פרי צדיק, ראה א׳Peri Tzadik, Re'eh 1
א׳ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעו אל מצות וגו'. הנה השינוי הלשון שבההיפך נא' והקללה אם לא תשמעו ובהברכה נא' אשר תשמעו. אך המכוון שאף שנזכר בהברכות דברים הנוגעים לעניני הגוף מ"מ עיקר הברכה הוא אשר תשמעו אל מצות ה' וכמו שמצינו בפ' עקב דכתיב וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' וכתיב אח"כ לא יהי' בך עקר ועקרה ונדרש בגמ' (בכורות מ"ד:) לא יהי' בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום. והמכוון על קול תורה וקול תפלה שזה כל כח ישראל שנמשלו לתולעת שאין כוחה אלא בפיה ומכה את הארזים בפי' כמו שא' (תנחו' בשלח). וכתיב אחריו והסיר ה' ממך כל חולי ונדרש (ירוש' שבת פ' י"ד ובוי"ר פ' ט"ז) על היצה"ר שתחלתו מתוק וסופו מר. ואמר הלשון כל חולי ע"ד מה שנא' (בפ' משפטים) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך ואי' בגמ' (ב"ק צ"ב:) מחלה זו מרה וכו' פ"ג מיני חלאין יש בה מחלה בגימ' הכי הוה. והוא ע"פ מה שא' בתיקונים (תי' מ"ח) עציבו דטחול וכעס דמרה ואף שמהגמ' (ברכות ס"א:) נראה להיפך דאמר שם כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו מ"מ שורש הכעס מהמרה. והכעס הוא שורש היצה"ר שורש לכל העבירות וכמו שא' (נדרים כ"ב.) כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו היינו כיון שע"י הכעס יכול לבוא לכל מיני חטאים ועי"ז שולטין בו כל מיני גיהנם. וזה שא' דמחלה זו מרה שממנה רוב החלאים. וזהו שאמר כל חולי כל מיני יצה"ר שסופו מר היינו כל מיני גיהנם. ואמר וברך את לחמך שיהי' הברכה מהשי"ת אז לא יביא האכילה לידי שליטת יצה"ר ועי"ז והסירותי מחלה מקרבך. וכן והסיר ה' ממך כל חולי שמה שבא מהשי"ת אינו מביא דבר רע ח"ו. ואמר שם מתחלה ועבדתם את ה' אלהיכם בלשון רבים ואח"כ וברך את לחמך וגו' מקרבך לשון יחיד וכן בפ' עקב פתח בלשון רבים תשמעון ושמרתם ועשיתם ואח"כ הברכות ושמר ה' אלהיך לך וגו' הכל בלשון יחיד וכאן פתח ראה בלשון יחיד אנכי נותן לפניכם לשון רבים אשר תשמעו וגו' בלשון רבים. והענין דמתחלה קודם הברכה עדיין הם בבחי' רבים שאינם במדרגת כאיש אחד אבל אחר העבודה כשבא הברכה אז נעשו כולם כאיש אחד בלב אחד כמו שמצינו במתן תורה שנא' שם ויחן שם ישראל ודרשו במכילתא כאיש אחד בלב אחד. ולכן כתיב מקודם ועבדתם וגו' לשון רבים שעדיין אינם כאיש אחד ואח"כ נא' וברך את לחמך ואת מימך בלשון יחיד היינו שלכל אחד קוצב השי"ת לחם חוקו בפרט מה שנצרך לו לד"ת ועבודה. ואח"כ אמר והסירותי מחלה מקרבך שנעשו אח"כ כולם כאיש אחד בלב אחד ולכך כתיב לשון יחיד. וכן בפ' עקב פתח בלשון רבים תשמרון ושמרתם ועשיתם שמתחלה עדיין אינם כאיש אחד אבל כשבא הברכה אחר השמיעה אז כבר נעשו כאיש אחד בלב אחד ולכן כתיב כל הברכות בלשון יחיד. משא"כ כאן בפ' זו דמיירי בהברכות וההיפך שיתנו להם אח"כ בהר גריזים והר עיבל שעדיין לא קבלו אותם כתיב בלשון רבים אשר תשמעו וכאמור שמתחלה עדיין אינם במדרגת כאיש אחד כל זמן שלא שמעו ולא קבלו. אך מ"מ פתח ראה בלשון יחיד זה קאי על נפש פרטי שיש מי שרואה מקודם מתחלה שהברכה הוא רק אשר תשמעו שכל הברכות תכליתם ועיקרם הם שיועילו להכניס בלבם הד"ת ולהוריק הרע כמו שנא' והסיר ממך כל חולי כנ"ל. ואף אם יש הרבה נפשות כאלו שרואים זה מקודם הם כולם כלולים כאחד שהם כבר הם כאיש אחד בלב אחד כמו שהוא בנפשות השלימים מישראל. ולשון ראה שהוא לשון יחיד כולל פרטים הרבה שהם כאחד ולהם אמר בלשון יחיד ראה שהם יראו זאת תיכף מה שאנכי נותן לפניכם שהוא הכלל שלא זכו עדיין להיות כאיש אחד ברכה וגו' אשר תשמעו וגו' שזה מה שיהי' אח"כ כשיתנו להם ויסדרו לפניהם שאז יהיו כולם כאיש אחד. וכן פתח במד"ר פ' זו מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה שע"ז קאי נותן לפניכם לעתיד. ואמר ראה שהוא לטובה אשר תשמעון כמו שא' במד' להודיען איזה דרך טובה שיבחרו. ובשבת זוכה כל אדם לראות שהכל לטובה שהכל הוא רק למען אשר תשמעון כמו שנדרש בזוה"ק (ח"ב פ"ט א') הפ' ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה על יום השבת שהוא יום הניח שאז מרגיש הישראל נייחא בלב אף כשהוא עוד בתוך העבודה הקשה כל השבוע. בשבת רואה שהכל מהשי"ת והוא רק לטובה ויש לו נייחא מרגזך שהוא מרוגז היצה"ר על לעתיד (כמו שנת' כ"פ):
1