פרי צדיק, בהעלותך י״אPeri Tzadik, Beha'alotcha 11
א׳בתפלת מנחה דשבת מזכירין ג' האבות וביעקב אומרים יעקב ובניו הם המנוחה. בזוה"ק (פ' זו קנ"א א') באתר דאבהתא אשתכחו שאר צידקייא משתכחי גבייהו וכו'. וכן אחר כך כד נטלא שכינתא באבהתא נטלא וכד אינון נטלי כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. ומש"ה בסעודה ג' דשבת שהוא כנגד יעקב אבינו שאז זוכין כבר לקדושת כל הג' אבות שהם קדושת הג' סעודות אז גם שאר צדיקייא משתכחי גביהון שהם משה ואהרן יוסף ודוד והם בני יעקב. ולכן מזכירין גם בתפלת מנחה דשבת שהוא כנגד יעקב כמו הסעודה ג' כל הג' אבות. ואומרים יעקב ובניו שהם שאר צדיקייא דמשתכחי גבייהו. וכן שבת הוא בת דמתעטרא באבהן (זח"ב ר"ד א') ומשה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא (זח"ג נ"ג ב') היינו שמשה הוריד התורה שבכתב מן השמים ואהרן שושבינא דמטרוניתא להכניס הדברי תורה בלב ישראל שהוא בחינת תורה שבעל פה וכמו שנאמר הוא יהיה לך לפה וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו ודכו"ע בשבת נתנה תורה לישראל. ובזוהר הקדוש (ח"א י"ז ב') ביום השביעי דא תורה שבעל פה ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה הרי קדושת משה ואהרן גם כן בשבת. ויוסף איתא בזוה"ח תולדות שמוסף שבת כנגד קדושתו. וקדושת דוד המלך ע"ה שהוא מדת מלכות הוא גם כן בשבת ששבת יום הז' שהוא כנגד מדה ז' בחינת מלכות. ומש"ה מזכירין בתפלה זו האבות וגם אומרים יעקב ובניו בניו כנגד שאר צדיקייא שהם בניו שזוכים לקדושתם גם כן בשבת ואומרים ינוחו בו שהוא הנייחא. וכן בהנסיעה גם כן איתא בזוהר הקדוש כד נטלין כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו וכו':
1
ב׳ובפ' זו ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים פירש רש"י מהלך ג' ימים הלכו ביום אחד שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ ישראל מיד וכן הוא בספרי. וצריך להבין הלא אין מעצור לה' להביאם כמו רגע ביום אחד לארץ ישראל ולמה דווקא הלכו רק מהלך ג' ימים. גם אחר כך כתיב גם כן וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה ולמה בכאן גם כן דרך שלשת ימים. אך הענין דג' האבות שהם מרכבה למדות חג"ת והמדות נקראו ימים וכמ"ש בזוהר הקדוש כאן (בתוספות) כי ששת ימים עשה ולא כתיב בששת. ממילא נקראו האבות גם כן ג' ימים. וידוע שהם כנגד ג' מדות הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם והאבות להיפך הם עיקר החיים. אברהם מדתו אהבת הבריות ובחסד והוא כנגד קלי' הקנאה קלי' עשו שהוא שונא הבריות כמו"ש (ב"ר סו"פ ס"ג) שנאת דמו של אדם בגופו וכו'. יצחק מדתו היראה פחד יצחק בחינת גבורה גבור הכובש את יצרו והוא כנגד קלי' ישמעאל שהוא אהבת וחמדות עולם הזה קליפת התאוה. רק הפסולת ממדתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה חסד היה ישמעאל חמדות זרות והפסולת של יצחק היה עשו שקליפתו קנאה. ויעקב מדתו הענוה ושפלות וכמו שאמר האלהים הרועה אותי מעודי וגו' שהוא הכיר שאף ההשתדלות הוא רק מהשי"ת והוא כנגד קליפת עמלק שהוא ראשית גוים עמלק וקליפת הגאוה הוא ראשית הקליפה. וכמו"ש בזוה"ק במלכין קדמאין דמיתו שכל חד אמר אנא אמלוך. דבבריאת העולם דכתיב ה' מלך גאות לבש שעל הלבוש היה לבוש גאות מזה נסתעף המלכין קדמאין שכל אחד אמר אני אמלוך ונצמח מזה קליפת הגאוה והוא קליפת עמלק ראשית דקליפה. וכן המן הרשע שהיה מזרעו כתיב ויספר להם המן את כבוד עשרו וגו' ואת כל אשר גדלו המלך וגו' שהוא גם כן הגיאות. ומאברהם ויצחק יצאו פסולת שאף שהם באמת הכירו שהכל מהשי"ת מכל מקום בשעת ההשתדלות והעבודה כל אחד השתדלת בכחו במדתו וכמו שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו ועל ידי זה יצא מהם פסולת שהם אמרו באחת כחי ועוצם ידי עשה לי החיל. ועשו לקח את הגבורה לכבוש את העולם ברציחה. וכן ישמעאל רק לחמדות ותאות רעות. מה שאין כן יעקב שאמר האלהים הרועה אותי וגו' שאף הוא גם כן עבד בהשתדלותו שעליו גם כן נאמר בגמרא (סנהדרין צ"ו.) שרצו לפני כסוסים כו' אך הוא הכיר שאף שההשתדלות מהשי"ת ולא מכחו כלום ולכן אף בזרעו לא נמצא שום פסולת ומטתו שלימה (כמו שנת' במא' הקודם) והאדם כל ימי חייו הוא בבחינת נוסע כמו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו שכל ימיו הוא נקרא הולך. והנייחא הוא כשבא לעולם הבא וכמו שמכניס מיתת הצדיקים בגמרא ומדרשים בחינת הג' אבות שהם כנגד ג' קליפות הנזכרים שצריך לצאת מהם. וזה שאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים היינו שלשת מדות האבות הקדושים שנקראו ימים כנ"ל. שהשי"ת רצה שיסעו שיהי' להם עסק בדרך ג' מדות האלו כדי שיוכלו לבוא לארץ ישראל שהוא הנייחא שנקרא מנוחה ששם הבית המקדש שנקרא זאת מנוחתי עדי עד. ועיקר המנוחה השלימה הוא העולם הבא וכמו שדרשו (סנהדרין ק"י:) על דור המדבר שאין להם חלק לעולם הבא מדכתיב אם יבואון אל מנוחתי. אבל מכל מקום א"י ג"כ נקרא מנוחה וכמו"ש (ויקרא רבה פ' ל"ב) למנוחה זו אינן באים אבל באים הם למנוחה אחרת:
2
ג׳וזה שאמר אחר כך וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים שכח התורה הוא מסייע להאדם להתגבר על ג' קליפות האלו ולבא דרך שלשת ימים שהם ג' מדות האבות כנ"ל. וכמ"ש בזוה"ק (ח"א ר"ב א') דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא וכו' ובגמרא (קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. וזהו לתור להם מנוחה שיוכלו לבוא לארץ ישראל מיד שנקרא מנוחה ואחר כך אמר ויהי בנסוע הארון שהנסיעה הוא הטרדא וכמו שלמדו בגמרא (ברכות י"א.) ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת לענין טרדא דמצוה. קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך שהם הג' קליפות של היצר הרע שהוא שונא ואויב סתם. ובנוחה יאמר המנוחה הוא בשבת שהוא מדת מלכות אני ה' השוכן בתוך בני ישראל וזהו המנוחה. שובה ה' היינו הנייחא וכמוש נאמר בשובה ונחת וגו' רבבות אלפי ישראל ולמדו מזה (יבמות ס"ד.) שאין השכינה שורה על פחות מב' אלפים וב' רבבות מישראל. והוא כמספר הלוים שבאו לפדות הבכורים. והוא דקדושת מחנה לויה הוא שמשולח ממנו אף הזב. דמצורע שהוא מקליפת הקנאה משולח מכל מחנה ישראל. והזב שהוא מקליפת התאוה משולח רק ממחנה לויה דמי שעמלו בתורה ופנוים רק לתורה ועבודה שהוא בחי' הלוים יכול לכבוש היצר של תאוה ולתבל אותו שיהיה רק לד"ת כמו שאמר שם משכהו לבית המדרש. ועיקר העסק הוא לכבוש ב' קליפות אלו שהם ראשי הקליפות ל"ה מימינא ול"ה משמאלא מקליפת התאוה והקנאה ואז ממילא זוכין לכבוש גם קלי' הגאוה שהוא כנגד מדתו של יעקב וזה זוכין מהשי"ת. וזה שהזכיר אחר כך תבערה כי בערה בם אש ה' והוא כנגד קליפת הקנאה. ואחר כך קברות התאוה נגד קליפת התאוה וכשישראל מבוררין בב' מדות אלו אז ממילא מתבררין גם במדה הג' שהב' האלו העיקר כמו שאמרנו. וכד נטלא באבהתא נטלא וכד אינין נטלין כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו וכדין אתערית כנסת ישראל כדקא יאות. ובשבת בסעודה ג' שהוא כנגד יעקב אבינו ע"ה אז הוא המנוחה דבת מתעטרא בג' אבהן ושאר צדיקייא עמהון ואז הוא המנוחה מעין עולם הבא וזה שאומרים בסעודה זו יעקב ובניו ינוחו בו יעקב ושאר צדיקיא שהוא בניו:
3