פרי צדיק, מטות י״בPeri Tzadik, Matot 12
א׳ישמח משה במתנת חלקו להבין למה נקרא קדושת שבת דוקא מתנת חלקו של משה יותר מכל שאר מצות התורה הלא כל התורה נקראת על שמו כמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. הענין הוא כידוע שקדושת שבת הוא התיקון על החטא הראשון והחטא הראשון היה על ידי גיאות ותאוה וכנס שהמה הקנאה והתאוה והכבוד. ומשה רבינו ע"ה היה נקי בתכלית בג' ענינים הללו ולכן נקרא קדושת שבת מתנת חלקו של משה כי בבחינת גאוה מצינו שאמר על עצמו בתואר תכלית השפלות מכל הברואים כי אברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר. ודוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת ועל כל פנים יש בהם עוד איזה ממשות אבל משה רבינו ע"ה אמר ואנחנו מה שאין לו שום ממשות. ובבחינת התאוה היה נקי בתכלית כמו שנאמר ויקבור אותו בגיא מול בית פעור היינו שהוא היה המנגד והיפוך לקליפת בעל פעור השרש של תאות זנות כידוע מנשי מדין שנאמר הן הנה היו לבני ישראל וגו' על דבר פעור כי זה היה עיקר כח הקליפה של כזבי שהיתה בתו של המלך לכן היה בה שרש של הקליפה זו. וכל מגמתם היה רק להכשיל בה את משה רבינו ע"ה שהיה בקדושתו זה לעומת זה ומחשבתם הרעה היה שעל ידי זה ישיגו ח"ו ברשתם את כל הכלל ישראל. וכאשר היה באמת כאשר נכשל בזה הנשיא של שבט שמעון נפגם על ידי זה כל השבט שכל הכ"ד אלף שנפלו היו משבט שמעון. ולכן הביאו כפרה על הרהור הלב דייקא רק הראשים שרי האלפים כי כל הכלל תלויים בראשי הדור. וגם בבחינת הכעס היה משה רבינו ע"ה נקי מכל נדנוד ושמץ מנהו לכן בפרשה זו כאשר נראה על הגוון ממנו מעט קפידא ויצא מגדרו במשהו שנאמר ויקצוף משה וגו' נתעלמה ממנו הלכה דייקא בגיעולי מדין ובזה הראו לו שצריך להזהר בזה אפילו בדקות מאוד כענין שנצרך טהרה וטבילה אפילו הכלי שהיה רק איזה שעות ברשות הנכרי. ובמעשה זמרי הראו לו שלפעמים לאיזה צורך נצרך דייקא להשתמש במדת הכעס וקנאה לכן נתעלמה ממנו הלכה זו דקנאין פוגעין בו מפני שהדבר הזה לקנאות אין שייכות כלל אליו רק בא פנחס ונטל את הראוי לו. וי"ל שלטעם זה גם כן היה קבורתו של משה רבינו ע"ה בעבר הירדן בנחלת גד כמו שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון כאמרם ז"ל (מכות ט':) שמשום זה הוצרך שם גם כן ג' ערי מקלט דבגלעד נפישי רוצחים שהוא קליפת כעס וקנאה ולכן נקבר שם משה רבינו ע"ה שהיה נקי מזה בתכלית כדי להכניע את הזה לעומת זה כדברינו הנ"ל על מול בית פעור:
1