פרי צדיק, בהעלותך י׳Peri Tzadik, Beha'alotcha 10
א׳הנה בזמירות דהאר"י הק' בסעודת שחרית מבקשים על התגלות סודות כמו ישדר לן וכו' ונחזי וכו' ויחזי לן סתרי' ולהלן יגלי לן טעמי וכו' חדו חצדי חקלא וכו' לעטר פתורא ברזא יקירא וכו'. בזוה"ק פ' זו (קנ"ב א') ווי לב"נ דאמר דאורייתא אתא לאתחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטא וכו' כה"ג אורייתא אית לה גופא ומלי אורייתא דאקרון גופי תורה וכו' מתלבשי בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא וכו' אינון דידעין יתיר לא מסתכלי בלבושא אלא בגופא וכו' חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש. ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. וכתב בהגה"ה נצוצי אורות דמשמע דמי שאינו יודע סודות התורה לא עמדו על הר סיני. וכתב על זה הרב חיד"א ז"ל לא תהא כזאת אלא מי שאינו מאמין בסודות התורה וכו'. אבל בזוהר הקדוש לא הזכיר מאמינים רק מקודם אמר דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא וכו' אינון דקיימא בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא וכו' ומפורש דמיירי בהתבוננות שהם מתבוננים רק בגופי תורה ואינון דקיימי בטורא דסיני מתבוננים בנשמתה דאיהו עיקרא דכולא וכמו שפי' בהגה"ה הנ"ל. ובאמת הוא פלא לומר כן וכמו"ש הרב חיד"א ז"ל הנ"ל. אך הם פירשו לא מסתכלי אלא בנשמתא היינו בסודות התורה וגרם להם זאת מ"ש אחר כך בזוהר הקדוש הנ"ל ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא לנשמתא ואם זה פי' על סודות למה אמר שרק לעלמא דאתי זמינין לאסתכלא וכו' והלא נגלה סודות התורה אף בעולם הזה. ועל כן הפירוש דנשמתא לנשמתא היינו סודות אחרים והוא רק לעלמא דאתי ונשמתא היינו סודות התורה שנגלה לחכמי הקבלה בעולם הזה. ומזה הוציאו המשמעות שמי שאינו משיג סודות ח"ו לא עמד על הר סיני וקשה כנ"ל. אבל הענין הוא שיש גופי תורה והיינו ההלכות איך להתנהג וזהו גופא. ועל זה אמר האי גופא מתלבשי בלבושין דאינון ספורין וכו' שאף בהספורים יש גופי תורה לימודים הליכות עולם וכמו"ש (סנהדרין צ"ט.) אחות לוטן תמנע מאי הוא תמנע בת מלכים היתה וכו' נפיק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ"ט דלא איבעי להו לרחקה ויוצא מזה לימוד שלא הוצרכו האבות לרחקה ומש"ה יצא ממנה עמלק. גם נלמד שמהס"ת לא היה כוונתה לשם שמים שאם היה כוונתה לשם שמים מוטב שתהא שפחה לאומה זו וכו' לא היה יוצא ממנה עמלק רק מפני שלא היה המכוון שלה בעומק לש"ש. וזאת היא לימוד אף מהסיפורים וזה נקרא גופי תורה ומזה לא נשללו אפילו האומות דגם חסידי או"ה כשמקיימין ז' מצות ב"נ הם בכלל חסידי אומות העולם אם הם מקיימים מטעם ציווי השי"ת אך נשמתא דאמר בזוה"ק הנ"ל היינו מה שנאמר נר ה' נשמת אדם שהוא האור מהתורה שמאיר בלב ישראל התגלות אלהות זה האור תורה הוא רק לאינון דקיימא בטורא דסיני שהוא כולל כל ישראל שכל הנשמות עמדו על הר סיני ואף הגרים דאע"ג דאינון לא הוו מזלייהו הוו כמו"ש (שבת קמ"ו.) כיון שבשם ישראל יכנה כבר היה נשמתו על הר סיני ומה שמצינו בגמרא (נדרים כ.) בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני היינו עמידת האבות דור המדבר שעמדו בגופם על הר סיני זה לא עמדו אבותיו וע"ז נאמר אשר ישנו פה עומד וגו' ואת אשר איננו פה והיינו בגוף אבל מזלייהו היינו נשמתם עמדה על הר סיני אף מהגרים. ובכאן שזכר בזוה"ק אינון דקיימו בטורא דסיני כולל כל ישראל אף נשמת הגרים. וזה שאמר חכימין עבדי דמלכא לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכולא אורייתא ממש. היינו האור הפנימי שיש בגופי התורה שיכנס ויאיר בלב כל אחד מישראל כשפונה עצמו לזה. וזהו בחינת אור תורה שבעל פה שיכנסו הדברי תורה ויפעלו בלב וכמו שנת' במק"א שיש בחינת תורה שבעל פה אף בפסוק בתורה כמו שהוא. מה שמאיר ונכנס למעמקי הלב. וזה נקרא מסטורין של הקב"ה וכמו שנאמר סוד ה' ליריאיו ששם הוי' הוא סוד להיראים כל חד כפום מה דמשער בלבי' כמו"ש נודע בשערים בעלה וכמו"ש בזוה"ק (וירא ק"ג ב'). ועל זה אמרו (תנחומא תשא ל"ד) ע"פ אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו וכו' ומי שמסטורין שלי אצלו הם בני ואיזה זה המשנה שנתנה על פה וכו'. וזהו התורה שבעל פה שהוא האור כשנכנס הדברי תורה ללב ומאיר לו. ולזה יכולין רק ישראל לזכות ונשללו מזה האו"ה. וכמו שנאמר מגיד דבריו ליעקב מגיד לשון הגדה הוא משיכו דחכמתא כמו"ש בזוה"ק (יתרו פ' א') דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל שהישראל משיג אור בלב מהחקים ומשפטים לא עשה כן לכל גוי שהחקים אינם מקבלים ומשפטים בל ידעום שאף מה שנוהגין או"ה ע"פ השכל שמחייב אותם שכן ראוי כגון כיבוד אב ואם ושאר מדות טובות. מכל מקום בל ידעום שאין מכניס בהם דעת. וכמו"ש הרמב"ם ז"ל (סופ"ח מה' מלכים) דהמקבל ז' מצות שאמרו שיש לו חלק לעולם הבא והוא מחסידי אומות העולם הוא רק כשמקבל ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה שב"נ נצטוי בהן מקודם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואין מחסידי אומות העולם וכו'. וזהו משפטים דמלכא עלאה אינון דקיימין בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא היינו בהאור תורה שיש בגופי תורה שהם ההלכות והנהגת אדם והאור הזה שנכנס ללב זהו נשמתא. ועל זה אמר דאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש ולזה יכולין כל אחד מישראל לזכות. ואף בחול כשפונה עצמו לדברי תורה משיג האור שבדברי תורה שהוא הנשמה נר ה' וגו' כנ"ל:
1
ב׳וכן אמר אחר כך גם כן וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא תפארת ישראל וכו' נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהו אורייתא ממש. והיינו שם הוי' שהוא תורה והוא סוד ה' ליראיו ששם הויה הוא סוד להיראים כל חד כפום מאי דמשער בלבי' וכמו שאמרנו למעלה. אבל סודות התורה נקרא נשמתא דא איהו עתי"ק וכו'. ובאמת לרשב"י וחביריו נתגלה סודות התוה וכל האד"ר והאדר"ז מלאים סודות מדרושי עתי"ק. ומ"ש בזוה"ק ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא היינו שאז יתגלה לכל ישראל סודות התורה. ורק לרשב"י וחבריו נגלה אף בעולם הזה והם נקראו מחצדי חקלא וכמו שכתב כמה פעמים באד"ר. ושבת שהוא מעין עולם הבא יכולין גם כן לזכות לסודות התורה. וכמו שכתבו המקובלים ששבת מסוגל ללימודי קבלה ולכן בסעודה שניה סעודתי דעתיקא יש מקום להשיג סודות התורה שהוא נשמתא לנשמתא רק כל אחד לפי מדרגתו. ולזה מבקשים בסעודה זו על סודות ונחזי ביקרי' וכו'. שזה נקתן לכל אחד מישראל שכל אחד יכול להשיג בשבת מעין האור הזה שהוא סודות התורה. רק אחר כך אמר חדו חצדי חקלא שהם אותם שהוזכרו בריש האד"ר דהאדרא הוא כמו שנאמר הבאיני המלך חדריו וכתיב ובדעת חדרים ימלאו וגו' דעת היינו פנימיות מכ"ע דהיינו עתיקא. ונתייסדו שני האדרות על דרושי עתיקא ופתח שם ומחצדי חקלא זעירין אינון. וכן בסיום מארי מארין ומחצדי חקלא וכו' וע"ז אומרים חדו חצדי חקלא שישמחו מהם משיגים בשבת יותר ויותר אבל כל אחד מישראל יכול גם כן להשיג בשבת שהוא מעין עולם הבא ובפרט בסעודתי דעתיקי מסודות שהם נקראו נשמתא דנשמתא שהוא עתיקא וכמו שכתב בזוה"ק הנ"ל:
2
ג׳ומה שקבע בזוהר הקדוש מאמר זה ר"ש אמר ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאתחזאה ספורין וכו' בפ' זו דוקא וכן למעלה (קמ"ט ב') ומ"ד דהאי ספורא דאורייתא כו' כניש כל מילין דהדיוטין כגון מלין דעשיו מלין דהגר מלין דלבן ביעקב מלין דאתון מלין דבלעם וכו'. וכל הסיפורים אלו אינם נזכרים כלל בפ' זו. והו"ל לקבוע זאת בפרשיות שנאמרו בהם הסיפורים האלו. אך הענין דבפ' זו נאמרה מצות הדלקת המנורה שהוא בחי' תורה שבעל פה כמו שנת' לעיל והוא האור תורה שיכנסו הדברי תורה למעמקי הלב שזה נקרא נשתמא דגופא דאורייתא כמו שאמרנו לזה קבע הזוה"ק מאמר זה בפ' זו לומר שבכל הסיפורים אפילו יש גם כן אור תורה בחינת תורה שבעל פה שנכנס ללב. ובהפטרה פ' זו במנורת זכרי' והנה מנורת זהב וגו' ושבעה מוצקות לנרות ושנים זתים עליו אחד מימין הגילה וגו' שהכל בא מעצמו מהזיתים להגילה ולנרות ואחר כך מסיים זה דבר אל זרובבל לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. הענין הוא שבבבל התחיל עיקר התפשטות תורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה שאמרו עשו סייג לתורה והעמידו תלמידים הרבה ואנשי כנסת הגדולה ק"כ זקנים ובהם כמה נביאים כמו"ש (מגילה י"ז:) והיינו חגי זכריה ומלאכי. וזרובבל הוא נחמיה בןם חכלי' כמו"ש (סנהדרין ל"ח.) זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו נחמיה וכו'. ולכ כשהתחיל אז התפשטות תורה שבעל פה והעיקר היה זרובבל ובתורה שבעל פה איתא (תנחומא פ' נח) שבא ביגיעה רבה וצער גדול ונדוד שינה והכפיית הר כגיגית היה רק על תורה שבעל פה עיי"ש. ולכן הראה אז השי"ת לזכריה שהמנורה שהוא בחינת אור תורה שבעל פה בא באמת מצד השי"ת שהזתים מריקים השמן מאליהם כמו שנאמר המריקים מעליהם הזהב וגו'. ואף שהאדם צריך לעמול בכל כוחו בצער ונדוד שינה שיזכה לתורה שבעל פה. אבל אחר כל היגיעות והשתדלות עיקר השפעת תורה שבעל פה בא מהשי"ת בעצמו וכמו שנאמר שוא לכם משכימי קום אוכלי לחם העצבים שמשיגים לחמה של תורה בעצב ויגיעה כן יתן לידידו שנה ששלמה המלך ע"ה שהיה מרכבה למדת מלכות ונקרא ידידיה וה' אהבו לו ניתן כל חכמה תתאה תורה שבעל פה במתנה בלילה אחת בחלום בשינה. ועל זה נאמר זה דבר ה' אל זרובבל לאמור לא בחיל וגו'. והוא כנגד קדושת ג' האבות שיעקב אבינו אמר האלהים אשר התהלכו אבותיו לפניו שהאבות אבהם ויצחק כל אחד עבד להשי"ת בשהתדלות שלו. ועל עצמו אמר האלהים הרועה אותי שהוא הכיר שאף ההשתדלות היא רק מהשי"ת לבדו שהוא רועה ומנהיג אותו. וחיל פי' עשירות שהוא דבר תורה כמו שמצינו (תנחומא תשא ג') בעשירי תורה אני מדבר וכו' ועשיר ורש נדרש (תמורה ט"ז.) בחכם וטפש. ולא בכח כח נקרא היראה מהשי"ת כמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו ועל זה אמר לא בחיל שהוא דברי תורה ולא בכח שהוא היראה שבא על ידי השתדלות האדם כי אם ברוחי אמר ה' צבאות והיינו תורה שבעל פה שמשפיע השי"ת מעצמו במתנה וכמו שנאמר רוחי אשר שמתי עליך ודברי אשר שמתי בפיך. וכן נאמר אין המלך נושע ברב חיל מלך היינו ת"ח דרבנן אקרי מלכים (גיטין ס"ב.) אין נושע בדברי תורה לבד. וזה כנגד אברהם אבינו ע"ה שהיה נקרא מלך וכמו"ש (ב"ר פ' מ"ב) עמק שוה ששם השוו כל האו"ה וכו' אמרו לו מלך את עלינו כו' גבור לא ינצל ברב כח גבור הכובש את יצרו לא ינצל ברב כח שהוא היראה ופחד מהשי"ת לבד והוא כנגד יצחק אבינו ע"ה שמדתו היראה וגם זה לבד לא יועיל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כמ"ש (סוכה נ"ב.) שקר הסוס לתשועה היינו מה שעובדין בהשתדלות יתירה וע"ד מ"ש (סנהדרין צ"ו.) כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים והשתדלות נדמה לסוס. והשתדלות בעצמו הוא גם כן שקר לתשועה וברוב חילו לא ימלט שהדברי תורה גם כן לא יועילו לו לאדם. רק מה יועיל הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו שמכירין שהכל מחסדי ה'. וכמו שאמרו האבות שאחר כל ההשתדלות של אברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר. וזה שאמר (חולין פ"ט.) נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר ואין הפירוש גדולה על עושר וכבוד וממשלה בעולם הזה שזה לא נחשב לאברהם למאומה רק על הגדולה שהשיג באור תורה ובהתגלות אלהית שזה היה אצלו למעלה ולגדולה עכ"ז אמר ואנכי עפר ואפר לא תלה זה בכוחו והשתדלותו לבד. וכן אל יראיו מוסב גם על יצחק שמדתו היה פחד ומכל מקום הכיר שאין זה מהשתדלות שלו רק מישועת השי"ת. ולהם עין ה' לעזור להם כמו"ש ואלמלא וכו' ה' לא יעזבנו בידו וזהו להציל ממות נפשם זה לענין גבור לא ינצל ברב כח שהוא ההצלה מיצר הרע רק השי"ת מציל את יראיו ולחיותם ברעב היינו בדברי תורה כמו שנאמר לא רעב ללחם וגו' והיינו שהשי"ת משפיע להם דברי תורה. והאבות אברהם ויצחק אף שהם בעצמם הכירו שהכל מהשי"ת. ובאמת גם אברהם ויצחק נקראו ישראל כמו"ש (ב"ר ר"פ תולדות) מכל מקום בשעת ההשתדלות היה נראה להם שעושים מה ולכן יצא מאברהם כסולת ישמעאל וכן מיצחק יצא פסולת עשו. מה שאין כן יעקב שהכיר ואמר האלהים הרועה אותי וגו' שבשעת השתדלות גם כן אמר מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' לית אנא מוביד סברי מן בריי (כמו"ש ב"ר ר"פ ויצא) זהו מטתו שלימה ואין בו פסולת וזה זוכה להאור האמיתי בשלימות שלא יתבטל אף מזרעו:
3
ד׳וזה שאמר בתיקונים (תיקון ל') יהי אור דא ימינא ויהי אור דא שמאלא דבכל אתר ויהי לשון צער וכו' וירא אלהים את האור כי טוב דא עמודא דאמציעותא דאיהו טוב וכו' והיינו שכל האבות זכו באמת לאור שהם בעצמם הכירו שהכל מהשי"ת רק באברהם נשאר בזרעו פסולת ועל זה אמר יהי אור זה אברהם (כמו"ש בראשית רבה פ' ב') רק אחר כך נתברר שהפסולת אינו זרעו. ויהי אור זה נגד יצחק ובו כבר היה הוי' להאור שהפסולת שלו עשו נקרא ישראל מומר כמו"ש (קידושין י"ח.) שהיה כבר נקרא ישראל שנולד מיצחק שנימול לשמונה רק היה בכחו לעקור את שם ישראל ממנו. וירא אלהים את האור כי טוב זה כנגד יעקב ששם נשאר האור לעולמי עד שכבר מטתו שלימה ולא יוכל שום איש מישראל לעקור ח"ו שם ישראל ממנו אף שיגדל עונות ח"ו מכל מקום אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד.) וכן נדרש בב"ר (שם) ויקרא אלהים לאור יום זה יעקב שהוא נשאר בקביעות לעולמי עד. והראה השי"ת נבואה זו לזכריה שהוא דבר ה' אל זרובבל. שאז שהתחיל ההתפשטות התורה שבעל פה בבבל כנ"ל שבא ביגיעה רבה אף על פי כן לא יתלו בהשתדלות האדם כי לא בחיל שהוא בכח דברי תורה ולא בכח שהוא היראה והוא מדות אברהם ויצחק כי אם ברוחי והיינו שיכירו שהכל בא מהשי"ת וכמו שאמר יעקב האלהים הרועה אותי' וגו' זהו זוכה לאור תורה שבעל פה רוחי אשר עליך. וכמו שנאמר כן יתן לידידו שנה וכמו שאמרנו. ובשבת דאז בת מתעטרא באבהן זוכה האדם לכל קדושת ג' האבות ויכול לזכות לאור תורה שבעל פה מהשי"ת מאליו בתות מתנה בפרט בפ' זו שקדושת שבת זה הוא ענין הדלקת המנורה שמורה על תורה שבעל פה וכאמור:
4