פרי צדיק, לראש השנה ט׳Peri Tzadik, Rosh Hashanah 9
א׳בר"ה ובכל עשי"ת אומרים הקפיטל שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני. ולהבין הלשון שמעה בקולי הלא א' חז"ל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. וכמו שמצינו שהתל אליהו בנביאי הבעל ואמר להם קראו בקול גדול וגו' כי אצל השי"ת אין חילוק אם אפי' מתפלל בלחש כי הוא עונה לחש. אמנם המכוון הוא על קול צעקה היוצא ממעמקי הלב עד שאינו יכול לפרוט בשפתיו אפי' בחיתוך הדיבור רק שצועק בקול פשוט מכאב לבו. ותפלה כזו מקובלת ביותר כמו שנא' תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שתפלת העני עוטפת שאר התפלות מפני שלפני ה' ישפוך שיחו היינו כמי שמשיח צערו ודאגתו לפני אוהבו כדי להפיג הצער מלבו. וכלשון הזה נמצא באנכה"ג שנא' ויקראו בקול גדול וגו' ואמרו ז"ל (סנהד' ס"ד.) שאמרו בייא בייא וכו' היינו צעקת קול פשוט מעומק כאב הלב על גודל הצער של התגרות היצה"ר. וזה הפי' תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני לקול דייקא לא להתחנונים כי לתפלה נצרך עת רצון ולא בכל עתים נענה. אבל הקול צעקה היוצא מאנקת מעמקי הלב זה נשמע תמיד מצד מדת הרחמנות שלפניו ית' שנק' האב הרחמן. והענין הזה נפעל בכללות נפשות ישראל בר"ה ע"י שמיעת קול שופר שיהי' נתעורר בהם עי"ז הצעקה שיהי' מפנימיות נקודת הלב כדאי' בהרמב"ם ז"ל הרמז על תקיעת שופר בר"ה מפ' עורו ישנים מתרדמתכם. וע"ז נאמר הפסוק אשרי העם יודעי תרועה יודעי דייקא היינו שנכנס בהם הדעת של התרועה היינו ההכרה והדעת של שבירת הלב בפנימיות נקודת עומק הלב. כי בחי' דעת הוא ע"י חיבור המוח עם הלב ועי"ז נכנס ההכרה בעומק הלב. ועי"ז מבקשים ה' שמעה בקולי וגו' כי זה נפעל ע"י שאנו מקיימים מצות שמיעת קול שופר כמו שמברכין אשר קדשנו וגו' לשמוע קול שופר שעי"ז נתעורר הדעת בפנימיות מעמקי הלב וממילא עי"ז השי"ת שומע בקולנו ואזניו קשובות לקול תחנונינו כמו דאי' (בפסיקתא) שהשי"ת ג"כ מקיים כל המצות. וכדאי' בשם הבעש"ט זצ"ל ע"פ ה' צילך. וע"ז אנו מסיימין בברכת שופרות כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה היינו הקול היוצא מעומק שבירת הלב וחותם שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים.
1
ב׳וסוף המזמור יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות. דאי' במדרש שמשרע"ה נתקשה במחצית השקל כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והיאך יוכל האדם ליתן כופר ופדיון נפשו בדבר קטן כזה עד שהראה לו הקב"ה כזה יתנו היינו שבאמת אין דעת האדם משגת חסדי ה' כמה שמיקל על האדם להמציא פדות לנפשו בדברים קלים כמו שא' (ערכין ט"ז.) אפי' פשט ידו בכיס ליטול וכו' ואפי' נהפכה חלוקו נחשב לתכלית יסורין לכפרת נפשו. וגם אפי' על אלו הפגמים שנא' מפורש שאין להם תיקון ח"ו עכ"ז הרבה פדות והצלה לפניו ית' כמו שנא' נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך ונא' ואתן אדם תחתיך ואמרו ז"ל אל תקרא אדם אלא אדום. והוא כמו שנא' הלא אח עשו ליעקב וגו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. כי יעקב ועשו היו משרש אחד בקדושה כי הניצוץ הטוב שהי' בעשו כידוע מרמז הפסוק כי ציד בפיו הי' באמת משרש קדושת יעקב ומזה הי' החיות שלו כמו שנא' ואתה מחיה את כולם. וזכה יעקב ליטול מעשו גם הניצוץ הק' שלו כמו שא' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וחבירו נוטל גם חלקו בגיהנם. ומה שקוראו חבירו היינו שהם שייכים זל"ז מצד העירבוב דטוב ורע. וממילא גם המעט פסולת של יעקב יחולו על ראש עשו כמו שדרשו (בר"ר פ' ס"ה) על הפ' ונשא השעיר עליו את כל עונותם עונות תם. וקודם לזה במדרש (שם) עה"פ ואנכי איש חלק ר' לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח נתן ידו על ראשו והעבירו כך וכו'. וענין יעקב ועשו הי' הרשימה והשרש של כללות נפשות נגד האו"ה וביחוד בזמן עשי"ת כדאי' ע"ז הרמז בזוה"ק. כי כמו כן נגד כל פרט נפש ישראל נמצא פרט כנגדו באו"ה שיש לו ניצוץ משרש קדושתו המחי' אותו. וכשנפש ישראל מייחל וחוסה בהשי"ת נפדה נפשו מכל מיני פגמים שלו ויחולו על ההיפך כמו שנא' נתתי כפרך מצרים וגו' ויהי' ונשא השעיר עליו את כל עונותם שנתגלה שנפש ישראל בעומק לבו הוא קשור בקדושה כענין רצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות וממילא נחשב כל סיבת הפגמים עליהם. וע"ז רומז הפ' פני ה' בעושי רעה וגו' ושונאי צדיק יאשמו היינו דייקא מי שהוא שונא לבחי' הקדושה של מ' צדיק. אבל פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. וע"ז מרמז גם הפ' הזה יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל וגו' הכל על רמז דברנו הנ"ל:
2