פרי צדיק, ראה ט׳Peri Tzadik, Re'eh 9
א׳הפטורה דפ' זו עניה סוערה לא נוחמה וכבר אמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם כנגד ז' מדות התחתונות והפטורה זו הוא כנגד מדת ת"ת עמודא דאמצעותא שיעקב אבינו ע"ה מרכבה למדה זו. ופתח בלשון עניה ע"ד שאמרו (בר"ר פ' ע"א) כל מקום שנא' דל עני ואביון בישראל הכתוב מדבר והוא יעקב אבינו דיעקב אבינו הי' עיקר אצלו השפלות בנפשו ואמר מאין יבוא עזרי היינו שאמר שאינו רואה בעצמו שיהי' לו איזה כח בד"ת. וכמו שפתח (מ"ר שם פ' ס"ח) אשא עיני למלפני ולמעבדני שהם רבותיו ואבותיו ובודאי לא הי' כוונתו על עניני הגוף לבד שזה אין לו שייכות לרבותיו. רק אמר שהגם שרבותיו שם ועבר וכן אבותיו אברהם ויצחק למדוהו תורה אבל הוא אינו מרגיש בעצמו שיהי' לו איזה כת בד"ת רק התחזק בנפשו וחזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ היינו שהשי"ת ברא הנפשות הגבוהות המכונים בשם שמים כמו רבותיו ואבותיו וכן גם ברא הנפשות המכוני' בשם ארץ וכיון שברא השי"ת גם אותי לית אנא מוביד סברי מן בריי. וכמו שאמר האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה שזה היה כל התחזקות שלו שהשי"ת מנהיגו והוא הרועה שלו. וכתיב תתן אמת ליעקב וא' (ברכות ה':) אמת זו תורה וזה הוא הפתיחה דהפטורה זו עניה סוערה. ודרשו בפסיקתא (הפטורה זו) עניה מן ד"ת סוערה מן המצות וכו' היינו שהנחמות הקודמים היו שעיקר המכוון מהגליות הוא כדי שיזכו להוציא הני"ק שהוא הכח בחי' תושבע"פ שנמצא בהאומות ועתה כבר עברו יותר מי"ח מאות שנה ועדיין רואים אנו עצמנו עניה מד"ת ומן המצות ומה מועיל התנחומין וזה שאמר לא נוחמה. וכן אמר שם בפסיקתא סוערה מאומות העולם והוא דהרוח סערה בא כשנפרץ החומה ואינו מוקף עי"ז סוער הרוח וזהו מצד צפון שהוא פתוח וכמו שנא' מצפון תפתח הרע שעיקר הרע הוא מה שהוא פתוח ואינו מוקף חומה. וזה סוערה מן או"ה שנא' זכור ה' לבני אדום וגו' אחד אמר תברו תברו וא' אמר פנון פנון וכו'. וע"ז בא הנביא לנחמם ואמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ואי' בזוה"ק (ח"ב ר"מ א') וע"ד זמין קוב"ה למבני יסודי ירושלים מיסודין אחרנין וכו' ומאן אינון ספירין דכ' ויסדתיך בספירים וכו' דלית להו חלישי כקדמאי מ"ט בגין דאבנין קדמאין מאינון יסודי יכילו שאר עמין למשלט עלייהו מ"ט בגין דלית בהו נהירו עלאה וכו' ואילין אינון ספירין דינהרין לעילא ותתא וכו'. והיינו דחומות ירושלים היו כמו ענני כבוד במדבר שלא הי' באופן שיכנסו מי מצרי ישראל ואף עמלק שהי' הבן בליעל שקפץ לתוכה כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ודרשו (תנחו' תצא) כל מי שהי' הענן פלטו וכו' אבל להמחנה לא הי' יכול לכנוס. וכן היו חומות ירושלים וכמו שנא' לא האמינו מלכי ארץ וגו' כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים וע"ז אמר סוערה מאו"ה וכו' לא נוחמה. ואמר לנחמם ע"ז ויסדתיך בספירים שיעשה חומות חזקים שלא יוכלו לשלוט עליהם שלא יוכלו לשברם. וכמו שא' במ"ר (איכה ד' ז') והובא בתוס' (קידושין ל':) באחד שהלך למכור ספיר וכו' נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו:
1
ב׳ואמר אח"כ בזוה"ק שם וא"ת אינון יסודי קדמאי יתבטלון הא כתיב הנה אנכי מרביץ וגו' מרביץ לאתקנא תבירא וכו' מ"ט האי אר"א רזא איהו ורזא דא למחצדי חקלא אתיהיב למנדע ת"ח אינון אבנין דיסודי ציון וירושלים ח"ו דשלטו עליהון שאר עמין ולא אוקדין לון ולא אתוקדין אלא כלהו אתגניזו וכו'. וצריך להבין מה הוא הסוד שאמר דאתיהיב למינדע רק למחצדי חקלא שנגנזו אבני היסוד. אך הענין דעיקר התנחומין הם מה שאמר הנה אנכי מרביץ בלשון הווה ולא אמר בלשון עתיד ארביץ. אבל האמת הוא שגם בהווה השי"ת מרביץ לאתקנא תבירא ורק ברגע קטן עזבתיך ותיכף התחיל השי"ת לתקנא תבירא. וכן תמיד מתעורר קטרוגים לשבור החומה והשי"ת בהווה מרביץ לתקנא תבירא. ואמר מרביץ בפוך אבניך היינו אבנים שלך והוא הקדושה שהניחו ישראל בהחומה דחומות ירושלים נתקדשו בב' תודות וכו' כמו שאי' (שבועות ט"ו:) ואז נתקדשה ירושלים שיהי' שם המקום שלפני ה' כמו שנא' ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו' למען תלמד ליראה וגו'. ומקום המקדש נתקדש עוד ע"י דוד המע"ה ושלמה. וזהו הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך שהאבנים שלך מה שאתה הכנסת קדושה בהחומה עוד הם אותם האבנים והשי"ת מרביצם לאתקנא תבירא. וזה שאמר אח"כ ורזא דא למחצדי חקלא אתיהיב למינדע דמחצדי חקלא אי' בזוה"ק (ריש אדרא רבא) ומחצדי חקלא זעירין והיינו שבאדרא הם דרושי עתיקא ונצרך לזה מחצדי חקלא הם היודעים לקצור השדה דחקל תפוחין דאי' בזוה"ק (ח"ב קס"ו ב') האי אור זרע ליה קוב"ה בגנתא דעדנוי וכו'. והיינו אור הראשון שנגנז וכיון שנגנז הוא בבחי' שכל הנעלם מכל רעיון דמטעם זה נחשב מאמר יהי אור בזוה"ק (ח"ג י"א ב') למאמר ראשון והיינו אחר שנגנז. ומחצדי חקלא הם הקוצרים הזרעים מהשדה דחק"ת שהוא הג"ע שיתגלה ההעלם. וכשיש התגלות עתיקא אז יכולים לראות דכל אבנין וכל יסורי ירושלים מתתקנן על אתרייהו דלא שליטא בהו שאר עמין וכו'. וזהו בשבת שיש התגלות עתיקא ובפרט בסעודה שניה שהוא סעודתא דעתיקא ולכן אומרים בסעודה זו חדו חצדי חקלא וכו'. ולכן מפטירין התנחומין בשבת בתפלת שחרית שהוא ג"כ כנגד קדושת בחי' עתיקא כמו הסעודה כמו שכתב בתיקונים (תי' י"ח):
2
ג׳ואמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ואי' בזוה"ק (פקודי שם) מאי בפוך כד"א ותשם בפוך עיני' וכו' בר בזמנא דיכחול ב"נ עינוי בההוא פוכא וימלי עיניו מיניה וכדין יחמי כל אבנין וכל יסודי ירושלים מתתקנן על אתרייהו וכו'. והוא ע"פ מ"ש בתוספתא (ב"ק פ"ט ה' ט') ויצאו בנות מלך וסימא את עיניו והיינו הקליפה שנקראת בת מלך וכמו שא' בגמ' (שבת ק"ט.) פוך מעביר בת מלך ומקודם קרי לה בת חורין ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג"פ. ומן הסתם כיון שמועיל רחיצה ג"פ הוא ענין טומאה וקליפה ואמר דפוך מעביר בת מלך שמסמא את העין. וזה שאמר שמי שכוחל עיניו בפוך וימלי עיניו מיני' הוא יראה עין בעין אף בהווה שהש"ת מרביץ תמיד אבניך הם האבנים שיסדו ישראל בקדושתם ולא שלטה בהם אומה ולשון רק החומות נסתרו ונשברו והיסודות נגנזו. ותיכף אחר החורבן התחיל השי"ת לתקן החבירו היינו שנולד תיכף משיח כמ"ש (מ"ר איכה א' ועוד). ושמתי כדכוד שמשותיך וכמו שא' בפסיקתא שהראוהו לריב"ל במערת לוד והבהיקה כל לוד מאורם וזהו ושמתי כדכוד שמשותיך שאז יהי' אור הלבנה כאור החמה דעתה הסיהרא מקבלא משמשא ואז יהי' כאור החמה ממש וזהו שמשותיך. ושעריך לאבני אקדח דשערי ירושלים יהי' אז זה השער לה' צדיקים יבאו בו ויראו עין בעין שהנכנס לשערי ירושלים הוא השער לה' וכמו שנא' ואכלת שם לפני ה' אלהיך שמי שאכל בירושלים הי' אוכל לפני ה' וכש"כ מי שנכנס לשערי המקדש שהי' ממש השער לה' ששם השראת השכינה תמיד. וזהו ויסדתיך בספירים וכמו שכ' בזוה"ק ואילין אינון ספירין דינהרין לעילא ותתא. וזה התנחומין לענין מה שאמר סוערה מן האומות דהיינו מה שנפרצה החומה שמזה בא הרוח סערה. ובשבת ובפרט בסעודה שני' שיש התגלות עתיקא זוכין לראות עין בעין מה שאמר הנביא הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך שהשי"ת מרביץ בהווה תמיד:
3