעְבֶּדֶת בְּבָנַי? וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא אַתָּה מְסַרְתָּם בְּיָדֵנוּ?! וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁמָּסַרְתִּי אוֹתָם לָךְ לֹא שַׂמְתְּ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים? וְלִכְאוֹרָה הִנֵּה מָקוֹם לְבַעַל דִּין לַחֲלֹק וְלוֹמַר, דְּאִינְהוּ סָבְרִי דִּמְסָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, חַס וְשָׁלוֹם, וְאִם כֵּן מַה מָּקוֹם לְקֻשְׁיַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָה הָיִית מְשַׁעְבֶּדֶת בְּבָנַי? אַךְ הַדָּבָר בָּרוּר כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר, דְּמֵאַחַר שֶׁרָאִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ וְשָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים, עַל כָּרְחִין לוֹמַר דִּכְשֶׁהִגְלָה אוֹתָם וּמְסָרָם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם שִׁעְבּוּד בְּעָלְמָא בְּפֶה רַךְ.

ז׳וְזֶה אֶצְלִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב בִּישַׁעְיָה (מז, ו): "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ, לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד". וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּמַאי 'חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי' דְּקָאָמַר? דְּכֵיוָן דְּעִנְיַן הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּדִין עַל הָאֻמּוֹת לוֹמַר מַדּוּעַ נִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּיִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן אֵפוֹא מַאי שְׁיָטֵהּ דְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָכָא? אֶלָּא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, שֶׁזֶּה הוּא לְהַכְרִיחַ דְּבָרָיו שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא גָזַר הַשֵּׁם אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם וְיִהְיוּ גוֹלִים וּמְטֻלְטָלִים כְּעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב (זכריה א, טו): "אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה". וְזֶה אָמְרוֹ: "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי". כְּלוֹמַר, הֵן אֱמֶת שֶׁאֲנִי קָצַפְתִּי עַל עַמִּי וְגָזַרְתִּי עֲלֵיהֶם לִזְרוֹתָם בַּגּוֹיִם זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, אָמְנָם לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתִי אֶלָּא לְטוֹבָתָם, שֶׁעַל יְדֵי הַגָּלוּת יִתְכַּפֵּר לָהֶם מַה שֶּׁחָטְאוּ לְפָנַי, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי וְלֹא שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב. וְהָעֵד עַל זֶה, שֶׁהֲרֵי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי — שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי. וְכִדְאָמְרִינַן בְּעָלְמָא (זבחים קיט ע"א): "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט). 'מְנוּחָה' — זוֹ שִׁילֹה, 'נַחֲלָה' — זוֹ בֵּית עוֹלָמִים. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, מַדּוּעַ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים? וְעַל זֶה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְדָן אוֹתָם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, וּכְמַאֲמַר הַנָּבִיא (ירמיה ב, ג): "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְיָ".

ח׳וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּאִם כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לוֹמַר שֶׁכָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל שׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִמֶּנּוּ, מַה צֹּרֶךְ לְהַמְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל לְקֹדֶשׁ וּתְרוּמָה? דְּהֵן לוּ יְהִי שֶׁאֵין לָהֶם דִּין קֹדֶשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ חֹל, מִכָּל מָקוֹם מִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה חוֹטֵא נִשְׂכָּר וּגְמוּלוֹ יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ. וְתוּ קָשֶׁה, דִּלְאֵיזֶה תַּכְלִית אִצְטְרִיךְ קְרָא לְדַמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵי דְבָרִים, דְּהַיְנוּ קֹדֶשׁ וּתְרוּמָה, כְּדִכְתִיב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". וְאַף שֶׁהַמְתַרְגֵּם סְבִירָא לֵהּ דְּפֵרוּשׁ 'רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה' הַיְנוּ חָדָשׁ קֹדֶם לְהַקְרָבַת הָעֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם מֵהַסֻּגְיָא דְפֶרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ (קידושין נג ע"א) מוּכָח דִּסְבִירָא לֵהּ לְתַלְמוּדָא דִידַן דְּפֵרוּשׁ 'רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה' הַיְנוּ תְּרוּמָה. שֶׁהִקְשׁוּ: וַהֲרֵי תְּרוּמָה, דְּאִקְּרֵי קֹדֶשׁ, כְּדִכְתִיב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ", וּתְנַן: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמָה — מְקֻדֶּשֶׁת וְכוּ'. עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּמֶּה שֶׁסִּיֵּם הַפָּסוּק "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְיָ", כֶּפֶל דְּבָרִים הַלָּלוּ מַה הִיא כַּוָּנָתָם?

ט׳וְנִרְאֶה שֶׁפָּסוּק זֶה הוּא מְקֻשָּׁר עִם הַפָּסוּק שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ. דִּכְתִיב: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ" וְגוֹמֵר. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּתֹאַר זֶה דְ"לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר" מַה הִיא הַכַּוָּנָה? וָעוֹד, מַה קֶּשֶׁר יֵשׁ לְתֹאַר זֶה עִם מַה שֶּׁאָמַר "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ"? דְּאַטּוּ אִם לֹא הָיוּ הוֹלְכִים אַחֲרָיו, לֹא הָיוּ קֹדֶשׁ?! עוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּמַאי דִּכְתִיב "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ", דְּהַאי מִלַּת 'כָּל' הִיא מְיֻתֶּרֶת, וַהֲוָה לֵהּ לְמֵימַר 'אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ', דְּמֵהֵיכָא תֵּיתֵי דְּהָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת דְּמִקְצָת הָאוֹכְלִים יֶאְשְׁמוּ וּמִקְצָתָם לֹא יֶאְשְׁמוּ, דְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לוֹמַר 'כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ'?

י׳וְנִרְאֶה דְּזֶה יוּבַן עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק רְבִיעִי דַעֲבוֹדָה זָרָה (נב ע"ב): מִזְרָחִית צְפוֹנִית — בָּהּ גָּנְזוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּ אַנְשֵׁי יָוָן. וְהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא: וְלִשְׁקְלִינְהוּ לְנַפְשַׁיְהוּ? מִי לָא אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: בִּקְשׁוּ לִגְנֹז כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם מִשּׁוּם כַּסְפָּא וְדַהֲבָא שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מֻתָּר (יחזקאל ז, כב): "וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ". דְּהַיְנוּ, דְּכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם יָצְאוּ כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לְחֻלִּין. וְתֵרְצוּ: הָתָם לָא אִשְׁתַּמַּשׁוּ בְּהוּ לְגָבוֹהַּ, הָכָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּמַּשׁ בְּהוּ לְגָבוֹהַּ לָאו אֹרַח אַרְעָא לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּהוּ הֶדְיוֹט. עַד כָּאן. נִמְצִינוּ לְמֵדִין מִסֻּגְיָא זוֹ, דְּאַף דְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כֹּל שֶׁבָּא לְיַד גּוֹי נָפֵק מִקְּדֻשָּׁתוֹ וְהוּא חֻלִּין לְגַמְרֵי, דּוּמְיָא דְכַסְפָּא וְדַהֲבָא שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, זֶהוּ דַוְקָא בְּדָבָר שֶׁהוּא קֹדֶשׁ אַךְ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ גָבוֹהַּ, דּוּמְיָא דְכַסְפָּא וְדַהֲבָא דִירוּשָׁלַיִם; אַךְ בְּדָבָר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ גָבוֹהַּ, אַף שֶׁבָּא לְיַד גּוֹי — לָא נָפֵק מִקְּדֻשָּׁתֵהּ וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, דּוּמְיָא דְאַבְנֵי מִזְבֵּחַ.

י״אוְהִנֵּה הָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת, דִּנְהִי דְיִשְׂרָאֵל אִקְּרוּ קֹדֶשׁ, וְהַמְשַׁעְבֵּד וְנֶהֱנֶה מֵהֶם הֲרֵי זֶה מוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ, מִכָּל מָקוֹם הַיְנוּ הַמּוֹעֵל הָרִאשׁוֹן, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁכְּבָר פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּעְבְּדוּ וְנֶהֱנוּ מֵהֶם — כְּבָר יָצְאוּ לְחֻלִּין, וְהַנֶּהֱנֶה מֵהֶם אַחַר זֶה לָא מִקְּרֵי מוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר" וְגוֹמֵר, נִמְצָא שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם גָּבוֹהַּ, מֵאַחַר שֶׁהָלְכוּ אַחֲרָיו לִכְבוֹד הַשֵּׁם הֲרֵי נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם גָּבוֹהַּ, וְאִם כֵּן "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ", וּלְעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁתָן הֵם עוֹמְדִים, וְאִם כֵּן "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ", אֲפִלּוּ בָּזוֹזֵי בָּתַר בָּזוֹזֵי, מִשּׁוּם דִּלְעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁתָם הֵם עוֹמְדִים, וּמִשּׁוּם הָכֵי "רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם" וְגוֹמֵר.

י״באַךְ כְּפִי דַרְכֵּנוּ נֹאמַר בְּאֹפֶן אַחֵר. וָהוּא, דְּאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ: "כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי" (שה"ש ח, יב). לֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאֻמּוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְאוֹמֵר לָהֶם: כַּרְמִי אַף עַל פִּי שֶׁמְּסַרְתִּיו בְּיֶדְכֶם שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, ז): "כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל", וּלְפָנַי בָּא כָּל מַה שֶּׁחֲטַפְתֶּם מֵהֶם, וְלֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי מַה שֶּׁגְּנַבְתֶּם מֵהֶם. וְהֵם מְשִׁיבִים וְאוֹמְרִים (שה"ש שם): "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ". כְּמוֹ הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, אַף אָנוּ נְשַׁלֵּם עַל 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה' קֶרֶן וָחֹמֶשׁ; שֶׁנֶּאֱמַר: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ" — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כג, יח): "כִּי לַיּשְׁבִים לִפְנֵי יְיָ יִהְיֶה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ". וּמָאתַיִם הֵם חֻמְשׁוֹ שֶׁל קֶרֶן. עַד כָּאן. וּכְבָר הֵבִיא רַשִׁ"י אַגָּדָה הַלֵּזוּ בְּפֵרוּשׁוֹ. אֶלָּא שֶׁאֲנִי תָּמֵהַּ עַל רַשִׁ"י: לָמָּה שָׁנָה מִשְׁנָתוֹ דְּלָא כְּהִלְכְתָא? דְּהָא אֲנַן קַיְמָא לָן (רמב"ם פ"ז מהל' גזילה ואבידה ה"ו) דְּחֻמְשָׁא מִלְּבַר, דְּהַיְנוּ רְבִיעַ מֵהַקֶּרֶן, וְאִם כֵּן בָּאֶלֶף שֶׁלָּקְחוּ הַגּוֹיִם הָיָה לָהֶם לִתֵּן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, וּמֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי בַּעֲבוּר הַחֲמִשִּׁים.

י״גוּבָאַגָּדָה הַלֵּזוּ אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב הַפָּסוּק הַסָּמוּךְ לָזֶה (שה"ש ח, יג), דְּקָאָמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים" וְגוֹמֵר. וְהִנֵּה חֲבֵרִים הַמֻּזְכָּרִים כָּאן הֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְכִדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי דְשַׁבָּת (סג ע"א): אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי". עַד כָּאן. וּבְפֶרֶק חֲמִישִׁי דְבָתְרָא (עה ע"א) אָמְרִינַן: וְאֵין חֲבֵרִים אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים" וְגוֹמֵר. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּמַאי שְׁיָטַיְהוּ דְתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים דְּקָאָמַר "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים"?

י״דוְנִרְאֶה דְּזֶה יוּבַן עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה עח סימן יו): חַד עַם דְּאַרְעָא אֲמַר לֵהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא: כָּל אוֹתָם דּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא. מַה טַּעַם? "מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ" (תהלים עב, י). 'יָבִיאוּ' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא 'יָשִׁיבוּ'. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הָרַב מַהֲרַ"שׁ פְּרִימוֹ זלה"ה, שֶׁהָיָה מַקְשֶׁה, דְּמַה זּוֹ הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָנוּ הַכָּתוּב שֶׁיָּבִיאוּ לְמֶלֶךְ אָיֹם וְנוֹרָא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים? עוֹד הָיָה מַקְשֶׁה הָרַב הַנִּזְכָּר בְּמַאי דְּאָמְרִינַן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה עו סימן ו): "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים" (בראשית לב, יד). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה וְכוּ'. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בְּפֵרוּשׁ הַחֻמָּשׁ, שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים, לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּן לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת. וּפָרִים, שֶׁעֲסוּקִים בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת. וְלַחֲמוֹר, שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר. וְלִגְמַלִּים, שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה, נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר. עַד כָּאן דְּבָרָיו. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְשׁוֹלְחֵי מִנְחָה לְדַקְדֵּק בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, וְשִׁעוּרִים אֵלּוּ אָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּשֶׁלּוֹ. וְתֵרֵץ הָרַב זַ"ל, דְּהַכֹּל הוּא דָבָר אֶחָד, וּבָא זֶה וְלִמֵּד עַל זֶה. דְּאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיָּבִיאוּ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, אֶלָּא כְּהַהִיא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי דְתַעֲנִיּוֹת (כה ע"א): מַעֲשֶׂה וְעָבַר אָדָם אֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא וְהִנִּיחַ שָׁם תַּרְנְגוֹלִין וְכוּ', וְהִרְבּוּ בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים וְכוּ', וּמְכָרָן וְקָנָה בִּדְמֵיהֶם עִזִּים וְכוּ', וּבָא אוֹתוֹ אָדָם וְנָתַן לוֹ רַבִּי חֲנִינָא אֶת הָעִזִּים, וְהֵן הֵן עִזֵּי דְאַיְתוֹ דֻבֵּי בְּקַרְנַיְהוּ. עַד כָּאן. הָכָא נָמֵי אוֹתָהּ מִנְחָה שֶׁהֵבִיא יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו, הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן וּוַלְדוֹת וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף כָּל הָעוֹלָם עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהָבִיא לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּלְפִיכָךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח הַמִּנְחָה לְעֵשָׂו, שְׁלָחָהּ בְּאוֹתוֹ סֵדֶר כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ, לְפִי שֶׁכְּבָר יָדַע שֶׁכָּל אוֹתָהּ הַמִּנְחָה הֵם וּוַלְדוֹתֵיהֶן וּוַלְדוֹת וַלְדוֹתֵיהֶן עַד סוֹף כָּל הָעוֹלָם עֲתִידִין לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. אֵלּוּ דְבָרָיו זַ"ל.

ט״ווְהִנֵּה אֵין סָפֵק גַּם כֵּן, דְּזֶה שֶׁהִבְטִיחָנוּ הַכָּתוּב דְּכָל מַה שֶּׁגָּזְלוּ וְחָמְסוּ הַגּוֹיִם מִמֶּנּוּ שֶׁעֲתִידִין לְשַׁלֵּם — אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיְּשַׁלְּמוּ דַוְקָא מַה שֶּׁגָּזְלוּ וְחָמְסוּ, דְּזֶה מִלְּתָא דִפְשִׁיטָא הִיא, דְּמֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁלֹּא יְשַׁלְּמוּ מַה שֶּׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ בְּגָזֵל וּבְחָמָס? אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיְּשַׁלְּמוּ מַה שֶּׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ הֵם וּפֵרוֹתֵיהֶם וּפֵרוֹת פֵּרוֹתֵיהֶם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְדָבָר זֶה הִיא הַבְטָחָה גְדוֹלָה, דַּאֲפִלּוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלָּהֶם. אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת, דְּאֵין לְשַׁלֵּם אֶלָּא אִם הִרְוִיחוּ וְעָשׂוּ פֵּרוֹת בַּמֶּה שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ, אַךְ אִם לֹא עָשׂוּ פֵּרוֹת אֵינָם מְשַׁלְּמִים אֶלָּא קֶרֶן בִּלְבַד. אַךְ תְּנַן בִּמְצִיעָא (קד ע"א): הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹבִירָהּ — שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ: אִם אוֹבִיר וְלָא אַעֲבֵד, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא. עַד כָּאן. וְכָתְבוּ גְדוֹלֵי הַמּוֹרִים: וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב לוֹ מַמָּשׁ לָשׁוֹן זֶה, הָוֵי דִינוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב, דְּכִתְנַאי בֵּית דִּין דָּמֵי. עַד כָּאן.

ט״זוְזֶהוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב. דְּבַתְּחִלָּה אָמַר: "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה", דְּהַכַּוָּנָה הִיא קֶרֶן וּפֵרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאַף אִם לֹא נַעֲשׂוּ פֵּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם הֵם מְשַׁלְּמִין, דְּשָׁמִין לָהֶם כַּמָּה פֵּרוֹת הָיוּ רְאוּיִים לַעֲשׂוֹת וְנוֹתְנִים. וְזֶה שֶׁאָמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים" — נִשְׁאַל לַחֲבֵרִים, שֶׁהֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, "מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי", מָה הַדִּין בְּיוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים וְהוֹבִירָהּ. וְכִי הֵיכִי דְהָתָם שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן, הָכֵי נָמֵי הָכָא בַּמֶּה שֶׁלָּקְחוּ הַגּוֹיִם, אַף בַּמֶּה שֶׁלֹּא עָשׂוּ פֵּרוֹת שָׁמִין לָהֶם כַּמָּה פֵּרוֹת הָיוּ רְאוּיִן לַעֲשׂוֹת וְנוֹתְנִים.

י״זאוֹ נֹאמַר דְּקָאֵי עַל חֵלֶק תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּמִּדְרָשׁ שֶׁכָּתַבְנוּ: "וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁמְּשַׁלְּמִין חֹמֶשׁ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת, דְּדַוְקָא בַּמֶּה שֶׁגָּזְלוּ וְחָמְסוּ מִמֶּנּוּ הֵם מְשַׁלְּמִים פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת, שֶׁלָּקְחוּ דָבָר הַמְסֻיָּם; אֲבָל הַחֹמֶשׁ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא זָכוּ בּוֹ וּקְנָס הוּא דְקָנְסוּ אוֹתָם שֶׁיְּשַׁלְּמוּ חֹמֶשׁ, דַּיָּם שֶׁיִּפְרְעוּ דַוְקָא חֹמֶשׁ וְלֹא פֵּרוֹת וּפֵרֵי פֵּרוֹת דְּחֹמֶשׁ. לָזֶה אָמַר: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים". כְּלוֹמַר, דְּכִי הֵיכִי דְהַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים מִדִּינָא אֲפִלּוּ הִתְנָה לֹא הָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהוֹבִירָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבָּ"א (בחלק ב, סימן רסח), וַאֲפִלּוּ הָכֵי שָׁמִין לוֹ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן; הָכֵי נָמֵי בְּחֵלֶק הַחֲבֵרִים, אַף שֶׁמִּן הַדִּין אֵינָם חַיָּבִים לִתֵּן פֵּרוֹת, מִכָּל מָקוֹם שָׁמִין כַּמָּה פֵּרוֹת הָיוּ רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת מֵהַחֹמֶשׁ וּמְשַׁלְּמִין, דּוּמְיָא דְהַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.

י״חוּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַכָּתוּב דְּ"קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ". וְהִנֵּה הַתּוֹסָפוֹת בְּפֶרֶק כָּל שָׁעָה (פסחים כט ע"א ד"ה מאן) וּבְפֶרֶק אֵלּוּ נְעָרוֹת (כתובות ל ע"ב ד"ה זר) הִכְרִיחוּ, דְּכִי הֵיכִי דִלְדִידַן, דְּקַיְמָא לָן דְּבִמְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין אֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם, אֵין חִלּוּק בֵּין מֵזִיד לְשׁוֹגֵג, דִּבְשׁוֹגֵג נָמֵי אֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם, מֵהֶקֵּשָׁא דְתַנָּא דְבֵי חִזְקִיָּה: הִקִּישׁ הַכָּתוּב (ויקרא כד, כא) מַכֵּה אָדָם לְמַכֵּה בְהֵמָה: מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלֵּק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחֲלֹק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד; הָכֵי נָמֵי לְרַבִּי נְחוּנְיָא, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת, אֵין לְחַלֵּק בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, דְּגַם שׁוֹגֵג בְּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם. וּמִכֹּחַ זֶה הֻקְשָׁה לָהֶם אַלִּבָּא דְרַבִּי, דְּאָמַר: הֵזִיד בִּמְעִילָה — בְּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אֵיךְ חִיֵּב הַכָּתוּב תַּשְׁלוּמִין בִּמְעִילָה בְּנֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ? וַהֲלוֹא כֵּיוָן שֶׁחַיָּב מִיתָה, אֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם. וְתֵרְצוּ, דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא בְּהֶקְדֵּשׁ דְּלָא אָמְרִינַן קָם לֵהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּהּ; דְּאִם לֹא כֵּן, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁמּוֹעֵל בְּהֶקְדֵּשׁ. וְהָרַב בְּצַלְאֵל בְּחִדּוּשָׁיו הִרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה, וְכָתַב דְּאַף לְדִידַן דְּלָא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי נְחוּנְיָא, מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִין אָנוּ לְתֵרוּץ הַתּוֹסָפוֹת. דְּהָא אֲנַן קַיְמָא לָן דְּהֵיכָא דְאִיכָּא מַלְקוּת אֵין אָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם, וְאִלּוּ הָרַמְבַּ"ם בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מֵהִלְכוֹת מְעִילָה כָּתַב: כָּל הַמּוֹעֵל בְּזָדוֹן — לוֹקֶה, וּמְשַׁלֵּם מַה שֶּׁפָּגַם מִן הַקֹּדֶשׁ בְּרֹאשׁוֹ. הֲרֵי דְגַבֵּי הֶקְדֵּשׁ סְבִירָא לֵהּ לְהָרַמְבַּ"ם דְּאָדָם לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם.

י״טעוֹד הִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת אַלִּבָּא דְרַבִּי נְחוּנְיָא מֵאוֹכֵל תְּרוּמָה, דְּחִיֵּב הַכָּתוּב קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, כְּדִכְתִיב (ויקרא כב, יד): "וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו". וְתֵרְצוּ, דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא גַבֵּי תְּרוּמָה דְּלָא אָמְרִינַן קָם לֵהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּהּ. נִמְצִינוּ לְמֵדִין, דְּאַף לְרַבִּי נְחוּנְיָא דְּהָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת, קֹדֶשׁ וּתְרוּמָה נִשְׁתַּנָּה דִינָם מִכָּל הַתּוֹרָה, דִּבְכָל הַתּוֹרָה קַיְמָא לָן אֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם, וּבְהָנֵי גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא דְּאָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם.

כ׳וְהִנֵּה מָצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁפֵּרוּשׁ 'אָשָׁם' הוּא הַקֶּרֶן, וּכְדִכְתִיב (במדבר ה, ז): "וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ". וְכֵן "הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב" (שם שם, ח) אָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַגּוֹזֵל עֵצִים (ב"ק קי ע"א) שֶׁהוּא הַקֶּרֶן. וְכֵן "וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ" (במדבר ה, ז) פֵּרוּשׁוֹ לְמִי שֶׁהוּא חַיָּב. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל, שֶׁהַשֵּׁם הִבְטִיחָם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁלָּקְחוּ הַגּוֹיִם מִמֶּנּוּ עֲתִידִין לְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, מִלְּבַד מַה שֶּׁיַּעֲנִישׁ אוֹתָם הַשֵּׁם עַל מַה שֶּׁצִּעֲרוּ אוֹתָנוּ. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה עוֹלֶה בְּדַעְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהָא תִּינַח אִם הֲלָכָה כְּרַבָּנָן דִּבְמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם לָא אָמְרִינַן קָם לֵהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּהּ; אַךְ אִם הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחוּנְיָא שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיְּשַׁלְּמוּ הַגּוֹיִם מַה שֶּׁלָּקְחוּ מִמֶּנּוּ וְגַם שֶׁיֵּעָנְשׁוּ בִּידֵי שָׁמַיִם?

כ״אלָזֶה בָּא הַכָּתוּב לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אַלִּבָּא דְרַבִּי נְחוּנְיָא, וְאָמַר: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ", וְאֵין אַתֶּם מוֹדִים דַּאֲפִלּוּ לְרַבִּי נְחוּנְיָא בְּהָנֵי תַּרְתֵּי דְּהֵם קֹדֶשׁ וּתְרוּמָה אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם?! וְאִם כֵּן, כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ וּתְרוּמָה, אַלִּבָּא דְכֻלֵּי עָלְמָא "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ" — דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁלְּמוּ מַה שֶּׁאָכְלוּ, וְ"רָעָה תָּבוֹא אֲלֵיהֶם" — שֶׁיֵּעָנְשׁוּ בִּידֵי שָׁמַיִם, וְלָא אָמְרִינַן קָם לֵהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּהּ. כִּי עַם יְיָ אֵלֶּה בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ, וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. כַּדָּבָר הָאָמוּר בַּמַּאֲמָר הַפּוֹנֶה קָדִים: מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָם.

כ״בוּבָזֶה יוּבַן מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (ב"ב קכג ע"א): בְּעָא מִנֵּהּ רַבִּי חֶלְבּוֹ מֵרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁנָּטַל בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן וּנְתָנָהּ לְיוֹסֵף? וְהִקְשׁוּ: מָה רָאָה?! "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו" כְּתִיב (דהי"א ה, א). אֶלָּא מָה רָאָה שֶׁנְּתָנָהּ לְיוֹסֵף? אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁגִּדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. לְיָמִים הֶעֱשִׁיר אוֹתוֹ הַיָּתוֹם וְאָמַר: אַהֲנֵהוּ לְבַעַל הַבַּיִת מִנְּכָסַי. וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ"ם זַ"ל: בַּעַל הַבַּיִת זֶה יוֹסֵף, יָתוֹם זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית מז, יב): "וַיְכַלְכֵּל אֶת אָבִיו". לַסּוֹף הֶעֱשִׁיר יַעֲקֹב, שֶׁבָּאת לְיָדוֹ בְּכוֹרַת רְאוּבֵן עַל יְדֵי שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו, וְהָיָה יָכוֹל לִתְּנָהּ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, נְתָנָהּ לְיוֹסֵף. וְהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא: וְאִי לָאו דַּחֲטָא רְאוּבֵן, לָא הֲוָה מַהֲנֵי לֵהּ לְיוֹסֵף?! כְּלוֹמַר, מַה נָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף? שֶׁהֲרֵי מֵחֵלֶק שְׁאָר אֶחָיו נָתַן לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁלּוֹ לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, דְּמִשֶּׁלּוֹ הָיָה לוֹ לְהַהֲנוֹתוֹ וְלֹא מִשֶּׁל אֲחֵרִים. וְתֵרְצוּ, דְּרַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: רְאוּיָה הָיְתָה בְּכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, דִּכְתִיב (שם לז, ב): "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף", אֶלָּא שֶׁקִּדְּמַתָּה לֵאָה בְּרַחֲמִים, דִּכְתִיב (שם כט, לא): "וַיַּרְא יְיָ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ", וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בְּרָחֵל הֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ. מַאי צְנִיעוּתָא דְרָחֵל? שֶׁמָּסְרָה הַסִּימָנִים שֶׁמָּסַר לָהּ יַעֲקֹב לְרָחֵל מְסָרָתַם רָחֵל לְלֵאָה כִּי הֵיכִי דְלָא לִיכַּסּוֹפֵי לֵאָה. עַד כָּאן.

כ״גוְדִקְדְּקוּ הַמְפָרְשִׁים זַ"ל בְּמַאֲמָר זֶה: דְּכִי הֵיכִי דְמֵעִקָּרָא, כְּשֶׁהָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁמַּה שֶּׁנָּתַן יַעֲקֹב הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁכִּלְכֵּל אֶת אָבִיו, הִקְשׁוּ דְּהָיָה לוֹ לְיַעֲקֹב לִתֵּן מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל אֲחֵרִים, דְּהָא מִשֶּׁחָטָא רְאוּבֵן זָכוּ כָּל שְׁאָר אֶחָיו בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה; גַּם לְפִי הַמַּסְקָנָא, דְּמַה שֶּׁזָּכָה יוֹסֵף הָיָה בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת רָחֵל שֶׁמָּסְרָה הַסִּימָנִים לְלֵאָה, תִּקְשֵׁי נָמֵי דְּאַמַּאי נִתַּן לְרָחֵל מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל צְנִיעוּת מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים, שֶׁזָּכוּ בַּבְּכוֹרָה מֵאָז מִשֶּׁחִלֵּל רְאוּבֵן יְצוּעֵי אָבִיו, הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּנָּתֵן לָהּ מַתַּן שְׂכָרָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר וְלֹא מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ. וְתֵרוּצִים הַרְבֵּה נֶאֶמְרוּ בָּזֶה.

כ״דוְהַנִּרְאֶה אֶצְלִי לְיַשֵּׁב עִם הַדָּבָר הָאָמוּר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם, שֶׁרָחֵל הָיְתָה סִבָּה שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָהּ: בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָם. וּלְפִי זֶה, בִּשְׁלָמָא לְפִי הַסָּלְקָא דַעְתָּךְ, דְּמַה שֶּׁזָּכָה יוֹסֵף בַּבְּכוֹרָה הָיָה בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁכִּלְכֵּל אֶת יַעֲקֹב, הִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא דְּלֹא הָיָה לוֹ לְיַעֲקֹב לָתֵת מִשֶּׁל אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל מַה שֶּׁזָּן אוֹתוֹ, אֶלָּא מִשֶּׁלּוֹ הָיָה לוֹ לִתֵּן. אֲבָל לְפִי הַמַּסְקָנָא, דְּמַה שֶּׁזָּכָה יוֹסֵף הוּא בִּשְׁבִיל צְנִיעוּת רָחֵל, וּבִשְׁבִיל צְנִיעוּת זֶה נִמְשַׁךְ תּוֹעֶלֶת לְכָל הַשְּׁבָטִים, תּוּ לֵיכָּא קֻשְׁיָא דְּאַמַּאי נִתַּן לָהּ מַתַּן שְׂכָרָהּ מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים, דְּאַדְּרַבָּה, כֵּיוָן דְּמִצְּנִיעוּת זֶה נִמְשַׁךְ תּוֹעֶלֶת לְכָל הַשְּׁבָטִים דִּין הוּא שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים יִתְּנוּ מֵחֶלְקָם לְרָחֵל בִּשְׁבִיל הַצְּנִיעוּת.

כ״הוּבָזֶה נָבִין קְצָת פְּסוּקִים בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (מח, ג-ז), הֵם הַמְדַבְּרִים: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים" וְגוֹמֵר. "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל" וְגוֹמֵר. עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בַּמֶּה שֶׁסִּיֵּם יַעֲקֹב דְּבָרָיו וְאָמַר: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל", דְּמַה קֶּשֶׁר יֵשׁ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ עִם מַה שֶּׁקָּדַם, שֶׁסִּפֵּר לוֹ שֶׁנִּרְאָה אֵלָיו הַשֵּׁם וְהִבְטִיחוֹ "הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ" וְגוֹמֵר. וְרָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עָלֶיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא כֵן עָשִׂיתִי לְאִמְּךָ, וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא עֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בָּזֶה, דִּכְפִי שִׁיטַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הָיָה לוֹ לְיַעֲקֹב לוֹמַר כָּל זֶה בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת (מז, ל), כְּשֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ "וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם", אָז הָיָה לוֹ לְסַיֵּם דְּבָרָיו "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל"; אֲבָל הָכָא, שֶׁאֵינוֹ מַזְהִיר אוֹתוֹ עַל הַקְּבוּרָה, לְאֵיזֶה תַּכְלִית מְסַפֵּר לוֹ מִיתַת רָחֵל?

כ״ווּלְיַשֵּׁב שִׁיטַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַלֵּזוּ אֶפְשָׁר לוֹמַר עִם הַהִיא דְאָמְרִינַן בְּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר וַיֵּצֵא (פרשה עב סימן ב): "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" (בראשית ל, טו). תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן: לְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בַּצַּדִּיק, לְפִיכָךְ אֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ בִּקְבוּרָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה". אָמְרָה לָהּ: עִמָּךְ הוּא דָמֵךְ, עִמִּי לֵית הוּא דָמֵךְ. עַד כָּאן. נִמְצָא לְפִי אַגָּדָה זוֹ, שֶׁנֶּעֶנְשָׁה רָחֵל בִּשְׁבִיל חֲלִיפִין אֵלּוּ שֶׁל הַדּוּדָאִים. תּוּ אָמְרִינַן הָתָם בַּמִּדְרָשׁ: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֵאָה הִפְסִידָה דוּדָאִים וּבְכוֹרָה, וְרָחֵל נִשְׂתַּכְּרָה דוּדָאִים וּבְכוֹרָה. עַד כָּאן. וְכָתַב שָׁם מַהֲרַ"שׁ יָפֶה זַ"ל דְּהָכֵי פֵּרוּשׁוֹ, דְּנִטְּלָה בְּכוֹרָה מֵרְאוּבֵן וְנִתְּנָה לְיוֹסֵף. וְאַף עַל פִּי שֶׁנְּטִילָתָהּ מֵרְאוּבֵן הָיָה בְּחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לָתֵת טַעַם לָמָּה נִתְּנָה לְיוֹסֵף וְלֹא לְשִׁמְעוֹן הַקָּרוֹב אֵלָיו אוֹ לִיהוּדָה שֶׁהוּא מֶלֶךְ. וּבְפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין בִּקְשׁוּ טַעַם לָמָּה נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף. וְרַבִּי אֶלְעָזָר סְבִירָא לֵהּ, דְּזָכְתָה רָחֵל לָזֶה בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקְשָׁה הַדּוּדָאִים לְפַתּוֹת אֶת בַּעְלָהּ בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן, שֶׁהַדּוּדָאִים הָיוּ מְבֻקָּשִׁים לְרָחֵל לְבַשֵּׂם יְצוּעֵי יַעֲקֹב, כְּעִנְיַן "נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי" (משלי ז, יז), וְזֶה לְאַהֲבָתָהּ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל צַדִּיק לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ זֶרַע. וְכָתַב עוֹד, דְּלִסְבָרָא זוֹ דְרַבִּי אֶלְעָזָר, מַה שֶּׁלֹּא זָכְתָה רָחֵל לִקָּבֵר עִמּוֹ הָיָה מִטְּעָמִים אֲחֵרִים, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְבוּרוֹת עִמּוֹ, וְזָכְתָה לֵאָה כִּי הִיא הַגְּדוֹלָה וְהַנְּשׂוּאָה בָּרִאשׁוֹנָה.

כ״זהַכְּלָל הָעוֹלֶה: דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר פְּלִיגִי בַּמַּעֲשֶׂה הַלֵּזוּ דְרָחֵל שֶׁהֶחֶלִיפָה מִשְׁכַּב הַצַּדִּיק בְּדוּדָאִים, יֵשׁ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לְשֶׁבַח וְיֵשׁ דּוֹרְשִׁים אוֹתוֹ לִגְנַאי. דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵהּ לִגְנַאי, דְּזִלְזְלָה בִּכְבוֹד הַצַּדִּיק, וּמִשּׁוּם הָכֵי לֹא נִכְנְסָה עִמּוֹ לִקְבוּרָה; וְרַבִּי אֶלְעָזָר דָּרֵשׁ אוֹתוֹ לְשֶׁבַח, שֶׁכַּוָּנָתָהּ הָיְתָה לְחַבֵּב מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל צַדִּיק בְּקַחְתָּהּ הַדּוּדָאִים, וּמִשּׁוּם הָכֵי זָכְתָה לִבְכוֹרָה. וְיָדוּעַ הוּא, שֶׁהַבְּכוֹרָה הִיא מַה שֶּׁאָמַר יַעֲקֹב (בראשית מח, ה): "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", וְכַמְבֹאָר.

כ״חוְהִנֵּה בְּמַחֲלֹקֶת זֶה דְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר הָיוּ מִתְוַכְּחִים יַעֲקֹב עִם יוֹסֵף. וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁאָמַר יַעֲקֹב "וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם", שֶׁהִטְרִיחַ לְיוֹסֵף לְהוֹלִיכוֹ מִמִּצְרַיִם לְחֶבְרוֹן, לֹא הָיָה בְּלִבּוֹ שֶׁל יוֹסֵף כְּלוּם עַל מַה שֶּׁלֹּא עָשָׂה כֵּן לְאִמּוֹ, שֶׁהָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּטְרַח גַּם הוּא בִּקְבוּרָתָהּ וְיוֹלִיכֶנָּה מִבֵּית לֶחֶם לְחֶבְרוֹן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִקְבֶּרֶת עִמּוֹ, שֶׁהֲרֵי מַהֲלַךְ חֲצִי יוֹם הוּא מִבֵּית לֶחֶם לְחֶבְרוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן, לְפִי שֶׁהָיָה סָבוּר יוֹסֵף שֶׁאִמּוֹ נֶעֶנְשָׁה בַּמֶּה שֶׁזִּלְזְלָה בְּמִשְׁכַּב הַצַּדִּיק בַּמֶּה שֶׁהֶחֱלִיפָה מִשְׁכַּב הַצַּדִּיק בִּשְׁבִיל דּוּדָאִים, וְכִסְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלֹא רָצָה לִהְיוֹת עִם אָבִיו בִּטְעָנוֹת, שֶׁלֹּא לְפַרְסֵם הַדָּבָר בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אִמּוֹ, וְאַדְּרַבָּה 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר' (משלי כה, ב). אֲבָל עַכְשָׁו, שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר לוֹ יַעֲקֹב "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", שֶׁנָּתַן הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, וְהֻקְשָׁה לוֹ דְּלָמָּה נִתְּנָה הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף? דִּנְהִי דִנְטָלָהּ מֵרְאוּבֵן מִשּׁוּם חַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, מִכָּל מָקוֹם הָיָה לוֹ לִתְּנָהּ לְשִׁמְעוֹן הַקָּרוֹב אֵלָיו אוֹ לִיהוּדָה שֶׁהוּא מֶלֶךְ. אֶלָּא וַדַּאי עַל כָּרְחִין לוֹמַר כִּסְבָרַת רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאָמַר שֶׁזָּכְתָה רָחֵל בָּזֶה בִּשְׁבִיל הַדּוּדָאִים, שֶׁבּוֹחֵן לִבּוֹת יָדַע שֶׁכַּוָּנָתָהּ הָיְתָה לְחַבֵּב מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל צַדִּיק, וְאִם כֵּן חָזְרָה הַקֻּשְׁיָא עַל יַעֲקֹב: לָמָּה לֹא טָרַח עִם רָחֵל לְהוֹלִיכָהּ לְחֶבְרוֹן?

כ״טוְעַל זֶה הֵשִׁיב יַעֲקֹב וְאָמַר: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בַּדֶּרֶךְ וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת". כְּלוֹמַר, מִלְּבַד קֻשְׁיָתְךָ שֶׁלֹּא טָרַחְתִּי עִמָּהּ לְהוֹלִיכָהּ לְחֶבְרוֹן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נִקְבֶּרֶת עִמִּי, עוֹד יִקְשֶׁה שֶׁמֵּתָה בַּדֶּרֶךְ וּקְבַרְתִּיהָ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ לְעִיר; דְּלָא מִבַּעְיָא שֶׁלֹּא הוֹלַכְתִּיהָ לְחֶבְרוֹן, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְעִיר שֶׁלֹּא הָיָה טֹרַח כָּל כָּךְ לֹא הוֹלַכְתִּיהָ. וְעַל כָּרְחִין יֵשׁ לְךָ לְהוֹדוֹת שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר עָשִׂיתִי כָּל זֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, וּבְטַעַם זֶה יְתֹרַץ הַכֹּל — מַה שֶּׁלֹּא נִקְבְּרָה עִמִּי וְגַם שֶׁקְּבַרְתִּיהָ בַּדֶּרֶךְ. בְּאֹפֶן שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב קֶשֶׁר הַפְּסוּקִים לְפִי שִׁיטַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל.

ל׳אַךְ כְּפִי דַרְכֵּנוּ נְיַשֵּׁב קֶשֶׁר הַפְּסוּקִים בְּאֹפֶן אַחֵר. דְּיַעֲקֹב נָתַן הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף, כְּדִכְתִיב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", הַיְנוּ הַבְּכוֹרָה שֶׁהָיְתָה לִרְאוּבֵן, וְכִדְאִיתָא בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (ב"ב קכג ע"א). אֶלָּא שֶׁהֻקְשָׁה לְיוֹסֵף מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים זַ"ל שֶׁכָּתַבְנוּ, דְּאַמַּאי נִתַּן מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל רָחֵל מֵהַצְּנִיעוּת שֶׁהָיָה בָּהּ מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים? הָיָה לָהּ לְקַבֵּל שְׂכָרָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר! לָזֶה הֵשִׁיב לוֹ יַעֲקֹב, דְּהָא לָא קַשְׁיָא וְלָא מִידִי, לְפִי שֶׁ"אֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת", וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם לְהַכְנִיסָהּ לָאָרֶץ, וְעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם, שֶׁתְּהֵא עֶזְרָה לְבָנֶיהָ כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן וְיִהְיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם וְרָחֵל עוֹמֶדֶת עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ", וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבָהּ: "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם". וּבְאֵיזוֹ טַעֲנָה בָּאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בַּטַּעֲנָה שֶׁמָּסְרָה הַסִּימָנִים לְלֵאָה וְלֹא נִתְקַנְּאָה בָּהּ. נִמְצָא דְּבִצְנִיעוּת זֶה שֶׁהָיָה בְּרָחֵל נִמְשַׁךְ תּוֹעֶלֶת לְכָל הַשְּׁבָטִים, וְאִם כֵּן מִן הַדִּין שֶׁתִּטֹּל שְׂכָרָהּ שֶׁל צְנִיעוּת זֶה מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים. וְיַעֲקֹב אַגַּב שֶׁרָצָה לָתֵת טַעַם לָמָּה נִתַּן מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל רָחֵל מִנִּכְסֵי הַשְּׁבָטִים, הִתְנַצֵּל גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ שֶׁל יוֹסֵף תְּלֻנָּה עַל יַעֲקֹב אָבִיו שֶׁהוּא מַטְרִיחַ אוֹתוֹ לְקָבְרוֹ בְּחֶבְרוֹן וְלֹא כֵן עָשָׂה לְאִמּוֹ, לְפִי שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבָרָהּ שָׁם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זַ"ל.

ל״אוְהִנֵּה כִּי הֵיכִי דְעַל יְדֵי רָחֵל אִמֵּנוּ נִמְשַׁךְ לָנוּ תּוֹעֶלֶת לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלָהּ, הָכֵי נָמֵי עַל יְדֵי יוֹסֵף בְּנָהּ, כִּי הוּא יְסוֹד הַבִּנְיָן אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עָלָיו וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְכִדְאָמְרִינַן בְּתַנְחוּמָא, הֱבִיאוֹ מַהֲרַ"שׁ יָפֶה בְּסֵדֶר וַיֵּצֵא (פרשה עג סימן ה), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מָסֹרֶת הוּא בְּיָדֵנוּ שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. לָמָּה? שֶׁאִם בָּאִים הַשְּׁבָטִים לְדִין עִם עֵשָׂו לוֹמַר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת אָחִיךָ? הוּא אוֹמֵר לָהֶם: לָמָּה רְדַפְתֶּם אֶת יוֹסֵף אֲחִיכֶם? וְאֵינְכֶם מְעֻלִּים מִמֶּנִּי. וְכֵיוָן שֶׁהוּא בָּא אֵצֶל יוֹסֵף, אוֹמֵר לוֹ: לָמָּה רָדַפְתָּ אֶת אָחִיךָ? וְאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ. אִם תֹּאמַר שֶׁעָשָׂה לְךָ רָעָה, אַף אַחַי שִׁלְּמוּ לִי רָעָה וַאֲנִי שִׁלַּמְתִּי לָהֶם טוֹבָה. מִיָּד הוּא שׁוֹתֵק. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה מז, יד): "הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ אֵשׁ שְׂרָפָתַם, לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה". 'הִנֵּה הָיוּ כְקַשׁ' — זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ"; 'אֵשׁ שְׂרָפָתָם' — זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ"; 'לֹא יַצִּילוּ אֶת נַפְשָׁם מִיַּד לֶהָבָה' — זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה". זֶה כָּתוּב בּוֹ נַעַר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, ב): "וְהוּא נַעַר", וְזֶה כָּתוּב בּוֹ קָטֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ב): "הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ"; יָבוֹא זֶה וְיִפֹּל בְּיַד זֶה. עַד כָּאן.

ל״בוּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּמִּדְרָשׁ וְזֶה לְשׁוֹנָם: "לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ" (בראשית נ, טו). 'וְהָשֵׁב' — זֶה יוֹסֵף, 'יָשִׁיב' — זֶה עֵשָׂו. עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: מָאן דְּכַר שְׁמֵהּ דְּעֵשָׂו הָכָא? אָמְנָם עַל פִּי דִבְרֵי הַתַּנְחוּמָא הַנִּזְכָּר הַדְּבָרִים כִּפְשָׁטָן. לְפִי שֶׁכָּל טַעֲנוֹתֵינוּ עִם עֵשָׂו בַּמֶּה שֶׁהֵרַע לְיַעֲקֹב הוּא, שֶׁאַף בְּמֻנָּח שֶׁיַּעֲקֹב עָשָׂה לוֹ רָעָה — הֲרֵי יוֹסֵף, שֶׁאַף שֶׁאֶחָיו שִׁלְּמוּ לוֹ רָעָה וְהוּא גָמַל אוֹתָם טוֹבָה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: 'הָשֵׁב' — זֶה יוֹסֵף, 'יָשִׁיב' — זֶה עֵשָׂו. שֶׁאִם יוֹסֵף יָשִׁיב לָנוּ רָעָה, אֵין לָנוּ טַעֲנָה בַּמֶּה שֶׁרָדַף עֵשָׂו אֶת אָחִיו, כֵּיוָן שֶׁאָחִיו עָשָׂה עִמּוֹ רָעָה, דּוּמְיָא דְיוֹסֵף שֶׁגָּמַל לְאֶחָיו רָעָה בִּשְׁבִיל שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ רָעָה. מִשּׁוּם הָכֵי הָיוּ חוֹשְׁשִׁים 'לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף'.

ל״גסָמוּךְ לַחֲתִימָה לְסַיֵּם בְּכִי טוֹב אֲפָרֵשׁ מַאֲמַר הַנָּבִיא יְשַׁעְיָה (כד, כג), הַהוּא אָמַר: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְיָ צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד". וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּסֵיפֵהּ דִּקְרָא דִּ"וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד", מַה שַּׁיָּכוּת לוֹ עִם הַקּוֹדֵם? וְנִרְאֶה שֶׁהַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בִּפְסָחִים (סח ע"א): רַב חִסְדָּא רָמֵי: כְּתִיב: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה", וּכְתִיב (ישעיה ל, כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם" וְגוֹמֵר. לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה — וְחָפְרָה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. וְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְבָתְרָא (י ע"ב): אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? כֹּל שֶׁכְּ'נֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד'. וְזֶהוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ יְיָ צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם". כְּלוֹמַר, מֵחֲמַת זִיו הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיָה בְּהַר צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה. אַךְ "נֶגֶד זְקֵנָיו", דְּהַיְנוּ בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים, אָז "כָּבוֹד" — לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם".

ל״דגַּם אֶת זֹאת עָשָׂה הָאֱלֹהִים, נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְאוֹהֲבָיו וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְו‍ֹתָיו. וְאָמְרִינַן בְּמִדְרַשׁ רוּת (פרשה ה סימן ד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "יְשַׁלֵּם יְיָ פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (רות ב, יב). אָמַר רַבִּי חָסָא: "אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (שם). עַד כָּאן. וְכָל כַּת הַדַּרְשָׁנִים הָיוּ תְּמֵהִים: מַה חִדֵּשׁ רַבִּי חָסָא בִּדְבָרָיו? וְנִרְאֶה דְּיוּבַן עִם מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בַּמִּדְרָשׁ סֵדֶר אֱמֹר (פרשה כז סימן ב) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: עֲתִידָה בַּת קוֹל לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים וְאוֹמֶרֶת: כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. הָדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כג, כג): "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל". וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא, ג). מִי מָל עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בֵּן? מִי עָשָׂה לִי מַעֲקֶה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ גַג? מִי עָשָׂה לִי מְזוּזָה עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּיִת? וְכוּ'. הֱוֵי: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם". עַד כָּאן. נִמְצָא דְּאֵין הַשֵּׁם חַיָּב לְשׁוּם בְּרִיָּה בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּצְו‍ֹת, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה כְּבָר קִבֵּל שְׂכָרוֹ.

ל״האַךְ אִיכָּא גַוְנָא שֶׁהוּא בְּדִין שֶׁיִּטֹּל שָׂכָר, כִּדְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת נָשׂא (פרשה יד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם". אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר אַבָּא: מִי שֶׁאֵין לוֹ נְכָסִים וְעוֹשֶׂה צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וְנוֹתֵן שְׂכַר סוֹפְרִים וְכוּ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זֶה הִקְדִּים וְקִיֵּם מִצְו‍ֹתַי עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ בַּמֶּה לְקַיְּמָן, צָרִיךְ אֲנִי לִתֵּן לוֹ מָמוֹן וּבָנִים שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין בַּסְּפָרִים. הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וַאֲשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ. עַד כָּאן. וְאֵין סָפֵק, דְּכָל שֶׁכֵּן גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר דְּשַׁיָּךְ בֵּהּ לוֹמַר שֶׁזֶּה הִקְדִּים לְקַיֵּם מִצְו‍ֹתָיו. דְּבִשְׁלָמָא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאוֹמֵר לָהֶם הַשֵּׁם: לִכְשֶׁאֶתֵּן לְךָ בֵּן מוּל אוֹתוֹ, וְכֵן טַלִּית הָטֵל בּוֹ צִיצִית, וְדִכְוָתֵהּ — שַׁיָּךְ לוֹמַר 'מִי הִקְדִּימַנִי'; אַךְ בְּגֵר, שֶׁהָיָה לוֹ טַלִּית וּבֵן וְלֹא הָיָה חַיָּב בְּשׁוּם דָּבָר, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְגַּיֵּר וּמְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְו‍ֹת — לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר 'מִי הִקְדִּימַנִי', שֶׁכָּל מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם לֹא הָיָה חַיָּב בְּשׁוּם דָּבָר, וְהוּא מֵעַצְמוֹ מִדַּעְתּוֹ הַטּוֹב וּרְצוֹנוֹ הַגָּמוּר מִתְחַיֵּב. וְדוֹמֶה לָזֶה אָמְרִינַן הָתָם בַּמִּדְרָשׁ וְזֶה לְשׁוֹנָם: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" — מְדַבֵּר בְּאַבְרָהָם, שֶׁמֵּעַצְמוֹ הִכִּיר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד כָּאן. וְאִם כֵּן, כָּל מִי שֶׁמִּתְגַּיֵּר הָוֵי דִכְוָתֵהּ, שֶׁהוּא מַקְדִּים לְקַיֵּם הַמִּצְו‍ֹת.

ל״ועוֹד נַקְדִּים הָא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַזְּרוֹעַ (חולין קל ע"ב): אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן — פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, מִשּׁוּם דְּהָוֵי לְהוּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִין. וּפָרֵךְ מִדִּתְנַן: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְצָרִיךְ לִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי — נוֹטֵל, וְלִכְשֶׁיַּחֲזֹר יְשַׁלֵּם. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וּמְשַׁנֵּי, אָמַר רַב חִסְדָּא: מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן. וּפָרֵךְ רָבָא: תַּנָּא תָּנֵי יְשַׁלֵּם, וְאַתְּ אָמְרַת מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן?! עַד כָּאן. נִמְצִינוּ לְמֵדִין מִסֻּגְיָא זוֹ, דְּלֹא שַׁיָּךְ לֵאמֹר לִשָּׁנָא דִישַׁלֵּם אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁהוּא חַיָּב מִן הַדִּין, לֹא בַּמֶּה שֶׁנּוֹתֵן בְּמִדַּת הַחֶסֶד.

ל״זוּבָזֶה נָבוֹא לְכַוָּנַת הַמַּאֲמָר. שֶׁהֻקְשָׁה לְרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הֵיכִי קָאָמַר בֹּעַז "יְשַׁלֵּם יְיָ פָּעֳלֵךְ"? כֵּיוָן דְּאֵין הַשֵּׁם חַיָּב לְשׁוּם בְּרִיָּה, וְכָל מַה שֶּׁנּוֹתֵן הוּא עַל צַד הַחֶסֶד, וּכְדִכְתִיב: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם", אִם כֵּן אֵפוֹא הֵיכִי קָאָמַר בֹּעַז "יְשַׁלֵּם יְיָ פָּעֳלֵךְ"? וּכְמוֹ שֶׁהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא, דִּבְמִדַּת חֲסִידוּת לֹא שַׁיָּךְ לִשָּׁנָא דִישַׁלֵּם. לָזֶה בָּא רַבִּי חָסָא וְאָמַר: "אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו". כְּלוֹמַר, דִּבְגֵר הַמִּתְגַּיֵּר שַׁיָּךְ לוֹמַר יְשַׁלֵּם, וּבְדִין הוּא שֶׁיִּטֹּל שְׂכָרוֹ, כַּדָּבָר הָאָמוּר.

ל״חכָּתַב מַהֲרִימַ"ט בִּדְרָשׁוֹתָיו (פרשת שמיני דרוש ב) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל מַה שֶּׁהִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל הָיָה כִּדְמוּת אֵרוּסִין, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא כִּדְמוּת נִשּׂוּאִין, כְּעֵין מַה שֶּׁכָּתַב הָרַב בַּעַל הָעֲקֵדָה (בשער ן). וְהֵבִיא הָרַב זַ"ל רְאָיָה לִדְבָרָיו מִדְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הַמַּדִּיר (כתובות עא ע"ב): "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (הושע ב, יח). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ, וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. מִכְּלָל שֶׁעַד עַכְשָׁו כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. עַד כָּאן. וְאִיכָּא לְמֵידַק מֵהָא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ (יומא נד ע"א): מָתִיב רַב חִסְדָּא: "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע" (במדבר ד, כ). אָמַר רַב נַחֲמָן: מָשָׁל לְכַלָּה, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ צְנוּעָה הִיא מִבַּעְלָהּ, כֵּיוָן שֶׁבָּאת לְבֵית חָמִיהָ אֵינָהּ צְנוּעָה מִבַּעְלָהּ. אַלְמָא בְּמִקְדָּשׁ (שְׁלִישִׁי) [רִאשׁוֹן] חֲשִׁיבָא כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ. וְאוֹתָהּ דְּפֶרֶק הַמַּדִּיר לָא קַשְׁיָא, מִשּׁוּם דְּהָתָם בְּפֶרֶק הוֹצִיאוּ לוֹ הִקְשׁוּ מֵהַהִיא עוֹבָדָא דְכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק וְכוּ'. וְתֵרְצוּ: נִתְגָּרְשָׁה קָא אָמְרַת? נִתְגָּרְשָׁה חָזְרָה לְחִבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה. כְּלוֹמַר, כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. וְאִם כֵּן, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא, דְּכָל שֶׁכֵּן בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי דְּנִתְגָּרְשָׁה שְׁתֵּי פְּעָמִים דְּלֹא חָזְרָה אֶלָּא לְחִבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, דְּהַיְנוּ כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. לְהָכֵי אֲתָא קְרָא לוֹמַר דְּהָא לֵיתָא, כִּי אִם בְּזֹאת כִּי יָבוֹא שִׁילֹה בַּבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי תִּהְיֶה כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ, וְגָדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הָאַחֲרוֹן, וְהָיְתָה לַייָ הַמְּלוּכָה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה.