פרי צדיק, בהעלותך י״בPeri Tzadik, Beha'alotcha 12
א׳הנה בסעודה ג' דשבת לא תקנו קידוש על היין. גם הזמירות של האר"י הקדוש ז"ל אומרים אותו בב' סעודות הראשונות קודם האכילה ובסעודה ג' לאחר אכילה. וכנראה מלשונו שכן התקין לומר. שבסעודת הלילה אומרים נזמין לה השתא וכו' ובסעודת הבוקר אומרים ואזמין בה השתא וכו'. רק בזמר של סעודה ג' אין בה לשון זימון כיון שאומרים אותו לאחר אכילה אין שייך לשון זימון וצריךם טעם למה תיקנו האר"י הק' כן. ובפע"ח איתא דסעודה זו קדושתו גדולה מקדושת הב' סעודות הראשונות ואין אומרים בו קידוש. וכתב שם בפע"ח אחר שכתב מקודם סדר הסעודות כמו שאנו אומרים בלילה דחקל תפוחין וביום דעתיקא קדישא ובסעודה ג' דז"א. איתא שם אחר כך שבלילה אוכלין מפומא דשכינתא וביום מפומא דז"א ובס"ג מפומא דעתיקא. וצריך להבין מה שהחליף הב' סעודות של יום. ובס' משנת חסידים הביא רק מסעודה ג' וכתב דז"א אוכל מפומא דעתיקא. ומ"ש דלא הביא מסעודת הבוקר והיינו דשם אי אפשר לפרש כן שעתיקא אוכל מפומא דז"א דמדריגת עתיקא הוא גבוה הרבה ורם ממדרגת ז"א. וצריך גם כן להבין מאין לקח לו בפע"ח זה הסדר. אך איתא בזוה"ק באדרא זוטא (רפ"ח ב') אמר ר"ש אסהדנא עלי וכו' דהא מן יומא לא בטילנא אלין ג' סעודתי וכו' חד סעודתא דמטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעודתא דעתי"ק סתימא דכל סתימין וכו'. הרי חשב גם כן מקודם סעודתא דז"א שהוא סעודתא דמלכא ואחר כך בסעודה ג' סעודתא דעתי"ק. והענין הוא שבאמת קדושת כל הסעודות שבת הם סעודתא דמלכא והיינו במה שאמר ונעשה רצונו וכמו שנקראו הקרבנות לחמי לאשי בזה שאמר ונעשה רצונו ובזוה"ק (ח"ג ז' ב') ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים תנינן. וסדר הקדושות בלילה סעודתא דמטרוניתא דחק"ת בחי' שכינתא שתיכף בכניסת שבת נקראו ישראל יראי שמי שומרי שבת ואימת שבת על ע"ה כמו"ש (ירוש' דמאי). וביום שאז הזמן שבכל ימי המעשה הוא יצא אדם לפעלו וגו' וכמו שנאמר והיה היום למלאכה וישראל אומה שלימה שובתין אז ממלאכתם ומקבלין עול מלכותו על ידי זה נכתר כביכול הש"י בכתר כתר עליון דאיהו כתר מלכות. ואז נקרא הסעודה סעודתא דעתיקא שהוא רצון העליון בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שיש לו נחת רוח שאמר ונעשה רצונו. ובסעודה ג' שהוא המנוחה ונייחא כמו"ש במדרש תנחו' (בראשית משאלתות) נוחו ב'י כי היכי דנחי בי' אנא זה נקרא סעודתא דז"א דצורתו של יעקב אבינו חקוקה בכסה"כ והוא במה שמקיימים והלכת בדרכיו נוחו בי' כי היכי דנחי בי' אנא כאמור. והקדושות אלו הם מצד השי"ת. אך מצד ישראל האוכל הסעודות וכמו דמיירי באדרא הנ"ל שאמר מן יומא לא בטילנא אלין ג' סעודתי אז נחשב קדושת הסעודות כפי מה שאוכל ישראל. ובזה בבוקר אוכלין ישראל מפומא דז"א וכמ"ש (זח"ב פ"ח א') והאי יומא מליא רישי' דז"א מטלא דנחית מעתי"ק וכו' ואטיל לחקלא דתפוחין קדישין וכו'. והיינו דכנסת ישראל בחינת חקל תפוחין אוכלין הסעודה מפומא דז"א. ומה שאמר מפומא הוא על דרך מה שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ודעת ואיתא (מדרש רבה תשא פ' מ"א) למי שהוא אוהב מפיו וגו' למה הדבר דומה למלך ואכו' אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך וכו' איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך נטל ונתן לו מתוך פיו הוי וכו'. וכן הענין כאן שסעודת הישראל ביום בסעודתא דעתיקא כנ"ל אז אוכל הישראל מהטלא דנחית מעתי"ק לז"א והיינו מפומא דז"א מפיו דעת ותבונה דעת הוא חיבור חכמה ובינה שמשפיע מכ"ע על ידי תגו של יוד. ובלילה גם מצד הישראל אוכל אז הישראל מפומא דשכינתא שהסעודה הוא דחקל תפוחין והוא גם כן מטלא דנחית מעתי"ק לז"א ואטיל לחק"ת שהוא בחינת שכינתא. ובסעודה ג' שאז הוא היחוד זיווג קוב"ה ושכינתיה וכמו שאומרים יעקב ובניו ינוחו בו והוא הנייחא נוחו בי' כי היכי דנחי בי' אנא וכמו שגם השי"ת בשבת יש לו נייחא בעולמו כמ"ש (ב"ר פ' ט') עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. והיינו שבשבת ראה השי"ת שכל אשר עשה והנה טוב מאוד אף מה שנראה היפך הטוב הוא גם כן רק שיהיה מזה טוב מאוד. וכמו"ש בזוה"ק (ח"ב קפ"ד א') ולית טבא אלא ההוא דנפיק מגו בישא כן יש לישראל נייחא מכל מה שעבר עליו בימי המעשה. אז הסעודה שסועד ישראל הוא מפומא דעתיקא שהוא רצון פשוט בלא שום טעם וכמ"ש בפע"ח שהוא רחמים פשוטים וזהו רעוא דרעווין רצון הרצונות בלא שום טעם. והנייחא שיש להשי"ת מסעודה זו שהישראל אוכלין הוא נקרא סעודתא דז"א שישראל מקיים והלכת בדרכיו וכאמור:
1
ב׳ומשום זה בלילה אומרים לשון זימון שמזמנין לקדושה דחקל תפוחין להסעודה שאז הוא סעודתא דחקל תפוחין. וכן בבוקר בסעודה ב' שישראל אוכל מפומא דז"א אומרים גם כן לשון זימון שמזמנין גם לקדושת עתיקא שהוא גבוה במדרגה מז"א כיון שהוא עתה סעודתא דעתיקא ורוצים שיהיה סייעתא גם מאור קדושה זו. מה שאין כן בסעודה ג' שישראל אוכל הסעודה מפומא דעתיקא אז אין שייך למי לזמן. לעתיקא אין זה סעודתו עתה ולז"א גם כן לא שייך לזמן כיון שאוכל מפומא דעתי' שהוא גבוה ממדרגת ז"א. רק אחר שסעד הסעודה מפומא דעתיקא תיקן האר"י הק' שאז אחר האכילה מי שלבו נכסף שהוא מבני היכלא דכסיפין יוכל לזכות למחזי זיו דז"א כיון שזו הוא סעודתו עתה וזהו הענין לענין קידוש שבלילה שהוא אוכל מפומא דשכינתא בחינת חקל תפוחין תקנו קידוש על היין שהוא אתערותא דלתתא דמיני אתער לעילא לזכות ליינא דאורייתא שהוא מטלא דעתיקא דמליא רישי' דז"א ואטיל לחקל תפוחין. וכן בבוקר שאוכל מפומא דז"א גם כן יש שייכות לאתערותא דלתתא. מה שאין כן בסעודה ג' שאוכל מפומא דעתיקא ושם אין שום שייכות לפעולת אדם ואתערותא דלתתא. דעתיקא הוא בחי' מאמר ראשון ששם הוזכר חושך תהו ובוהו שהוא מעשיהן של רשעים והוא שכך עלה ברצונו הפשוט שיהיה ברישא חשוכא והדר נהורא ושם אין מקום כלל לפעולת אדם. רק במדות ז' תחתוניות שהם נאצלו לעולם העשיה שם יש בחירה. וענין ידיעה ובחירה כבר כתב הרמב"ם ז"ל סוף פ"ה מה' תשבוה כי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא וכו'. והראב"ד ז"ל כתב שטוב היה להניח הדבר בתמימות התמימים וכו' ובאמת כדברי הרמב"ם ז"ל איתא גם כן בזוה"ח וכ"כ האר"י ז"ל שבמקום אחד יש ידיעה ושם אין בחירה כלל והיינו בעתיקא. ועל זה אמרו בגמרא (שבת פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו ששם אין מקום כלל לפעולת אדם שכן ברא השי"ת מתחלה מעשיהן של רשעים מעיקרא חשוכא והדר נהורא. ורק בהמדות ז' ימי בראשית שם ניתן הבחירה ולהבין איך הידיעה לא תסתיר הבחירה מהאדם ע"ז אמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי וכדברי הרמב"ם ז"ל. ולכן בסעודה ג' שהישראל אוכל אז מפומא דעתיקא אין מקום לקידוש על היין שהוא אתערותא דלתתא להיות אתער לעילא וכאמור:
2