פרי צדיק, לראש השנה ו׳Peri Tzadik, Rosh Hashanah 6
א׳לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו וזה נאמר על יו"ט של ר"ה. ויש להבין שמפני זה שקדוש היום לה' עבור זה יאכלו משמנים הלא בגמ' (פסחים ס"ח) הפלוגתא דר"א ור"י חציו לה' או כולו לה' מפני שנא' לה' אלהיך דלשון לה' משמע שאינו לכם. וגם בגמ' (ביצה ט"ו:) מצינו שאמר ר"א לתלמידיו לכו אכלו משמנים והקשו שם בתוס' הלא ר"א סבר או כולו לה'. אבל צ"ב ענין יו"ט של ר"ה זמן בריאת האדם לשמחה הלא אמרו חז"ל נוח לו שלא נברא משנברא. ובאמת מבואר בפוסקים שיש שמתענים בר"ה ואין מצוה לאכול ולשתות דוקא וצריך ביאור מקרא הנ"ל. אמנם הענין כידוע שבכל ר"ה נתעורר הענין של ראשית הבריאה כמו שאומרים היום הרת עולם ואז נא' והאלהים עשה את האדם ישר ואח"ז הי' הקלקול בתאות אכילה ע"י אכילת עה"ד טוב ורע. ואי' בתיקונים (תי' כ"ד) דרבנן סברי חטה הי' ואיכא דאמרי גפן הוה ואוחרנא אמרין תאנה היתה וכו' וכולא קשוט וכו' ובכל מחלוקת ידוע דאלו ואלו דא"ח ובזה ביחוד שמפורש כן בתיקונים. כי עה"ד ועץ החיים היו באמצע הגן וכל עצי הגן סביבם ובהם הי' נטעם הטעם של כל עצי הגן כולם ואם הי' טועם בתחלה מעץ החיים הי' מרגיש אח"כ בכל הפירות טעם של עץ החיים. וכשטעם מעה"ד טו"ר עי"ז נעשה הקלקול להיות מרגיש בכל האכילות טעם עה"ד שהוא תאות אכילה (ונת' במק"א). וביום ר"ה שיש דיעות שמותר להתענות היינו מפני שבאותו יום בא התעוררות לתקן הפגם הראשון מתאות אכילה וע"י התענית הוא ענין בחי' אתכפיא להיות היצה"ר נכנע בלב האדם ועי"ז יוכל לתקן הפגם הראשון. וגם מצות שופר שבר"ה הוא על התעוררות השופר שלעתיד לבא כדאי' בפסיקתא רבתי (ר"פ ל"ט) דבר"ה עתידים ליגאל ממה"מ ור"ל דאז יבוער היצה"ר מהעולם וזה ע"י השופר גדול כמו שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארמ"צ היינו שיהי' תיקון הפגם הראשון בשלימות עד שאפי' הנטמעים בין האו"ה יתעורר בהם פנימיות נקודה שבקדושה לחזור לשרשם כבראשית הבריאה. וכדאי' בירושלמי כד שמע קל שופרא זמנא חדא מתבהיל השטן שהוא היצה"ר אמר מטי זימנא למתבלע כי באמת בכל ר"ה נתעורר ענין התיקון של תקיעת השופר גדול לעילא כמו שאומרים ובשופר גדול יתקע ומלאכים יחפזון מפני שהם מרגישים בזה. ולכן בא גם המצוה מצדנו לתקוע בשופר שגם אנחנו נתעורר בזה מצידנו להתיקון הנ"ל. ועל זה מרמז הפשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' היינו מצד השי"ת שעשה מתחלה את האדם ישר זהו התקיעה לפני'. ופשוטה לאחרי' היינו כמו שיהי' לעת"ל שיחזור הכל לתיקון הראשון מצד השי"ת והתרועה באמצע הוא התיקון ההוה מצד האדם:
1
ב׳ובזה יש להבין מה שתקנו בנוסח התפלה העשרה פסוקי שופרות לומר פסוקי כתובים קודם פסוקי הנביאים מה שעמד ע"ז בתוס' גם על מלכיות וזכרונות הלא הסדר הוא נביאים קודם כתובים. אך הוא מפני סמיכת פסוקי שופרות שעשוים באמת וישר כי ג' פסוקי התורה נזכר בהם קולות השופר של מתן תורה שהוא לרמז הפשוטה לפני' שהי' אז תיקון להקלקול מצד השי"ת כמו שא' (שהש"ר פ"א) בשעה ששמעו לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם וע"ז נא' אני אמרתי אלהים אתם. ובג' פסוקי הכתובים נזכר ענין מצות תקיעת שופר מצידנו שהוא רמז התרועה באמצע כנ"ל. ובג' פסוקי נביאים נזכרים קולות השופר שלעת"ל שיהי' גמר התיקון מצד השי"ת לרמז פשוטה שלאחרי' כנ"ל. וממילא עי"ז תקנו גם סדר פסוקי מלכיות וזכרונות בסדר הזה. ונחזור לעניננו שענין התענית של יום ר"ה הוא תיקון בחי' לאכפייא. ויש עוד תיקון במדרגה יותר גדולה שהוא ענין בחי' אתהפכא מרירו למיתקא היינו שע"י האכילה עצמה בקדושה יתוקן הפגם שיהי' כאכילת מעץ החיים ע"פ התוה"ק שהוא עץ חיים. וע"ז רמו להם הנביא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים דייקא וכל אכילה ושתי' בד"ת הכתוב מדבר כמו שנא' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. וביחוד ענין משמנים וממתקים מרמז על הרגשת הטעם והתענוג בד"ת כדאי' בגמ' אכלו בשרא שמינא בי רבא היינו הלכות בטוב טעם. וזהו כי קדוש וגו' דביום קדוש יכולים לעשות הכל בקדושה. ואח"ז נא' ושלחו מנות לאין נכון לו ולא מצאנו מצוה כזו בשום יו"ט אך הוא על רמז חז"ל (ע"ז ה':) כל מי שהוא עוסק בתורה וגמ"ח יצרו מסור בידו כמו שנא' אשריכם זורעי על כל מים וגו' זורעי היינו צדקה וגמ"ח כמו שנא' זרעו לכם לצדקה ועל כל מים הוא תורה שנמשלה למים והיינו תיקון הפגם על להבא. ועוד א' חז"ל (ברכות ה'.) כל העוסק בתורה וגמ"ח מוחלים לו על כל עונותיו שנא' בחסד ואמת יכופר עון חסד הוא גמ"ח ואמת זו תורה וזה תיקון הפגם מהעבר. וע"ז מרמז כאן אכלו משמנים וגו' היינו עסק התורה ושלחו מנות היינו גמ"ח והמה תכלית התיקון. וגם נא' שם שעסקו בתורה עד חצי היום ובחצי השני אמר להם אכלו משמנים. והנה מקודם זה נאמר ויאמר נחמי' התרשתא ועזרא הכהן לעם אל תתאבלו וגו' וגם אח"ז נאמר ויאמרו הלוים זולת בכאן נאמר סתם ויאמר לכו אכלו משמנים ונראה מזה שהוא מאמר נחמי' לבדו. והענין בזה כי נאמר שם בנחמי' ששלחו לו צרי יהודא ואת הוה להם למלך ונביאים העמדת לך לאמור מלך ביהודא והוא השיב להם שקר הדבר. וא"כ למה נכתב מה שא' דבר של שקר שלא לצורך הלא ארז"ל (מד"ת סוף ויחי) שדברה התורה בדוים מאחי יוסף רק בשביל השלום. אמנם כי באמת הי' אז בו ניצוץ מהמלוכה על ישראל לפי שעה כי הי' פחה ביהודא וכאמרם ז"ל שקידש החומה בשתי תודות והקשו שם הלא צריך להיות במלך ואורים ותומים ומי הי' להם או"ת נראה מזה שבחי' מלך הי' להם שהם מינו אותו למלך ולא למרוד במלך פרס רק שיהי' לו דין מלך לקדש החומה. ואי' בס' יצירה הלב בגוף כמלך במדינה ולכן הי' לנחמי' הכח הזה להופיע השמחה בלב כללות ישראל להיות התיקון ע"י אכלו משמנים כי חדות ה' הוא מעזכם וביחוד ע"פ מאמר חז"ל שנחמי' התרשתא הוא הי' זרובבל פחת יהודא ובו הופיע מבחי' התיקון שלעת"ל ע"י משיח ב"ד שיהי' מזרעו וכידוע מסה"ק וכפי דברנו הנ"ל. [מכתי"ק] וא' ואל תעצבו כי חדות ה' וגו' ר"ל שמתענית יכולים לבוא לעצבות ועיקר מעוזם הוא השמחה בה' וכמו שאומרים ובכן צדיקים יראו וישמחו וגו' ור"ל ישראל דעמך כולם צדיקים. ועי"ז יוסתם פה המקטרגים ועולתה תקפץ וגו' וי"ל זהו שסיים שם וילכו וגו' ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים וגו' ומה בינה צריך רק הכונה שהרגישו בלב קדושת היום ונתמלא לבם קדושה וגם שמחה בה' דבינה לבא והוא הרגשת הש"י. גם יש לפרש חדות ה' שהש"י בשמחה זהו מעוזכם וע"כ א' אל תעצבו כמ"ש בזוהר תצוה קפ"ד רע"ב ד"ה תא חזי וכו' אי איהו בעציבו יהבין לי' דינא וכו' חדוה דב"נ משיך חדוה עילאה וכו' וזה שא' כי הבינו וגו' דהם הלכו לעשות שמחה גדולה והם א"ל רק אל תעצבו אבל לפי שהבינו בדברים כי הם מעוררים במעשיהם למעלה וע"כ ע"י שמחה גדולה יעוררו למעלה שמחה גדולה
2
ג׳[ע"כ מכתי"ק]:
3