פרדס רמונים ל׳Pardes Rimmonim 30

א׳שער שלשים נקרא שער הצירוף:

1

ב׳ידיעת סודות תורתנו הק' הוא ע"י הצרופים והגימטריאות והתמורות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגבה ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו על פי דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. וענינים אלו אנו מקוים שיתגלו אחר התחיה אחר העכול החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף וישאר הצורה בחפץ יוצרה. והנה מצאנו חלקי הדרוש הזה ג' והם חלק הצרוף וחלק התמורה וחלק הגמטריא ונבא בביאורם בפרקים אלו:

2

ג׳פרק ראשון:

3

ד׳בצירוף. תנן נספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים שלש בונות ששה בתים ארבע בונות עשרים וארבעה בתים חמש בונות ק"ך בתים שש בונות שבע מאות ועשרים בתים שבע בונות חמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ע"כ. כבר בארנו בשער האותיות כי האותיות הם אבני מחצב הבינה שהם כחות נעלמות רוחניות ואבן אחת לא יבנה בית כלל אמנם שתי אבנים בונות שתי בתים כי בחבור שתי אותיות יתהוו שתי תיבות כל תיבה בית אחת. ופי' כי כאשר יתחברו שתי אותיות יחד יעשו שתי תיבות כזה א"ב ב"א כי יתגלגל התיבה מראשה לסופה ומסופה לראשה. וכאשר יתחברו ג' אבנים יחד יבנו מהם ששה בתים כזה אב"ג אג"ב, הרי שני בתים בראש כל א' אל"ף. בא"ג בג"א, הרי שני בתים בראש כל א' ב'. גא"ב גב"א, הרי שני בתים בראש כל א' ג', וכללם ששה בתים. וארבע בונות עשרים וארבעה בתים כיצד, אב"גד אבד"ג אגב"ד אגד"ב אדב"ג אדג"ב, הרי ששה בתים ותחלתם א'. באג"ד באד"ג בגא"ד בגד"א בדא"ג בדג"א, הרי ששה בתים ותחלתם ב'. גאב"ד גאד"ב גבא"ד גבד"א גדא"ב גדב"א, הרי ששה בתים ותחלתם ג'. דבג"א דג"אב דא"גב דבא"ג דאב"ג דג"בא, הרי ששה בתים ותחלתם ד'. עלו כללם עשרים וארבע. וכאשר נדקדק בצירופים הללו ונביט בהם ונחשוב בהם נמצאים מסודרים כי בכל א' מהד' חלקים יש צרוף הג' אבנים אשר קדמו וסוף העשרים וארבע הפך בכל ענייניו מהא' מהם. ונביט בסדרם ונמצאם כי כאשר יבא לידינו תיבה בת ארבע או חמש או שש צריך קודם שנעלה בדעתנו ששני האבנים האחרונים הם תיבה בלבד ונצרפם לבדם. המשל בזה שלמה. נעלה בדעתנו שהתיבה היא מ"ה בלבד ונצרף ממנו שני בתים מ"ה ה"ם (ואחר כך ה"ל ויעלה ל"ה ה"ל) (ואחר כך מ"ל ויעלה בידינו שנים שהם ל"ם מ"ל) ואח"כ נשים בראש כל א' מאלו התיבות האות השלישית ויהיה ששה תיבות לשלשה אותיות כיצד תיבה של ל"מ או מ"ל נשים בראש ה' ונעשה הל"ם או המ"ל וכן לכל ג' צירופים שעשינו. ועל דרך זה נוכל לצרף בנקל בלי טעות אפי' תיבה בת עשרה אותיות אם נשמור הסדר הזה שסדרנו. ועתה נסדר שלמה בד' אותיות וימצא כי הב' אותיות צירופים יחד והשלשה צירופם יחד. וזה סדרו ערוך בד' מערכות שש המערכת לבונה זכה. שלמה שלהם שמלה שמהל שהלמ שהמל, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ש' בראש כלם. ועתה נשים ל' אות שנייה בראש ששה תיבות שניות כזה לשמה לשהם למשה למהש להשם להמש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ל' בראש כלם. ועתה נשים מ' אות שלישית מראש ששה תיבות שלישיות כזה משלה משהל מלשה מלהש מהשל מהלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי מ' בראש כלם. ועתה נשים ה' אות רביעית בראש ששה תיבות רביעיות כזה השלמ השמל הלשם הלמש המשל המלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ה' בראש כלם. ועתה כאשר נתבונן בראשי תיבות של כל תיבות השניות העומדות בשורה נמצא ראשי תיבותם שלמה שלמה ששה פעמים ואין בהם נפתל ועקש. וכשנעמיק בצירופים האלה נמצאים כי כשהם שתי אבנים אינם בונות כי אם שתים אבל כשיעלה אל הג' יעשה ג' פעמים שתים הקודמים מטעם כי האבן הג' מגלגל השתים ובהתחלף הג' בג' אותיות פעם יגביר זאת ופעם יגביר חברתה ויעלה לראשי התיבות נמצא שני פעמים שלש שהם ששה, ועל דרך זה ארבעה יעשו ד' פעמים ששה שהם עשרים וארבע. וע"ד זה יעלה להיות כשהוא בן חמשה אותיות ה' פעמים כ"ד שמספרם מאה ועשרים בתים וששה אבנים בונים ששה פעמים מאה ועשרים שהם שבע מאות ועשרים, ושבעה אבנים בונים ז' פעמים שבע מאות ועשרים שהם חמשת אלפים וארבעים בתים. ומכאן ואילך ע"ד זה נחשוב עד מקום שאין מספר וחשבון לפי רוב האבנים יכפלו הבתים על אחת כמה וכמה כדפי'. ואחר שפי' בפרק זה צרוף התיבות הפשוטות ר"ל האותיות שאין בהם כפל נבאר צירוף התיבות הכפולות:

4

ה׳כל עניני הצרוף שפי' בפ' הקודם הוא בתנאי שלא תהיה בצירוף אות כפולה כלל ואז יעלה הצירוף במספר מדרגות הסולם אשר אמרנו. אמנם אם נמצא אות כפולה אז מיד יגרע חצי הצרוף הראוי לבא לפי מספר האבנים הן רב הן מעט. ומטעם זה שם בן ד' ושם אהי"ה לא יעלה בצירופו כי אם י"ב צרופים נמצא חסר חצי הצירוף הראוי להיות בו כי ארבעה אבנים בונות עשרים וארבעה בתים וד' אבנים אלה לא יבנו אלא י"ב חצי מן הראוי. וכן אם יהיה בן ג' אותיות שמשפטו הוא ששה תיבות אם יכפל אות אחת יצטרף ג' פעמים לבד. וכן אם יהי' ג' אותיות כפולות שוות בתיבת הכפל, הא' יגרע חצי הצירוף כדפי' והכפל השני שהיא אות ג' יגרע שני שלישי הצירוף הנשארים שהותיר הכפל הראשון ומי"ב יחזרו ד'. כיצד אגג"ג שמן הראוי היה שיהיה בעל כ"ד צרופים ומפני ג' האותיות השוות לא נשאר כי אם ד'. ואם יהיה תיבה בת חמשה אותיות שצירופו הפשוט מאה ועשרים צרופים אם יכפל אות אחד כמו אבדג"ד לא ישאר כ"א ששים צרופים כי חצי הצירוף נגרע מפני הכפל האחת. ואם יכפל אות אחרת כמו אבד"דד אז נגרע מפני האות השלישי כפל שני שלישי הצרוף הנותרים ולא יתהוה ממנו כ"א עשרים צרופים שהם שליש. ואם יכפל אות רביעית אז יוותר רביע הצרוף אשר הותיר הכפל השני שהוא אות שלישית. המשל אדד"דד אין אדם יכול לצרפו כי אם ה' פעמים שהוא רביע העשרים הנותרים כדפי'. ואם יכפל ג"כ אות אחרת חמשית אז יוותר חמישית הצירוף הנותר ולא יצטרף כי אם צירוף אחד שהוא חמישית החמשה. המשל בזה דדדד אין בו צרוף כי אם פעם אחת. הכלל העולה לפי מנין האות הכפל כך השיעור מותר הצירוף אם שנים שהוא כפל ראשון ר"ל שאין שם כפולות כי אם שנים אז נשאר חצי הצירוף ואם הם שלשה אז נשאר שלישית הצירוף ממה שהיה ראוי אם לא היו כפולות כ"א שנים וכן רביעית לא ישאר כ"א רביעית הנותר וכן חמישית וכן ששית וכן שביעית וע"ד זה נקיש כדפי'. כל זה הכלל הוא בהיות הכפל מעין כפל הראשון, המשל כי ענין הכפל השני הוא ממין הכפל הראשון. אמנם אם יהיה ממין כפל השני כמו המשל א"א ב"ב אז לו דין אחר כי בכפל הראשון נגרע חצי הצרוף כמו שהקדמנו כי תיבה בת ד' אותיות הי' ראוי שיהיו בה כ"ד צרופים ונכפל הא' נגרע חצי הצירוף ונותר י"ב צרופים ומפני הכפל השני לא יותר כ"א ששה כי גרע חצי הצרוף הנותר אשר הותיר הכפל הראשון. המשל א"א ב"ב אין יכולת לצרפו כ"א ששה פעמים שהוא חצי הי"ב הנשארים כדפי'. ואם התיבה בת חמש אותיות שדינו היה להתגלגל ק"כ פעמים ונכפל בו שני כפלים א"א ב'ב'ג' אז יהיה דינו כך בכפל הא' נגרע חצי הצרוף שהוא ק"כ ונותר ס' מהם ובכפל השני נגרע חצי הששים ונותר שלשים. ואם התיבה בת ששה אותיות וכלם זוגות שאם לא מפני הכפל היה דינו להתגלגל תש"כ פעמים ומפני הכפל הא' נגרע חצי השיעור ונותר מהתש"כ שלש מאות וששים. ובכפל השני נגרע חצי הצרוף הנותר משלש מאות וששים נשארו ק"פ. ובכפל הג' נגרע ב' שלישי הצרוף שנשארו מהכפל הב' ומק"פ נשארו ס' שהוא שליש הק"פ. ואם יהיה בתים בת ד' זוגות יהיה דינו כך כי כפל הראשון גרע החצי והכפל השני גרע החצי מהצרוף הנותר והכפל הג' גרע ב' שלישי הצרוף הנותר ולא נותר כי אם שליש א' לבד כדפירשנו לעיל והכפל הד' יגרע ג' רביעיות מהשלישית שהותיר הכפל הג' ולא נשאר כ"א רביע ממנו ועל דרך זה נקיש לכל הכפלים כפי שיתרבו או יתמעטו. וזה דרך צירוף הכפולים כפי אשר כתבו המפרשים וכפי הנראה בכח הנסיון. ואחר שבארנו מציאות הצירוף בחומר האותיות נבאר טעם צירופם ברוחניות בפרק בפני עצמו כי הדברים האלה צריכים פרקים קצרים כדי שיוכל השכל להקיפם ולא יתבלבל בהם:

5

ו׳כבר נתבאר בשער האותיות ענין רוחניות האותיות ומציאותם ולכן כאשר נבא לצרף ג' אותיות אחר שהאותיות האלה הם רוחניות צורות פשוטות בהכרח תהיינה מורכבות ונכללות כל אחד מחברתה כי כן דרך הרוחניות. כי לא לבד קרה הענין הזה לספי' אבל קרה ענין זה גם לענפים ואצילות המסתעפות מהם מאחר שהם צורות נאצלות. וראייה לזה ממה שאמרנו בשער היכלות פ"ד מענין ע' סנהדרין היושבים באגן הסהר שהם כוללים כלם יחד בכל א' מהם. ואחר היות הענין הזה כך, נאמר אותיות אי"ן שהם רומזות בכתר חכמה בינה כמבואר בשער ערכי הכנויים הנה ודאי הכתר כלול מחכמה ובינה והחכמה מכתר ובינה והבינה מכתר וחכמה אבל יוכלל בהם בשני פנים אם שיקבל החכמה מהכתר וישפיע בבינה. ולזה חוייב סדר האותיות כך יוד של אין שהיא חכמה גוברת מפני שכל האותיות השלשה הם בעצם החכמה ולכן בחינתה יגבר לעולם והרי לכן י' בראש הצירוף. ואח"כ א' מפני שהרמז בו הכתר והוא מקבל מהכתר ומשפיע בבינה ולכן א' יגבר על ן' והיינו יא"ן והוא צרוף א'. עוד יצטרף דרך אחרת שיגביר הבינה על החכמה בסוד אור החוזר ולכן יקבל אור מהבינה וישפיע בכתר ולכן יגביר נון של הבינה על א' שבכתר וזהו צרוף שני שהיא ינ"א אל החכמה כי לעולם החכמה גוברת. וכן אל הכתר שתים לסבות אלו כיצד אות הכתר הוא א' ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים יושפע מחכמה אל הבינה כסדר האור לכן צרופו אי"ן ומפני שגם לפעמים בסוד האור החוזר יגביר הבינה על החכמה ולכן צרופו אנ"י והם שני צרופים אל הכתר. וכן שתים אל הבינה לסבות אלו כיצד אות הבינה נון ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים מקבל מהכתר ע"י החכמה בסדר האור לכן יגביר או א' על י' ויהיה צרופו נא"י ולפי שלפעמים יגביר החכמה על הכתר בסוד אור החוזר לכן יגביר אות י' על א' ויהיה צירופו ני"א.

6

ז׳הנה במלת אנ"י יש ו' צירופים מבוארים שהם אנ"י אין בסוד הא', יא"ן ינ"א בסוד היו"ד, נא"י ני"א בסוד הנון. וזה יהיה סוד הצירוף לד' אותיות או לחמשה. ואולם כשיוכפלו האותיות עם היות שבצרוף הגשמי לא יצטרפו כבר אפשר להם להצטרף בצרוף הרוחני שאין רוחניותן שוה כדפי' בשער פרטי השמות בענין כ"ד צרופים שבשם בן ד' שפי' בספר הבהיר יעוין שם. ואולם יהיו כפולים אלו זכרים ואלו נקבות כמבואר שם. והקצור יפה. ומפני ענין כללות האורות והארתם אלו באלו נמצא שפי' קצת מהקדמונים כי בצרוף וגלגול שם בן ע"ב או שאר השמות אחר התבודדות גדול יתגלה לצדיק הזכאי המשכיל בעניינם קצת מחלק הבת קול ר"ל רוח ה' ידבר בו ומלתו על לשונו מטעם שהוא מחבר הכחות ומיחדם ומחשקם איש אל אחיו כמער איש ולויות עד שיושפע עליו רוב השפע ובתנאי שיהיה העוסק בכך כלי המוכן לקבל הרוחניות וראוי לכך שאם לא כן יהפך לאכזר ונהפכו לו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה אשר לא צוה ה'. ואחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בהשכלת צרוף האותיות נבא עתה לבאר ענין צרוף הנקודות:

7

ח׳בצרוף הניקוד. ואולם הנקודות בדרך הצרוף רוב המפרשים הסכימו שלא לצרף אלא בחמש נקודות לפי שסימנם פתוחי חותם. ויש שכתבו שהם עם השבא. וכל זה נראה לנו דוחק כי הנקודות הם י"ב וכחותיהם וצורתם משונה זו מזו כדפירשנו בשער הניקוד א"כ ראוי לצרף ולגלגל התיבות ע"י כלם ואולם שלא לפרוץ גדר וגבול אשר גבלו ראשונים קדמונינו לא נכתוב כ"א צרוף החמשה שהם נוֹטָרֶיִקֻוּן ומזה יקיש המעיין אל השאר ואם לא יספיק למעיין יעויין בשער פרטי השמות כי שם הארכנו בחלוקים אלה שבין המפרשים ובינינו. וראשונה יתעלה המספר אל התיבות והצירופים האלה בדרך שיתרבה ויתעלה מספר הצירוף באותיות כמבואר בפ"ק. כיצד אות א' יבנה ה' בתים ואלו הם אֹ אִ אֻ אֵ אָ הרי חמשה ואם ששה יעלו ששה ואם י"ב י"ב וכאשר נוסיף אות שנייה יעלו אל חמשה פעמים חמשה וכן כשהם שש נקודות יעלו ששה פעמים ששה שהם ל"ו וכן אם יהיו י"ב יעלו י"ב פעמים י"ב שהם קמ"ד כמו שצרפנו בשער הנזכר. וזהו צרוף שתי אותיות בה' נקודות:

8

ט׳

9

י׳הנה הצבנו דרך כיצד שני אבנים בונים ה' פעמים ה' שהם כ"ה וכאשר נצטרף בת ג' אותיות יעלה ה' פעמים כ"ה שהם קכ"ה כיצד כל אות הם ה' ונופל על הכ"ה ה' פעמים נמצאו קכ"ה וזו צורתו. הנה סדרנו חמשה צורות של חמשה ועשרין תיבות כל א' ואחד כי בהמלכת הקמץ כ"ה והעניינים ישכיל האדם מעצמו בהשכלתו בצורות יותר ממה שישכיל בעיונו בעניינים בעל פה.

10

י״אוהנה אם יהיו האותיות ארבע יעלה הצרוף ו' מאות וחמשה ועשרים ואם יהיו האותיות ה' יעלה הצירוף שלשת אלפים ומאה ועשרים וחמשה כי באותיות שלש הם מאה ועשרים וחמשה שבכפל האות יגבר ה' פעמים קכ"ה שהם שש מאות עשרים וחמשה ואם נוסיף אות אחרת יעשה ה' פעמים שש מאות וכ"ה וע"ד זה יעלה מספרו כי מה שהיה כלל הצירוף יעשה נתח אחד מחמשה נתחי הצירוף כמצוייר לפניך ודי בזה הערה לענין צרוף הנקוד בס"ד והנה נגמר מה שעלה בדעתינו לחבר בענין חלק הצרוף ועתה נבא בחלק התמורה בס"ד:

11

י״בענין התמורה להאיר אות באות ברל"א שערים כאשר נבאר. ויש חלוק בין צרוף לתמורה כגבוה שמים על הארץ. והטעם כי הצירוף תשתפכנה אבני קדש ולא תתהפכנה מאותיות אלו לאותיות אלו זולת שהם בראש הצירוף ואותם שהם בראש הצירוף הם אותם שבסוף הצרוף אלא שהוא כמו גלגל המתגלגל מראשו לסופו ומסופו לראשו ונעשה ראש סוף וסוף ראש, ראש תוך ותוך ראש, סוף תוך ותוך סוף. והאותיות לעולם לא ישתנו ואף אם ישתנו בסדרם אבל התמורה הוא חילוף האותיות בכ"ב אלפא ביתות כאשר נבאר כמו המשל שם ידו"ד אלד"ינו ידו"ד המתחלף באבג"ד כוז"ו במוכס"ו כו"זו. ובאתב"ש מצפ"ץ תכצ"מטפ מצפ"ץ וכן בשאר אלפ"א ביתו"ת עד כ"ב. ודרך זה משובחת מהגימטריא כאשר נבאר כי בגימטריא יתחלפו האותיות ואף שאין מספר אלו כמספר א' כי לפעמים משלש יעשו ארבע ומארבע שלש כאשר נבאר:

12

י״גאלו הם כ"ב אלפ"א שבהם יתחלפו האותיות כאשר באו בספר יצירה וקראם רל"א שערים מפני שהם רל"א זוגות:

13

י״דאל בת גש דר הק וץ זף חע טס ין כמ:

14

ט״ואב גת דש הר וק זץ חף חע יס כן למ:

15

ט״זאג דת הש ור זק חץ טף יע כס לן במ:

16

י״זאד בג הת וש זר חק טץ יף כע לס מן:

17

י״חאה בר ות זש חר טק ין כף לע מס גן:

18

י״טאו בה גד זת חש טג יק כץ לף מע נס:

19

כ׳אז בו גה חת טש יד כק לץ חף נע דס:

20

כ״אאח בז גו דה טת יש כר לק מץ נף סע:

21

כ״באט בח גז דו ית כש לר מק נץ סף הע:

22

כ״גאי בט גח דז הו כת לש מר נק סץ עף:

23

כ״דאב בי גט דח הז לת מש נר סק עץ יף:

24

כ״האל בך גי דט הח וז מת נש סר עק פץ:

25

כ״ואמ בל גס די הט זה צת סש ער פק זן:

26

כ״זאג בם גך דק הי וט זח סת עש פר צק:

27

כ״חאס בג גמ דל הס וי זט עת פש צר חק:

28

כ״טאע בס גנ דמ הל וכ זי חט פת צש קר:

29

ל׳אף בע גס דנ המ ול זכ חי צת קש טר:

30

ל״אאץ בף גע דס הג ומ זל חס טי קת רש:

31

ל״באק בץ גף דע הס וג זם חל טב רת יש:

32

ל״גאר בק גץ דף הע וס זג חמ טל יב שת:

33

ל״דאש בר גק דן הף וע זס חג טמ יל כת:

34

ל״האת בש גר דק הץ וף זע חס טן ימ כל:

35

ל״וע"כ נשלמו רל"א שערים שבספר יצירה ובהם מתחלפות האותיות כל אשר יצטרף אל החילוף השמות והכחות:

36

ל״זעוד יש אלפא ביתות אחרות מצאנו מפוזרות בין דברי הספרים הישנים ואלו הם הראשונה האלפא ביתא הישר והיא זאת:

37

ל״חאב גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת מנצפך:

38

ל״טאחס בטע גיף דכץ הלק ומרפנים ואחור ואלו הן: זנשת:

39

מ׳איק בנר גלש דמת הנך וסס זען חפף טצץ:

40

מ״אאל בם גן דס הע וף זץ חק טר יש כת:

41

מ״באט בח גז דו הג סס על פך צי קת רש:

42

מ״גתשרק צפעם נמלך יטחז והדגבא:

43

מ״דומלבד הרל"א האלה מצאנו עוד בפי בעלי החכמה רל"א שערים כתובים פנים ואחור אלו הן

44

מ״ה

45

מ״ו

46

מ״זונמצא השערים האלה והאלפא ביתות הם ע"ד זה כשנכתוב אלפא ביתא א' בהפך והא' ביושר אז יצא את ב"ש. ובגלגול העגולים עוד יצא אלפא ביתא שניה שהיא א"ש ב"ר וכו' וכן כלם קצתה מצד פנים וקצתה מצד אחור. וכדי שיובן הענין הזה על מתכונתו ציירנו הנה העגולים כפי המצטרך.

47

מ״חהנה הצבנו ד' עגולים אלו בתוך אלו הג' אלפא ביתות ביושר אבג"ד והרביעית תשרק. מהשנים הראשונים נוכל להמציא רל"א שערים פנים ואחור כמו שהם כתובים בפ' הקודם ובשלשת העגולים שהם ביושר נוכל להמציא אלפא ביתות מהם של אח"ס בט"ע וכיוצא בהם מורכבות מג' אותיות ובשנים האחרונים שהם הא' ביושר והשנית תשרק נוכל להמציא כ"ב אלפא ביתות שבספר יצירה שהעתקנום ג"כ בפרק הקודם. ואחר שנתבארו מציאות האלפא ביתות וגלגול' רצוננו לבאר ענין התמורה וסבתה. והענין הוא כי האותיות בתפארת כי שם עיקר הוויות' בעצם ההויה שהיא רקיע כדפי' בשער האותיות. בתפארת הם סדר האלפא ביתא ביושר אבג"ד וכו' ובמלכות הם להפך תשר"ק והטעם מפני שהם זכר ונקבה זכר באמ"ש נקב"ה באש"ם. כי כן דרך החותם כי הצורה החקוקה בחותם ממעלה למטה מתהפך [בנחתם מלמטה למעלה] וכן זכר יהו"ה ביושר נוקבא הוה"י להפך כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וגלה הענין הזה הרשב"י ע"ה בשיר השירים (בז"ח דף ע"ט) וז"ל אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר, אתוון תתאין זעירין הוו בהיפוכא למפרע לגבי נוקבא. אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר אבג"ד וכן כלהו כמה דאתחזין למהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא. אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוקבא תשרק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוקבא דהוה מאחורא קשר של תפילין דאקרי אחור כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני אחור לגבי נוקבא וקדם לגבי דכורא ודא איהו דכתיב וראית את אחורי דא נוקבא דהוות מאחורא עכ"ל.

48

מ״טובתיקונים פירש הרשב"י ע"ה כי אותיות אבג"ד ביושר הם בחסד ואותיות תשר"ק הם בגבורה. ולא פליגי כי ידוע הוא כי ענין תשר"ק הוא בשם הוה"י שהוא מצד הנקבה ומצד הגבורה מצד תגבורת צד שמאל על הימין כדפירשנו בשער ממעלה למטה ונבארהו הנה עוד. ואותיות אבג"ד הם בענין שם יהו"ה ביושר מצד הזכר מצד החסד ומצד תגבורת הימין על השמאל. והענין כי דרך הזכר לנטות אל הימין ודרך הנקבה לנטות אל השמאל. וכאשר יגבר כח הזכר על הנקבה היינו שיגבר כח הרחמים על הדין. וכאשר יגבר כח הנקבה על הזכר היינו שיגבר כח הדין על הרחמים והכל ענין א' ודרך א'.

49

נ׳הנה נמצא עתה אותיות אבג"ד בת"ת ואותיות תשר"ק במלכות.

50

נ״אוהנה אותיות שבזכר הם ג' אלפא ביתות שהם אור מים רקיע שהם ג' מדרגות חסד וגבורה תפארת כמבואר בשער האותיות וכלם ביושר שאין אלפא ביתא דתשר"ק אלא מצד הנקבה בהצטרפות הדין אבל מצד הגבורה בעצמה יהיה ביושר ולפי שהם ג' מדרגות ביושר לפיכך יתהוה מהם אלפא ביתא של אח"ס בט"ע וכדומה להם כלם בעלי ג' אותיות מפני שהם גלגלים מתגלגלים ונשפעים אלו בתוך אלו כאשר נבאר והתפארת שהוא הרקיע תחתיו תתגלגל המלכות. וכבר נודע כי תהלוכות הלבנה יותר מהירות מתהלוכות החמה ולפיכך כשיתגלגל המלכות ותקבל מהת"ת לפעמים תקבל התי"ו שבמלכות מהאלף שבתפארת ועד"ז כל האלפא ביתא של א"ת ב"ש. וכאשר ימהר הלבנה גלגולה ועדין החמה בעמידתה תקבל ש' שבמלכות מהא' שבת"ת וכן כל האלפא ביתא של א"ש ב"ר וע"ד זה כלם. ואין לתמוה היות אות מקבלת מחברתה עם שאינה בן זוגה מפני שכל האותיות הם כלולות מי"ס כי כל הדברים הנשפעים ומתאצלים מעצם הספירות הם בעלי עשר מפני שלא היה בו פירוד. וא"כ כאשר האות של מעלה יאיר עבר פניה להשפיע, האות התחתונה עומדת לקבל כפי מדתה של עליונה והעליונה כפי מדתה של תחתונה. והמשל בזה כאשר העליונה תהיה בחינת התפארת יזמין ויאיר התחתונה צד אשר לה ממלכות לקבל וכאשר התחתונה ת"ת יזמין העליונה צד אשר לה מכתר להשפיע וע"ד זה כל האותיות באופן שהוא מקבילות הלולאות ומקבלין דין מדין ואין אחת שיהיה ח"ו עינו רעה בשל חבירו:

51

נ״בואחר שאנו בהקדמה זו בין האולם ולמזבח עוד נכנס עמה מן האולם ולפנים כי לפי דרך זה יהיו האותיות כל א' כלולה מהכ"ב כי כן דרך הדברים הרוחניים כל א' כלולה מחברתה כדפי' לעיל בשער פרטי השמות בענין תל"י גלג"ל ל"ב וכן בשער היכלות בפ"ד בענין ע' מאורות שנכללים וכו'. ודבר מבואר הוא כי אחר שכל א' כלול מי' מפני שלא יהיה פירוד ח"ו, כן ג"כ כל הענפים הפרטיים כלולים. וכמו שנאמר בספי' כלם ג"כ נאמר בכל ספירה וספירה ובכל ענף. והחילוק שביניהם הוא על דרך חילוק הספירות שפי' בשער מהות והנהגה שהעיקר הוא הגובר כן בענפים כל ענף וענף כלול מחבירו אלא שכאן מתגלה ענף זה יותר מחבירו וכו'. ונחזור לענייננו שאחר שכל א' מהאותיות כלולה מהכ"ב א"כ לא יפלא שיתחלף כל א' מהם באיזו שתהיה כיון שבה גם כן חלק מאותו האות המתחלף בה אלא שעכ"ז העקר הוא האות הכתובה בעקר השם ואותה המתחלפת הוא ענף ממנה. והמשל בזה שם יה"ו יתחלף בא"ת ב"ש מצ"ף.

52

נ״גוהנה האותיות האלה הם ענפים ממנו לא שיהי' כל עצם השם שביה"ו במצ"ף ומפני זה כח התמורה לא ישובח כצירוף כי הצרוף כל עצמות האותיות הוא השם שנצטרף ולא חסר דבר אלא שנהפך בערך הבחינות כדפי' בפ"ג. אבל התמורה יתמעט כח השם הנזכר ע"ד שפי'. וע"ד זה נקיש לכל התמורות ולכל השמות. ובתיקונים (תקונא כ"א דף נ"ט ודף ע') מוכח כי ענין התמורות האלה הם מצד מטטרו"ן ומתפשט קב"ה מכל כנויין ומכל מרכבות דמטטרו"ן דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו מצפ"ץ וכו' ואמר כי תמורות יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה בכוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכן יהו"ה במצפ"ץ הם מרכבו' ה' במטטרו"ן והם לבושי השם שהם בזמן הגלות. ונדרש שם כי בזמן הגאולה מתפשט הקב"ה מכל הכנויין וכו' כדמסיק. המשל בזה כאשר שם בן ד' מתלבש באותיות מצפ"ץ מורה על שנתלבש השם במטטרו"ן בלבוש המכונה כן וכן לשאר כל השמות ולכל התמורות:

53

נ״דומה שצריך שנדענו שאין כל האלפא ביתות שוות כי האלפא ביתא שתהיה עולה בחשבונה לעולם מורה על מעלתה שהיא עולה דרך הסולם ואינה יורדת. המשל בזה אלפא ביתא של אח"ס בט"ע וכו' עולה לעולם ואינה יורדת. ר"ל כי חשבון של אות ראשונה של תיבה הראשונה היא א' והראשונה שבתיבה שנייה הוא בי"ת עולה לעולם. וכן כל שאר ה תיבות וכן כל שאר האותיות הם עולות לעולם ואינם יורדות. וזה מורה על דבקות האלפא ביתא הזאת במקורה העליון ולכן עולה כנגד מעלה בחשבון אותיותיה. ויש אלפא ביתא שתעלה ותרד המשל א"ת ב"ש כי עולה בחצייה ויורדת בחצייה מורה על כי אינה גדולה במעלתה כ"כ. כי העולה עולה ומתאחדת במקורה ואינה יורדת שמורה על תוקף עלייתה עד שלא יורדת. והאחרת אמת כי עלתה אבל לא עלתה כ"כ עד שנתייחדה במקורה אלא חזרה לרדת דרך המעלות אשר עלתה. לפעמים תעלה במקצת ותרד יותר מאותם המעלות אשר עלתה זה מורה על שאינה עולה במעלה ובדרגה כאשר האלפא ביתות השוות בעלייתם וירידתם ומכל שכן שאינם שוות עם העולה יותר מירידתה. סוף דבר לפי ענין העלייה והירידה תהיה מדרגת האלפא ביתא. ולא בלבד האלפא ביתא אלא אפי' השם המצטרף מהאלפא ביתא העולה תהיה מעלתו משובח מהשם המצטרף מאלפא ביתא היורדת שהיא תשר"ק וכו'. וכן המצטרף על ידי האלפא ביתא העולה ויורדת משובח מאותה היורדת לעולם ולכן השם שיצטרף ע"י אבג"ד משובח משם המצטרף ע"י א"ת ב"ש כמו מצפ"ץ, מפני שאבג"ד עולה ואינה יורדת וא"ת ב"ש עולה בחציה ויורדת בחציה. ושם מ"ב שעיקר צרופו הוא ע"י אלפא ביתות העולות ואינם יורדת שהם אלב"ם, אי"ק בכ"ר, אח"ס בט"ע, ואבג"ד והשאר כמבואר בשער פרטי השמות ע"פ קבלת הגאונים ע"ש.

54

נ״ההנה מעלתו ומדרגתו יותר מכלם להיות שעולה ואינו יורד. ובהקדמה זו יובן דברי הרשב"י ע"ה בפ' תרומה (דף קל"ב ע"ב) וז"ל שמא דמ"ב אתוון רזא דיליה אבהן דקא מתעטרן בעלמא עלאה, ועלמא עלאה במה דלעילא. וע"ד סליק ולא נחית אתעטר גו מחשבה עלאה. זכאה חולקיה מאן דידע ביה ואזדהר ביה. שמא דע"ב אתוון דוד דקא מתעטרא באבהן ורזא דיליה סליק ונחית. כגוונא דא מצפ"ץ שמא דתליסר מכילין דרחמי. אינון תריסר רזא דרתיכא קדישא דנפיק מחד דשרייא עלייהו. ובג"כ סליק ונחית וכולהו סלקין ונחתין בר האי [שמא דמ"ב] דסליק ולא נחית וע"ד שמא דע"ב סליק ונחית סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא. [שמא די"ג מכילן סליק מסטרא דא ונחית מסטרא דא] וההוא דנחית [בגין] לאמשכא טיבו לתתא. ועל דא א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף ז"ע ח"ס ט"ן י"מ כ"ל. אתוון קדמאין סלקין בחשבנא ואתוון אחרנין נחתין בחושבנא בגין לאמשכא טיבו מעילא לתתא. שמא דמ"ב איהו מעטרא לרתיכא עלאה שמא דע"ב איהו מעטרא לרתיכא תתאה. זכאה חולקיה מאן דאשתדל למנדע למאריה זכאה איהו בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל.

55

נ״ווכוונתו מבוארת כי אמר כי שם בן מ"ב הוא עולה ואינו יורד כדפי' לעיל מפני זה הוא מורה במקום גבוה כי אותיוו רומזים האבות שהם מתייחדים בבינה ובינה בחכמה וכתר נמצא עולה למעלה ואינו יורד. וזה כיוון באמרו שמא דמ"ב רזא דיליה אבהן שהם גדולה וגבורה ת"ת. וכבר נודע שהם אחוזים בג' ענפיהם המסתעפים מהם ולכן בהם רמז ששה משמותם ואולם השם השביעי רמוז בבינה כי ת"ת ומלכות ובינה הכל א' והם סוד שבת. וכן ז' שמות אלו סוד ז' ימים כדפי' בשער פרטי השמות בפי"ג ולכן עקרו באבות שהם אבות לנצח הוא יסוד והם עולים ומתעטרים בסוד יום השבת שהוא השביעי בבינה עצמה והבינה מתייחדת במה שלמעלה ממנה. נמצאנו למדים כי הוא עולה ואינו יורד כי הוא עולה גו מחשבה עלאה הוא סוד כ"ע הנקרא מחשבה עליונה כנודע. אמנם שם בן ע"ב דוד דקא מתעטר באבהן כי ג' פסוקים שהם ו"יסע ו"יבא ו"יט הם גדולה גבורה ת"ת ובפרטם וכלליותם ע"ב רי"ו דהיינו ויעב"ר סוד העיבור כי עיבור ויעבר אותיות דדין כאותיות דדין והוא יורד למטה בסוד הזווג איש ואשתו בסוד ת"ת ומלכות כי שם עיבור הנשמות. ולכן עולה בסוד הפסוק המהופך המורה על העלייה וההסתלקות למעלה כי הוא הופך את פניו לעלות אל מקורו. ואין לתמוה על היות העלייה ע"י הגבורה שהיא השמאל פסוק ויבא כי אין עלייה דרך מעלות הסולם אלא בסוד השמאל והירידה בימין ומפורסם הוא ולכן הדחייה לעולם בשמאל כאז"ל (סנהדרין קז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן ההסתלקות בשמאל מורה על הדחייה משא"כ שמות הרחמים כי העקר הוא ההמשכה למטה בסוד ההשפעה הנשפעת. וזה כוון באמרו כגוונא דא מצפץ שמא דתליסר מכילן דרחמי וכו' הם חלוף י"ג מדות בא"ת ב"ש כמפורסם ומצד האלפא ביתא שבה הוא מתחלף בערך זה נקרא עולה ויורד. ואמר ואינון תריסר רזא דרתיכא וכו' פי' כי הם י"ב גבולין והכח הכולל המקור המשפיעם ומאצילם הם י"ג. והי"ב הם י"ב אבנים שהם מרכבה לת"ת כדפי' בענין י"ב גבולין בשער פרטי השמות פ"ו. והי"ג הוא המקור המאצילם הסובב אותם ומקיפם הוא השוכן עליהם וחופף עליהם. ובג"כ סליק ונחית וכו' פי' מטעם היותו רחמים הוצרך לרדת ולהשפיע. וכלהו סלקין כו' פי' כי להיות העלייה צורך אל הקבלה והירידה צורך אל ההשפעה כל השמות כלם עולים ויורדים עולים לקבל ויורדים להשפיע כדרך הכחות והשמות זולת שם בן מ"ב שהוא עולה להתעטר למעלה ואינו יורד להראות עוצם גבורתו וכחו ושהוא מתאחד בשרשו ולכן יצדק עליו שהוא דין עם היות שאין עקר עלייתו אלא לשבח להתעלות עכ"ז עולה להתעטר ואינו יורד להשפיע ויש בענין הזה דין כיון שהוא מסתלק ואינו משפיע. ואין כן שם ע"ב שהוא רחמים ומשפיע עולה ויורד. וזה רצה באמרו וע"ד שמא דע"ב סליק ונחית וכו' שמא דתליסר וכו' כי י"ג מדות הם של רחמים וסוד הרחמים להשפיע ולכן עולה ויורד. וע"ב וי"ג הכל דבר א', כי שם ע"ב תלוי בי"ב גבולים שהם י"ג כמבואר בשער פרטי השמות. וכל עצמו לא הביא שם הרשב"י ע"ה י"ג מדות אלא להכריח לשם ע"ב שהוא רחמים ומשפיע. ולכן אחר עלייתו יורד. ובזה נתבאר כל שאר המאמר. ויצא לנו ענין סוד האלפא ביתות העולות והיורדות. גם נמצאנו למדים כי העולות הם בסוד העלייה ולכן הם עולות במספרם. וקשה כי לפי זה הי' ראוי שאלפא ביתא של אבג"ד שמורה על העלייה יהיה בסוד המלכות בסוד האור החוזר בסוד הקבלה, ואלפא בית"א של תשר"ק תהיה בסוד הת"ת בסוד האור ישר בסוד ההשפעה והרחמים, ולא כן דברי הרשב"י בשיר השירים כדפי' בפרק הקודם דקאמר כי תשר"ק היא במלכות ואבג"ד בת"ת. ולזה נשיב כי כשנדקדק דברי הרשב"י התם דקאמר כי ענין תשר"ק במלכות ואבג"ד בת"ת הוא בסוד אחור וקדם צרתני. פי' קודם הנסירה של חוה שבארנוה בשער המיעוט פ"ב. ולכן היו אחוריים באחוריים מתדבקים הזכר פונה למעלה אל שרשיו והנקבה למטה נמצאו לפי זה סדר האותיות כך אבג"ד וכו' פנים, והאחוריים הם א"ת ב"ש וכו', והזכר פונה למעלה בסוד האחוריים והנקבה פונה למטה הפך רדתם. ואחר הנסירה שהיה חיבורם פנים בפנים הזכר משפיע מביט כלפי מטה אל הנקבה והנקבה כלפי מעלה אל הזכר לקבל ממנו ולכן עולה אבג"ד בזכר ותשר"ק בנקבה וכדפי'.

56

נ״זהנה נכלל חלק הצרוף בכל הצריך. ועתה נבא לבאר חלק גימטריאות:

57

נ״חבחלק הגימטריא והוא ענין מספר האותיות שוה בשוה ולחלק זה חלוקים אחרים והם ראשונה חלק המשקל והוא המשובח שבכל הגימטריא ופי' כמו רזיא"ל שעולה לחשבון אברהם ואותיותיהם שוות זה ה' אותיות וזה ה' אותיות וכן בי"ט עולה יה"ו שבזה ג' אותיות וזה ג' אותיות והם שקולים יחד זה כזה וזה כזה וזה המשובח שבכל הגימטריאות מפני שכל ענין הענפים והכחות שבשם זה הם בשם זה אלא שנתחלפו האותיות והכחות בכחות אחרים. וזה אפשר להיות ע"ד שכתבנו למעלה ודרך זו קרובה בצד מה אל התמורה. ותחת החלק הזה יש חלק אחר והוא חלק החיבור והפרוד.

58

נ״טוענין החיבור הוא אם יהיו בתוכה ג' אותיות שיתחברו אל שתים כיצד הו"ה שיתחברו שני ההי"ן אל י' ויהי' י"ו וכן אהי"ה שיתחברו אל"ף וה"א אל וא"ו ויעלה יה"ו וכן חיים שיתחברו שני יודי"ן אל כ"ף ויהיה חכם וזה חלק משובח קצת שאינם משתנים האותיות מכל וכל בדרך החשבון כמו שנבאר אלא הם עומדות במקומם אלא שתים מהם נתחברו או נפרדו ומהיחוד והחבור יודע הפירוד ומהפירוד יודע היחוד ולכן אין צורך להאריך בו. אמנם הענין הוא כי כל אות ואות לפי מספרו יהיו כחותיו כי המספר לא על חנם הוא. כי התי"ו יהיו לה ד' מאות ענפים מסתעפים ממנה כלם כפתור ופרח. וכן לכל הקנים היוצאים מן המנורה הטהורה שבה קבועות כ"ב חפצים כדפי' בשער האותיות. ועם היות שנמצא שהא' הוא בכתר חשבונו א' מורה על ענף א', ות' היא במלכות או באיזה מקום שיהיה מורה על ד' מאות. ובודאי כי אלף הוא במעלה גדולה יותר מן התי"ו. זו אינה שאלה, כי יש ענף כי עם היותו מיוחד כולל ענפים רבים מסתתמים ומתעלמים בו כמו האלף הכוללת כל הענפים ר"ל כל האותיות כמו שפי' בשער האותיות וכלן מתיחדות בא'. ובזה יובן עתה ענין הגמטריא כי הוא ענין א' עם הדבר הנמנה בו. המשל אמ"ן שעולה יאדהונה"י כמפורסם בדברי הרשב"י ע"ה. כי כאשר יתחברו ת"ת ומלכות יתייחדו ביחוד כ"ו ענפים שבת"ת כמנין שם בן ד', וס"ה ענפים שבמלכות כמנין אדנ"י. וכאשר נרצה לחברם נחברם בשם סוכ"ה או בשם אמ"ן או בשם מלאך כי בכלם נרמזים צ"א ענפים שביחודם. אמת שלא ישתוו בעניינם כי סוכה הוא מיוחד יותר שהוא כ"ו ה"ס שענפיהם מתגלים על ענין הנרמז בשתי שמות וכיוצא בזה כאשר נחבר שתי אותיות אל אחד וכן שני שמות אל אחד הנה אותו האות ואותו השם לא יתייחס בעצם [א] באות הראשון או בשם הראשון שהיה עיקרי ברוחניותיה. ומזה נקיש אל כאשר תשתנה התיבה מכל וכל. ואולם סדר מנין הגימטריא קבלו בהם היותם תשעה ואלה שמותם כאשר כנו להם הקדמונים. א מספר המעוגל הכללי והוא בחזרת הגלגל ר"ל שהאלפים אינם נחשבים אלא כאחדים כגון חמשה פעמים רי"ו שעולים אנכ"י. ורבים כנו מספר זה בשם מספר קטן והטעם מפני שהוא מקטין המספר כי ממאה יעשה א' ומשלש מאות ג' ומארבע מאות ארבעה. וכן על דרך זה יקטין מספר האלפים אל מדרגת האחדים. ומכנה הרשב"י ע"ה המספר הזה לחנוך וכן המורגל במקומות הרבה בפרט בתיקונים לחשבן זעיר דחנוך. ונראה לנו היות הענין הזה כי חנוך הוא נער מטטרו"ן והמלאך הזה המקטין את המדות מפני שהוא מראה קטנה רצה לומר שיש בו ענפי הספירות מתפשטות ומתלבשות באורו ואינו זוכה אליהם בהיותם כלולות מעשר או יותר. כי זהו סוד המספר שבאותיות כי יתעלו האחדים אל העשירות בסוד אחד כלולה מעשר ומהעשירות אל המאות בסוד כי כל א' כלולה מי' וי' מי' כי כל אחד מי' ענפים יוכללו עוד מעשר ונמצא מא' עולה אל מאה וכן על דרך זה יעלו לאלף. ומטטרון הפך מדה זו כי אור הכללות חשך בעדו ואין לו כללות המדות לפי שהוא בעולם הפירוד (היינו עולם היצירה) ולכן אדרבה הוא מקטין מספר האותיות ומה שמאיר למעלה בספירה באלף מאיר למטה במטטרון באחד וזהו סוד מספר קטן ומזה נוכל להקיש אל המספרים המוסיפים שהם מוסיפים הכלליות והמוסיפים באותיות עצמם הם מוסיפים עצם הענף הכולל וכן המוסיף התיבה וכיוצא בזה וכן המוסיפים המילוי בסוד המילויים שפי' בשער שם בן ד' ודי בזה הערה להשכלות שאר המספרים כדי שלא נצטרך לבארם כי בשער זה יכנסו כלם מעלה מטה:

59

ס׳ב מספר הקדמי כגון ג' עולה ששה כשנמנה מתחלת האלפא ביתא ועד הג'. ד' עולה י' וה' עולה ט"ו כשנמנה מראש האלפא ביתא. והנרצה לסיים הנה כל המספרים כלם מראש האלפא ביתא ועד סופה כדי שיקל אלינו למנות כשנצטרך אל המספר. וזו צורתה:
א ב עולה ג
א ב ג עולה ו
א ב ג ד עולה י
א ב ג ד ה עולה טו
אבגדהו עולה כא
אבגדהוז עולה כח
א ב ג ד ה ו ז ח עולה לו
אבגדהוזחט עולה מה
אבגדהוזחטי עולה נה
אבגדהוזחטיכ עולה עה
אבגדהוזחטיכל עולה קה
אבגדהוזחטיכלמ עולה קמה
אבגדהוזחטיכלמנ עולה קצה
אבגדהוזחטיכלמנס עולה רנה
אבגדהוזחטיכלמנסע עולה שכה
אבגדהוזחטיכלמנסעפ עולה תה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצ עולה תצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצק עולה תרצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקר עולה תשצה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרש עולה אלף צה
אבגדהוזחטיכלמנסעפצקרשת עולה אתצ"ה
והנה בלוח זה יקל אלינו הוצאת המספר לכל המצטרך בעזר הצור וישועתו:

60

ס״אג מספר הכרחי והוא מספר המלה לפי מה שהיא כגון חסד עולה ע"ב גבורה רי"ו או ארי"ה:

61

ס״בד מספר מוספי הוא שמוסיפין האותיות מן המלה על המספר או המלה עצמה אם יצטרך הכל לפי הצורך וכן אלה נתבאר העלמם למעלה וכן טעמם והטעם אל הקדמיי מאחר שהיא סבתה ע"ד שפירשתי בספירות בשער סדר האצילות:

62

ס״גה מספר המרובע הכללי כגון דוד שעולה יד צריך לצרף המלה לפי סדר האותיות. ונאמר ד' פעמים י"ד יעלה נ"ו. ו' פעמים י"ד יעלה פ"ד הרי ק"מ. וד' פעמים י"ד יעלה נ"ו. סך כלם קצ"ו. וטעם הענין כי אחר שהם י"ד ענפים בג' כחות וודאי כל אחד מהכחות שבג' כחות כלול מכל הכחות ולכן יהי' י"ד פעם י"ד כי כל אחד מהכחות כלול מכלם כמו שפי' ולכן יעלו למספר גדול הזה:

63

ס״דו מספר המרובע הפרטי כגון שני פעמים ב' עולים ד', ג' פעמים ג' הרי ט', וכן ד' פעמים ד' הרי י"ו. והענין הזה שיוכלל האות בכלל הכחות שבה לבד לא בכל כוחות שבתיבה כמו הכללות הקודם במספר הכללי:

64

ס״הז מספר שמיי ר"ל לשום על המלה מלוי האותיות כגון ידוד במלוי אלפין כזה יוד ה"א וא"ו ה"א שעולה מ"ה כמספר אדם. וזה כבר נתבאר לעיל:

65

ס״וח מספר המספריי ר"ל י' עשרה, ועשרה עולה תקע"ה. ה' חמשה, וחמשה עולה שנ"ג. והענין הזה הוא כי אותם חמשה כחות נכללים במנין שמם כי שם מספרם מעיד עליהם:

66

ס״זט מספריי הגדול ר"ל יו"ד במילואו עשרים ועשרים בגימט' כתר. וביאורו ע"ד שפי' בהשמיני ויגיד עליו רעו.

67

ס״חהנה נכלל החלק הגימטריאה:

68

ס״טעוד יש קרוב לענין זה והוא נקרא נוטריקון והוא ענין ראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי התיבות. המשל אל, מלך, נאמן, שראשי תיבות אמן וסופי תיבות לכ"ן ותוכי תיבות מל"א וכיוצא בזה ושאר מן השמות היוצאים מראשי תיבות או מסופם או מאמצעותם או בדילוג אות אחת ולקחת אות אחת בדילוג חברתה וכדברים האלה כמו שם הס"ר תי"ו אה"ן היוצא מהנסתרות לה' אלדינו בדילוג אות ולקחת אות וכן רבים כדברים האלה. ואין צריך להאריך כי כל ענין זה מורה על כבוד התורה והעלמה שנתגשמה וקבלה כל הצרופים שיכולים להיות בעולם ונתלבשה בלבוש נכר כדפרישית בשער האותיות בפרק א' וכל זה כדי להשלים נפשותינו כי ה' חפץ למען צדקו וגו'. ובזהר פרשת בראשית (דף מ"ו ע"ב) נראה בפירוש כי חשבונות וגימטריאות הם כלם תלוים במלכות. כי בספירות למעלה אין הענפים מתגלים בחשבונות וגימטריאות ומה שנמצא חשבון וגימטריא שם עם כל זאת עקרן במלכות ומשם רומזים למעלה. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה בס"ד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:

69