פרי צדיק, נצבים ב׳Peri Tzadik, Nitzavim 2
א׳אתם נצבים היום כולכם. אתם אותיות אמ"ת וקושטא קאי וזה חותמו של השי"ת ולהבין שפתח בלשון רבים אתם וגו' ואח"כ אמר לשון יחיד לעברך בברית. וברש"י ז"ל להיותך עובר. מה הוא הפירוש מזה. ובמד"ת פ' זו כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה. והנה בברית שבפ' זו אי' בזוה"ק שנחשב בכאן עשר מדרגות חמש כנגד חמש והם כנגד עשרת הדברות. היינו חמש מראשיכם עד כל איש ישראל וחמש מטפכם עד שואב מימך. ובמד"ת פ' זו שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים וכו' ולמה כרת הקב"ה עמהן כאן מפני שאותו שבסיני בטלוהו. ולכאורה מה זה לשון בטלוהו הרי נכתב בתורה לעולם ואות אחת בתורה ח"ו לא יתבטל כדאי' במד' על יוד שבירבה (שמו"ר פ' ו') שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצו ממך איני מבטל והי' לו לומר עברו. והלשון בטלוהו מורה שהשי"ת הסכים לזה והיאך שייך לאמור זאת שח"ו השי"ת הסכים לזה. אך הרמז לזה ממה דכתיב אלה דברי הברית וכ"מ שנא' אלה פסל את הראשונים. ובמד"ת (פ' זו) דרש על הפ' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד הפוך רשעים ואינם זה דור המבול וסדום ועוד ובית צדיקים על ישראל ומהו הפירוש של ובית ומהו הקיום שא' יעמוד. והענין הוא דהדברות שבחורב ידוע שהי' מצד השי"ת וזה שהתחיל הפרשה של ברית הראשון אם בחקותי תלכו וגו' דלשון חקה הוא שאין לזה טעם כמו שא' במד' חקה חקקתי היינו שתכוון לרצון הש"י אף שלא מדעת אף בשינה. וזה שמביא שם במד"ר הפ' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יום הייתי מחשב וכו' והיו רגלי מוליכות אותי לבכ"נ ובתי מדרשות היינו מעצמו בלי דעתו. וזהו בחי' יצחק אע"ה שהי' עולה תמימה ולא נטה מרצון הש"י אף כחוט השערה אף שלא מדעתו. וזה מסט' דגבורה וע"ז א' בזוה"ק (ח"ג פ' ב') אורייתא מסט' דגבורה נפקא. אבל מי יוכל להיות מבורר כ"כ כנגד השי"ת כי מי יאמר זכיתי לבי. והברית השני שבפ' הקודמת הוא בס' דברים שהוא ספר התשובה היינו אם הישראל עושה תשובה אז אף שלא הי' מכוין כ"כ לעומק רצון השי"ת אעפ"כ מנהג עמו הש"י ברחמים. וזה משה מפי עצמו אמרן (כמו"ש סוף מגילה) שהיקל עמהם ולזה לא כתב כאן רק מצותי היינו כל התרי"ג מצות כמו שהם כתובים הוא מקיים ולא כתיב חקה. וזהו בחי' אברהם אע"ה דכתיב בו עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי וכו' אף שכתב שם גם חקותי היינו אם מקיים רצון השי"ת בהמצות כמו שהם כתובים מסייע לו השי"ת שיכוין גם אל החקים לעומק רצון השי"ת אף שלא מדעת כנ"ל. והברית הג' שבפ' זו הוא כנגד יעקב אע"ה ששניהם הקודמים עדיין אין בהם השלימות הגמור כמו שדברנו מזה שגאולת מצרים כנגד ו"ה דרועא ימינא זה הי' מצד בחי' אאע"ה ואין לזה שלימות עוד כי הי' עוד טענות שם הללו וכו' והללו וכו' רק הי' במדת החסד לפי שעה. וכן מצד יצחק אע"ה שהוא כנגד י"ה דרועא שמאלא ג"כ אין שלימות עוד כי אין העולם יכול להתקיים במדה זו כמו שאז"ל מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. וזה שאז"ל (פסחים פ"ח.) לא כאברהם שקראו הר היינו שהי' מסלק עצמו מכל ענינים שבעוה"ז ואז נראה לו השי"ת כמו שנא' אשר יאמר היום בהר ה' וגו' ולא כיצחק שקראו שדה שהוא חקל תפוחין היינו שתיכף כשהי' מריח רצון השי"ת הי' מוסר עצמו לה' והי' נקרא עולה תמימה. וגם בזה לבד אין עוד שלימות הגמור שכל מדה בפני עצמה מב' מדות האלו אין בה השלימות עוד רק במקומה הוא טוב. ולכן מהם יצא עוד פסולת ישמעאל ועשו שעליהם נא' הפוך רשעים ואינם היינו בעת שהשי"ת מנהג במדה השייך לו יש לו מקום וקיום ובעת שהשי"ת מהפך למדה אחרת הם נופלים. אבל הברית שבפ' זו הוא כנגד יעקב אע"ה דהוא אחיד לתרין סטרין וזה יעקב שקראו בית וזהו ובית צדיקים יעמוד שזה נקרא בית וממנו לא יצא עוד פסולת:
1
ב׳וזה שהכניס בזה הברית כל העשר מדרגות חמש כנגד חמש אף שבאמת הם שני הפכים. ראשיכם היינו מי שמתנהג במדת חכמה שהחכמה הוא בראש ואיזה חכם הרואה את הנולד. כנגד טפכם שבחמש הב' היינו שאין יודע רק ההוה. שבטיכם היינו מי שמושל על עצמו כמו שנא' לא יסור שבט מיהודה ותרגומו לא יעדי עביד שלטון וכו'. היינו שיש לו תקיפות בעצמו שמה שמכיר שזה רצון השי"ת עומד על דעתו ואין שום אחד יכול לנטותו מדעתו. וכנגד זה נשיכם שאין להם דעת שלימה כמו שאז"ל (תוס' ריש חולין) נשים דעתן קלות ובנקל מניחה עצמה להתפתות. זקניכם היינו שנותן עצות לנפשו שאף הגוף יהי' נמשך לרצון השי"ת. וכנגד זה גרך היינו אף שמשך עצמו להיות בתוך ישראל עכ"ז הגוף עדיין אין נמשך כ"כ כמו שאז"ל (סנהד' צ"ד.) גיורא עד עשרה דרא וכו'. שוטריכם פי' רשיז"ל אלו שרודין במקל היינו אף שד"ת אינם מתקבלים תיכף על לב האדם וכמו שנא' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ופי' רשיז"ל אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך שכל התחלות קשות עכ"ז מכריח עצמו ומסגף עצמו עליהם. וכנגד זה מחוטב עציך היינו שרוצה תיכף לראות הקבלות שכר ע"ד שאז"ל באבות ולא קרדום לחפור בה. כל איש ישראל ולא כתיב בני ישראל רק איש ומרמז על אותו שמכוין לעומק רצון השי"ת. וכנגדו עד שואב מימך היינו שהוא משוקע בכל התאות כמו מים שמרמזים לכל התשוקות והתאות כידוע. עכ"ז הכניס כולם בברית היינו מי שהוא נמשך תמיד אחר רצון השי"ת אז אף אם יארע לפעמים שהוא במדרגה קטנה השי"ת מאיר לו שאז הי' ג"כ רצון השי"ת בזה המדרגה. למשל טפכם היינו שאין רואה את הנולד כנ"ל. ובשעת מתן תורה הי' זה טוב שהקדימו נעשה לנשמע ולא היו חוששים כלל שמא לא יוכלו לקיים כמו שא' (שבת פ"ח.) שאמר האי צדוקי לרבא עמא פזיזי וכו'. וכן נשיכם היינו שאין מעמדת על דעתה ומתיישבת עצמה הרבה ולפעמים הוא טוב כמו באון בן פלת דאשתו הצילתו ודרשו במד' (תנחו' קרח) ע"ז הפ' חכמות נשים בנתה ביתה. וגרך שאין הגוף נמשך עוד כ"כ אחר רצון השי"ת ולכאורה למה לא כתיב והגר אשר בהמחנה ומה הלשון גרך. אבל הפי' הוא שיש בכל אחד מישראל נקודה שנקראת גר שהוא ממקום נכרי וצריך להכריח עצמו ולהכניס זאת בישראל. מחוטב עציך עד שואב מימך היינו שמשוקעים עוד בתאות עוה"ז לפעמים בא מזה ג"כ טוב כמו שאז"ל (פסחים ס"ח:) מתחלה כי עביד אינש לגרמי' הוא דעביד. היינו מאחר שהאדם הוא בגוף אי אפשר לו שיכוון תיכף לשם שמים רק מתוך שלא לשמה יבא לשמה ולזה גם זה הוא טוב וזה מצד מדרגת יעקב. ומהיכן זכה לזה ע"ז אמר לעברך בברית וגו' ופירש"י להיותך עובר היינו שהאדם בעצמו מכניס עצמו באלה ובשבועה אף שאם לא מקיים יענש ע"ז מקבל על עצמו העונש ג"כ אם ח"ו יעבור. ומאחר שהוא עצמו מקבל על עצמו כ"כ השי"ת מסייע לו אף אם הוא במדרגה קטנה גם אז הי' רצון השי"ת בזה. וזה הי' מדרגת יעקב אע"ה אחר שקיבל הברכות מאביו אז אף שראה שלא הי' זאת במקרה מה שרבקה הרגישה עוד מקודם ועשו לא בא עד שהוא יצא. ולכאורה הי' צריך להיות תקיף בדעתו מזה שבודאי השי"ת הסכים לזה והי' לו להיות בתקיפות. אבל הוא לא הי' כן רק הלך ללבן למקום טומאה ולסבול גלות ועזב ונפרד מאב כזה. וכל זה הי' לברר את עצמו היינו אף שהשי"ת הסכים עמו אבל זה אני יודע שאין השי"ת נותן בחנם כי הוא אוהב משפט ולזה הלך לגלות לברר א"ע וסבל שם הרבה. אף שאברהם אע"ה הי' לו ג"כ נסיונות אך בהרבה הי' לו מאמר השי"ת ע"ז כמו לך לך וכדומה. אבל יעקב אבינו הכניס א"ע בעצמו לנסיונות. וזה הפי' להיותך עובר כמו שא' במד' הנ"ל כאדם שאומר לחבירו העבר בך וכו'. ולזה הוא המשפט אף שהוא במדרגה קטנה יסכים השי"ת עמו שבזה הזמן זה הוא טוב. וזה הוא בחי' אמת מדת יעקב אע"ה וקושטא קאי. וזה שאמר בזה הברית אתם נצבים:
2