פרי צדיק, בהעלותך י״דPeri Tzadik, Beha'alotcha 14
א׳איתא במדרש (ויקרא רבה ר"פ שמיני) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה ולא חמשה הן ב"ק עביד מן רישא דוידבר עד ויהי בנסוע חד מן ויהי עד ובנוחה חד ועד סופו חד הרי ז'. ועוד שם חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית. ובודאי הכל הולך אל מקום אחד שמהכוון שלהם כנגד ז' מדות הקדו' שהשרש בהם הם ג' מדות האבות הקדושים וג' השניים המה ההתפשטות הג' מדות הנ"ל להשפיע במדה הז' בחינת התגלות מלכו שמים. והנה י"ל בפרטות בז' ספרי תורה כי ספר הראשון בראשית הוא נגד בחינת אברהם אבינו ע"ה כי כל הס' בראשית מדבר מקדושת בראשית בריאת העולם. עד סופו ויישם בארון במצרים שבזה נשלם קדושת הבריאה על ידי יוסף הצדיק יסוד העולם. וזהו עיקר קדושת אברהם אבינו ע"ה שהרעיש בלבו והקריא שמו של הקב"ה בפי כל הבריות כמו שנאמר ויקרא בשם ה' אל עולם. ובמדרש רבה (בראשית פ' ג') ה' פעמים אור כנגד ה' חומשי תורה יהי אור כנגד ס' בראשית והוא כנגד אברהם אבינו ע"ה כמו שכתב שם (פ"ב) יהי אור זה אברהם שבו התחיל הב' אלפים תורה והוא למד כל התורה מבריאת העולם וכאמרם ז"ל (עירובין ק':) אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין גזל מנמלה עריות מיונה צניעות וכו'. והיינו מפני שבחכמת הבריאה נכלל כל התורה כולה. וספר שמות שהוא מדבר מעסק מתן תורה בפועל הוא נגד בחינת יצחק אבינו ע"ה בחינת גבורה וצמצום שבקדושה דאורייתא מגבורה נפקא (זח"ג פ' ב') וכנגדו מארמ ויהי אור זה ס' שמות על פי מ"ש (תי"ז ריש תי' ל"ו) ויהי אור דא ר"ה ובתיקונים (ריש תי' מ"א) תמן תשרי דא דרועא תנינא יומא תנינא והיינו גבורה פחד יצחק והיינו לבל להרעיש בעולם בהתפשטות לכל רק למי ששייכים לדברי תורה והוא משורש הקדושה. וס' ויקרא הוא נגד יעקב אבינו ע"ה שבו כבר נתברר התורת אמת כמו שנאמר תתן אמת ליעקב וכאמרם ז"ל (במ"ר בראשית הנ"ל) וירא אלהים את האור כי טוב זה ס' ויקרא שהוא מלא הלכות רבות והיינו שבו נתברר הלכה לאמיתה והוא נקרא ס' תורת כהנים וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ויעקב ברזא דדעת (זח"ב י"ד ב'). ומשנה תורה שמשה מפי עצמו אמרן והיינו השרש של התורה שבעל פה שכל המדות של תורה שבכתב משפיעים בה. והוא כנגד מדת מלכות. וספר ויהי בנסוע שהוא מחלק ס' במדבר לשנים והמה נגד בחי' משה ואהרן היינו עד ויהי בנסוע כנגד משה רבינו ע"ה מדת נצח שהיה סבור שהוא יכניסם לארץ ישראל. וכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה ואמרנו ששלשת ימים מוסב על הג' מדות חג"ת מדות האבות הק' שהם נגד ג' הקלי' קנאה תאוה וכבוד לתור להם מנוחה א"י שנקרא מנוחה. והיה משה רבינו ע"ה סבור שאחר זה יהיה הוא המדה יום רביעי שהוא נצח ויכניס ישראל לארץ ישראל ויהיה הוא משיח כמ"ש (זח"ג רמ"ו ב') עד כי יבוא שיל"ה גימ' משה. אך אחר כך כתיב ויסעו מהר ד' דרך שלשת ימים כתינוק הבורח מבית הספר ושוב נסתר האור ממתן תורה וידע משה שהוא לא יכנוס לארץ ישראל והתחיל ס' ויהי העם כמתאוננים ומינוי הזקנים וגזירת מרגלים ויכניס יהושע את ישראל לארץ והוא כנגד מדת הוד דרגא דאהרן. וגם שם נאמר פקודי באי הארץ ארץ שכינת בחינת מלכות תורה שבעל פה היינו חלק כל אחד בארץ ישראל בחינת תורה שבעל פה שלו. ויהושע הוא המחלק לכל אחד מהשבטים התורה שבעל פה ששייך לשרשו ועל זה כתב ספר יהושע שהוא ערכה של ארץ ישראל (נדרים כ"ב:) היינו כל הדברי תורה ששייך לכל נפש. וס' ויהי בנסוע בעצמו הוא נגד בחי' יוסף הצדיק בחינת יסוד הממשיך השפעה לבחינת מלכות תורה שבעל פה. והיינו כי ויהי בנסוע הארון וגו' מרמז על הגלות והטירדא כי הנסיעה הוא טירדא וזהו דייקא היסוד להרבות ולהבנות על ידי זה בחינת תורה שבעל פה וכאמרם ז"ל (מנחות.) פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה וכמו שהיה מיד בגלות בבל שנתייסדה שם התורה שבעל פה על ידי החרש והמסגר. וכדאיתא בתנחומא (פ' נח) על העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי תלמוד. וכמו שנאמר כי ברוב חכמה רוב כעס שעל ידי הרוב כעס בא התרבות החכמה של תורה שבעל פה. וכמו כן בכל דור ודור על ידי הגלות והדחק והיסורין נתרבה ונתייסד בחינות התחדשות תורה שבעל פה בנפשות ישראל עד שנזכה על ידי זה להגאולה שלימה במהרה בימינו אמן:
1