פרי צדיק, האזינו א׳Peri Tzadik, Ha'Azinu 1
א׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. השינוי דל"א ושמעי ארץ. גם בשמים כ' ואדברה ובארץ אמרי פי ול"א דברי. הענין דאי' (סנהדרין צ"א:) אל שמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדון עמו זה הגוף וז"ש על שירה זו ואדברה קאי על כל התורה דמ"ש ואתם כתבו לכם את השירה הזאת דמשמעותו על שירת האזינו ומזה נלמד המ"ע דכתיבת ס"ת (כמש"ש כ"א:) והוא שבהשירה זו נכלל כל נפשות ישראל כמ"ש בשם הרמב"ן ז"ל וס"ר נפשות ישראל הם ס"ר אותיות התורה ועז"א ואדברה דיבור של משה רבינו תושב"כ שאצלו נכלל כל התושבע"פ בתושב"כ דאף התושבע"פ הלכה למשה מסיני. וז"ש לשון דיבור שהוא תושב"כ וכמ"ש (מכות י"א.) בלשון עזה דכ' וידבר וגו' מפני שהן של תורה. ואמר האזינו שצריך להטות אוזן לד"ת והי' די בתושב"כ כמ"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' (ונת' במ"א ענין ערכה של א"י שהוא תושבע"פ של משרבע"ה שעז"א ומסרה ליהושע) וכמו שיהי' לעתיד דכ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו. וזהו ותשמע הארץ דממילא תשמע הארץ שהוא הגוף משכא דחויא שנתלבש אדה"ר אחר הקלקול שנמצא בו יצה"ר וצריך רב חכמה לתקן הרב כעס. וזש"נ אמרי פי מלכות פה תושבע"פ קרינן לה:
1
ב׳אמר אמרי פי עפמש"כ בזוה"ק (ח"ג פ"ח ב') אמירה בלחישה. וכ' יערוף כמטר לקחי על תושב"כ כמש"נ כי לקח טוב נתתי לכם והוא כמטר שניכר שיורד מן השמים. תזל כטל אמרתי על תושבע"פ שנמשל כטל שאינו ניכר ירידתו מן השמים רק ממה שרואים שהארץ לחה מבינים שירד טל מלמעלה. כן התושבע"פ נדמה לחכמים שמחדשים מלבם והם באמת דא"ח דברי אשר שמתי בפיך שמופיע הש"י בלב חכמים. וע"ז נקרא אמירה כד"א ואמרת בלבבך אמירה בחשאי (כמ"ש זח"א רל"ד ב'). כי שם ה' אקרא וגו' על תושב"כ שכל התורה שמא דקוב"ה (כמ"ש זח"ג צ"ח ב') וזה שנלמד מפ' זה על ברכת התורה לפני' (כמ"ש ברכות כ"א.) הבו גודל לאלהינו נגד תושבע"פ דאי' (נדרים פ"א.) היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה כו' שאין מברכין בתורה תחילה. שעיקר התושבע"פ להרגיש טעם בתושב"כ וכשמרגיש טעם נותן ברכה והודאה. וכשאין מברכין היינו שלמדו בלא חשק וטעם וזה נקרא עזבם את תורתי ואינם זוכין לבנים ת"ח:
2
ג׳וקורין פ' זו קודם סוכות עפש"נ בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. ובמ"ת נמשלו ישראל לתפוח כמ"ש (שבת פ"ח.) היינו מש"נ ופריו מתוק לחכי דהקב"ה נמשל לתפוח כמש"נ כן דודי בין וגו' שהשי"ת גוף האילן דתפוח ונפשות ישראל איבא דקוב"ה (כמ"ש בזוה"ק ח"ב רכ"ג ב') מאן היא פרי אלא אינון נשמתהון דצדיקיא דאינון איבא דעובדוי דקוב"ה. וכמ"ש (בזה"ק ח"א פ"ה ב') ועז"נ ופריו מתוק לחכי התפוחים בעצמן כנס"י ומיושב קו' התוס' בשבת שם. וכ' בצלו חמדתי וישבתי בצלא דמהימנותא סוכות ענני כבוד. ובזה"ק (ח"ב שם) דכנס"י יתבא בצלא דאל דמשכן ומקדש שם שוכן השי"ת. וענני כבוד צלא דמהימנותא בצלאל. ושבת פריסת סוכת שלום עלינו ועכע"י סוכת שלום זה בהמ"ק ועכע"י ועל ירושלים זה מחנה ישראל. ופ' זו הוא פ' אחרונה שנקראת בשבת. דפ' ברכה נקראת ביו"ט ולא בשבת. ומטע"ז נחשב בזה"ק (ובת"ז תי' י"ג) ג"ן סדרים ופ' וזאת הברכה איננה בכלל שמשם התחלת תושבע"פ. ונקראת ביו"ט דישראל מקדשי לי' לזמנים. ומשו"ה קורין פ' זו שכולל תושב"כ ותושבע"פ כאמור בשבת שקודם סוכות בצלו חמדתי וישבתי צלו דקוב"ה תושב"כ מקדש ומשכן. צלא דמהימנותא תושבע"פ. ופריו מתוק לחכי נשמתיהון דצדיקיא. וכ' אהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה (ברכות ח'.) ושבת כולל תושב"כ ותושבע"פ דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל (שבת פ"ו.) ויום השביעי דא תושבע"פ כמ"ש זה"ק (ח"א מ"ז ב') מלכות פה תושבע"פ כו':
3