פרי צדיק, נצבים י״זPeri Tzadik, Nitzavim 17
א׳כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וגו' ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים. ופירש"י ז"ל שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי'. ודרשו זאת מיתור הלשון בפסוק זה לאמר מי יעלה לנו וגו' לאמר מי יעבור לנו שהי' די לומר לא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא. וממשמעות הלשון לאמר נראה שהי' נצרך לאמר כן באמת אם היתה בשמים או מעבר לים. ולהבין זאת איך הוא המציאות שיהא נצרך לעלות בשמים אחר התורה בשלמא מעבר לים יוכל להיות שאם אין התורה נמצא כאן או הרב ללמדו תורה רק במדינת הים מחויבים לחזור אחרי'. אבל בשמים אין מציאות כידוע מהלכות שנשתכחו שהשיבו להם לא בשמים הוא. וי"ל שהוא ע"פ מאמר הגמ' שם על לא בשמים הוא שלא תמצא התורה במי שמגביה דעתו עד לשמים ולא מעבר לים הוא שלא תמצא אצל מי שמרחיב דעתו כים. והנה שבודאי אין מדברים מהגסי רוח לבטלה רק ממי שיש לו באמת גובה לב בדרך ה' להיות מנושא בנפשו על כל עניני חמדת עוה"ז והוא רוכב על במתי ארץ רק נפשו מקושר תמיד בשמים. וכמו כן מי שלבו רחב כים היינו שיש לו רוחב לב בד"ת שלבו מלא בד"ת הנמשלו למים כמו שנא' כמים לים מכסים. ואעפ"כ אם יש לו מזה איזה התנשאות ויתרון בנפשו על אחר אין לו שייכות בעצם להיות נקנה בו הד"ת כי ד"ת נמשלו כמים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך דייקא. ועל רמז זה ירמז הפ' באמרו לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו היינו שבאמת צריכים לנפש גבוה כזה שיהי' מנושא על כל חמדת העוה"ז עד לשמים שהוא יהי' לרב ללמוד תורה ממנו כאמרם ז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו. וזה מי יעלה לנו וגו' ויקחה לנו היינו שנלמוד מאתו ד"ת וכן מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו היינו נפש יקרה כזה שלבו מלא מד"ת והאמת דצריך כן וכמ"ש בסוף הוריות ניתני מר עוקצין וכו' מי ימלל וכו' שיכול להשמיע כל תהלתו. וכדי שלא יפול לב האדם עליו מזה שרואה ומרגיש בנפשו שיש לו נפש נמוכה שאין בכוחו להגיע למדריגות הנ"ל וגם אין לו רב כזה שיוכל ללמוד ולקבל מאתו. ועכ"ז לא יאמר נואש לנפשו וע"ז אמר לא בשמים וכו' דבאמת ד"ת קרובים לכל אדם כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך דייקא כל אחד כפי מה שהוא. וע"כ אמר זה לשון יחיד אף שפתח לשון רבים לנו וישמיענו ונעשנה דר"ל דגם כי רחמנא לבא בעי ואיך שהוא עומד גם אם יש לו נפש נמוכה מאוד אם יתן על לבו לעשות עבודתו המוטלת עליו לפי כוחו ושכלו יהולל בפיו ע"י תורה ותפלה הוא חשוב מאוד לפניו ית'. כמו שאמר האריז"ל להרח"ו ז"ל על אחד שיש לו נשמה גבוה מאוד יותר ממנו ועכ"ז הוא יותר חשוב ע"י עבודתו לפי ערכו לפניו ית'. וגם אם יהי' נצרך לרב כזה בודאי יזמין לו השי"ת לטוב לו. וזאת מצינו בדוד המע"ה שהוא הי' הנפש הנמוכה בתולדתו מאוד כידוע מהאריז"ל וכן א' במדרש ע"פ בחרתי הסתופף בבית אלהי אברהם יצחק ויעקב בקיטון משה ואהרן בטרקלין ואני בסף ודייקא במעמד הנמוך כזה פעל לפניו ית' עד להפליא כמו שנא' אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה וא' ע"ז דהאבות מאסו ולא רצו נפש זה ובאמת הוא יהי' לראש כי משיח הוא דוד בעצמו ועליו א' ירום ונשא וגו' ודרז"ל מחבות וממרע"ה. ומסיים כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך היינו ע"י תפלה שדייקא ע"י שמכיר את שפל ערכו וישפוך את נפשו לפני השי"ת הוא חשוב מאוד לפניו ית' כמו שנא' תפלה לעני כי יעטוף שהוא עוטף את כל התפלות שבעולם מפני שתפלתו מקובלת לפניו ית'. כמו שמצינו במנשה מלך יהודה שהוא הי' בין הנמנים שאין להם חלק לעוה"ב ועכ"ז דרשו עליו במד' שוח"ט פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם. וגם דרשו זאת (במד"ר אמור) על הדור הזה שהוא ערער ממעש"ט ואין לנו על מה להשען ולא נשאר לנו רק התפלה ועכ"ז לא בזה את תפלתם שכל פרט נפש מישראל איך שהוא עומד תפלתו מקובלת לפניו ית' להוושע בכל עניניו:
1