פרי צדיק, בהעלותך ג׳Peri Tzadik, Beha'alotcha 3
א׳דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ופירש"י מספרי שיהא כולם פונים לאמצעי שהוא בגוף המנורה. ולפי זה צריך להבין דהו"ל לומר יאירו ששת הנרות (וכמו שהקשו הראשונים) גם מש"נ ויעש כן אהרן ופרש"י להודיע שבחו של אהרן שלא שינה צריך להבין מה שבח הוא שלא שינה מצות ה' שנצטוה בפירוש ולמה ישנה. ובמ"ר (ר"פ זו) מה כתיב שם ולא יכול וגו' וישמע את הקול מדבר וגו' מה דבר אליו בהעלותך את הנרות. והיינו שדיבור הראשון שהיה במשכן היה בהעלותך את הנרות. והוא דענין הדלקת המנורה הוא שיהיה בא והאיר לי שהוא בחינת אור תורה שבעל פה מצד האדם. ומיד שהוקם המשכן ושם מקום השראת השכינה שהוא מדת מלכות ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכתיב כי מציון תצא תורה וגו'. ועיקר תורה שבעל פה היה בלשכת הגזית בבית המקדש וכמו שנאמר וקמת ועלית וגו'. ואז הדיבור הראשון היה על הדלקת הנרות וע"ז כתיב דבר אל אהרן לשון דיבור הוא בחי' תורה שבכתב וכמו"ש בגמרא (מכות י"א רע"א) בלשון הזה דכ' וידבר ה' אל יהושע וגו' מפני שהן של תורה וזאת קאי על גוף המצוה להדליק הנרות שהוא מתורה שבעל פה לכן אמר בלשון דיבור. ואמרת אליו הוא בחי' תורה שבעל פה אמירה בלחישא כמ"ש (זח"ג פ"ח ב') כמו שנאמר תזל כטל אמרתי שהוא * דעתיקא בחינת תורה שבעל פה (כמו שנת' כ"פ). והיינו שמשה רבינו ישפיע באהרן הכהן כח זה שיוכל להעלות הנרו דעל ידי הדלקת הנרות ישפיע בישראל כח השבת שהוא כוחו של אהרן כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וזה שנאמר בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות היינו ששבעת הנרות שהם כנגד ז' מדות תחתוניות וכמ"ש במ"ר שז' הנרות כנגד ז' כוכבים. ובס' יצירה חשב ז' כוכבי לכת כנגד ז' הימים וז' הימים הם ז' המדות כמו"ש בזוה"ק (ח"ג צ"ד ב') כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת והיינו שהאציל ו' מדות תחתוניות שהם ו' ימי המעשה ויום שבת שהוא כנגד מדת מלכות. וכן תמיד כל מספר ז' מורה על ז' מדות. וזה שאמר ששבעת הנרות שהם כנגד ז' המדות יאירו אל העומד מול פני המנורה שהוא נר האמצעי שהוא נגד יום השבת וכמו שחשב האר"י הק' ג' ימים דקמי שבתא ד' ה' ו' הם מקבלין מקדושת שבת הבא וג' ימים דבתר שבתא א' ב' ג' נשאר בהם רשימו בקדושה משבת שעברה ושבת הוא האמצעי ולכן נקרא מ' מלכות בת שבע כמו"ש בזוה"ק שכולל קדושת כל הז' מדות וכמו"ש בזוה"ק דשבת כללא דכל ברכאן וז"ש ברכתו מכל הימים שכלול בשבת ברכת כל הו' מדות גם כן. וזה שאמר שיהיו ג' מזרחיים פונים לאמצעי וכן ג' המערביים פונים לאמצעי שכולם כלולים באמצעי שהוא כנגד יום השבת שנקרא בת שבע כנ"ל:
1
ב׳ועל זה אמר משה רבינו ע"ה לאהרן שבהדלקת המנורה יהיה המכוון שלו שמי שיעמוד מול פני המנורה היינו מי שיכין עצמו לקבל אור תורה שבעל פה ויעמוד מול קדושת השבת מוכן לקבל האור יאירו שבעת הנרות היינו הנר האמצעי שהוא שבת מ' מלכות בת שבע שכלול מכל שבעת הנרות. ועל זה מובן מה שנכתב אחר כך ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה כיון שהדבר תלוי עיקר בכונת לבו בהדלקה להשפיע כחו בחינת תורה שבעל פה לכל מי שיעמוד מול פני המנורה מוכן לקבל קדושת בחינת תורה שבעל פה מיום השבת שנקרא מול פני המנורה הנר אמצעי כנ"ל. וזה שנאמר אל מול פני המנורה העלה נרותי' כאשר צוה ה' את משה דהיינו שעשה בכונה הראויה להשפיע לכל ישראל בחינת תורה שבעל פה למי שיעמוד על מול פני המנורה שכנגד השבת מוכן לקבל כנ"ל שעיקר השפעת תורה שבעל פה מיום השבת וכמו שאמרנו. וזה שא' בספרי להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה עשה לה מול פנים. ועל פי זה יובן מ"ש במ"ר וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי וכו' זה אהרן וכו' א"ל הקב"ה לך אמור לו לאהרן אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטילין לעולם. וכבר הקשו הא הנרות גם כן אינן נוהגין רק כל זמן שבית המקדש קיים ועיין ברמב"ן. גם מ"ש וכל הברכות וכו' אמת שמצות ברכת כהנים נוהגת לעולם אבל מה טיבו להדלקת הנרות. אך ע"פ האמור זה שאמר לו לגדולה מזו אתה מתוקן וכו' אבל הנרות לעולם שנשאר כח זה לעולם לאהרן ולבניו להשפיע לישראל אור תורה שבעל פה. וזה שדקדק במ"ר הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכמו שאמרנו שפירושו שיאירו אל הישראל העומד מול פני המנורה ויכין א"ע ומבקש לקבל אור תורה שבעל פה וזה הכח נשאר לאהרן ובניו לעולם. אך שלא ישאל הלא אחר החורבן לא יהיה הדלקת הנרות ובמה יהיה משפיע האור מתורה שבעל פה ועל זה אמר לו וכל הברכות כו' אינן בטילין לעולם שעל ידי ברכת כהנים ישפיעו הכהנים בישראל אור תורה שבעל פה. הברכה ראשונה יברכך ה' וגו' היינו בד"ת שכל אחד מברך במה שהוא כחו ומדרגתו ואהרן כחו תורה שבעל פה כש"נ כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו לכן ברכתו יברכך ה' היינו ריבוי והשפעה בתורה שבעל פה וכמו שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי ועיקר לשון ברכה הוא ריבוי כמו ברכה דדגים וברכה דאדם פרו ורבו. ויום השביעי דא תורה שבעל פה כמ"ש בזוה"ק (ח"א מ"ז ב') ממילא הברכה הוא ריבוי בתורה שבעל פה. וכן יברכך ה' דב"כ היינו בברכה המפורשת במקום אחר היינו בשבת שהוא ריבוי והשפעה בתורה שבעל פה. יאר ה' היינו באור תורה (וכמו"ש בספרי) שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ישא ה' וגו' וישם לך שלום ברכה זו גם כן על תורה (וכמו שדרש בספרי) שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והיינו תורה שבעל פה שעיקר תורה שבעל פה הוא על ידי השלום שהוא מדרגתו של יוסף שעל ידו הוא ההשפעה מתורה שבכתב ת"ת לתורה שבעל פה מלכות. וכן מצינו (קידושין ל':) ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים זה לזה שנאמר את והב בסופה וכו' וכן במחלוקת ב"ש וב"ה איתא (יבמות י"ד:) ללמדך שחיבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר והאמת והשלום אהבו שאי אפשר להיות אמת רק כשיש שלום את והב בסופה ואמת ושלום חד הוא כמו"ש בס' הבהיר ובזוה"ק (ח"ג י"ב ב') דאמת ושלום קשיא דא בדא. וזה שאמר משה רבינו ע"ה לאהרן שעל ידי הברכות יושאר לו הכח לעולם להשפיע ד"ת בישראל. ובשבת שהוא כנגד פני המנורה נר האמצעי שכולל כל המדות ובפרט בשבת זה שהוא פרשת הדלקת המנורה בוודאי כל מי שעומד מוכל אל מול פני המנורה עם מבוקש אמת בלב יוכל לזכות להשיג בחי' אור תורה שבעל פה:
2