פרי צדיק, האזינו י׳Peri Tzadik, Ha'Azinu 10
א׳והנחילנו ה"א באהבה ורצון שבת קדשך נחלה הוא שאין לה הפסק והיינו שיושאר כך לעולמי עד שמצינו בגמ' לשון המענג את השבת ולא אמרו המתענג בשבת והיינו שמענג את יום השבת והוא הנפש יתירה דנקרא שבת והיינו שמכוין לשם שמים ויש מזה חיות לנפש יתירה ובגמ' (ביצה ט"ז.) ובזוה"ק (ויקהל דף ר"ד) נרמז ענין נפש יתירה בתיבת וינפש וי אבדה נפש ויותר הו"ל לרמזה בכניסת שבת וס' הבהיר דרש מוינפש שמזה המדה ז' (מדת מלכות) נפקין נשמתין רק האדם מרגיש הנשמה יתירה ביציאת שבת ע"י רשימו דקדושה שנשאר בכ"מ שיש בו השראת קדושה ע"פ מ"ש הרוקח בריש ספרו אין חוזק כחסידות בתחלתו והיינו מטעם שמתחלה משפיע השי"ת להאדם הפונה עצמו להשי"ת הארה נפלאה ואח"כ מסלקה (דאורו ית' אקטיף אקטופי מטי ולא מטי) כדי שיכסוף אח"כ אלי' להשיגה כמו שטעם טעמה ועפ"ש רבינו הק' זצלה"ה על מ"ש (במכילתא בשלח זוה"ק ויקרא דף כ"ב ע"ב) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל והוא שהראה השי"ת להם הארה זו כדי שע"י החשק אח"כ יזכו לתורה ועי"ז זכו לגילוי שכינה בשעת מ"ת וכן משבת מהנשמה יתירה נשאר רשימו דקדושה ביציאתו והחשק הגדול להשיגה כמו שטעמו בש"ק. ובהאריז"ל שנשאר רשימו דקדושה לג' ימים דבתר שבתא מנר"נ. וע"ז אנו מבקשים והנחילנו בנחלה שאין לה הפסק ההארה והרשימו מקדושת שבת. ולכן נרמז הנפש יתירה ביציאת שבת שאז עיקר ההרגש מדאגה זו וי אבדה נפש ומזה זוכין לחיי עולם בנחלה שאין זה הפסק משבת קודש:
1