פרי צדיק, לחנוכה י״חPeri Tzadik, Chanukah 18
א׳בסי"צ המליך אות ע' ברוגז כו' גדי בעולם וטבת בשנה וכבד בנפש. ובגמ' (ברכו' סא:) אי' כבד כועס ולמה לא אמר אות ע' בכעס. אך באמת לשון רוגז נמצא במקרא על הרוב על החרדה ורעדה והוא פחד יצחק שעומד פחד ה' לנגד עיניו וכמ"ש (שם ה.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנא' רגזו ואל תחטאו. שע"י החרדה שיכניס בלבו מפחד ה' עי"ז ינצח היצ"ר ומיצחק יצא הפסולת עשו שהוא שורש הקנאה והכעס וכתיב כעס בחיק כסילים ינוח וכסיל נקרא מי שאין בו יר"ש וכמו שנדרש (יומא עב:) למה זה מחיר ביד כסיל על העוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים. וכ"כ ברע"מ (זח"ג רלד א) דכבד איהו דרגא דעשו כו' וכן מצינו בדהמע"ה דכתיב (שמואל ב י״ט:א׳) וירגז המלך ולא כ' ויכעס אף שהקפיד על מה שהרגו את אבשלום. היה רק בחי' רוגז שהיה חרד ורגז מפחד ה' משא"כ באסא כ' (דברי הימים ב ט״ז:י׳) ויכעס אסא אל הרואה. שכיון שהקפיד על הנביא זה נקרא כעס שאינו מצד הקדושה ופחד יצחק. ואות ע' שהוזכר ראשונה בתורה הוא אחר תיבת וחושך על וגו' ובכ"מ האות שנזכר ראשונה בתורה שם הוא שורש כח האות וכמו שלמדו (ב"ק נה.) על אות ט' שהוא לטובה הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתב טית. וכן א' (ב"ר פ' יז) מתחלת הספר עד כאן אין כ' סמ"ך כיון שנבראת נברא שטן עמה. וכן הע' שנכתב בראשונה אחר תיבת וחושך שנדרש (שם פ' ב) זה גלות יון שהחשיכה כו' ואח"כ על פני תהום שנדרש על גלות אדום שא"ל חקר כו' זהו שורש האות. וכן עמ"ש גדי בעולם כ' הראב"ד בפי' שהוא עדמ"ש ושעירים ירקדו שם וכבר אמרנו שהוא חלקו של עשו שנקרא איש שעיר וכן יון שנקרא בדניאל והצפיר השעיר מלך יון. וז"ש המליך אות ע' ברוגז שיהיה בקדושה בחי' רוגז שהוא בקדושה נגד כעם וכבד שהוא דרגא דעשו וכן שעיר שהוח דרגא דעשו ויון שנקראו שעיר. והנה באותיות דר' עקיבא כתיב בתחלת הס' בתמונת אות ע'. עין הוא עשו כו' ומפני מה כרועה ורבוצה מפני שהוא עתיד ליפול כו' ואח"כ באות ע' כ' עי"ן לא נאמר אלא עין של תורה כו' ולא אמר טעם על זה רק הביא פסוקים שאין להם שייכות לאות ע' לפי הפשט וצריך פירוש ע"ש. ונראה הענין דשורש כל הקליפות הוא שרו של עשו שהוא הס"מ כידוע. וכן עשו שורש כל הקליפות והוא קליפת הקנאה והכעס. וממנו נסתעף ע' הקליפות. וכמו בקדושה ז' ימי בראשית ז' מדות שהאציל השי"ת לבריאת העולם וכשכל א' כלול מעשר הוא ע' ומזה בקדושה ע' נפש לבית יעקב וכן ע' אנפין דאורייתא כמ"ש בזוה"ק ותיקונים. וכן מזה יש ע' סנהדרין שיש ע' דעות בתורה וזלעו"ז בקליפה נסתעף ע' קליפות מז' אומות שכל א' כלול מעשר ושורשם עשו קליפת הכעס והקנאה. וכן כ' יצב גבולת עמים למספר בני ישראל. וזה ענין מ"ש ל"נ עי"ן אלא תורה והיינו ע' פנים לתורה והיא כרועה ורבוצה שצריך להיות כפוף ורבוץ תחת השי"ת וכמש"נ והחכמה מאין תמצא ובגמ' (סוטה כא.) דרשו מזה שאין ד"ת מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו וכן א' (תענית ז.) למה נמשלו ד"ת למים כו' לשלשה משקין כו' אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. וע"ז מורה מה שאות ע' כרועה ורבוצה שמי שמשים עצמו כמי שאינו נעשה מרכבה למדת אין שהוא עתיקא (כמ"ש זח"ב סד ב) וזה זוכה לע' פנים לתורה. וכן מרמז אות ע' עשו שהוא שורש ע' הקליפות והע' כרוע שהוא עתיד להיות כרוע וליפול כמש"ש. וכן בחודש כסלו היה הניצוח ליונים ואח"כ ימי חנוכה שנא' אל ה' ויאר לנו שמרמז לחנוכה וכמ"ש בפסיקתא דמטעם זה אומרים הלל בחנוכה. והיינו שהשי"ת מאיר לנו באור תושבע"פ בימי חנוכה (כמשנ"ת מא' ב) ומתחיל חודש טבת שהמליך אות ע' ברוגז שלא יהיה בכעס דרגא דעשו רק ברוגז וחרדה שהוא פחד יצחק אש דקדושה והוא ע' פנים דתורה וכמ"ש (תענית ד.) האי צ"מ דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנא' הלא כה דברי כאש. והיינו תושבע"פ כמ"ש (שבת קלח:) דבר ה' זו הלכה. וכן למדו מקרא דברי כאש (סוף חגיגה) לת"ח שכל גופן אש. וע"י הד"ת שהיא אש אוכלה אש יש כח לנצח היצה"ר שנקרא אש כמ"ש (קידושין פא.) חזי דאת נורא כו' וכן כל הקליפות דיצה"ר נקרא אש. (כשנ"ת וירא מא' א) ועל גדי בשנה הביא הראב"ד ז"ל בפירושו ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו. ומרמז בזה כי עזים הוא כעס שהוא שרשו של עשו שנקרא איש שעיר. רק לפי שעה הלבישה רבקה את עורות העזים על ידי יעקב איש תם יושב אוהלים כדי שיהיה לצורך רוגזא דרבנן שהוא כאש להיות אש אוכלה אש דיצה"ר. וזה שייכות גדי בעולם שיהיה רק בבחי' רוגז שהוא בקדושה והיינו ברוגזא דרבנן שהוא אש של ד"ת. ובס' של"ה אי' דפ' וישב מקץ ויגש המדברות מעסק יוסף ובאלו פרשיות חל ימי חנוכה לפניהן או לאחריהן ובודאי יש להם שייכות ע"ש והיינו דהתחלת חנוכה חלו לפעמים בפ' וישב וסוף חנוכה לרוב בפ' ויגש. ואמר דחנוכה י"ל שייכות לאותן הפרשיות שחל בהן והוא דהנה בפ' וישב כל הפר' מעסק בירור בחי' צדיק יסו"ע מדת יוסף (וכמו שאמרנו שם) ובפ' זו נאמר התחלת ענין יוסף ובירור מדתו והגבורה והניצוח ליצה"ר שנעשה גבור הכובש את יצרו. ובפר' מקץ הבירור שלו שיצא מבית האסורים למלוך. ובפר' ויגש נאמר שבאו כל השבטים וע' נפש. וכ' ויכלכל יוסף והוא שלימות מדתו שזכה להיות כלכל ולהיות מרכבה למדת צדיק. ואז זכה להאור דכ' אור זרוע לצדיק. וכן התחלת חנוכה בכסלו שבו היה הניצוח ליון שהוא חושך. ואח"כ בחודש טבת שהוא באות ע' שמורה על אור תורה שיש בה ע' פנים. וברוגז שהוא פחד יצחק. וכן יוסף אמר את האלהים אני ירא וכן אמר וחטאתי לאלהים הזכיר שם זה שהוא מדה"ד אלהים דפחד יצחק. שעל ידי שהזכיר פחד ה' והכנים רעדה וחרדה בלבו נעשה גבור הכובש את יצרו. וזהו המליך אות ע' ברוגז שהוא רגזו ואל תחטאו שבחודש זה הזמן להכניס רוגז ורעדה בלב להיות גבור הכובש את יצרו ולהיות פחד ה' לנגד עיניו תמיד שכן נכללו כל כנס"י בקדושת יוסף שנקראו שארית יוסף וכ' ועמך כולם צדיקים. וכן חודש זה מסוגל לתיקון פגם הברית (ונת' למעלה) וכתיב והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ופגם זה נקרא רע כידוע. ומרמז שע"י שיתקן מדת הכעס דרגא דעשו שיהיה בקדושה ברוגז של ד"ת להרגיז על היצה"ר ע"י כן יזכה לתקן פגם זה. וכן יוסף שטנו של עשו (כמ"ש ב"ר פ' עג) דעשו קליפת הכעס שהוא שורש של כל קליפות היצה"ר וכמו שאמרנו ויוסף גבור הכובש את יצרו ע"י הרוגז והרעדה שמכנים בלבו פחד יצחק והוא פחד ה' שעומד עליו תמיד ורואה במעשיו וזה עסק חודש זה. וזהו עיקר האור כש"נ אור זרוע לצדיק שמאיר לו שהשי"ת עומד עליו תמיד. והוא היפך החושך שנדרש על יון על פני תהום שנדרש על אדום. והיינו שע"י ע' שהוא תורה ע' פנים לתורה ירגיז יצ"ט על יצה"ר וינצחהו:
1