פרי צדיק, מקץ י״דPeri Tzadik, Miketz 14
א׳סעודה ג' דשבת חשב האריז"ל נגד קדושת יעקב אע"ה. ומצינו אצלו שעשה סעודה שנא' ויזבח יעקב זבח בהר וגו' ויאכלו לחם. ויש להבין מה היה ענין הסעודה שבודאי לא עשה סעודת הרשות ואיתא בזוה"ק (ח"א קמב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה וכו'. אכן גלעד היה ההבדל בין חו"ל לא"י וכמש"נ אח"כ ויפגעו בו מלאכי אלהים ופירש"י מלאכים של א"י כו' וגלעד הוא קליפת נוגה שמקיף וסמוך לא"י. ואיתא (מגילה ט'.) תרגום שכתבו מקרא כו' איכא יגר שהדותא ונצרך לכתבו תרגום דייקא. ובס' מג"ע איתא שנרמז ענין חשמונאים בתיבת יג"ר שהיה שנת רי"ג לתחלת בנין בית שני (וכמ"ש בסע"ר וע' סה"ד) שאז היה הגזירה ונתגברו על היונים ויעקב תקנו שקראו גלעד. והענין דאיתא (בזוה"ח פ' יתרו ד"ו לח סע"א) נגה לו סביב דא איהו מלכות יון דסחרא לון נוגה כו' בגין דלית בכל מלכוון דאינון קרבין לאורח מהימנותא כוותיה. וכנגד זה גלעד שהוא בחו"ל וקרוב לארץ ישראל נוגה לו סביב. ויעקב תקנו שקראו גלעד הוא עפמ"ש (ספרי ברכה) ע"פ ויראהו וגו' את הגלעד מלמד שהראהו בהמ"ק כו' ואין גלעד אלא בהמ"ק שנא' (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. וזה שתקנו יעקב והכניסו לקדושה שיעקב תיקן קליפת נוגה שממנה כל דברי רשות ויעקב הכניס כל דברי הרשות לקדושה שלא ידע כלל מהנאת עצמו דכל עובדוי הוו לשמא דקוב"ה כמ"ש בזוה"ק. וכבר אמרנו דישי מת בעטיו של נחש דמפרש בי' קרא (כמ"ש שבת נה:) שהוא להרגיש הנאת עצמו שעל ישי נא' הן בעוון חוללתי וא' (מד"ר ר"פ תזריע) בעוון מלא כו' חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד א' מעון כו' והיינו הרגש הנאת עצמו ויעקב אע"ה אמר מה שקל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כך כמ"ש פירש"י (ויצא מב"ר) והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק כמו שיהיה לעתיד לב בשר לב להוציא בשר כמ"ש מה"נ (זח"א קלז סע"ב) וע"כ לא ידע בושה בזה כמו קודם הקלקול דכ' ולא יתבוששו. וכיון שלא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש ע"כ יעקב אבינו לא מת (כמ"ש תענית ה:) והכניס גלעד שהיא קלי' נוגה לקדושה שיהיה כקדושת בהמ"ק. וכן משה רבינו קידש ג"כ כל דבר הרשות שהוא מקלי' נוגה ולא מת ג"כ כמ"ש (סוטה יג:) ולכן ויראהו את הגלעד זה בהמ"ק. ואיתא מרבינו הק' מלובלין זצוק"ל ע"פ ולמכיר נתתי את הגלעד למכיר בוראו נתתי את הגלעד זה אליהו וכונתו עפמ"ש (פסחים סח.) גלעד זה אליהו כו' שאליהו ג"כ קידש דבר הרשות שהוא מקלי' נוגה ולא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש ועודנו בחיים וכ"כ (ויק"ר פ' כז) כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם. וז"ש למכיר בוראו היינו מי שזכה לבחי' הדעת וכמ"ש (מד"ר נשא ר"פ י) דעת זה המכיר את בוראו. נתתי את הגלעד שזוכה לגילוי אליהו שזה ג"כ מדריגה ברוה"ק שהוא דעת כמ"ש רש"י תשא ובדעת רוח הקודש. וכמ"ש בס' נצח ישראל עמ"ש (עירובין מג.) לאו אליהו אמרינהו כו' דלמא יוסף שידא אמרינהו שבודאי לא ראו האומר שאז לא נסתפקו בספק זה רק שהופיעו ההלכות בלב א' מבהמ"ד ולא ידעו אם היה מצד הקדושה ע"י אליהו בבחי' רוה"ק או מצד יוסף שידא. וזה ענין סעודת יעקב אע"ה שעשה בגלעד שעשה אותו כקדושת המקדש. והזבחים מעין קדושת קרבנות והוי סעודת מצוה סעודתא דמלכא. ובשבת בסעודה ג' שכנגד קדושת יע"א יכולים לזכות לקדש כל דברי הרשות שיהיה בקדושה:
1
ב׳אחר הבדלה
2
ג׳בהבדלה בתפלה הנוסח ותלמדנו לעשות חוקי רצונך וכמו"כ אומרים בנוסח עה"נ להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך. ונראה שמרמז בזה כעין שרומז בכהאריז"ל בר"ת חש"מ מתיבת חשמונאי שהוא ר"ת חודש שבת מילה שרצו לבטל מישראל וג' מצות אלו נקראים חוקי רצונך מפני שהם נחקקים לאות דייקא בנפשות ישראל שבזה הם נבדלים מן העכו"ם. ולטעם זה עמדו היונים לבטל מישראל דייקא שלש מצות האלו. מפני שבהם דייקא נחקק קדושת ישראל. כי קדושת שבת כתיב בני ובין בנ"י אות היא לעולם. וקדושת המילה הוא ג"כ רק אות לישראל כידוע וכמ"ש (נדרים לא:) שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל וכו'. וקדושת החודש הוא רק לישראל כש"נ החודש הזה לכם הגם שחשבון המולד ידוע לכל אמנם הכח הזה ניתן דייקא לישראל שיוכלו לקדש החודש אפילו קודם המולד או לאחריו. וכמ"ש (ר"ה כה.) אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין כו'. ועל רמז זה אומרים ג"כ בהבדלה ותלמדנו לעשות חוקי רצונך היינו קדושת ג' מצות הללו שע"ז מרמזים ג' הבדלות שאומרים במוש"ק. בין אור לחשך היינו קדושת החודש שהוא ע"י הארת הירח. ובין ישראל לעמים היינו קדושת המילה המבדיל בין ישראל לעמים כנז'. ובין יום השביעי לששת ימי המעשה היינו קדושת שבת. וע"ז נקראים ג' המצות הללו בשם חוקים ע"ד מה שאמרו (קידושין לט.) ע"פ את חקתי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר. וכמו"כ ג' הבדלות הללו כבר נחקקו בעת הבריאה בו' ימי בראשית. שמיד ביום ראשון נא' ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. וביום הששי בבריאת אדה"ר אמרו (סנהדרין לח:) אדה"ר מושך בערלתו היה. והיינו שנברא מהול רק שאחר הקלקול נתהוה לו ערלה וכיון שהיה בתוך ו' ימי בראשית נעשה כטבע בבריאה שכל זרעו נולדים עם ערלה. וממילא היה בשעת הבריאה הבדלה זו בין ערלה למילה והיינו בין ישראל לעמים. ובין יום השביעי לשיה"מ היה הבדלת שבת בראשית. והנה הבדלת בין אור לחשך מה רבותא בזה הלא כל הברואים מכירים להבדיל בזה ובגמ' (ברכות לג.) נקרא הבדלה חכמה. אמנם כאשר אמרנו שמרמז לקידוש החודש באיזה יום שיגזרו גם אם אינו יום המולד וע"ז צריך בינה יתירה לשום אור לחשך וחשך לאור על פי התורה. כי יש בההפך ג"כ כענין שנא' שמים חשך לאור ואור לחשך. וזה נרמז בבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ואמרו (מגילה יב:) ע"פ יודעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים שהם היו מבני יששכר כמ"ש במד"ר. והכח הזה הוא רק ע"פ הבנת התורה וכמ"ש (יומא כו.) לא משכחת צ"מ דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. כי למשה ואהרן נאמר ג"כ החודש הזה לכם שמסורה לכם דייקא ההבדלה בין אור לחושך ע"פ התורה. ולכן אין שייכות למצוה זו רק לישראל שהוא רק ע"י כח התורה ועכו"ם העוסק בתורה חייב כו' (כמ"ש סנהדרין נט.). ולכן אומרים אתה חוננתנו למדע תורתך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך שע"י התורה יכולים להבדיל בין האור לחשך כנ"ל. וכמו"כ בעל הנסים אומרים להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך מפני שזה תלוי בזה כנ"ל. והנה ביום השבת מופיעים ג' קדושות הללו בכל נפשות ישראל. קדושת שבת ע"י שמירתה כי כל ישראל נקראים שומרי שבת. וממילא מופיע בהם גם קדושת הברית דשבת רזא דברית קדישא כמ"ש (בזוה"ק ח"ב צב א). וקדושת החודש שהוא ע"י עסק התורה כנ"ל הוא ג"כ מופיע בשבת כדאי' (סא"ר פ' א) שבת יעשה כולו תורה. ולזה במוש"ק מתפללים אתה חוננתנו כו' ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. והיינו ע"י קדושת שבת כאמור ומבקשים אשר יהיה השארה מזה גם על ימי החול שנהיה מובדלים בג' מצות האלו. וע"ז אומרים במוש"ק ויהי נועם אדני אלהינו עלינו כדי להמשיך מקדושת שבת על ימי המעשה וכמ"ש (בזוה"ק פ' זו קצז ב) בשעתא דנפק שבתא אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא וכו'. והיינו ע"י כח התורה וכמ"ש בזוה"ק דרכי נעם אלין ארחין דאורייתא. ומעשה ידינו כוננה עלינו כי בודאי לאו כל אדם זוכה להיות גופו דרופתקי דאורייתא ונצרך לעסוק במעשה ידיו להתפרנס בהם. וע"ז מתפללים ומעשה ידינו כוננה עלינו שיהיה בהם המכוון לשם שמים כמלאכת המשכן וממילא נוכל גם בהם להמשיך ג' קדושות האלו. קדושת החודש שהיא קדושת התורה זוכין שע"י שמקיימין המצות שבעניני מו"מ שבין אדם לחבירו נקרא המקום ד' אמות של הלכה שמקיימין דבר הלכה. וגם הכונה של מצוה נקרא בשם תורה אור (וכמו שנת' חנוכה מא' ב וכג). וקדושת הברית נקרא מעשה ידינו דהיינו שהפעולה הוא מהגוף הקדוש בקדושה זו. וכדאי' בהק' זוה"ק (ח' א) מעשה ידיו וכו' ואינון מארי קיימא דברית אקרון מעשה ידיו כד"א ומעשה ידינו כוננהו דא ברית קיימא וכו'. וגם קדושת שבת יכולים להמשיך על ימי המעשה כדאי' (זח"ג כט ב) ת"ח אתקריאו שבתות כו' שיש להם הנפש יתירה דשבת גם ביומין דחול כמ"ש (תקו"ז תי' כא). וגם אי' (זח"ג קעט ב) לא זזה שכינה מישראל ואפי' בשבתות דחול. והיינו ומעשה ידינו כוננהו:
3