פרי צדיק, שלח א׳Peri Tzadik, Sh'lach 1
א׳שלח לך אנשים וגו' ראשי בני ישראל המה ובמדרש רבה (פ' זו) בני אדם גדולים היו אלא שעשו עצמן כסילים עליהם אמר משה כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם שנבחרו מכל ישראל מפי הקב"ה ומפי משה שכן כתיב וייטב וגו' מכאן שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני מה כו' שנמלך בהקב"ה על כל אחד ואחד ואמר לו ראוים הם ומנין כו' על פי ה' ואחר כך לסוף מ' יום נהפכו וכו'. וצריך להבין שאנשים גדולים כאלו שהיו צדיקים בפני ישראל ובפני משה והקב"ה אמר שהם ראוים איך יוציאו דבה ויאמרו שקר. ובזוהר הקדוש (קנ"ח א') אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלהוי רישין וימני משה רישין אחרנין וכו' אבל בארעא לא נזכי וכו'. וצריך להבין מנא ידעי שבארץ ישראל לא נזכי וכו'. וצריך להבין מנא ידעי שבארץ ישראל לא יהיו ראשים. גם איך יתכן שאנשים צדיקים כמותם ישקרו מפני נגיעה כזו שבארץ ישראל לא יהיו ראשים. אך הענין שהננו רואים שאחר מ' שנה שהיו במדבר שאכלו מן ושתו מי באר כדי שיבלע דברי תורה בתוך מעיהם כמו"ש (מד"ת פ' בשלח) וכ"ה בזוהר הקדוש (בשלח ס"ב ב') וכדין מתברך במעוי וכו' ואסתכי בחכמה עלאה ועל דרך אקרון דור דעה וכו'. ועם כל זה כתיב לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים וגו' ולמען הקים את הדבר וגו' והנה המרגלים שידעו שהם ראשי בני ישראל וכשבאו לארץ ישראל והרגישו שבצדקתם אינם כדאי לרשת את הגוים ומזה דנו קל וחומר לשאר ישראל שבודאי אינם כדאי. ורשעת הגוים גם כן עדיין לא שלם עון האמורי שלא נתמלא סאתם עדיין לכן לפי סברתם זו אמרו שאי אפשר לכנוס לארץ מיד. אבל זה היה החסרון שהיה חסר להם האמונה בשלימות. ועל זה נאמר בנים לא אמון בם וכתיב וינסו אותי זה עשר פעמים וזה היה נסיון עשירי ומספר עשר הם כנגד עשר מדות הק' והנסיון זה היה כנגד מדת כתר עליון דאיהו כתר מלכות מגיד מראשית אחרית והוא בחינת מהימנותא שלימתא כמו"ש בזוה"ק (יתרו פ"ח א') דהא תליא מהימנותא דלעילא בעתי"ק ובז"א ובחקלא דתפוחין והוא כל קו האמצעי כתי"מ דגוף וברית כחד חשבינן (זח"ג רמ"ב ב'). ובאברהם כתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ופירש רש"י שזה שהאמין חשבה השי"ת לו לצדקה וכתרגום אונקלוס וחשבה לי' לזכו. והרמב"ן ז"ל הק' מה זה זכות לנביא שהאמין במה ששמע מפורש מהשי"ת. אך יתכן על פי מה שאמרו (מגילה ט"ז.) משולה ככוכבים וכו' כשהן עולין עולין עד לכוכבים והשי"ת אמר אז לאברהם אבינו ע"ה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך. והיינו שיהיו אנשים גדולים במעלה ככוכבי השמים וזה ידע אברהם אבינו שבעולם הזה יש בחירה ואיך יתכן הבטחה זו והלא הבחירה ביד האדם וכבר ידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל בזה ומה שהשיג הראב"ד ז"ל וכדברי הרמב"ם מפורש בזוה"ח ובהאר"י ז"ל ז"ל שיש מקום שאין בחירה והיינו במדת עתי"ק למעלה מתפיסת אדם ושכלנו והוא נעלם מכל רעיון. וע"ז נאמר והאמין בה' שיוכל להיות ידיעה שיהיו ככוכבי השמים אף על פי שיש בחירה והוא נקרא מהימנותא שלימתא דתליא בהני תלת כנ"ל. ועל זה נאמר ויחשבה לו צדקה שאמונה זו חשבה לו לצדקה וכן נדרש (שמות רבה פ' כ"ג) תשורו מראש אמנה בשביל אמונה שהאמין אברהם להקב"ה זכו ישראל לומר שירה וכו'. ונקרא זאת ראש אמנה היינו מהימנותא דלעילא כאמור. וכן גם בישראל כתיב ויאמינו בה' ואיתא (שם) בזכות האמנה שרתה עליהם שכינה ואמרו שירה והיינו שהאמינו שאף שהיו אז בכלל הקטרוג הללו עוע"ז והללו כו' מכל מקום היה יכולת ביד הקב"ה להעלותם למדריגה שראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים מה שלא ראה יחזקאל כמ"ש בזוהר הקדוש דקריעת ים סוף בעתיקא תליא. אבל להמרגלים היה חסר האמונה זו שלא הבינו איך אפשר שיכנסו לארץ ישראל מאחר שהרגישו בעצמם שאף הם אינם ראוים לרשת בצדקתם. רק יהושע וכלב עמדו בנסיון והאמינו בזה שבאמת כתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה שהשי"ת רצה על ידי כח התורה שהוא ארון ברית ה' לברר אותם בקדושת ג' האבות שהם נגד ג' קלי' הקנאה והתאוה והכבוד לתור להם מנוחה שיכנסו לארץ ישראל שנקרא גם כן מנוחה ושיתבררו בשלימות (וכמו שנת' לעיל פ' בהעלותך). ועל זה אמרו יהושע וכלב אם חפץ בנו ה' קב"ה לא בעי מינן אלא לבא וכמו"ש בזוהר הקדוש (ק"ס א') והיינו שהשי"ת יכול להכניס ללב כל הקדושות כדי לתור להם מנוחה כמו שהיה בקריעת ים סוף שראתה שפחה על הים וכו' אף שהיה קטרוג עליהם מקודם. והמרגלים שהיה חסר להם אמונה שלימה זו לכן כיון שהרגישו בעצמם שהם אינם ראוים לרשת בצדקתם אם שהם ראשים הבינו שמהס"ת ישראל בודאי אינם ראוים. ואם יכלו לכנוס והחסרון הוא רק מהם אז בודאי ימני משה רבינו ע"ה רישין אחרנין שלא יהיו ראשים לכן השיבו תשובה זו. ובאמת אחר שקלקלו אז אף אחר מ' שנה אמר להם משה לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגויים וגו' ולמע הקים וגו' והיינו בזכות האבות וזכר להם אז כל הקלקולים ובתבערה ובמסה וגו' ובשלוח וגו' והיינו שלא תקנו הג' קלי' הנ"ל. ושבת הוא בת מתעטרא באבהן וזוכה אז הישראל לקדושת הג' אבות שהם כנגד ג' קליפות הנ"ל כדברינו כ"פ ויוכל לזכות למנוחה לתור להם מנוחה ואלמלא משמרין ישראל וכו' מיד נגאלין אך העולם נידון אחר רובו. ורק כל נפש בפרט כשהוא משמר שבת כהלכתו הוא בפרט נגאל מכל וכל:
1