פרי צדיק, נצביםPeri Tzadik, Nitzavim
א׳אתם נצבים היום וגו' אחר ו' הפטורת דנחמתא שעברו שהם כנגד ו' המדות מחסד עד יסוד בא פ' זו כנגד מדת מלכות. וסיום הפטורה דנחמתא ראשונה הוא איש לא נעדר אמר בפרשה זו אחר פ' העברה של התוכחות שהוא תכלית הגליות אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם. ובמד' תנחו' פ' זו פתח הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד כל זמן וכו' אבל ישראל נופלין ועומדין וכן הוא אומר אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי והוא שע"י הנפילה זה עצמו יהי' סיבה לקימה ע"ד לשון חז"ל (מכות ז':) ירידה שהוא צורך עלי' שע"י הירידה יכול להיות העלי' יותר וכן הוא אומר כי שבע יפול צדיק וקם שע"י הנפילה דייקא יהיה הקימה. וחשב כאן ז' מדריגות כנגד כל הז' מדות א' אתם נצבים שהנפילה יהיה סיבה לקימה וכמו שא' (ברכות ד':) נפלה ולא תוסיף לנפול עוד רק קום בתולת ישראל. ב' היום וכמו שנדרש בתנחו' פ' זו מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים אף אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם. ג' כולכם היינו שיהיו כולכם באגודה אחת אז עי"ז יהיה הגאולה. ד' לפני ה' שכולם יזכו לקבל פני השכינה וכמו שא' (שם ס"ד.) וכי לפני אלהים אכלו וכו' כאלו נהנו מזיו השכינה וזהו לפני ה'. ה' ה' אלהיכם פי' ששם הוי"ה יהיה המנהיג שלכם וכמו שאמרנו בפ' העברה בכל מקום שנזכר ה' אלהיך. וכן בפ' התשובה נזכר י"ב פעמים ה' אלהיך ומספר י"ב הוא כנגד י"ב שבטי יה וכנגד י"ב חדשי שנה שזה מרמז שכל ישראל ובכל זמן מבוררים ששם הוי"ה הוא המנהיג שלכם. ו' ראשיכם שבטיכם זקניכם וגו' כל איש ישראל ובתנחו' אע"פ שמניתי עליכם ראשים וזקנים כולכם שוין לפני וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם שזה עיקר המכוון מהד"ת שיוחקק בלב לדעת את ה' שיש מי שברא העולם. ראשיכם שהם הראשים זקניכם אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קידושין ל"ב:) כל איש ישראל כולכם שוין לפני שכל אחד מישראל יש לו חלק בד"ת וכמו שא' (ויק"ר פ' ט') מורשה קהלת יעקב קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. ויעקב נדרש בכל מקום על פשוטי עם כמו שא' (ב"מ ל"ג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה וזהו כל איש ישראל שכל אחד יש לו חלק בד"ת כמו שנא' מורשה קהלת יעקב. ז' טפכם נשיכם וגו' מחוטב עציך עד שואב מימיך והוא שהם אף שאין להם חלק בד"ת דאינם בני תורה מ"מ אף הם יתבררו ע"י ישראל ואף הגר וחוטבי עצים ושואבי מים. וכמו שמצינו באברהם אע"ה עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וא' (בבר"ר פ' נ"ט) שהי' שליט ביצרו כמותו וכמו שא' (שבת קי"ב:) אנו כחמורים ולא כחמורו של רחב"ד ושל ר"פ בן יאיר שהם היו מבוררים עם כל קניניהם אף החמורים. וזה שא' שהגר שיהי' משמש שלך ואף החוטב עצים ושואב מים ג"כ יהיו מבוררים. וזה תועלת של כל הגליות שיהי' איש לא נעדר. לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כורת עמך היום הוא התועלת שיתבררו כל נפשות ישראל שיהי' איש לא נעדר אף הטף והנשים והעבדים שלך הכל יתבררו לטוב. ובכל שבת מרגיש האדם הנייחא שאף כשהוא בכל השבוע עוד בתוך העבודה הקשה בשבת רואה שהוא מהשי"ת שצופה לטובה שיהי' איש לא נעדר:
1
ב׳אתם נצבים היום כולכם. אתם אותיות אמ"ת וקושטא קאי וזה חותמו של השי"ת ולהבין שפתח בלשון רבים אתם וגו' ואח"כ אמר לשון יחיד לעברך בברית. וברש"י ז"ל להיותך עובר. מה הוא הפירוש מזה. ובמד"ת פ' זו כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה. והנה בברית שבפ' זו אי' בזוה"ק שנחשב בכאן עשר מדרגות חמש כנגד חמש והם כנגד עשרת הדברות. היינו חמש מראשיכם עד כל איש ישראל וחמש מטפכם עד שואב מימך. ובמד"ת פ' זו שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים וכו' ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן מפני שאותו שבסיני בטלוהו. ולכאורה מה זה לשון בטלוהו הרי נכתב בתורה לעולם ואות אחת בתורה ח"ו לא יתבטל כדאי' במד' על יוד שבירבה (שמו"ר פ' ו') שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצו ממך איני מבטל והי' לו לומר עברו. והלשון בטלוהו מורה שהשי"ת הסכים לזה והיאך שייך לאמור זאת שח"ו השי"ת הסכים לזה. אך הרמז לזה ממה דכתיב אלה דברי הברית וכ"מ שנא' אלה פסל את הראשונים. ובמד"ת (פ' זו) דרש על הפ' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול וסדום ועוד ובית צדיקים על ישראל ומהו הפירוש של ובית ומהו הקיום שא' יעמוד. והענין הוא דהדברות שבחורב ידוע שהי' מצד השי"ת וזה שהתחיל הפרשה של ברית הראשון אם בחקותי תלכו וגו' דלשון חקה הוא שאין לזה טעם כמו שא' במד' חקה חקקתי היינו שתכוון לרצון הש"י אף שלא מדעת אף בשינה. וזה שמביא שם במד"ר הפ' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב וכו' והיו רגלי מוליכות אותי לבכ"נ ובתי מדרשות היינו מעצמו בלי דעתו. וזהו בחי' יצחק אע"ה שהי' עולה תמימה ולא נטה מרצון הש"י אף כחוט השערה אף שלא מדעתו. וזה מסט' דגבורה וע"ז א' בזוה"ק (ח"ג פ' ב') אורייתא מסט' דגבורה נפקא. אבל מי יוכל להיות מבורר כ"כ כנגד השי"ת כי מי יאמר זכיתי לבי. והברית השני שבפ' הקודמת הוא בס' דברים שהוא ספר התשובה היינו אם הישראל עושה תשובה אז אף שלא הי' מכוין כ"כ לעומק רצון השי"ת אעפ"כ מנהג עמו הש"י ברחמים. וזה משה מפי עצמו אמרן (כמו"ש סוף מגילה) שהיקל עמהם ולזה לא כתב כאן רק מצותי היינו כל התרי"ג מצות כמו שהם כתובים הוא מקיים ולא כתיב חקה. וזהו בחי' אברהם אע"ה דכתיב בו עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי וכו' אף שכתב שם גם חקותי היינו אם מקיים רצון השי"ת בהמצות כמו שהם כתובים מסייע לו השי"ת שיכוין גם אל החקים לעומק רצון השי"ת אף שלא מדעת כנ"ל. והברית הג' שבפ' זו הוא כנגד יעקב אע"ה ששניהם הקודמים עדיין אין בהם השלימות הגמור כמו שדברנו מזה שגאולת מצרים כנגד ו"ה דרועא ימינא זה הי' מצד בחי' אאע"ה ואין לזה שלימות עוד כי הי' עוד טענות שם הללו וכו' והללו וכו' רק הי' במדת החסד לפי שעה. וכן מצד יצחק אע"ה שהוא כנגד י"ה דרועא שמאלא ג"כ אין שלימות עוד כי אין העולם יכול להתקיים במדה זו כמו שאז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. וזה שאז"ל (פסחים פ"ח.) לא כאברהם שקראו הר היינו שהי' מסלק עצמו מכל ענינים שבעוה"ז ואז נראה לו השי"ת כמו שנא' אשר יאמר היום בהר ה' וגו' ולא כיצחק שקראו שדה שהוא חקל תפוחין היינו שתיכף כשהי' מריח רצון השי"ת הי' מוסר עצמו לה' והי' נקרא עולה תמימה. וגם בזה לבד אין עוד שלימות הגמור שכל מדה בפני עצמה מב' מדות האלו אין בה השלימות עוד רק במקומה הוא טוב. ולכן מהם יצא עוד פסולת ישמעאל ועשו שעליהם נא' הפוך רשעים ואינם היינו בעת שהשי"ת מנהג במדה השייך לו יש לו מקום וקיום ובעת שהשי"ת מהפך למדה אחרת הם נופלים. אבל הברית שבפ' זו הוא כנגד יעקב אע"ה דהוא אחיד לתרין סטרין וזה יעקב שקראו בית וזהו ובית צדיקים יעמוד שזה נקרא בית וממנו לא יצא עוד פסולת:
2
ג׳וזה שהכניס בזה הברית כל העשר מדרגות חמש כנגד חמש אף שבאמת הם שני הפכים. ראשיכם היינו מי שמתנהג במדת חכמה שהחכמה הוא בראש ואיזה חכם הרואה את הנולד. כנגד טפכם שבחמש הב' היינו שאין יודע רק ההוה. שבטיכם היינו מי שמושל על עצמו כמו שנא' לא יסור שבט מיהודה ותרגומו לא יעדי עביד שלטון וכו'. היינו שיש לו תקיפות בעצמו שמה שמכיר שזה רצון השי"ת עומד על דעתו ואין שום אחד יכול לנטותו מדעתו. וכנגד זה נשיכם שאין להם דעת שלימה כמו שאז"ל (תוס' ריש חולין) נשים דעתן קלות ובנקל מניחה עצמה להתפתות. זקניכם היינו שנותן עצות לנפשו שאף הגוף יהי' נמשך לרצון השי"ת. וכנגד זה גרך היינו אף שמשך עצמו להיות בתוך ישראל עכ"ז הגוף עדיין אין נמשך כ"כ כמו שאז"ל (סנהד' צ"ד.) גיורא עד עשרה דרא וכו'. שוטריכם פי' רשיז"ל אלו שרודין במקל היינו אף שד"ת אינם מתקבלים תיכף על לב האדם וכמו שנא' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ופי' רשיז"ל אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות עכ"ז מכריח עצמו ומסגף עצמו עליהם. וכנגד זה מחוטב עציך היינו שרוצה תיכף לראות הקבלות שכר ע"ד שאז"ל באבות ולא קרדום לחפור בה. כל איש ישראל ולא כתיב בני ישראל רק איש ומרמז על אותו שמכוין לעומק רצון השי"ת. וכנגדו עד שואב מימך היינו שהוא משוקע בכל התאות כמו מים שמרמזים לכל התשוקות והתאות כידוע. עכ"ז הכניס כולם בברית היינו מי שהוא נמשך תמיד אחר רצון השי"ת אז אף אם יארע לפעמים שהוא במדרגה קטנה השי"ת מאיר לו שאז הי' ג"כ רצון השי"ת בזה המדרגה. למשל טפכם היינו שאין רואה את הנולד כנ"ל. ובשעת מתן תורה הי' זה טוב שהקדימו נעשה לנשמע ולא היו חוששים כלל שמא לא יוכלו לקיים כמו שא' (שבת פ"ח.) שאמר האי צדוקי לרבא עמא פזיזי וכו'. וכן נשיכם היינו שאין מעמדת על דעתה ומתיישבת עצמה הרבה ולפעמים הוא טוב כמו באון בן פלת דאשתו הצילתו ודרשו במד' (תנחו' קרח) ע"ז הפ' חכמות נשים בנתה ביתה. וגרך שאין הגוף נמשך עוד כ"כ אחר רצון השי"ת ולכאורה למה לא כתיב והגר אשר בהמחנה ומה הלשון גרך. אבל הפי' הוא שיש בכל אחד מישראל נקודה שנקראת גר שהוא ממקום נכרי וצריך להכריח עצמו ולהכניס זאת בישראל. מחוטב עציך עד שואב מימך היינו שמשוקעים עוד בתאות עוה"ז לפעמים בא מזה ג"כ טוב כמו שאז"ל (פסחים ס"ח:) מתחלה כי עביד אינש לגרמי' הוא דעביד. היינו מאחר שהאדם הוא בגוף אי אפשר לו שיכוון תיכף לשם שמים רק מתוך שלא לשמה יבא לשמה ולזה גם זה הוא טוב וזה מצד מדרגת יעקב. ומהיכן זכה לזה ע"ז אמר לעברך בברית וגו' ופירש"י להיותך עובר היינו שהאדם בעצמו מכניס עצמו באלה ובשבועה אף שאם לא מקיים יענש ע"ז מקבל על עצמו העונש ג"כ אם ח"ו יעבור. ומאחר שהוא עצמו מקבל על עצמו כ"כ השי"ת מסייע לו אף אם הוא במדרגה קטנה גם אז הי' רצון השי"ת בזה. וזה הי' מדרגת יעקב אע"ה אחר שקיבל הברכות מאביו אז אף שראה שלא הי' זאת במקרה מה שרבקה הרגישה עוד מקודם ועשו לא בא עד שהוא יצא. ולכאורה הי' צריך להיות תקיף בדעתו מזה שבודאי השי"ת הסכים לזה והי' לו להיות בתקיפות. אבל הוא לא הי' כן רק הלך ללבן למקום טומאה ולסבול גלות ועזב ונפרד מאב כזה. וכל זה הי' לברר את עצמו היינו אף שהשי"ת הסכים עמו אבל זה אני יודע שאין השי"ת נותן בחנם כי הוא אוהב משפט ולזה הלך לגלות לברר א"ע וסבל שם הרבה. אף שאברהם אע"ה הי' לו ג"כ נסיונות אך בהרבה הי' לו מאמר השי"ת ע"ז כמו לך לך וכדומה. אבל יעקב אבינו הכניס א"ע בעצמו לנסיונות. וזה הפי' להיותך עובר כמו שא' במד' הנ"ל כאדם שאומר לחבירו העבר בך וכו'. ולזה הוא המשפט אף שהוא במדרגה קטנה יסכים השי"ת עמו שבזה הזמן זה הוא טוב. וזה הוא בחי' אמת מדת יעקב אע"ה וקושטא קאי. וזה שאמר בזה הברית אתם נצבים:
3
ד׳אתם נצבים במד"ת (פ' זו) ד"א מפני מה עשאן משה מצבה מפני שמשתמשין מדעת לדעת מדעת משה לדעת יהושע וכו' ואף יהושע עשאן מצבה וכו' ואף שמואל וכו'. הענין הוא שכל שופט ומנהיג הדור יש לו דרך וסדר מיוחד בהליכתו ובהנהגתו בהקדושה כמו למשל הנהגת משרע"ה והליכתו הי' למעלה מסדר העוה"ז בכל עניני והנהגת האדם כמו באכילת המן שהי' בזכותו והי' לחם מן השמים וכל עסקיהם הי' רק בתורה וכמו כן בכל ענינים שהם בפנימיות בקדושה. ואחר זה יצאו מדעת משה לדעת יהושע להשתמש ולעבוד בהנהגה של יהושע ועסקו הי' דוקא ע"י קדושת הארץ ולעסוק בעבודת הארץ כידוע. ומפני זה הוצרכו לעשות אותם מצבה שיהיו נצבים בדעתם שלא יתבלבלו ע"י התחלפות ההנהגה בעניני הקדושה רק שישארו על עמדם בעמידה קיימת בהקדושה מהנהגה שהי' להם מכבר. ובכח הזה יהי' להם ביכולת להגיע מחדש להקדושה של הנהגה שני'. וזה הענין שקורין תמיד הפ' זו בשבת האחרון של השנה כמו שדברנו כבר ע"פ והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ועל פ' עולת שבת בשבתו שבכל שבת של כל השנה יש התחדשות קדושה מיוחדת השייך לשבת זה. וכן בכל חודש יש הנהגה מיוחדת בקדושה כידוע מהי"ב צרופי הוי"ה ב"ה שבכל חודש יש צירוף אחר. לכן בסוף השנה שמגיע הזמן להתחדשות השנה בכל זמני הקדושה שעברו בשנה שלפני' בתכונת הנהגה חדשה בכל פרטי זמני ועסק הקדושה נצרך לזה ג"כ להיות נצב ועומד שיושאר בידו קיום בהנפש מקדושת הזמנים משנה העברה ובכח הזה יכנס במדרגת קדושת הזמנים בהתחדשות שנה החדשה הבא לטובה:
4
ה׳ואי' עוד בפתיחת מד"ת (פ' זו) זה שאמר הכ' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה וכו' אבל ישראל נופלים ועומדים וכו' כי נפלתי קמתי. כי האומות לאשר לא נמצא בהם בפנימיות שום שורש בקדושה לכן ע"י דחי' מועטת נופלים ודוחו ולא יוכלו קום. משא"כ בקדושת ישראל שבפנימיות שרשם המה דבקים בו ית' וממילא עי"ז גם ח"ו בכל הנפילות והירידות שבעולם נשארו קיימים בקדושתם כמו שנא' כי שבע יפול צדיק וקם. כי במספר שבע נכללו הנפילות ח"ו בכל הז' מדות ועכ"ז נשארו קיימים ע"י הנקודה שבקדושה שנמצא בכלל נפשות ישראל שנקראים צדיקים כמו שאמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות. ודייקא ע"י הנפילה והירידה שיארע להאדם נבנה ממנה הקיום והעמידה וכמו שדרשו רז"ל נפלה לא תוסיף עוד רק קום בתולת ישראל. מפני שישראל הם בנים למקום וכל מיני הירידות שיארע להאדם המה סיבות הקירוב והקדושה כאשר ייסר איש את בנו להחזירו למוטב. וזה שקורין שני הסדרים הללו בסוף השנה התוכחת בפ' כי תבא ואח"ז אתם נצבים. והוא על רמז הפסוק שבטך ומשענתך המה ינחמוני שלא יפול לב האדם בעצמו על כל הירידות שעברו עליו בשנה העברה. כי המה לסיבת טובתו שאחר כל זה ישאר קיים בנקודת קדושתו כנאמר אתם נצבים היום כולכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימך שגם הנפש הפחות עד מדרגה האחרונה ישאר קיים בהקדושה לעברך בברית ה' אלהיך:
5
ו׳אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם וגו' בתנחו' (פ' זו ב') אע"פ שמניתי לכם ראשים וזקנים ושוטרים כולכם שוין לפני שנא' וכל איש ישראל. והיינו אחר דכתיב בפרשה העברה והשיבך ה' מצרים באניות שנדרש בזוה"ח (שם) שהוא אבטחותא למיעבד ולאתבא נסין ואתוון דעביד קוב"ה במצרים כד"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכו' כתיב הכא באניות וכתיב התם באניות רנתם מה להלן רנה אף כאן רנה. והיינו שאז יבואו כל או"ה באניות ויוטבעו ויאמרו ישראל שירה (ונת' לעיל פ' תבא). אחר זה כתיב אתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם. וכבר אמרנו דבכל מקום שנא' לפני ה' מורה על מדת עתיקא שמדה זו נקרא לפני שם הוי"ה ומרמז לג' ראשונות אותיות י"ק שהוא קודם הו' בחי' שם הוי'. והיינו שאז יזכו כמו שזכו על הים דאי' (במכילתא וש"מ) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שאז אמרו כולם זה אלי. וכן אי' (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בג"ע וכו' מחול הוא בעגול ובדבר עגול אין בו מדרגות שכל אחד שוה במדה אל המרכז. וכמו שא' שם וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' זה ה' קוינו לו כל אחד בשוה. וזה שנא' כאן אתם נצבים לפני ה' אלהיכם היינו שמראין באצבע זה ה' קוינו לו. ואמר ראשיכם וכו' כל איש ישראל שכל אחד ואחד מישראל יהי' שוין לפני. ואף חוטב עציך ושואב מימך כמו שהי' אז בקריעת י"ס ראתה שפחה על הים. וזה תכלית הגליות שיזכה כל אחד ואחד מישראל למדרגה הגבוה זו שיהי' כל איש ישראל. וכן יום השבת שהוא מעין עוה"ב אחד מס' לעוה"ב (כמו"ש ברכות נ"ו:) הזמן ג"כ לזכות לזה להיות נצבים לפני ה' אלהיכם. שבשבת אז התגלות בחי' עתיקא כמו"ש בזוה"ק ובכל הסעודות עתי"ק אתיא לסעדא בהדן ויכולים לזכות כל אחד מישראל להתגלות לפי הכנתו. וכן אמרו בירושלמי אימת שבת על ע"ה שאף ע"ה משיג וזוכה לקדושת שבת וע"י קדושת שבת זוכין להתגלות עתיקא כמו שיהי' לעוה"ב מחול לצדיקים ועמך כולם צדיקים:
6
ז׳בשבת שקודם ר"ה שכבר הוא תחל השנה וברכותי' (כמו שנת' פ' העברה) קורין פ' התשובה ששבת זמן תשובה. ובשבת זה הזמן לתקן כל העבר בשנה העברה ועי"ז נזכה שיהי' תחל שנה וברכותי'. ומתחיל והי' כי יבאו וגו' והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה. לשון הדיחך הוא הדחה מדרך ה' כמו שנא' וידיחו את יושבי עירם. ואמר שתחלת התעוררות התשובה הוא והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שמה לידע שההדחה הי' ע"י השי"ת וכעין שאז"ל (ברכות ל"ב.) אלמלא ג' מקראות הללו וכו' חד דכתיב ואשר הרעותי שכן הי' תחלת הבריאה ברישא חשוכא והדר נהורא. וכעין שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. ואח"כ כתיב ושבת עד ה' אלהיך שם הוי"ה כולל כל הע"ס כמו שנת' כ"פ מזוה"ק ואלהיך מורה שהשם הוי"ה הוא המנהיג שלך. וכן אמר הושע שובה ישראל עד שתדע ששם הוי"ה הוא אלהיך שהוא מנהיגך. ושמעת בקולו הוא ע"פ שאמרנו (בפ' העברה) דלכן נזכר בכל מקום והי' אם שמוע תשמעו בקול ה' אלהיך אף שהקולות היו רק בשעת מ"ת. רק זה קאי על מה שא' (פ' ו' דאבות) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וזה נשאר מקולות דמ"ת שע"ז נא' שם וכל העם רואים את הקולות רואים בהווה. והבת קול הוא מה שבא התעוררות בלב כל אחד מישראל כמו"ש מהבעש"ט ז"ל. ובזוה"ק (ח"ג קכ"ז א') בכל יומא ויומא כרוזא קאי ואמר עד מתי פתיים תאהבו פתי וגו' שובו בנים שובבים וגו' ולית מאן דירכין אודני'. והוא ע"ד שא' (חגיגה ט"ו:) כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר והיינו הב"ק שהוא בכל יום. ואז הי' חוץ מאחר ואי' (בשל"ה הק' ובס' ראשית חכמה) שלאחר רק לא היו מסייעין ומעוררין על התשובה ומ"מ אם הי' עושה תשובה הי' נתקבל. ואמר אח"כ שם אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח. והוא מפני שבראש הפ' מתחיל חכמות בחוץ תרונה וגו' אמרי' תאמר עד מתי פתיים וגו'. וזהו ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום היום קאי על כל יום שבכל יום הב"ק יוצא ומעורר האדם לתשובה וכמו שכתב בפ' העברה כמה פעמים היום הזה ה' אלהיך מצוך וגו' את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו' היום הזה נהיית לעם וגו':
7
ח׳ואמר ככל אשר אנכי מצוך היום הוא ע"פ שא' במד"ר (פ' זו) אר"ח היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענוותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה פרט ד' דברים. והוא שהפי' של כלי אומנותה הוא מה שד"ת פועלים בלב האדם זה הוא האומנות שלה. וע"ז חשב ד' דברים והוא ע"ד שאנו מבקשים הוא יפתח לבינו בתורתו. וישם בלבנו אהבתו ויראתו. ולעשות רצונו. ולעבדו בלבב שלם. הוא יפתח לבנו בתורתו היינו שיכנסו הד"ת בלב זהו כנגד ענוותנותה דאם האדם מתגאה לא יוכלו ד"ת לכנוס בלב וכמו שא' (תענית ז'.) מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. והגיאות שבלב האדם הוא סותם הלב שלא יכנסו ד"ת לתוך לבו וע"ז אנו מבקשים הוא יפתח לבנו בתורתו. וישם בלבנו אהבתו ויראתו הוא כנגד מתן שכרה שזהו שכר התורה שהשי"ת מאיר לב האדם באהבה ויראה מצד השי"ת וזהו וישם בלבנו אהבתו ויראתו. ולעשות רצונו כנגד צדקה שאומנת התורה שפועלת להיות צדיק ע"י שיקיים כל הד"ת שבאם ח"ו עובר רק על איסור דרבנן מיקרי רשע כמו"ש בגמ' (יבמות כ'.). ואח"כ ולעבדו בלבב שלם הוא כנגד ישרותה שהוא כמו שנא' ולישרי לב שמחה היינו ליישר הלב מכל וכל ע"ד שא' (ברכות נ"ט.) לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב שנא' והאלהים עשה שייראו מלפניו וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. ובגמ' (סוף פ"א דתענית) ישרים לשמחה ולישרי לב שמחה והיינו שע"י פקודי ה' זוכין לישרות הלב וזהו משמחי לב ישרים לשמחה. וזהו הבקשה ולעבדו בלבב שלם ליישר הלב שיהי' אף הלב כסיל ג"כ טוב ולהוריק ממנו הרע מכל וכל ויהי' העבודה בב' הלבבות והוא כנגד ישרותה. ובמד' חשב מתן שכרה לבסוף ברביעית שאין אדם זוכה למתן שכרה שהוא וישם בלבינו אהבתו ויראתו רק אחר הג' דברים שהם מצד האדם היינו שיהי' שפל בדעתו ולקיים כל המצות וליישר עקמומיות שבלב לזכות לישרות הלב. וכן מצינו (חולין פ"ט.) כי אתם המעט בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר. ואין מדברים מגדולה בעוה"ז כמו הגדולה לנ"נ ולסנחרב שם שזה לא נחשב כלל לגדולה בעיני אברהם רק מדבר בגדולה בעניני השגות ומדרגת גבוהים דאי' (בר"ר פ' ס"א) זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה. ומ"מ אמר ואנכי עפר ואפר ועי"ז זכה לכל הד"ת. וזה הוא יפתח לבינו בתורתו שהוא ענותנותה שהוא התחלת כלי אומנותה של התורה כנ"ל ואח"כ זוכין לג' הדברים האמורים. וזה שנא' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היינו כמו שבשעה שדיבר משה רבינו הפרשה זו פעל שנכנס בלבם. אמר שיזכו לשמוע תמיד שיכנס תמיד בלבם ככל אשר אנכי מצוך היום והיינו וכל כלי אומנותה של התורה:
8
ט׳וכתיב אתה ובניך אף שהדיבור נאמר לדור האחרון וכמו שפתח והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה וא"כ בתיבת אתה מדבר ג"כ לבנים. אך הפי' שהתשובה והשמיעה בקולו יהי' כ"כ בשלימות שיעקר הרע בשלימות עד שהבנים שיולדו יהיו כן בשרש מלידה. כמו שאדם מוליד אדם וכל אחד בדומה לו כן יהי' הבנים נולדים תיכף בקדושה. וזהו אתה ובניך שיולדו בקדושה. בכל לבבך אי' בזוה"ק (ח"ג רס"ז א') בכל מאי קא מיירי בלבבך מיבע"ל וכו' מהו בכל אלא לאכללא תרין לבין חד טב וחד ביש. ובמשנה (ברכות נ"ד.) דרש בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. ומהגמ' (ב"ב י"ב:) דדרש איש נבוב ילבב קודם שאכל ושתה יש לו ב' לבבות נראה דמלבבך בלבד נדרש בשני יצרך בב' לבבות דאל"כ הו"ל למיכתב בלבך וא"כ לפי דרשת הגמ' צריך לומר דהא דכתיב בכל היא ע"ד שא' הראשונים דכל מורה על ג' דברים. ויש ראי' לזה ממה שא' (בר"ר פ' צ') ויהי רעב בכל הארצות בשלש ארצות בפנקיא וכו' הרי דדרש מתיבת בכל על ג'. וכן בכל לבבך נדרש ג"כ על ג' היינו דבשני הלבבות יש בכל אחד ג' דברים היינו להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו שהוא כולל ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד שהם היפך החיים שמוציאין וכו'. ולהכניס קדושה בלב חכם לימינו קדושת הג' אבות שהם נגד ג' קליפות הנז' כמו שנת' כ"פ וזהו בכל לבבך. ואמר ושב ה' אלהיך וגו' היינו אחר שישובו ישראל אז השי"ת ג"כ ישוב אליהם כמו שנא' שובו אלי ואשובה אליכם. ורחמך שעדיין צריכים רחמים לקבץ פזורנו מבין הגוים וזה ושב וקבצך וגו' אשר הפיצך ה' אלהיך שמה כאן לא כתיב אשר הדיחך כמו שכתוב למעלה שאחר התשובה אז לא יהי' עוד נדחים מדרך ה' רק עדיין נפוצים בין האומות והשי"ת יקבצנו. וקורין פ' התשובה בשבת שקודם ר"ה דשבת זמן תשובה כמו שנא' טוב להודות לה' ובפדר"א כד"א ומודה ועוזב ירוחם. ובשבת יכולים לזכות לכל הד' דברים שהם כלי אומנותה של התורה ענוותנותה שכן נדרש בתדב"א (ריש סא"ר) הפ' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי על יום השבת. ובשבת נעשה כל אחד מישראל חרד על דברי וכמו"ש (ירוש' דמאי) אימת שבת על ע"ה ונעשה עני ונכה רוח אחר שמעלה על לבו מה שעשה נגד רצון השי"ת כל ימות השבוע וזוכה לענוותנותה וצדקה וזוכה גם לישרותה וכמו שא' בתיקונים (תי' מ"ח) מאי לדרתם זכאה מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא ואתפני יצה"ר מתמן וזה לישרי לב שמחה שהשי"ת שוכן בלב והוא שבת עלאה. ומי שזוכה לשבת עלאה מיד הוא נגאל וכמו שנת' כ"פ שהוא ענין שתי שבתות תתאה ועלאה ומי שזוכה להן בשבת אחד נגאל מיד מכל וכל וקורין זה בשבת שקודם ר"ה שע"י כן נזכה שיהי' אורי בר"ה שהוא והאר עינינו בתורתיך וישם בלבנו אהבתו ויראתו שהוא מתן שכרה וכאמור:
9
י׳והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' הענין הוא שאחר שמדבר מקודם מתשובת ישראל מצידם ואח"כ מהתשובה שמחזירם השי"ת. ובכל זה נזכר רק שיטובו דרכם לעתיד אבל מה יהי' מהעבר עד כה מהמעשים שנעשו נגד רצון השי"ת. ע"ז אמר הפ' והותירך ה' אלהיך והוא ע"ד שנא' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וא' (בקה"ר פ' א') הא בעמל התורה שהוא למעלה מהשמש יש יתרון. ואמר והותירך ה' אלהיך בכ"ל מעשה ידיך ובבר"ר (פ' ט') נדרש הפ' את כל אשר עשה על כל ההיפך מהטוב וכמו שא' (ברכות י"א:) אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא. היינו שלא רצו להזכיר רע בפירוש והזכירו במקום זה תיבת הכל דתיבת הכל מורה על כל ההיפך מהטוב ג"כ. וזה שא' הפ' והותירך וגו' בכל מעשה ידיך וגו' לטובה. שמכולם יהי' לך יתרון לטובה שע"י תשובה יהי' נעשים זדונות כזכיות כמו שא' (יומא פ"ו:) שדרש עליהם הוא יחי' וכמו שא' (שבת פ"ט:) אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית וכו' פי' שכן בתחלת הבריאה הי' המכוון שיהי' ברישא חשוכא והדר נהורא ע"ד שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ד ב') דלית נהורא אלא האי דנפק מגו חשוכא שדייקא ע"י החשך דמקודם יזכה אח"כ להאור ולית טבא אלא האי דנפק מגו בישא וע"י הזדונות יזכה שיהי' מזה טוב מאוד:
10
י״אואמר עוד הפ' בפרי בטנך הפי' כמו שאמרנו במה שנא' בפ' בא ויקוד העם וישתחוו פירש"י על בשורת הבנים. וקשה הלא זה נאמר להכלל ישראל ופשיטא שיהי' להה בנים ומה זה בשורה להם. אך הפי' הוא כיון שאמר מקודם והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם שהוא שאלת בן רשע ואעפ"כ כתיב והי' שהוא לשון שמחה היינו שאף על בן רשע הוא שמחה. כמו שמצינו בחזקי' המלך שע"י שנמנע מפו"ר מפני שראה שיצא ממנו מנשה שמנו אותו בכלל שאין להם חלק לעוה"ב אמר לו ישעי' ולא תחי' לעוה"ב בהדי כבשי דרחמנא למה לך (כמו"ש ברכות י'.) והוא מפני שממנשה יצא שלשלת משיח ואף במנשה עצמו א' (סנהד' ק"ד:) דורשי רשומות אמרו שיש לו חלק לעוה"ב. וזה שפירש"י על בשורת הבנים. וזה הפי' והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה שמצינו שם חיים במקרא על בעלי חיים ובלשון חכמים גם על צומח כמו שא' (ב"מ קי"ח:) מהיכן ירק זה חי וכן (ערלה פ"א מ"ג) אם יכול לחיות פטור וכן (שבועות מ"ו.) איזל ואקטלי לדיקליא דפלניא וכו'. והוא שגם בצומח ובעלי חיים יש בהם חיות מהקדושה. ואחר הקלקול הראשון נעשה ערבוב טו"ר בכל בע"ח שהאכילם חוה מעה"ד טו"ר (כמו"ש בר"ר פ' י"ט) ובצומח עיקר הערבוב טו"ר בהפירות. ע"ז אמר והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' לטובה שמכל מעשה ידיך אף שהי' היפך הטוב ג"כ יהי' לך יתרון לטובה:
11
י״בואמר כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב וגו' הוא ע"ד שאמרנו במה שנא' בפ' העברה והי' כאשר שש וגו' כן ישוש ה' עליכם להאביד אתכם וגו' ובגמ' (מגילה י':) מקשה ומי חדי קוב"ה במפלתן של רשעים וכו' ומביא שם ראיות שאין הקב"ה שמח אפי' על מפלתן של או"ה. וקשה וכי צריך להביא ראי' ע"ז שאין השי"ת שש בצרות ישראל הנא מקרא מלא הוא עמו אנכי בצרה וכדומה שהקב"ה כביכול מצער בצרת ישראל. גם לפירש"י דמפרש התי' דגמ' אבל אחרים משיש על המן קשה הרי לא נתקיימה כלל מחשבתו הרעה. ואמרנו שהפי' ע"פ שא' בזוה"ח (תבא) שכל התוכחה שם הוא מלא נחמות שאמר עד השמידך מה דלא יהא לעלמי עלמיא דהא אומי קוב"ה דלא ישיצי ית ישראל וכו' דכתיב כן יעמוד זרעכם ושמכם. רק בא בנהימו סגי להפחיד את ישראל לעוררם בתשובה. וזה שאמר והי' לשון שמחה כן ישוש ה' עליכם להאביד וגו' שאם יהי' מי שיוגזרו גזירה כהמן להשמיד אתכם תדעו שזה בודאי לא יוכל להיות כאמור רק הגזירה הוא ע"ז להחזיר אתכם בתשובה ויתהפך הגזירה עליהם ואז ישיש ה'. ע"ז מקשה בגמ' הא אין הקב"ה חדי במפלתן של רשעים ואיך ישיש במפלת הצר והאויב ע"ז משני הוא אינו שש אבל אחרים משיש והיינו שישיש את ישראל כמו שהיה אז כמו שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וגו' ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים. (ונת' במק"א) וזהו כי ישוב לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כמו שאמרנו שכל הברכות הם רק לסייעתות שאם יהיו טובים אז ישלח להם השי"ת כל הברכות שיוכלו לקיים התורה ולעשות רצון השי"ת. ואם לאו יבוא ח"ו ההיפך כדי שיחזרו בתשובה ויהי' עי"ז הסייעתא לילך בדרך ה' אבל אין זה על דרך שכר ועונש. והשי"ת אינו שש רק כשפועל ע"י הסייעתות הטובות. וזה שאמר כי ישוב לשוש עליך לטוב שיהי' הסייעתות כולם בדרך טוב שיוכלו להיות משרתי אלהינו ולא יהי' להם שום טרדא מעניני עוה"ז. ואמר עוד לשמור מצותיו וחוקותיו היינו שיש מצות שעל ידיהם נחקקים הד"ת בלב כמו שדרשו (מכילתא בשלח) חוק על שבת שע"י מצות שבת נחקק הד"ת בלב. וכאן בפ' התשובה נאמר כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה ובפרשה העברה כתיב בספר התורה הזאת ובפרש"י שמוסב על התורה. והוא שתושב"כ נקרא ספר התורה הזה לשון זכר ותושבע"פ שהוא בחי' כנס"י סיהרא דמקבלא משמשא מתושב"כ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב (כמו"ש גיטין ס':) נקרא התורה הזאת. וכמו שאמרנו במה שא' (מגילה ט"ז:) אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור דתושב"כ נקרא אור לשון זכר ותושבע"פ שמקבלת מתושב"כ נקרא אורה וזהו התורה הזאת. ומשה רבינו שהי' נקי מלידה ולא קלקל מעולם כמו שא' (סוטה י"ב.) שכשנולד נתמלא הבית אורה הי' שורשו רק תושב"כ שהתושבע"פ הוא לתקן הרב כעס וכמו שא' (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' מ"ט כי ברוב חכמה רוב כעס. רק למשרע"ה גילו גם התושבע"פ מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וזה שנא' כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור מצותיו וחקותיו שיוחקקו הד"ת הכתובה בספר התורה הזה שיהי' מספיק לפניכם הכתובה בתושב"כ שנקרא התורה הזה. וכמו שהי' אלמלא חטאו שהי' די להם בחמשה חומשי תורה לבד ומזה היו יודעין כל הד"ת שכולם נכללים בה' פעמים אור שכנגד ה' חומשי תורה וכן יהי' לעתיד כמו שנא' ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' וכאמור:
12
י״גוהנה נאמר בפרשה זו ג' פעמים בכל לבבך ובכל נפשך. א' ושמעת בקולו וגו' בכל לבבך ובכל נפשך שהוא על התורה וכלי אומנותה שיהי' בכל לבבך כמו שאמרנו לעיל. ב' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהאהבה שישפיע השי"ת בתורת מתנה יהי' ג"כ בכל לבבך ובכל נפשך. ג' וכאן אמר כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהתשובה יהי' בכל לבב ובכל נפש. שכאן מדבר בכח התשובה שזדונות נעשות לו כזכיות וכמו שדרשו עליהם הוא יחי'. והוא ע"ד שמצינו בגמ' (ע"ז י"ז.) בר"א בן דורדייא שיצאה ב"ק ר"א ב"ד מזומן לחיי עוה"ב. ואף שלא עשה אח"כ שום מצות ומעש"ט ולא למד תורה. ובזוה"ק (ח"ג קכ"ג א') חשב מדרגות בבע"ת דאם לבתר הכי לא עביד לא טב ולא ביש בודאי ימחול לי' קוב"ה אבל לא דיזכה לתשובה עלאה. ואח"כ חשב שאחר התשובה אזל בדרך מצוה וכו' בדחילו ורחימא דקוב"ה זכי לתשובה תתאה. ואית ב"נ דלבתר דמתחרט מחטאוי ויעבוד תשובה ויתעסק באורייתא בדו"ר דקוב"ה ולא ע"מ לקבל פרס דא זכי וכו' ור"א בן דורדייא לא עשה כלום אעפ"כ זכה לחיי עוה"ב. רק מפני שנעשו לו כל הזדונות כזכיות ממילא הי' לו מעש"ט שזכה בהן לחיי עוה"ב. וכל זה מפני שהתשובה הי' בכל לבבך ובכל נפשך. וע"ז א' בגמ' שם בכה רבי ואמר וכו' יש קונה עולמו בשעה אחת וכו' ולא דיין וכו' אלא שקורין אותו רבי והלא רבי נקרא רק מי שמלמד לאחר. אך זה בעצמו הלימוד שלימד לישראל שאם יעשו תשובה בכל לב ונפש אז יהי' נעשים מכל העונות זכיות ועליהם הוא יחי' וזוכה בשעה אחת לקנות עולמו. וכמו שאמר והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך וגו' לטובה שמהכל יהי' יתרון טוב וכמו שאמרנו ולימוד זה הוא מפסוק זה. וזהו כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך שהתשובה יהי' בכל לב ונפש. וקורין הפרשה זו בשבת שהוא זמן לג' מדרגות תשובה שהוזכר כאן. דשבת זמן תשובה מצד האדם וכמו שאמרנו וגם מי שהוא בכלל אם יהי' נדחך בקצה השמים שלזה צריך בחי' השופר גדול וזה יהי' רק ביום ההוא שמורה לעתיד מ"מ שבת מעין עוה"ב ויכולים לזכות ג"כ להתעוררות השופר גדול. ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' לעקור היצה"ר וכמו שדרשו במכילתא שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהמשמר שבת בטוח הוא מן העבירה ובפע"ח אי' שניצול מקטרוג היצה"ר. והותירך ה' אלהיך וגו' לטובה שהוא לתקן העבר הוא ג"כ בשבת כמו שא' (שבת קי"ח:) שאפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנא' שומר שבת מחללו מחול לו. והותירך וגו' שנעשה מזה עוד יתרון שנעשה מזדונות זכיות ובשבת יכולים לזכות לתשובה שלימה כי תשוב בכל לבבך ובכל נפשך ויהי' ג"כ נעשים מזדונות זכיות:
13
י״דויכלו השמים והארץ וגו' בתיקונים (תי' כ"ב ועוד) ולקבל תלת אבהן אתמר בויכלו תלת זימנין שביעי ודא איהו רזא דשבת ש' דאינון ויסע ויבא ויט דאתכלילן בבת וכו'. והוא כמו שא' (זח"ב ר"ד א') ש' הא אוקמוה רזא דג' אבהן דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעטרי בהו. ואמר דאינון ויסע ויבא ויט שמשם יוצא השם ע"ב גימ' ויכל"ו כמו"ש בתיקונים (שם וש"מ). ואי' בזוה"ק (ח"ב נ"ב א') כגונא דא שמא קדישא גליפא באתווי וכו' עטורא דאבהן. וחשב פסוק ויסע כסדרן ברזא דחסד ופסוק ויבא למפרע ברזא דגבורה ופסוק ויט ברזא דת"ת לבתר מתחברן אבהן ואתעבידו שמא קדישא. ואמר שכנגד האבות כתיב בויכלו ג"פ ביום השביעי היינו דפעם הראשון נא' ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגם בירושלמי על ויכל וחמד ואי' באבודרהם שזה שאומרים בשבת חמדת הימים אותו קראת שע"י יום השבת חמד השי"ת לכל מעשה ששת הימים ומצא חן לפניו כל הבריאה וכמו שא' (בר"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלית חן לפני תמיד כמו שהעלית חן לפני בשעה הזו. ונדרש במד' (שם) הפסוק את כל אשר עשה והנה טוב מאוד על כל ההיפך מהטוב ג"כ שהכל הוא כדי שיהי' מזה טוב מאד. כמו שא' (זח"ב קפ"ד א') דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא. והשביעי הזה כנגד אברהם אע"ה דאי' (בר"ר פ' ל' ועוד) שבן מ"ח שנה הכיר את בוראו לחד מ"ד. ואי' (בר"ר פ' ל"ט) שהי' אברהם אבינו מפחד תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך וכו' מה הטל הזה סימן ברכה לעולם וכו'. היינו שמהכל נעשו זכיות וכמו שא' (שבת פ"ט.) כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כשלג ילבינו. והטל מרמז לטלא דעתיקא וזכה להיות נקרא אזרח בישראל כמו שא' (בר"ר ר"פ תולדות) שאברהם ג"כ נקרא ישראל. וכח זה יש בקדושת השבת ג"כ לתקן כל מה שעבר בימי המעשה כמו שא' (שבת קי"ח:) שאפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו ואף שאז הוחל לקרוא בשם ה' וחלול השם הוא מהחמורות שבד' חלוקי כפרה שאין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוהכ"פ לכפר וכו' כמ"ש (יומא פ"ו.) אעפ"כ קדושת שבת מועיל לתקן אף זה ע"י שזוכה לקדושת אאע"ה כנ"ל:
14
ט״ווישבות ביום השביעי מכל מלאכתו היינו הנייחא מכל מלאכתו על להבא והוא כנגד קדושת יצחק אע"ה שמדתו האימה והפחד מהשי"ת כמו שנא' ופחד יצחק (וכמו"ש בריש או"ח) שע"י שנותן האדם אל לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת. וזה מדת יצחק אע"ה שעומד לפניו תמיד פחד ה'. ובגמ' (ברכות כ"ח:) שיהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד ואמרו לו תלמידיו עד כאן ותו לא היינו הלא יש מדרגה גבוה ממורא בו"ד שידע שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו. ואמר להם ולואי וכו' שכמורא בו"ד ג"כ טוב עכ"פ ומ"מ יש מדרגה גבוה מזה. וזה בחי' פחד יצחק ולזה זוכה הישראל בשבת שאז נקראו ישראל יראי שמי (כמו"ש תענית ח':) ובירוש' (פ"ד דדמאי) אימת שבת על ע"ה. ועי"ז יש תיקון על להבא ג"כ שלא יתגבר היצה"ר עוד. והשביעי הג' ויברך אלהים את יום השביעי הוא כנגד יעקב אע"ה דכל הברכות כלולין בברכות חיי בני ומזוני שבהם הוזכר ברכה. ברכת בני הוא ברכות ראשונה שבתורה דדגים ודאדם פרו ורבו ומזוני כתיב ברכת ה' היא תעשיר ונדרש במד' (בר"ר פ' י"א) על השבת וחיי כתיב וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך וגו'. וא' (מו"ק כ"ח.) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ומזלא היינו בחי' עתיקא כמו"ש בזוה"ק (סו"פ אחרי) דמהאי טעמא כתיב ותתפלל חנה על ה' השלך על ה' יהבך שהוא בחי' מזלא למעלה משם הוי"ה שהוא קוצא דיוד דלעילא דרמיזא לאין (כמו"ש זוה"ק שם ס"ה ב'). וזה הפי' שא' (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל שמדת אין הוא מזל לישראל. והאבות הקדושים הם ענפים מג' ראשונות כמו שא' (זח"ב קע"ה ב') חסד עלאה נפקא מחכמה גבורה וכו' נפקא מבינה וכו' יעקב הבריח התיכון וכו' שלים לתרין סטרין לעתי"ק וכו'. וכן הוא בזוה"ק (ח"ב י"ד ב') עביד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת ודעת הוא פנימיות מכ"ע שהוא מדת אי"ן ומשום זה השביעי שכתוב בו ויברך הוא נגד יעקב אע"ה. וכתיב בזה גם ויקדש אותו קדושה ג"כ מדת יעקב אע"ה כמו שנא' והקדישו את קדוש יעקב. וג' ברכות ראשונות שבתפלה שהם נגד האבות ברכת אתה קדוש כנגד יעקב אע"ה כידוע. וזה שא' בזוה"ק (ח"ב פ"ח א') כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ששבת כולל כל הברכות שזוכין אז לקדושת האבות ולקדושת יעקב אע"ה שהוא שורש כל הברכות דתליין במזלא כנ"ל. וברכה וקדושה אחד דכתיב כי שם צוה ה' את הברכה והיינו בציון ששם קדושה. וכן אהרן דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ניתן לו גם הברכות. וכתיב יום הששי ואי' בתיקונים (שם) ה' דהששי איהי מלכות שביעאה וכו' והיינו ה' תתאה מ' מלכות ששי וזה הששי והוא זיווג קוב"ה ושכינתי'. אח"כ ויכלו שהוא גימ' ע"ב כמו"ש בתיקונים ואיהו אתקריאת ע"ב ובה רכיב ו' למפרק לישראל הה"ד הנה ה' רוכב על ע"ב קל. והיינו כיון דבת שהוא מ' מלכות מתעטרא באבהן שהם רזא דשם ע"ב כנ"ל ואז אתקריאת ג"כ ע"ב וכמו שאמר בגין דאיהי כללא דתלת אבהן דתליין מנהון ע"ב שמהן דאתכלילו בה:
15
ט״זואמר עוד בתיקונים (שם) דמיומא דאתחרב בי מקדשא עלמא אתקרי תהו ובהו מכאן ואילך אתקיים קרא אמרתי עולם חסד יבנה חס"ד סליק לחושבן ע"ב שמהן והיינו ע"פ המד' (בר"ר פ"ב) שנדרש והארץ היתה תהו ובהו וחשך ע"פ תהום על ד' מלכיות. וזה שא' שבחורבן בהמ"ק עלמא אתקרי תהו ובהו כמו במאמר ראשון קודם הבריאה. ואח"כ מתחיל בריאה חדשה עולם חסד יבנה. ואמר עוד ודא בקר דאברהם וכו' ואיהו חסד דילי' בגין דבהאי חסד אתתקן כרסייא דאיהי נפילה הה"ד והוכן בחסד כסא ובי' תקום ורזא דמלה ובחסד עולם רחמתיך וכו' ורזא דמלה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. והיינו שכמו שביצי"מ הי' התגלות בחי' עתיקא דעשר מכות היו כנגד העשר מדות שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל ולכן במכה עשירית נתבררו במדת כ"ע. וכן בקריעת י"ס כמו"ש בזוה"ק (ח"ב נ"ב ב') ובמד' (ויק"ר פ' כ"ג) שגאולת מצרים הי' בשם ע"ב. וכן תהי' הגאולה העתידה בשם ע"ב שהוא חס"ד עולם וזה שנא' אראנו נפלאו"ת שהוא בחי' עתיקא פל"א עליון. ובכל שבת שיש התגלות עתיקא שבכל הסעודות עתי"ק אתיא לסעדא בהדן לכן מתחיל תיכף בכניסת שבת בתיבת ויכל"ו גי' ע"ב שהוא אמרתי עולם חס"ד יבנה. ואמר דבהאי חסד אתתקן כרסיא דאיהי נפילה והוכן בחסד כסא כמו שאומרים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו דאי' במכילתא ומ"ר בשלח (ר"פ כ"ג) נכון כסאך מאז וכו' משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. והיינו ע"פ שא' בזוה"ק (ח"ב נ"ד א') נהירו דעתיקא וכו' רשימין בא' וא' אנקיב בחשוכי וכו' אתחבר נהירו דאלף ומטו לזיין וכו' ובהתגלות מ' עתיקא נתיישבה מלכותך דכתיב עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (ונת' כ"פ) ובשבת שיש התגלות מ' עתיקא אז ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. וזה שנא' והוכן בחסד כסא דאתתקן כרסייא דאיהי נפילה. וזה שמתחילין ויכלו אחר שאומרים יום הששי שהוא זיווג ה' ששי יחוד קוב"ה ושכינתי' כנ"ל והיחוד הוא רק בהתגלות עתיקא אומרים ויכל"ו גימ' ע"ב חסד שמתחיל בריאה חדשה עולם חסד יבנה ובחסד עולם רחמתיך:
16
י״זחדו חצדי חקלא בדבור ובקלא ומללו מלה וכו' אח"כ אומרים קדם רבון עלמין במלין סתימין אח"כ לעטר פתורא וכו' ולאו מלתא אוושא. הענין ע"ד שא' (ברכות נ"ח.) ברב ששת דחלף גונדא קמייתא וכו' חליף תליתאי כי קא שתקא ח"ל רב ששת ודאי השתא אתי מלכא וכו' דמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וכו' דכתיב וגו' לא ברוח ה' וגו' לא ברעש ה' וגו' לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. וזה שאומרים מקודם חדו חצדי חקלא שהוא רק הכנה לכנוס בהקדושה נצרך להיות בדבור ובקלא. ואח"כ קדם רבון עלמין היינו כשמגיעין ועומדין לפניו ית"ש ממש אז ולאו מלתא אוושא. כי ענין רוח רעש אש שקודם הקול דממה דקה הם הכנה לשורש היחוד והדביקות בה' אחד. כי רוח הוא התשוקה והרצון בתחלת הכניסה להקדושה שאז הוא בתוקף גדול כדאי' ברוקח אין חוזק כחסידות בתחלתו. וזה הוא מדתו של אאע"ה שנדבה רוחו ורצונו להפקיר עצמו כנגד כל מלכי ארץ במס"נ כדי לפרסם מלכותו ית"ש והוא רק הדרך והכנה לבא לד"ת כאמרם ז"ל באבות כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'. ואחר הרוח רעש הוא בחי' מדתו של יצחק אע"ה הפלגת היראה והחרדה כתרגום על רעש משריית מלאכי זיע ועל הזיעות הוא רעש ורעידת ארץ שהי' חרד על דבר ה'. ואחר הרעש אש הוא בחי' מדת יעקב אע"ה כמו שנא' והי' בית יעקב אש שהוא ענין דביקות בו ית' ברשפי אש. והנה על כל אלה המדרגות נאמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם שהוא ענין היחוד האמתי ע"י קבלת התורה. והאבות הק' הי' בחינתם רק הכנה שישתלשל מהם קדושת ישראל שיקבלו התורה בפועל מהשי"ת. כי הגם שקיימו האבות התורה עד שלא נתנה להם הי' רק מצד שכלם ותפיסת האדם. אמנם מדרגת משרע"ה הוא עצם היחוד בקבלת התורה מן השמים שהוא הדביקות בשורש בלי שום תנועה ופעולה והיינו בחי' קול דממה דקה. וע"י קדושת שבת באים לבחי' זו ולכן הוא המצוה ג"כ בשביתה מפעולת אדם רק מנוחה ועונג. ועי"ז מקבלים שפע הקדושה בחשאי בלי שום תנועה. וזה מרמז קדם רבון עלמין כשבאין למדרגה זו לפניו ית' להיות דבוק בהשרש אז במלין סתימין וכו' ולאו מלתא אוושא רק בקול דממה דקה כנ"ל:
17
י״חנהורי' ישרי בה כבר דברנו שכל שבת יש לו קדושה מיוחדת השייך לשבת זה כמו שנא' עולת שבת בשבתו ובהפרשה שקורין בשבת שם נרמז בחי' הקדושה המיוחדת לאותה שבת. ובפ' זו כתיב אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם היינו שכל אחד ואחד מישראל זוכה להיות מראה באצבע כמו בקריעת י"ס שאמר כל אחד זה אלי (כמו שנת' מא' ד'). וע"ז אומרים נהורי' היינו האור תורה כמו שנא' ותורה אור שהוא הקדושה מהד"ת של שבת זה ישרי בה. וההפטורה משבת זה שהוא ג"כ קדושת שבת זה מתחיל שוש אשיש בה' והוא הנחמה מצד ישראל שכל אחד מישראל מרגיש השמחה ואומר שוש אשיש וגו'. וכתיב כי בשמחה תצאו וגו' ובתיקונים (תי' כ"ב) על הפ' אמרתי עולם חסד יבנה חס"ד סליק לחושבן ע"ב שמהן וכו' ודא בוקר דאברהם וכו' והוכן בחסד כסא וכו' ורזא דמלה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ורזא דפורקנא בהאי חותמא איהו דעלי' אתמר כי בשמחה תצאו וכו' ואתוון בשמחה איהו מחשבה וכו'. ובפתח אליהו חכמה מוחא איהו מחשבה. והנה במאמר הראשון בראשית לא כתיב בי' ויאמר שהוא נגד מדת כ"ע שכל הנעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסא בי'. ותחלת ההתגלות הוא מאמר יהי אור שהוא כנגד חכמה שכבר יש בו התחלת התגלות ותפיסת המחשבה והוא כנגד אות י' שהוא בחי' מחשבה ותגו מרמז לכ"ע כידוע. וזה בחי' אור הראשון שנגנז לצדיקים. וזה שאומרים נהורי' ישרי בה שהוא אור הראשון שע"ז מרמז בתי"ז ואתוון בשמחה איהו מחשבה ישרי בה. ובס' הבהיר לקח שביעי ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים וכו'. ובשבת שיש בו מעט התגלות מאור הראשון הוא בבחי' כי בשמחה תצאו כי כשזוכין להתגלות מאור הראשון שיופיע בלב ממדת החכמה ממילא זוכין ליישר הלב וכתיב ולישרי לב שמחה ובסוף (פ"א דתענית) ישרים לשמחה. וזה שא' (ספרי בהעלותך) וביום שמחתכם אלו השבתות שאף שלא נצטוו בשבת על שמחה רק הישראל בעצמו משיג בשבת השמחה כמו שאומרים ישמחו במלכותך. וזה שא' כי בשמחה תצאו בשמח"ה אותיות מחשב"ה שהוא חכמה מוחא והתגלות מאור הראשון שיש בשבת וע"ז אומרים נהורי' ישרי בה. וכבר אמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם כנגד ז' המדות מעילא לתתא ומתתא לעילא. ומתתא לעילא הפטורת שבת זה כנגד מ' חסד גימ' ע"ב רזא דע"ב שמהן. וחסד עלאה נפקא מחכמה (זח"ב קע"ה א') ומעילא לתתא הפטורה זו כנגד מ' מלכות. ושניהם הם הכנה לר"ה כמו שא' (ויק"ר פ' כ"א) אורי בר"ה ובתי"ז (תי' ל"ו) ויהי אור דא ר"ה. וזה שא' בשבת הקודם נהורי' ישרי בה וכן מ' מלכות כמו שא' (ר"ה ט"ז.) אמרו לפני בר"ה וכו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכמו שתקנו אנכנה"ג בתפלת ר"ה ותמלוך אתה הוא ה' אלהינו לבדך וגו':
18
י״טכל ו' הנחמות עד שבת זה היו שהשי"ת מנחם את ישראל כמו נחמו נחמו עמי וכן קומי אורי כי בא אורך שהשי"ת אומר לישראל שבא אורך. אבל נחמה שבשבת זה שהוא כנגד מדת מלכות אז כבר ישראל מרגישין בעצמם הנחמה. וזה שמתחיל ההפטורה שוש אשיש בה' תגל נפשי וגו'. ובגמ' (תענית ל':) דרשו על הפ' שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. וצריך להבין הא עברו הרבה והרבה דורות והיו בתוכם התנאים והאמוראים והראשונים שהתאבלו על ירושלים ומתי ראו בשמחתה. ואם לאחר תחיית המתים הא אז כל ישראל יעמדו חוץ מי שכפר בתחה"מ ואז כולם יראו בשמחתה. אך הענין ע"פ שא' (ברכות ל"ג.) כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו דעה ניתן בין ב' אותיות מקדש ניתן בין ב' אותיות. היינו כשמוקף בין ב' שמות מורה שמוקף מכל וכל בהקדושה לכן בהמ"ק הוא אור מקיף וכן דעת שהוא פנימיות מכ"ע וכתר הוא ג"כ בחי' אור מקיף. וזהו כעין שנא' על לעתיד כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל שפירש"י כמו מאסף לכל המחנות היינו שהשי"ת הולך לפניכם וגם מאחריכם שהוא אור מקיף מכל צד. ובמזמור של יום השבת כתיב שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו דבשבת הוא פריסת סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל שבשבת ג"כ מאיר בחי' האור מקיף וכמו שאמרנו דשבת בזמן כמו מקדש במקום. ואז מרגיש כל אחד מישראל כאלו נבנה בהמ"ק בימיו. ואז הוא בבחי' שוש אשיש בה' כמו שא' (זח"ג קל"ג א') שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר דהא הוא חדוותא דכלא. ובסעודה שני' דשבת שהוא סעודתא דעתיקא בחי' כתר וכן בכל סעודות שבת עתי"ק אתיין לסעדא בהדה אז מרגיש הישראל השמחה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו שמוקף בהקדושה מכל צד והוא בחצרות קדשי. וזה שנא' שישו אתה משוש:
19
כ׳ולכן בשבתות אדם קובע סעודתו על היין (ברכות מ"ב:) שהוא כעין שנא' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי שהיין אי' (יומא ע"ו:) זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש וכן זכה משמחו לא זכה משממו. ובשבת שהוא בחי' בחצרות קדשי אז מקבציו ישתוהו שאז הוא בבחי' זכה משמחו. וזה שאומרים בסעודה ב' נהורי' ישרי בה דדעת הוא רוח הקודש (רש"י פ' תשא) והוא בחי' אור הראשון (כמו שנת' כ"פ) בקידושא רבא ובחמרא טבא שהוא יין הטוב בחי' זכה משמחו ומביא קדושה רבה וזהו שוש אשיש בה' וכאמור. תגל נפשי באלהי שהעיקר הוא הנפש שנקרא אדם שהגוף נקרא בשר אדם כמ"ש בזוה"ק (ח"ב ע"ו א'). ולכן אומרים הנחמה בשבת שאז הוא בבחי' צדיק וגו' בחצרות אלהינו יפריחו ומרגישין השמחה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו:
20
כ״אשוש אשיש בה' וגו' בפסיקתא להפטורה זו ד"א שוש בימות המשיח אשיש במפלתה של אומה הרשעה תגל נפשי באלהי זו מלחמת גומ"ג. זה מוסב על ב' המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד משב"י על ידו יהי' הניצוח באו"ה כמו שא' (בר"ר פ' ע"ג) שאין עשו נופל אלא ביד בני' של רחל שמרמז גם על משב"י. וזה אשוש במפלתה של אומה הרשעה. ואח"כ מלחמת גומ"ג שהוא יהי' רק עוד מציאות מהרע שבאו"ה והוא יקבץ הרע מכל הע' אומות שכן גו"ג ומגו"ג גימ' ע' והניצוח עליו זה יהי' ע"י משיח ב"ד וע"ז אמר תגל נפשי באלהי שאז יהי' בבחי' שבת דאי' (זח"ב ר"ה א') על שבת האי יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא. ובימות המשיח דאי' (שבת קנ"א:) אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה שיתבטל היצה"ר. והגוף הוא רק כשיש יצה"ר ובחירה ואז כשיתבטל היצה"ר ממילא יהי' ג"כ כמו שבת יומא דנשמתין וזה שנא' תגל נפשי. וכתיב בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע שש צרות היינו הו' גליות כמו שנחשבו (ויק"ר פ' י') מצרים ואשור וד' מלכיות שהם היו צרות בפועל ובשבע לא יגע בך רע הוא נגד מלחמת גומ"ג שבאמת לא יהי' צרה כמו שנא' יושב בשמים ישחק רק יהי' פחד לבד שיפחדו שבא על ה' ועל משיחו אבל אדני ילעג למו. וכנגד זה אמר הנביא כי הלבישני בגדי ישע הוא נגד משיח בן יוסף ע"ד שא' (ויק"ר פ' כ"א) ישעי ביוהכ"פ שהוא יברר שיהי' ועמך כולם צדיקים וכמו שא' (זח"ב כ"ג א') כל מאן דאתגזר איקרי צדיק ועי"ז יהי' הניצוח בכל האומות שכל השעבוד והגליות הוא ע"י שיש להם מקום לקטרג שגם בישראל נמצח מהרע שבהם. מעיל צדקה יעטני נגד משיח ב"ד כמו שמורה מלת צדקה צדק ה' צדק מלכותא קדישא ה' מדת מלכות בחי' שכינתא תתאה ומשיח ב"ד מרכבה למ' מלכות. והלשון מעיל צדקה יעטני היינו שמקיף מכל צד כמו סוכה דנק' צלא דמהימנותא ובזוה"ק (ח"ג ר"ל א') איהי אמונה. ומלחמת גומ"ג יהי' בסוכות (כמ"ש טור או"ח סי' ת"צ) ומה"ט מפטירין בסוכות ביום בוא גוג. ובשבת דאי' (שבת קי"ח) כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכיות וכל המקיים ג' סעודות ניצול ממלחמת גומ"ג לכן קורין אז הנחמות שמרגישין בלב הנחמות בשבת אף בהווה:
21
כ״בנשבע ה' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאוביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. צריך להבין על איזה זמן נאמר השבועה זו הלא בזמן החורבן לקחו אז האויבים הדגן והתירוש ומזמן החורבן ועד היום לא הי' לישראל עוד ארץ שלהם. גם מה שנא' בימינו ובזרוע עוזו ובגמ' (ברכות ו'.) בימינו זו תורה וכו' ובזרוע עוזו אלו תפילין ובזוה"ק (ח"ג רס"ט א') איתא ובזרוע עוזו ואין עוז אלא תורה והוא כמו שנדרש (זבחים קט"ז.) הפ' ה' עוז לעמו יתן על מתן תורה ולמה נצרך לזה שבועה חמורה כ"כ. אך הענין ע"פ שא' (רע"מ עקב רע"א ב') על הפ' לכו לחמו בלחמי וגו' ודא נהמא דאורייתא דבכתב ויינא דאורייתא דבע"פ. אבל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ג"כ כמי שמצינו (שבת ס"ג.) חגור חרבך וגו' א"ל האי בד"ת כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. וכן כאן המכוון שע"י האכילה זוכה לד"ת וכמו שאנו אומרים בסעודה שני' דשבת נהורי' ישרי בה שע"י הסעודה זוכין להאור. דלחם הוא קיום החיים כמו שנא' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם. ועיקר החיים הוא התורה כמו שנא' ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים וכמו שאומרים כי הם חיינו וכו'. וביין מצינו מפורש (סנהד' ל"ח.) אגברו חמרא אדרדקי כי היכא דלימרו מלתא וכו' נכנס יין יצא סוד. וסוד הכוונה על תושבע"פ ע"ד שא' (פסחים קי"א:) סודרא דמר כי צורבא מרבנן שדרך הת"ח לעטוף בסודר ואי' (שבת ע"ז:) סודרא סוד ה' ליראיו שהתושבע"פ מתגלה רק ליראיו כמו שנא' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכן אי' (תנחו' תשא ל"ד) אתם אומרים שאתם בניי וכו' מי שמסטורין שלי אצלו הם בניי ומסטורין הם הסודות. וכן אי' (סנהד' ע':) על פ' ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וכו' שהתושבע"פ שהוא חכמה תתאה חכמת שלמה נקרא רז ואור גימ' ר"ז כמו"ש בזוה"ק בכ"ד. והרי דבשתיית יין מתגלה סוד תושבע"פ. וזה שנשבע ה' בימינו זו תורה ובזרוע עוזו שנדרש ג"כ על תורה כנ"ל והיינו תושבע"פ וכמ"ש בזוה"ק (ח"ב קס"ז א') ובתיקונים (תי' כ"א) דמימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך היינו אף שלפעמים יוכל להיות מי שנא' בו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכ' בסה"ק שהיצה"ר והקליפות נהנים ממנו ומקבלים עוד חיות מזה. וכמו שא' (סוכה נ"ב.) שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאך האכילהו לחם והיינו מלחמה של תורה כפירש"י ואם צמא השקהו מים ג"כ מרמז על תורה. ומה שהיצה"ר רעב וצמא לד"ת הוא רק להכניס בלבו מחשבות זרות להתייהר או לקנתר שעי"ז יהנה הוא מד"ת זו. ומ"מ נאמר כי גחלים אתה חותה על ראשו שלבסוף מחשבתו לא תקום כי באמת הד"ת הם גחלים על ראשו שהמאור שבה יחזירו למוטב כמו שא' חז"ל. וכמו שאמרנו מה שדרשו (תענית ז'.) הפ' הוי כל צמא לכו למים על תלמיד שאינו הגון אף שיש עונש ללמדו כמו שא' (חולין קל"ג.) מ"מ להתלמיד אומרים לכו למים שישתדל ללמוד שהמאור שבה יחזירו למוטב. וכמ"ש רבינו חיים אור זרוע שאף שיענש על מה שלימודו שלא ע"מ לעשות מ"מ יהי' לו שכר בעד הלימוד. ע"ד שכ' התוס' (תענית י"א.) במתענה שנענש ומקבל שכר מידי דהוה אמתענה בשבת (ונת' במ"א). וע"ז אמר אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך שמבטיח השי"ת שהיצה"ר לא יוכל לשלוט בהד"ת שלומד. ודגנך מרמז לתושב"כ שהוא בחי' לחם כמו שנא' לכו לחמו בלחמי. ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו הענין הוא שבכל פעם שמתגלה בעולם דרך חדש בתושבע"פ מתגלה לעומת זה חדשות בחכמות חיצונות באומות. כמו שמצינו בזמן שמעון הצדיק שהי' משירי אנשי כנה"ג שהם יסדו התושבע"פ אז הי' כנגדו אלכסנדרוס מוקדון ורבו שהפיצו החכמת יונית שהוא מינות ואפיקורסות שזה לעומת זה וכמו שנת' במ"א שבזמן שהי' צריך להיות התגלות התושב"כ הי' אז חכמת מצרים ואח"כ בבבל הי' עוד אשפים וחרטומים לעומת שהי' אז בישראל נביאים. ובזמן שהתחיל להתפשט חכמת תושבע"פ שהוא על הגוון משכל החכמים שבאמת הוא מה שמופיע בהם השי"ת. התחיל אצלם לעומת זה חכמת יונית שהוא ג"כ מה שמחדשים משכלם. וע"ז נא' ואם ישתו בני נכר שהם האו"ה תירושך שמרמז לתושבע"פ. וכן אי' בתיקונים (תי' ח') ובושה החמה ס"מ וחפרה הלבנה נוקבי' דס"מ שהם אומרים שלהם הוא התורה שנמשלה לחמה וכעין שא' בזוה"ק (ח"ב קפ"ח א') שאמר ההגמון שאצלם הוא השפת אמת שתכון לעד וזה נגד בחי' תושב"כ וע"ז אמר ובושה החמה. וחפרה הלבנה הוא מה שמחדשים הם בשכלם ועל זה אומרים שהוא הלבנה שלהם סיהרא דמקבלא משמשא. ע"ז אומר ואם ישתו בני נכר תירושך. כי מאספיו יאכלוהו הוא נגד אם אתן דגנך וגו' שבאמת ע"י האכילה יבואו לד"ת והללו את ה' ומקבציו ישתוהו הוא נגד התירוש וזהו ישתוהו בחצרות קדשי שיהי' בבחי' היין שזכה משמחו שהיא סוד תושבע"פ וכאמור:
22
כ״גהנה דברנו (בשבת הקודם) דבשבת זה כבר הוא תחל שנה וברכותי'. ומתחיל הפ' זו אתם נצבים היום כולכם וגו' ואי' בתיקונים (הקדמה ד"ה קם סבא) חמש בגו חמש כנגד הב' לוחות ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל הא חמשא. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך הא חמש אחרנין וכו' ומנייהו אתיהיבו עשר דברין וכו'. והוא ע"ד מה שאמרנו (ונת' חג השבועות) מה שא' (זח"ג רע"ג א') בתרי לוחי אורייתא דאתיהיבו בשבת הגם דהלוחות לא נתנו בשבת רק הפי' הוא על מה שאז נקבע הד"ת בלב ע"ד שנא' כתבם על לוח לבך. והוא כמו שא' (שהש"ר פ' ישקני) שבמאמר אנכי נתקע ת"ת בלבם ובמאמר לא יהי' נעקר יצה"ר מלבם. ולוח הראשון הוא כנגד לב חכם לימינו דהדיבור הראשון אנכי ומצות שבת הם כלל הד"ת ומצות כיבוד הוא ג"כ ד"ת ששכרה תורה דכתיב למען ייטב לך ואין טוב אלא תורה והוא תושבע"פ כמו שא' (קידושין ל"א:) עד דאתער אסתייעא מלתא ודרש וכו'. ולא יהי' לך ולא תשא ג"כ שייכים ללוח ימין ע"פ שא' (ברכות ס"א:) יצה"ר וכו' ויושב בין שני מפתחי הלב שהיצה"ר יוכל להסית גם ללב חכם לימינו שלפעמים משים חושך לאור ורע לטוב ע"ד שמצינו במנשה וירבעם שדרשו בתו"כ והראו פנים לטעותם שהוא עבודה לשמים. ולכן דרש ירבעם ק"ג פנים כמנין עגל (כמ"ש סנהד' ק"ג:) ונגד זה מצות לא יהי' לך. ולא תשא הוא מה שלפעמים מראה היצה"ר עוד פנים שבזה מנשא השם שמים ובאמת הוא לשוא (ונת' במ"א) וכל זה נכתב על הלוח הימיני שהוא לעקור הרע ולהכניס הד"ת ושיהי' נקבעים בלב חכם לימינו. וכנגד זה ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל היינו שכולם יש להם חלק בד"ת כמו שנא' מורשה קהלת יעקב. ובלוח הב' נכתבו הלאוין שהוא להוריק הרע מלב כסיל לשמאלו מה שמסית ממש לרע והוא כנגד תושבע"פ שהוא הרב חכמה שעי"ז יכולים לתקן הרב כעס וכמו"ש בתיקונים (תי' כ"א) מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבע"פ וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב קס"ז א') יהי אור דא ימינא ויהי אור דא שמאלא. וכנגד זה טפכם נשיכם וגו' שהם אינם בני תורה מ"מ גם הם שייכים לד"ת כיון שהם מסייעים להתורה. ואמר מחוטב עציך עד שואב מימך ולא הוזכר עבדים סתם לכונה שאמרנו שבקניני האדם יש ג"כ קדושה כמו בעבד אאע"ה וכדומה. ומה שהזכיר כאן דוקא חוטבי עצים ושואבי מים הוא ע"ד שנא' בהפטורה זו אם אתן את דגנך עוד מאכל וגו' דהחוטבי עצים הוא לאפות לחם ולבשל כל מאכלים שקרוים ג"כ לחם שכל הסעודה קרוי' ע"ש לחם ומרמז שהם ג"כ מסייעים לתושב"כ שהוא בחי' לחם כמו שנא' לכו לחמו בלחמי ודא נהמא דאורייתא דבכתב ושואבי מים נגד ושתו ביין מסכתי יינא דאורייתא דבע"פ. והתורה נמשלה לכל המשקים (תענית ז'.) וגם למים שמניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך וכמו שא' (קידושין מ"ט:) סימן לגסות הרות עניות וכו' עניות דתורה ועניות דתורה היינו בתושבע"פ שבזה יש מדרגות. וזה שאומר מחוטב עציך וגו' דאף העבדים שישמשו את ישראל אף שהם יעשו בפועל התיקון ללחם ומים ממש מ"מ בישראל הלחם הוא מביא לתורה שבכתב והמים לתושבע"פ וכמו שאמרנו. ואף הם כיון שמסייעין לד"ת נכלל בהם ג"כ הד"ת. ושבת דכו"ע בשבת נתנה תורה ושבת זמן השפעת תושבע"פ כמו שנת' כ"פ קורין פ' זו בשבת:
23
כ״דשוש אשיש בה' בפסיקתא אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל תגל נפשי באלהי כשנמחלים עונותינו. זהו שאמר בהפטורה כי הלבישני בגדי ישע בגדי מרמז על הגוף שהוא לבוש להנפש. וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ע"ו א') שעיקר אדם הוא הנפש והגוף נקרא רק בשר אדם. וכתיב עור ובשר תלבישני שהוא רק לבוש ומתחלה קודם החטא הי' כתנות אור בא' ואח"כ נעשה כתנות עור שהוא משכא דחויא (כמ"ש בתיקונים הקד' ד"ה ועוד). ועיקר הישועה שצריך להאדם הוא ישועה מהיצה"ר. וזה שאמר כי הלבישני בגדי ישע היינו שנעקר היצה"ר מתוך ישראל וע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"ג קל"ג א') שוש אשיש בה' בעתיק יומין אתמר. ובסעודה ג' דשבת שאז התגלות מנחא דעתיקא כמו שא' (שם קכ"ט א') אומרים לבר נטלין ולא עאלין הנין כלבין דחציפין. דעיקר עמלק המכוון על היצה"ר וכמו"ש בזוה"ק (שם ק"ס א') עמלק יושב הא יצרא בישא וכו' ועמלק הוא קליפת כלב וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב ס"ה א') שהוא פנימיות משור וחמור שהם קליפות עשו וישמעאל דאותיות הפנימיות משור וחמור ו' מ"ו גימ' כלב. ולכן בסעודה זו בהתגלות מצחא דעתיקא אומרים לבר נטלין וכו' הנין כלבין דחציפין שאז כבר אשיש ביצה"ר שנעקר מתוך ישראל. מעיל צדקה יעטני הוא כנגד מה שאמר תגל נפשי באלהי שא' בפסיקתא הנ"ל כשנמחלים עונותינו. דתיבת צדקה מרמז על צדק מלכותא קדישא וה' מורה על ה' עלאה שהוא תשובה עלאה שזדונות נעשות לו כזכיות כמ"ש (יומא פ"ו.) וזה הפי' מעיל צדקה שנעשה מהעונות לבוש אור וזכיות. וע"ד מה שאמרנו הפי' והותירך ה' בכל מעשה ידך לטובה שמכל המעשים שעשה יושאר יתרון לטובה וכמו שנא' עליהם הוא יחי'. וזה מה שאמר ותגל נפשי באלהי שהנפש שהוא עיקר האדם תשמח במה שיעטני במעיל צדקה שיושאר יתרון לטובה שיזכה לתשובה עלאה ושיהיו נעשים כזכיות. ולתשובה עלאה כזו זוכין בשבת כמו שאמרנו למעלה. כי כארץ תוציא צמחה שהוא שגדל בלא זריעה וכגנה זרועי' תצמיח מה שגדל רק לאחר הזריעה כן ה' אלהים יצמיח צדקה שיש אופן שזוכין ישראל ע"י מה שגלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך כמ"ש (ברכות י"ז.) היינו שבשורש קשורים בהשי"ת. ויש אור זרוע לצדיק שהשי"ת זרע האי אור בג"ע. ועביד לי' שורין ע"י דהאי צדיק כמ"ש (בזוה"ק ח"ב קס"ו ב'):
24
כ״הכחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי'. שם הוי"ה נקרא בבחי' חתן וכנס"י שהוא בחי' שם אדנ"י נקרא בשם כלה. וסעודה ג' דשבת שכנגד יעקב אע"ה שצורתו חקוקה בכסה"כ היינו שהוא מה שנא' בצלמנו כדמותינו שהי' כאדה"ר קודם הקלקול וכמו"ש (ברש"י ויצא) והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך שהי' כמו קודם הקלקול דכתיב ולא יתבוששו. ומהאי טעמא אי' בגמ' (ב"מ פ"ד.) שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר ובזוה"ק (ח"א קמ"ב ב') שופרי' דיעקב הוי שופרי' דאדם ממש. ולכן הוא מרכבה לשם הוי"ה וזהו כחתן יכהן פאר. וככלה תעדה כלי' שלא יחסר לכנס"י מכל קישוטי כלה. ובפסיקתא ואם נפשך לומר מה כלה כיון שכלו ימי שמחתה חוזרת למלאכתה וכו' ת"ל שמחת עולם על ראשם דכלה הוא רק ז' ימי המשתה ואח"כ לא נקרא עוד כלה אבל ישראל נקראו תמיד בבחי' כלה. והוא ע"י שבשבת משיגים נשמה יתירה נשמה חדשה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי כמ"ש בזוה"ק ועי"ז נקראים כלה וימי המעשה הם ז' ימי המשתה ולשבת הבאה משיגים נשמה חדשה יותר והוא כלה חדשה וכן לעולם. וכן לעתיד אמרו (ברכות ס"ד.) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. והיינו דכל ימי המעשה ילכו מחיל אל חיל כמו שפירש"י מישיבה לישיבה ובשבת יראה אל אלהים שהוא יום המנוחה ובנוחה יאמר שובה ה'. ואמר כחתן יכהן פאר ובגמ' (מו"ק כ"ח:) מה כהן בראש אף חתן בראש. דבבגדי כהונה כתיב לכבוד ולתפארת ואי' (סנהד' פ"ג:) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם וכו' שבלא בגדים אינו כהן כלל. ואמר על ישראל ג"כ שהם כחתן והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' י"א) אמר לה הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך ומזה שא' בן זוגך מוכח שישראל נקראים בבחי' חתן שהם מכניסים קדושה לשבת וזה שאמר היינו דבור זכור את יום השבת לקדשו היינו להכניס קדושה לשבת (כמו שנת' כ"פ). והרי הם בשבת כחתן יכהן פאר והוא כנגד בגדי ישע ומעיל צדקה יעטני זה כנגד שאמר וככלה תעדה כלי' כנ"ל:
25
כ״ובפסיקתא החדשה בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ו' ע"י שלמה א' ע"י ירמי' וג' ע"י ישעי' וכנגדן לבש הקב"ה עשר לבושין וכו'. וידוע דבכל מקום מספר עשרה מכוונים כנגד העשר ספירות וכמו שאמרנו במה שאומרים עשרה אני יודע עשרה דבריא. והיינו שכל מספר עשר מרמז לעשרת הדברות וע"ד שא' (זח"ג י"א ב') עשרה מאמרות במע"ב ועשרה מאמרות במתן תורה. והם העשר לבושים שלבש השי"ת היינו מה שהאציל ע"ס לבריאת העולם. וחשב שם ב' לבושים שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה הי' שנא' וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. והם כנגד מה שנא' בהפטורה זו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני שהם כנגד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שהם מרכבה למדת צדיק יסו"ע ומדת מלכות. רק שכאן בהפטורה הקדים ישע שהוא כנגד יסוד כמו שא' ישעי ביוהכ"פ ואח"כ צדקה שהוא כנגד מ' מלכות שכן הסדר בע"ס יסוד מלכות. ובפסיק' שמדבר בלבושי השי"ת חשב מקודם צדקה ואח"כ כובע ישועה שכן סדר הכיבוש מצד השי"ת צדקה כשריון ואח"כ כובע ישועה בראשו. ובמ"ר (בראשית פ"ב) דרש וחושך זה מלכות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיהן דאי' (זוה"ח יתרו) ונוגה לו סביב דא מלכות יון דסחרא להון נוגה ולא בהו נוגה דכתיב בהו סביב בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותי' אוף הכא וכו'. והיינו שהם ג"כ חידשו בחכמתם מעט מדות שרוח ע"פ שכלם אבל באמת הם שורש המינות האפיקורסת שהוא חכמת יונית וזה נקרא חושך. והוא זלעו"ז כנגד אור תושבע"פ. ולא כחכמת מצרים שהי' כישוף וכדומה שהי' ע"י כח הטומאה והוא לעומת תושב"כ בקדושה (ונת' במ"א). והניצוח למלכות יון הוא ע"י כח תושבע"פ מ' מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. וזה נקרא צדקה צדק ה' צדק מלכותא קדישא כידוע וה' ג"כ מ' מלכות כמו שא' (זח"ב קע"ח ב') ה' ד' הוות בקדמיתא ומדאתעברת ביוד בגווה וכו'. והיינו דיוד משם הוי"ה הוא חכמה היינו חכמה עלאה והיוד מהשם אדנ"י חכמה תתאה וההשפעה הוא ע"י היוד שבשם שד"י דאיהו ברית דנפיק מגו יוד עלאה קדישא (זח"ג רט"ו א') ואז נעשה אות ה' שמרמז למ' מלכות (ונת' ר"ח אלול) וזהו וילבש צדקה כשריון. וכשנכנס החכמה בלב אז זוכין לבחי' הדעת וכמו שנא' כי תבא חכמה בלבך דהוא בינה לבא אז ודעת לנפשך ינעם ודעת פנימיות מכ"ע כידוע. וזה שנא' וכובע ישועה בראשו שהוא בחי' כ"ע והוא ע"י מדת יסוד שמחבר תושב"כ ותושבע"פ. והב' לבושים אלו הם כנגד נצח והוד שמשה רבינו ואהרן מרכבה להם משה שושבינא דמלכא שהוריד התושב"כ מן השמים ואהרן שושבינא דמטרוניתא להכניס החכמה בלב ישראל (כמו שנת' כ"פ). וב' לבושים האחרונים חשב בפסיקתא הלבוש הט' עתיד ללבוש הקב"ה וכו' אדום הוא שנא' מדוע אדום ללבושיך הלבוש העשירי וכו' ליפרע מגומ"ג הדור הוא שנא' זה הדר בלבושו. ושניהם נזכרו בהפטורה זו והם כנגד יסוד ומלכות כנגד הב' משיחים משיח בן יוסף שהוא מרכבה למ' צדיק יסו"ע ומשיח בן דוד שהוא מרכבה למ' מלכות. לבוש אדום כנגד משיח ב"י והוא כנגד ניצוח או"ה וכיבוש מלכות הרשעה וכנגד זה הפ' מדוע אדום ללבושך וגו'. והלבוש העשירי ליפרע מגומ"ג הוא כנגד מ' מלכות וכנגד זה הפ' זה הדור בלבושו וגו' שלבושו הדר. וכמו שחשב בלבוש הראשון הוד והדר לבשת דכ"ע איהו כתר מלכות המגיד מראשית אחרית כמו"ש (בפתח אליהו.) וכן נזכר בפסיק' זו ב' פסוקים האחרונים שנקראו ישראל כלה (אם נחשב של ישעי' האחרונים כמו שנחשב בגמ' ב"ב י"ד:) חשב פסוק הראשון כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי' והב' ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. והוא ג"כ כנגד מדת יסוד ומלכות ככלה תעדה כלי' שהם קישוטין דכלה נגד מדת צדיק יסו"ע שנקרא יפה תואר ויפה מראה שהמכוון על גוף נאה ונקי מפגם הברית. וכן מה שא' (ב"מ פ"ד.) אנא אשתיירי משפירי ירושלים וכו' שופרי' דר"כ שופרי' דר"א שופרי' דיעקב אבינו אין המכוון על יופי הגוף שע"ז נא' הבל היופי רק גוף נאה מפגם זה ומעין שופרי' דיעקב שאמר כחי וראשית אוני כמו"ש (יבמות ע"ו.) והי' כאדה"ר קודם הקלקול דכתיב בי' ולא יתבוששו שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק להוליד תולדות כמו"ש (רש"י פ' ויצא) שלהוליד תולדות אמר כך. וזהו וככלה תעדה כלי' שהם התכשיטין. ומשוש חתן על כלה נגד מדת מלכות דנק' כלה. וכבר אמרנו דמעילא לתתא הפטורה זו כנגד מ' מלכות והוא הכנה לר"ה שאומרים ותמלוך אתה הוא ה' אלהינו לבדך:
26
כ״זכי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וגו' ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים. ופירש"י ז"ל שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי'. ודרשו זאת מיתור הלשון בפסוק זה לאמר מי יעלה לנו וגו' לאמר מי יעבור לנו שהי' די לומר לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא. וממשמעות הלשון לאמר נראה שהי' נצרך לאמר כן באמת אם היתה בשמים או מעבר לים. ולהבין זאת איך הוא המציאות שיהא נצרך לעלות בשמים אחר התורה בשלמא מעבר לים יוכל להיות שאם אין התורה נמצא כאן או הרב ללמדו תורה רק במדינת הים מחויבים לחזור אחרי'. אבל בשמים אין מציאות כידוע מהלכות שנשתכחו שהשיבו להם לא בשמים הוא. וי"ל שהוא ע"פ מאמר הגמ' שם על לא בשמים הוא שלא תמצא התורה במי שמגביה דעתו עד לשמים ולא מעבר לים הוא שלא תמצא אצל מי שמרחיב דעתו כים. והנה שבודאי אין מדברים מהגסי רוח לבטלה רק ממי שיש לו באמת גובה לב בדרך ה' להיות מנושא בנפשו על כל עניני חמדת עוה"ז והוא רוכב על במתי ארץ רק נפשו מקושר תמיד בשמים. וכמו כן מי שלבו רחב כים היינו שיש לו רוחב לב בד"ת שלבו מלא בד"ת הנמשלו למים כמו שנא' כמים לים מכסים. ואעפ"כ אם יש לו מזה איזה התנשאות ויתרון בנפשו על אחר אין לו שייכות בעצם להיות נקנה בו הד"ת כי ד"ת נמשלו כמים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך דייקא. ועל רמז זה ירמז הפ' באמרו לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו היינו שבאמת צריכים לנפש גבוה כזה שיהי' מנושא על כל חמדת העוה"ז עד לשמים שהוא יהי' לרב ללמוד תורה ממנו כאמרם ז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו. וזה מי יעלה לנו וגו' ויקחה לנו היינו שנלמוד מאתו ד"ת וכן מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו היינו נפש יקרה כזה שלבו מלא מד"ת והאמת דצריך כן וכמ"ש בסוף הוריות ניתני מר עוקצין וכו' מי ימלל וכו' שיכול להשמיע כל תהלתו. וכדי שלא יפול לב האדם עליו מזה שרואה ומרגיש בנפשו שיש לו נפש נמוכה שאין בכוחו להגיע למדריגות הנ"ל וגם אין לו רב כזה שיוכל ללמוד ולקבל מאתו. ועכ"ז לא יאמר נואש לנפשו וע"ז אמר לא בשמים וכו' דבאמת ד"ת קרובים לכל אדם כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך דייקא כל אחד כפי מה שהוא. וע"כ אמר זה לשון יחיד אף שפתח לשון רבים לנו וישמיענו ונעשנה דר"ל דגם כי רחמנא לבא בעי ואיך שהוא עומד גם אם יש לו נפש נמוכה מאוד אם יתן על לבו לעשות עבודתו המוטלת עליו לפי כוחו ושכלו יהולל בפיו ע"י תורה ותפלה הוא חשוב מאוד לפניו ית'. כמו שאמר האריז"ל להרח"ו ז"ל על אחד שיש לו נשמה גבוה מאוד יותר ממנו ועכ"ז הוא יותר חשוב ע"י עבודתו לפי ערכו לפניו ית'. וגם אם יהי' נצרך לרב כזה בודאי יזמין לו השי"ת לטוב לו. וזאת מצינו בדוד המע"ה שהוא הי' הנפש הנמוכה בתולדתו מאוד כידוע מהאריז"ל וכן א' במדרש ע"פ בחרתי הסתופף בבית אלהי אברהם יצחק ויעקב בקיטון משה ואהרן בטרקלין ואני בסף ודייקא במעמד הנמוך כזה פעל לפניו ית' עד להפליא כמו שנא' אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה וא' ע"ז דהאבות מאסו ולא רצו נפש זה ובאמת הוא יהי' לראש כי משיח הוא דוד בעצמו ועליו א' ירום ונשא וגו' ודרז"ל מחבות וממרע"ה. ומסיים כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך היינו ע"י תפלה שדייקא ע"י שמכיר את שפל ערכו וישפוך את נפשו לפני השי"ת הוא חשוב מאוד לפניו ית' כמו שנא' תפלה לעני כי יעטוף שהוא עוטף את כל התפלות שבעולם מפני שתפלתו מקובלת לפניו ית'. כמו שמצינו במנשה מלך יהודה שהוא הי' בין הנמנים שאין להם חלק לעוה"ב ועכ"ז דרשו עליו במד' שוח"ט פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם. וגם דרשו זאת (במד"ר אמור) על הדור הזה שהוא ערער ממעש"ט ואין לנו על מה להשען ולא נשאר לנו רק התפלה ועכ"ז לא בזה את תפלתם שכל פרט נפש מישראל איך שהוא עומד תפלתו מקובלת לפניו ית' להוושע בכל עניניו:
27
כ״חומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב וגו' אי' בבעה"ט את לבבך ואת לבב ר"ת אלול לכן נהגו להתחיל להשכים לסליחות מר"ח אלול. ואנו נוהגין לתקוע בשופר מר"ח אלול שהוא התעוררות לתשובה כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והיינו שעשרת ימי תשובה מתחילין מר"ה וחודש שקודם לו ג"כ זמן תשובה. ומה שאמר ומל ה' וגו' מרמז שאף מצד השי"ת מסוגל אותו חודש לרחמים שאז הם ימי רצון שעלה משרע"ה לקבל לוחות האחרונות והשי"ת מצידו מסייע לתשובה. וזהו ומל ה' אלהיך וגו' שאחר שדיבר למעלה מתשובה שמצד האדם כמו שנא' והשבות אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' אמר אח"ז אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' אף שבפסוק הקודם אמר הלשון אשר הפיצך ה' אלהיך שמה ולא אמר אשר הדיחך כמו שכתב לעיל קודם הפ' ושבת. וכמו שאמרנו (ונת' במא' ה') שאחר התשובה כבר אינם בכלל נדחים. מ"מ אמר כאן שיוכל להיות שיש עוד מי שהוא בכלל נדחים שהם צריכים לשופר גדול דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארמ"צ האובדים היינו שנטמעו בין האומות ואינם יודעים כלל שהם מזרע ישראל והנדחים בארץ מצרים שהם נדחים כ"כ בתוך הקליפה כמו במצרים שהיו מוקפים שם כעובר בבטן אמו והם צריכין שופר גדול שיעורר אף אותם ג"כ שכל מי שהוא רק מזרע ישראל לא ידח ממנו נדח לכן אמר הלשון אם יהי' נדחך. ואמר אם יהיה נדחך בקצה השמים ולמעלה בפר' הקודם בפר' התוכחות לא כתיב רק והפיצך וגו' מקצה הארץ ועד קצה הארץ והול"ל גם כאן אם יהי' נדחך בקצה הארץ. אך זה מוסב על הנשמה של האדם כמו שנדרש (סנהד' צ"א:) יקרא אל השמים מעל זו נשמה. ואמר הלשון בקצה השמים היינו שאינם חוץ לשמים לגמרי שלא יהי' להם ח"ו שום אחיזה בקדושה רק הם עוד בקצה השמים שיש להם אחיזה בנשמה עוד מה. וע"ז אמר משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך היינו מצד השי"ת וכמו שנא' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכמו שא' (שם צ"ז:) הקב"ה מעמיד וכו' כהמן וישראל עושין תשובה. ואח"ז נא' והביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' פי' שיביאך לקדושה. והטיבך והרבך מאבותיך והטיבך שיעשה אותך שתהי' טוב והרבך מאבותיך ע"ד שא' (ברכות ל"ד:) מקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. ואמר ומל ה' אלהיך את לבבך שהשי"ת מצידו יסור היצה"ר מלבבך. ואת לבב זרעך הפי' כמו שאמרנו למעלה שיתבררו כ"כ שהבנים כבר יהיו נולדים בקדושה בלא יצה"ר לא כמו שהי' בשעת מ"ת שחזר אח"כ היצה"ר. ואמר לאהבה את ה' אלהיך ע"ד שאומרים בשם הרבי ר' בער זצ"ל שעיקר השתדלות האדם מצידו צריך להיות עיקר ביראה כמו שנא' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה והאהבה בא אח"כ ממילא מצד השי"ת בתורת מתנה ע"ד שא' דרכו של איש לחזור אחר אשה. ואמר בכל לבבך הוא כמו שאמרנו למעלה (מא' ה') בכל הג' קדושות ובכל נפשך נראה דקאי על ג' כוחות הנפש שהוא נפש רוח נשמה. למען חייך שהקדושה הוא עיקר החיים היפך הג' קליפות שמוציאין את האדם מן העולם. ואמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך הוא ע"ד שא' (סנהד' צ"ט.) אימתי אתי משיח א"ל לכי חפו להו חשוכא להנהו אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וגו'. שכן נצרך לכדי שיבוא האור לישראל להיות מקודם החושך יכסה ארץ וגו' וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג רע"ב ב') בשבת כגוונא דצריך לקבלא גבירתא בכמה נהורין וכו' ובהאי חדוה ותיקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכי' וכו' דאי מלאה זו חרבה זו. ובזוה"ק (זו"ח בלק) מאשר יקרת בעיני נכבדת דדרש על בעל תשובה דאיהו מגרמי' אתיקר ואתן אדם תחתיך אל תקרא אדם אלא אדום (כמו שנת' במק"א) דאז צריך להיות אדום תחתיך שיהי' הוא יורש חלקו וחלק חבירו בגיהנם וישראל מוציאין מהם הקדושה. ואמר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' הוא הבת קול המעורר על התשובה וכאמור. ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום כאן מדבר ממעשה המצות וקיומם אחר שיעורר השי"ת מצידו על התשובה כנ"ל. שגם על קיום המצות צריך עזר השי"ת דסתם מצוה נקרא בירוש' ומדרשים מצות גמ"ח דמצות גמ"ח יכול כל אחד לקיים בכל זמן דגמ"ח בין לעניים בין לעשירים (כמו"ש סוכה מ"ט:) כשעושה טובה למי שיהי' מקיים בזה מצות גמ"ח. ומ"מ מצינו (גמ' שם) שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלהים שלפעמים מכשיל השי"ת ח"ו בעניים שאינם מהוגנים (כמ"ש ב"ב ט':) וצריך עזר אלהי למצוא לעשות חסד עם אנשים מהוגנים. וזהו ועשית את כל מצותיו וגו' שע"ז ג"כ יעזור השי"ת מצידו להבע"ת לקיים המצוה כתיקונה:
28
כ״טנשלם פרשת נצבים בס"ד
29