פרי צדיק, האזינוPeri Tzadik, Ha'Azinu
א׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. השינוי דל"א ושמעי ארץ. גם בשמים כ' ואדברה ובארץ אמרי פי ול"א דברי. הענין דאי' (סנהדרין צ"א:) אל שמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדון עמו זה הגוף וז"ש על שירה זו ואדברה קאי על כל התורה דמ"ש ואתם כתבו לכם את השירה הזאת דמשמעותו על שירת האזינו ומזה נלמד המ"ע דכתיבת ס"ת (כמש"ש כ"א:) והוא שבהשירה זו נכלל כל נפשות ישראל כמ"ש בשם הרמב"ן ז"ל וס"ר נפשות ישראל הם ס"ר אותיות התורה ועז"א ואדברה דיבור של משה רבינו תושב"כ שאצלו נכלל כל התושבע"פ בתושב"כ דאף התושבע"פ הלכה למשה מסיני. וז"ש לשון דיבור שהוא תושב"כ וכמ"ש (מכות י"א.) בלשון עזה דכ' וידבר וגו' מפני שהן של תורה. ואמר האזינו שצריך להטות אוזן לד"ת והי' די בתושב"כ כמ"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' (ונת' במ"א ענין ערכה של א"י שהוא תושבע"פ של משרבע"ה שעז"א ומסרה ליהושע) וכמו שיהי' לעתיד דכ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו. וזהו ותשמע הארץ דממילא תשמע הארץ שהוא הגוף משכא דחויא שנתלבש אדה"ר אחר הקלקול שנמצא בו יצה"ר וצריך רב חכמה לתקן הרב כעס. וזש"נ אמרי פי מלכות פה תושבע"פ קרינן לה:
1
ב׳אמר אמרי פי עפמש"כ בזוה"ק (ח"ג פ"ח ב') אמירה בלחישה. וכ' יערוף כמטר לקחי על תושב"כ כמש"נ כי לקח טוב נתתי לכם והוא כמטר שניכר שיורד מן השמים. תזל כטל אמרתי על תושבע"פ שנמשל כטל שאינו ניכר ירידתו מן השמים רק ממה שרואים שהארץ לחה מבינים שירד טל מלמעלה. כן התושבע"פ נדמה לחכמים שמחדשים מלבם והם באמת דא"ח דברי אשר שמתי בפיך שמופיע הש"י בלב חכמים. וע"ז נקרא אמירה כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי (כמ"ש זח"א רל"ד ב'). כי שם ה' אקרא וגו' על תושב"כ שכל התורה שמא דקוב"ה (כמ"ש זח"ג צ"ח ב') וזה שנלמד מפ' זה על ברכת התורה לפני' (כמ"ש ברכות כ"א.) הבו גודל לאלהינו נגד תושבע"פ דאי' (נדרים פ"א.) היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה כו' שאין מברכין בתורה תחילה. שעיקר התושבע"פ להרגיש טעם בתושב"כ וכשמרגיש טעם נותן ברכה והודאה. וכשאין מברכין היינו שלמדו בלא חשק וטעם וזה נקרא עזבם את תורתי ואינם זוכין לבנים ת"ח:
2
ג׳וקורין פ' זו קודם סוכות עפש"נ בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ובמ"ת נמשלו ישראל לתפוח כמ"ש (שבת פ"ח.) היינו מש"נ ופריו מתוק לחכי דהקב"ה נמשל לתפוח כמש"נ כן דודי בין וגו' שהשי"ת גוף האילן דתפוח ונפשות ישראל איבא דקוב"ה (כמ"ש בזוה"ק ח"ב רכ"ג ב') מאן היא פרי אלא אינון נשמתהון דצדיקיא דאינון איבא דעובדוי דקוב"ה. וכמ"ש (בזה"ק ח"א פ"ה ב') ועז"נ ופריו מתוק לחכי התפוחים בעצמן כנס"י ומיושב קו' התוס' בשבת שם. וכ' בצלו חמדתי וישבתי בצלא דמהימנותא סוכות ענני כבוד. ובזה"ק (ח"ב שם) דכנס"י יתבא בצלא דאל דמשכן ומקדש שם שוכן השי"ת. וענני כבוד צלא דמהימנותא בצלאל. ושבת פריסת סוכת שלום עלינו ועכע"י סוכת שלום זה בהמ"ק ועכע"י ועל ירושלים זה מחנה ישראל. ופ' זו הוא פ' אחרונה שנקראת בשבת. דפ' ברכה נקראת ביו"ט ולא בשבת. ומטע"ז נחשב בזה"ק (ובת"ז תי' י"ג) ג"ן סדרים ופ' וזאת הברכה איננה בכלל שמשם התחלת תושבע"פ. ונקראת ביו"ט דישראל מקדשי לי' לזמנים. ומשו"ה קורין פ' זו שכולל תושב"כ ותושבע"פ כאמור בשבת שקודם סוכות בצלו חמדתי וישבתי צלו דקוב"ה תושב"כ מקדש ומשכן. צלא דמהימנותא תושבע"פ. ופריו מתוק לחכי נשמתיהון דצדיקיא. וכ' אהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה (ברכות ח'.) ושבת כולל תושב"כ ותושבע"פ דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל (שבת פ"ו.) ויום השביעי דא תושבע"פ כמ"ש זה"ק (ח"א מ"ז ב') מלכות פה תושבע"פ כו':
3
ד׳האזינו השמים גו' ותשמע הארץ לא כ' שמעי ארץ אך בזוה"ק (רפ"ו ע"ב) אמר ר' אבא כו' האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ הכא איתרמיז שמא קדישא עלאה שמא קדישא היינו שם הוי"ה שכולל הז' מדות (כמ"ש זח"ג רנ"ח ע"א) עלאה היינו כ"ע והוא קוצא דיו"ד דמרמז לכ"ע (כמש"ש ע"ב ס"ה ע"ב) והיינו דכתב האזינו השמים שמים קב"ה אקרו שמים (כמ"ש ת"ז תי' נ"א ובס' הבהיר שבסוף זח"ב) שנ' ואתה תשמע השמים ותשמע הארץ היינו שממילא תשמע הארץ שיופיע שם הוי"ה עם קוצו של יו"ד מכ"ע עד מדת כנס"י. ותשמע הארץ שיכנס בלב ישראל ממילא עדמש"נ אוזן שומעת וכמו"ש (מ"ר פ' זו) רמ"ח אברים שבאדם ע"י האוזן כולן חיים. חיים היינו ד"ת תושב"כ נקרא חיים חיי עולם מסטרא דעץ החיים. וכן תושבע"פ נקרא חיים שזוכין שיהי' מסטרא דחי' ויזכו לעץ החיים. וכל הפרשה היא שיזכו לתושבע"פ איך שהוא כלול בתושב"כ. אין עץ החיים אלא תורה (כמ"ש ריש סא"ר וש"מ) וז"ש דאיתרמיז שמא קדישא עלאה וכיון שמופיע מכ"ע ותשמע הארץ ממילא אמרי פי תושבע"פ (וכש"נ כ"פ):
4
ה׳ירכיבהו על במתי ארץ בספרי זו א"י שהיא גבוהה מכל הארצות כו' ובודאי אין המכוון על מה שהוא גבוה שיושב בהר שיש הרים בחו"ל גבוהים מא"י כידוע. רק המכוון על שהוא גבוה במעלה וכענין מ"ש (קידושין מ"ט:) עשרה קבים חכמה ירדה לעולם תשעה נטלה א"י כו' וזש"נ ירכיבהו ירכיב הו' על במתי ארץ והיינו אויר א"י כעין מ"ש (ב"ב קנ"ח: וע' כתובות ע"ה.) אוירא דא"י מחכים ואח"כ כתב ויאכל תנובות שדי היינו לתקן כל שורש הפגם שיהי' האכילות ד"ת כמש"נ לכו לחמו בלחמי וגו' נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאוריי' דבע"פ (זח"ג רע"א ע"ב) והנה יש ד' יסודות דומם צומח חי מדבר. והם כנגד ד' אותיות הוי"ה ובמדבר יש נפשות ישראל כנגד קוצו של יו"ד והם כנגד ד' עולמות אבי"ע ובכל היסודות יש ד"ת והנה המדרגה הנמיכה הוא ד"ת שבדומם שמשיג אף ע"ה כמש"נ מורשה קהלת יעקב אפי' ע"ה שנקראו בית יעקב (ב"מ ל"ג:) אך מ"מ מתחיל ויאכל תנובות שדי שהוא מהד"ת שבנפש הצומח מפני שע"ה הוא רק ע"י תושבע"פ הרב חכמה לתקן הרב כעס וז"ש בספרי ויאכל תנובות שדי זו מקרא ויניקהו דבש מסלע זו משנה ושמן מחלמיש צור זה תלמוד. ומש"ה הקדים תנובות שדי שהוא תושב"כ וכ' שדי אותיות שם שד"י שם של יסוד (זח"ג י"א ע"ב) והיינו ד"י עפמ"ש (זח"ב קע"ח ע"ב וש"מ) ה' ד' הות ויוד זעירא של שם זה מתעברא ונעשה ה' יוד יוד זעירא דברית וש' רזא דג' אבהן שהם כולם שורש הד"ת (כשנת' כ"פ באורך) שהוא נגד עולם היצירה שחציו רע וחציו טוב וע"י הד"ת לעשותו כולו טוב. ויניקהו דבש מסלע היינו מהדומם דבש היינו להרגיש טעמי תורה (פסחים קי"ט.) כמש"נ ומתוקים מדבש גו' ועי"ז ירגיש טעם ויהי' לו חשק לד"ת. ואח"כ ושמן מחלמיש צור ושמן היינו חכמה שיופיע בו השי"ת עדמ"ש (מנחות פ"ה:) מתוך שרגילין בש"ז חכמה מצוי' בהן. כנגד עולם העשי' שרובו רע וע"י הד"ת יעשוהו כולו מסטרא דטוב. ואח"כ מתחיל חמאת בקר וחלב צאן היינו היוצא מהחי חמאת בקר השמנונית מהחלב וחלב צאן היינו שהחי נגד עולם הבריאה שרובו טוב ומיעוט רע ובבע"ח יש חלב ודם. ודם נעכר ונעשה חלב (כמ"ש בכורות ו':) והיינו שהרע נהפך להיות טוב עם חלב כרים ואלים היינו גוף הבשר שהוא ד"ת כמו"ש (ב"ק ע"ב) דלא אכלי בשרא דתורא ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר (יע' קידושין מ"ז.) ואמר חלב כרים גו' שומן דהיתר עפמ"ש (ב"ב כ"ב.) אכלו בשרא שמינא בי רבא ומש"ה נאמר כן עם חלב גו' שזה דבר מיוחד דחלב היינו שנהפך איסור להיות היתר וכאן מדבר מגוף הד"ת שומן דהיתר והבשר. ועתודים עם חלב כליות חטה. היינו התושבע"פ איך שהוא כלול בתושב"כ עדמ"ש (נדרים פ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' והיו יודעין כל התושבע"פ מתושב"כ וכמו שיהי' לעתיד (כמש"נ כ"פ) ואמר חלב כליות ב' כליות והיינו שיש ב' כליות א' מועצתו לטובה וא' לרעה (כמ"ש ברכות ס"א.) וכאן יזכו לב' הכליות של ימין שיכנס ד"ת בלב חכם לימינו ושל שמאל שיעקור הרע ויכבוש היצה"ר ויהי' הכל טוב וזה כנגד ק' אברהם החכמה בלב חכם לימינו וק' יצחק אע"ה גבורה ענף מבינה שיכנוס ללב כסיל לכבוש ולהתגבר על יצה"ר. חט"ה כ"ב אותיות התורה כנגד יע"א שמדתו אמת זו תורה (ברכות ה':) וש"נ ועתודים דאי' בספרי אלו ק"ו והיינו תושבע"פ שאדם דן מעצמו. וכל שורשי תושבע"פ עם חלב כליות חטה אלו הלכות שהם גופה של תורה כמ"ש בספרי. והיינו המשניות שהם רמוזים כולם בתושב"כ ומש"ה כ' כאן ג"כ עם חלב גו' עם שהוא דבר מיוחד. וכ"ז קאי על מש"נ ויאכל. והיינו כל הד"ת שיזכו וכל פרטי תושבע"פ שנחשבו כאן וזה כנגדם עולם הבריאה כאמור. ואח"כ ודם ענב תשתה חמר ענב ענבים אלו ישראל (כמ"ש בספרי למעלה) כענבים במדבר גו' ודם ענ"ב יינא דאורייתא דבע"פ ואמר ודם שהוא המובחר שביין שנ' אל תרא יין כי יתאדם (ב"ב צ"ז:) ואמר תשתה והיינו לעתיד שישפיע השי"ת הד"ת מצד השי"ת דכת' ושתו ביין מסכתי ושתו היינו ההשתדלות מצד האדם וכאן אמר תשתה ממילא שישפיע השי"ת היין והתושבע"פ. והיינו לימות המשיח שיתגלה כל עומק וסתרי תושבע"פ כמ"ש (קה"ר ב' א') כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעוה"ב. ומש"ה כ' כאן חמר בלשון ארמי שאין מלאכי השרת מכירין בו כמ"ש (שבת י"ב:) שאז יתגלה הס"ת. ושלא יתקנאו המלאכים כ' בלשון ארמי. (וכן נסדרו רוב סודות התורה בלשון זה כמשנ"ת במ"א) וזה נגד הד"ת שבנפש המדבר שכנגד עולם האצילות ואות י' משם הוי"ה וזה יתגלה לעתיד בימות המשיח ע"י משיח שיתגלה ב"ב:
5
ו׳ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון בספרי נאמר כאן ויבא משה ונאמר להלן וילך משה אי אפשר לומר ויבא משה שכבר נאמר וילך משה וא"א לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה אמור מעתה בא דייתוקים שלו והרשות נתונה ביד אחר האריך בקושיא וכפל וצריך ביאור. אף דכתב בפ' וילך וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד מ"מ יתכן כאן למיכתב ויבא משה וגו' ומי יאמר שהי' הכל בפעם א'. גם התירוץ צריך ביאור דגם שם הרשות נתונה ביד אחר וכמוש"ש בספרי (וילך) תן לו מתורגמן ליהושע כו' בחייך כו' וי"א שהעמידו מן הארץ כו' אך שם בפרשה כ' והתיצבו באוהל מועד ואצונו. ואח"כ וילך משה ויהושע גו' ואח"כ ויכתוב משה את השירה גו' וילמדה גו' ואח"כ כת' ויצו את יהושע גו' ובכאן כ' אשר נשבעת להם וזה מפי השי"ת וזש"נ ואצונו. ואח"כ כ' ויבא משה וידבר גו' נראה מהפרשה שכל זה המשך אחד וזה שדקדק בספרי על השינוי שכאן נאמר ויבא ושם כ' וילך אך ענין וילך משה הוא ע"פ מה שאמרנו במ"ש (אבות פ"ב) איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם שהוא דרך לבא ליישר הלב (ונת' וילך) וכן מורה ויבא הביאה ללמד לישראל שיכנס ללבם וכמש"נ וידבר גו' באזני העם ובספרי מלמד שהי' משקעם באזניהם. וכתיב וילך משה ויהושע ולא כ' וילכו וכן כאן כ' ויבא משה גו' וידבר גו' הוא והושע כ' לשון יחיד ולא כ' וילכו ויבואו שזה הי' כח משה ההליכה וכן הביאה שזה הופיע גם ביהושע שיוכל ללמד לישראל ולחלק לכל א' שורש התושבע"פ השייך לשורש נשמתו והופיע בו ההליכה וכן הביאה וכן הדיבור באזני העם. ומש"ה כ' הכל לשון יחיד ועל מה שנאמר כאן ויבא ולמעלה לשון וילך אמר שכאן כבר בא דייתיקי שלו והרשות נתינה כו' והוא דלמעלה אי' בספרי שהי' יהושע אומר ברכה בשם אשר נתן תורה לישראל ע"י משה רבינו וכאן כ' וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע גו' וכבר כ' בפ' וילך ויכתוב משה את השירה גו' וילמדה את בני ישראל. אך כאן מסר ליהושע ויהושע עמו ביחד דיבר את דברי השירה הזאת באזני העם וז"ש השירה הזאת שיהי' מפורש לעין שע"ז מורה הזאת כמו זה שמראה באצבע רק זאת לשון נקבה שמורה על שורש תושבע"פ ומ"מ כתב וידבר שהוא לשון עזה לשון של תורה (כמ"ש מכות י"א.) שמשה רבינו מסר השירה שהוא תושב"כ עם התושבע"פ שנכלל בתושב"כ וע"ז נאמר השירה הזאת זאת דייקא הוא והושע ב"נ שהופיע ביהושע שדיבר עמו באזני העם לשקע באזניהם שיכנס באזניהם ויקבע בלב לעולמי עד וז"ש בספרי שכבר נתנה דייתיקוס שלו והרשות נתנה ביד אחר שנתנה ליהושע ללמד לישראל וכאמור:
6
ז׳נהורא ישרי בה כו' דבי' תחדי נפשא. נר ה' נשמת אדם ואיתא בזוה"ק זכה יתיר זכה לרוח זכה יתיר זכה לנשמה והנשמה הוא מלמעלה ואין בו שום רע ופגם (ע' ראשית חכמה שער היראה פ"ט מתיקונים) כמ"ש אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא וכנסת נשמת ישראל אבוקה גדולה מאורות רבים. וכל נפש יש לו נר מיוחד נשמת אדם והתורה ג"כ נר תורה אור אורה זו תורה (כמ"ש מגילה ט"ז:) והוא נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה שהוא נר שלו. שכן הי' בדור המדבר עיקר המספר ששים רבוא נפשות וכנגדן ששים רבוא אותיות לתורה כמו"ש ישראל ר"ת "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה ואף שאין החשבון מכוון כל אות מתחלק לנציצות והוא תורה שבכתב. ואח"כ בחידושי תורה שהשי"ת מחדש הלכה בכ"י (כמש"כ ב"ר פ' מ"ט) מתרבין נפשות ישראל. וזה שאנו מבקשים ותן חלקנו בתורתך שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה והוא נר שלו נר ה' נשמת אדם. אך מקודם צריך להסיר כל חמדת עוה"ז כמש"כ תוס' (כתובות ק"ד ד"ה לא) בשם מדרש עד שיתפלל אדם שיכנס ד"ת לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו (וע' חדבא"ר פ' כ"ו בלשון אחר יעיי"ש) ומתפללין מקודם קדשנו במצותיך שע"י מצות זוכין לקדושה ופרישות. ולא נוכל לקיים כל מצות ה' רק ע"י שבת שדרשו ששקולה שבת ככל התורה כולה. ובזוה"ק מאן דנטיר שבתא כמאן דנטיר אורייתא כולא. וע"כ אנו מבקשים רצה במנוחתינו קדשנו במצותיך ועי"ז נוכל לבקש ותן חלקנו בתורתך שנשיג כ"א חלקו בתורה כמו שיהי' לעתיד דכתיב ולא ילמדו איש וגו' כי כולם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם שעיקר הלימודים להבין ולדעת מאמר אנכי ה' אלהיך שהוא כללא דאורייתא כולא. וכיון שכולם ידעו את ה' לא יוצטרכו למורים ולמלמדים וכ"א ילמוד מנר שלו נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכן אנו אומרים בסוף הקרבנות שיבנה בהמ"ק ב"ב ותן חלקנו בתורתך וכן אחר התפלה שהוא במקום קרבן (כמו"ש ברכות כ"ו: תפלות כנגד תמידין תקנו) כיון שאין לנו מקדש ונשלמה פרים שפתינו אנו מבקשים על בנין בהמ"ק ושיופיע לכ"א מישראל חלקו בתורה. ובשבת ששקולה ככל המצות אנו מבקשים ג"כ ותן חלקנו בתורתך שע"י מצות שבת יוכל להשיג קדושה קדשנו במצותך ויוכל להתפלל שיופיע ויאיר לכ"א חלקו בתורתו וכתיב בשובה ונחת יושעין ודרשו בשובה היינו תשובה ונחת היינו מנוחת שבת. ושבת מורה על תשובה דכתיב טוב להודות לה' וכתיב מודה ועוזב ירוחם. ואף בלילה סעודתא דחקל תפוחין עתי"ק אתיא לסעדא בהדה. וכתיב אז תתענג על ה' ואיתא בזוה"ק (יתרו פ"ג ופ"ח ע"א וע"ב) על ה' למעלה מאותיות השם הק' עתי"ק. אך ביממא דאי' בגמר' (עירובין ס"ה.) נהירין שמעתתך דיממא נינהו אנו מבקשים נהורא ישרי בה שיופיע לכ"א מישראל נר שלו בתורה מעין העתיד שיהי' לכ"א נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי:
7
ח׳שבענו מטובך אין טוב אלא תורה (כמ"ש ע"ז י"ט:) ואיך אנו מבקשים על שביעה בד"ת וכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף ודרשו (ויק"ר) אוהב תורה לא ישבע תורה ובסוף ברכות איתא ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל והקשה מוהרש"א ז"ל הא חיי עוה"ב שזוכין לה ת"ח הוא כולו מנוחה כמ"ש ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים ובאמת בגמ' (ר"ה ל"א.) ליתא הגרסא ומנוחה לחי העולמים יע"ש. אך במשנה סוף תמיד גרסינן ומנוחה לחי העולמים ובתוי"ט בשם הרע"ב גרס לחי העולמים יע"ש. אך באמת אצל השי"ת הנייחא הוא בהתבטל היצה"ר כמו"ש וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ודרשו (בב"ר) ששמח בעולמו והיינו שבשבת הי' הכל טוב היצה"ר והמות והיסורין. ואמר הלואי שיהי' מעלה חן לפני תמיד כן ולעתיד כשיתבטל כל היצה"ר ששוחטו (כמ"ש סוכה נ"ב.) אז יהי' להשי"ת נייחא וזהו ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים. אבל הצדיקים ילכו מחיל אל חיל ופירש"י מישיבה לישיבה וממדרש למדרש אך מסיום הפסוק יראה אל אלהים בציון נראה שהוא עפמ"ש והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני. וחיל היינו קבוצת חכמים וזה בכל שבת ושבת. וזה ילכו מחיל אל חיל משבת לשבת והיינו שבכל שבת ושבת ילכו ממדרגה למדרגה בכל השבוע עד שבת. אבל אצל השי"ת יהי' נייחא תמיד כשיתבטל היצה"ר והרע. וכן בעוה"ז כל שמשיג ד"ת יותר יחסר לו יותר כי ארוכה מארץ וגו' ואין שביעה בד"ת רק ע"י מצות שבת שהוא מעין העתיד כמ"ש ליום שכולו שבת ומנוחה וכתיב אז תתענג על ה' ודרשו בזוה"ק למעלה מאותיות השם הקדוש בקוצו של יו"ד וענין עונג הוא שלימות כי אם יחסר מה אינו עונג לכן אנחנו מבקשים שביעה בד"ת שבענו מטובך שמנוחה הוא נייחא ושביעה ומנוחה לחי העולמים:
8
ט׳וטהר לבנו לעבדך באמת שהוא דבר אמת דהיינו תורה דכתיב תורת אמת הי' בפיהו דהני ז' דשבת כנגד ז' קולות (כמ"ש ברכות כ"ט.) קול ה' על המים ותורה נמשלה למים (כמ"ש תענית ז'.) הוי כל צמא לכו למים ותשובה ג"כ נמשל למים כמ"ש שפכי כמים לבך נוכח פני ה' (כמש"כ ב"ר פ' ב') וכל הטהרות ע"י מים וטהר לבנו לעבדך באמת כי בקדושה יש מדרגות שאף שכל ישראל קדושים הם (כמש"כ חולין ז':) מ"מ יש מדרגות בקדושה שמצינו שרבי נקרא רבינו הקדוש ע"ש כו' (כמש"כ שבת קי"ח:) ומ"מ אמר רה"ק על ר' יוסי שהוא כחולי חולין לקדשי קדשים לגבי דר' יוסי (כמש"כ בירושלמי סופ"י דגיטין) משא"כ טהרה הוא בתכלית וכל שיש בו מעט מן השקר אינו טהור (כמש"כ ב"ר פ"ח) אמת אמר אל יברא וכו' וע"י מצות שבת דאי' בזוה"ק דמאן דנטיר שבתא כמאן דנטיר אורייתא כולא כל אחד מישראל יש בו דבר אמת דמדת יעקב תתן אמת ליעקב שמטתו שלימה שאין בו פסולת וכל ישראל י"ל חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים כי בעומק כל א' רוצה לעשות רצון הבורא ית"ש ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכות (כמש"כ ברכות י"ז.) ושאור שבעיסה הוא ע"י עשו שהוא שקר כמו שדרשו (ב"ר פס"ג) כשמו הא שוא. והוא גרם להכניס מעט מהשקר בלב ישראל ונתלבש בהנחש להכניס שאור שבעיסה וכן שעבוד מלכיות בסבתו וכתיב ונשא השעיר את כל עונותם ודרשו (ב"ר פס"ה) עונות תם שנאמר ויעקב איש תם ומה זה שנותנים על השעיר שישא למדבר כל עונות ישראל אך השעיר הוא עשו דכתיב בי' הן עשו אחי איש שעיר ועליו נותנין כל עונות תם זה יעקב שהוא הגורם לשאור שבעיסה ושעבוד מלכיות ונמצא ע"י שבת זוכין לטהרה אמיתית וטהר לבנו לעבדך באמת:
9
י׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני פרשה זו נקרא שירה דכתיב ואתם כתבו לכם את השירה ושירה נקרא על נס כמו אז ישיר משה וכן כל השירות שחשבו במדרש (תנחומא בשלח ובמכילתא שם) הם על ניסים וכן אמרו חז"ל (מ"ר שמות פכ"ג) כל השירות לשון נקבה כו' כך הן הצרות באות עליהן כו' אבל לע"ל אין עוד צרות כו' באותו שעה אומרים שיר לשון זכר. והרי השירות על נסים והצלות מצרות ושירה זאת אמת שבתחלתו שבחים מיצ"מ והכנסתן לא"י אבל אח"כ יש בו מצער הגליות וקינה מבע"ל ומה זה שירה אך ממה שהעיד בישראל כי השחת תשחיתון מזה יש על כלל ישראל זכות שהי' נודע מקודם שישחיתו דרכם וכבר שאל הרמב"ם ז"ל (ה' תשובה) על עונשי מצרים הא הי' גזירה מלפניו ית'. והתשובה שלא פרט השי"ת שם אומה ובבחירתם בחרו להיות הם המשעבדים ומענים. אבל כאן שנפרט שם אומה ישראלית כי ישחיתו דרכם אם לא הי' כן הי' כמעט חלול ש"ש. שנכתב בתורה דבר שאינו אמת ח"ו. ואף שאין זה תירוץ על פרטי הנפשות מישראל על הכלל כולו יצא ללמד זכות. וזה אם יהי' חטאיכם כשנים ודרשו (שבת פ"ט:) כשנים הללו שסדורות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו ומאחר שכן הי' הסדר שישחיתו דרכם וישיבו אח"כ ויגאלו וכמו שבחר השי"ת לכתוב חטא ב"ש על דהמע"ה ושיתקן ע"י תשובה אף שלא הי' ראוי לאותו מעשה (כמ"ש ע"ז ד':) כן הי' הרצון על כלל האומה שיהי' כן הסדר עד שיתקנו ע"י תשובה כדכתיב ושבת ואתה תשוב ושמעת ולכן קורין פ' זו או קודם יוהכ"פ או אחר יוהכ"פ ששולחין השעיר ונשא את כל עונותם עונות תם. וזהו שאמר דהמע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:
10
י״אושמח נפשנו בישועתך שאנו מבקשים על ישועות ה' כמ"ש צדיק ונושע וכתיב ושב ה"א את שבותך ודרשו והשיב לא נאמר כ"א ושב שבכ"מ שישראל גלו השכינה כביכול עמהם כמ"ש למענכם שלחתי בבלה. וע"י שבת דאי' (שבת קי"ח:) אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין ע"י שבת נוכל לבקש ושמח נפשנו בישועתך וזה כי אתה עמדי שכך הי' הסדר ועלה במחשבה לפניך ההשחתה והתשובה והגאולה וממילא נמצא היסורין ההכנה לישועה (כמ"ש ברכות ה'.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין וע"י יסורי מצרים זכו לתורה וע"י יסורי מדבר ויענך וירעיבך זכו לא"י. ולעוה"ב ג"כ כתיב ודרך חיים תוכחת מוסר שע"י הסבלנות זוכין לעוה"ב וזהו שבטך ומשענתך המה ינחמוני שהיסורין הכנה לחיי עולם דמשענת מרמז על תחיית המתים (כמ"ש פסחים ס"ח.) ואיש משענתו בידו. ובפרשה זו לא נזכר תשובה וכתב הרמב"ן ז"ל שכאן הוא עפ"י דעת ר' יהושע (סנהדרין צ"ז:) ולא בכסף תגאלו. מ"מ כיון שנרמז מקודם ושבת וגו' ואתה תשוב וגו' מהסתם יהי' ישראל בתשובה. ולכן נקרא פ' זו שירה שהודיע לישראל שכך יהי' הסדר ושיהי' נודע מקודם ההשחתה והתשובה ואח"כ יושעו תשועת עולמים ושמח נפשנו בישועתך:
11
י״בוהנחילנו ה"א באהבה ורצון שבת קדשך נחלה הוא שאין לה הפסק והיינו שיושאר כך לעולמי עד שמצינו בגמ' לשון המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת והיינו שמענג את יום השבת והוא הנפש יתירה דנקרא שבת והיינו שמכוין לשם שמים ויש מזה חיות לנפש יתירה ובגמ' (ביצה ט"ז.) ובזוה"ק (ויקהל דף ר"ד) נרמז ענין נפש יתירה בתיבת וינפש וי אבדה נפש ויותר הו"ל לרמזה בכניסת שבת וס' הבהיר דרש מוינפש שמזה המדה ז' (מדת מלכות) נפקין נשמתין רק האדם מרגיש הנשמה יתירה ביציאת שבת ע"י רשימו דקדושה שנשאר בכ"מ שיש בו השראת קדושה ע"פ מ"ש הרוקח בריש ספרו אין חוזק כחסידות בתחלתו והיינו מטעם שמתחלה משפיע השי"ת להאדם הפונה עצמו להשי"ת הארה נפלאה ואח"כ מסלקה (דאורו ית' אקטיף אקטופי מטי ולא מטי) כדי שיכסוף אח"כ אלי' להשיגה כמו שטעם טעמה ועפ"ש רבינו הק' זצלה"ה על מ"ש (במכילתא בשלח זוה"ק ויקרא דף כ"ב ע"ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והוא שהראה השי"ת להם הארה זו כדי שע"י החשק אח"כ יזכו לתורה ועי"ז זכו לגילוי שכינה בשעת מ"ת וכן משבת מהנשמה יתירה נשאר רשימו דקדושה ביציאתו והחשק הגדול להשיגה כמו שטעמו בש"ק. ובהאריז"ל שנשאר רשימו דקדושה לג' ימים דבתר שבתא מנר"נ. וע"ז אנו מבקשים והנחילנו בנחלה שאין לה הפסק ההארה והרשימו מקדושת שבת. ולכן נרמז הנפש יתירה ביציאת שבת שאז עיקר ההרגש מדאגה זו וי אבדה נפש ומזה זוכין לחיי עולם בנחלה שאין זה הפסק משבת קודש:
12
י״גועתי"ק וז"א קדישא אתיין לסעדא בהדה באדרא (פ' זו ר"צ ע"א) כללא דכלא ז"א אקרי אתה עתי"ק דאתכסיא אקרי הוא כו' ולעיל מינה כו' אקרי אתה ואקרי אב דכ' כי אתה אבינו ומדת חכמה מכונה אבא והיינו שבאמת בהשי"ת לית בי' תפיסה כלל רק שהאציל המדות לבריאת עולם ובגמ' (סנהדרין ל"ח.) חכמת בנתה ביתה זו מדתו של הקב"ה שברא כל העולם כולו בחכמה כו' וכמש"נ ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה חכמה ובינה חצבה עמודי' שבעה אלו ז' ימי בראשית היינו ז' מדות התחתוניות וראשית ההכרה שיוכל להיות להאדם איזו תפיסה בו הוא מאמר ב' יהי אור שכנגד חכמה ובמדרש (ב"ר פ"ג) ה"פ כ' כאן אורה כנגד ה' חומשי תורה כו' ושם הוי"ה נרמז בו ט' המדות י"ה חכמה ובינה ו' ו' המדות ה' מלכות (כמ"ש זח"ג רנ"ח ע"א) ושם הוי"ה הוא ז"א ונקרא אתה וכ"ע לא נרמז בשם הוי"ה שהוא כנגד מאמר בראשית שלא נאמר בו ויאמר שכל הנעלם מכל רעיון אך תגו של היו"ד מרמז לכ"ע כמ"ש בזוה"ק (אחרי ס"ה ע"ב) וקיצא דיו"ד דלעילא רמיזא לאין וז"ש באדרא והאי אם נפיק מעתי"ק דכ' והחכמה מאין תמצא ועתי"ק נקרא אין (לעיל רפ"ח רע"ב וש"מ) שהוא שכל הנעלם מכ"ר והאבות הם כלל שם הוי"ה שמים כמ"ש (זוה"ק ויגש ר"ז ע"א) שמים דא היא רזא דאבהן ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון כו' וכמו שאמרנו שגם אברהם ויצחק נקראו ישראל. ובשבת אי' בזוה"ק (יתרו פ"ח ע"א) והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין כו' והיינו כמ"ש והאי אב נפיק מעתי"ק דכ' והחכמה מאין תמצא והאבות הם ענפים מג"ר חב"ד כמו"ש בזוה"ק (ח"ב י"ד ב'. קע"ה ב') וז"ש ועתי"ק וז"א אתיין לסעדא בהדה:
13
י״דמפטירין בפ' זו וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת. והשייכות שפ' האזינו נקרא שירה אך יש עוד שירות בנביאים אך הוא שייכות לפ' זו דכ' את השירה הזאת שירה לשון נקבה ואיתא (מכילתא בשלח הובא פירש"י ערכין י"ג: ותוס' פסחים קט"ז:) שכל השירות לשון נקבה שיש אחרי' צער ושעבוד ולעתיד שיר חדש לשון זכר. וכאן אף שידע דוד שהוא משיח וכמש"נ ודוד עבדי נשיא להם לעולם מ"מ אמר שירה לשון נקבה שהרגיש שעדיין לא בא זמנו באמת ועוד יעבור זמן. וכמו שסיים ההפטורה מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם דאף שזכה לעולם מ"מ הוא רק לזרעו וכו' ויאמר ה' סלעי מרמז על סלע באר מרים שמרמז לתושבע"פ שנמשל למים (תענית ז'.) ומצודתי להנצל ממלחמת היצה"ר שע"ז מועיל הרב החכמה דלית לך מלה לתברא ליצה"ר אלא אורייתא (זח"א ר"ב ע"א) והיינו תושבע"פ ומ"מ יצרו של אדם מתגבר ומתחדש בכ"י ואלולי הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו (כמ"ש סוכה נ"ב:) ועז"נ ומפלטי לי אלהי צורי עד"ש (שהש"ר ה' ב') ואיכן מצינו שהקב"ה לבן של ישראל דכ' צור לבבי וחלקי א' גו' אחסה בו וכעין מש"נ אומר לה' מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו גו' ותחת כנפיו תחסה וגו' מגיני מהיצה"ר וקרן ישעי היינו שמרומם עד למעלה עדמש"נ תרוממנה קרנות צדיק ובגמ' (הוריות י"ב.) רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשכו בקרן נמשכה מלכותן כו' מחמס תושיעני כמו שאמרנו במ"ש בספרי ובמקום הליסטות שהיינו שרצו לגזול כל הד"ת בא"א בפרט ואח"כ בישראל בכלל. מהולל גו' ומאויבי אושע הם מהאומ"ה והיצה"ר שהוא סתם אויב כמו שנדרש (ב"ר פ' נ"ד) גם אויביו ישלים אתו זה יצה"ר שלמה קראו שונא (סוכה נ"ב.) והיינו מן הגייסות ומן הלסטות. וזה שייכות לפ' זו וההכנה לסוכות שהוא זמן שמחתינו ומלחמת גומ"ג שאם נזכה יהי' גמר התיקון ויהי' נגאלין מיד שהשבת הכנה לימי המעשה שכל קדושת המועדים שבימי המעשה נכללים בשבת שקודם לו כמו שאמרנו ונת' כ"פ:
14
ט״ובזוה"ק (יתרו שם) והאי יומא כו' תלת זמני מכד עייל שבתא וע"ד בעי ב"נ לאתענגא בתלת זמנין אלין כו' כבר אמרנו שהפי' שבכל שעה שישראל סועד הג"ס אז מליא רישי' דז"א וכו' דהא אין סועדין בשעה א' ומי יודע הזמן (ונת' כ"פ) וג"ס שבת ברזא דעונג שהם ר"ת "עדן "נהר "גן כמ"ש (זוה"ק בראשית כ"ו סוע"א) ובאדרא (רפ"ט ע"ב) אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא כו' נהר היינו בינה כמ"ש להלן (ר"צ ב') והאי נהר דנגיד ונפיק איקרי עלמא דאתי תדיר ולא פסיק כו' והיינו שלא יופסק עוד לא כמו שהי' במ"ת שאח"כ נסתר האור וחזר יצה"ר למקומו וכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כמו"ש (ברכות נ"ז:) ואח"כ כשעובר השבת נפסק ועוה"ב נקרא דנגיד ונפיק ואתי תדיר ולא פסיק. ואי' שם (ר"צ ע"א) האי חכמתא איקרי עדן והאי עדן אתמשך מעדן עלאה סתימאה דכל סתימין וזה מכונה באדרא (רפ"ח סע"ב) מוחא דעתי"ק כו' והיינו החכמה שהוא מקבל מטלא דעתיקא שכל הנעלם מכ"ר ומ"ש (שם) מיני' אתפשט עדן אחרא והיינו חו"ב ג"כ נקרא עדן עדן תתאה וכמו"ש בזוה"ק (חקת קפ"ב ע"ב) האי עדן תתאה איקרי גן לעדן דלעילא והאי גן איקרי עדן לגן דלתתא והנהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו מליא רישא דז"א ואטיל לחק"ת. וגן כל הו' מדות הכלולים בו"ה ובינא לבא היינו כשנכנס החכמה למעמקי הלב וזהו מ"ש (ר"צ ע"ב) דנגיד ונפיק כו' עלמא דאתי דאתי תדיר ולא פסיק כו' עלי' כ' וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו שלא יהי' הפסק. ואמר והאי עלמא דאתי אברי ביו"ד הה"ד ונהר יוצא מעדן וגו' והוא עפמ"ש דחכמה נקרא עדן. ואמר תנינן אמאי ו"ד כלילן ביו"ד אלא נטיעה דגנתא ודאי איקרי ו' ואית גנתא אחרא דאיהי ד' כו'. ו' היא תורה כמש"כ (רע"מ נשא קכ"ג רע"ב) אין עץ החיים אלא תורה כמש"כ (ברכות ל"ב:) וקב"ה תורה איקרי (כמש"כ בזוה"ק בשלח ס' ע"א) וגנתא אחרא דאיהי ד' היינו מלכות כמש"כ זוה"ק (חוקת ק"פ ע"ב) ה' ד' הוות והוא יו"ד כולל ו"ה להשקות את הגן מליא רישי' דז"א ו' עץ החיים ד' ה' שאר אילנות ג"ע תפוחים קדישין וכמש"כ בגמ' (תענית כ"ט:) ריח שדה אשר ברכו ה' שדה של תפוחים ובמדרש (מ"ר תולדות סו"פ ס"ה) נכנסה עמו ג"ע וז"ש ומשם יפרד לארבעה ראשים דא היא ד' והיינו ה' שהוא כל הג"ע שדה של תפוחים שמשם פורחים כל הנשמות צרור החיים את ה"א את ה' שבת דמעלי שבתא:
15