פרי צדיק, שלח י׳Peri Tzadik, Sh'lach 10
א׳אסדר לדרומא מנרתא דסתימא ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין כבר אמרנו כמה פעמים דשבת בשנה כמו המקדש בעולם וצריך לסדר הכלים כמו במקדש שלחן בצפון ומנורה בדרום (כמו"ש יומא כ"א:) דהמשכן הוא מרמז על השי"ת הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. והארון מרמז על ישראל שהארון הוא כלי המחזיק ד"ת שהוא כמו ת"ח וכמו שנלמד מארון לת"ח שיהיה תוכו כברו (יומא ע"ב:) וכל אחד מישראל יש בו ד"ת כמ"ש (וי"ר פ' ט') קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב ויעקב מורה על הע"ה כמו"ש (ב"מ ל"ג:) לבית יעקב חטאתם אלו ע"ה וכו' והיינו שאפילו בע"ה יש בו גם כן ד"ת וכמ"ש (שבת ק"ה:) הא למה דומה לס"ת שנשרפה ופירש"י אין לך ריק בישראל שאין בו תורה ומצות. ובשבת כל אחד מישראל נחשב כת"ח כמו"ש (ריש סא"ר) שבת יעשה כולו תורה וכמ"ש בפסיקתא שמ"ש בירוש' (פט"ו דשבת) לא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה היינו לפועלים ואמרנו שע"ז אמרו (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה דבשבת כל אחד מישראל הוא כת"ח. וז"ש בתיקונים (תיקון כ') דנשמה יתירה דמתוספתא לישראל בע"ש ירתין לון ת"ח ביומין דחול דאינון דמשתדלין באורייתא אינון כשבתות ויו"ט (זח"ג קכ"ד ב') משום שפנוים רק לתורה ובשבת כל ישראל הם בכלל משתדלי באורייתא ואז כל ישראל דומין לארון:
1
ב׳והנה בפ' תרומה לא כתיב רק ארון שלחן מנורה ומשכן שג' כלים האלו הם עיקר כלי המקדש וכמו שיתבאר. ובגמרא (ברכות נ"ה.) הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו וכו' כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך וכו' אמר לו משה שמא בצל אל היית וידעת וא"א שיהי' הפי' כפשוטו שמפני שאם לא יהיה המשכן מקודם שאל להיכן אכניס הכלים אם כן יקשה הא מפורש בתנחומא (סו"פ פקודי) שהיה עומד מפורק ג' חדשים לחד מ"ד ואף אם נגמר בא' באדר הי' גם כן חוש אחד והיכן הכניס אז הכלים. אך הכוונה כמו שאמרנו ונת' לעיל (פ' בהעלותך אות ט') שעיקר המשכן כוונתו שהוא האוצר של יר"ש. וכיון שנגמר מלאכת המשכן כבר הי' השראת השכינה אף שהיה מפורק. שגם על הנדבה כבר הי' השראת השכינה כמ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו ההוא רעותא דלהון (כמ"ש זח"ב קמ"ו א') וכתיב וזאת התרומה שהוא מדת מלכות וכמו"ש הרמב"ן ובזוה"ק. ובדוד המלך ע"ה מיד בנדבת המקדש כבר היה השמחה גדולה שמורה על השראת השכינה כמו שאמרנו כבר וזהו בכלל נדבות להמשכן והכלים. ואחר כך בשעת מלאכה שהיה נדבת לב העושים במלאכה כתיב במשכן ועשו כל חכם לב וגו' את כל המשכן וכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ואמרו בגמרא שם אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהיב חכמתא לחכימין וכו'. וצריך להבין ומאין יקחו החכמה הראשונה. אך כתיב הן יראת ה' היא חכמה והיראה הוא מצד האדם כמו שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכמו"ש בגמרא (שם ל"ג:) ואיתא (מדרש רבה פ' ברכה) חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה ד"ת כל החכמה וכל התורה בלבו וכו'. וזהו הפי' ובלב כל חכם לב והיינו שיש בו יראת שמים וכמו שנדרש (יומא ע"ב:) ולב אין על מי שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים. וכשנגמר המשכן על ידי חכם לב וכבר הי' השראת השכינה על ידי נדבת חכם לב בפעולת מלאכת המשכן אז כבר נגמר האוצר של יראת שמים ולא היה שייך השאלה להיכן אכניסם להכלים אף שהיה המשכן מפורק. והנה צריך להבין מהיכן למדו בגמ' שהלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ואחר כך משכן ואם כפירש רש"י שכסדר שנאמר בפ' תרומה כך אמר לו משה קשה הא בפ' ויקהל כתיב במאמר משה אל כל עדת ישראל וכל חכם לב וגו' את המשכן וגו' את הארון וגו' את השלחן וגו' ואת מנורת וגו' ומנ"ל שלבצלאל הפך משה ומ"ט הפך. וגם למה בפ' תרומה הסדר ארון שלחן ומנורה ואחר כך משכן. ושאר הכלים כתיב אחר כך ובפ' תצוה מזבח הקטרת. אך ענן הכלים הוא הארון הוא כלי המחזיק דברי תורה וכמו שנלמד מארון לת"ח וכמו שאמרנו. והמנורה הוא כמו"ש במדרש בא והאיר לי והיינו כח בחי' תורה שבעל פה (כמו שנת' לעיל בהעלותך שם) והשלחן איתא בזוה"ק (ח"ב קנ"ד ב') שלחן איהו עקרא וכו' וכהני הוי לקטי איבא דשלחן משבת לשבת וכו' בגין האי לחם דהוי לקטי אתברכא כל מזונא דהוי אכלי ושתאן דלא לקטרגא בהו יצר הרע וכו' היינו שהאכילה יהיה בקדושה. שאם לא הי' הקלקול הי' כל האכילות מסט' דעץ החיים בחי' תורה שבכתב וכמו"ש (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וכו' ואחר הקלקול הוצרך לתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס והיינו שהאכילה יהיה מסט' דעץ הדעת טוב ולא יהיה בו מהרע ואין טוב אלא תורה (ברכות ה'.) והתורה שבעל פה נקרא גם כן טוב דכתיב טוב לי תורת פיך. ועל זה מורה קדושת השלחן שיהיה האכילה רק מהטוב ולכן אומרים מקודם בפתורא חדתא ואין מזכירין כלל נהמא שהשלחן איהו עיקר. וכאן אומרים ושלחן עם נהמא ולחם היינו תורה שבעל פה כמו שנדרש (חגיגה י"ד.) כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שזהו עיקר תורה שבעל פה וכן נדרש (ב"ר פ' ס"ו) ורוב דגן זו תלמוד שזה עיקר קיום החיים וכמו שנאמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. ולכן אלו הכלים ארון ושלחן ומנורה נעשו על ידי בצלאל וכמ"ש בפ' ויקהל ויעש בצלאל את הארון ואחר כך כתיב ויעש את השלחן ויעש את המנורה וקאי על בצלאל שנזכר בארון מה שאין כן במלאכת המשכן כתיב ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן וגו' דחכם לב היינו היראים כמו שאמרנו והם עושי המשכן הוא האוצר של יראת שמים ולא נזכר בצלאל עד מעשה הארון. וכן נקרא בצלאל פרנס טוב (ברכות נ"ה.) והוא כעין מ"ש (תענית ט.) ג' פרנסים טובים משה ואהרן ומרים והמכוון שהם הורידו הדברי תורה משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא (זח"ג נ"ג ב') ומרים גם כן כח הדברי תורה שבעל פה שבזכותה הי' הבאר ובצלאל נקרא גם כן פרנס טוב שהי' כחו להכניס התורה שבעל פה בלב ישראל שהוא מעשה הארון והמנורה והשלחן וכאמור:
2
ג׳והנה בפרשת תרומה שלא נזכר כלל משום העושי במלאכה רק סתם ועשית והיינו שמשה רבינו יעשה הכל ומה שנאמר בארון ועשו נלמד מזה לת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו (יומא ע"ב:) ולכן אז נכתב הסדר ארון ושלחן ומנורה ואחר כך המשכן וכמו שאמרנו (בפ' בהעלותך שם) שאם היה משה רבינו עושה הכל והי' די אלמלא חטאו בחמשה חומשי תורה בלבד כמ"ש בגמרא (נדרים כ"ב:) והתורה שבעל פה של משה הוא גם כן הלכה למשה מסיני בבחינת תורה שבכתב והכל כמו שהיה השי"ת עושה ואז אין צריך האוצר של יראת שמים להכניס הכלים (וכמו שנת' שם) ולכן לא נזכר שם מזבח הקטרת שזה הוזכר סוף פ' תצוה שזה נאמר בזמן שכבר היה במחשבה בישראל לקלקל ואז צפה השי"ת שיהיה הקלקול ולא יהיה עבודה בבכורות ויהיה נבחר אהרן ונאמר על זה פ' תצו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וגו' ואז נאמר אחר כך פ' ועשית מזבח מקטר קטורת שענינו הוא שיש בו גם כן חלבנה כדי לתקן אף הפושעי ישראל שיתנו ריח טוב כשהן באגודה אחת בכלל ישראל (כמ"ש כריתות ו':) וכתיב שם וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה והיינו שראה השי"ת אז מקודם שיהיה נצרך יום הכפורים לתקן הקלקול. ואחר כך בפ' תשא אחר הקלקול שהוצרכו אז לתורה שבעל פה לתקן הרב כעס וכמ"ש (מ"ר תשא פ' מ"ו) בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד ובלוחות השנים אני נותן לך שיהיה בהם הלכות מדרש ואגדות וכו' כי כפלים לתושי'. מש"ה נאמר אז ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה וגו' כנ"ל אז נכתב הסדר את אוהל מועד ואת הארון וגו' ואת השלחן וגו' ואת המנורה וגו' והיינו שחכם לב שיש בהם הי"ש יעשו מקודם המשכן ואחר כך יעשה בצלאל הכלים שהם כלים המחזיקים דברי תורה לתקן הרב כעס:
3
ד׳והנה משה רבינו כשאמר לכלל ישאל בפרשת ויקהל אחר הקלקול קחו מאתכם תרומה וגו' שהוצרכו ליתן נדבתם מאת כל איש אשר ידבנו לבו אמר וכל חכם לב יבואו ויעשו וגו' את המשכן וגו' ואחר כך את הארון וגו' את השלחן וגו' את מנורת המאור וגו' שאחר הקלקול הוצרך להיות הנדבת לב מקודם למשכן ואחר כך לכלים. אך אחר כך כתיב וקירא משה אל בצלאל ואל אהליהב ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו וגו' ולפי סדר שעשו אחר כך היה צריך לקרות מקודם לחכם לב שיעשו המשכן ואחר כך לבצלאל שיעשה הכלים ומזה למדו בגמרא שהלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן והיינו שיעשה בצלאל מקודם הכלים קודם שיעשו חכם לב המשכן. והטעם ששינה משה רבינו ע"ה מפני שהיה סבור שבצלאל יהיה גם כן ביכלתו לעשות הארון והכלים קודם שיעשו המשכן וכמו שהיה אם היה נעשה על ידי משה רבינו ע"ה כנ"ל שהיה סבור שהוא הפרנס טוב שיכול להכניס התורה שבעל פה בכח סגולת תורה שבכתב כמו משה רבינו בעצמו שהיה התורה שבעל פה שלו גם כן כמו תורה שבכתב הלכה למשה מפלפולו ואף על פי כן הוא מסיני שהיה מבורר אצלו שהן דברי ה' (כמו' שתנבאר בפרשת בהעלותך שם) והוא מדכתיב וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ואיתא בגמרא (ברכות שם) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכו' והיינו בחינת תורה שבכתב וכמו"ש ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה והיה סבור שיהא יכול להכניס התורה שבעל פה שיהיה בכח תורה שבכתב שהוא גם כן מסיני כמו משה רבינו ע"ה ויכול לעשות ארון וכלים קודם שיעשו חכם לב המשכן. ואמר לו בצלאל שבאמת היה כחו רק תורה שבעל פה כלים שאני עושה להיכן אכניסם היינו שאמר לו שצריך מקודם שיעשו חכם לב המשכן שיהיה אוצר של יראת שמים אפותיקאות להכניס בהם התורה שבעל פה שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים. על זה השיב לו משה שמא בצל אל היית וידעת. פירוש בצל אל רק צל של אור השמש שהוא תורה שבכתב כי שמש ומגן ה' אלהים והיינו דהוא רק סיהרא בחינת תורה שבעל פה דמקבלא משימשא תורה שבכתב וכמו שאמרנו (ונת' לעיל פ' בהעלותך שם) ושבת מדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וביום השביעי דא תורה שבעל פה ויש פריסת סוכת שלום שהוא המשכן שהשי"ת שוכן בתוך בני ישראל לכן מסדרין הכלים השלחן והמנורה והארון הוא הישראל שהוא מצוין בהלכה וכל ישראל הם בשבת בחי' ת"ח וכמו שאמרנו:
4