פרדס רמונים כ״אPardes Rimmonim 21
א׳שער כא הוא שער פרטי השמות:
1
ב׳הנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין גדול ונפלא שנמצא ברוב דברי המפרשים ובפרט בתפלת ר' נחוניא בן הקנה ייחס שם שמות מיוחדים ומפורשים אל הספירות כמו שם ע"ב ושם מ"ב ושם י"ב וכיוצא בהן. ורצוננו לבאר אותם כל אחד ואחד מוצאיו ותכונתו לכל אשר תשיג ידינו למצוא בהן מי שידבר בהם בין רב למעט, כי דברים אלו הם מסורים בקבלה ולא ניתן להוסיף בהם ולא לגרוע:
2
ג׳פרק ראשון:
3
ד׳קודם שנכנס בביאור פרטי השמות נקדים בפרקים אלו בלתי מושגת הבנתם. וכאשר יראה המשכיל ענין זה יחשוב הקדמה יקרת הערך בכלל השמות האלה כי בהשכיל בדעתו היות השמות אלה רתוקים מהמדע והתבונה וכמעט בהם ימצא תיבות בלתי מובנות בלתי מוגבלים בהוצאת הפה שידמה אותם היות מעשה נערות או דברי הבאי ת"ו. חוייבנו להזהיר לבל יהיה כחושב רע וידע באמיתות כי אדרבה מעלתם גדולה ועליונה וחקוקים כלם במקום העליון. ומקורם עולה דרך מעלות הסולם מעלה מעלה עד הגיע אל המקור המורה על עצמות הספי' ורוחניותם. ונשמת האותיות האלה הם עצמות הספי' בפנימיותם ושמות המונחים אליהם המבוארים בשער הקודם שהם לבוש אליהם כמבואר שם פ"א. ולפיכך הם קדושים שאינם נמחקים. אמנם שמות האלה וכיוצא אשר יש שיהיו גלויים אל הקדושים משרתי עליון והנביאים המדברים ברוח הקודש ומהם קבלוה התנאים והאמוראים וקבלת איש מפי איש עד למרע"ה מסיני מפי הגבורה. והנביאים ע"ה היו משיגים דרך אותם האותיות בהתבודדות גדול וזכות הנשמה הטהורה אותו הרוחניות המתלבש באותיות וסדר יחוד המדרגות אחת אל אחת מקבילות הלולאות משולבות אשה אל אחותה ואיש באחיהו ידובקו ובם מכירים קשר העולמות ומוסיפים ידיעה על ידיעתם והיו יודעים כחם ושמושם, לא להשתמש בהם ח"ו אלא לדעת יכולת קונם. ומרוב הצרות נסתמו עיני חכמים ונתמעטו הלבבות ודורשי התורה נחלש כחם מהשיג פשטי הדברים, כ"ש בידיעת הקבלה העיונית הספי', כ"ש קבלה המעשית, עד שלא נשאר בהם עוצר כח נגד הצרות כ"א הרשב"י ע"ה וחביריו שעמדו וגילו כבשונו של עולם. וגם דבריו אין אנו משיגים מקוצר רוח ומעבודה קשה כי יודעים אנו בבירור כי אין שכלנו הדל מגיע לקצת מן הקצת בעמקי מאמריו בחכמה הזאת, וכל דבריו נעלמים תכלית ההבדל וההעלם. אכן ע"י הכאת פטיש השכל בקושיות וקליפות שעל ההלכות יצא לנו אור מארובות דקות כסדקי המחט. עוד היתה סבה אל קבלה המעשיית אשר היתה גלויה בימי הרמב"ן ע"ה והרב ר' אלעזר מגרמיזא רבו והרב ר' יוסף גיקאטלייא ועמודי עולם כמותם וכן בימי הגאונים שהיו משתמשים בשימושא רבא ושימושא זוטא. וכל זה (גרמו) [אבדנו] בעונותינו, כי הם בעצמם לא רצו לגלותם לפי שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון, כמו שראינו באותם שהיו אחריהם הרבה וקרובים אלינו כמו יוסף דיליריינא וכיוצא בו המחריבים בית אלהינו ומרבים את פרצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שמושי השמות עם היותם נמצאים בספרי הקדמונים זולת בביאורם ממה שיועיל אל העיון. וממה שראוי לדעת כי כל האותיות הם תלוים בשם בן ד' עד שכמעט קצת האותיות קונה מציאות דומה לו כמו הא' שצורתה שני יודי"ן וא"ו שעולה כ"ו כמספר השם. וכן ל' רומז כ"ו וכן ט' וכן ק'. ואל זה הענין ירמוז צרוף האלפא ביתות עם שם בן ד' וצרוף הנקוד להחזיר הדברים אל מקורם ולהשפיע עליהם מהמקור העליון. ולהיות כי הדברים הרוחניים והחוטים השלהביות יתחלקו לפי מקורם. וזה יורה הנקוד כנרמז לעיל בשער שם בן ד' פ"ד. לכן יוכרח שיצטרף אות השם עם אות האלפא ביתא ושתיהם עם כל הנקודים אשר יוכלון שאת להיות רומזים אל כל המקורות פרטיים וכללים להיותם נשפעים מהמקור העליון. ובדרך צרופם נחלקו המקובלים. קצתם לא רצו לגלגל צירופו אלא ע"י ה' תנועות המבטא שהם נטיריקון וא"כ יעלה צרופו בכל אות ואות כ"ה תיבות פנים וכ"ה תיבות אחור. ובעל הסברא הזאת הוא מחבר ספר הניקוד כשהזכיר סדר הזכרת שם בן ד'. וראינו להעתיק לשונו הנה ואף אם הוא ארוך להיות כי הוא מועיל לידיעת אזכרתו בידיעת גדולת יוצרנו. וז"ל ידוע שהאותיות אין להם תנועה בעצמם וע"כ נתן השי"ת בהטבע ע"פ השכל כוחות בכלל הפה להוציא האותיות במבטא כדמות מציאותם הנמצא בספר. והושמו להאותיות נקודות מורות על תנועת המבטא בהעתקתם מן הספר אל הפה. וא"כ המתנועעים בעצם הם אותיות הפה ובמקרה הם אותיות הספר. והשתתף אל זה הכרח ממקום התנועות החלקיות כי לא יתנועע שום מתנועע בלתי מקום ובלתי זמן. וחלקי המקום הם הרחוקים. וחלקי הזמן הסובבים הנחשבים בפקודים בשנים ובחדשים ובימים והדומים להם. ומפני הרחוקים צריך אדם לדעת כמה יאריך במבטא כל אות ואות. וזהו סוד ההזכרה. בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה קשט את עצמך והתבודד במקום מיוחד שלא ישמע קולך לזולתיך וטהר לבבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותפטר מן העוה"ז ותחיה לעולם הבא אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי והוא השכל שהוא מקור כל חכמה ובינה ודעת (אינו כדמות) ממ"ה הקב"ה אשר הכל יראים ממנו יראה גדולה והיא יראת המשיג היא יראה כפולה יראת אהבה ויראת מעלה. וכשבאה דעתך להדבק בדעתו הנותנת בך דעת, צריכה דעתך להסיר מעליה כל הדעות הזרות זולת דעתו המשותפת בינך ובינו על פי שמו הנכבד והנורא ועל כן צריך אתה לדעת דמות מבטאו וזה ציורו 
הנה כ"ה פנים.
הנה כ"ה פנים.4
ה׳ועוד כ"ה אחור והם אלו 
ועד"ז בה' וכן בו' וכן בה' אחרונה. ואנחנו קצרנוהו ועוד תקננו אותו על מתכונתו כי בעל הספר הניקוד בילבלם בדרך שירה להעלים וגילהו בסוף דבריו ואנחנו ישבנו אותו כראוי וכשורה. ונחזור לדבריו זהו ציורו כשתתחיל להזכיר א' באיזה ציור שתזכירהו מפני שהוא מורה על סוד היחוד אל תאריך בו כי אם לפי שיעור נשימה אחת ולא תפסיק בנשימה ההיא שום הפסק בעולם עד שתשלים כנויו. ותאריך בנשימה ההיא המיוחדת כפי שיעור כח אריכות נשימתך כאחת בכל מה שתוכל להאריך בה ונגן בא' ובכל אות ואות שתהיה בדמות הניקוד והוא החולם למעלה וכשתתחיל בהזכרתו תכוין פניך אל פני המזרח לא למעלה ולא למטה ואתה שב מעוטף בבגדים לבנים מכובסים טהורים על כל בגדיך או טליתך לראשך מוכתר בתפילין לפני המזרח שמשם האור יוצא לעולם ולך"ה קצוות להניע בם ראשך. ובחולם תתחיל מאמצע המזרח וזכך רעיונך ותעלה ראשך עם הנשימה מעט מעט עד שתשלים וראשך למעלה ואחר שתשלים תשתחוה עד הארץ פעם אחת ולא תבדיל (בין) נשימת האלף לנשימת האות הדבק בו כי אם נשימה אחת קצרה או ארוכה או בין אות של שם בישרים או בהפוכים יש לך יכולת להנשים ב' נשימות בלי מבטא ולא יותר אבל פחות הרשות בידך. וכשתשלים כל טור וטור יש לך רשות להנשים ה' נשימות לבד ולא יותר אבל פחות הרשות בידך ואם שנית או טעית בטור מזה הסדר שוב אל ראש הטור ההוא עד שתאמרהו כראוי וכדמות החולם הנמשך למעלה נגן בחיר"ק הנמשך למטה ומושך כח העליון להדבקו בך. ובשורק לא תעלה ראשך לא למעלה ולא למטה אלא משיכה אמצעית כנגד הפנים האמצעיים ובציר"י תמשיך ראשך מהשמאל אל הימין, ובקמץ מהימין אל השמאל. ובכולם אחר שתשלים אם תראה צורה לפניך תשתחוה מיד כנגדה ואם תשמע קול קטן או גדול ותרצה להבין מה שאומר ענהו מיד ואמר דבר אדוני כי שומע עבדך ואתה לא תדבר כלל אלא הט אזניך לשמוע מה שיאמר לך. ואם תפחד פחד גדול שלא תוכל לסובלו ואפי' באמצע האזכרה תשתחוה מיד. ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת בשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף עוד להודיעך שכבר ידוע הוא שאם חכם אתה מן הרמוז תבין הסדר כלו ואם תרגיש ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך חזקה בהבלי זמן לא תזכיר (אם) [את] השם פן תוסיף אז לחטוא. ודע שבין דף של יו"ד לדף של ה"א תוכל להנשים כ"ה נשימות ולא יותר ובלבד שלא תפסיק בנתיים לא בדיבור ולא במחשבה וכן בין ה"א לו' ובין ו' לה' רק פחות מכ"ה תוכל להנשים. עכ"ל דברי הרב בעל הספר הניקוד. ודבריו דברי קבלה מפה אל פה או דברי מגיד. והארכנו בהם להיותם רבי התועלת בידיעת גדולת כבודו של יוצרנו ב"ה. ומ"מ יצא לנו ראייה לגלגול השם באותיות האלפא ביתא עם ה' נקודות לבד ע"ד הצירוף בתיבות ובנקודות כאשר נאריך ונבאר עניינם עוד בשער הצרוף בעה"י. ואמנם המקובלים האחרים בראותם השב"א כי היא תנועה בפני עצמה זולת ה' תנועות כי היא בינונית בין הפתח והסגול כאשר ביארו המדקדקים ואם תנועתה נעלמת אצלינו, הוסיפו בצירוף השם תנועתה ונמצאו שש תנועות ועלו אל ל"ו שהם ששה פעמים ששה ע"ד הצירוף כנודע. ויצא מהתנועות וחשבונם פרפראות וגימטריאות לחכמה. ולהיות שהם האריכו בענין הרבה ראינו ליחד לדבריהם פרק בפני עצמו:
ועד"ז בה' וכן בו' וכן בה' אחרונה. ואנחנו קצרנוהו ועוד תקננו אותו על מתכונתו כי בעל הספר הניקוד בילבלם בדרך שירה להעלים וגילהו בסוף דבריו ואנחנו ישבנו אותו כראוי וכשורה. ונחזור לדבריו זהו ציורו כשתתחיל להזכיר א' באיזה ציור שתזכירהו מפני שהוא מורה על סוד היחוד אל תאריך בו כי אם לפי שיעור נשימה אחת ולא תפסיק בנשימה ההיא שום הפסק בעולם עד שתשלים כנויו. ותאריך בנשימה ההיא המיוחדת כפי שיעור כח אריכות נשימתך כאחת בכל מה שתוכל להאריך בה ונגן בא' ובכל אות ואות שתהיה בדמות הניקוד והוא החולם למעלה וכשתתחיל בהזכרתו תכוין פניך אל פני המזרח לא למעלה ולא למטה ואתה שב מעוטף בבגדים לבנים מכובסים טהורים על כל בגדיך או טליתך לראשך מוכתר בתפילין לפני המזרח שמשם האור יוצא לעולם ולך"ה קצוות להניע בם ראשך. ובחולם תתחיל מאמצע המזרח וזכך רעיונך ותעלה ראשך עם הנשימה מעט מעט עד שתשלים וראשך למעלה ואחר שתשלים תשתחוה עד הארץ פעם אחת ולא תבדיל (בין) נשימת האלף לנשימת האות הדבק בו כי אם נשימה אחת קצרה או ארוכה או בין אות של שם בישרים או בהפוכים יש לך יכולת להנשים ב' נשימות בלי מבטא ולא יותר אבל פחות הרשות בידך. וכשתשלים כל טור וטור יש לך רשות להנשים ה' נשימות לבד ולא יותר אבל פחות הרשות בידך ואם שנית או טעית בטור מזה הסדר שוב אל ראש הטור ההוא עד שתאמרהו כראוי וכדמות החולם הנמשך למעלה נגן בחיר"ק הנמשך למטה ומושך כח העליון להדבקו בך. ובשורק לא תעלה ראשך לא למעלה ולא למטה אלא משיכה אמצעית כנגד הפנים האמצעיים ובציר"י תמשיך ראשך מהשמאל אל הימין, ובקמץ מהימין אל השמאל. ובכולם אחר שתשלים אם תראה צורה לפניך תשתחוה מיד כנגדה ואם תשמע קול קטן או גדול ותרצה להבין מה שאומר ענהו מיד ואמר דבר אדוני כי שומע עבדך ואתה לא תדבר כלל אלא הט אזניך לשמוע מה שיאמר לך. ואם תפחד פחד גדול שלא תוכל לסובלו ואפי' באמצע האזכרה תשתחוה מיד. ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת בשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף עוד להודיעך שכבר ידוע הוא שאם חכם אתה מן הרמוז תבין הסדר כלו ואם תרגיש ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך חזקה בהבלי זמן לא תזכיר (אם) [את] השם פן תוסיף אז לחטוא. ודע שבין דף של יו"ד לדף של ה"א תוכל להנשים כ"ה נשימות ולא יותר ובלבד שלא תפסיק בנתיים לא בדיבור ולא במחשבה וכן בין ה"א לו' ובין ו' לה' רק פחות מכ"ה תוכל להנשים. עכ"ל דברי הרב בעל הספר הניקוד. ודבריו דברי קבלה מפה אל פה או דברי מגיד. והארכנו בהם להיותם רבי התועלת בידיעת גדולת כבודו של יוצרנו ב"ה. ומ"מ יצא לנו ראייה לגלגול השם באותיות האלפא ביתא עם ה' נקודות לבד ע"ד הצירוף בתיבות ובנקודות כאשר נאריך ונבאר עניינם עוד בשער הצרוף בעה"י. ואמנם המקובלים האחרים בראותם השב"א כי היא תנועה בפני עצמה זולת ה' תנועות כי היא בינונית בין הפתח והסגול כאשר ביארו המדקדקים ואם תנועתה נעלמת אצלינו, הוסיפו בצירוף השם תנועתה ונמצאו שש תנועות ועלו אל ל"ו שהם ששה פעמים ששה ע"ד הצירוף כנודע. ויצא מהתנועות וחשבונם פרפראות וגימטריאות לחכמה. ולהיות שהם האריכו בענין הרבה ראינו ליחד לדבריהם פרק בפני עצמו:5
ו׳האריך בביאור הדעת הנז' בעל ס' מערכות אלדים חיים וז"ל ולדבקה בו דבוק נפלא נקרא אחדות. ראוי להעלותו על לב בכל חלק וחלק מן השעה שהיא תתר"ף חלקים כאשר גלגול שמו יתברך עם כל אות ואות עם הניקוד שסימנו נטריקון ועם האות בלתי נקוד יהי' קמ"ד וסימנך מעונה אלדי קד"ם תראה לפנים בע"ה ונחשבה לדעת זאת שהוא אלדי קדם יוצ"ר ובור"א ועוש"ה ומאצי"ל כל והוא מהאותיות אשר הוא דבר ה' יוצא ממקומו אשר כל הדיבור יוצא מהם ובכלל הדיבור הוא כל שם של כל מין ומין ממיני הנמצאות וכל היצור יוצא משם א' ר"ל השם יהו"ה המצטרף עם כל אות ואות שיש ברל"א שערים ל"ו פעמים ונצרף אות אחת והוא הדין יהיה עם כל שאר הכ"ב אותיות זהו צרוף א' עם י' ועם ה' ועם ו' ועם ה' והבן זה. וטעם יציאת כל דבר וכל לשון מהרל"א שערים בגלגול אלפא ביתא לפי שאם תעשה על דרך משל כ"ב עגולים זה בתוך זה ויהיה בכל א' מהם כ"ב אותיות אז תראה בעיניך איך כל הדברים והלשונות יצטרפו מתוך גילגולם ברל"א שערים וחוזרת חלילה וחוזר הגלגל פנים ואחור רל"א שערים ר"ל רל"א שערים של פנים ורל"א שערים של אחור. והרי שמצטרף כל אות ואות מרל"א שערים עם ד' אותיות של שם ידו"ד קמ"ד פעמים כיצד האל"ף מצטרפת עם היו"ד ועם הנקודים ששה ל"ו פעמים וכן עם הה"א באותם נקודות עצמם ל"ו פעמים וכן עם הוא"ו באותם הנקודות עצמם ל"ו פעמים וכן עם ה"א אחרונה באותם הנקודות עצמם ל"ו פעמים הרי קמ"ד פעמים עם הא'. וכן עם כל אחת ואחת מכ"ב אותיות נמצא קמ"ד פעמים כ"ב יעלו ג' אלפים וקס"ח תיבות בכ"ב אותיות בלבד.
6
ז׳ועוד חשוב ג' אלפים וקס"ח פעמים ברל"א שערים יעלו מספרם תשל"א אלפים ותת"ח. וכל אלו שמותיו ממש ר"ל ממשית היצירה כי הלביש הצורה לדבר תהו ועשה את אשר אינו ישנו ואצילות הנמשך מאי"ן שאין לו צורה ודמיון והשכל אלא שכל חכמת הבריות נאספות מלידע מהן והנה ע"י אלה ההויית הוציא מאין ליש כל הנמצאות:
7
ח׳
8
ט׳עיניך לנוכח יביטו איך גלגול אותיות השם יהוה עם כל אות ואות עם הנקודים ידועים הששה עולים אלף ושמונים לכך תתר"ף חלקים לשעה. וכן גלגול השם יהוה עם האלף והנקודים תתר"ף. וכן עם בי"ת וכן עם גימל וכן עם כולם:
9
י׳ראה והבן פלא עצות איך בכל חלק וחלק מהשעה ראוי לנו לחשוב על מוראו. וזהו אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט ד) אל תפנו אל מדעתכם (שבת קמ"ג.) שכל היום תחשוב באהבת שמים ע"כ אסור לדבר דברים בטלים כי שמו ית' בגלגול תתר"ף וראוי לחשוב כבוד שמו בשבת"ך ובלכת"ך ובשכב"ך ובקומ"ך בארבע אותיות של השם הנכבד והנורא ידו"ד שהוא עם הכל וע"כ שמו ידו"ד והם גלגול יו"ד עם א' הם ל"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' הם ל"ו תיבות וכן גלגול ו' עם א' הם ל"ו תיבות וכן גלגול א' עם ה' שניה הרי קד"ם פעמים עם א' כמו שאמרנו למעלה פעם אחת והם בגי' תתר"ף למביני הצירוף לכן תתר"ף חלקים לכל שעה כי תתר"ף חלקים לכל אות ואות בגלגול ידו"ד. בגלגול א"י הם ל"ו תיבות בגי' שצ"ו, וגלגול א"ה והם ל"ו תיבות בגי' רי"ו, וגלגול א"ו הם ל"ו תיבות בגי' רנ"ב, וגלגול א"ה הם ל"ו תיבות בגי' רי"ו. סך הכל שצ"ו רי"ו רנ"ב רי"ו הם תתר"ף חלקים. והבן סוד אחר והוא זה אם תצרף ותגלגל כל הי"ב גבולי אלכסון של שם יוד"ד וא' עם כלם יהיו תתר"ף לכך היום י"ב שעות.
10
י״אועוד פקח עיני שכלך לראות אם שם ידו"ד בראש גלגל והא' בסוף כי הגלגל חוזר פנים ואחור יהיה ג"כ תתר"ף והרי ב' תתרפי"ם ב' שעות לכל מזל ר"ל לכל אחד מהי"ב גבולי אלכסון של שם ידו"ד אשר המזלות האלהיות להם משפט [הבכורה] על המזלות שבגלגלים ועל פיהם יחנו ועל פיהם יסעו ונמצאו כ"ד שעות וכ"ד תתרפי"ם למזלות האלהיית הנזכר בין הפנים והאחור י"ב תתרפ"ים לאחור י"ב תתרפי"ם לפנים וכן כ"ד שעות ליום א' בין היום והלילה י"ב שעות ליום וי"ב שעות ללילה על כן בכל חלק לשעה יש לחשוב במוראו וליטע אהבתו ויראתו בלבבנו אחרי שהוא היוה כל דבר ובתוך הלב נאצל פיו של כל איש ואיש. וממנו הכ"ח העתים הנזכר בספר קהלת (ג) י"ד מהם דבר אחד וי"ד אחרות תמורתם כנגד כ"ח מחנות ללבנה הם כ"ח מחנות שכינה. בי"ב מזלות אלהיית שאמרנו מחליף את הזמנים ולכל זמן ועת לכל חפץ מיכולתו והוייתו עכ"ל.
11
י״בופריו מתוקים מדבש ונופת צופים. האמנם אחרי אשר ברור ומפורסם כי כחות הנקודות הם עשר ואם פעולתם חמש א"כ כמו שנכנס השבא בחשבון התנועות כן ראוי שיכנסו כל שאר התנועות כי לפי האמת יש חלוק גדול בין המלכים ובין העבדים אם בתנועתם ר"ל בהברתם ואם בפעולתם ר"ל בכחם ורמיזתם כאשר יתבאר בע"ה בשער הנקודות. וא"כ ראוי שנצרף שם ידו"ד בכל הנקודות עם האותיות ואז יוכרח צרוף כל הכחות אל מקורם כדפי' בריש פ"ק והנה יהיה צרופו עד"ז וכאשר נחפש אחר כלל התנועות נמצאות י"ב והם קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שור"ק שר"ק חול"ם חיר"ק שב"א חטף קמץ וחטף פתח וחטף סגול, ולכל א' מהם רמז בפני עצמו ואם לא נמנו בנקודת הספירות אשר בארנו למעלה יתבארו בשער הנקודות בע"ה. נמצא היות צרוף השם בנקודות עם האותיות קד"ם תיבו"ת כי הם י"ב פעמים י"ב הם קמ"ד והם מעונה אלדי קדם כמבואר לעיל. וזה סדר צרופם בס"ד:
12
י״ג
13
י״דוכן לכל אות ואות משם בן ד' פנים ואחור וכן לכל אותיות אלפ"א בית"א עד שנצטרפו כלם אל מקורם ויקבלו שפע רב טוב מהמקור העליון כאשר נאריך בענין האותיות בשער האותיות בס"ד. אבל ראינו קצת המקובלים מסכימים אל דעת בעל ספר הנקוד וכן כתבו שם כ"ה היוצא מפסוק (שמות ב יב) ויפן כה וכה והוא שהם מצרפים תיבת כ"ה חמשה ועשרים פעמים פנים וחמשה ועשרים פעמים אחור כגון כ"ה ה"כ על דרך שכתב בעל ס' הנקוד בשם י"א לעיל. וכן כל כותבי צרוף הנקוד לא כתבו כ"א צרוף ה' נקודות לבד. וכן הרשב"י ע"ה בענין הנקודות נתן הסימן פתוחי חותם. והורה היותם ה' ספירות נאצלות שהם גדולה גבורה תפארת ובו נכלל יסוד ומלכות כדפי' בשערים הקודמים ונצח והוד. אבל בפי' ספר יצירה בענין [בריאת] האדם כתבו כדברי בעל מערכות אלדים חיים שהם ששה פעמים ששה שעולים ל"ו וכתבו כלשונו מלה במלה ונראה היות הדבר מוכרח כי שם דברו לענין מעשה בראשית בהזכרת האלפא ביתות בהמלכת האותיות בבריאת כל אבר ואבר. וכן כתב בעל ספר אור זרוע בענין תנועות הלולב שכתב שהם ל"ו. ואמר למה ששה ושלשים כדי לרמוז לך לאותיות הקדושות המתחברות ומצטרפות בתנועותיהן ובגלגוליהון ל"ו תנועות וזה סדר תנועותיהם על פי נוטריקון א"י וכו' וכן א' יתגלגל עם ה' וכן אח"כ עם וא"ו ואח"כ עם ה' עכ"ל.
14
ט״וואחר שענין הזה מחלוקת הגדולים ואין לנו בו גלוי כלל מהרשב"י ע"ה הדבר תלוי ועומד עד יבא מורה צדק. איך שיהיה מתוכו מתבאר כי ענין הצורך הזה אל בריאת האדם בצרוף האלפא ביתא בהמלכת האות שבה יברא האבר ויחודה אל שם בן ד' והצטרפה עמו. הסיבה היא להיות כי תכונת האדם ר"ל גופו ועורקיו וגידיו ושרטוטי אבריו ושעורי אבריו ושיעורי האברים הכל במדה ובמשקל כלם נרמזים אל האברים העליונים, יוכרח בריאותו היותה כוללת כל הדברים הרוחניים כולם כי כן הוא דפוס כל הנמצאים כולם כאשר נבאר בשער הנשמה בפ"ח. ולהיות שהשכל והדיבור הוא כח נתון בו לרמוז אל הא"ס עילת העילות המחייה ומנהיג כל הדברים גשמים ורוחניים ועולות עד הגיעם אל עצמותו, כן השכל והדיבור מנהיג כל הדברים אשר נכללים בגוף כמו כחות הנפש ועניינה. והכרח לזה הלא אמרו ז"ל שהנפש נמצאת בגוף האדם אחר פטירתו והכריחו כן מפסוק (איוב יד כב) ונפשו עליו תאבל. ועכ"ז שהיא בתוך הגוף אינה פועלת פעולותיה לפי שנמנע ממנה שפע השכל ולפי שאין מלה ולשון ואות ודיבור כולל אותו. לכן אותם החכמים שהיו עוסקים במעשה יצירה בסדר האלפא ביתא עם היות שהיו בוראים אנשים. לא היו מדברים להעדר הכח הנדמה לא"ס כמו שאמרנו שלא היה מושפע עליו לפי סדר האלפ"א ביתו"ת. וע"ד זה יובן מה שיש כותבים שם מ"ב ושם ע"ב ושאר השמות מצורפים אל מקוריהם כזה יאהבוג"ה והוא שם אב"ג מצורף עם מקורו ידו"ד וכן כולו. ויש שכותבין אותו בפנים אחרות כזה אב"גיהוהית"ץ וכן כולו. וכן יש שכותבין שם בן ע"ב כזה יו"ה הוו"ה ייה"ל וי"ה וכן כולו. שם וה"ו עם מקורו ידו"ד, ושם יל"י עם מקורו ידו"ד עד כולו. ויש מצרפים אותו אל שם אהי"ה כי ג"כ הוא מקורו ולא עליון כראשון כאשר נבאר בשם מ"ב. וטעם כל זה כי בחזרת הדבר אל מקורו או בהתחברו אליו ישפיע אל פרטיו שפע רב טוב כדמות הצטרף שם יאהדונה"י ושם יאההוי"הה כאשר בארנו בשער מהות והנהגה בפכ"ד. ובזה יתבאר המשניות שבס"י המליך אות פלונית וקשר לה כתר כו'. והכונה כי המליך רומז אל המלכות. וקש"ר ר"ל תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, שהם גדולה גבורה תפארת כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים ור"מ מקומות רבו מספר. ובשלשתם כלולים ענפיהם נצ"ח הו"ד ויסו"ד וכן ראשיהם כתר חכמ"ה ובינה. כת"ר רומז אל כת"ר עליון או ירמוז לג' ראשונות שהם כתר אל האבות ואז היה נשפע שפע רב על האות ההיא והיה בה כח לברוא אותו אבר ואותו מזל ואותו דבר הנרצה בו. ואחר שהקדמנו הענין הזה בפרקים האלה, נבא עתה בביאור השמות אחד לאחד בעה"ו:
15
ט״זהנה בתפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה יחס בכתר זה השם שהוא ארארית"א ושם לו סימן בר"ת "אחד "ראש "אחדותו "ראש "יחודו "תמורתו "אחד. ע"כ. ובשם זה כתב רב חמאי גאון בספר העיון, והביא בפירושו ברייתא אחת וז"ל תנן א"ר ישמעאל אותו היום היינו מסיים אני ועקיבא בן יוסף אצל רבי נחוניא בן הקנה והיה שם רבי חנינא בן תרדיון ושאלתי לרבי נחוניא ואמרתי לו הראני כבוד מלכו של עולם כדי שיתבאר ידיעתו בלבי בשאר פעליו. אמר לי בן גאים תא ונעסוק בעזקתא רבתא דחתימין ביה שמיא וארארירת"א שמיה ובעזקתא דארעא דאיהי אהו"י שמי"ה ואראה לך הכל. נכנסתי לפני לפנים בהיכל הקדש החיצון והוצאתי משם ספרו של ר' נחוניא בן הקנה הנקרא ספר היכלות ומצאתי כתוב בתחלת הספר כך אדיר בחדרי גדולה היושב על גלגלי מרכבתו בחתימות אהי"ה אשר אהי"ה ובעזקתא רבתא דחתימין ביה שמייא ארארית"א שמיה. סי' אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד יחיד ומיוחד אחד. ובעזקתא דארעא דאהו"י שמיה סי' "אחד "היה' "ויהי' "יחוד והמתמצע בין שניהם הוה עכ"ל הברייתא. וע"פ הפירושים אשר נבאר בשער ערכי הכנויים אנו רוצים לבאר.
16
י״זוהנה הכתר אדיר עליהם כי אפי' בחדרים ההם אין השגה שלימה ונכונה להשיג כי מן החדרים ההם הוא אדיר ונעלם אמנם יושב בגלגלי המרכבה שהם השבכות אשר על הכותרות שהם על ראש העמודים שהם חכמה ובינה שהם על גדולה וגבורה שהם על ב' עמודים נצח והוד יכין ובועז. וחכמה ובינה מרכבה אל הכתר ולהם הוא גלוייו יותר במה שהם נעלמים מצד עצמם לא מצד הגדולה והגבורה שנמשכים מחכמה ובינה. ואפשר עוד לפרש כי בזוהר פי' הרשב"י ע"ה כי בכתר אין מציאות האצילות מתגלה בעצמותו מרוב העלמו וכל מציאות הענפים המסתעפים מעצמותו אינם אלא חו"ב והם המתפשטות בעצם הכתר לגלות ולהאציל בו בעצמו האצילות ועכ"ז אין שם אצילות אלא ע"י החסד הנעלם שם וענפיו מתפשטים בעצם הכתר. וכן הכתר נקרא חסד עילאה ונתבאר ענין זה בארוכה אצלינו בספר אור יקר בחלק ראשון בפירושנו להאדרא בס"ד. איך שיהיה משם נלמד כי החסד הפנימי הוא הבינה ומסתעף הכתר בעצם מחכמה אל הבינה ולא יותר. ואפשר כי על זה אמר אדיר ונעלם ומתגלה מציאות אדירותו בחדרי גדולה דהיינו בינה וחכמה הנעלמים בו והגדולה מסתעפת ובונה בין שתי אלו החדרים הנעלמים. ואמר היושב על גלגלי מרכבתו ירצה שהוא יושב על זעיר אנפין כמו שאמר הרשב"י ע"ה באדרא כי הוא יושב על כורסייא דשביבין דנור לאכפיא לון וכדפי' בספר הנז' בס"ד. ולישנא דקרא נקט גלגלוהי נור דלק (דניאל ז'). ואמר כי חתימת אהי"ה אשר אהי"ה הם ג' ראשונות כדפי' בשער הקודם כי שתי שמות אלו מורים על העלם האצילות בכתר ומיעוט ההשגה בו וכן בחכמה ובינה וזהו לשון אדיר, וכן לשון בחתימת פי' בהעלם כי החותם הוא המעלים הדבר החתום. ובעזקתא רבתא וכו' בשם זה ראינו למפרשים שפי' אותו מלשון ארי. והכונה על רוב הגבורה והחוזק והאדירות ולזה נקרא בשם הגבור שבעולם אריה וכו'. ואפשר שמפני ששם זה חותם השמים שפי' קיום העולם חזקו ברחמיו הגדולים לבלתי יתמוטט נקרא בשם אריה המורה על הרחמים כדכתיב (יחזקאל א) ופני אריה אל הימין וכו'. וידוע כי למעלה בכתר תגבורת הרחמים הפשוטים ולכן נכפל השם לחוזק הפעולה. ואפשר היותו לשון אריתא דדלאי הנז' בגמ' (חולין דק"ז.) שעניינו השוקת שממנו משקין הנטיעות. ומפני שהכתר מקור להשקות כל הנטיעות העליונות לכן נקרא בשם זה. ונכפלו בו אותיות א"ר להורות שהוא מקור המקורות. עוד אפשר היות פירושו מלשון אור כי הוא אור לכל האורות. ועכ"ז קשיא לן טובא כי שם זה הוא לשון נקבה ומן הראוי להרחיק ענין הנקביות מן הכתר. אלא שמתוך כך נוכל לומר כי הוא כינוי אל הבינה שבכתר כדפי' ענין זה בארוכה בשער ממטה למעלה בפ"ה. ועתה בזה יצדק אומרו ובעזקתא רבתא, דלא קאמר רבא אלא רבתא לישנא דנוקבא. ופי' דבריו עזקתא היא בינה ובה נחתם ונמצא ונאצל הת"ת הנק' שמים. או ירצה דחתומין ביה שמייא פי' הטבעת היא הבינה בסוד אויר אור י' יהי אור שפי' בספר אור יקר בשער ג'.
17
י״חוהנה השמים שהוא הת"ת עם השש קצוות חתומים בעצם הטבעת.
18
י״טוהנה הטבעת הוא הבינה בכללות כתר וחכמה. והחותם הוא הת"ת שהוא מציאות הדעת הנעלם בה. ואפשר על דרך זה לבאר כי א"ר הוא ארי זכר ואריתא נקבה להורות על יחוד החכמה והבינה יחד בתוך הכתר. זהו כשנבאר אותו לשון אריה רחמים כדפי' לעיל. וכן נוכל ג"כ לבארו בלשון אור שהם שתי אורות יחד כדפי'. אחד ראש וכו' פי' ידוע כי אחד הוא מציאות האחדות בעצמו, אמנם מלת מיוחד הוא התחברות הדבר שנתחבר יחוד מיוחד. ועתה נודע היות יחוד חכמה ובינה בב' פנים אם מציאות יחודם בסוד אויר דהיינו י' חכמה אור בינה מיוחדים אויר. וזהו מציאותם קודם אצילותם בהיותם בכתר עצמו חכמה בתוך הבינה ושתיהם בכתר וזה היחוד יקרא בשם אחדות כי אינם נפרדים שנתייחדו אלא לעולם היו אחדים מתחלתם. אמנם יחוד שני אשר לחכמה ולבינה והוא יחודם אחר אצילותם במקומם אבא ואימא, יחוד זה יקרא בשם יחוד כי אחר שלא היו מיוחדים נתייחדו. נמצא לפ"ז אל החכמה ואל הבינה עם הכתר ג' בחינות, או יחודם קודם אצילותם או מציאות אצילותם בלי יחוד או יחודם אחר אצילותם. ולהיות כי אין ביניהם פירוד לעולם כי לעולם ג"ר חשובות כאחד אמר "אחד "ראש "אחדותו. פי' אחד הוא כינויים האמתי בתחלת אחדותם יחד דהיינו קודם אצילותם. וכן הוא אחד ג"כ "ראש "יחודו דהיינו יחודם אחר אצילותם. וגם בהיות חלוף זה דהיינו בהיותם נפרדות ח"ו הם אחד וז"ש "תמורתו "אחד פי' גם בהיות תמורות הייחוד כינויים האמתי הוא אחד כי לעולם לא ישתנה לא יחסר ולא יעדיף. ואחר [שאמר] שיחוד ג' ראשונות בכל פאותיהם וגם יחוד מציאות הכתר בכל האצילות, אמר יחיד ומיוחד אחד. וגם בס' הבהיר נמצא כענין הזה בכתר. וז"ל אל"ף כ"ע ברוך ומבורך שמו ועמו ומי עמו ישראל דכתיב כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו ולאלף אנחנו להכיר ולידע אחד אחדות ומיוחד כו' כי הוא א' ומיוחד בכל שמותיו ע"כ. כ"ע ברוך ומבורך שמו הכונה כ"ע הוא נשפע ממקור ההויות כלם וזהו ברוך. או ירצה מקור הברכות כדפי' בשער כ"ג. וכן מבורך שמ"ו, פי' שאר הספירות שהם לבוש אליו דהיינו ענין ש"ם כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך שם. ומי עמו. הוקשה לו דלא שייך ענין עם אצל הכתר לשיתייחסו אליו העם או כיוצא בו. ולזה השיב ישראל. כי בהיות נשמת ישראל אחיזתם בכתר שכן הת"ת עולה אליו דרך קו האמצעי. ולזה הביא ראיה מפסוק ולא אנחנו כתיב בא' וקרי בוא"ו ופירושו ולאל"ף אנחנו דהיינו כתר, וכן פי' בזהר (וירא דף ק"כ ע"ב). ועתה יש אם למקרא ויש אם למסורת כי בסבת ולו"א אנחנו לאלף אנחנו.
19
כ׳וענין אחד אחדות ומיוחד. פי' אחד בערך עצמו שאין לו שניות, ועוד שהוא הראשון הנכנס בגדר המספר כי לפניו אין מספר ולפני אחד מה אתה סופר דלא שייך אחד בעצם במחוייב [המציאות] מטעם כי האחד מושג אחדותו מוגבל מכל צדדיו וזה א"א במאציל שאין בו השגה זולת שהוא מחוייב המציאות כדפי' בשער אם הא"ס הוא הכתר בפ"א. לזה אמר שהוא אחד ולפניו אין מספר. אחדות, פי' מתייחד בענפיו ובחינותיו שאין בו פרוד כלל אלא אחד המתייחד בעצמותו. ופי' ומיוחד ירצה מיוחד בספי' התחתונות והוא מתייחד עמהם. וע"ד זה נבאר אחד יחיד ומיוחד. אחד כדפרי'. ויחיד, פי' מתייחד בענפיו. ומיוחד, פי' מיוחד בספי' כלם בייחוד גמור. ואמר יחיד ומיוחד אחד ולא סדרם על הסדר שהוא אחד יחיד ומיוחד, הכונה כי גם בהיות הכתר יחיד דהיינו מציאות ייחוד ענפיו אל עצמותו כדפי' וכן בהיותו מיוחד דהיינו יחידו בספי' הנאצלים, לעולם הוא אחד, ונמצא כי בכל בחינותיו לעולם הוא אחד. ויש שפירשו אח"ד יחי"ד ומיוח"ד כתר חכמה ובינה. כי כתר נקרא אחד וחכמה יחיד, ובינה מיוחד. וזר להם למצוא להם ייחס:
20
כ״אובעזקתא דארעא דאהו"י שמי"ה. בשם זה אמרו קצת המפרשים כי זה עיקר שמו של הקב"ה והוא אהו"י, והקב"ה הסתיר שמו למשכילים בשם אהי"ה ובשם יהו"ה כי מבין שניהם יוצא שם אהו"י והוא עקר השם והשמות האלה שבהם נכפלו האותיות נתנו להמון העם וכו', ובזה האריכו בפיהם להעמיק בקבלותיהם. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא לא נאבה לו ולא נשמע אליו כי עיקר השמות הם אותם אשר באו בפי התורה. ועם היות ששם זה יהיה קדוש כשאר השמות בזולת שמות שאינם נמחקים שהם ודאי יותר קדושים ממנו בלי ספק.
21
כ״בועוד מתוך דברי רבי נחוניא אנו יכולין להשיג עליהם שאמר שחותם השמים הוא ארארית"א ושם חותם הארץ אמר שהוא אהו"י, נמצא שיותר נעלם ומתעלה שם ארארית"א משם אהו"י ואין ספק בזה. והארכנו בזה להועיל למשכילים שלא יתפתו אחר אותו הדעת. ודקדק ר' נחוניא כי בר"ת של ארארית"א חותם השמים, אמר אחד ראש אחדותו ראש יחודו תמורתו אחד. מפני היות שם זה בכתר עליון העלול הראשון המתקרב אל מקורו והנוגע בו כנוגע בכבוד מלכו של עולם לא רצה לגזור בו מאמר כלל אלא לשון מורה על אחדות. ואמר תמורתו א', הכונה כי לעולם אינו מתחלף בא' לזולתו ח"ו בין קודם הויה ואצילות בין אחר הויה ואצילות כדפי'. אולם בשם אהו"י שהוא למטה מספירת הכתר שהוא ההתפשטות עד המלכות, אמר הי"ה הו"ה ויהי"ה, למען נדע כי אין נגזר לשון הויה מכת"ר ולמעלה כלל ואפי' בכתר לפי שכל הויה יש לה ראשית שמקודם לא הי'. ואפי' נאמר הי"ה והו"ה ויהי"ה פי' הי"ה שקודם אותה הויה היה ג"כ. עכ"ז אינו דבר, כי כל הנכנס תחת הויה יש לו סוף ויש לו ראש ואין נגזר לשון היה והוה ויהיה אלא מבינה ולמטה ואין הבינה בכלל מפני שהחכמה והבינה הם גדר ההוייה דהיינו ראשית ואחרית כדפי' בשער סדר האצילות.
22
כ״גוהנה ר' ישמעאל שאל לר' נחוניא בן הקנה הראני כבוד מלכו של עולם שכוונתו שיורהו מציאות האצילות, והנה בשתי חותמות אלו הורה לו מציאות האצילות קודם אצילותו ומציאותו אחר אצילותו, כי בשם ארארית"א שהוא חותם השמים הורה לו מציאות הכתר ארך אנפין המתגלה ע"י הבינה וכמו שהארכנו לעיל, ובחותם אהו"י מורה על ההתפשטות.
23
כ״דוהנה שם זה נבדל משם אהי"ה בשתי פנים, כי שם אהי"ה מורה על העלם כדפי' לעיל וזה מורה התגלות קצת. וכן יו"ד באהי"ה וא"ו באהו"י על סוד הוא"ו שש קצוות המתפשטות ומפני שאינו התפשטות גמור באה הה"א אחרונה בסוד י' להורות על ההעלם כי אין המלכות עדיין נבנית בסוד ה"א כדי שיתגלה למטה. וזהו סוד אהו"י שפי' אחד היה ויהיה והמתמצע בין שניהם הוה. וג' אלה הם מלך מלך ימלוך שהכל בת"ת. והוא. היה בגדולה, הוה בגבורה, ויהיה בת"ת.
24
כ״הוענין זה אחוז בסוד השמיטות שהקודמת חסד, והעתידה ת"ת, וההו"ה גבורה. ובספי' חכמה יחס עוד שם כזה איה ביה גיה דיה וכו' עד תום כל האותיות. והטעם כי האותיות וע"ס הם ל"ב נתיבות. המקור שם י"ה חכמה. וכ"ב אותיות רמז לכ"ב נתיבות והמקור עצמו עשר מאמרות הם ל"ב נתיבות כדפי' בספר יצירה וניקודו שב"א קמ"ץ לרמוז על (ויקרא ה יב) וקמץ הכהן בחסד. (ישעיה סו טז) בא"ש ה' נשפט, (איוב א) ותפול שב"א ותקחם בגבורה. לרמוז אל התפשטות הנתיבות בסוד הדין והרחמים בספירות למטה ובסופו עוד הויות אחרות כאלו:
25
כ״ועוד מיחס רבי נחוניא בן הקנה להג"ר, אלו השמות כוז"ו במוכס"ז כוז"ו. וז"ל בתפלתו אחר שהזכיר ג' ספירות בסוף ספירה הג' אמר ונעשו הכל ראש אחד ואלו הם השמות המשווה לכלם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ומיוחדים יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד עכ"ל. (ובספר אחר מצאנו לשם זה נקודות אחרות).
26
כ״זויש שפי' בשם זה וז"ל אלו הג' שמות יהו"ה אלהינו יהו"ה הם בחשבון האחוריים. כלומר לקחת האותיות השניות להם באלפ"א ביתא י"כ ה"ו ו"ז ה"ו, א"ב ל"מ ה"ו י"כ נ"ס ו"ז, י"כ ה"ו ו"ז ה"ו. ונקודו כנקוד הכתוב. ומיוחדים וכו', פי' עם היות שאלו השמות באו בחשבון האחוריים ולכן לא יורו כ"כ על האחדות הזה, לז"א עכ"ז הם מיוחדים ה' אלהינו ה' אחד עכ"ל.
27
כ״חורצוננו לבאר מה שהעלינו מתוך דברי הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונא נ"ה דפ"ו) זעיר שם זעיר שם ולשונו לא נוכל להעתיק מפני האריכות. והענין כי שתי הידות האלה שהם י"ד אותיות י"ד ימין י"ד הגדולה והם ה' אלהינו ה' והם ימיניות ועוד י"ד שמאל י"ד החזקה והם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו והם שמאליות י"ד אותיות והם כ"ח. ויש כנגד אלו הידות עוד י"ד רמ"ה והוא יהו"ה יוד ה"א וא"ו ה"א והיא י"ד רמה. ויש כנגד' י"ד אחרות והיא אהיה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. ושתי הידות האלה הם כ"ח שהם מתלבשות בכ"ח אותיות של מעשה בראשית. וע"ז נאמר (איכה א ו) וילכו בלא כ"ח לפני רודף. להיות שנמנע הכח ההוא בעונות. וע"ז אמר מרע"ה (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כ"ח אדנ"י. שהם כ"ח עתים של לבנה שהם כ"ח ימים, י"ד מלאים וי"ד חסרים, י"ד ימיניים וי"ד שמאליים, ולכן אמר יגדל נא כ"ח אדנ"י שהם כ"ח. ושתי הידות הגדולה והחזקה הם חסד וגבורה ומושפעים מחכמה ובינה. ונודע שפותחין בזכות תחלה לפיכך י"ד הגדולה קודמת באותיותיה לי"ד החזקה והכח הזה הוא בבינה וזהו חכמה כ"ח מ"ה, מה הוא בחכמה. וכן עולה שם בן ד' במילוי. וכח הוא בבינה. וע"ז נאמר (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו מעשה הוא בבינה ושם הכ"ח. והגיד ר"ל המשיך. ונודע ששם בן ד' הוא ג"כ כ"ח במילוי דמילוי. והיינו חכמ"ה כ"ח מ"ה כי כללותם מ"ה שהם בחכמה ופרטם כ"ח שהם בבינה. ואלו הם יו"ד ה"א הוא רחמים עולם הזכר וא"ו ה"א הוא דין עולם הנקבה כדפי' בשער השמות בפ"א. והנקבה לעולם אל השמאל והזכר אל הימין ועם היות שאמרנו שי"ה הוא רחמים ו"ה הוא דין. עכ"ז לא נכחיש שהיו"ד יותר רחמים מהה"א והוא"ו יותר רחמים מה"א שנייה.
28
כ״טוהנה עתה יו"ד ה"א הם ה' אצבעות שביד ימין, וא"ו ה"א חמש אצבעות שביד שמאל. ונודע שבהאצבעות כ"ח פרקים י"ד לכל יד. וכן החמש אותיות יו"ד ה"א, להם י"ד אותיות אל מילוי מלואם, יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף, הרי י"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישי שהוא האגודל יש ב' פרקים ב' אותיות כנודע. וכן בוא"ו ה"א שהם ה' אצבעות שביד שמאל ובחמשה אותיות האלה י"ד פרקים. כזה וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף, הרי י"ד. בד' אותיות שהם ד' אצבעות יש ג' פרקים בכל אצבע, ג' אותיות בכל אות ואות, ובאות החמישית שהוא האגודל יש בו ב' אותיות ב' פרקים כנודע. וכבר בארנו שהה"א לעולם יש בה דין. לכן אומרים בעלי הגורל המפיסים באצבעות כי אין להפיס באגודל מפני שבו תלויין שרי הדין [נב]. הנה האותיות האלה רמוזים בי"ד רמ"ה הנז' לעיל שהוא בת"ת כנודע. והוא כולל ב' ידות כדפי' לעיל.
29
ל׳והנה הי"ד הנשפע בת"ת הוא נמשכת מהכתר שהוא למעלה ממנו. ושורש כל זה הוא ידו"ד אלדינ"ו ידו"ד. והם יהו"ה בכתר ידו"ד בחכמה אלדינ"ו בבינה והיא באמצע, כמו שהדין שהוא יצחק בין אברהם ויעקב שהם שתי תקיעות כדפי' הרשב"י ע"ה בס' הזהר. ועם היות שבפרק ב' פירשנו בענין אחר בשם הרשב"י ע"ה עכ"ז אלו ואלו דברי אלדים חיים. ונחזור לענייננו כי בין הכתר והחכמה היא הבינה להיותה נמתקת אל הרחמים להשפיע רחמים אל הגבורה וכל הידות מתיחדות בה' אלדינו ה'. וזהו שפי' ר' נחוניא בתפלתו ומיוחדים בה' אלהינ"ו ה' ע"כ. עוד מצאנו בקבלת רז"ל כי מן השם הזה משתלשלים ענפים והם במנין אותיותיו וז"ל "כרוביא"ל רבא "וכריא"ל רבא "זעניא"ל רבא (חסר). "בערניא"ל רבא "מאליא"ל רבא "ועניא"ל רבא "כוכביא"ל רבא "סוריא"ל רבא ז"כ רבא. "כספיא"ל רבא "וליליא"ל רבא "זוטריא"ל רבא "ומליא"ל רבא ע"כ. ואין ספק היות אלו נציצות מתאצלות משם הזה ודאי כל אות ואות מאציל כח א' כענין אשר קרה לשם בן מ"ב כאשר נבאר בפרק י"ב:
30
ל״אבשם בן ע"ב והוא מיוחס אל החסד, כי כן ביאר הקדוש רבי נחוניא כאשר נבאר בע"ה. וזה כללו:
31
ל״בוהו ילי סיט עלם מהש ללה אכא כהת הזי אלד לאו ההע יזל מבה הרי הקם לאו כלי לוו פהל נלך ייי מלה חהו נתה האא ירת שאה ריי אום לכב ושר יחו להח כוק מנד אני חעם רהע ייז ההה מיב וול ילה סאל ערי עשל מיה והו דני החש עמם ננא נית מבה פוי נמם ייל הרח מצר ומב יהה ענו מחי דמב מנק איע חבו ראה יבם היי מום:
32
ל״גונקרא בשם ע"ב מפני שבו ע"ב תיבות. ויש שקוראים אותו אריה מפני שאותיותיו בחשבון ארי"ה שעולה רי"ו. ויחס ר' נחוניא שם זה אל החסד וניקד אותו כמסוים (כמסומן). אמנם בספר מדבר על פי מגיד אמר שנקודו בשם אהי"ה על הדרך הזה סגו"ל שב"א סגו"ל. והה' אחרונה אין לה נקודה. ועם הנקודות השם הגדול הזה פועל בחזקה. וסוד הסגול הוא סוד הרוחניות כלו סוד האש הלבן והוא בג' נקודות לרמוז אל זה הסוד. וסוד השבא הוא סוד מדת הדין וכדי לפעול בחזקה נתערב עם הסגול כי כלו חתיך דין והסגול הוא רחמים גמורים וזהו סוד אהיה בנקודו ובצירופו ובפשוטו עכ"ל.
33
ל״דעוד כתב רבי נחוניא שהוא שם לחסד המתחלקת לע"ב גשרים וכל גשר וגשר יש לו שם א' מאלו. וקראם גשרים משל אל מעבר מימי החסד ושם זה יוצא מפסוק ויס"ע ויב"א וי"ט שני הפסוקים כסדרן והשני ממטה למעלה. כיצד ויס"ע הוא סוד החס"ד ביושר, ויב"א להפך בסוד הגבורה, וי"ט ביושר אל הת"ת. וכן ביארו בזהר מלתא וטעמא. וז"ל בפ' בשלח (דף נ"א ע"ב) צרופא דאתוון אילין, אתוון קדמאי רשימין כסדרן באורח מישר. בגין דכלהו אתוון קדמאי אשתכחו בחסד למהך באורח מישר בסדורא מתתקן. אתוון תניינין רשימין בגלגולא למפרע. בגין דכלהו אתוון תניינין משתכחי בגבורה לגלאה דינין וזינין דאתיין מסטרא דשמאלא. אתוון תליתאי אינון אתוון רשימין כסדרן לאחזאה גוונא לאתעטרא במלכא קדישא. וכלא ביה מתחברן ומתקשרן והוא מתעטר בעטרוי באורח מישר ורשים להאי סיטרא ולהאי סיטרא כמלכא דמתעטר בכלא. הכא אתרשים שמא קדישא גליפא בע"ב תיבין דמתעטרי באבהתא רתיכא קדישא עילאה. ואי תימא הני אתוון תליתאי מ"ט לאו אינון כתיבין מנהון לאורח מישר כסדרן, ומנהון למפרע, לישרא להאי סטרא ולהאי סטרא, דהא תנינן אתה כוננת מישרים קב"ה עביד מישרים לתרי סטרי, וכתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה וגו' דא קב"ה. רבי יצחק אמר דא יעקב וכלא חד. אלא למלכא דאיהו שלים מכלא דעתיה שלים מכלא. מאי אורחיה דההוא מלכא, אנפוי נהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש. ועל דא בעי לאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא חמי אנפי מלכא נהירין וחייכן ולא אסתמר מיניה. ומאן דאיהו חכימא חמי אנפוי דמלכא נהירין אמר מלכא ודאי שלים הוא, שלים הוא בכלא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסייא, אע"ג דלא אתחזייא, דאל"ה לא יהא מלכא שלים, וע"ד בעי לאסתמרא. כך קב"ה הוא שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזייא אלא בנהירו דאנפין. ובג"כ אינון טפשין חייבין לא אסתמרן מניה. אינון חכימין זכאין אמרין מלכא שלים הוא אע"ג דאנפוי אתחזיין נהירין דינא אתכסייא בגויה בג"כ בעי לאסתמרא מיניה. א"ר יהודא מהכא אני ה' לא שניתי לא דליגנא לאתר אחרא. בי אתכליל כלא. הני תרי גווני בי אתכלילן, בג"כ כלא באורח מישר אתחזייא. ואע"ג דאתוון אחידן להאי סטרא ולהאי סטרא כסדרן כתיבין. עכ"ל.
34
ל״הודבריו מתוקים מדבש ונופת צופים ומבוארים ומבוררים. ומתוכו מתבאר היות פסוק וי"ט בתפארת וכן מוכח מתוך המאמר שם. וצרוף השם מפסוק ויבא הוא בגבורה. ובתקונים (תקוני ז"ח דף קי"ב ע"ב) הוא להפך וז"ל ויט משה את ידו על הים וגו' וישם את הים לחרבה בתוקפא דגבריאל שליחא דגבורה דממנא על חרבה, ובג"כ אתמר ביה וישם את הים לחרבה. מסטרא דאוריאל שליחא דעמודא דאמצעיתא אפריש בין מייא ואשא, הה"ד ויבא בין מחנה מצרים דאיהו אשא נוכראה, ובין מחנה ישראל וכו' עכ"ל.
35
ל״והורה בפי' כי פסוק וי"ט הוא בגבורה, ופסוק ויבא בת"ת הפך צרוף השם כי פסוק ויבא הוא מהופך דהיינו דין הגבורה, ופסוק וי"ט ביושר מצד רחמי הת"ת. וקשה. ואפ"ל כי כשנדקדק לשונו היטב שאמר מסטרא דאוריאל וכן אמר בתוקפא דגבריאל משמע כי וישם את הים לחרבה לעולם היה בת"ת וע"י אוריאל מלאכו. אמנם היה בתוקפא דגבריאל מפני כי החרבה (ר"ל הכח ליבש) הוא מצד הגבורה, לכן נפעל בכח מלאכו עם היות שהיא פעולה נפעלת מצד הת"ת. וכן אמר מסטרא דאוריאל אפריש וכו'. היינו עם היות שהיה הפעולה ההיא בכח הגבורה. כי העומד בין המים והאש הוא הת"ת לכן הוכרח היותה בגבורה מצד בחינתה עם הת"ת, וז"ש מסטרא דאוריאל וכו'. וכן דקדק באמרו עמודא דאמצעיתא כי הוא האיש הבינים זה נראה לתרץ לעת כזו. ובפרושנו אור יקר יתארך הענין בס"ד. ועם היות ששלשה הפסוקים אלה רומזים בג' אבות עכ"ז כלל השם הזה הוא בחסד כאשר נרמז בתפלת רבי נחוניא, וכן עולה חס"ד ע"ב וכן דברי הרשב"י ע"ה במקומות רבים לאין חקר. ואין תימה בדבר, כנודע שאין מהות הפרט ככללו, כי כל אחד מציאות בפני עצמו כאשר הארכנו בשער המציאיות.
36
ל״זוהנה פרטיו בג' אבות שהם גדול"ה גבור"ה ת"ת וכלו יחד הוא בחסד. ולפי הדרך בצירוף השם המסומן לעיל נמצא ויבא שהוא גבורה בין ויס"ע לוי"ט שהם גדול"ה ת"ת, לרמז על הכרעת הדין אל הרחמים בסוד התקיעות כאשר רמזנו שלהי הפרק הקודם. ובסבת זו כללו חסד. אמנם פרטיו גבורה, וכן עולים אותיות כמנין גבורה רי"ו. וכן מפורסם בדברי הרשב"י ע"ה מקומות רבים. וכענין זה נמצא בזוהר (בהקדמה ד"ז ע"ב) בענין חבקוק בן השונמית שהחיה אלישע. נתבאר שם, כי ע"י האותיות מהע"ב שמות שהם רי"ו נתקיים גופו ועי"ז נקרא שמו חבקו"ק שעולה רי"ו כמנין האותיות שבשם ע"ב. וע"י הע"ב תיבות נתלבש אלישע להחזיר רוחו אליו. וממה שאמר שקיום הגוף היה ע"י אותיות והשבת הרוח היתה על ידי התיבות, כנראה מכאן בפי' שהע"ב תיבות הם כדמות רוח ונשמה להאותיות. והענין הוא כי התיבות הם קיבוץ האותיות כדמות הענפים הגדולים שהם קיבוץ היניקות הענפים הקטנים והאמירים והעלים.
37
ל״חוהנה לפ"ז השם כלו בכללו שהוא קבוץ הפסוקים הוא כדמות האילן כלו. והפסוק שהוא קבוץ התיבות הוא כדמות הענף הגדול המתפשט מתוך עצם האילן. ומהענף הגדול הזה יתפשטו כך וכך ענפים שהם תיבות ומתיבה זו יתפשטו עוד ענפים דקים ועלים שהם כך וכך אותיות. ונמצא לפ"ז כי הפרשה שהוא קיבוץ הפסוקים נשמה לענפים שהם הפסוקים והפסוקים יונקים ושואבים שפע ממקוריהם שהוא הפרשה וכן התיבות יונקים מהפסוקים והאותיות מהתיבות וזה נשמה לזה וזה נשמה לזה וזה לבוש לזה. והענין כי הרוחניות העליון הוא עד"ז כי מן המקור העליון מחוייב המציאות יתפשטו י' ענפים צורות רוחניות שואבים שפע ממנו. והוא להם עיקר ושרש ובו תלוי הכל כענבים באשכול.
38
ל״טוהנה הוא פועל על ידם השינוי והדין והרחמים כדפי'. והוצרך לזה האצילות שיסתעפו מהם עוד ענפים הרבה שבהם יפעלו הם השנויים היותר פרטיים וכן מן הענפים עוד ענפים קטנים עד יתרבו לאין מספר ולאין חשבון. וטעם כל זה מפני כי כל עוד שיתקרב הדבר אל המקור הפשוט יחוייב היותו משולל ומופשט מהשנויים כי הפשוט לא ישתנה. לכן יתלבש בנצוצות המתפשטים ממנו ויפעל בהם השינוי כרצונו כאשר נתבאר עוד בשערים הקודמים. ולכן חוייב מזה היות התיבות נשמה ומקור להאותיות. ונמצא לפ"ז כי כבר אפשר היות התיבות מורות רחמים והאותיות דין, מפני שהתפשטות החסד עילה להגבורה והגבורה עלולה ממנו, כי החסד רביעי לאצילות והגבורה ה' לאצילות, ודא קליפה לדא ודא מוחא לדא. עוד בענין השם הזה למחבר א' בספירה הזאת וז"ל הנה הוריתיך שבחסד הוא בנין העולם, וא"כ יש לך להתבונן שהוא קיומו והוא המעמידו. והעולם מתחלק לד' חלקים שהם צפון ודרום ומזרח ומערב, והם כנגד ד' אותיות שם בן ד' שהוא ידו"ד. ובכל חלק יש לך להתבונן כי יש בו רום ושפל ומיצוע, א"כ יהיו כל הקצוות י"ב. וצריך לך להתבונן שבכל קנה יש כח אחד מחזיקו, והכחות ההם יקראו עמודי עולם. וכל עמוד בהכרח יש לו ו' קצוות שהם ד' צדדים ורום ותחת ובכל אותם הקצוות יש להם כח מחזיקו. ובחשבך קצוי עולם שהם ו' פעמים י"ב יהיו ע"ב, ואם כן יהיו ע"ב כוחות יקראו שמות, וזה שם של ע"ב שמות היוצאים מן הפסוקים בפר' ויהי בשלח. בזולת שהאריך בחלוק השמות אל העמודים, ואין צורך להאריך בו. אמנם שורש ענין זה הוא בספר הבהיר:
39
מ׳רצוננו בפרק זה להעתיק דברי הספר הבהיר בשם הזה ולבארו בחזקת היד. דאיתא התם ישב רבי אמוראי ודרש מאי דכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, מלמד שע"ב שמות יש לו להקב"ה וכלם קבועים בשבטים דכתיב ששה משמותם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית וכתיב ושתים עשרה אבנים הקים וגו' (נ"א והאבנים תהיין על שמות בנ"י) הקישן מה אלה אבני זכרון אף אלה אבני זכרון לשתים עשרה אבנים הם ע"ב כנגד ע"ב שמות של הקב"ה. ומ"ט התחיל בי"ב, ללמדך שי"ב מנהיגים יש לו להקב"ה ובכל א' וא' ששה כוחות ומאי הם ע"ב שמות. אילן א' יש לו להקב"ה ובו י"ב גבולי אלכסון, גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול מערבית צפונית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית. ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם זרועות עולם ומבפנים בהם הוא האילן. ובכל אלה האלכסונין יש כנגדן פקידים והם י"ב וגם בפנים בגלגל י"ב פקידים וכן בלב י"ב פקידים אלה ל"ו פקידים עם האלכסונין ולכ"א יש כח א' כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. נמצא לרוח מזרחית ט', ולרוח מערבית ט', ולרוח צפונית ט', ולרוח דרומית ט', והיינו י"ב וי"ב וי"ב שהם פקידים בתלי וגלג"ל ול"ב והם ל"ו וכללם ל"ו מל"ו שכח אחד כלול מחבירו. ואע"פ שי"ב בכאו"א מן השלשה. כלם אדוקים זה בזה, וכל הל"ו כוחות הנמצאות בראשון שהוא תלי אם תדרשם בגלגל תמצאם הם עצמם וכן אם תדרשם בל"ב תמצאם בעצמם. הלכך לכאו"א י"ב. נמצא לשלשה הם ל"ו, וחוזרים חלילה, נמצא כל כח א' בחבירו. הלכך לכל אחד ל"ו. וכלם אינם יותר מל"ו צורות. וכולם נשלמות בלב מסור לל"ב ונשארו ס"ד. והם ס"ד צורות. ומנלן דנמסר לב ללב דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. וא"כ היינו ס"ד חסר שמנה לע"ב שמותיו של הקב"ה, והיינו דכתיב וגבוהים עליהם. והם (ז') ימי השבוע וחסר א' והיינו ויתרון ארץ בכל היא. ומאי יתרון, מקום שמשם נחצבה הארץ והוא יתרון ממה שהיה ומאי ניהו יתרון כל דבר שבעולם. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו אז הוא יתרון ומאי ניהו ארץ (אבן) דנחצב ממנו שמים והוא כסאו של הקב"ה הוא אבן יקרה הוא ים חכמה וכנגדה תכלת טלית בציצית. דאמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא עכ"ל.
40
מ״אוהנה דברי הספר הזה בהירים ומבהיקים ומרוב בהירותם ובהיקותם מעצמין עיני המעיין. כי כוונתם בכל עניינם לגלות אצבע ולכסות אלפיים אמה סביב. האמנם נגלה ממנו מאשר תשיג ידינו והאל יחשכנו משגיאות. התחיל השמים ושמי השמים, לכמה סבות. אם לפי שהוא רוצה לדרוש מגדולת יוצרנו כדמפרש ואזיל ולכן התחיל בשבח וכבוד השמים ושמי השמים וכו'. או אפשר הטעם כי בפסוק הזה שלשה מדרגות של שמים השמים א', ושמי ב', השמים ג'. והם נגד ג' מדרגות שהם תל"י גלג"ל ל"ב וסימנם תג"ל נפשי וכו' כאשר נבאר ב"ה. ואמר שע"ב שמות יש לו להקב"ה כאשר בארנו למעלה בפרק הקודם וכלם קבועים בשבטים הכוונה כי י"ב שבטי ישראל הם מרכבה אל י"ב צורות עליונות אשר הם בספירות עצמם ע"י המציאיות כאשר נבאר. ואל אותם הי"ב צורות עליונות נעלמות אמר כאן שהם שבטים. ולשון שבטים פי' בספר הבהיר עצמו כאשר נבאר. וכנגד אלו הצורות העליונות היו י"ב בקר תחת הים שעשה שלמה. וכן יעקב נטל י"ב אבנים תחת מראשותיו ונעשו אחד שנתייחדו יחוד א' להיותם רומזים אל מקום היחוד. כי אע"פ שהם י"ב הכל א'. וכנגדן י"ב אותיות פשוטות. וכן י"ב מזלות בעולם, וכן י"ב חדשים בשנה, וכן י"ב כוחות בנפש. והם עול"ם שנ"ה נפ"ש. וסימנך עש"ן, והר סיני עשן כולו. והם מפורשים בספר יצירה. ונחזור אל ביאור המאמר כי ע"ב שמות הם קבועים בי"ב צורות שהם הנקראים שבטים והביא ראייה לזה מן הכתוב שאמר ששה משמותם על האבן האחת.
41
מ״בהנה ראיה כי ששה היו על אבן אחת. ובחושן אמר הכתוב והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל.
42
מ״גהנה י"ב שהם י"ב אבנים. וששה שמות על כל אבן ואבן הם ששה פעמים י"ב הם ע"ב. והראייה הזאת היא בדרך היקש. כי כיון שהקישן הכתוב כנראה כמו שבאבנים האלה בכ"א יש ששה שמות, כן בי"ב אבני השבטים בכ"א ששה שמות כי הם ע"ב שמותיו של הקב"ה. ומאי טעמא התחיל בי"ב, הוקשה לו שאם הכוונה לומר לנו סוד ע"ב שמות שיש לו להקב"ה, מהו לומר שהם י"ב אבנים ואלה החלוקים. לזה השיב שהוא ללמדנו שהם ששה צורות בכל אחד מהי"ב צורות, כי הם י"ב ראשים, ותחת כל א' מהם ששה אחרים. וכן ראייה מבעלי הקבלה המעשיית מחלקים שם זה לששה ששה שמות. ובכל ששה פעולה בפ"ע. וחותם הששה, בראשם אגל"א וכן בסופם. ומצאתי להם סמך אל חותם שם זה כי שם אגל"א עולה חמשה ושלשים, ועם המלה עצמה עולה ל"ו, והיינו ל"ו שהזכיר במאמר. ויש נסחאות מוסיפין בשם זה יו"ד והוא אגיל"א ואז עולה מ"ה כמנין שם בן ד'. ואפשר היות זה שם אחר כי שם אגל"א הוא מוכרח היותו חסר י' כי הוא יוצא מן "אתה "גבור "לעולם "אדני. אם לא שנאמר כי שם זה אל מלאך מטטרו"ן וכמו שפעמים נקרא מיטטרון ופעמים מטטרון כן בשם אגל"א. ואפשר היות צרוף השם הזה אגא"ל והוא לשון גאולה והוא בחסד כענין (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וכו' וכן (שם צח א) הושיעה לו ימינו. ולפ"ז יהיה עולה עד הבינה כמו שאמר הכתוב (רות ד ד) אנכ"י אגאל והוא הבינה הנקרא אנכי. ועתה בזה לא ירחק היותו חותם שם ע"ב. ומפני היות שפעמים הימין בגלות בעונות כדכתיב הושיעה ימינך. לכן שם זה מצורף אל לשון גלות אגל"א. ועכ"ז אנו מקוים אל גבורותיו וישועתו של הקב"ה. ולכן אנו אומרים ע"י שם זה את"ה גבו"ר לעול"ם אדנ"י וכו' בהיותו כובש מדותיו נגד המכעיסים. וכן יש שם חשוב ועניינו בשם הזה והוא שם אל"ד ג' אותיות. ואפשר כי א"ל בשם אל"ד הוא שם אל שבחסד והכל ענין אחד ושם זה הוא עשירי שבשם ע"ב, ופעולותיו נוראות. ועתה נכנס בביאור הענין הזה והגבולים כפי חזקת היד. וקודם כל דבר כבר ביארנו בשער ג' פ"ד ה', שהקצוות הם ששה, והם אותם שמנה בעל ספר יצירה באותה המשנה פנה למעלה וכו' כמבואר שם, והם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד.
43
מ״דוהנה התפארת הוא כלול לעולם מהשש קצוות כי הוא כח הבינה והחותם כי הוא כלול מיה"ו כנודע, ואין זה מקום להאריך בעניינו.
44
מ״ההנה יהיה הוא האילן בין השש קצוות. וכן נקרא תפארת לשון פארות ופי' ענפים. והכוונה כי הוא אוחז ומתפאר ומסתעף ומסתבך בספירות אלו. ולכן יוכרח מציאותם היות התפארת בתוכם כחתן בתוך חופתו, וזהו לשכך את האוזן. ואין לשאול כי איך אפשר לומר שהוא האילן בתוך הקצוות, והוא עצמו אחד מהקצוות. כי זו אינה שאלה כי הכל יתיישב על דרך המציאות והבחינות כדפי' במקומות רבים מהשערים הקודמים. ונחזור אל ענייננו. כי רום החופה הוא נצח, ותחתית החופה הוד, ומזרח החופה תפארת, ומערב החופה יסוד, ודרום החופה גדולה, וצפון החופה גבורה. וסדר זה מוכרח ובארנו בשער ג' בס"ד. וקרוב הדבר כי שש ספירות אלה הם ג' נגד ג' בדרך הקצוות שהם שלשה נגד ג'. כיצד מזרח נגד מערב, כן ת"ת נגד היסוד. והתפארת נקרא מזרח כי בו זריחת השמש והוא זורח אור לכל הקצוות. ומערב יסוד שבו יתערבו כל הכחות. וכמו שאור יוצא מן המזרח ונכנס במערב כן שפע יוצא מן התפארת ונכנס ביסוד. וכמו שצפין נגד הדרום כן הגבורה נגד החסד. ולהם יחוסים אחרים ביארנום בשער מהות והנהגה פי"ו בס"ד. ורום ותחת הם נצח והוד, כן ביאר הרשב"י ע"ה, ממראה מתניו ולמעלה נצח, וממראה מתניו ולמטה הוד. ואחר שנכללו ענין הקצוות הרוחניות, נבאר עתה לבאר הגבולים בגשמי ומשם נכנס אל הרוחני:
45
מ״וכל דבר גשמי שיהיה לו שש קצוות יחוייב היות לו י"ב גבולים באלכסון. הא כיצד, נצייר בדעתינו בית אחד בד' כתלים וקרקעית ותקרה שהם שש קצות.
46
מ״זהנה יחוייב י"ב גבולים באלכסון שהם י"ב הוויות. הא כיצד, גבול שבו יתדבק כותל מזרח עם התקרה שהוא גבול מזרחית רומית. וכן לד' כתלים, גבול צפונית רומית, גבול מערבית רומית, גבול דרומית רומית. הם ד' גבולים. וד' גבולים אחרים למטה. גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית תחתית, גבול מערבית תחתית, גבול דרומית תחתית. הם ד' גבולים אחרים למטה. והם ח'. וד' זוויות מקום דבוק הכתלים זו בזו. כיצד, גבול מזרחית צפונית והיינו צפונית מזרחית הרי א', וכן גבול מזרחית דרומית והיינו דרומית מזרחית הם ב', וכן גבול מערבית דרומית והיינו דרומית מערבית הם ג', וכן גבול מערבית צפונית והיינו צפונית מערבית הם ד'. ונקראים גבולי אלכסון מפני שהם באלכסון. ואינם כסדר הו' קצוות שהם ביושר מזרח נגד מערב צפון נגד דרום מעלה נגד מטה. אבל אלה הם נגדיים זה לזה באלכסון. גבול מזרחית רומית נגד מערבית תחתית, וגבול מערבית רומית נגד מזרחית תחתית, וגבול צפונית רומית נגד דרומית תחתית, וגבול דרומית רומית נגד צפונית תחתית, וגבול מזרחית צפונית נגד מערבית דרומית, וגבול מזרחית דרומית נגד מערבית צפונית. וכלם נגדיים באלכסון. ובישוב דברים האלה הם קרובים אל השכל בציור נקל מאד כדפי'. וכענין הזה אל הספירות להבדיל כמה הבדלות. כי הכל ע"ד משל ולשכך את האזן. כיצד ת"ת שהוא המזרח יתיחד עם הצפון שהוא הגבורה ועם הדרום שהוא החסד ועם הנצח שהוא המעלה ועם ההוד שהוא המטה. וכמו שלא ישתוה הדרום עם הצפון דהיינו החסד עם הגבורה, שהרי הם שתי ספירות, לכל אחד מהם פעולה בפני עצמה. כן לא ישתוה יחוד הת"ת עם החסד עם יחודו עם הגבורה. וכן לא ישתוה בחינת יחודו עם הנצח עם בחינת יחודו עם ההוד. נמצא לפי זה יתהוה בחינה אחת מיחוד התפארת עם החסד והיא תקרא גבול מזרחית דרומית. ובודאי שהיה מתהווה מיחוד שתי מדות בחינה של רחמים. הרי גבול אחד. ונגד הגבול זה שהוא מזרחית דרומית היא גבול מערבית צפונית. והיינו יחוד יסוד עם הגבורה.
47
מ״חוהנה היחוד הזה הוא דין, כי היסוד בעצמו דין והגבורה דין, ויחודם יתהוה ממנו דין. והיינו גבול ב'. עוד יתייחד הת"ת עם הגבורה, וזה יהיה בהכרח נוטה אל הדין כי הגבורה דין, וזה נקרא גבול מזרחית צפונית. הרי גבול ג'. ונגד הגבול הזה שהוא מזרחית צפונית הוא גבול מערבית דרומית, והיינו יחוד היסוד עם החסד. וזהו ודאי רחמים הפך הגבול הקודם. הרי גבול ד'. והם שנים נגד שנים תפארת נגד היסוד. עוד יתייחד הדרום עם המעלה. והיינו יחוד החסד עם הנצח. ואז ודאי היא בחינת רחמים, שכן שניהם רחמים. והיינו גבול דרומית רומית. הרי גבול ה'. ונגד זה הגבול גבול צפונית תחתית והיינו יחוד הגבורה בהוד, וזה ודאי דין גמור, שכן שניהם דין, וזהו יחוד הצפון עם התחת. והרי גבול ששי. עוד יתיחד הדרום עם התחת, והיינו יחוד החסד עם ההוד, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול דרומית תחתית. הרי גבול ז'. ונגד הגבול הזה הוא גבול צפונית רומית, והיינו יחוד הנצח עם הגבורה, והוא הפך הגבול הקודם. הרי גבול ח', הם שנים נגד שנים. עוד יתייחד הרום עם המזרח, והיינו יחוד הנצח בת"ת, והיא בחינת רחמים, והיינו גבול מזרחית רומית. הרי גבול ט'. ונגד גבול זה גבול מערבית תחתית, והיינו יחוד הוד ביסוד, והיא בחינת דין. הרי גבול י'. עוד יתיחד הנצח עם היסוד, והיינו גבול מערבית רומית, והיא בחינת רחמים. והיינו גבול אחד עשר. ונגד גבול זה גבול מזרחית תחתית, והיינו יחוד התפארת עם ההוד, והיא בחינת דין. והיינו גבול י"ב. הרי שנים נגד שנים נצח נגד הוד. נמצא כלל הגבולים האלה ששה לדין וששה לרחמים ולכן בחינתם י"ב כדפי'. וכאשר נבחינם בערך ד' קצוות שהם מזרח ומערב צפון ודרום שהם עיקר ועולים ג"כ ברוחניות אל ד' רגלי המרכבה ואין מעלה ומטה נחשבים לעצמם אלא נטפלים אל הד' הנזכר כנודע ומפורסם בדברי הרשב"י ע"ה בענין ד' רגלי המרכבה אברהם יצחק יעקב דוד כי יסוד ומלכות הכל אחד לענין מערב כמפורסם הם י"ב נחלקים אל ד'. כיצד, ג' לכל אחד מהד' רוחות והם ד' פעמים ג' יעלו י"ב.
48
מ״טהנה גבול מזרחית צפונית משוך כל פני המזרח וגבול מזרחית רומית וגבול מזרחית תחתית הם ג' גבולים למזרח ומתמתח והולך עד גבול דרומית מזרחית ומשם תחלת גבולי דרום. כיצד גבול דרומית מזרחית וגבול דרומית רומית וגבול דרומית תחתית הרי ג' גבולים לדרום ומתמתח והולך עד גבול מערבית דרומית ומשם תחלת גבולי המערב כיצד גבול מערבית דרומית וגבול מערבית רומית וגבול מערבית תחתית. הרי ג' גבולים למערב ומתמתח והולך עד גבול מערבית צפונית ומשם תחלת גבולי הצפון כיצד גבול מערבית צפונית וגבול צפונית רומית וגבול צפונית תחתית הרי ג' גבולים לצפון ומתמתח והולך עד גבול צפונית מזרחית שהוא מכלל גבולי המזרח כדפי'. נמצאו לפ"ז שלשה גבולים למזרח שלשה גבולים למערב שלשה גבולים לדרום שלשה גבולים לצפון וכלם גבולים לאילן האמצעי שהוא הת"ת כדפירשנו בפ' הקודם. וזהו אילן אחד יש לו להקב"ה ובו י"ב גבולים והאילן באמצע. וראוי עתה ליחד פרק בפ"ע לענין תלי גלגל ול"ב כדי ליתן ריוח בין הדבקים לתת מקום אל השכל להבין:
49
נ׳והנה בעל ספר יצירה כלל ענין הבריאה בעול"ם שנ"ה נפ"ש. וז"ל בפ"ו תלי בעולם כמלך על כסאו. גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה עכ"ל לעניינו. ועם היות דבריו אל הפשט באמרו תלי בעולם כמלך על כסאו ופי' מלך על הכוכבים ומזלות. ותל"י הוא גשם מאש ואויר ומים ואינו נראה לעין. ולפי האמת הוא הקו הישר שעליו תסובנה הגלגלים כי אותה הנקודה לא תזוז לעולם ממקומה כאלו נאמר שהוא היה גשם מאש אויר וכו'. ע"ד משל הקו שמצפון לדרום עובר בין האש הסובב העולם ובין המים והאויר ויסוד הארץ שעל אותה נקודה סיבוב כל הגלגלים ולא יחטיאו השערה לא יעלה ולא ירד זה יקרא תל"י, ולקצת התוכניים נקרא תנין. והוא כמלך על כסאו ע"י הנהגת הגלגלים כדפי'. גלגל בשנה פי' גלגל השמש שבו יתסדרו ענייני השנה בתקופות וכל העניינים והוא מלך בענייני השנה. לב בנפש הכוונה כי בחלל הלב עקר משכן הנפש החיונית ומשם מתפשטת בשאר איברי הגוף, נמצא עיקר הנפש בלב והוא מולך על שאר הכוחות המתפשטים ממנו והוא מנהיג הגוף ומתקוטט עם אויבי החיות כנודע לבעלי הרפואה והיינו כמלך במלחמה. זהו דרך פשוטו. ועם היות פשוטן של דברים אמת רמיזתן במרומי ערץ. שכן דרך הספר מדבר בעולם הזה ודבריו עומדים ברומו של עולם. והענין הוא כי עולם ר"ל בינה הנקרא עולם ע"ש ימי ההקף שהיא העולם באמיתות. ונקרא עולם על שם שהם נעלמים בה, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים ב"ה. והאריכות עתה בהכרח שששת ימי ההקף הם בתוכה אין צריך, כי נודע היותה מערכה שניה אל האצילות כדפי' בשערים הקודמי'. ואמר תל"י בעול"ם מלשון (שה"ש ה יא) קווצותיו תלתלים דהיינו מציאות הת"ת הגנוז בבינה בסוד הדעת. והיינו התל המקבץ השש קצוות הנעלמות בבינה כנודע. והוא כמלך על כסאו. שבמקום הבינה נקרא מלך. וכסאו הוא פארותיו שהם ששת קצוותיו. הנעלמים ומפני שבהיותן שם אינו חסר שפע וברכה לכן נקרא מלך על כסאו בהשקט ובבטחה. והוא על כסאו מיוחד במלכות מלך תפארת על כסא מלכות כי במציאותה הנעלם אין מיעוט כדפי' בשער המיעוט בפ"ד. גלג"ל בשנ"ה. שנה היינו תקופות הששה ימים במקומם בתפארת. ר"ל מקום אצילותם וקיבוצם ומציאותם שם יקרא שנה והתפארת בתקפו עמהם יקרא גלגל. ומפני שאין שם שקט ובטחון הדין, לכן אמר כמלך במדינה לשון דין, דדין ודאי איכא, אבל מולך עליו, והיינו שהוא מלך במדינה. והיינו יחודו נמי עם בת זוגו שהיא עיר ומדינה. ונקראת כן כשהיא מתלבשת בדין מפני היניקה מהגבורה והמיעוט. ל"ב בנפ"ש שני כנויים אלה הם במלכות. אמנם ירצה בלב בתוכיות מציאות עצמות הנקודה האמצעית. ונפש היא בחינת עצמה אל בחינות הו' קצוות שבה והיא נקודה באמצע מציאות נקודת ציון נגד הת"ת. ואחר שקודם אלינו מציאות ששה קצות בשלשה מערכות אלה והם נקראים עולם שנה נפש. והנקודה האמצעית היינו האילן האמצעי הנזכר במאמר נקרא תלי גלגל ולב וסי' עש"ן תג"ל.
50
נ״אהנה ע"י תהיה ההנהגה בגלגול הקצוות במערכות שהם מערכה מול מערכה זו שואבת מזו וזו משפעת לזו ומכחה נברא עולם שנה נפש הגשמיות דרך המערכות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה. ובכולם עולם שנה נפש כסדר אצילות כן סדר הבריאה כן סדר היצירה כן סדר העשייה. ואחר שנודע כי י"ב גבולים הם מכח ו' קצוות הנה נמצא היות י"ב גבולים בבינה וי"ב בת"ת וי"ב במלכות. וביארנום כי הם נחלקים לד' ג' גבולים לכל רוח כזה:
51
נ״ב
52
נ״גהרי י"ב לבינה וי"ב לתפארת.
53
נ״דעתה נכתב כ"ד צירופים למלכות:
54
נ״האדני אדיג אניד אנדי אינד אידג דרום:
55
נ״ודאני דאיג דינא דיאג דנאי דניא צפון:
56
נ״זנאדי נאיד ניאד נידא נדיא נדאי מזרח:
57
נ״חיאדג יאנד ינדא ינאד ידאג ידנא מערב:
58
נ״טוהנה שלשה פעמים לדרום שהוא הי' בחכמה שהוא בחסד דרום והיינו ג"כ א' של אהי"ה וא' של אדנ"י כי הכל א' כמבואר בהרשב"י ע"ה באמרו ענין יחוד ג' שמות אלו כזה יאהדונה"י יאההויה"ה והם ג' פעמים לצפון שהוא הה"א שהיא בבינה שהיא בגבורה צפון והם ג"פ למזרח שהוא הוא"ו שהוא בת"ת (והם ג"פ למערב כו' כנודע) אמנם ביחס ההויות וכן השמות אל הגבולים זה אין בנו כח עד יבא מורה צדק.
59
ס׳והנה תל"י הוא שם אהי"ה, וגלג"ל הוא שם יהו"ה, ול"ב הוא שם אדנ"י. והד' רוחות הם ד' אותיות השם, אות אחת לכל רוח. והגבול הוא צרוף שם אחד כמו שציירנו.
60
ס״אוהנה לכל שם מהי"ב ששה שמות מהע"ב שמות והיינו דקאמר ששה משמותם על האבן האחת. והטעם כי כל גבול יהיה כלול מששה קצוות. כי כח כלם בכל אחד. ע"ד שבארנו בענין כללות הספירות בשערים הקודמים. וכל שם הוא מג' אותיות שהם נגד חסד דין רחמים. שבזה נכלל כל האצילות כדפי' בשער מהות וההנהגה פכ"ה בס"ד. וכן הם ג' אותיות אות א' בכל פסוק שהרמז בהם אל ג' קוים כדפי' לעיל.
61
ס״בוהנה כל אחד כלול מחבירו והכל להורות על היחוד ועל ההנהגה. כי כשם שטבע המזלות מתחלפים כן הדבר בהויות ובצירופים איש על עבודתו ועל משאו, ואיש במלאכתו אשר המה עושים. וכבר נתבאר כי הג' מדות האלה הוא הנהגת העולם עליונים ותחתונים והם נכללים בסוד יהו"ה כנודע ומהם נתפשטו ההויות כלם בכל העולמות בעולם שנ"ה נפ"ש (ע"ד הפשט) שהם י"ב י"ב בסוד י"ב גבולים כאשר נתבאר בספר יצירה. ונתפשטו הצורות העליונות עד היותם במלכות כ"ד. לסבה כי המלכות היא י' והת"ת ו' ושיעור ו' שני יודי"ן כדפי' הרשב"י ע"ה והעתקנוה לעיל בשער השמות בפ"ו בע"ה וכן שיעור המלכות זרת כמו שנבאר בערכי הכנויים ושיעור הת"ת אמה כאשר יתבאר שם ושיעור האמה ב' זרתות כנודע. וכן הת"ת החוצה השקל עשר הוא. ומלכות היא ה' מחצית העשר כדפירשנו בשער א' פ"ב בס"ד (כצ"ל ע"פ הפלח) וכן המלכות ה' והיינו שהיא ג' ווי"ם שהם נצח הוד יסוד כדפי' בשער המציאיות. ושיעור הת"ת כפלים שהוא ו' קצוות. הוכרח מכל זה ששיעור הת"ת כפל לשיעור המלכות, א"כ הוכרח לזה שמה שנכללו ו' שמות של הע"ב בצרוף הא' של אהי"ה או הי' של יהו"ה צריך שנים בשם אדנ"י מפני שאינה כוללת מהקצוות כ"א ג' כדפי' ולכן באו צרופי אדנ"י כ"ד שהם ג"פ כ"ד הם ע"ב, וכן פי' בספר הבהיר במ"א.
62
ס״גועוד פירש שם כי אפי' בשם בן ד' הם כ"ד צורות כ"ד צירופים. ואין לתמוה על זה, כי אם היותו שישתוו ההוויות באותיותיהם לא ישתוו ברמיזתם. וראייה מאותיות ה"ה שבשם ששוים בצורתם ומשונות ברמיזתם כמו שביארנו בשער השמות בפ"א בס"ד. ולכן נחשוב כאלו ה' שניה הי' צורתה משונה מחברתה, ויצא לנו כ"ד צירופים כ"ד צורות. ועם היות שידמו הי"ב אל הי"ב הם כדמות זכר ונקבה מקבל ומשפיע וכן הם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, של הלילה מקבלות מהיום ושל יום משפיעות בלילה בסוד מדת יום ומדת לילה.
63
ס״דועוד ראוי שנקדים כי תפארת ומלכות מתייחדים ומתדבקים בכל הספירות ובכל האברים העליונים פעמים כלם יחד ופעמים במקום מיוחד כאשר מתבאר מסוד התפילות. כי תפלת השחר מכונה לאברהם ושם מתרפקת על דודה ע"י החסד, ותפלת המנחה יצחק ושם יחודה עמו ע"י גבורה, ותפלת ערבית יעקב וכו'. וכסדר התפלות כן סדר המועדים כי פסח הוא חסד ושבועות ת"ת ור"ה גבורה וסוכות יסוד וש"ע מלכות וחנוכה ופורים נצח והוד כי כן ביאר הרשב"י בתיקונים (תקוני ז"ח דף קי"א). והכונה על יחודה עם בעלה, בעוד הענפים האלה ואין זה מקום הדרוש הזה כי נבאר אותו בס' אור יקר בס"ד. אמנם תשתנה הבחינה לפי השתנות המקום ויתגלה הדבר הזה בסוד צרוף הניקוד כי יעלה המספר לאין תכלית כאשר נבאר בשער הצירוף פ"ד בס"ד.
64
ס״ההנה נמצא עתה היות אמת שהם כ"ד צורות כ"ד צירופים והם הם י"ב צורות י"ב צרופים שהכל א' והכל עולה אל מקום א'. ובזה יתוקן דברי ספר הבהיר במקום אחר, כי כן ביאר הוא בפי' כאשר נבאר כי י"ב זכרים וי"ב נקבות דומים אלו לאלו והם עולים כ"ד.
65
ס״ווהנה נודע היות הזכר הפך הנקבה כמו שנתבאר בספר יצירה זכר באמ"ש נקבה באש"ם. ולנו בזה שני דרכים. או אם נאמר שיהיו תיקון הזכרים והנקבות כמו אמ"ש ואש"ם ונמליך לעולם אות אחת בראש הזכר והנקבה דהיינו אות מהרוח שבו הזכר ובו הנקבה. כגון אם אנו ברוח מזרחי שהוא י' משם אהיה כמבואר לעיל הנה יהיה הזכר יאה"ה ונקבתו יהה"א. וכן אם יהיה הזכר יהא"ה יהיה הנקבה כמוהו יהא"ה אלא שהוא המליך אות ה"א ראשונה והנקבה הפכה והמליכה אות ה' השניה. וכן באדנ"י המשל אות רוח דרומי הוא א' ויהיה הזכר אדנ"י והנקבה אינ"ד, ואם יהיה הזכר אדי"נ יהיה הנקבה אני"ד, ואם יהיה הזכר אנד"י יהיה הנקבה איד"נ. זהו דרך א'. או אם נאמר י"ב צרופים ממש נקבות כי"ב הזכרים ולעולם הזכר והנקבה שוים כזה הזכר יהו"ה והנקבה יהו"ה, הזכר הוה"י והנקבה הוה"י, זה משפיע וזה מקבל. והב' דרכים שקולים אצלנו עד יבא מורה צדק. וראינו לחלק העניין הזה עוד לפרק בפ"ע לתת ריוח בין פרשה לפרשה:
66
ס״זוהנה בענין כ"ד צרופים י"ב וי"ב שהקדמנו, יתבאר מה שכתב בספר הבהיר (סי' מו) וז"ל השם היוצא מג' פסוקים ויס"ע ויב"א וי"ט אותיות פסוק ראשון כסדר וכו' נמצא שבכל שם ושם מע"ב שמות היוצאים מאלו הג' פסוקים כו' ומתחלקים לשלשה חלקים כ"ד לכל חלק ועל כל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב וצפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ"ד צורות. וכן לשני וכן לג' וכלם חתומים ביהו"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו יהו"ה בשכמל"ו עכ"ל.
67
ס״חוכוונתו כי שם בן ע"ב חותם בע"ב שמות של הוי"ה. וביאר זה שם למעלה וז"ל מאי דכתיב יברכך ה' ישא ה' וגו' יאר ה' פניו וגו' זה שמו של הקב"ה המפורש והוא שם של י"ב אותיות דכתיב יהו"ה יהו"ה יהו"ה מלמד ששמותיו של הקב"ה שלשה חיילים וכל שם מחיל וחיל דומה לחבירו ושמו כשמו וכולם חתומים ביו"ד ה"א וא"ו ה"א והיאך תצרף יהו"ה כ"ד פעמים היינו חיל אחד יברכך ה' וכן השני והם כ"ד שמותיו של הקב"ה וגם הג' והם כ"ד מלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם הם כ"ד ועתה תצרף כ"ד ג' פעמים ויהי וע"ב שמותיו של הקב"ה והיינו ע"ב שמות היוצאים מן ויס"ע ויב"א וי"ט עכ"ל.
68
ס״טוהנה הוכרח מתוך המאמר הזה ששם בן ד' מצטרף כ"ד צרופים ויתבאר על שדרך שפי' למעלה. וכך פירושו, כי עם היות כל חיל וחיל דומה לחבירו עכ"ז הוא חיל בפ"ע. ועתה נכנס בביאור כל המאמרים האלה על נכון ומתוכו יתבאר שם בן ע"ב על מתכונתו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי כל האצילות נכלל באמ"ש שהם אוי"ר מי"ם א"ש והיינו חס"ד די"ן רחמים והם עיקרם בגדול"ה גבורה ת"ת. ולג' אלה רומזים ג' שמות שבברכת כהנים שהם ג"כ מלך מלך ימלוך. ובניקוד ג' שמות אלה רבו בו הפרושים יש שרצו לנקדם יפעל יפועל יפעול והוא הראשון כלו פתח, והשני פתח חולם צירי, והשלישי חיריק שבא חולם. ויש שכתבו שנקודו יפעל יפעל יפעול והוא שראשון כלו קמץ, והשני כלו סגול, והג' חירק שוא חולם. ובתיקונים (בהקדמה ד"י. ותקונא ע' דקל"ד ע"ב) פי' הרשב"י ע"ה שנקודו כתיבות שלאחריו שהיא מלך מלך ימלוך שהם יפעל יפעל יפעול והוא הראשון כלו סגול, והשני קמץ פתח, והשלישי חיריק שבא חולם. וכן פי' בר"מ (פינחס דרי"ז.) וז"ל מיכא"ל ארי"ה ד' אנפין דיליה יהוה. ד' אנפי דשור ואיהו גבריאל ואינון יהוה. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון יהוה. ואינון ממנן תחות חס"ד פח"ד אמ"ת דרגין דג' אבהן, ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה, וסלקין נהורין לחושבן יב"ק. ואינון מלך מלך ימלוך הנה ג' שמות נקראים שם בן י"ב ועליו אמרו כל היודעו והזהיר בו וכו' והוא טוב לכוין בו בחתימת כל ברכה וברכה בסוד היה הוה ויהיה דהיינו מלך ימלוך. ונחזור לענייננו כמו שג' שמות אלה בג' אבות כן שם בן ע"ב מהג' פסוקים בג' אבות כדפירש בזהר (בשלח דף נ"א). נמצא שאחר שנצרף השם ע"ב ונחלקהו לג' חלקים חלק לכל שם ושם מאלו הג' שמות הנזכרים יעלה כ"ד שמות לכל שם. עוד נצרף שם בן ד' לכ"ד צרופים הנה יהיו כ"ד שמות נגד כ"ד אשר לו משם ע"ב. ויהיו כ"ד הויות מקורות לכ"ד שמות משם ע"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ"ד המצטרפים ממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל כ"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי"ב הנזכר לעיל הנה יהיו ששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע"ב תחת ו' שמות משם בן ד' אלו תחת שם א' שבי"ב גבולין. וי"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו לצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה. והצורה תמצא בעמוד תפ"ו:
69
ע׳עד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו"ה כן הצורה לשם אהי"ה וכן לשם אדנ"י. והכלל העולה היות הי"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת כולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' ושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי"ב צרופים שהם י"ב גבולים כדפי'. והי"ב צרופים נחלקים כאו"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ"ד. והג' כל אחד מהם לכ"ד הם ע"ב הם ו' שמות מהם לכל א' מהם י"ב ולכל א' מהם כ"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע"ב בע"ב שמות של ויס"ע ויב"א וי"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת"ת שכן רמז הפסוקים וראשי אותיות של י"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת"ת הוא יי"י הה"ה וו"ו הה"ה שהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל אחד זה כזה ולרמוז אל שלשה (שהם) [שמות) אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג"כ עד"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין זה לזה אלא שאין אנו צריכין (לפעל) (לכפול) השמות. וע"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של ע"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי"ה וכן אדנ"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן בתיקונים ונבארהו ב"ה. שוב מצאנו שם הי"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי"ה ושם אדנ"י אלא שם אחד. וז"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י"ב לי"ב שבטי ישראל:
70
ע״אאהציצהרון אכליתהרון טמקתון רמוהטרון וצפצפשיתרון יהורמרון ברחיה גאון עדשגדראון כסאות הוהויהה ויהאהאהיה והדמתתיהון בשכמל"ו [נג]. וכלם נכללים בלב נתיבות השמים ומתחלקים לכ"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקדיו בתל"י גלג"ל ולב והם מעיינות החכמה עכ"ל.
71
ע״בודקדק בדבריו שאמר זכר ונקבה והם הכרח אל מה שכתבנו למעלה בענין י"ב הנחלקים לכ"ד זכר ונקבה. ואין ספק שהשמות הללו לבוש אל י"ב הויות ואל י"ב אהי"ה ואל כ"ד אדני ע"ד שפי' למעלה בע"ב עצמם. ואחר שנתבאר ענין הי"ב גבולים כפי השפעת השם בחסדו עלינו, ניחד פרק זה בתשלום ביאור המאמר:
72
ע״גאמר שהם י"ב פקידים בתל"י גלגל ול"ב, כמבואר לעיל כי י"ב גבולים הם בתל"י שהיא הבינה וי"ב בגלג"ל שהוא התפארת וי"ב בל"ב שהוא המלכות. והם ל"ו, ג' פעמים י"ב יעלו ל"ו. ירצה שכל אחד מתל"י גלגל ול"ב יעלה מספר י"ב שבו אל ל"ו. מפני שהמלכות כלולה מבינה ות"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו כל אחד מהי"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י"ב הם ל"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם וכו'. ומ"ש וכללן ל"ו מל"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל"ו צורות היא כלול מל"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן דין, א"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם יותר מל"ו צורות כי אע"פ שאמר שהם ג"פ ל"ו וכל אחד מל"ו כלול מל"ו צורות עכ"ז שרשם האמיתי העקרי אינם אלא ל"ו מהג' מערכות שהם ג"פ י"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא י"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם כי צריך להסיר ד' מל"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל"ו יושלמו ויוכללו בל"ב. אח"כ אמר מסור בל"ב ול"ב נשארו ס"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול ל"ב עליונים בל"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל"ב לל"ב משום דכתיב כי גבוה כו' הרי של"ב הם על ל"ב ולכן הם נכללים בס"ד. חסרו ח' להשלים ע"ב והיינו וגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל"ב כמבואר לעיל.
73
ע״דוהנה ז' ימי בראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע היא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות הנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר בר"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה (. והנקודה האמצעית היא מקור האור ומשם חדושה והיינו מציאות הי' שבמלכות נקודה האמצעית וז"ש ויתרון ארץ יתרון ממה שהיה בה כי היתה חסרה והיא מתמלאה מתוכה בת עין המאירה את כל העין ומתוך יתרון זה שופעת חיות לכל העולם וזהו ויתרון ארץ שהיא הנקודה בכל הוא. פי' בכל בני העולם שופע שפעה. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו וכו'. פי' כשיש כשרון מעשים בעוה"ז אז היא לבנה במילואה והאור נשפע. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנה שמים. דקדק שלא אמר ארץ דנחצבה משמים דהיינו המיעוט אלא ארץ שנחצבה ממנה השמים דהיינו ענין הצלע שהתפארת שהוא השמים נחצב ממנה והיא נשארה בחכמה כמבואר בשער המיעוט פרק ד' בס"ד. והיא כסאו. פי' אח"כ הוא כסא לתפארת והיא אבן יקרה שהיא סגולת מלכים בסוד היו"ד העליונה בחכמה ובסוד המציאות ההוא היא ים החכמה, וכנגדה תכלת שגוונו ספיר. והביא ראיה מדברי רבי מאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם המיעוט ומציאותה בחכמה. וז"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה התחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב"י ע"ה. ודי בזה הערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי"ב הגבולים וע"ב שמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ"ל. ודי לנו העסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ"ע ענין מקורות השם הזה בס"ד:
74
ע״הבענין מקורי השם הזה כתב ס' האורה וז"ל צריך אתה לדעת כי השם ית' יש לו נ"ד שמות מרובעים בצרוף יהו"ה והם עולים לחשבון רי"ו אותיות. ואלו הנ"ד שמות הם בסוד המשכת כח בכל הנמצאים אשר בעולם בהויות כל הוה, והם כדמיון נשמה אל רי"ו אותיות שהם ויס"ע ויב"א וי"ט. ובתוך אלו הנ"ד נכללו כל הדברים אשר בעולם ואלו הן המספיקים צורך כל הנבראים ע"י האדנות עכ"ל.
75
ע״וומה שאמר שבשם ההוי"ה יש נ"ד שמות קבלנו צרופו כזה. יהו"ה יוה"ה יהה"ו יוה"ו יהו"ו יוו"ה יוה"י יהו"י יוי"ה. והי"ה ויה"ה והה"י הוי"ו היו"ו הוו"י יוי"ה ויה"ו יהי"ו ההו"י ההי"ו היו"ה ווה"י ויה"ו ויו"ה ויי"ה והי"י ויה"י היו"ה היה"ו הוה"י היו"ו הוי"ו ווי"ה הוי"י היו"י היי"ו ויו"ו יוי"ו יוו"י ייה"ה יהי"ה יהה"י ווה"ה והו"ה והה"ו ווי"י ויי"ו ויו"י ההי"י היי"ה היה"י ההו"ו הוה"ו הוו"ה. אלו הם נ"ד צרופים שבשם הוי"ה כפי אשר קבלנום מאנשי לבב. ועד"ז נצרף שם אהי"ה כי הכל ענין א' (לחקור) (למקור) השם הזה כדפי':
76
ע״זאהי"ה איה"ה אהה"י אאי"ה אאה"י איא"ה ייא"ה ייה"א יאי"ה יאה"ה יהא"ה יהה"א איה"א אהי"א אהא"י יאה"י יהא"י יהי"א האי"ה האה"י ההי"א האא"י היא"א האי"א איי"ה איה"י אה"יי ההא"י היא"ה היה"א יאא"ה יאה"א יהא"א האי"י היי"א היא"י ההי"י היה"י היי"ה אאה"ה אהא"ה אהה"א ייא"א יאי"א יאא"י ייה"ה יהי"ה יהה"י ההא"א האה"א האא"ה אאי"י איא"י איי"א. הרי נ"ד צרופים בשם אהי"ה כפי אשר קבלנום והם מקור לשם ע"ב לדעת הרב:
77
ע״חויש מחלקים שם ע"ב לד' אותיות כל שם ושם ואין לנו עסק בעני הזה כלל. ויש מהמקובלים במעשים שכתבו שמקור השם הזה הוא א"ל כמו המשל יליא"ל סיטא"ל וכן עד תומו, ונכון הוא שכן הוא בחסד ושם אל בחסד. וכבר היינו יכולים לומר שיהיה מקור א"ל כלול עמו בדרך אחרת כזה יאלל"י וכן סאיל"ט אלא שראינו לעולם א"ל בסוף שמות כל המלאכים וכן בשם זה לא נשתנה. ולהרשב"י ע"ה במקור השם הזה דרך אחרת וז"ל בתיקונים (בהקדמה ד"ח.) ומקור דאילין הוויין בחשבן חסד דבהון צריך למבני בניינא דא אינון מחסד דמקור ההווייות איהו יו"ד ה"י וי"ו ה"י דסלקין לע"ב הוויין כחושבן חס"ד כולהו אבן וקורה ובניינא דאתבני בתרווייהו. ואילין אינון ע"ב הויין דנפקין מן יו"ד ה"א וא"ו ה"א עכ"ל.
78
ע״טוכתב ההויות ובכל הספרים נפל בהם הבלבול והטעות לכן היותר נכון לצרפם מתוך שם יו"ד ה"י וי"ו ה"י.
79
פ׳והנה בשם זה שהוא יו"ד ה"י וי"ו ה"י הם ד' יודי"ן ושלשה ווי"ן ושני ההי"ן, כשנרצה לצרף אותיות אלה אל תיבות יעלה מהם ראשונה יה"ו יה"ו וי"י הם ג' הויות מכלל אותיות ההוי"ה שבשם זה.
80
פ״אוהנה עוד נוכל לצרף שם יה"ו כזה יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י הרי ו' הוויות, וכן מיה"ו השני הם י"ב. ושם וי"י יסבול ג' צרופים כזה וי"י יו"י וי"י. נמצא כלל הצירופים עד עתה ט"ו. עוד נעשה מאותיות השם שהם ד' יודי"ן ונצרף כל י' מהם אל ב' ההי"ן ויהיו יה"ה יהה"ה יה"ה ויעלה מספרם י"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יה"ה הי"ה הה"י והם ג' פעמים ד' הם י"ב וט"ו הם כ"ז. עוד נצרף ג' ווי"ן אל שני ההי"ן ויעלה וה"ה וה"ה וה"ה ויעלה מספרם ט' צרופים, כי נצרף כל ההוי"ה מאלו אל ג' כזה וה"ה הו"ה הה"ו והם שלשה פעמים ג' הם ט' וכ"ז הם ל"ו. עוד נצרף ד' יודין אל שני ווי"ן ויהיו יו"ו יו"ו יו"ו יו"ו ויעלה מספרם י"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יו"ו וי"ו וו"י והם ד' פעמים הם י"ב ול"ו הם מ"ח. עוד נצרף ג' ווי"ן אל ב' יודי"ן ויהיו וי"י וי"י וי"י ויעלה מספר ט' צרופים, כי נצרף כל הויה מהם אל ג' כזה וי"י יו"י וי"ו שהם ג' פעמים ג' ט' ומ"ח הם נ"ז. עוד נצרף שני ההי"ן אל שני יודין ויהיו הי"י הי"י ויעלה מספר ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הי"י יה"י יי"ה הם ששה ונ"ז הם ס"ג. עוד נצרף ב' ההין אל ב' ווין ויהיו הו"ו הו"ו ויעלה מספר' ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הו"ו וה"ו וו"ה הם ששה, וס"ג הם ס"ט. וכלל האותיות יסוד הצרוף שבשם הם ד' יודין וג' ווי"ן ושני ההי"ן נעשה מהם ג' תיבות כזה וו"ו יי"י יה"ה הם ג' וס"ט הם ע"ב. זה דרך מוצא ע"ב ההויות שבשם ע"ב לדעת הרשב"י ע"ה ויסודם יו"ד ה"י וי"ו ה"י שעולה ע"ב. ואחר שכללנו סדר צרופו נצייר עתה בלוח זה סדר ההויות. יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י יי"ו יו"י וי"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י וה"ה הו"ה הה"ו וה"ה הו"ה הה"ו וה"ה הו"ה הה"ו. וי"י יו"י יי"ו וי"י יו"י יי"ו וי"י יו"י וי"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י הי"י יה"י יי"ה הי"י יי"ה הו"ו וה"ו וו"ה הו"ו וה"ו וו"ה וו"ו יי"י יה"ה הרי ע"ב והם כל א' וא' מאלו ההויות של ג' אותיות כעין שם ע"ב שכל א' מהם ג' אותיות. ואין לתמוה על כפל ההויות אחר שאין אותיות הכפל שוות כדפירשנו. וכן ההויה של שלשה יודי"ן או שלשה ווי"ן אין לתמוה עליה שהרי אין היודין ברוחניותיהם שוות וכן הווי"ן.
81
פ״בוענין זה בההי"ן וביודי"ן ובווין שבשם כל אחד ואחד רמז אל ענין בפ"ע כמבואר בשערים הקודמים.
82
פ״גוהנה נשלם ונכלל המובן אלינו בפירוש שם בן ע"ב לעת כזו ואין להאריך עוד. ונסע אל ביאור שם בן מ"ב הקדוש בעה"ו:
83
פ״דהכוונה עתה לבאר שם מ"ב ונקרא כן לפי שבו מ"ב אותיות כאשר נבאר וזהו השם בנקודו:
84
פ״האבגיתץ. קרע שטן. נגדיכש. בטרצתג. חקבטנע. יגלפזק. שקוצית:
85
פ״וע"כ. כמו שנקדנו אותו מצאנוהו בתפלת ר' נחוניא. ובדברי מקובל ע"פ מגיד כתוב וז"ל. אבגיתץ תנקדהו בפת"ח ובשב"א, האל"ף והבי"ת והגימ"ל בפת"ח והיו"ד בשב"א והתי"ו בפתח ובדגש. קרע שטן הקוף בשב"א והרי"ש בפת"ח והשי"ן בשב"א והט' בקמץ. נגד יכש על הדרך הזה הנו"ן בשב"א הג' בפתח והד' בשב"א היו"ד בפתח והכ"ף ג"כ. בטר צתג הבי"ת בשב"א הטי"ת בפת"ח הצד"י בשב"א התי"ו בפתח. חקבטנע החי"ת בפתח הקוף בשב"א הבי"ת בפת"ח ובדגש הטי"ת בשב"א ובדגש הנו"ן בפתח ועי"ן בלי נקודה. יגל פזק היו"ד בשב"א ובדגש הגימ"ל בפת"ח בלי דגש הפ"א דגושה ובשב"א הזי"ן בפתח הקוף בלי שום נקודה. שקוצית תנקדהו על הדרך הזה השי"ן בקמ"ץ והקו"ף בשב"א והוא"ו בקמץ ג"כ הצד"י בחיר"ק. זהו צירוף נקודו. ידוע כי סוד הפת"ח הוא סוד גדול לפתוח מלמעלה על פתחי הרחמים הגמורים יען כי הוא רחמים גמורים. וקמץ סודו (תהלים פז י) קפץ באף רחמיו. ר"ל אם תנקדהו בקמץ הוא קופץ באף והשמר לך שלא תנקדהו בקמץ אלא לנקום נקם. ובמקום השב"א חירי"ק ועמו תעשה ותשיג פלאי פלאות. ובפת"ח תשיג פעולות הרחמים ויפתח ברכות עד בלי די וזש"ה (מלאכי ג') אם לא אפת"ח לכם את ארובות השמים והריקותי וגו' עכ"ל לענייננו. ונחזור לענין פירוש השם והוא נרמז בספי' הגבורה ומקום מוצאו מפסוק בראשית עד ב' ובה"ו וכן פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים בתקון ד' וז"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא ב"ם במ"ב אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה ואינון בראשית ברא אלדים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו. בראשית ברא אלה ימאת הש מימואת הארצוה ארצהית התהווב. ואינון אבגיתץ קרע שטן נגדיכש בטרצתג חקבטנע יגלפזק שקוצית. כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב י' אמירן אינון ול"ב שבילין וכולהו תליין מן אי"ה ודא איהו אבא ב"ם אודה י"ה אי"ה בחשבן אודה י"ה (י"ה חכמה ובינה א' כתר עלאה). ואינון ז' ספירן כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון בת שבע עכ"ל.
86
פ״זושיעור הכתוב הוא פתחו לי שערי צדק והיא השכינה כשהיא נקרא בת שבע על שהיא כלולה משבע שמות אלו שהם שבע הספירות ואז היא נקראת צדק מעבר הנתיבות והמאמרים. אח"כ אבוא ב"ם שהם שבע שמות שבע ספירות ובהם נכללות מ"ב אותיות שהם י' מאמרים ול"ב נתיבות וכל אות ואות יש לה כח א' מהמאמרים או ההנתיבות. אודה י"ה הם ג' ראשונות הנשארות.
87
פ״חהנה בפירוש שמוצא השם הזה הוא מפסוק בראשית עד ב' של ובה"ו, ויש בזה קצת בלבול כאשר נכתוב. ויש מי שחלק האותיות האלה לג' חלקים שהם ג' ידות יד ימין יד רמה ויד החזקה וזה סדורו עם נקודו בראשית ברא אלה ימ. ע"כ יד הגדולה ימין. אתהש. מימואתהא. רצ. ע"כ יד רמה הרחמים. והארצה יתהתהו. וב. ע"כ יד החזקה:
88
פ״טוכתב עוד כי מ"ב אותיות אלה בסוף התורה בפסוק ולכל היד החזקה ולכל המורא וגו'. ושם ג"כ ג' ידות והם אלו ולכלהי דהחזקה ול ע"כ היד האחת. כל המוראה גדול אש ע"כ היד השנית. רעשה משה לעיני כל. ע"כ היד הג'. כן מצאתי. ואפשר היות נקודות אלו כנקודות האותיות שבו נקוד האותיות שמבראשית כאשר רמזנום לעיל ושמענו אומרים שדברים אלו הם דברי החסיד החכם ר' שלמה מלכו ז"ל. ובשם זה מצאנו בס' הקנה שמות שראשי תיבותם הוא שם בן מ"ב נראה משם שהם לבוש אל זה השם ואלו הן השמות כאשר כתב הוא בספרו:
89
צ׳אדירירוץ בהירירוץ גבירירון יגבהיה תלמיה צתניא קדמיה רגריה עריריה שנעיה טלטיה נהריה נשמריה געריה דהריה יעליה כסיה שניוניה בועליה טורריה רמיה צצציה תחבהיה גלגליה חנניה קתקיה בהבחביה טוהויה נתניה עממיה יהלשריה גורריה לממריה פקורקריה זהרזהר זהריה קמליה שתהודדיה קדושיה והאלאליה צעדיה יתהרריה תמתליה. ע"כ:
90
צ״אוהכוונה כי מ"ב אותיות השם הם מ"ב מאורות מאירות צורות רוחניות ושם כל א' כפי הנזכר לעיל ולרמוז אל אות השם שהוא מקורו בא בראש שמו סימן האות לרמוז כי הענף נעוץ בשרש והשרש בענף ולהורות שהוא אצילות נאצל מן המקור ההוא. עוד מצאתי באמתחת החכמים דרך שני מ"ב שמות ראשי שמותם השם הקדוש ואלו הם. ארפניא"ל בוא"ל גבריא"ל יופיא"ל תומיא"ל צדקיא"ל. השם השני קבציא"ל רבחיא"ל עזוזיא"ל שמשיא"ל טופיא"ל נגדיא"ל. השם הג' נחליא"ל גבוריא"ל דניא"ל יהודיא"ל כבשיא"ל שפריא"ל. השם הד' ברכיא"ל טפטיא"ל רחמיא"ל צפוניא"ל תרומיא"ל גרודא"ל. השם הה' חזא"ל קומיא"ל ברקיא"ל טהריא"ל נוריא"ל עמיא"ל. השם הששי ישרא"ל גדיא"ל להביא"ל פנוא"ל זכריא"ל קדושיא"ל. השם השביעי שלגיא"ל קרביא"ל וויא"ל צוריא"ל ילפיא"ל תבריא"ל ע"כ. ואין ספק היות שמות הקדומים מתעלמים ומתעלים על אלו חלק רב. ויש עוד דרך ג' בזה כפי הנמצא בספרי הקדמונים:
91
צ״באחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים:
92
צ״גב תמורתה א מאבג"ד א ר תמורתה ט מאלב"ם ותחת ט' ב' מאח"ס בט"ע ב א תמורתה י מאי"ק ותחת י' ג' מאח"ס בט"ע ג תמורתה י מאלב"ם י י תמורתה א מאי"ק ותחת א' ת' בא"ת ב"ש ת תתמורתה כ מאלב"ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ (זהו השם הראשון):
93
צ״דב תמורתה ח בא"ט ב"ח ותחת ח' ק' באלב"ם ק ר תמורתה ט בא"ל ב"ם ותחת ט' נ' מא"ת ב"ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב"ם ר א תמורתה ל באלב"ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא"ת ב"ש ותחת ת' ש' מאבג"ד ש ל תמורתה ע באטב"ח ותחת ע' ט' באח"ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב"ח ן (זהו השם השני):
94
צ״הי תמורתה ט מאבג"ד ותחת ט' נ' בא"ת ב"ש נ מ תמורתה ב מאלב"ם ותחת ב' ג' באבג"ד ג א תמורתה ת בא"ת ב"ש ותחת ת' ק' באטב"ח ותחת ק' ד' באתב"ש ד ת תמורתה א באתב"ש ותחת א' י' מאי"ק י ה תמורתה ל מאח"ס בט"ע ותחת ל' כ' באתב"ש כ ש תמורתה ר מאטב"ח ותחת ר' ש' מאבג"ד ש (זהו השם השלישי):
95
צ״ומ תמורתה ב מאלב"ם ב י תמורתה ט מאבג"ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב"ש ותחת פ' צ' באבג"ד צ א תמורתה ת באתב"ש ת ת תמורתה ק באטב"ח ותחת ק' ר' באבג"ד ותחת ר' ג' באתב"ש ג (זהו השם הרביעי):
96
צ״זנד. ואולי חסר וצ"ל ותחת נ' ט' באתב"ש ותחת ט' ר' וכו':
97
צ״חה תמורתה ע באלב"ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג"ד א תמורתה ת באתב"ש ותחת ת' ק' באטב"ח ר תמורתה ג באתב"ש ותחת ג' ב' באבג"ד צ תמורתה י באטב"ח ותחת י' ט' באבג"ד ו תמורתה ד כאסכ"ח ומחת ו" נ' כאכג"ד ומחח נ' נ' כאלכ"ס ה תמורתה ע באלב"ם (זהו השם החמישי):
98
צ״טא תמורתה י באי"ק ר תמורתה ג באתב"ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב"ש ה תמורתה ץ באתב"ש ותחת צ' פ' באבג"ד י תמורתה צ באטב"ח ותחת צ' ז' באלב"ם ת תמורתה ק באטב"ח (זהו השם הששי):
99
ק׳ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב"ם ותחת א' ת' באתב"ש ותחת ת' ש' באבג"ד ש ת תמורתה ק באטב"ח ק ה תמורתה ו באבג"ד ו ו תמורתה ה באבג"ד ותחת ה' צ' באתב"ש צ ב תמורתה כ באי"ק בכר ותחת כ' י' באבג"ד י ה תמורתה ל באח"ס בט"ע ותחת ל' א' באלב"ם ותחת א' ת' באתב"ש ת (זהו השם השביעי):
100
ק״אזהו מוצא שם מ"ב ע"פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע"י א"ת ב"ש ואח"ס בט"ע ואלב"ם ואבג"ד אי"ק ואטב"ח, שאל"כ בקל היה מצטרף ע"י כ"ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר"ע וכן ש' של השמים היא ג"כ ש' של יכ"ש, ועכ"ז אנו מוציאין אותה ע"י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף ה' של ובה"ו הוא הפך דעת הרשב"י ע"ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז"ל הרשב"י ע"ה בתקונים [תקונא ס"ט דק"ג ע"ב] (ואית שם בן מ"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ"ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ"ב דאיהו דיוקנא (ממש. שם מ"ב דאיהו דיוקנא) איהו יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אלף וא"ו ה"א אלף. שם מ"ב דאיהו חותמא איהי אהי"ה אשר אהי"ה. ציור מ"ב בשעוה דא אבגית"ץ עכ"ל.
101
ק״בהנה צירוף שם מ"ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ"ב וכן ג"כ יצטרף שם אהיה כשם יהו"ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. אל"ף למ"ד פ"ה ה"א אל"ף. יו"ד וא"ו דל"ת. ה"א אל"ף. הרי מ"א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק שם מ"ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב"י ע"ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. עוד (בתקונא ע' דקל"ה.) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. אבגית"ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. שם השני נגד יום ב' והוא קר"ע שט"ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. שם הג' נגד יום ג' והוא נג"ד יכ"ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. שם הד' נגד יום ד' והוא בט"ר צת"ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. שם ה' נגד יום ה' והוא חק"ב טנ"ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. שם הששי נגד יום ששי והוא יג"ל פז"ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי"ת ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. ע"כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב"י ע"ה. עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת"ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ"ה. עוד כתב הרשב"י ע"ה (תקונא סט דק"ג ע"ב) שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע"ז נאמר (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע"י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה"ב.
102
ק״גוהנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ"ב:
103
ק״דבשם בן כ"ב ונקרא כן מפני שיש בו כ"ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו:
104
ק״האנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו:
105
ק״וי תמורתה א באי"ק א ב תמורתה ט באחס בטע ותחת ט' נ' באתב"ש נ ר תמורתה ק באבג"ד ק כ תמורתה ת באלב"ם ת ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם השני) י תמורתה פ באח"ס בט"ע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי"ק ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע (השם השלישי) ו תמורתה פ באלב"ם י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ס' באי"ק ש תמורתה י באלב"ם ותחת י' פ' באח"ס בט"ע מ תמורתה ס באי"ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב"ש ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם הרביעי) י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ד' באי"ק א תמורתה י באי"ק ר תמורתה ו באח"ס בט"ע:
106
ק״זי תמורתה ט באבג"ד ותחת ט' נ' באתב"ש ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה פ באתב"ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ"ע. הא' אנקת"ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי"ם מלשון (בראשית לז ג) ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי"ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע"ה באמרו (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר:
107
ק״חטוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי (וצליציה) בכולם בשם י"ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט"ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ"ב כי זה השם הוא ג"כ של כ"ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק:
108
ק״טאדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת הוד ומוצאו מפסוק (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. ועתה נסדר אותיותיו אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו"ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי"ך תיר"א א' [ואח"כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר"ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח"כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב"ו ת"ד. ואח"כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב"ק ובשמ"ו תשב"ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע"ד שם ע"ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. וזהו על דרך מה שפי' הרשב"י ע"ה בשם ע"ב כדפי' בפ"ה. וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע"ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע"כ יסוד הוא בינוני:
109
ק״יהשם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי"ב הויות הם נגד י"ב גבולי אלכסון והם בת"ת והם ג"כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י"ב גבולים הם י"ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי"ה (נ"א בשם הוי"ה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב"י נקדם בתקונים [בהקדמה ד"ט ע"ב) ולעולם דבריו לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם:
110
קי״אוז"ל "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ. "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע. "ידותיו "ולצלע "המשכן "השנית. וכל זה" איננו" שוה" לי". ולמפרשים ארצ"ה וישליכה"ו ארצ"ה ויה"י לנח"ש. לענין נקוד הכל אחד. "הסכת "ושמע "ישראל "היום. עיר"ה ולשרק"ה בנ"י אתונ"ו. וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה. "ודבש "היום "הזה "יהוה. "וירא "יושב "הארץ "הכנעני. ליהו"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו. "המר ימיר "והיה "הוא. וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י:
111
קי״בועוד כתבו המפרשים כי יהו"ה הוה"י והי"ה היה"ו ההי"ו ההו"י ששה הם נסתרים. יהו"ה הוי"ה היו"ה יוה"ה ויה"ה והה"י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם.
112
קי״גועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו"ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה מראשי תיבות או מסופי התיבות. ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב"י ע"ה קצתם:
113
קי״דבפי' ההויו"ת וחילוק אותיותיו יש לנו גלוי קצת בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים במקומות מפוזרים ולא נעתיק לשונו הנה שלא להאריך ועוד שכמעט הוא נמנע ובלתי אפשר להיות הענין מפוזר אחד הנה ואחד הנה. ועכ"ז כאשר בא לידינו נרמז בו בלשון קצר כפי אשר נוכל:
114
קי״היחוס הוא הויה הא' שם בן ד' כתיקונו וכהלכתו. והשם הזה מורה על היחוד השלם והרחמים הגמורים וזהו סוד קרבן ליי' ולא אמר לאלהי' ופי' קרב"ן קירוב ויחוד שמתייחדים ד' אותיות האלה שהם ב' זכרים וב' נקבות זכר ונקבה זכר ונקבה והיינו י' עם ה' ו' עם ה' כמו שפי' בזוהר ויקרא (ד"ה) ובתיקונים (תקונא ס"ט דף ק"ג ע"ב) וזהו השלמות שבשם הזה המורה על סדר ההשפעה כהוגן וכשורה. ויש עוד בו רמזים רבים רמזנום בשער שם בן ד' וכן בשער השמות ואין להאריך:
115
קי״ויההו היא הוי"ה הב'. וביאר אותה הרשב"י ע"ה בתיקונים והעתקנו לשונו בשער ח' פרק י"ג. ופי' כי לפעמים תעלה המלכות ותתייחד עם החכמה. והבינה תרד ותתייחד עם הת"ת. כענין (משלי ג יט) יהו"ה בחכמה יסד ארץ הנה שהמלכות היא בסוד החכמה, וכן כונן שמים בתבונה כי הת"ת מתכונן ע"י הבינה. וזהו סוד יהה"ו שהה"א המתיחדת עם היו"ד היא המלכות, והה"א שעל הוא"ו היא הבינה. וזה מוכרח משני טעמים, הא' מפני שא"א להיות ה' הא' בינה שא"כ נמצאו חו"ב מתייחדים ות"ת ומלכות אין להם יחוד וזה א"א כדפי' בשער הנזכר, א"כ מוכרח שה"א ראשונה היא ברתא מלכות דאיהי לגבי אבא וכן ה' שנייה אמא לגבי ברא. והטעם הב' כי מסטרא דברא שהוא הת"ת לעולם המלכות למטה ממנו ולכן ה"א שהיא למעלה מהו' הוא הבינה ולא המלכות. והארכנו בשער הנזכר יעו"ש:
116
קי״זיוהה היא הויה הג'. ובזה ג"כ נתבאר בתקונים מפני שדרך הזכר לנטות אל הימין ומדרך הנקבה לנטות אל השמאל הנה הוכרח מזה שהת"ת עלה דרך החסד עד החכמה והמלכות דרך הגבורה עד הבינה ונמצא שהת"ת שהוא הוא"ו מתייחד עם היו"ד שהיא החכמה וה' אחרונה שהיא המלכות מתיחדת עם ה' ראשונה שהיא הבינה וזהו יוה"ה. ואמר כי על ענין החכמה והתפארת אתמר הבן דאתמשך ממוח האב. עוד פ"א מורה על ענין שפי' בשער ח' פי"ג מענין גלות שכינתא עילאה ושכינתא תתאה דתרווייהו אתתרכו מאתרייהו ונשאר חכמה ותפארת לבדם וזהו יוה"ה שני ההי"ן מתגרשות והת"ת מסתלק אל החכמה בסוד (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק ובסוד תבא לפני"ך תפלתינ"ו מלכות שהוא לפני הת"ת ואל תתעלם מתחינתנו ר"ל בינה דהיינו העלמה בעולם הנעלם:
117
קי״חהיוה היא הוי"ה הד'. נראה שהוא אבא נחית לגבי ברא כי כאשר ההוי"ה הוא יוה"ה מורה שנסתלק ברא ת"ת לגבי אבא חכמה אבל כאשר ההויה היו"ה מורה על האב שהוא חכמה דנחית לגבי ברא. עוד פ"א כי ו"ה איהו בסטרא דימינא וזהו ענין שם אלו"ה א"ל ו"ה ובסטרא דשמאלא אלהים דתמן ה"י דה"א דאיהי נוקבא שלטא על י' דאיהי דכורא מורה על הדין והנה בהיות השמאל שולט על הימין נמצאת ההויה שהיא היו"ה ה"י הוא דין שולט על ו"ה שהוא מצד הימין.
118
קי״טוענין ה"י בשמאל ו"ה בימין הארכנו בביאורו בספר אור יקר בחלק שני:
119
ק״כהויה היא ההוי"ה הה'. מורה על ברא דסליק לגבי אימא ת"ת עם הבינה שהוא ה' על ו' המורה על האם הסוככת על הבן ואבא נחית לגבי ברתא שזהו י' על ה' והנה ההוי"ה הזאת הוא הפך ההוי"ה הב' שפירשנו. כי שם היא ברתא לגבי אבא ואימא לגבי ברא, ובהוי"ה הזאת אבא לגבי ברתא וברא לגבי אימא כדפי' וזהו הוי"ה. עוד נוכל לפרשו בסוד הו"י שפי' הרשב"י ע"ה בפ' אחרי (דף ע"ה) וביארנוה בשער ערכי הכנויים כי ה' היא בינה ו' מורה על הת"ת שנסתלק אל הבינה ונסתלק עמו ראש הצדיק שהוא ענין משך הברכות וזהו י' והיינו הוי"ה ופירושו הו"י שנסתלק מה'. ומטעם זה כאשר רצה על תוקף הדין אמר (שמות ט ג) הנה יד יהו"ה הוי"ה. וכן פי' הרשב"י (בתיקונים בהקדמה ד"ט.) בענין סוד התפילין כי ההוי"ה הזאת מורה על תוקף הדין. וי' שהיא ראש הצדיק היא מציאות הנחמד המתהוה שם והוא רמז אל מציאות היו"ד של היסוד שהוא כנגד העטרה ראש הצדיק והוא כנגד החכמה. והוכרחנו לגלל הענין שלא לצאת מהמנהג שהד' אותיות אלה מורות על ד' ספירות ידועות שהם י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת וכו':
120
קכ״אהיהו היא ההוי"ה הו'. והיא מורה על י' אבא דנחית לגבי ה' ברתא מלכות וברתא סלקא לקדמותיה והיינו ה"י ה"ו כי י"ה האמצעים הם חכמה ומלכות כדפי'. וגם היא מורה על הדין ושאין ייחוד. או נוכל לומר כי היא מורה דשמאלא שליט על ימינא ומכריעה אל צד הדין. פי' כי היו"ד הוא אל השמאל וה' אל הימין ובהיות כי השמאל שולט על הימין הוכרחו להיות ה"י קודם ו"ה ומפני תוקף כחה הופך ו"ה אל ה"ו וזהו ה"י ה"ו. והויה זו קרובה אל הוה"י שהוא מורה דין גמור כמו שנבאר. ועכ"ז אינה ממש כהוה"י כי הוה"י מהופך מראשו לסופו וזה מהופך קצתו בפני עצמו שמה שהיה י"ה נעשה ה"י ומה שהי' ו"ה נעשה ה"ו ועכ"ז עדיין ה"י שהוא עליון עולה על ה"ו שהוא למטה ממנו. לפיכך הוא מורה על הדין ולא על דין מכל וכל אלא מורה על האור החוזר מבינה כלפי חכמה ועל האור החוזר ממלכות לת"ת. אבל הוה"י מורה על הדין החוזר ממלכות עד ראש המעלות כמו שנבאר:
121
קכ״בוהיה היא ההויה הז' וההויה הזאת היא הפך הקודמת בכל פרטיה והיא מורה על ימין שולט על שמאל ומהפך השמאל להיות רחמים ביושר. פי' בימין ו"ה כהלכתו והנה הו' קודם להורות שמשליט הימין על השמאל ומהפך השמאל כי מה שהי' ה"ו נעשה ו"ה. ולפי האמת נמצא ימין בשמאל ושמאל בימין לטוב כי ו"ה עניינו מקבל וי"ה עניינו משפיע.
122
קכ״גוהנה י"ה הם רחמים ו"ה הם דין בסוד משפיע ומושפע, והנה עתה להיות שהימין נמזג בשמאל והשמאל בימין נרמז בסוד והי"ה. עוד נוכל לפרש אותו בדרך אחרת כי בימין הם ו"ה [בשמאל ה"י ובאמצע הוא יהו"ה כי ת"ת אמצעי כולל ימין ושמאל ונמצא צירופם והיהוהה"י. וכאשר נצרף ימין הת"ת בימין החסד יעלה סוד ההוי"ה הזאת והי"ה. ובהתייחס שמאל הת"ת אל הגבורה יעלה והה"י שהיא ההויה הט' ועוד נוסיף במקומה בע"ה:
123
קכ״דויהה היא ההוי"ה הח'. בהויה הזאת פירוש הרשב"י ע"ה בתיקונים (תקונא י"ט דמ"ב.) שהוא מורה על גלות השכינה עילאה ושכינתא תתאה ותרוייהו אתתרכו מאתריהון ואבא וברא אסתלקו. והוקשה לו שמן הראוי שיהיה יוה"ה אבא על ברא ותירץ שם הענין, ושלא להאריך לא נעתיקהו. עוד נוכל לפרש כי שתיהם נתגרשו ואבא נחית לגבייהו לנטרא להו בגלותא. וקרוב לענין זה פי' הרשב"י ע"ה בס' ר"מ (תצא דף רע"ח ע"ב) דאבא נחית בצדיק לנטרא לשכינתא בגלותא כו'. וא"כ נמצא ברא על אבא וזהו ויה"ה:
124
קכ״הוהה"י כבר פי' בה בהוי"ה הז'.
125
קכ״וועוד נפרש בה פ"א כי הוא מורה על הימין השולט על השמאל ו"ה שבימין שולט על ה"י שבשמאל. ועכ"ז אינו רחמים גמורים כמו והי"ה כי שם ימין שולט על השמאל ומהפך אותו ג"כ לרחמים אבל וההי מורה על ימין שולט על השמאל ועדיין השמאל כמנהגה נוהגת שהיא ה' על י' ויש בה קצת דין:
126
קכ״זההוי היא ההוי"ה הי'. זה מורה על גלות שכינה עלאה ושכינה תתאה וברא דאסתלק לגבי אבא והיינו ה"ה (רות א) ותלכנה שתיהם ואשתאר ו"י כדפי' הרשב"י ע"ה בהויה ח' ויה"ה. אלא שהויית ויה"ה מורה על קצת ההשפעה והרחמים בגלות דהיינו שני זכרים על שתי נקבות אלא שאין היחוד מפני שעדיין ה' ראשונה על ה' אחרונה. עוד נוכל לפרש כי נסתלק הת"ת שהוא ו' עם ראש הצדיק שהוא יו"ד אל הבינה דהיינו פי' הו"י כדפי' לעיל וכמו שנבאר בערכי הכנויים והכוונה כי ה' נשארה לבדה ובעלה נסתלק למעלה ונעשה הו"י והיינו ה' הו"י:
127
קכ״חההיו היא ההוי"ה הי"א. זו ג"כ מורה על גלות ב' האחיות בסוד ותלכנה שתיהם כלה וחמותה ואבא וברא אסתלקו. אבל לא ו"י כאשר בהויה הקודמות אמנם נסתלק בסוד קצת הבטה והיינו י"ו כסדרן ועכ"ז עדיין השתי ההי"ן לעילא להורות על מעוט ההשפעה:
128
קכ״טהוהי הויה הזאת מורה על תוקף הדין החזק הנוקבין שלטין על דכורין בסוד אור החוזר כדפי' בשער ממטה למעלה והנה ע"י ההויה הזאת יובן ענין הכתוב (עמוס ה') ובכל חוצות יאמרו הוו, ועניין הכתוב (יחזקאל ב') קנים והגה והי, להורות על תוקף הדין והשבר ההווה להם מה"ו וה"י, דהיינו זאת ההוי"ה הוה"י. וכאשר יתהפך הגלגל בסוד הרחמים נאמר (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ומה שהיה הוה"י חוזר להיות יהו"ה. ובכלל ההויות האלה נמצא בראש צרופם שהם ג' הוויות ג' יודין וג' ההי"ן וג' ווי"ן וג' ההי"ן כזה יי"י הה"ה וו"ו הה"ה. ומבואר בתקונא (תקוני ז"ח דף ק"כ) כי ג' יודין הם ג' ימיניים בסוד קו החסד והם חכמה חסד נצח, וג' ההין הם ג' שמאליים בסוד קו הדין והם בינה גבורה הוד, וג' ווי"ן הם ג' אמצעיים בסוד הקו הרחמים והם כתר ת"ת יסוד, וג' ההין הם סוד נטיית ה' אחרונה מלכות אל א' מהג' קוים האלה. והענין ההוא יומתק לחיך בעיון מה שכתבנו קרוב לזה בשער שם בן ד' בפ"ד בס"ד. ודי לנו הערה בפי' ההויו"ת באותיותיהם:
129
ק״לאחר שקדם לנו בפרקים הקודמים כי י"ב ההויו"ת האלה הם י"ב גבולי אלכסון והם נגד י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ונגד י"ב חדשים ג' חדשים בכל תקופה מד' תקופות שהם ד' אותיות. י' תקופת ניסן, ה' תקופת תמוז, ו' תקופת תשרי, ה' תקופת טבת. וג' חדשים בכל תקופה. ר"ל שי"ב צרופים אלה הראשי תיבות מג' צרופים הראשונים הם י' והם תקופת ניסן, ור"ת של ג' צרופים השניים הם ה' והם תקופת תמוז, ור"ת של ג' צרופים שלישיים הם ו' והם תקופת תשרי, ור"ת של ג' צרופים רביעיים הם ה' והם תקופת טבת. וכן ג"כ הם נגד י"ב מזלות וי"ב פשוטות שהם ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק. והכונה כי י"ב אותיות האלו נקראים פשוטות מטעם שאינם מקבלות דגש ורפה כז' הכפולות. ואין לומר שנקראים פשוטות מטעם שאין בהם הרכבת דין ורחמים כאשר פי' המפרשים (עי' בשער האותיות פ"ג). לפי שכבר נתבאר כי כל הויה דשלטא ה' על י' ה' על ו' נוקבא איהי ודינא איהי כדפי' בשערים הקודמים, וכן ג"כ כל ההויות הם מורכבים מדין ורחמים כדפי' בפרק הקודם, וכן ג"כ הי"ב גבולי הם בת"ת בהרכבת ו' קצוות ואין ספק שיש בו דין ורחמים אלא ודאי כדפי'. עוד נוכל לומר שהם מקבלות ג"כ דגש חזק כדפי' המדקדקים. ומה שנקראו פשוטות מפני שהם ענפים מתפשטות מהספי' ואינם עצם הספירות כמו שהם אמ"ש וכן בג"ד כפר"ת שהם י' נגד י' ספירות.
130
קל״אוהנה בהי"ב אותיות נבראו י"ב חדשים וי"ב מזלות וי"ב אברים. וז"ל בס"י ה"ו ז"ח ט"י לנ"ס עצ"ק חקקן וצרפן שקלן המירם וצר בהם מזלות בעולם וכו':
131
קל״בעוד שם המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה וכבד בנפש. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם אייר בשנה ומרה בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם סיון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם תמוז בשנה והמסס בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם אב בשנה וכוליא ימינית בנפש. המליך אות י' וקשר לו קשר וצר בו בתולה בעולם אלול בשנה כוליא שמאלית בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם תשרי בשנה וקרקבן בנפש. המליך אות נ' וקשר בו כתר וצר בו עקרב בעולם מרחשוון בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם כסליו בשנה ויד ימין בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה ורגל שמאל בנפש. וראינו לציירם הנה בציור יפה יקבע בשכל המעיין זהו לפי הנוסחא אשר לפנינו. אמנם רבו חילוקי הגרסאות בענין הזה. בספר הזה. ואיך שיהיה למדנו שי"ב פשוטות הם י"ב חדשים וי"ב מזלות והם י"ב אברים והכל בעולם שנה נפש הם רמז אל עניינים גדולים כדפי' בשערים הקודמים. ועתה נדע כי מהפעולות יוודעו הכחות.
132
קל״גוהנה הבקיאים בחכמת הטבע אמרו כי הי"ב מזלות כסדרן שהם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים הם נחלקים למחלקות בפעולתם איש על דגלו באותות פעולתו. וזה סדרן דגל מחנה טלה אש, והחונים עליו אריה קשת. דגל מחנה שור עפר, והחונים עליו בתולה גדי. דגל מחנה תאומים אויר, והחונים עליו מאזנים ודלי. דגל מחנה סרטן מים, והחונים עליו עקרב דגים. וסדרן הוא לפי סדרן ברקיע, הראשון אש והשני אחריו עפר והג' אחריו אויר והד' אחריו מים. והטעם על הסדר זה נכון הוא במה שפירשנו שהי"ב מזלות נבראו ע"י הי"ב גבולים והם הי"ב פשוטות. ונודע היות האצילות בגבולים נחלקים אל מזרח מערב צפון דרום והם ד' נגד אויר עפר אש מים והם ד' אותיות השם כדפי' בפרקים הקודמים.
133
קל״דוהנה המים והדרום הם כח החסד, והאש והצפון הם כח הגבורה, והאויר והמזרח הם כח התפארת, והעפר והמערב הם כח המלכות.
134
קל״הוהנה מבחינת קשר ויחוד המזלות יבחן יחוד וקשר הגבולים העליונים. כי האש חם ויבש והנה החום בו טבע היובש מרוב חמימותו, והעפר יבש וקר, והמים קרים ולחים, והאויר חם ולח.
135
קל״ווהנה בעלי הקצות מתקשרים ומתיחדים ע"י בעלי המצוע. כיצד הרי האש ומים הפכיים נגדיים מב' בחינות המים קרים והאש חם המים לחים והאש יבש, נקשרים מפאה אחת ע"י האויר וע"י העפר מפאה אחרת. וכן האויר והעפר הפכיים נגדיים מב' בחינות האויר חם והעפר קר האויר לח והעפר יבש, והם נקשרים מפאה אחת ע"י המים ומפאה אחרת ע"י האש. כיצד האויר משלים וקושר המים הלחים והאש החם שכן הוא חם ולח הרי שהוא שוה אל האש מצד חמימותו ואל המים מצד לחותו והעפר משלים וקושר המים הקרים והאש היבש שהוא קר ויבש הרי שהוא שוה אל האש מצד יבשותו ואל המים מצד קרירותו הרי אש והמים מקושרים ומיוחדים קשר שלם מכל פאותיהם ואין ביניהם מחלוקת. וכן המים והאש משלימים בין האויר והעפר. כיצד המים שוים אל האויר מצד לחותם ואל העפר מצד קרירותם הרי העפר הקר והאויר הלח מיוחדים ע"י המים, וכן האש שוה אל האויר מצד חמימותו ואל העפר מצד יבשותו הרי העפר היבש והאויר הם מיוחדים ע"י האש. וזהו קשר היסודות וכן קשר המזלות וכן קשר הגבולים. וכן קשר היסודות העליונים הם הספי'. כיצד החסד יסוד המים והגבורה יסוד האש והם נקשרים ע"י הת"ת יסוד האויר וע"י המלכות יסוד העפר. ע"י ת"ת מבחינה אחת, וע"י המלכות מבחינת האחרת. ואין תימה באמרנו כי המלכות מכרעת בין הגדולה וגבורה, שהרי בתחלה קודם הקטרוג היתה משמשת לבעלה ומכרעת ביניהם ועתה בהיותה למטה על האמת אין ההכרעה שלימה עד עלות הרצון מאתו יתב' ותהיה האשה בחיק בעלה במהרה בימינו.
136
קל״זועוד שיחוד ת"ת ומלכות יחודם הוא ע"י קבלתם מהאבות כדפירשנו בסוד עלה בכבש בשער מהות והנהגה פכ"א. ועתה נצייר צורה נכונה הנה אל הענין הזה.
137
קל״חוהנה כאשר נתבונן בענין התקופות ביסודות וסדר החדשים נמצאם מנגדים קצת בעניינם. שהרי תקופת ניסן והם ג' חדשים ניסן אייר סיון, והם י' שבשם והיינו חסד יסוד המים. ותקופת תמוז אב אלול הם ג' חדשים, והם ה' שבשם ביסודות שהרי תקופת ניסן שהוא יסוד המים היא י' והמזלות והחדשים הם ניסן טלה אש, אייר שור עפר סיון תאומים אויר. ע"כ תקופה אחת. ובתקופת תמוז יסוד האויר הוא ה'. המזלות והחדשים הם תמוז סרטן מים, אב אריה אש, אלול בתולה עפר. ע"כ תקופה אחת. ובתקופת תשרי יסוד העפר היא ו'. המזלות והחדשים הם תשרי מאזנים אויר, מרחשון עקרב מים, כסליו קשת אש. ע"כ תקופה א'. ובתקופת טבת יסוד האש היא ה'. המזלות והחדשים הם טבת גדי עפר, שבט דלי אויר, אדר דגים מים. ע"כ תקופה א'. ובאו הבלבולים בסוד הזה ובענין הזה להורות על ההמזגה שהעפר כלול במים ואש ואויר וכן כל אחד וא' מהם כלול משלשתן. ודי בזה הערות כאלה:
138
קל״טמטטרון. זה השם יחסו ר' נחוניא בתפילתו למלכות, והדברים עתיקים ונתבארו בשער אבי"ע בפרק דה"ו בס"ד. ולפעמים נקרא מיטטרון. ושם הארכנו. ודי לנו הערה בזה אל השמות האלה.
139
ק״מוהנה נשלם הפרק הזה, ונכלל השער הזה בס"ד:
140
