פרי צדיק, ראה ז׳Peri Tzadik, Re'eh 7
א׳ברכתו מכל הימים. הוא ע"פ שכ' בזוה"ק (ח"ב פ"א א') כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וכו' מתברכין מיני' כל שיתא יומין וכו' וכן הוא בזוה"ק (שם ס"ג ב') שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה. ובזוה"ח (בתיקונים קי"ב א') קם ההוא סבא מאינון סבין ואמר המלאך הגואל וגו' אי הוה אמר מלאך הוה משמע על חנוך מט"ט אבל ה' בתוספות איהי שכינתא דאיהי ברכה ברכת ה' היא תעשיר וכו'. וכן הוא בזוה"ק (ח"א קס"ו א') מלאך ה' סביב דא שכינתא וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפ' המלאך הגואל ובפסוק הנה אנכי שולח מלאך בפ' משפטים. אך כאן אמר בזוה"ח שכינתא דאיהי ברכה והביא פ' ברכת ה' דכתיב בשם הוי"ה. אך הוא ע"פ מ"ש בזוה"ח לעיל (קי"א א') בזאת יבא אהרן וגו' הביא כמה פסוקים דכתיב זאת ומסיק שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד ועל זאת ודאי לשם ה' שהוא על זאת. למה תקנו בשחרית תפלה למדה ידועה וכן וכו' אלא מה שאמר על זאת הוא מורה שהוי"ה הוא בכל ספירה וספירה כמו שאמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' וכל ספירה אין לה פעולה בתחתונים אלא ע"י המלכות שנא' ומלכותו בכל משלה עכ"ל. וזה שאמר שכינתא דאיהי ברכה דכתיב ברכת ה' היא תעשיר וקאי על מדת מלכות שכל פעולות של כל הספירות הם ע"י מ' זו כאמור. וכן נדרש (ב"ר ר"פ י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת. ופתח בזוה"ח שם בזאת יבא אהרן אל הקודש אין אדם מפיק רצון הקב"ה אלא בזאת וכו'. וכן נדרש (ויק"ר פ' כ"א) בזאת בזכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת דשבת מדת מלכות שנקראת זאת. ואמר בזוה"ח וכשהשכינה שנקראה זאת עם ישראל שנא' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו' וכן הוא בזוה"ק (ח"ג קט"ו ב') ואף גם זאת ואף כד"א אף אני גם לרבות כנס"י דאיקרי זאת דלא שבקת לון לעלמין. ומסיק בזוה"ח שזה סוד על זאת יתפלל כל חסיד וגו' מצא אשה מצא טוב וכו' וכמו שכ' אח"כ שכל ספירה אין לה פעולה אלא ע"י מדת מלכות כאמור. והנביא אמר אל יתהלל חכם וגו' כי אם בזאת שכן נחשב שם חכמה גבורה ועושר והם ג' מתנות שנבראו בעולם זכה באחד מהן נטל כל חמדת העולם וכו' אימתי בזמן שהם מתנות שמים וכו' (כמ"ש מ"ר ותנחו' מטות) וזה שא' הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת וגו' כשבאין ע"י השכינה שנקראה זאת שכל פעולות הספירות ע"י מדה זו. ובגמ' (מו"ק כ"ח.) ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא וכו' חוכמתיה דרב הונא ועותריה דר' חסדא ויהבו לי ענוותנותי' דרבה בר רב הונא ולא יהבו לי. והם ג' דברים הנזכרים חכמה עושר וגבורה דאיזהו גבור הכובש את יצרו ועיקר גבורת כבישת היצר הוא במדת ענוה שכן התחלת פיתוי הנחש הי' בגאוה כמו שנא' והייתם כאלהים. והקליפה זו נסתעף ממה שעלה ברצונו ית' לברוא העוה"ז והעיקר שיכירו כח מלכותו שהוא מלך עולמים וכתיב ה' מלך גאות לבש שהלבוש הוא גיאות וכתיב בצלמנו כדמותינו מזה נסתעף בקליפה ג"כ הגאוה והוא בסוד מלכין קדמאין דמיתו וכמו"ש האריז"ל שהי' ע"י קליפת הגאוה שכ"א אמר אני אמלוך וכמו שנא' וימלוך וימת וזה שורש היצה"ר. וכ"כ בזוה"ק (ח"א ר"ב א') דהא יצה"ר לא שריא אלא באתר דאשתכח וכו' וגסותא דרוחא. ומי שזוכה לענוה הוא הגבור הכובש את יצרו. אך מה שביקש חוכמתי' דר"ה ועותרי' דר' חסדא וענוותנותי' דרבה בר ר"ה והוא נראה כמו החומד בשל חבירו ולמה לא ביקש חכמה ועושר וענוה סתם ואטו ממאן דלית לי' קבעא. אך שם רב הונא הוא מלשון הון וזה מורה על ד"ת כמו שא' (עירובין ס"ד.) יאבד הון וכו' הונה של תורה והוא ע"ד שנאמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. הון המכוון על תושבע"פ שהוא יקר ונעים מטלא דעתי"ק וע"ז מורה שמו רב הונא וזכה לזה ע"י שהכיר שהכל מהשי"ת ע"י כח השכינה שנקראת זאת כנ"ל. וזה ענין על זאת יתפלל וגו' שכל פעולת הספירות בתחתונים הוא ע"י השכינה שנקראת זאת. וכן רב חסדא שמו מורה על רב חסד ומצינו (גיטין ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך. ואברהם אע"ה שהי' מרכבה למדת גדולה שהוא חסד כמו שנא' חסד לאברהם כתיב בי' ואברהם זקן בא בימים וא' (זח"א קכ"ט.) באינון יומין עלאין באינון יומין ידיען והיינו בשלש ראשונות שנקראו ג"כ ימים. והוא הי' הראשון שזכה להתגלות מדת עתיקא וזה שא' (ב"מ פ"ז.) עד אברהם לא הי' זקנה. והיינו שמדת גדולה הי' אצלו בהתפשטות עד בלא שיעור למעלה מהתפיסה. וכן רב חסדא שהי' מדתו רב חסד זכה להתברר בכל ע"ס כ"ע דאיהו כתר מלכות:
1
ב׳ושורש הברכות הם חיי בני ומזוני וכמו שמצינו ברכה ראשונה דאדם ודדגים פרו ורבו שהוא בני. וכתיב וברך את לחמך והסירותי מחלה וגו' את מספר ימיך אמלא שהוא חיי ומזוני. והני תלת מילי לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא כמ"ש (מו"ק שם) ומזלא היינו בחי' עתיקא שהוא על הוי"ה דייקא (כמ"ש זח"ג ע"ט ב') ופי' על ה' דהשם הוי"ה מרמז י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת כליל שית ספיראן ה' מלכות (כמ"ש שם רנ"ח א') וקוצא דיוד דלעילא רמיזא לאין שהוא בחי' עתיקא וזה פי' על הוי"ה דייקא שהוא למעלה משם הוי"ה וזה הוא הסוד ותתפלל חנה על ה' השלך על ה' יהבך כמ"ש בזה"ק. ומשום זה נחשבו ברב חסדא כל הג' דברים כל הג' ברכות כמ"ש (מו"ק שם) ר' חסדא חיה צ"ב שנין וכו' שהוא חיי בי ר"ח שתין הלולי וכו' שהוא בני בי ר"ח סמידא לכלבא ולא מיתבעי שהוא מזוני. והיינו שזכה במדתו רב חסד עד בחי' מזלא קדישא עי"ז זכה לכל הג' ברכות וזהו ע"י מדת חסד שזכה לה כמו אאע"ה. וזה ששאל עותרי' דר"ח וחוכמתי' דר' הונא לא על חלקם ביקש רק שיזכה לחכמה ועושר כמו ר"ה ור"ח שזכו לה ע"י השכינה שנקראה זאת וכמו שנת' אל יתהלל וגו' כי אם בזאת. ואמר ענוותנותי' דרבה בר ר"ה ולא יהבו לי הוא ע"פ מה ששמעתי מרבינו הק' זצ"ל מה שנקרא בגמ' (נדרים כ"ה.) המעשה קניא דרבא אף שהקנה הי' של הבע"ד לא של רבא. מפני שרבא זכה לזה שלא יצא מבית דינו דין מרומה ונתברר ע"י הקניא לכן נקרא הקניא על שמו. ובו מצינו בש"ס איכסיף לסוף אגלאי מלתא וכו' (כמ"ש ב"מ פ"א.) שאף שלא מדעתו זכה לכוין דבר אמת. וכה"ג נמצא בש"ס ד' פעמים ברבא ופעם אחד בר' פפא תלמידיה דרבא ומש"ה נקרא קניא דרבא. ומה שא' איכסיף אף שבו מצינו כ"פ בש"ס הדר אוקי אמורא עלי' ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי וגם מצינו כ"פ בש"ס אצלו שהודה ולא בוש לומר לאו מלתא הוא דאמרי ומ"מ כאן בהני דוכתי הלשון איכסיף. והיינו מפני שאז לא זכה עדיין לשלימות הענוה וזה שא' ענוותנותי' דרבה בר רב הונא ולא יהבו לי. ואמר עוד בזוה"ח שם ויעקב אבינו וכו' והודיעם בזאת וזאת אשר דבר להם אביהם. והיינו כמו שא' (פסחים נ"ו.) שאמרו השבטים ליעקב אבינו כשם שאין בלבך אלא אחד שאצלו הי' מפורש היחוד במדת אמת כך אין בלבנו אף שאינו מאיר היחוד במדת אמת אבל ע"י אמונה מאמינים אנו שה' אחד וכמ"ש בזוה"ק (פנחס ר"ל.) איהו אמת ואיהי אמונה. וזה שנא' וזאת אשר דיבר להם אביהם היינו שלהם דיבר והודיעם במדת זאת בחי' אמונה שזה מדתם איהי אמונה. ואמר ודוד וכו' בזאת אני בוטח שדוד המע"ה הי' מרכבה למ' מלכות שנקרא זאת וכן ליהודה וזאת ליהודה שיהודה שממנו השתלשלות מלכות ב"ד היה ג"כ מרכבה למדת זאת:
2
ג׳והג' מחנוח חכמה עושר וגבורה שהוא עניוות כמו שאמרנו מצינו בג' האבות אאע"ה זכה לחכמה שהי' הראשון שקיים כל התורה שלמד מעצמו שנעשו ב' כליותיו כשני רבנים וכו' (כמ"ש ב"ר פ' ס"א) וביצחק מצינו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. ויעקב אע"ה זכה למדת ענוה כמו שמצינו שאמר מאין יבוא עזרי אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני (כמ"ש בר"ר ר"פ ויצא) ואי' (בר"ר פ' ע"א) כל מקום שנא' דל עני ואביון בישראל הכתוב מדבר. ושבת שא' בזוה"ק (ח"ב ס"ד א') שבת ש' ב"ת רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהון זוכין לכל הג' מתנות חכמה עושר וגבורה שהוא ענוה כאמור. חכמה שהוא תורה שבת זמן תורה דכו"ע בשבת נתנה תורה וגם הזמן להשפעה בתושבע"פ כמו שא' (זח"א מ"ז.) ביום השביעי דא תושבע"פ והיינו דמלכות פה תושבע"פ וכו'. ועושר דאי' (בר"ר פ' י"א) ברכת ה' היא תעשיר זו השבת ובגמ' (שבת קי"ט.) ושבשאר ארצות וכו' בשביל שמכבדין את השבת. וגבורה שהוא הכובש את יצרו דאי' במכילתא ושומר ידו מעשות כל רע ובפע"ח אי' שניצול מקטרוג היצה"ר. וזוכין לענוה וכמ"ש בריש תנדב"א שנדרש הפ' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח על יום השבת:
3