פרי צדיק, כי תבוא ד׳Peri Tzadik, Ki Tavo 4
א׳בגמ' (כתובות ק"ו.) כל המביא דורן לת"ח כאלו הקריב ביכורים. וכבר אמרנו שבשבת כל אחד בבחי' ת"ח ומרומז בגמ' (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה שסעודת שבת הוא במעלה עליונה מסעודת ת"ח ובוודאי יש לו שייכות לענין ביכורים. דהנה ענין הבאת הביכורים לבהמ"ק הוא דאז מופיע בלבו שורש המקור מהצמיחות ראשית פרי האדמה להביאם לבית ה'. והיינו שמבטל עצמו עם כל הכוחות שלו להשורש להשי"ת וכמו שנא' והשתחוית לפני ה' אלהיך והשתחוי' ידוע שהוא בפישוט ידים ורגלים היינו ביטול כל הכוחות שלו להשורש. ועי"ז מגיעין להתדבקות השורש למעלה מתפיסת שכל האדם וכמו שא' ז"ל ע"פ והחכמה מאין תמצא במי שמשים עצמו כאין וכמי שאינו. ועי"ז יוכל להגיע לבחי' מציאות החכמה מבחי' איך שהוא המקור כידוע. והנה זה הוא שורש בחי' קדושת כהן בנפש שהי' לו דביקות תמיד במקור הקדושה כמו שנא' כי שפתי כהן ישמרו דע"ת ודעת הוא פנימיות הכתר וכפירש"י ז"ל (תשא) ובדעת זהו רוח הקודש היינו שהוא למעלה מחכמה ובינת אדם רק שנשפע לו מהשורש. ולכן נבחרו הכהנים לברך את ישראל כי רק על ידם יוכל להיות השפעת הברכה מהשורש המקור. וזה הוא ג"כ בחי' של אברהם אע"ה שנא' אצלו ואתה כהן לעולם לכן נאמר לו והיה ברכה. והנה עכ"ז גם בכל נפשות ישראל יכול להגיע במעשיו גם לבחי' זו כמו שאז"ל (שבת פ"ח.) דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי. ולכאורה עם תליתאי אינו בדומה להשאר שהמה משולש בשלישי ועם תליתאי המה ג' חלקים נפרדים כהנים לוים וישראלים. אבל באמת גם כאן הפירוש שג' מעלות הללו הם נכללים בכל נפשות ישראל. רק בפרטות יש נפשות הכהנים שהם משורש בחי' אברהם אע"ה כנ"ל שהם מקושרים בהשורש המקור כנ"ל. והלוים הם מבחי' יצחק אע"ה בעבודת היראה ופחד יצחק כמו שנא' ואתנם לו מורא וייראני. וישראל המה מבחי' יעקב אע"ה שהי' מטתו שלימה והי' כלול בו גם בחי' שניהם כי בחי' אברהם ויצחק לבד שהיו מצד עבודה יוכל למצוא קלקול מצד חסרון העבודה שבנפש כמו שיצא מהם ישמעאל ועשו משא"כ בחי' יעקב אע"ה שורש הקדושה שלא במדה כמו שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו'. ונחזור לענין שהמביא הביכורים מתנוצץ בו מבחי' קדושת כהן להתדבקות השורש. ובזה יונח מה שאומר מיד בהתחלת קריאת הפרשה הגדתי היום וגו' הלא לא הגיד עוד כלום ומהו לשון הגדתי. וגם מהו הלשון לה' אלהיך ולא לה' אלהינו כמו בכל הפרשה. אך הוא ע"ד שנא' השמים מספרים וגו' מגיד הרקיע אין אומר ואין דברים וגו' דיש הגדה בלא דבור רק בסימן ובזוה"ק שהגדה הוא בחי' רמיזא דחכמתא. היינו שבזה הפעולה שהביא הביכורים יתנוצץ בו הרמז מבחי' קדושת הכהן וזה שאומר לה' אלהיך היינו לבחי' קדושתו. ואחר זה גמר אומר כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ומה צורך להזכיר בכאן השבועה. רק ע"פ הנ"ל שזה הי' הבטחה לאברהם אע"ה לתת לו לזרעו את הארץ הזאת לרשתה שבתוכה נשפע הברכה מהמקור להיות הכרה בכל ראשית הצמיחה הטובה מכח הנותן. וע"ז שאל אאע"ה במה אדע כי אירשנה היינו שיהיה בזה קיום לזרעו אחריו שלא יהיו נשקעים ח"ו בעניני העוה"ז ועי"ז יהי' נשכח מהם הופעת השורש כמו הכנענים אשר עי"ז תקיא אותם הארץ. וע"ז כרת עמו השי"ת ברית להיות קיום לזרעו אחריו שלעולם לא יהיו נפסקים משורש הקדושה זו. וע"ז מזכיר השבועה שבכח זה בא לבחי' הבאת ביכורים להופיע בו מהשורש כנ"ל:
1
ב׳והנה ביום השבת מופיע ג"כ בנפשות ישראל התקשרות בהמקור בסעודה שני' דעתי"ק שהוא נגד אברהם אע"ה כדברנו הנ"ל ע"י ביטול כל הכוחות להשי"ת כמו שנא' והי' מדי וגו' ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני. וע"ז מרמז במד' תנחו' (פ' ראה י"א) בשביל שני דברים ישראל מתחטאין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות וכו' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב וגו' והפ' הזה מוסב על מצות ביכורים כמו שדרש בתנחו' (פ' זו) הפסוק היום הזה ג"כ על ביכורים. כי קדושת שבת והבאת ביכורים שניהם הם מבחי' הופעת השורש. ולכן נאמר בסוף הפרשה ושמחת בכל הטוב כי מזה נצמח השמחה בלב כאשר מופיע השורש מהמקור. וכאמרם ז"ל שאמר על דבדח טובא תפילין קמנחנא ועי"ז הוא בשמחה מפני שהתפילין שבראש הוא ג"כ מרמז על התקשרות במקור למעלה מן המוחין ומזה נולד השמחה בלב. [מכתי"ק] וכן א' בשבת על הכתרים שעתיד להחזירם מקרא דשמחת עולם שמחה שמעולם וכו' דמדביקות בשורש שעל הראש בא השמחה [ע"כ] וכמו כן ע"י קדושת שבת שהוא הופעת השורש אומרים ישמחו במלכותך מעצמם הגם שאינה בחיוב רק ביו"ט שנא' ושמחת בחגיך:
2