פרי צדיק, ראה י׳Peri Tzadik, Re'eh 10
א׳בהפטרה ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. בפסיקתא להפטורה זו אי' דאבני כדכד נתן אליהו להנער בים להראות לריב"ל. וכן שעריך לאבני אקדח אי' בגמ' (ב"ב ע"ה.) שראה אותו תלמוד בים מלאכי השרת דיתבי וקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וכו' להעמידן בשערי ירושלים. והיינו שרוב אבנים טובות ומרגליות הם בים וכמו שא' (ר"ה כ"ג.) דבי פרסאי משקן מרגנייתא וכו'. והענין כמו שא' (ב"ב ז':) דחומה זו תורה שזהו עיקר השמירה וכמו שא' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וא' (שם ח'.) ורבנן לא צריכי נטירותא. וזה מרמז מה שנמצא אבני החומות בים דים היינו תורה שנקר' ים כמו שנא' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וכמו שא' בריש ס' הבהיר ואין ים אלא תורה. וזה שהי' כל התנחומין באבני חפץ והוא כמו שנא' חרות על הלוחות והיינו שהד"ת נחקקים בלב האבן. וכמו שא' (שהש"ר א' ב') בשעה ששמעו ישראל לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם וזה הי' בדברות ראשונות ואח"כ בלוחות שניות כתיב פסל לך שני לוחות אבנים שצריך בעצמו מקודם לפסול לחצוב ולחקוק הלב אבן ואח"כ וכתבתי על הלוחות ישפיע השי"ת בהם הד"ת. וזה שאמר וכל גבולך לאבני חפץ היינו שהאבנים הלב אבן יהי' רק לאבני חפץ כמו שא' (זח"א קל"ח א') שלעתיד יושאר היצה"ר של תאוה רק שיהיה מלובן מרשעוי שיהי' החשק רק לד"ת כמו שא' שם דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי וזה הפי' וכל גבולך לאבני חפץ. וזהו התנחומין על מה שאמר עניה מד"ת:
1
ב׳ואמר אח"כ וכל בניך למודי ה' וגו' ואי' בזוה"ק (ח"ב קס"ט:) וכל בניך למודי ה' וכי כל בנין וכו' אוליף לון קוב"ה אורייתא אין בשעתא דאינון ינוקי לעאן באורייתא שכינתא אתיא ויהיב לון חילא ותקפא למלעי באורייתא דאלמלא סיועא דקוב"ה לא יכלין אינון ינוקי למסבל. ונראה מזה שמה שא' (ע"ז ג':) בד' מה עביד יושב ומלמד תינוקת של בית רבן תורה שנא' את מי יורה דעה וגו' גמולי מחלב ופירש"י שמתו כשהן קטנים אבל מהזוה"ק נראה דקאי על תינוקת של ב"ר בחיים שהשי"ת מלמדן שנותן להם כח לסבול. ומייתי מפסוק את מי יורה וגו' גמולי מחלב כמו שא' (סוכה מ"ב.) שתיכף שנגמל מחלבו ומתחיל לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו וגו'. וזה שא' וכל בניך למודי ה' שנמצא ד"ת בכם בכל תינוקת של ב"ר. ואמר עוד בזוה"ק שם דמה"ט נתנה נבואה לתינוקת וכמו שא' גם בגמ' (ב"ב י"ב.) ואמר והא קרא שלים הוא וכל בניך למודי ה' אינון ודאי למודי ה' ונבואה מנהון נפקי. והיינו דלמודי ה' נקראים המדות נצח והוד שמשה רבינו ואהרן מרכבה להם שהם נקראו למודי ה' משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא כידוע שהם למדו והכניסו ללב ישראל הד"ת. ונצח והוד בחי' תרי נביאי קשוט וכיון שהתינוקת נקראו למודי ה' אמר בזוה"ק הנ"ל ונבואה מנהון נפקי. ואמר ורב שלום בניך פי' שנמצא בישראל גם תלמידי חכמים שהם נקראו בונים וכמו שנדרש אל תיקרא ברך אלא בוניך. וידוע פי' השל"ה שבכל מקום שא' אל תקרא הפי' שאי אפשר לקרות כך אלא א"כ תקרא כך. והיינו דת"ח נקראו בבחי' בנים למקום דתפלה הוא כעבד לפני המלך כמו שאמרו (ברכות ל"ד:) והתלמידי חכמים נקראים בבחי' בן. וזה אל תקרא בניך אלא בוניך שהם הת"ח שהם בונים החומה וכמו שא' (שבת קי"ד.) אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם וכו' וזה בוניך שבונים חומות ירושלים וכמו שא' אני חומה זו תורה. ושדי כמגדלות אלו ת"ח (ב"ב ז':) שהם יונקים מהתורה ואז תוכל לקרות בניך שהם כבנים למקום. וזה שא' בתנחומין שכל בניך למודי ה' שהם התינוקת של בית רבן ורב שלום בניך שיש גם ת"ח בישראל שהם בוני החומה תמיד וזה הניחום למה שא' עניה מד"ת:
2
ג׳ואח"כ אמר הוי כל צמא לכו למים ופירש"י הוי לשון קריאה וכו' שאינו צעקה רק קריאה כל צמא לכו למים שנדרש בגמ' (תענית ז'.) על תלמיד שאינו הגון דלהגון כתיב לקראת צמא התיו מים. ואף דאי' (חולין קל"ג.) כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם וכו' כזורק אבן וכו' מ"מ להתלמיד עצמו אמר שאף שאינו הגון עוד ויוכל לומר שטוב שלא ילמוד וכמו דאי' בסה"ק שיוכל להוסיף עוד כח בקליפות ח"ו וכמו שנא' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. מ"מ אמר כל צמא שיש לו רק חשק לד"ת אף שאין לבו מזוכך עוד נאמר לו לכו למים וע"ז כתיב אם רעב שונאך היינו שהיצה"ר רוצה להיות לו יניקה מהקדושה ועי"ז מפתה לאדם לפעמים לעסוק בתורה כמו שאי' בסה"ק אעפ"כ האכילהו לחם מלחמה של תורה כי גחלים אתה חותה על ראשו שסוף כל סוף לא יבצע מחשבתו כי המאור שבה יחזירו למוטב (כמו שא' מ"ר איכה פתיחה ב') וזה שא' וה' ישלם לך וא' (סוכה נ"ב.) ישלימנו לך. ואמר אח"כ ואשר אין לו כסף כסף היינו חשק שזה נקרא כסף מדת אברהם אע"ה שהוא אהבה והיינו שאין לו החשק לד"ת מ"מ לכו שברו ואכולו וכמו שנא' כי גחלים אתה חותה על ראשו. ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב וממה שנא' אח"כ למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה נראה שמחיר היינו היגיעה בד"ת והוא כמו שא' (תנחו' נח ג') שהתושבע"פ נקנה ביגיעה רבה שצריך צער גדול ונדוד שינה וזהו המחיר. ומשל כאן התורה לג' משקין למים יין וחלב והיינו שיש שאינו מרגיש עוד טעם בלימוד התורה ואצל זה נקרא התורה בבחי' מים שזה שותין רק לצמאו ע"ד שא' (ברכות מ"ד.) השותה מים לצמאו מברך וכו'. ונמשל ג"כ ליין וחלב היינו כשמרגיש טעם בד"ת ומשקים אלו ראוים לשתיה אף כשאינו צמא. וזה שא' הוי כל צמא לכו למים שאף שאינו הגון מ"מ כל שיש לו רק חשק לכו למים. והוא כעין שא' (ע"ז י"ט.) לעולם ליגרס אינש וכו' ואע"ג דלא ידע מאי קאמר וזה למים שאינו מרגיש עוד טעם. ואשר אין לו כסף שנחסר לו החשק ג"כ לכו שברו ואכולו האכילהו מלחמה של תורה ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר אף שלא יוכל לזכות ליגיעה הצריכה לתושבע"פ כנ"ל שברו יין וחלב היינו שיכופו עצמם להבין בתורה. והתושבע"פ שהוא הרב חכמה יועיל לתקן הרב כעס. למה תשקלו וגו' שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ואין טוב אלא תורה (ברכות ה'.) ותתענג בדשן נפשכם. ובשבת כל ישראל הם בבחי' ת"ח כמו שאמרנו ממה שא' בגמ' (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה וכמו שא' (ריש סא"ר) שבת יעשה כולו תורה שבשבת כל אחד מישראל פנוי לד"ת. וזה שאומרים הנחמה זו שח"ו אין ישראל עני' מן התורה:
3