פרי צדיק, בהעלותך ה׳Peri Tzadik, Beha'alotcha 5
א׳דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה. לבד שכל הפ' ויעש כן אהרן מיותר דפשיטא שקיים מצות ה' (כמו שעמדו ע"ז הראשונים ז"ל) עכ"פ סגי לכתוב ויעש כן אהרן וכבר הוזכר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. גם פ' וזה מעשה המנורה וגו' כולו אין לו שייכות לענין הפרשה. והרמב"ן ז"ל כתב על מה שנאמר ויעש כן אהרן שהוא היה המדליק ואף על פי שהיה כשרה בבניו כו' אבל הוא היה מזדרז במצוה גדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב ואולי נרמז לו מפסוק מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר וכו' עכ"ל. ונראה ששם נרמז גם הסוד נשגב. אך מנין נרמז לו שידליק בעצמו ובפירוש כתיב אהרן ובניו. ובפשוטו נראה שדקדק מדכתיב יערוך לשון יחיד ולא יערכו אהרן:
1
ב׳ובזוה"ק פתח פ' זו והוא כחתן יוצא מחפתו וכו' מאן איהו חופתו דא עטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. ובמ"ר (סו"פ פקודי ובש"מ) לא זז מחבבן עד שקראן אמי וכו' ולאמי וכו' ואחר כך בזוה"ק יוצא מחפתו דא הוא רישא דכל נהורא וכו' הו"א היינו אריך אנפין כמ"ש בזוה"ק (קכ"ט ב' וש"מ) דזעיר אנפין נקרא ההשגה הקטנה והנמוכה. ואריך אנפין היינו ההשגה הגדולה שישיגו לעתיד ובעולם הזה זכו לזה משה רבינו וכדומה. וזה ענין מה שנאמר יערוך אותו וגו' מערב עד בוקר דשמש הוא קוב"ה מדת יום היינו בקר וסיהרא כנסת ישראל מ' מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה בחי' ערב. וזה מה שא' במדרש (רו"ת פ' זו וש"מ) בואו והאירו לי שהתורה שבעל פה נמסר לחכמים כענין נצחוני בני (ב"מ נ"ט:) וכן מאן נוכח רבה בר נחמני (שם פ"ו.) וזה עסק אהרן כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו היינו תורה שבעל פה. וזה מה שנאמר יערוך אות אהרן מערב עד בוקר. היינו דישראל מעטרין כביכול להשי"ת. וזה מה שכתב הרמב"ן שרומז לדבר עליון וסוד נשגב שיוכלו ישראל לעטר כביכול להשי"ת כמו שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. ועל זה נאמר והו"א כחתן יוצא מחופתו והיינו ביום חתונתו ואז כנסת ישראל מעטרת לקוב"ה כמו שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו. וזה עיקר עסק אהרן דכתיב והוא יהיה לך לפה רק הוכשר גם בבניו. וזה שנאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו דבור הוא לשון עז בחי' תורה שבכתב (כמ"ש מכות י"א רע"א) והיינו העיקר המצוה הדלקת הנרות הוא מתורה שבכתב. ואמרת אליו אמירה בלחישא והיינו תורה שבעל פה שמופיע בלב ע"ד מה שנאמר ואמרת בלבבך (זח"א רל"ב ב') והיינו שיופיע בלבו הכח בא והאיר לי הוא כח תורה שבעל פה (כמו שנת' לעיל מא' ג'). וזה שנאמר הלשון אליו ולא כתיב ואמרת לו שלשון אליו היינו שמיוחד לו לבדו שהוא מיוחד לכחו. ומש"ה אף שהוכשר בזרעו עשה בעצמו כל ימי חייו כמ"ש הרמב"ן ז"ל:
2
ג׳ועוד בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ופירש"י אל מול נר האמצעי וכו' ולפי זה קשה דהול"ל ששת הנרות. ועל כן דגם האמצעי היה פונה אל מול פני המנורה שהוא צד מערב. ולמ"ד מזרח ומערב היו מונחין היו כולם פונים למערב דנר הב' נקרא נר מערבי, אך למ"ד צפון ודרום היו מונחים והיו כולם בין מזרח ומערב. ע"כ צ"ל דהאמצעי פונה למערב והששה פונים להנר אמצעי. ועל ידי כן היו כל ז' הנרות מאירים למערב דהו' פונים לאמצעי והוא למערב. אך למה הוצרכו להיות פונים לאמצעי והוא למערב למה לא הטה כולם שיהיו פונים למערב. אך הנר מערבי הוא נגד שבת וכנסת ישראל וזה פונה למערב והשאר פונים אליו שהם כנגד ו' ימי המעשה שהם ההכנה לקדושת שבת (כמשנ"ת כ"פ) ולמ"ד צפון ודרום היו מונחין שהאמצעי נר מערבי הוא ע"ד מ"ש בגיטין שנחשב ג' מקמי שבתא וג' ימים בתר שבתא. וזה שנאמר אחר כך ויעש כן אהרן שהיה הוא בעצמו המדליק וכמ"ש הרמב"ן. ומבאר למה לפי שזה מיוחד לכתו אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה שאמר לו לשון ואמרת אליו שמיוחד כח זה אליו להופיע גם בכלל ישראל להיות להם כח תורה שבעל פה בואו והאירו לי. וזה שנאמר אחר כך וזה מעשה המנורה מקשה הוא וכמו"ש בספרי שנתקשה בה משה. והיינו לפי שהוא היה שורש תורה שבעל פה נתקשה איך יתכן ענין זה בא והאיר לי שיעטרו ישראל כביכול לקוב"ה עד שהראה ה' את משה שיש כח זה באהרן והוא יופיע כח זה בכל ישראל. וזה שנאמר וזה ובבעה"ט וזה גי' י"ח שגובהה של מנורה י"ח טפחים. והיינו נר האמצעי היה גובהו י"ח טפחים והוא כנגד שבת יום השביעי דא תורה שבעל פה דאקרי יום שביעי (כמ"ש זח"א מ"ז ב') והיינו מלכות פה תורה שבעל פה וכו'. והיינו דו' מתיבה וזה מורה על ו' אות אמת (כמ"ש זוה"ק ר"פ ויקרא) אמת זו תורה (ברכות ה:) והיינו בחי' תורה שבכתב דקוב"ה תורה איקרי (זח"ב ס' א') זה גימ' י"ב כנגד י"ב שבטי י"ה שהוא בחי' כנסת ישראל מדת מלכות והיינו היחוד מערב עד בקר כנ"ל קוב"ה ושכינתיה ו' קוב"ה ז"ה שכינתא ואף דבכל מקום שכינתא בחינת כנסת ישראל אתקרי זאת (כמ"ש בזוה"ק כ"פ) כאן כתיב זה לשון זכר מפני שכאן במעשי המנורה נרמז סוד נשגב בעטרה שעטרה לו אמו ונקראו ישראל כביכול משפיעים לקוב"ה כענין לא בשמים הוא לכן נקראו בלשון ז"ה לשון דכר. וזה שנאמר על נר האמצעי שהוא כנגד מ' מלכות תורה שבעל פה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא שנתקשה משה על זאת איך אפשר שישראל יאירו כביכול להשי"ת כמשל הפקח והסומא (הובא במ"ר פ' זו) ולפי מדתו בחי' תורה שבכתב לא ידע כלל מזה כי התורה שבעל פה שלו הי' גם כן מפורש לפניו שהוא מסיני הלכה למשה מסיני (כמו שנת' במ"א) כמראה אשר הראה כן עשה מי שעשאה והיינו בצלאל שהיה כחו גם כן משורש תורה שבעל פה. ומדרשו שדרש שהקב"ה עשאה שבאמת עיקר תורה שבעל פה מטלא דעתיקא שהשי"ת מופיע בלב החכמים. רק אינו ניכר להם ונדמה להם שמתחדש מדעתם וכמו שנאמר תזל כטל אמרתי אמירה בלחישא שנוטף מהש"י בלב החכמים אף על פי כן נקרא על שמם כמו שהם היו מחדשים ושהם מעטרין כביכול להשי"ת כדברנו הנ"ל:
3