פרי צדיק, פרשת פרהPeri Tzadik, Parshat Parah
א׳זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו'. יש להבין דהוה ליה לומר זאת חוקת הפרה כדכתיב זאת חקת הפסח. אך בפסיקתא רבתי נראה שמיישב זה שא' (סי' ו' מפיסקא דפרה) מזוקק שבעתים שהתורה נדרשת מ"ט פנים ואף הפרשה זו מזוקק שבעתים כו' כשם שהתורה נדרשת במ"ט פנים ואף זו יש בה מ"ט פנים שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה ע"ש. ויש להבין מאי קמ"ל הא כל פרשה בתורה יש בה מ"ט פנים וכן כל פסוק וכל תיבה מדברי תורה ולמה ישתנה פרשת פרה מכל פרשיות התורה ולמה הוצרך לומר ואף הפרשה זו כו' ואף זו כו'. גם להבין ענין מ"ש ששקולה ככל התורה. אך בא ליישב דמטעם זה כתיב זאת חקת התורה שהיא שקולה כנגד כל התורה דאיתא (זח"א רב א) דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא ופרשת פרה יש בה כח זה שעל ידי קריאת פרשה זו פועל בלב שיוחקקו כל הדברי תורה ולהטהר מכל טומאות היצר הרע. וכמו שבת ששקולה כנגד כל התורה וכמ"ש במ"ר (בשלח סו"פ כה) דמטעם זה על שמירת יום א' של שבת בן דוד בא. וכ"כ בזוה"ק (ח"ב פט א וש"מ) ונקרא שבת חק וכמ"ש במכילתא אמה שנאמר שם שם לו חק חק זה שבת והיינו שע"י מצות שבת נחקק בלב כל הדברי תורה. וכן פרשת פרה נקרא חק שנחקק על ידו כל הדברי תורה וזה טעם שנאמר זאת חקת התורה. ונאמר בפרשה זו בפרט ז' פעמים ז' כמו שחשב שם שהתורה מזוקק שבעתים. וז"ש בזוה"ק (חקת קפ ב) חק התורה מיבעי ליה מאי חקת ואוקימנא ה' ד' הות אבל ת' הוא ד' נ' מחבר כחדא כו' והיינו שמרמז על תורה שבעל פה שהוא נ' שערי בינה וד' היינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וה' ד' הות היינו קודם דקבילת עוברה כשהיא דלה. והתורה שבעל פה הוא הרב חכמה לתקן הרב כעס כמו שנת' כ"פ. ועיקר התורה לתברא יצר הרע הוא התורה שבעל פה כמ"ש (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובית המדרש הוא מקום חידוש הלכות דתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס. ולימדנו הכ' שע"י קריאת פרשת פרה נחקק בלב הדברי תורה ומועיל לתקן הרב כעס לתברא יצר הרע. וז"ש בירושלמי (הובא ברש"י מגילה כט.) בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבא' בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של ישראל. וצריך להבין למה נקרא קריאת הפרשה טהרתן של ישראל. אך באמת למה תקנו קריאת הפרשה אם להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהן בטהרה (כמ"ש רש"י שם) הלא בזמן הזה אין לנו פסח ואם יבנה בהמ"ק ב"ב הלא אז יתגלה אפר פרה ולמה צריכין לפרסם פרשה פרה שיעשו פסחיהן בטהרה. וא"כ עכ"פ בזמה"ז הו"ל להקדים פרשת החודש ולמה הקדימו פרשת פרה. אך הענין כמו שאמרנו שקריאת הפרשה מועיל לטהר הלב מטומאות היצר הרע כנ"ל וז"ש בירושלמי שהיא טהרתן של כל ישראל שקריאת פ' פרה מועיל לטהר הלב כסיל מועיל לתקן שורש היצר הרע ושרשו הוא מהנחש שהביא הקלקול לעולם. ועל כן מועיל הזאת הפרה לטהר מטומאת מת שזה הביא הנחש לעולם. וזה ענין מ"ש בפסיקתא שם בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה עוסק וספרו בידו ועוסק וקורא הפרשה זו בפ' פרה אדומה זאת חקת התורה ולמה. אמר הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל מנין פי צדיק יהגה חכמה וגו' פי צדיקו של עולם יהגה חכמה הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חקת התורה. ואחר כך איתא בפסיקתא (שם סי' יג) בשעה שעלה משה לשמים שמע קולו של הקב"ה שהוא יושב ועוסק בפרשה פרה אומר הלכה בשם אומרה ר"א אומר כו' ע"ש (וכ"ה במ"ר ותנ' חקת) והיינו שמתחלה מיירי בפסיקתא בפרשה פרה הכתובה בתורה ואחר כך מיירי בתורה שבעל פה בהלכות פרה אדומה שזה עיקר טהרת ישראל הרב חכמה לתקן רב כעס כנל. ועל כן דקדק מתחלה וכ' וספרו בידו והיינו ס"ת שהיה קורא בה פ' פרה. ואחר כך אמר הלשון שמע קולו של הקב"ה שהוא יושב ועוסק בפ' פרה כו' היינו בביאור הלכות פרה אדומה וכדמסיק שאמר הלכה שהוא משנת ריש פרה. ומ"ש קונו של הקב"ה היינו דקול הוא חיות הדיבור וכמ"ש (זח"ב ג' א) קול אתי לדיבור כו' קול איהו כלל דיבור איהו פרט ע"ש. דדבור היינו תורה שבעל פה כמ"ש (שבת קלח :) דבר ה' זו הלכה ובזוה"ק (ח"א לב א) דבור אקרי שבת ושבת אקרי דבור והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא יום השביעי וכמ"ש (שם מז ב) וזהו פרט וקול הוא כלל היינו התורה שבכתב שהוא חיות הדבור דתורה שבעל פה. וז"ש בפסיקתא ומ"ר ותנחומא שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשה פרה וכו' ר"א אומר עגלה בת שנתה וכו' והיינו חיות הדיבור שהוא הכח שנותן השי"ת הדיבור בלב החכמים עדש"נ דברי אשר שמתי בפיך. וזה עיקר התורה שבעל פה שמתקן הרב כעס כנ"ל. ולמעלה בפסיקתא מיירי מפ' פרה הכתובה בתורה ועל כן דקדק וכ' וספרו בידו כו'. וענין זה הוא דייקא בשבת פ' פרה שהיא פרשה כתובה בתורה שבכתב. וחיוב קרייתה הוא מתקנת חכמים שתקנו לקרותה בשבת זו והוא כח תורה שבעל פה. ובעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא כמ"ש בזוה"ק (ח"ג לא ב וש"מ) ואז השי"ת ג"כ קורא פרשה פרה שהשי"ת מקיים כל המצות כמ"ש (מ"ר ר"פ בחקותי וש"מ) ואף מצות ותקנת זקנים (כמ"ש מדברי תורה נשא כט) וז"ש פי צדיק יהגה חכמה פי צדיקו של עולם הוגה בתורה באיזו תורה בזאת חוקת התורה והיינו ע"י קריאת ישראל פרשה זו. וז"ש ולמה אמר הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל והיינו שקריאת הפרשה מועיל לטהר ישראל מוטמאת יצר הרע והוא כח כלל הדברי תורה לתברא יצר הרע ומטעם זה כ' זאת חוקת התורה ולא חקת הפרה. וזהו המכוון במ"ש ולמה. ר"ל דמאיזו טעם קורא בפ' פרה אדומה זאת חוקת התורה ועז"א א' הקב"ה איני עוסק אלא בטהרתו של ישראל וע"ע כ' חקת התורה שהיא שקולה ככל התורה להיות מטהר הלב מהיצר הרע וכנ"ל:
1
ב׳פי צדיק יהגה חכמה אמר פי עפמ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ובזוה"ק (בלק רא ב) אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי' ה' ע"ש והוא מ"ש בס' יצירה יום שבת בשנה ופה בנפש וכבר אמרנו שבודאי אין המכוון שהפה נברא בשבת שהרי דיבר אדם הראשון בע"ש עם הקב"ה וקרא שמות בע"ש רק בשבת נברא הכח מתורה שבעל פה שיהיה האדם מדבר דברי אשר שמתי בפיך ויהיה פי' ה'. והענין כמו שאמרנו דבשבת זה בקריאת הפרשה שהיא תורה שבכתב ותיקון לקרותה היא מחכמים כח תורה שבעל פה ואז לעילא גם השי"ת קורא הפרשה ועוסק בהלכותיה. וזש"נ פי צדיק פי צדיקו של עולם יהגה חכמה הוגה בתורה ואמר יהגה חכמה שהוא ע"ש הקול חיות של הדיבור שזהו בחינת חכמה דסיהרא תורה שבעל פה מקבלא משמשא תורה שבכתב וכמו שאמרנו בלשון מ"ש שמע קולו של הקב"ה שהיה יושב ועוסק כו' והיינו דענין פ' פרה שמטהר מטומאת מת והיינו שמתקן כל שורש קלקול הנחש שגרם המיתה וזה א"א לתקן רק ע"י הרב חכמה שבא לתקן הרב כעס. וז"ש בפסיקתא שם ומד' (רות"נ חוקת) אמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה כו' דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידים להיות צפוים לכם לעולם הבא כו' והיינו דלתקן שורש הקלקול עקרו לעתיד דכ' בלע המות לנצח וגו'. אך משה רבינו ע"ה שלא ידע כלל מרע שכשנולד נתמלא הבית אור (כמ"ש סוטה יב.) הוא הבין שיכולים לתקן כל הקלקול כמו שיהיה לעתיד והוא באמת לא מת כמ"ש (שם יג :) מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ובזוה"ק (יתרו פט רע"א) בג"כ ולא ידע איש את קבורתו כתיב כו' והיינו שאין שום אדם יכול להבין איך יצויר באיש כמשה רבינו ע"ה שיכתב בו ענין קבורה כיון שהוא חי וקיים שלא ידע משום רע. אבל לאחרים חקה היינו לאחרים שקלקלו ענין פרה חוקה שאי איפשר להבין איך יתוקן כל הפגם שגרם המיתה ואיך יהיה טהרה לטומאת מת שעומק זה לא יתגלה רק לעתיד דכ' בלע המות לנצח שאז יתוקן כל קלקול הנחש. ומסיים במד' ופסיקתא אלה הדברים עשיתים אעשה אין כתיב אלא עשיתים לרע"ק וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לרע"ק וחביריו וכל יקר ראתה עינו זה רע"ק וחביריו. והיינו שע"י תורה שבעל פה שהוא הרב חכמה יכולים לתקן הרב כעס אף אחר שקלקלו וזהו כח תורה שבעל פה שהיה רע"ק שורש תורה שבעל פה כמ"ש האריז"ל והוא שער הנ' המתגלה לבעל תשוב. ועל כן אין בו שייכות למשה רבינו ע"ה שלא ידע כלל מרע נגלה לרע"ק שהיה בן גרים. ושורש התורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה הוא התורה שבעל פה שהיה כלול בתורה שבכתב כמו שהיה אם לא חטאו ישראל שלא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה כו' (כמ"ש נדרים כב :) והיה כל תורה שבעל פה כלול בה' חומשי תורה והוא בסוד הדעת והוא ענין הלכה למשה מסיני שהוא מפורש שהוא מסיני מן השמים וזה נמסר רק למשה רבינו ע"ה (כשנ"ת חנוכה מא' ב ד"ה והוא ענין). מה שאין כן רע"ק שהיה בן גרים השיג שער הנ' המיוחד לבעל תשובה וזהו כל יקר עד"ש (ב"ר פ' ט) כל אשר עשה והנה טוב מאד על כל היפך הטוב שהוא כדי שיהיה טוב מאד ועד"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טוב אלא מגו בישא. וזה כשנעשין זדונות כזכיות ע"י תשובה מאהבה שאז מתגלה האור ממאמר ראשון שנזכר בו תוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים כמ"ש בב"ר וכמ"ש (שבת פט :) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית כו' והיינו שמתגלה אז שכן היה רצונו ית' שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ואז כשלג ילבינו שיהיו כזכיות. וזהו כל יקר דיקר נדרש (מגילה טז :) אלו תפילין כו' והיינו בחינת מאמר א' שנגד כ"ע קרקפתא דתפילין וזה כל יקר שמאיר מתוך ההיפך נהורא דנפיק מגו חשוכא. וע"י תורה שבעל פה יכולים לתקן שורש הקלקול הרב כעס. וז"ש בפסיקתא (סי' ז) אמר שלמה כל זה נסיתי בחכמה כו' בכל פרשיות של תורה ובכל עמקי החכמה נכנסתי ועמדתי עליהם כו' אמרתי אחכמה על הפרשה זו צוח אחכמה כו' וכ"ה במד' (רבה ותנ' חוקת שם) ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ע"ש ויש להבין היכן נרמז בפסוק זה דקאי על פ' פרה אדומה. אך כ' כי ה' יתן חכמה והיינו תורה שבכתב שנתן השי"ת מפיו דעת ותבונה היינו תורה שבעל פה שהוא בחינת פי ה' כנ"ל וזהו תבונה שמבין דבר מתוך דבר. ודעת שהוא פנימית הכתר כידוע והוא התורה שבעל פה שמופיע מטלא דעתיקא שהוא גם כן מבחינת הדעת שהוא רוח הקודש כמ"ש רש"י פ' תשא והוא הרב חכמה שמועיל לתקן הרב כעס כנ"ל ושלמה המע"ה זכה לכל אור תורה שבעל פה בחלום א' מצד השי"ת שנאמר ויתן אלהים חכמה לשלמה וגו' כחול אשר על שפת הים וא' במדרש (שם) מהו כחול כו' כשם שהחול עושה לו סייג וגדר שלא יצא וישטוף העולם כך היתה חכמתו עומדת בפני יצרו שלא יחטא כו' והיינו חכמת תורה שבעל פה שזכה מהשי"ת בחלום דלית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וכמו שאמרנו שהוא התורה שבעל פה. אך זה נחסר לו לשלמה הכח דתורה שבעל פה לתקן הרב כעס אחר הקלקול שהוא כח רע"ק וחביריו כנ"ל והוא עומק וענין טהרת הפרה לתקן שורש הקלקול. ועל שלמה המע"ה איתא (ר"ה כא :) בנביאים לא קם במלכים קם שהיה כמשה ועל זה אמר אמרתי אחכמה להבין מצידי ענין פרה אדומה לתקן שורש הפגם אחר הקלקול והיא דייקא לשון נקיבה הרומז לסיהרא דמקבלא משמשא התורה שבעל פה להבין מתוך התורה שבכתב רחוקה ממני שזכה רק מצד השי"ת לתורה שבעל פה של משה רבינו ע"ה. וכן אחר שנכתב הקלקול על שלמה המלך ע"ה רצו אנשי כנסת הגדולה למנותו בכלל שאין להם חלק ח"ו (כמ"ש בסנהדרין קד :) והיינו שכח זה נחסר לו לתקן הקלקול כנ"ל. וזה היה כח דוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה. עד שיצא ב"ק כו' שבאמת שלמה לא חטא כלל (כמ"ש שבת נו :). ובאמת יהיה משיח שיתקן הכלל דכל ישראל קשורים בשורש בהשי"ת דרצוננו לעשות רצונך כו' ועמך כולם צדיקים ואז יתוקן שורש הפגם ויבולע המות לנצח. ופרשה פרה אדומה דהפרשה מתורה שבכתב ותיקון קרייתה מתורה שבעל פה זהו מטהר את ישראל כנ"ל. ובשבת שהוא זמן תורה שבכתב דכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל (כמש"ש פו :) ואיתא בזוה"ק (ח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והוא זמן שורש תורה שבכתב ותורה שבעל פה ועל כן ניתקן לקרות פ' פרה בשבת ועל ידי זה הוא טהרתו של ישראל וזהו הכנה שיהיו נגאלין בניסן וז"ש רש"י (מגילה כט.) פרה אדומה להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהן בטהרה מרמז לה שיהיו נגאלין בניסן ע"י שיטהרו ע"י קריאת פ' פרה מכל טומאת היצר הרע יהיו נגאלין בניסן ויעשו פסחיהן בטהרה:
2
ג׳מי יתן טהור מטמא לא אחד במ"ר (ר"פ חקת ותנחומא שם) כגון אברהם מתרח כו' ישראל מאו"ה העוה"ב מן העולם הזה מי עשה כן כו' לא אחד יחידו של עולם. היינו שכן עלה במחשבה במאמר ראשון שלא נאמר בו ויאמר שמרמז לכ"ע שכל הנעלם מכל רעיון ושם נאמר החשך ותוהו ובהו שמרמז למעשיהן של רשעים שכן היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא שיהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא כמ"ש (זח"ב קפד א) וזהו מ"ש העולם הבא שהוא אור הראשון שנגנז לע"ל והוא יתגלה מן העולם הזה נהורא דנפיק מגו חשוכא. ומ"ש ישראל מאומות אין הכונה שבאו מתרח ואבותיו שע"ז כבר אמר אברהם מתרח רק המכוון עפמ"ש (פסחים פז :) לא הגלה הקב"ה את ישראל כו' אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ופירשו ז"ל שאין המכוון על גרים ממש רק על ניצוצות קדושות וחיות שיש באומות בסוד ואתה מחיה את כולם וזה מוציאים ע"י הגליות ומטעם זה איתא (שהש"ר ב) ע"פ קול דודי הנה זה בא זה מלך המשיח כו' לא כבר נשבע הקב"ה שהוא משעבדנו בע' אומות כו' והיינו שכולם יש בהם ניצוצות קדושות שמזה החיים שלהם ולזה נצרך הגליות בכל הע' או"ה. משיבן א' גולה לברבריא כו' דומה כמו שגליתם כולכם ועל ידו מוציאים כל הניצוצות קדושות וזהו מ"ש ישראל מאומות. מי ציוה כן לא יחידו של עולם שכן מורה הוי"ה אחד שהוא אחד משנברא העולם כמו קודם שנברא שאף שנראה אחר הבריאה שיש דיעות ובחירה מכל מקום באמת הוא הכל מהש"י כמו קודם שנברא העולם. וכשמופיע אור זה בלב אז הוא תיקון לכל הפגם שגרם המיתה. וזה ענין פרה שמטהר אף מטומאת מת כיון שהוא טהרתו של ישראל מטומאת היצר הרע כנ"ל והיינו שיברר השי"ת שכן עלה במחשבה לפניו ויהיו זדונות כזכיות כמו שאמרנו למעלה. ועל כן בשבת שיש התגלות עתיקא כמ"ש (זח"ג עט ב) ובפרט בבוקר זמן סעודתא דעתיקא יכולים להשיג מעין עולם הבא שהוא מאור הגנוז לעולם הבא ועל כן קורין אז פרשת פרה שמורה על אור זה כאמור:
3
ד׳בפסיקתא רבתי לפ' פרה (סי' יא) משה ואהרן וגו' שמרו עדותיו וחק נתן למו שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו כו' ובשמואל נכתב לו ספר ויכתוב בספר וינח לפני ה' והיינו שמשפט המלוכה כתבו שמואל. אכן לבד זה מצאנו (ב"ב יד :) שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. ומסיק בפסיקתא אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד שנתנה לו הפרשה הזאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות זאת חקת התורה. ויש להבין הא פרשת פרה נוהג רק בזמן שבית המקדש היה קיים ונגנז אפר פרה מאתנו. וגם ההזאה אינו בכהנים דוקא. אמנם כענין זה איתא במד' (רבה ותנ' בהעלותך) א"ל הקב"ה למשה אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הקרבנות כ"ז שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם כו' וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם והנה ברכת כהנים הם לעולם אבל נרות בית המקדש שאמר שהם לעולם כבר הקשו ע"ז שהרי בטלו בחורבן ומ"ש הרמב"ן ז"ל דקאי על נרות חנוכה כבר הק' ע"ז באלשיך ע"ש. ואמרנו דענין נרות המקדש מרמז לאור תורה שבעל פה שהקב"ה כביכול שומע לב"ד שלמטה ועז"א בא והאיר לי וזה ההארה ניתן לאהרן הכהן שהוא יאיר בלב ישראל אור תורה שבעל פה וזהו לעולם כש"נ כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו (ונת' חנוכה מא' א וש"מ) וכן ענין ברכת כהנים. שהוא יברכך ה' דכל ברכה הוא ריבוי כמו ברכה דדגים וברכה דאדם וכן כאן יברכך בריבוי השפעה בתורה שבעל פה וישמרך ע"ד שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת והיינו שישמור הטהרה של ישראל שמכונה בשם דעת עד"ש (שבת לא :) חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות. דחכמה קדש עלאה איקרי בזוהר הקדוש ואורייתא מחכמה נפקת מאתר דאקרי קדש (כמ"ש זח"ב קכא א) והיינו תורה שבכתב דמאמר יהי אור נגד מדת חכמה שהוא תחלת ההכרה יש מאין דמאמר א' לית ביה תפיסה כלל שהוא שכל הנעלם מכל רעיון וה"פ אורה שבמאמר יהי אור נגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ"ג). ודעת זה טהרות נגד תורה שבעל פה שבא הרב חכמה לטהר ולתקן הרב כעס שבאמת הכל כלול בה' חומשי תורה ועיקר מ"ש (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין היינו תורה שבכתב ולולי הקלקול היה די בה' חומשי תורה לתבל היצר הרע ושלא יומסרו בידו רק אחר שקלקלו ונצרך לתקן הרב כעס הוצרכו לרב חכמה דתורה שבעל פה וזה דעת שפירש רש"י (תשא) שהוא רוח הקודש כלומר רוח מההוא קדש דלעילא (כמ"ש זח"ג סא א) וכבר כ' הרמב"ן (ב"ב יב.) דתורה שבעל פה בא ע"י רוח הקודש והיינו שמקבל מתורה שבכתב קדש דלעילא וזהו דעת סדר טהרות לטהר הלב כסיל לשמאלו ועז"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ששומר הטהרה של ישראל להוריק הרע מלב כסיל וזה ניתן גם כן לאהרן ובניו וז"ש וישמרך מן הרע שלא יכנס ללב כסיל לשמאלו וזהו ע"י בחינת הדעת שזוכין בחיבור חכמה שבמוח עם בינה שבלב. ומצד הש"י הסדר מקודם החכמה ואחר כך דעת שהוא הטהרה כמו שנאמר מאמר אנכי שנתקע ת"ת בלבם ואחר כך לא יהיה שנעקר יצר הרע מלבם (כמ"ש שהש"ר פ' ישקני) וכן יצר השי"ת הנפשות אברהם ואחר כך יצחק אבל מצד האדם מה ה' שאול כי אם ליראה ואחר כך זוכין לחכמה והאהבה מצד השי"ת סור מרע ועשה טוב וכמ"ש (בירושלמי שקלים סו"פ ג) טהרה מביאה לידי קדושה דכ' וטהרו וקדשו. וכן סדר סעודות שבת חשב האריז"ל מקודם דליל שבת ליצחק ואחר כך בבוקר סעודתא דאברהם. ובאמת זה הכח ניתן למשה רבינו שכל עיקר תורה שבעל פה תורה הוא רמוז וכלול בתורה שבכתב שאף על כתובים א' (תענית ט.) מי איכא כו' דלא רמיזא באורייתא. וכמו שאמרנו דמהאי טעמא נאמר בפ' הנרות ויקחו אליך שמן וגו' (ונת' תצוה מא' א) שצריך ליקח זה למשה רבינו ע"ה והוא הנותן הכח לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא להעלות נר תמיד אור תורה שבעל פה בלב ישראל. וזה הענין שקורין פרשת פרה ואחר כך פרשה החודש ואיתא בירושלמי (פ"ג דמגילה ה' ה') הובא בפירש"י (שם כט.) בדין הוא שתקדים החודש לפרה שבא' בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל. וצריך להבין מה זה תירוץ בזמה"ז שאין לנו מקדש ואפר פרה ואם נזכה ויבנה המקדש יודיעו מקום אפר פרה ויוקדם טהרתן לפסח. אך נראה דמדכתיב זאת חקת התורה ולא כתיב זאת חקת הפרה כעין דכתיב זאת חקת הפסח בא לרמז ע"ד מה שמצינו (שלהי מנחות) שדרשו זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל וכו'. וכן זאת התורה לעולה כל העוסק בתורה א"צ לא עולה כו' ע"ש כן נרמז כאן במ"ש זאת חקת התורה שע"י קריאת הפרשה יהיה כאלו הכהן שורף הפרה ומטהר את ישראל וכעין שמצינו לענין פ' שקלים (מדברי תורה תשא ו) כשם שאתה עומד כו' ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן כו' והיינו שפועל הקריאה בפרשה והחשק שיש בלב לקיים בעת שיוכל. כמו שהיה מקיים בפועל (ונת' שקלים מא' ב) וכמו כן פועל הקריאה בפ' פרה ענין טהרת הלב מטומאת הנפש. וז"ש שהיא טהרתן של כל ישראל. ומכאן סעד וסמך להפוסקים דקריאת פרשה פרה דאורייתא כמ"ש (שו"ע או"ח סי' תרפ"ה ס"ז) וז"ש בירושלמי דמהאי טעמא הקדימוה לפ' פרה שהיא טהרתן של ישראל ולכן צריך להקדימה לפרשה החודש שהוא התחלת דברי תורה כמ"ש (זח"ב לט ב) שלא היה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם. ומצד השי"ת נאמר מקודם פ' החודש שהוא דברי תורה ואחר כך פרה וכמו שאמרנו שמצד השי"ת מקודם חכמה קדושה ואחר כך טהרה. אנכי ולא יהיה. אבל מצד ישראל פרה קודמת שהיא טהרתן של ישראל כנ"ל. וז"ש בפסיקתא שנתנה לו לאהרן הפרשה הזאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו כו' עד סוף כל הדורות. שענין פרשה זו נוהג לעולם שאף בשעה שאין מקדש מועיל קריאת תורה הפרה כאלו נעשה הפרה ע"י הכהנים ושומרי דעת הטהרה של ישראל. ובפ' זו נאמר גם כן ויקחו אליך פרה וגו' שזה גם כן ניתן למשה רבינו ע"ה שהוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה שבכתב מן השמים ומהתורה שבכתב בא הכח לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא (כמ"ש זח"ג נג ב) לטהר את ישראל כש"נ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וכמו שאמרנו לענין פ' הנרות דכ' גם כן ויקחו אליך שמן וגו' ועל ידי משה רבינו ע"ה נמסר הכח לאהרן וכנ"ל. וקורין פ' פרה בשבת שאז יחוד קבה"ו ועל כן אומרים קריבו שושבינין שהם משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא כנ"ל. ואיתא (מדברי תורה תשא טז) ב' לוחות כנגד חתן וכלה וכנגד שני שושבינין כו'. ודכ"ע בשבת ניתנה תורה כמ"ש (שבת פו :) ואיתא (זח"א מז ב) יום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. וכשיש חתן וכלה יש ב' שושבינין ואז זמן חקת התורה שיוחקק דברי תורה בלב וזש"נ וחק נתן למו:
4
ה׳בירושלמי (מגילה פ"ג ה' ה) אין מפסיקין בין פרה להחודש אר"ל סימניהון דאלין פרשתא בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה. ובודאי אין דברי הירושלמי נאמרים רק לסימן בעלמא רק מפני שבעצם המה שורש אחד ענין קריאת הד' פרשיות עם הד' כוסות שהם כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (וכמ"ש ב"ר סו"פ וישב והנה והוצאתי והצלתי וגאלתי כולם משמעותם היציאה מרע והם מרמזים על טהרת הנפש משלש קליפות הטומאה. הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. והם ג' מיני טומאת הנפש צרוע וזב וטמא לנפש כי צרעת הוא הכעס והקנאה אשר הוא משולח גם ממחנה ישראל מפני שמדה זו אין לה שום שורש בקדושה. ועל זה בא התיקון בפ' שקלים דאיתא (ב"ר פ' פד) אתם מכרתם בנה של רחל בעשירים כסף לפיכך יהיה כל או"א מגיעו בקע לגולגולת מחצית השקל (וכ"ה מדברי תורה תשא וירוש' פ"ב דשקלים) ומכירת יוסף היה מצד קנאה כש"נ ויקנאו בו אחיו. וזה הבא מצד תאוה אינו משולח רק ממחנה לויה מפני שיש לו שרש בקדושה לחמידו דאורייתא שלזה נברא היצר שהוא חשק עדש"נ ליצר מחשבות לבב עמך. רק אתה עושה אותו רע (כמ"ש מדברי תורה בראשית ז). ועכ"פ במחנה לויה שהם בני תורה כש"נ ה' הוא נחלתו ונוטל מעשר כדי שיהיה פנוי לתורה. לשם אינו נכנס כי התורה הוא תבלין ליצר הרע וכמ"ש (סוכה נב :) אם פגע בך מנוול זה והיינו יצר הרע דתאוה משכהו לבית המדרש. ועל זה בא קריאת פ' זכור למחות זכר עמלק של קליפה זו כש"נ אשר קרך ואיתא (מדברי תורה תצא ט) קרך טמאך כד"א אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. וטמא לנפש בא מצד כבוד והתנשאות שזה בא מעטיו של נחש שהביא מיתה לעולם במה שהכניס בלבם והייתם כאלהים. וזה עיקר שרש של מלכין קדמאין דמיתו מצד התנשאות שלהם אני אמלוך כידוע וזה נסתעף מצד השתלשלות צמצום הבריאה שהיה בלבוש התנשאות שאין מלך בלא עם כש"נ ה' מלך גאות לבש. וזהו אינו משולח רק ממחנה שכינה מפני שהבירור בזה נוהג גם בבני אדם גדולים שיש להם נפשות גבוהים כמו ששמענו מרבינו הק' זצוקללה"ה ע"פ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם שרק משה רבינו ע"ה היה מנוקה בזה בתכלית נגד כל ראשי העם כש"נ בו והאיש משה עניו מאד וגו' וזש"נ שהיה מלך בהתאסף וגו'. וגם מהגאות נסתעף בחינת העצבות שבא ע"י גאוה שנחסר לו לפי מדרגתו ונרמז בפ' גבר יהיר ולא ינוה (וכמ"ש סוטה מז :) והנה אמרו (שם ה.) כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער כו' והקשו תוס' אמאי לא חשיב לה במשנת חלק. אמנם יש לומר שאין המכוון בגמרא שלא יעמוד לתחיית המתים כלל ח"ו דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה כמעט. רק המכוון שאין עפרו ננער שלא יעמוד בעפרו כמו שניעור משינתו כדדרש הקיצו ורננו שכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו שזה יהיה כמקיץ משינתו והוא נוהג רק בנפשות גבוהים וקדושים דע"כ מכונה המיתה בדברי חז"ל כד דמך לשון שינה וכן אמרו (שם כא.) בשכבך תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לע"ל. ואיתא הלשון (עירובין סה.) אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובם. אבל אין כונת חז"ל שמי שלא נטהר נפשו מזה בתכלית לא יהיה לו תקומה ח"ו. ועל זה מרמז קריאת פ' פרה על תכלית טהרת הנפש גם מבחינת טומאת מת שהוא בדקות וברוחניות. ועל זה מרמז טהרת הפרה ע"י אזוב כש"נ ולקח אזוב וגו' המרמז על שפלות הנפש בעצמו בתכלית ובזה נשלם ונכלל כל ג' טהרות הנפש שלפניה ונעשים בזה מוכנים מיד להשראת הקדושה בנפש בפ' החודש שכנגד כוס ד' ולשון ולקחתי שהוא הדברי תורה והקדושה ללב ישראל ללב חכם לימינו וכמ"ש (ירושלמי שקלים סו"פ ג) טהרה מביאה לידי קדושה דכ' וטיהרו וקדשו. וז"ש הסימן בין שלישי לרביעי לא ישתה שאין מפסיקין בין פרה להחודש דפרה נגד וגאלתי שהוא גמר הגאולה מן הרע כנ"ל. והחודש נגד ולקחתי שהוא הדברי תורה והקדושה והם רצופים וטהרו וקדשו:
5
ו׳בפסיקתא לפרה (סי' טז) ואסף איש טהור את אפר הפרה זה הקב"ה שכ' בו ונשא וגו' ואסף נדחי ישראל איש זה הקב"ה דכ' ה' איש מלחמה. טהור זה הקב"ה טהור עינים וגו' את אפר הפרה אלו גליותיהם של ישראל כו' ע"ש. ויש להבין לפי דרשא זו מה שנאמר אחר כך וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וגו' אך הענין דכ' מי זה בא מאדום וגו' מדוע אדום ללבושך וגו' פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו' ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי. ולמה אמר ומטעמים אין איש אתי. רק דאז יהיה הבירור ולא יהיה שריד לבית עשו שמקליפה זו לא יושאר מאומה. וכפי הדרש אשר לא עלה עליה עול זו אדום ושרף ויהיבת ליקידת אשא (וכמ"ש בפסיקתא וזוה"ק פקודי רלז א) ואין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמ"ש (מגילה י סע"ב) מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. וזש"נ ומעמים אין איש אתי שלא יהיה שריד וגו' ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי שאז יהיה נצרך כביכול לכבס כל הלבושים. דמלך בעשרה לבושים היינו הע"ס שהאציל השי"ת לבריאות העולם ומהם הדברי תורה שהם ההנהגה בעולם הזה ובפסיקתא (פ' לח שוש אשיש סי' ב) חשב לבוש אחרון מדוע אודם ללבושך. וכ' כי תורה מאתי תצא וא' (ויקרא רבה פ' יג) תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא והיינו דאז יהיו הלבושים מדברי תורה לבושים חדשים וכמ"ש (קה"ר פ' יא) תורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורתו של משיח וכן א' (שם פ' ב א) כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא. והוא שאז יהיה לבוש אחר לדברי תורה. ובאמת כל הסעודה דלעתיד כ' הרמב"ם (פ' ח מה' תשובה) שהוא דרך משל על השגות גבוהות והראב"ד השיגו אבל כדברי הרמב"ם מפורש בזוה"ק (ח"א קלה ב במה"נ) שהסעודה ויין המשומר היינו דברים עתיקים שלא נתגלו עוד ויתגלו לעתיד עש"ב ואז תורה חדשה מאתי תצא כנ"ל (מויק"ר) ויהיה לבוש מחודש בדברי תורה מה שאין לנו תפיסה בזה בעולם הזה וכל תורה שבעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא. וזש"נ וכל מלבושי אגאלתי שאז יהיה נצרך כיבוס כל הלבושים כביכול. ובאמת מצינו בזוהר הקדוש (פקודי רלז ב) שהביא הפ' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם שמכל הרשעים יושאר שיהיו אפר תחת רגלי הצדיקים ומאדום כ' ולא יהיה שריד וגו' שממנו וקליפתו לא יושאר מאומה ועז"נ ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלת. ועל זה נאמר וכבס האוסף וגו' שיהיה צריך כביכול לכבס הלבושים ויהיה חידוש תורה מאתי תצא כנ"ל. דכ' מימינו אש דת למו והוא עפמ"ש פירש"י מב"ר (פ' יב) שבתחלה ביקש לברוא העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים ושיתף מדת הרחמים למדת הדין וזהו שהתורה נקראה אש ומכל מקום היא מימינו ששיתף מידת הרחמים למדת הדין והיינו בלבוש הדברי תורה לבריאת העולם ז"ש בזוה"ק (ויקהל רו ב) דהא אורייתא מתרין סטרין אתהיבת דכ' מימינו אש דת למו ימינא ושמאלא והיינו כנ"ל. ולעתיד יהיו הדברי תורה כמו שעלה במחשבה במדת הדין וכמ"ש האר"י הק' דלעתיד יהיה ההלכה כב"ש שהוא מדת גבורה (כמ"ש זח"ג רמה א). ואורייתא וקב"ה חד הוא וכמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח ס א) ואוליפנא דקב"ה תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה כו' וזהו וכל מלבושי אגאלתי ועז"נ וכבס האוסף וגו' שנדרש על הקב"ה שמקבץ ומאסף נדחי ישראל כנ"ל. ובשבת שהוא מעין עולם הבא וא' מס' לעולם הבא (כמ"ש ברכות נז :) יכולים לזכות להופעה מעין תורה שבעולם הבא:
6
ז׳מהפטרת פרשת פרה שאינו מדבר כלל מטהרת הטומאות רק מטהרה מהחטאים ועונות כש"נ וזרקתי עליכם וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו' ואחר כך ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם. ומה שייכות הפטרה זו לפרשה פרה. מזה מבואר כמו שאמרנו דעיקר הטהרה בפרה הוא משורש היצר הרע ומטהר מכל טומאה אף מטומאת מת שהביא הנחש לעולם. והנה יש ג' טומאות נגד ג' קליפות הקנאה והתאוה והכבוד טומאת צרעת שבא על לה"ר שהוא משנאת הבריות וקליפת כעס וקנאה והוא קליפת עשו. וטומאת זיבה שבא ע"י תאוה קלי' ישמעאל שהוא חמדות ואהבות זרות. וטומאת מת כנגד קליפת הגאוה והכבוד והוא שורש הסתת הנחש והייתם כאלהים. (ונת' מ' ו) ומג' קליפות אלו נסתעף ג' עבירות החמורות ע"ז ג"ע שופ"ד דתכלית הגאוה הוא עד שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. וג"ע ושפיכת דמים תאוה וקנאה. ומצינו עוד טומאת נבילה ושרץ שזה אינו בגופו של אדם. ומכל מקום מצינו (תענית טז.) שהמשילו מי שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו לאדם שתופס שרץ בידו שאפילו טובל כו' לא עלתה לו טבילה והוא שבאמת כל הטומאות שנמצאו בבע"ח הוא רק ע"י קלקול הנחש שהכניס התאוה והיצר הרע באדם מזה נמצא טומאה בבע"ח כמו שרצים וכדומה. ועל כן הביאו מטומאת שרץ אף שהוא טומאה דבע"ח מכל מקום כ"ז שאינו מתקן החטא לא עלתה לו הטהרה והטבילה. וע"י טהרת הלב מהיצר הרע וכמו שיהיה לעתיד דכ' והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' על ידי זה יתבטל כל הטומאות הבאים ע"י יצר הרע והקליפות כאמור. וזש"נ וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם וגו'. וכן טהרת הפרה מורה שמטהר את ישראל מכל שרש קלקול הנחש ועל ידי זה יש טהרה לכל הטומאות ואף לטומאת מת שאינו משולח אף ממחנה לויה שקליפה זו נוהגת אף בגדולים (כמו שנת' שם) וכנגד טומאה זו קליפת עמלק שנדרש (פסיקתא לחנוכה ומ"ר נשא פ' יג) גאות אדם תשפילנו זה עמלק כו' ע"ש והוא ראשית דקליפה. ומכל מקום אחר שאמר ונתתי לכם לב חדש וגו' ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' כתיב אחר כך והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וגו' שעדיין צריכין ישועה. והוא שבביאת משיח שיהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו בשבילו (כמ"ש יומא פו :) והיינו שהוא יכניס הרהור תשובה בלב כל ישראל וכמו שאמרנו (כ"פ) מכל מקום יהיו האובדים בארץ אשור והיינו שנטמעו בין העכו"ם והם לא ידעו כלל שהם מישראל ועכ"ז ע"י השופר גדול יהיה להם ישועה והיינו שהשי"ת מצדו יעורר לבם מבחינת תשובה עלאה שהוא בינה שופר גדול ולא ידח ממנו נדח כל שהוא מזרע ישראל ועז"נ והושעתי אתכם מכל טומאותיכם. והנה שבת איתא (זח"ב רד א) ש' בת ש' רזא דג אבהן ובת מתעטרא בהו והיינו שישראל זוכין לקדושת ג' האבות. וכבר אמרנו דקדושת האבות כנגד לבטל הג' קליפות וטומאות. דאברהם אבינו ע"ה היה אוהב את הבריות וכנגד קליפת הקנאה. ויצחק כנגד קליפת התאוה דע"י הפחד מה' ניצול מכל התאוה. ויעקב אבינו ע"ה נגד קליפת הגאוה והכבוד שהוא היה שפל בעיניו (ונת' כ"פ) ואז כשזוכין לקדושת האבות זוכין להטהר מכל הקליפות ומכל הטומאות. וז"ש בפסיקתא לפרה (סי' ו) ואף הפרשה הזו מזוקק שבעתים יש בה מ"ט טהרות כיצד יש בה שבע פרות כו' ולא עוד אלא כיון שהיו מבקשים לשרוף כו' מזין עליו כל שבעת הימים ושבעה הזיות בכל יום הוי נמצאת אומר מ"ט הזיות כו' והמכוון שבכל יום היו מזין מכל חטאות שהיו שם כמ"ש (פרה פ"ג מ"א) והיינו מכל החטאות שנעשו מימות משה וכר"מ שהיו ז' חטאות (כמש"ש מ"ה). ומהפסיקתא ראיה לפי' זה דאלו לפי' הרע"ב שהיו מזין בכל יום מאפר פרה אחרת לא היו כאן מ"ט הזיות אע"כ שהיו מזין בכל יום מכל החטאות ותנן לא מצאו משבע כו' וש"מ שהיו צריכין לכתחילה משבע והיו מ"ט הזיות. ומ"ש בתוס' יו"ט ראיה לפי' הרע"ב ממ"ש לא מצאו משבע כ'ו ומהיכי תיתי דצריכין לשבע כיון שלא הוזכר שבע ע"ש. אדרבה משם ראיה מוכרחת להיפך דאי לפי' הרע"ב והרמב"ם תיקשי הלא בשבת לא היו מזין כו' כמ"ש (יומא ח :) ואם כן לא היו צריכין יותר ממש לעולם. אך לפמ"ש שהיו צריכין להזות מז' פרות בכל יום והיה ידוע דכל חטאות היינו ז' שנעשו מימי משה ועל זה תנן לא מצאו משבע כו' שאינו מעכב. וכן פי' הגר"א זצ"ל באליהו רבה ומגיה מכל שבע חטאות ע"ש. אך עכ"פ יש להבין מ"ש בפסיקתא שהיו מ"ט הזיות הא לא היו הזאות רק בו' ימים דמפרישין ליה בד' בשבת כי היכי דנתרמי רביעי שלו בשבת כמ"ש בגמרא (שם). ולפי מה שאמרנו דשבת הוא ג"כ כמו כח הזיות הפרה דבשבת מתעטרא באבהן וזוכין לקדושת האבות והוה כמו שנעשו ההזאות גם בשבת כנ"ל. וזה דחשב מ"ט הזיות עם כח השבת שהוא גם כן כמו הז' הזיות וזהו מזוקק שבעתים. ובסעודה ג' שכנגד יעקב אבינו ע"ה שזוכה הישראל לקדושתו שהיה שפל בעיניו כנ"ל אומרים לבר נטלין כו' הני כלבין דחציפין דקליפת עמלק הוא כלב כמ"ש (זח"ב סה א) והוא כנגד טומאת מת שהוא מקליפת הגאוה כנ"ל. והוא כמו טהרת הפרה שמטהר אף מטומאת מת. וכן קורין הפרשה מפרה בשבת שהכל א' כאמור:
7
ח׳אחר הבדלה
8
ט׳הנה ידוע דקדושת שבת מופיע לקדש ימי המעשה מעין קדושה דאותה שבת. וכיון שהשבת היה פרשה פרה ואמרו בירושלמי שאין מפסיקין בינה לפ' החודש (ונת' מא' ו) ומבואר בפסיקתא ומדברי תורה שטהרת פרה מזוקק שבעתים שבע פרות ושבע הזיות כו' שמרמז על טהרת כל הז' ספירות שבקדושה בודאי נטהרים בימי המעשה שאחר כך בכל יום במדה א' עד הש"ק פ' החודש שנכנסים לתכלית הקדושה בשלימות והנה ראשית המדות בקדושה חסד לאברהם שנצרך להטהר ולהיות נשמר מההיפוך שהוא חסדים זרים ותאות ואהבה זרה שהיא קליפת ישמעאל פסולת של אברהם אבינו ע"ה שהוא חסד ואהבה שבקדושה. ועיקר התגברות התאוה הוא בימי הנעורים בכדי שיכניע התאוה להקדושה יזכה לבחינת חסד נעוריך שהוא ראשית התחלת הקדושה וכאמרם (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וזה היה שרש נפש אברהם אבינו ע"ה ראשית התחלת הקדושה בחינת אהבת חסד. וכמו ששמענו מרה"ק זצוקללה"ה הפי' עמ"ש (שבת פט :) לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. שסבא הוא יעקב אבינו ע"ה שכבר נזקן ונשתלש בו בחינת הקדושה. ולא בדרדקי קאי על אברהם אבינו ע"ה שהוא היה התחלת הקדושה כמו בימי הנעורים. ועל ידי שמתגברים בימים הללו על תאוות המדומות זוכין לאהבה שבקדושה המשולשת אהבת הש"י ואהבת התורה ואהבת ישראל שהמה תלתא קשרין קב"ה אורייתא וישראל. אהבת השי"ת כש"נ אברהם אוהבי. ואהבת תורה כמ"ש (ב"ר פ' סא) שזימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה כו'. ואהבת הבריות שהיה מכניס אורחים ומקרבן להש"י כידוע. והנה כאשר שמענו מרה"ק זצוקללה"ה דענין טומאת מת הוא מדת העצבות שעל ידי זה הוא מניעה לכנוס לקדושה שהוא מחנה שכינה ועל ידי זה מרמז טהרת פרה להיות נטהר מבחינת העצבות שהוא התרשלות גדול ומניעה גדולה. וגם אם הוא מאותו ענין עצמו שמרגיש שאינו נקי מתאוה ויצר הרע מתגבר עליו בזה. עכ"ז לא ירפה א"ע ויתחזק בעצמו שהיא כענין שא' (סוכה נב.) דאביי הוה מצטער שלא הוה מצי לאוקומי נפשיה עד דתנא ליה ההוא סבא והיינו אליהו (כמ"ש תוס' חולין ו רע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו דאדרבא כל מה שנכנס האדם יותר בזה בשמירה יתירה בזלעו"ז יש עליו התגברות ההיפך וה' לא יעזבנו בידו שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (כמ"ש ע"ז ג.) והיצר הרע של כל א' בפרט לא הוטבע בו יותר מכחו רק כפי מה שיוכל להתגבר עליו ודייקא בדרך זה כשהוא מתחזק ומתגבר לבל יפול בעצבות בזה יוכל להגיע לבחינת אהבה שבקדושה. וזה ענין טהרת פ' פרה שנאמר ע"ז מי יתן טהור מטמא שכל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים והיא גופה מטהרת בגדים (כמ"ש מ"ר ר"פ חקת) והוא מענין דברים שצריכין חיזוק תורה ותפלה ומעשים טובים (כמ"ש ברכות לב :) ויש לומר שע"ז מרמז הפסוק כי המצוה הזאת וגו' ולא רחוקה היא. שלא יתדמה להאדם שמרחקים אותו מלכנוס להקדושה שאינו כן רק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו היינו שהוא קרוב אליך דייקא ע"י התחזקות בעצמך בג' דברים הנ"ל. בפיך היינו בדברי תורה שנאמר לא ימושו מפיך. ובלבבך בתפלה שהיא עבודה שבלב (כמ"ש ריש תענית) ולעשותו היינו התחזקות במעשים טובים:
9