פרדס רמונים כ״וPardes Rimmonim 26
א׳שער היכלות הקליפות שהוא שער כ"ו:
1
ב׳כבר רמזנו למעלה כי הקליפות האלה הם דומים בענינם אל האצילות כקוף לפני בני האדם ולכן כמו שיש בקדושה ז' היכלות שהם משכן ולבוש אל י' ספירות כן בטומאה הם ז' היכלות שהם לבוש אל עשר מדרגות. ולא שידמו ממש כי למעלה מהיכל שביעי בקליפות אין טומאה כלל ואין כן בקדושה כי למעלה מהיכל ו' כמה וכמה מדרגות הכסא כדפי':
2
ג׳פרק ראשון
3
ד׳בהיכל ראשון יהוא הנקרא בור והבור רק וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בידו שלא יפול אלא כלם דוחין אותו שיפול בתוכו. בהיכל זה ממונה א' ושמו דומה והוא עומד כאן בהיכל הזה ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז בנשמות שדוחה המלאך הקדוש טהריא"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפ"א. ותחת הממונה הזה דומ"ה יש ממונה אחר ושמו פתו"ת ותחת ידו כמה אלף ורבוא מלאכי חבלה והוא עומד לפתות בני אדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו. וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים לפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה והממונה זה נקרא ג"כ סרסרים (נ"א סרסורי"ה] כי הוא סרסור העבירה. והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה אחרי עצתו. כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו וכל הנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו. לפנים בהיכל זה כמה נחשים ועקרבים הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם. ועל כל ההיכל הזה יש ממונה א' ושמו גמגימ"א [נ"א גמגומ"א] והוא אדום כוורד והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל א' של קדושה כדפי' בשער היכלות פ"א. וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית, עולה עמה עד היכל ז' של קליפה ומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו. וזש"ה (איוב א׳:ו׳) ויבא גם השטן בתוכם ג"ם הוא שם השטן שהוא גמגימ"א [נ"א גמגומ"א]. ממונים לאחוז בכל מיני דברי ניבול או דבר פגם שמוציא האדם בשפתיו ושומרים אותו וכאשר האדם אח"כ מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי תורה או תפלה אז מטמאים את [נ"א נטמאים אותם] הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא מפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח קדושה ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא. עוד בהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד ושמו (טפסריני"א) נ"א ספסיריט"א ותחת ידו כמה מלאכי חבלה והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו ולוקחים הדבר ההוא ומעלים אותו למעלה ואומרים זה קרבן של פלוני שהקריב אלינו ומכריזים ווי לפלוני שזנה אחרי אלהי נכר ובת קול יוצאות שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממנו וההיכל הזה נק' שטן בור:
4
ה׳בהיכל שני והוא הנקרא שח"ת והוא טמא והוא חשך. בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים. בפתח אחד עומד ממונה אחד ושמו עסטירי"א ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים על אותם שהם מוציאים שכבת זרע לבטלה שאינם רואים פני שכינה ואלו באים ומטמאים אותם בעולם הזה ואחר כך כשנשמתו יוצאת אלו אוחזים אותו ומכניסים אותו להיות נדון בהם ואלו נקראים שכבת זרע רותחת ואלו לוקחים חימום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ח"ו ברית קדש נכנע [נ"א נכנס] תחת הקליפות. בפתח שני יש ממונה אחד ושמו טסקיפ"ה והוא ממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה. בהיכל הזה יש ממונה אחד ובידו כוס [נ"א ששמו כו"ס] התרעלה וכל אותם הרוגי ב"ד שנהרגו ושתו כוס התרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא. ואיזהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף הממונה הזה [שבידו] כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה ובכוס ג' טפות הא' חצ"ץ והאחד מר ממות והאחד קובעת. ובהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו ניאציריא"ל וממנו יוצאין הג' טפות שאמרנו ונכנסות בכוס התרעלה ומשם משקין אותו ביום המות והם הג' טפות שבחרב של מלאך המות שאמרו רז"ל (במס' ע"ז ד"כ ע"ב). בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו סנגדיא"ל והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים ברית קודש בבת אל נכר. וכל אותם המטמאים עצמם בנכריות כאן הם מצטיירים צורות הנשים אשר טמאו עצמן בממונה הזה ובכמה אלף ממונים אשר תחת ידו. ובצאת נשמתו מטמאין אותה בצורה ההיא ונקשרת עצמה בהיכל הזה וז"ש רז"ל (במס' סוטה דף ג') ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה לעה"ב. בתוך ההיכל הזה רוח א' טמא ובו תלויים כל הכשופים וכל מיני נחושים וכלם תלויים בטומאת זרע רותח וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה מצליח בכשופיו. ועל זה נקרא ההיכל הזה שח"ת טמא כי טמא הוא וטמא יקרא. תחת הרוח העליון הטמא הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי"א וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה תחתיו והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו יורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי שקר דברי התול עם החלום הצודק וכן ארז"ל (ברכות דף נ"ה) כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים. ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות מתהפכים לפעמים אנשים לפעמים נשים וכאשר נוסעים רוחות טמאים עליונים מצד נסיעתן מתהוים השנים להבים ושלהובים והולכים ומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי וכל זה הוא לנמשך אחרי דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו וזהו שהזהירה התורה ונשמרת מכל דבר רע כדפירשו רז"ל (במס' כתובות דף מ"ו) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ח"ו. וכענין הזה פי' בזוהר פרשת תרומה (דף ק"ל.) וז"ל חד ממנא קיימא לההוא סטרא על ההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהירין סנוגי"ריא שמיה. ובשעתא דההוא תננא עקים אורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהו מתעתדן לקבלא ליה ולאתזנא מניה וקיימן בההוא נוקבא ועאלין בחד פתחא דאקרי קר"י ודא איהו רזא דכתיב (ויקרא כו) ואם תלכו עמי קרי וגו' וכתיב והלכתי עמכם בחמת קרי בההוא רוגזא דנפיק מפתחא דקרי. ואלין אינון דמשטטי בליליא. ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא אלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא ולאתחזאה לעילא בר אנון חסידין קדישין דאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין. ואלין חבילי טהירין נפקין ומודעין מלין כדיבין לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא ואקרון מאריהון דקרי בגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמו לון. ובשעתא דמתעכלין אמורין ופדרין ההוא תננא הוה רוי לון וזן לון כפום יקרא דלהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון ובהאי לא נפקי ולא משטטי בארעא קדישא עכ"ל.
5
ו׳ומה שאמר ההוא תננא עקים ביאר אותו למעלה מן הענין ופי' כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן אבל בלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי כדי שלא ישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעלי קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (דף נ"ה.) כי נעמה היא אמן של שדים והיא מזרע של קין ואחריה טעו בני האלדים עז"א ועזא"ל ובני בניה הם המטעים בני האדם בענין חימום ולפעמים גם כן הנשים מתחממות ומתעברות מהן ויולדות שדין ורוחין בישין. ואפשר היות כל הרוחין נתהוין מזה ההיכל להטעות בני אדם ומתלבשין בצורת בני אדם ע"י נעמה. עוד מפורש שם כי אדה"ר בק"ל שנים שפירש מאשתו קודם שהוליד שת היה מוליד רוחות ושדים שמלאכתם להתעות בני האדם בענין הקרי וצורתם כצורת בני האדם ואינם מתהפכים מצורה לצורה כדרך שאר השדים אלא שאין להם שער בראשם ואפשר הטעם להורות שאין להם שרש למעלה כי השערות מורים בסוד השרשים העליונים כמו שנבאר בשער הנשמה ואפשר שהם כחות מזה ההיכל שנתלבשו ונתהוו על ידי אדם בשנים ההם ופי' שם (דף מ"ז ע"ב) כי אלו הם נקראים נגעי בני אדם:
6
ז׳בהיכל ג' והוא נקרא היכל אופייל והוא יותר חושך ואופל מן הראשונים והוא נקרא דומה. כי אעפ"י שאמרנו שהוא יורד בהיכל א' עיקרו בהיכל זה וכנגד זה נקרא יצה"ר שונא. בהיכל הזה ד' פתחים ועליהם ד' ממונים כאשר נבאר. בפתח א' ממונה א' ושמו (קטריט"יא) (נ"א סקפורטי"א] והוא עומד בכח הרוגז כאשר הדין מתוח בעולם והוא כשלון הרשעים על זה נאמר (משלי ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. הממונה הזה עומד על פרשת דרכים להכשיל במגפתו אותם ההולכים יחידים בדרכים ובשווקים ויכול להזיקם אם יפגע בהם וזה כאשר הוא שולט בעולם בתוקף הדין המתוח ח"ו. בפתח ב' ממונה א' נגדיא"ל (נ"א סנגדיא"ל] שמו ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם עומדים לקבל פתקי הדין מחוץ להיכל ג' היכל [נ"א מהיכלי] הקדושה וכאשר הוא מקבל פתקי הדינים יורד לשתי היכלות הקודמים שהם שחת ובור ושם יש לו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם משוטטים בעולם להשלים הדין ההוא. בפתח ג' ממונה א' ושמו אנגיריהו"ן (נ"א אנגריו"ן] והוא ממונה על הקדחת השורפות בתוך העצמות וכל מיני חלאים רעים המקדחין והשורפין הגוף וממנו יוצאים כמה אלפים וריבואות הממונים על הענין הזה כמותו. בפתח ד' ממונה אחד ושמו אסכ"רה וזה ממונה על הריגת ומיתת התינוקות (עד בן י"ג שנה) ומתראה כאשה המגדלת ומניקת אותן ומשחקת עמהם ומחנק' אותן ונשמתן [נמסרת] ביד עזריא"ל המלאך שבהיכל ג' שבקדושה כדפי' שם. באמצע ההיכל הזה עומד רוח א' ונקרא אגירוסי"ון [אגיריסו"ן] וזה ממונה על מיתת הבחורים מבן י"ג שנה ועד בן כ' שנה שעליהם נאמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט כי לפי שאינם נשמרים מן החטא כשהם קטנים מפני רוע מוסרם ורואה בהם סימן שיחטאו ויפסדו והורג אותם קודם שיבאו לידי חטא וע"ז נאמר והנה טוב מאד זה מלאך המות. מהיכל זה מתפשטים שני רוחות ושמם אף וחימה את אלו ראה מרע"ה ברדתו מן ההר ואמר (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחימה ותחת ידם כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם ממונים על כל אותם השומעים חרם או שמתא מפי בעל תורה ואינם שמים על לב וכן על כל אותם המתלוצצים בדברי תורה או בדברי חכמים. וכן כלם חונים והולכים לקנטר על כל אותם העוסקים בתורה וכן במעשה מצוה כדי שלא ישמחו בה ויעצבו עמה. תחת הרוחות האלה יש רוח א' ושמו סכסיכ"א וכאשר האדם מלשין את חבירו או מסכסך עליו זה מתעורר עם המלשינות ההיא לרשום הענין ולהרוג במלשינות ההיא. בא וראה אע"פ שהקב"ה קבע לכל חיות ונחשים זמן לפשיטת עורם עכ"ז [הכל] תלוי בלשון הרע ובמלשינות כשהאדם מלשין את חבירו נחשים תחתונות מתפשטות מעורם ונותנים קולות ואותם קולות עולים למעלה בהיכל הנקרא בור ששם כמה נחשים ועקרבים כדפי' לעיל וכלם מלמדים קטיגוריא לעורר הנחש הקדמוני הנחש הגדול והוא פושט את עורו, וכל קשקשותיו ר"ל מחנותיו וחייליו מתפרד מהם ומורידם למטה בהיכלות והוא עולה ללמד קנטורייא במלשינות ההיא ואלמלא הפשט עורו אין אדם יכול לעמוד מפניו הרחמן יצילנו. וכל זה מפני תוקף המלשינות ולשון הרע ולא לחנם ארז"ל (ערכין דף ט"ו) שהיא עבירה ביותר וחמורה כע"ז וג"ע וש"ד:
7
ח׳בהיכל ד' והוא נקרא חוב"ה ונקרא טי"ט היו"ן ונקרא כנגד זה יצה"ר אב"ן מכשול. היכל זה נקרא חובה מטעם שהוא כנגד היכל זכות. וכל חובות בני אדם ועונותיו ישנם בהיכל זה וכמה מלאכי חבלה שמקבצים אותם ומכניסים אותם בהיכל זה. וביום הדין בר"ה כששוקלים חובה וזכות אם כף הזכות (מכריע מכחות צד הקדושה אוחזין בו) [של צד הקדושה מכריע הוא קדוש] ודנין אותו לחיים, ואם כף חובה מכרעת כמה מבעלי חובה אוחזים בו ואומרים שלנו הוא שלנו הוא ושמחים בו ודנין אותו למיתה. בא וראה כמו שהאדם מתנהג בעולם הזה כן נמשך ונשפע עליו מלמעלה אם רודף אחר היצר הטמא והעבירות רוח הטומאה רודף אחריו ומסייעו ליטמא יותר וגורם לו לבא לידי עבירות יות חמורות וטומאות רצוצות יותר מן הראשונות ואם האדם מטהר עצמו ורודף אחר הקדושה ומקדש עצמו רוח הקדושה נמשך אחריו ונשפע עליו ומטהרתו ומקדשתו ומלבשתו ענוה ויראה ומביאתו לידי טהרה יותר גדולה כמו שארז"ל במסכת ע"ז (דף כ') זהירות מביא לידי זריזות וגו'. בהיכל זה הוא מקום כל אותם הנקראים אלהים אחרים והם אותם המפתים לב"א בתענוגי עה"ז ובניאופים ובזנות. ועל כל אלו [הנקראים] אלהים אחרים יש רוח שולט על כלם והוא נקרא א"ל נכ"ר והוא המפתחה הלומדים בתורה בבית המדרש במחשבות רעות זרות ובטינופים ואומרים לו מה אתה עומד כאן ומפסיד ימי בחרותך בעסק הלימוד ומתיש כחך הלא יותר טוב לך לשמוח בילדותך בנאופים ובזנות. וכאשר האדם נפתה אחריו הולכים אחריו כמה בעלי טומאה לטמא אותו בעולם הזה וכל אלו נקראים צוא"ה רותחת שעומדים לטנף האדם כדפי'. באמצע ההיכל הזה יש רוח א' ושמו נגע וממנו מתפשט רוח א' ונקרא נגע צרעת והם עומדים לטמא לכל אותם בעלי לשון הרע יותר על כל אותם המטמאים אותו. והנגע העליון אשר אמר הוא ממונה לקלל לכל אותן שלחנות שלא נסדרו בשבת כראוי וכלם ערוכים לפניו והוא מקלל אותם קללות נמרצות שאין להאריך בהם הרחמן יצילנו. וכדרך הקדושה לטוב כך דרך הטומאה לרע. בהיכל הזה תלויים לרעה כל הדברים חוץ מבני חיי ומזוני [א] שהם תלוים למעלה בשאר ההיכלות ויורדין להיכל זה ומשם יוצאין מקטרגים לרעה אם למעט בניו של האדם (או) להמיתם או למעט מזונותם הרחמן יצילנו. מהיכל זה יוצא רוח א' טמא ונקרא ארי"ריא ותחת ידו כמה אלפים ורבואות מלאכי חבלה וכלם נקראים אוררי יום והם ממונים על המקלל עצמו בכעס ועל שבועות האלה (והקללות) ולוקחים הקללה ההיא ומעלים אותה למעלה ומעוררים עמה נחש הקדמוני הלויתן נחש עקלתון שיעלה ומעורר קללות נמרצות ח"ו וזהו שהיה מכוין איוב (ג ח) באמרו יקבוהו אוררי יום שהם אלו העתידים לעורר לויתן שהוא נחש עקלתון הרחמן יצילנו:
8
ט׳בהיכל הה' והוא נקרא שאול כנגד זה נקרא יצר הרע ער"ל וזהו עיקר הערלה. בהיכל זה יש פתח א' ועליו ממונה א' ושמו איבה והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם ועל שמו נקרא ההיכל הזה איבה. בהיכל זה יש רוח א' טמא שהוא שולט על הכל ושמו שוד"ד והוא מעורר שוד ושבר והוא רובץ בהרים הרמים בין סלעים וצורים ויערות. מהיכל זה יונקים כל אותם שודדים ומשם יוצאים כל אותם הרצחנים וההורגים והולכים אחר לה"ט החרב המתהפכת להרוג הכל [משם יוצא רוח א' ונקרא שו"ד] וכאשר יש רעב בעולם ח"ו הרוח הזה הנקרא שו"ד מזדווג עם רוח אחר הנקרא כפן. זה לשודד בני העולם ולהמיתם וזהו הנקרא שוד, וזהו לקלל המזון שבמעיהם שלא ישבעו והוא הנקרא כפ"ן. וכאשר יש בישראל גומלי חסדים בזמן הרעב גורמים לאלו שלא ישלטו בעולם על ישראל ושולטים על אומות העולם ונכנעת צד הטומאה וישראל מתברכים. וכאשר ח"ו אין בישראל מי שיגמול חסד ואומות העולם גומלי חסדים אז ח"ו מתגבר הקליפה, וא' מאלו משפיע לאומות ויונק כל שפע הקדוש. וע"ז נאמר (שה"ש א) שמוני נוטרה את הכרמים, [אלו אוה"ע]. כרמי שלי לא נטרתי, אלו ישראל. שכל השפע יורד מקדושה אל צד אחר ח"ו. תחת אלו שאמרנו יש רוחות טמאים ונקראים ערלה והם זמורי ערלה וענפי ערלה ועל כלם ממונה א' ונקרא גז"ר דיני"א והוא ממונה על כל אותם שאינם שומרים שני ערלה ועל אותם המעכבים את המילה וזה טעם חתן דמים למולות (שמות ד כו) שאמרה צפורה. והוא ממונה על האדם כאשר מטמא בריתו להכניסו בשאול ואבדון לדונו שם. באמצע היכל הזה יש רוח א' שהוא אורב על הדרכים ועל המקומות לראות אותם שעוברים על התורה להלשינם למעלה להכניס איבה בין העליונים והתחתונים וכן כלם עומדים לפתות את האדם מדרך טובה לדרך רעה ואח"כ עולה ומקטרג עליו והורגו ונמצא מוציאים אותו מהעוה"ז ומן העה"ב. ואין לך אי"בה גדולה מזו, וע"כ נקרא היכ"ל איב"ה. והרוח הזה נקרא אפריר"א והכונה עפרא דקטמא שאינו עושה פירות ואינו מגדל צמחים הפך מעפר הקדוש (שהיא המלכות) שהוא עושה פירות. והטעם כי כבר נתבאר כי כל רוח הטומאה מסורסים הם. וזהו מעפר שריפת החטאת כי הוא אחוז בחטא שהוא נחש עקלתון ועוד כי כשאדם חוטא העפר הזה מתגבר ע"י הנחש וזהו כלול במי המרים המאררים וזהו עפר המשכן שהיה משקה ממנו הכהן לסוטה מפני שזנתה ונטתה אחרי הנחש הזונה לזה משקים אותה מעפר קרקע המשכן שהוא העפר [ב] במי המרים ושולט בה הרוח הזה ומכלה אותה ואלו הם מים אחרונים חובה. השם יצילנו:
9
י׳בהיכל ששי ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה כי גם את לעומת זה עשה האלהים כדפי'. בהיכל הזה ד' פתחים ובה ד' כחות טמאים א' מות וא' רע וא' צלמות וא' אופל. אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין. וארבעתם מתיחדים כא' כמו הד' של צד הקדושה ועל היחוד הנז' נקראת בי"ת חב"ר כדכתיב (משלי כא ט. כה כד) מאש"ת מדיני"ם ובי"ת חב"ר. וזהו וחובר חבר (דברים יח יא). על ההיכל הזה נאמר (משלי כז ו) ונעתרות נשיקות שונא. כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאות גופניות דזנותא וניאוף שעל ידם מתגרש האדם מהעה"ז והעה"ב. וכל אותם הכתובים במשלי (פרק ז) בפרשת כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו' (ו)כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה. ועליו נאמר בביתה לא ישכנו רגליה שהיא הולכת לפתות בני אדם ואחר שפיתה אותו תטעימהו מרורות פתנים אכזר. ומוציאה נשמתו בחרבה ובה ג' טיפות. בא' נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, ובשנית נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויצאה נשמתו כפיטורי וכו'. כל זה תחת אשר נמשך אחריה וזהו שאמר הכתוב (שם ה ד) ואחריתה מרה כלענה וכו'. בהיכל הזה עומדים כל אותם המקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו ועושים שיסלסל וימשמש בשערו וירחוץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים. ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ"א שמו. בתוך ההיכל (נ"א ותחת הממונה] הזה עומד ממונה אחר (ושמו מראה) אשר בו וע"י רואה האדם א"ע ומתייפה ומסתלסל ואח"כ רואה במראה ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח. ואז מתעורר כח אחר אשר בהיכל ושמו עסירט"א אשר הוא ממונה על כל החלומות להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו. והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידיו ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכר"ה ושם מעורר לנקבה [אחת] והיא לילית אמם של שדים. וכאשר מעורר האדם בגסותו הממונה עסירט"א אז מתקשרת עמו לילית ואז בכל ראש חדש וראש חדש מתעורר המראה אשר אמרנו עמה דלילית ולפעמים ניזוק האדם מהם והוא נופל ארצה ונכפה וניזוק. וכל זה גרם לו המראה וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו עד יפלח חץ כבדו וכו' (משלי ז) הרחמן יצילנו:
10
י״אבהיכל שביעי בהיכל הזה הוא היכל שמרי היין להשתכר ממנו כדכתיב (בראשית ט כא) וישכר ויתגל בתוך אהלה והם הענבים שסחטה חוה שבהם גרמה מיתה לבעלה ולכל אותם הבאים אחריו ענבימו ענבי רוש וכו'. בהיכל הזה עומדות כל אותם הנשמות הטמאות להשפיעם לכל אותם המטמאים עצמם בנדה ואשת איש ולבן היוצא מהם שהוא ממזר ונקרא ממזר מפני שהוא מאל זר ולפי היות העבירה וענין יצה"ר כן מושך עליו הנשמה מההיכל הזה וכל רואיהם יכירום כי הם זרע פסול ממזר מאל זר וכל מעשיו מעידים עליו שהוא פסול כאשר קרא לאלה"י נכר והכירוהו שהוא מאל זר. מהיכל זה יוצא רוח אחד שהוא ממונה על כל אותם הנשמות ושמו צפוני וסימן ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב כ) וכנגד ההיכל הזה הגיהנם נקרא ארץ תחתי"ת. בהיכל הזה נקודה דקה קרובה אל ספירות הקליפות וממנו יוצאים (כאותם) (נ"א כל אותם] רוחות הדקים המשוטטים בעולם שהם רואים ואינם נראים ואלה עומדות לעשות נסים לבני אדם כי אלה אינם עומדות בקליפות הטנופות כ"כ כאחרים. ועל אלו ממונה א' נסיר"א שמו והיא מלה ארמית ופי' חתוכה שהכונה שהוא מובדל מהקליפות הטמאות ביותר וביארנו ענין זה בארוכה למעלה בשער הקודם. ואלו פורחים באויר ומזקיקין לצד (נ"א ומזיקין מצד] טומאתן למעשה (נ"א מלעשות] נסים בעולם לאותן העומדים בצד הקדושה. מן ההיכל הזה יוצאים אש חזק ושלג ורוח מתחזק לדון את הרשעים וזשה"כ (תהלים סח טו) תשלג בצלמון. בהיכל זה עומדים ד' פתחים פתוחים לד' רוחות ואלו אוחזים בצד הקדושה ושם מאיר אור הקדושה והוא מקום מתוק לחסידי אומות העולם שלא הרעו לישראל. בפתח ההיכל באמצעיות מבחוץ ששה פתחים והם מכוונים כנגד הקדושה ושם מקומות מתוקנים למלכי אומות העולם שלא הרעו לישראל ולא דחקו אותם והגינו עליהם, ויש להם שם כבוד על כך ומאיר להם אור הקדושה בתוך האפילה ההיא, ועל זה נאמר (ישעיה יד יח) מלכי גוים כלם שכבו בכבוד. ואם דחקו לישראל כמה מלאכי חבלה אוחזים בהם ודנים אותם ג' פעמים בכל יום בכמה דינים משונים ובכל יום ויום מעידים על ישראל ועל אמונתם הטובה. ע"כ בכלל ענין ההיכלות האלה אמנם העתקתיו מדברי הרשב"י ע"ה בפרשת פקודי דרס"ג. ולכאורה היה נראה כי הם היכלות לספירות הקליפות אשר אמרנו בשער הקודם אמנם המסתבר כי הספיר' הם נכללות בהיכלות וההיכלות והקליפות הוא הכל דבר אחד וענין אחד. וכנגד אלו הז' הם ז' מיני יצר הרע שהוא מקבל כח מאלו השבעה ולכן נקרא יצה"ר ז' שמות ואלו הן ר"ע טמ"א שק"ץ שונ"א אב"ן מכשו"ל צפו"ני וכנגד אלו ז' מדורות בגיהנם שבהם נדון החוטא בז' מינין אלה ואלו הם בו"ר שח"ת דו"מה טיט היו"ן שאו"ל צלמו"ת אר"ץ תחתי"ת. והם זה כנגד זה. נגד טהרה טומאה, נגד כשרות פסול, נגד מותר אסור, נגד זכות חובה. כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כדפי' בפ' הקודם:
11
י״בכתבו המפרשים בשם הגאונים כי מכח הטומאה נמשכים ג' חלקים:
12
י״גחלק א' הוא אשמדא"י מלכא רבא דשידאי ואין לו רשות לקטרג ולא לחבל אלא ביום שני מהשבוע. ונ"ל כי הטעם שבו לקו המאורות [ג] ובסיבה זו גברה הקליפה מצד המיעוט כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה מקומות רבים ואשמדאי הוא תחת ממשלת סמאל. ודע כי סמא"ל משתמש בלילית סבתא כלתו כדפי' בשער הקודם ואשמדאי משתמש בלילית זעירתא ושני הכוחות האלה עם בת זוגם כל אחד מהם נולד עם בת זוגו ד"ו פרצופין כאדם וחוה. ולילית עולמיתא כלתיה דאשמדא"י היא ברתא דמלכא דשמיה קפצפו"ני שנבאר לפנים ואמרו החכמים הקדמונים כי סמאל השר הגדול נולד קנאה בינו ובין אשמדא"י מלך השדים על לילית שקוראין אותה לילית עולימתא שהיא בצורת אשה יפה מראשה ועד טיבורה ומהטיבור ולמטה אש לוהט כי כאמה בתה שהיא בת מהיטבא"ל אשת קפצפונ"י אם לילית עולימתא ושתיהן בת ואם טרודות במלחמתם עם לילית רבתא סבתא אשת סמא"ל ומתולדות אשמדאי ולילית אשתו נוצר שר גדול בשמים מושל על פ' אלף משחיתים ומחבלים וקוראים אותו חרב"א דאשמדא"י מלכא ושמיה אלפפוניא"וש ופניו מלהטים כאש להבה.
13
י״דועוד קוראים גו"ר יהודה ופי' מקטרג ומתגרה עם שרי יהודה שהם ג' שרים המלמדים זכות על יהודה מלכיא"ל עטוריא"ל נשריא"ל וביארנום למעלה בשער אבי"ע בפ"ג ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג"כ בשמים שר שורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא ויש לו ב' שמות ואלו הם משיחיא"ל כוכביא"ל וכשיבא ויגיע הרצון אז תצא החרב מתערה ויתקיימו פסוקי הנבואות כי רוותה בשמים חרבי (ישעיה לד ה), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד יז):
14
ט״והחלק הב' קפקפוני ואשתו צרעיתא שמשו בה חצי השנה וחצי השנה שמשו באשה אחרת ושמה סגרי"ת והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו יש להם גופות והכרת פניהם בשני דמיונות בני צרעיתא כדמות מצורעים ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים לי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' כדפי' במדרש תנחומא פרשת מצורע [ד] הם נולדים מכח זה התולדה המגונה. ובני סגרית אין להם הכרת פנים אלא כדמיון מנוגעים ומלחמה ארוכה ביניהם רוחות רעות מתפשטות באויר וכל הזיקים והזועות יוצאות מכח אלו התערובות וממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם וממה שנתחדש להם הם מודיעים אל שלמטה מהם:
15
ט״זהחלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו יש מהם שצורתם צורת כלבים ואם עון האדם גורם הכלב המצוייר מזו התולדה רעה יקרה באדם ונושך אותו ורפואתו קשה עד מאד להרפא. ולפעמים שמשתנה צורתו בעונו לצורת הכלב ומתחלף באותה הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך הכלב ההוא ואין לו רפואה עולמית עד שימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותה הצורה וזהו עונשו ואפיסתו ועל זה הסוד התפלל נעים זמירות ישראל ואמר (תהלים כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים ומאלה היה רכב עז"א ועזא"ל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש וכשנפלו ממקום הקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר הוא עלינו ונתגשמו בגשמות בני אדם ונחלש הכח העליוני וקבלו כח תחתוני. אבל תולדות שיצאו מהם היו גבוהים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני אדם. ויש מהם צורת נשים נראים לבני אדם ואין ביניהם רק השקר והכזב ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לרמותם ולהכשילם וכמעט היו מכלין ומשחיתין כל מה שנראה להם לולי מדת המלכות המשילה מאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופיא"ל שר הפנים ולולי השגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחים בריה בעולם. והשר הזה מכניעם ומשפילם כאשר ביארנו בשער היכלות הקדושה בהיכל ג' פ"ג. והשר על החלק הג' הזה שמו קפצפונ"י ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד והתולדות היוצאות משניהם קופצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח הנזקים מבני אדם ומודיעים העתידות לבני האדם כשנראים להם בצורות בני אדם ואין להם ממשלת בשקרים ולא בכזבים והשואל מהם ימצא שאלתו כרצונו אם השואל ראוי לענות אותו ואם לאו משיבין לו בכח ההשבעה שלא ניתן להם רשות לענות על שאלתו. ולפעמים כפי הכח והממשלה הנתון לשר הזה קפצפונ"י מתחבר ומתדבק עם בת אחת אשר לו ושמה לילית היא אשת אשמדאי כדפי' לעיל וסיבתו היא דבוקו בלילית הזה. ע"כ דברי הגאוני' ע"ה. שוב מצאנו בדברי המפרשים שלשה כתות של מלאכי חבלה נבראו בעולם ואלו הן. כת אחת מהם נבראת כשבא נחש על חוה בע"ש. והכת השנית נבראו מנגעי בני אדם מהקרי שראה אדה"ר כל אותן ק"ל שנה שפי' מחוה וכן הם מתהוים מקרי שאר בני אדם. והכת השלישית נבראות מהם שהם פרים ורבים כדפי' רז"ל (במס' חגיגה דף ט"ז) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם ואחת מהם פרים ורבים כבני אדם עכ"ל.
16
י״זובזוהר (ע' בהקדמת הזהר דף י"ז) במקומות חלוקים (ע' זהר בראשית דף מ"ח) נראה שהשדים הם כחות הטומאות והקליפה שנתפשטה בע"ש והיתה רוצה להתחזק בגוף והשפיעה והוציאה אותם הכחות שהם השדים וע"י שקדש היום נשארו נשמות טמאות בלא גוף כלל כנדרש בפסוק אשר ברא אלדים לעשות. והם עמדו ונתלבשו ונתגלמו ע"י קין קינא דמסאבותא ולא נתגלמו להם אלא לפי שעה. ועליהם אמר הכתוב (בראשית לו כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכו', והנה ענה היה רודף אחר הטומאות האלה ומצאם במדבר כי שם מקום מושבם כראוי להם בארץ ציה וצלמות מקום שאין בו ישוב כלל ונקרא ימם חסר והטעם לפי שאינם לא מיום ששי ולא מיום שבת כי בין השמשות נבראו ולכן כתוב ימם שאינם לא לא מיום א' ולא מב' ימים. וענה בהיותו רודף אחריהם מצאם. והטעם כי צבעון בא על אמו והוליד בן ממזר כזה שהוא ענה ומפני טומאתו היה רודף אחר הממזרות ואנה לידו מציאה כזו פגע בו כיוצא בו ולמדוהו להוציא ממזרים שכמותו והיו מלמדים לו כמה מיני ניחושים וכשפים להמציא טומאות וקליפות בעולם. והרי בארקא הם בני בניו של קין ועליהם בארקא שני ממונים שרי טומאה ומענין השדים ההם ומעשיהם נדרש שם בארוכה. ע"כ הגיע העתק הדברים האלה להואיל להבנת התורה והשכלת סודותיה ומהאל נשאל עזר להושיענו מכל טומאה וטינוף למען נדבק בקדושתו לעבדו בלב שלם אכי"ר.
17
י״חוהנה נשלם הפרק זה ונכלל השער הזה:
18
