פרי צדיק, שלח י״אPeri Tzadik, Sh'lach 11
א׳נהורי' ישרי בה היינו בהסעודה. ובזוהר הקדוש (ח"ב ס"א ב') מזונא דחבריא אינון דמשתדלי באורייתא דאכלי מזונא וכו' מאתר עלאה יקירא על כלא ואקרי חכמה כו' החכמה תחיה בעליה. והוא מעולה ממן. ובשבת כל ישראל הם משתדלים באורייתא וכמו"ש (ברכות ח.) אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה וכו' ד' אמות של הלכה בלבד. ובשבת כל ארחד מישראל מצוין בהלכה כיון שמקיים דבר הלכה ששובת ממלאכה וישב ולא עבר עבירה וכו' כעושה מצוה קידושין ל"ה) וזה נקרא בא לידו דבר עבירה וניצול הימנה כיון שרגיל במלאכה כל ימי המעשה ובדבר קל יוכל להיות עובר עבירה. ומהאי טעמא כל ישראל הם בשבת בחי ת"ח וכמו שאמרנו רמז מהגמרא (שבת קי"ט.) מי עדיפת לן מינה. בקידושא רבא פי' קדושה גדולה ע"ד מה שאמרו (יומא ל"ט) אדם וכו' מקדשין אותו הרבה. מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. והיינו קדושה גם בהשתי' שבסעודה שחרית אין אומרים שום קידוש רק ברכת בפה"ג רק השי"ת נותן קדושה מלמעלה ובהאכילה ושתי'. ובזוהר הקדוש (פ' זו קע"ג א') מקדש דא קידוש ידים והוא ע"פ מה שא' (ברכות נ"ג:) והתקדשתם אלו מים ראשונים ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דב"נ והיינו במה שמכיר האדם שהשי"ת הוא המוציא לחם והוא הזן וכמו שביקש יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול שיהיה הוא הנותן והוא יהיה המאכיל וכמו שנאמר האלהים הרועה אותי וגו' יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה וכו' דא נטילת ידים בתרייתא ועולתך ידשנה סלה דא ברכת זימון. והיינו שעל ידי המים האחרונים וברכת המזון נעשה שיהי' האכילה כמנחות ועולות. וכמו"ש בגמרא והייתם קדושים אלו מים אחרונים שלשון והייתם משמע שעל ידי זה נשאר הקדושה אחר האכילה גם כן וכן על ידי ברכת המזון כמ"ש (אבות פ"ג) שלשה שאכלו ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום שנאמר זה השלחן אשר לפני ה' והפסוק הזה נאמר במזבח ונדרש (ברכות נ"ה.) על שלחנו של אדם. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וגו'. והיינו שבאותו מזמור מסיים ימלא ה' כל משאלותיך ואיתא במדרש תהלים על פסוק זה זו תפלה שאין מתפללין על כל אדם לפי שלפעמים יש בלבו של אדם לגנוב וכו' אלא על ידי שלבו שלם לפינ בוראו נתפלל עליו כך וכמו שמצינו בתנחומא (תרומה ט') אבל ישראל וכו' אם תובע בנים ואתה יודע שהן מכעיסין לפניך אל תתן לו וכו' וכש"כ שלא להתפלל עליו ימלא ה' כל משאלותך אם אינו ראוי. אך על ידי שלבו שלם ויודע שלא יחפוץ רק בטוב נתפלל עליו כך. והעיקר שלימות הלב הוא על ידי האכילה כמו"ש במדרש הובא בתוס' (כתובות ק"ד.) עד שיתפלל שיכנסו תורה בלבו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וכעין זה בתדב"א (סא"ר פ' כ"ו) יבקש רחמים על אכילה ושתי' יתירה שלא יכנס בתוך מעיו וכו' שעיקר התחלת הסתת הנחש היה בהנאת הגוף באכילה. ובגמרא (ב"ב י"ב:) לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד ולא נאמר איזה לב רק כשהאכילה להנאת הגוף מתגבר על ידי זה היצר הרע ויש לו רק הלב כסיל לשמאלו וכשהאכילה בקדושה אז לבו שלם לפני בוראו ויש לו רק לב אחד לאביו שבשמים. ועל זה אמר יתן לך כלבבך שב' הלבבות יהיו טובים. וכעין שדרשו (ב"ר פ' מ"ח) וסעדו לבבכם אין כתיב כאןם וכו' וכל עצתך ימלא הוא ע"פ שאמרו (סנהדרין כ"ו:) מחשבה מועלת וכו' עצת ה' היא תקום עצה שיש בו דבר ה' היא תקום. וכשהאכילה בקדושה אז בכל מעשיו ומחשבותיו הוא לשמה ואז הוא עצה שיש בה דבר ה' והיא תקום. ולכן כתיב אחר כך ימלא ה' כל משאלותיך מאחר שלבו שלם לפני בוראו. ומסיים בזוהר הקדוש ובשבת מקודש דא קדושא רבא והיינו שבשבת מועיל הקדושה רבא להכניס הקדושה באכילת ושתיית ישראל כיון שבא הקדושה מהשי"ת כנ"ל מקדשין אותו מלמעלה. וממילא נעשה גם כן לבו שלם לפני בוראו. וזה שאמר בגמרא (שבת קי"ח:) כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה וכו' והיינו שעל ידי כילת שבת כל משאלות לבו של ישראל לטובה שלבו שלם לפני בוראו וזה נהורי' ישרי בה בהסעודה בקדושא רבה שבא מהשי"ת מלמעלה שעל ידי זה שורה הקדושה באכילה וכאמור:
1