פרי צדיק, מקץ ב׳Peri Tzadik, Miketz 2
א׳ויהי מקץ שנתים ימים בזוה"ק (קצג ב) ר"א פתח חי ה' וברוך צורי וגו' וברוך צורי דא הוא דכ' ברוך ה' צורי כו' ת"ח כד"א ברוך אדני יום יום ברוך אדני באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד כו' יום יום אלו שנתים ימים. דהנה השם אדני מורה על תוקף התגלות היראה כמש"נ ואם אדונים אני איה מוראי. ויראת שמים הוא בחי' תשובה לתקן העבר כמו שאמרנו כ"פ. ומזה בא תקיפות ללב האדם וזהו דכ' ברוך ה' צורי וכמ"ש (שהש"ר פר' ה ב) מצינו שהקב"ה לבן של ישראל דכ' צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. שהשי"ת שוכן בלב ישראל והיינו שם אדנ"י בחי' כנס"י. וכמו ששמענו מרה"ק זצוק"ל ע"פ לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. כי צור לשון תקיפות והיינו שהש"י נותן תקיפות בלב הבעל תשובה כמו שדיבר אליו ביחוד להיות מושל באדם צדיק היינו גם בדברים שנא' בזוה"ק מרשב"י שאינו מועיל תשובה ח"ו (כמ"ש זח"א ריט ב) יש ממשלה להבעל תשובה לבטל זאת ולתקן. וגם מושל ביראת אלהים מה שנאמר מפי הקב"ה כענין הבת קול שיצא שובו בנים שובבים חוץ מאחר אעפ"כ היה ביכלתו לתקן ע"י תשובה מפני שכן רצון השי"ת וכמ"ש בשל"ה ובס' ראשית חכמה שע"ז רמזו (פסחים פו:) כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה חוץ מצא. ועד"ז יש לכוין מ"ש בזוה"ק ברוך אדני יום יום אלו שנתים ימים היינו שנותן תקיפות בלב הבע"ת לתקן גם השני ימים שנקראים ימי רע וכדאי' בזוה"ק פ' זו (קצח ב) ע"פ למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני כו' ימי רע ואלין ממנן על אינון חובין דדשין בהו בני נשא בעקבייהו. והיינו שנדמה בעיניהם שהוא דבר קל וע"ז נא' הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה והיינו על שני הענינים שנזכר בגמ' שכך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך כו' עד שאומר לו כו' ונזכר במדת הכעס (שבת קה:) המקרע בגדיו בחמתו כו' יהא בעיניך כו' שכך אומנתו של יצה"ר כו' וגם במדת התאוה אי' (נדה יג:) דקמגרי יצה"ר אנפשיה כו' שכך אומנות של יצה"ר כו' והיינו הפסולת של שני ימים הראשונים של הבריאה שהם נגד המדות הק' חסד וגבורה. כי ביום הראשון שהוא בחי' אהבת חסד הגם שנאמר בו כי טוב עכ"ז מפני שהאור נגנז לע"ל כי לע"ל יתלבן ויהיה כולו טוב. אמנם לע"ע נסתעף מזה פסולת אהבה זרה לתאוה. וביום השני לא נאמר כי טוב מפני שנברא בו גיהנם שהוא בחי' הכעס שאש של גיהנם שולט בו. וגם מפני שנברא בו מחלוקת (כמ"ש ב"ר פר' ד) וכעס נורא דגיהנם כידוע (מתקו"ז תיקון מח) ע"פ לא תבערו אש בכל מושבתיכם. וזה מורה שגם אם נמשך ת"ו בשני הפגמים יש קץ לשני הימים האלו לתקנם ע"י תשובה. והנה אי' בב"ר בכל עצב יהיה מותר כ"ד שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה שנטל את בתה. ודבר שפתים אך למחסור ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים ואח"כ א' שם אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים וכו'. דהנה יוסף כאשר הביא את דבתם רעה אל אביהם לא הרגיש בזה שום חטא בנפשו. אמנם כאשר נמכר לעבד למצרים ובאו לפניו הנסיונות עד שנגע בו במחשבתו כמ"ש (סוטה לו:) ואח"כ ישב בבית האסורים עשר שנים התמרמר מאד ומצטער בנפשו והיה עצב מאד על מה שעלה במחשבתו כנ"ל שח"ו היה לו פגם וחטא גדול בקדושת הברית הגם שנתגבר על יצרו בפועל ולבסוף הראו לו שבכל העצב שהיה לו שנצטער עם אדונתו היינו מה שאירע לו במחשבה עלי' שע"ז נצטער מאד היה לו יתרון ממנה שנטל בתה כי באמת היה לו שייכות עמה בקדושה שנולד לו השני שבטים מבתה ולכן נפל לו המחשבה עלי' וגם היא ראתה באצטרולוגין שלה ולכן חמדה לו. וכמו שאומרים על אין ארור מדבק בברוך שהארור אינו רוצה לדבק בברוך. ורק רצונה ותשוקתה היה מפני שהיה לה באמת איזה שייכות אליו כנ"ל. אמנם דבר שפתים שלו היה אך למחסור ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני. וזה לא נחשב בעיניו לשום חטא כי באמת לא בטח בשר המשקים כמ"ש אשר שם ה' מבטחו זה יוסף רק לאשר הרגיש שבאמת סיבת תשועתו יהיה ע"י שר המשקים רצה שיהיה נעשה הישועה ע"פ הטבע כי אין סומכין על הנם. ועכ"ז היה לו למחסור שע"י זה נתוסף לו ב' שנים לעוררו בזה על הדבר שפתים שהביא דבה על אחיו שהיה נדמה לו ג"כ שהוא דבר קל. ובאמת נסתעף מזה שני הפגמים הנ"ל כי לה"ר והוצאת דבה בא מסבת קנאה וכעס וברית הלשון מכוון נגד ברית המעור כידוע. ודבר שפתים כאלו המה מעונות שאדם דש בעקביו והם אך למחסור ועי"ז נתוסף לו ב' שנים לעוררו שנצרך לתקן פגם השני ימים ע"י הדבר שפתים. וע"ז מרמז ויהי מקץ שנתים ימים היינו כאשר נתקנו פגם השני ימים כנ"ל ופרעה חולם וכמש"נ עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו:
1