פרי צדיק, מקץ ד׳Peri Tzadik, Miketz 4
א׳וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור בזוה"ק אי' ע"ז ר"א פתח רוצה ה' את יראיו וגו' את יראיו כתיב ולא ביראיו כמאן דרעי ברעותיה לאחרא ואתרעי ליה לאתפייסא בהדיה כו' כגוונא דא יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא דהוה אסיר תמן כיון דשדר פרעה בגיניה מה כ' ויריצוהו אתפייסו ליה ואהדרו ליה מלין דחדוה כו' והיינו שמפרש ויריצוהו שהכניסו רצון בלבו שנתפייס מן הבור כיון ששלח פרעה לקרוא לו ידע שיתגדל ע"י זה וראה שהבור היה הכנה לגדולתו ונתרצה מן הבור ונתמלא רצון. וכן מפרש רוצה ה' את יראיו שמכניס בהם רצון שמפייסם. וזהו שנא' שם באותו מזמור בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב וגו' והיינו שאחר שיכנס ה' נדחי ישראל ויבנה ירושלים אז יהיה רופא לשבורי לב מה שהיו בעציבו דרוחא ובעציבו דלבא בגלות ואז יתרצו שיתגלה להם שהגלות היה לטובתם שיזכו ע"י זה לימות המשיח ועוה"ב ועז"נ רוצה ה' את יראיו שמכניס רצון בלב יראיו וכפי' הזוה"ק דאתפייסו ליה. והנה אי' בגמ' (ברכות ה.) ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. תורה וארץ ישראל והעוה"ב ומייתי מקראי. וי"ל דגלות מצרים היה הכנה לתורה שבכתב שהיה אז בגלות במצרים ושם היה בזלעו"ז חכמת מצרים שהיה ע"י כישוף וכמ"ש (מנחות פה.) תבן אתה מכניס לעפריים ופירש"י כך מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים. וכישוף הוא בזלעו"ז נגד תורה מן השמים שגם הכישוף חכמה מקובלת וע"י כחות הטומאה וע"י גלות מצרים זכו להרכוש גדול שהוא מתן תורה. וגלות בבל ויון היה הכנה לתושבע"פ שהיא קדושת ארץ ישראל וכמו שאמרנו שערכה של ארץ ישראל היא שורש תושבע"פ (ונת' חנוכה מא' כה) ועיקר התפשטות תושבע"פ זכו בבבל כמ"ש (סוכה כ. ונת' שם) וכן חכמת יון שהיא הפלסופיא שהוציאו מלבם היא בזלעו"ז בקליפה נגד קדושת תושבע"פ. וע"ז נרמז יון בחשך שהחשיכה עיניהם של ישראל (כמ"ש בב"ר) ואז דייקא זכו ישראל להתפשטות תושבע"פ ברוב דעות החכמים שאלו ואלו דברי אלהים חיים וזה התחיל אחר יוסי בן יועזר שנהרג בגזירה זו. ואז התחיל ההתפשטות ברוב דעות (כמ"ש תמורה טו:) וגלות האחרון הכנה לזכות לימות המשיח ועוה"ב. וכ' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין וכו' כמ"ש (ברכות שם ומ"ר פ' זו ר"פ צב) ומדייק במ"ר אשר תיסרנו ה' אין כתיב כאן אלא אשר תיסרנו יה וי"ל שרומז בזה עפ"י הידוע מהזוה"ק יו"ד חכמה ה' בינה עלמא דאתי. והיינו שע"י היסורין זוכין לעלמא דאתי שזה תכלית טובת יסורי הגלות לזכות לימות המשיח ועוה"ב. והג' מתנות טובות הם כנגד ג' קדושות שבת שהם קדושת ג' הסעודות שנחשבו דחק"ת ועתי"ק וז"א. חק"ת בחי' כנס"י מלכות פה תושבע"פ והיא ערכה של ארץ ישראל כאמור. וז"א היינו תורה כמ"ש (זח"ב ס א) קב"ה תורה איקרי ואין תורה אלא קב"ה. ועלמא דאתי בינה כולל כל ג' ראשונות דחו"ב תרין רעין דלא מתפרשן וכ' כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שע"י חבור חו"ב מוחא ולבא זוכין לדעת שהוא בחי' התגלות מפנימיות הכתר וזהו עתי"ק שנחשב בזוה"ק (שם פח ב) סעודת יום שבת דעתיקא. וברע"מ (שם צב א) נחשבו ג' קדושות שבת. שבת דיומא שבת דליליא והיינו ז"א וחק"ת וכנגד עתיקא חשב שבת עלאה שהוא בינה. והוא מטעם דהכל א' דבינה כולל כל ג"ר. והג' מתנות טובות הם מהימנותא שלימתא וכמ"ש בזוה"ק (שם) דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין. ובחי' כנס"י איהי אמונה כידוע וזש"נ אשרי הגבר אשר תיסרנו יה שזה תכלית היסורין לזכות לבחי' עוה"ב שהוא בינה וע"כ נזכר שם זה שכולל חו"ב וכולל כל ג' ראשונות כנ"ל. ואז הרופא לשבורי לב וגו' שיתרפאו מעציבו דלבא שיכירו שהכל היה לטובה וכמו ביוסף דכ' ויריצוהו מן הבור שנתמלא רצון מן הבור. וכ' רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו. וזה נדרש בפרט על יוסף שהיה מיחל לחסד ה' וכמו שדרשו בב"ר (ר"פ זו) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ומפרש הזוה"ק ויריצוהו מן הבור על השי"ת שפייסו ומלאו רצון. וכמ"ש בזוה"ק אח"כ וישלח פרעה ויקרא את יוסף לקרא ליוסף מבעי ליה אלא ויקרא את יוסף דא קב"ה כו' כתיב הכא ויקרא את יוסף וכ' התם ויקרא אל משה. והיינו מדלא כתיב מאן קרא קאי על קב"ה שזה היה מהשי"ת שקראוהו וע"י זה ויריצוהו שנתמלא רצון ופיוס מעציבו דלבא דהוה אסיר בבור:
1
ב׳והנה איתא בזוה"ק (נח ס א) ויקרא את שמו נח וכתיב ויקרא שמו יעקב אמאי לא כתיב את כו' יעקב דרגא דיליה קב"ה ממש קרא ליה יעקב אבל הכא את לאתכללא שכינתא ע"ש. ויש להבין כאן דכ' ויקרא את יוסף וקאי על הש"י כמ"ש בזוה"ק אמאי לא כתיב ויקרא אל יוסף או ליוסף כמש"נ ויקרא אל משה. אך הענין עפמ"ש בזוה"ק פ' זו (קצז רע"א) ובג"כ יוסף דנטר ליה לברית זכה לאתעטרא באתריה וזכה למלכותא דלעילא ומלכותא דלתתא כו' והיינו קב"ה ושכינתיה שזכה לב' הקדושות. דיעקב אע"ה מרכבה לשם הוי"ה דכ' תתן אמת ליעקב את ו' דדא איקרי אות אמת (כמ"ש זוה"ק ר"פ ויקרא) ויעקב ויוסף כחדא אינון (זח"א קעו ב) וכ' והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשיר דא בדא (זח"ג יב ב) דיוסף ו' זעירא ו' המילוי וכמ"ש בזוה"ק (ח"א קפב ב) ודא הוא רזא דאת ו"ו דאזלי תרווייהו כחדא כו'. וז"ש דזכה למלכותא דלעילא והיינו ו' של שם הוי"ה. וזכה למלכותא דלתתא וכמ"ש בזוה"ק (שם) צדי"ק וצד"ק כחדא אינון כו' וכמ"ש בס"ת (שם פ' א) ואני נתתי לך שכם אחד דא שכינתא דאתחזי ליה הואיל ואתקרי צדיק דהא צדק לאו דיורה אלא בהדי צדיק. וזש"נ ויקרא את יוסף לאכללא שכינתא שאז נתברר יוסף וזכה למלכותא דלתתא ומלכותא דלעילא. וזהו את דייקא עפמ"ש בזוה"ק (שם קסד רע"ב) את קרבני רזא דכנס"י דכ' את את דייקא וכידוע מהזוה"ק את דא שבת דמע"ש. וזה ענין שחשב בזוה"ח (תולדות) מוסף שבת כנגד בחי' יוסף והיינו שהתוספת קדושה דשבת בא ע"י בחי' יוסף שמשפיע כל ג' קדושות השבת בישראל שהם רזא דמהימנותא שלימתא כאמור:
2